שלום לכולם,

היונה אשר שלח נח לראות הקלו המים מעל הארץ שבה אליו לעת ערב ועלה זית טרף בפיה, מה מסמל עלה הזית ומה מסמלת היונה בהנהגת העולמות נראה במאמר הבא.

כאשר מציירים עלה של זית בעפרון הוא נראה בערך כך, כלומר כמו אות י'

והנה צילום של עלה זית הפוך (טרף) בתמונה, עדיין ניתן לראות בו אות י' הכתובה בכתב יד, או כמו פסיק המפריד בין חלקי המשפט.

שמו הפשוט במידת הרחמים נכתב י', ה', ו', ה', כאשר כל אחת מד' אותיות ה' נבחנת לאחת מעולמות אבי"ע. י' דשם הוי"ה נבחנת לעולם אצילות, ה' ראשונה משם הוי"ה נבחנת לעולם הבריאה, ו' משם הוי"ה נבחן לעולם יצירה וה' אחרונה דשם הוי"ה נבחנת לעולם עשיה. כאשר לעת ערב הביאה היונה עלה זית טרף בפיה, היה זה סימן לנח כי עתה נחלפה הנהגת העולמות, לא עוד שולטים בלבול מבול ופרוד של עולמות בי"ע (בריאה, יצירה עשייה) אלא כעת שולטת הנהגת עולם אצילות, מלשון אצלו וסמוך לו, ומדוע הביאה היונה עלה זית טרף בפיה, מודע הביאה עלה הפוך, מה מסמלת הנהגת העולמות במראה עלה הפוך? ויש לומר כי באמצעות העלה ההפוך ספרה היונה לנח כי הנהגת עולם אצילות היא הפוכה מהנהגת עולמות בי"ע, כי בעולמות בי"ע שהם עולמות הפרוד שולט הבלבול והמבול, ובעולם אצילות המסומל באות י' או בטרף עלה הזית, הכל אחד ככתוב איהו חיוהי וגרמוהי חד בהון. כלומר הוא חיותו ועצמותו הם אחד, שאין בהם פרוד. כלומר הנהגת עולם האצילות היא הפוכה מהנהגת עולמות הפרוד, האדם מטבעו רגיל לראות פרוד ובלבול וחושב שכך בנוי העולם, אך היונה ועלה זית טרף בפיה, מספרת כי בעולם אצילות, כלומר אצל הקב"ה הכל הפוך, מה שנראה לנו כפרוד ובלבול הוא למעשה איכות אחת שתכליתה היא להיטיב לנבראיו.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן

שלום לכולם,

מהו שנאמר בשיר השירים עיניו כיונים על אפיקי מים רחצות בחלב, של מי העיניים, מדוע הן נמשלות ליונים על אפיקי מים ומדוע הן רוחצות בחלב, מדוע לא מספיקים המים כגורם משפיע, מדוע נזקק בעל המשל לחלב כדי לתאר את הטוב שבטוב, נקרא במאמר הבא.

מגילת שיר השירים מגלה לנו מנת מזער מהיחס הקיים בין הקב"ה לכנסת ישראל, כאשר הקב"ה הוא האלמנט המשפיע וכנסת ישראל היא האלמנט המקבל. המגילה חושפת בפנינו בכל פסוק ופסוק ובכל מלה ומילה מעט מעט מסודות האהבה הגדולים ביותר והכמוסים ביותר הקיימים בין הקב"ה לאהובתו, כנסת ישראל, אך זה לא הכל, בפסוקי שיר השירים טמון סוד הנהגת העולמות, והוא כיצד מנהיג הקב"ה את עולמו ברחמים גמורים, וסוד הנהגה כמוסה זו נוכל ללמוד מפסוק אחד בפרק ה', נקרא אותו כפי שקוראים מקובלים וננסה לחדור לעומקו.

וכך אומר הפסוק: עֵינָיו, כְּיוֹנִים עַל-אֲפִיקֵי מָיִם; רֹחֲצוֹת, בֶּחָלָב--יֹשְׁבוֹת, עַל-מִלֵּאת. במה דברים אמורים, הנה אנו רואים כי כאשר אדם ער עיניו פקוחות, והוא רואה את הנעשה סביב, ואילו כאשר אדם ישן עיניו עצומות ועפעפיו מכסות על עיניו כמו תריסים המכסים על חלון. וכך לפנינו שני מצבים הפוכים, ערנות המאופיינת בעיניים פקוחות ושינה המתוארת כעיניים עצומות. אך הפסוק בשיר השירים מתאר מצב שלישי שהוא למעשה מומצע בין ערנות לשינה, והוא מצב בו גלגל העין מסתובב ונגלל מעלה באופן שהאדם מפסיק לשבריר שניה לראות מה נעשה מולו פרונטלית, ורואה מציאות אחרת עליונה יותר ונסתרת יותר, מי שיושב מול האדם שגולל את עיניו רואה לשבריר שניה במקום את האישון של חברו, את לובן העין שלו. זהו המצב המתואר בפסוק המספר לנו כיצד פועלת ההנהגה העליונה, היכולת הזו לגלול את גלגל העין בעודינו ערים ולשבריר שניה להיות מסוגלים לראות מציאות אחרת נסתרת, מתארת את הנהגת העולמות, כאשר עיני האדם נמשלות ליונים הלובשות לבן על אפיקי מים, כי כאשר האדם מתסכל בעולם הזה, שהוא לפעמים טוב ולפעמים לא טוב, יש לו לפעמים רשמים שחורים כהים ממה שנעשה כאן, אך כאשר גלגל עיניו מסתובב והוא נכנס פנימה, הוא יכול לראות מציאות לבנה של אמונה על אפיקי מים, כלומר על נתיבי שפע, ולא רק זאת אלא גם רוחצות בחלב, והוא החלק היותר מעניין בפסוק, כי בחלב גימטריה מ"ב, מה מיוחד במספר מ"ב, מה הוא מסמל ומדוע עליו נשען כל פירוש הפסוק.

נתבונן בדברים, שמו הגדול במידת הרחמים נכתב הוי"ה, שם הוי"ה במילוי האות י' נכתב יוד הי ויו הי, סך הכל עשר אותיות, ועם ד' אותיות השם הפשוט הרי י"ד אותיות, ועם מילוי המלוי שהוא כ"ח אותיות הרי מ"ב אותיות, כגימטריה של מילת בחלב. נמצא כי כאשר כותב הפסוק רוחצות בחלב ,הכוונה היא כי כל הנהגת העולמות נובעת מתהליך של רחיצה בחלב, שהוא תהליך האמונה בשמו הפשוט ומלוי המלוי שלו הנרמז באותיות בחלב.

כלומר כל מה שאנו עדים לו, כל התהליך ההסטורי של האנושות גם אם לפעמים הוא נראה לנו לא לעניין אוו אפילו גרוע, הכל נובע מהנהגת העולם ברחמים גמורים הנובעת מהפסוק עֵינָיו, כְּיוֹנִים עַל-אֲפִיקֵי מָיִם; רֹחֲצוֹת, בֶּחָלָב. ואם להשיב על השאלה בה פתחנו מדוע לא מספיקים המים כגורם שפע, מדוע צריך לרחוץ בחלב, הרי שהמים נמשלים לזמן, ולפעמים יש זמנים טובים, ויש פחות, יש מצבים מאירים ויש פחות, יש ענין של דואליזים, בעוד שענין של רוחצות בחל שהוא מצב של שליטת הטוב המוחלט.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן

שלום לכולם,

דיוקן של הרמב"ם, קורדובה - קרת טובה, ספר"ד

דורש רבי משה דוד ואלי, הרמד"ו, תלמידו וחברו של רמח"ל את שם העיר קורדובה - קרת טובה, כאשר קריה היא מקום הישוב, וקרת-טובה הפכה בתהליך לשוני של הדמות הצלילים לקורדובה.

ברכה והצלחה לכל

שלום לכולם,

את הפסוק וידו אוחזת בעקב עשו המתאר את לידת תאומי רבקה ויצחק אנו מכירים מחומש בראשית, הפסוק והסמוכים לו מתארים לידת תאומים לא זהים, נשאלת השאלה האם הפעם מתאר הפסוק רק לידה פיזית של תאומים לא זהים בעולם הזה, או שפסוק זה הוא פריזמה שדרכו ניתן לראות את מעשה בראשית כולו, נתבונן בדברים.

א) אפשרות ראשונה: וידו גימטריה כ"ו שהוא גימטריה של שם הוי"ה, או ציור האות א' הנכתבת ו' כתובה באלכסון ושתי אותיות י' כתובות לצידה אחת לימין ולמעלה אחת לשמאלה ולמטה, ערך האות א' בציור שכזה הוא כ"ו, כי אות ו' ערכה שש ושתי אותיות י' ערכן עשרים, הרי עשרים ושש. נמצא כי מילת "וידו" היא שוות ערך לשם הוי"ה ברוך הוא, או אות א' המסמלת את אלופו של עולם, באופן זה נוכל לקרוא את הפסוק באופן הבא: "וידו" נבחן לשם הוי"ה, שהוא בעולם אצילות, ופירוש המילים אוחזת בעקב עשו, הוא כי עולם אצילות אוחז בעולמות בי"ע (בריאה, יצירה עשייה) שהם העולמות הנפרדים. כלומר האחדות הנרמזת במילת "וידו", אוחזת בפרוד, להצביע כי כל פרוד שאנו חשים בעולמות מקורו באחדות רוחנית אחת.

ב) אפשרות שנייה: וידו, הכוונה ויודו, כלומר האות י' של שם הוי"ה ברוך הוא, שהוא באצילות, אוחזת בשאר אותיות השם שהן הו"ה, שהן אותיות הנמשלות לעולם הזה, שהן עקב עשו.

ג) אפשרות שלישית: וידו, הכוונה וקוצו של יוד, הכוונה לספירת כתר, שהוא "אין", אוחז בעקב עשו שהוא "אני", כלומר ספירת כתר אוחזת בספירת מלכות.

ד) "עשו" גימטריה "שלום", (רש"י) לפיכך כאשר קוראים את הפסוק וידו אוחזת בעקב עשו, ומציבים במקום המילה עשו את המילה "שלום", הרי שאנו מקבלים את המשוואה הבאה, וידו אוחזת בעקב שלום, כלומר אם יחבר אות י' של עולם אצילות לכל עולמות בי"ע שהם העולמות הנפרדים, מתקיים בו הפסוק הנני נותן לו את בריתי שלום, כי לא ייתכן שלום ללא אות י' ברית קודש.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן

שלום לכולם,

את מזחלות השלג אליהן רתומים איילי הצפון אנו מכירים מסיפורים שונים מארצות רחוקות. האיילים פותחים מידי שנה במסע ארוך בראשית חורף המביא אותם בבוא האביב אל מרחבי מרעה חדשים וירוקים. בעוד שאצל ישראל הפך האייל סמל לעקדה, לראש השנה וללידת הזמן, הרי שבקרב תרבויות רבות הפך האיל סמל לעוז ולשליטה. עם קום המדינה הפך האייל סמל לפיקוד צפון, וציור שלו ושל זוגתו ניתן למצוא היום על תוויות בקבוק הערק המקומי.

מה אם כן מסמל האייל, סמל לחורף קשה, להתגברות, לשליטה, לתנועה במקומות גבוהים ומסוכנים, לעדינות, לאצילות, לכוח? מדוע אייל הצפון הרתום למזחלת השלג מבטיח בשורה, מדוע הוא מככב במזמורי תהלים, ומדוע הוא רגיש כל כך?

ננסה להשיב על שאלות אלו מהיבט אחד, מהו איל ברוחניות? איל בגימטריה מא כלומר 41 ועם הכולל שהוא אחד הרי 42 או מ"ב. כעת שמו הגדול במידת הרחמים נכתב הוי"ה, שם הוי"ה במילוי יודין נכתב יוד הי ויו הי, שהן עשר אותיות, ועם ד' אותיות השם הפשוט הרי י"ד אותיות, ועם מילוי המלוי שהוא כ"ח אותיות הרי מ"ב אותיות, כגימטריה של איל עם הכולל.

הנה ההסבר:

ידו"ד (השם הפשוט)                                                             ד' אותיות

יוד הי ויו הי (השם הפשוט במלוי אותיות יוד)                          י' אותיות

יוד, ויו, דלת   הי, יוד   ויו, יוד, ויו    הי,  יוד ( מלוי המלוי)         כ"ח אותיות

וכעת לחשבון, ד' אותיות ועוד י' אותיות הרי י"ד אותיות, ועוד כ"ח אותיות של מילוי המילוי הרי מ"ב אותיות.

וכך כותב רמח"ל בספר אדיר במרום עמוד רכ"ו, אך המ"ב אותיות של הוי"ה היו כולם שם אחד בלי חילוק שמות כלל כי הוא התפשטות אחד. מתחיל שם הפשוט (הוי"ה) ומתפשט עד מילוי המילוי.

והיות שהאייל מקיים שווי צורה עם שם מ"ב, שהוא עצמו התפשטות של שם אחד פשוט, לכן היה צריך להעקד ולהקשר כדי להורות על התפשטות של שם אחד קדוש ללא פרוד.

נמצא כי כל איל שאנו רואים כאן בארץ או בארצות הצפון, הוא בטוי להתפשטות שם הוי"ה ברוך הוא בעולמות, לכן האיל הוא בעל חיים עדין ורגיש כל תנועה מסביבו גורמת לו להיות דרוך, כי הוא אחד וכל תנוה לידו או צליל מצביעה על ריבוי, לכן הוא זה אשר מוביל את מזחלת השלג, כי הוא מוביל אותה ברחמים, כפי שהשם מנהיג את עולמו ברחמים, ולכן הוא נע כל הזמן קדימה אל האינסוף ורק לשבריר שניה מסובב את ראשו לאחור, לעבר העולם הזה, ללמדנו שלא לשהות יותר ממה שצריך בעולם הזה, אלא כל הזמן לנוע לעבר העולם הבא, שהוא אחד ואינסופי.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן

שלום לכולם,

פרשת וארא פותחת במילים, "וַיְדַבֵּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶל-מֹשֶׁ֑ה וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו אֲנִ֥י יְהוָֹֽה", מי הוא אלקים, מדוע הוא מדבר עם משה, מדוע כאשר מדבר אלקים עם משה הוא אומר לו כי שמו האמיתי הוא הוי"ה, מה ההבדל בין שם אלקים לשם הוי"ה, למה לאלקים יש הרבה שמות, מדוע מספר האלקים למשה כי כאשר נגלה אל האבות הוא נראה להם "באל שדי", ולא באמצעות שמו הוי"ה, בו נודע למשה, נראה בשורות הבאות:

שם אלקים הוא שם המעיד על הגבלה, על מידה. כאשר מדבר אלקים אל משה ואומר לו "אני הוי"ה", הכוונה היא זו, אומנם הנני מדבר איתך באמצעות הכינוי שלי אלקים המציין הגבלה ותחום, אך שמי האמיתי הוא הוי"ה, כלומר באמת "אני הוא האינסוף".

ואף כי נראתי אל האבות הקדושים באמצעות הכינוי אל שדי, המעיד על התכליות והסופיות שלי, הרי שהכנוי שלי, אל שדי אינו אני. כלומר אל שדי הוא אחד ההבטים שלי, אך לא ההיבט המוחלט שלי, ההבט המוחלט שלי הוא הוי"ה, כלומר האינסוף.

והסוד הגדול שמספר הברוך הוא למשה, אומנם נודעתי אל האבות הקדושים באמצעות הכנוי התכליתי שלי אל שדי, שגימטריה שלו היא 345 שהיא אותה גימטריה של שמך משה, אך לא נודעתי להם מבחינת אינסופיותי שהוא השם. 

נמצא כי ב' אלמנטים הפוכים פועלים בשיחה זו, האחד הוא משה, הפועל הבעל תכלית שתפקידו הוא למשות את הנשמה האלוקית מיאור הזמן, והאלמנט ההפוך הוא השם שהוא הוי"ה ב"ה המקבל אליו את הנשמה הנמשת מיאור הזמן אל מרחבי האינסוף.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן