בס"ד

שלום וברכה לכולם,

עץ חיים והשתלשלות הניקוד העברי ממנו

לאחר שלמדנו לקרוא ולכתוב באמצעות ניקוד אותיות ומילים בראשית דרכינו, הרי שבמהלך חיינו הפסקנו להשתמש בניקוד העברי בחיי היום-יום, ואנו משתמשים בו רק כאשר אנו רוצים לציין אבחנות מסיומות, או למען הסר ספק מן הקורא האם מדובר בשם עצם, מֶלֶךְ או בפועל מָלַךְ.

למרות שאפשר לדבר על הניקוד העברי מבחינה אקדמית, היסטורית, לשונית ורפואית, ברשימה זו אנסה לשוחח על הניקוד כעל מערך שלם הנובע מהשתלשלות העולמות הרוחניים. בעוד לאותיות נתנת היכולת להוציא לפועל מחשבות ורעיונות, הרי שללא מערך התנע של הניקוד, האותיות תשארנה עצורות כעיצורים באויר ללא יכולת הגשמה.

כפי שניתן לראות באיור המופיע לעיל, (והוא טנטטיבי) בעץ החיים נמצאות עשר ספירות והן כתר חכמה בינה, חסד גבורה תפארת, נצח הוד יסוד ומלכות. לכל ספירה ניקוד המשתלשל ממנה, כאשר שמה של התנועה מצביע על מהותה.

כתר - קמץ 

ספירת כתר היא הממצע בין האינסוף ב"ה לנבראים, הניקוד המשתלשל ממנו הוא קמץ, היות שהקמץ קומץ וסופר ומודד את כמות האור שיושפע לנברא לפי כליו. והיות שהכתר הוא ממוצע בין הבורא לנבראים מוכרח הקמץ כמתווך לתת את המנין הנכון לנברא בהתאמה אישית.

חכמה - פתח

היות שבכתר אין תפיסה כלל והוא נעלם מהשגתנו והבנתנו, הרי שבספירה הבאה אחריו, מופיע ניצוץ קטן כמו הבלחה של אור, כמו הברקה של ברק, זו תכונתה של ספירת חכמה, לכן הניקוד המשתלשל ממנה הוא פָּתַח, כי היא פתח לשאר הספירות כפי הפסוק פיה פתחה בחכמה.

בינה - צירה

מה שמופיע בחכמה כניצוץ, מתפתח בספירת בינה כהבנה, לכן הניקוד המשתלשל ממנה הוא צירה היות והיא מציירת או מעניקה צורה לרעיון, או לולד המצוייר במעיה, (היות שהבינה נקראת אמא, כי תקרא אם לבינה).

חסד - סגול

ספירת חסד נמצאת על הציר הימני בעץ חיים. תנועת החסד היא סגול, ב' נקודות מאוזנות ואחת למרגלותן במרכז, תנועת המשולש הנוצרת משלוש נקודות הסגול, היא הצורה הראשונה היציבה, ולכן בנין העולם מתחיל בספירת החסד ככתוב, עולם חסד יבנה.

גבורה - שוא

גבורה נמצאת על הציר השמאלי בעץ חיים, כלומר היא מצד הדין, והניקוד המשתלשל ממנה הוא שוא, נקודה מתחת לנקודה, שיוצרות קו ודין, כפסוק שויתי ה' לנגדי תמיד, שויתי מלשון שוויון ושוא, כי כאשר האדם צריך לשוות ולהשוות, סימן שהוא נמצא בריחוק צורה מה', מכאן הוא צריך להתגבר על מנת לשוות צורה.

תפארת - חולם

ספירת תפארת נמצאת על הציר האמצעי בעץ החיים, הניקוד המשתלשל ממנה הוא חולם, נקודה מעל האות, כמו חלום המופיע עם שחר כאשר אדם מתעורר משנתו, לכן החולם מופיע כמשתלשל מספירת תפארת שכן הן החלום והן החולם, מבקשים להתגשם באמצעות שש הספירות המתפארות מספירת תפארת.

נצח - חיריק

ספירת נצח נמצאת על הציר הימני של עץ חיים, התנועה המשתלשלת ממנה היא חיריק, נוטריקון חי-ריק, כי מי שרוצה לחיות נצח, לא מקבל לעצמו כלום, רק כדי חיותו המינימלית וכל השאר הוא משפיע, לבורא, לאנשים.

הוד - שורוק

ספירת הוד נמצאת על הציר השמאלי של עץ חיים, הניקוד המשתלשל ממנה הוא תנועת השורוק, והיא מצויירת כנקודה במרכז האות ו' ומשמאלה, היא נקראת שורוק מלשון שריקה, וקשר, כי כאשר אנו שורקים אנו קושרים את השומע אלינו.

יסוד  - קובוץ

ספירת היסוד נמצאת על הציר האמצעי בעץ חיים, תכונתה היא שהיא אוספת ומקבצת את כל אורות הספירות שמעליה ומשפיעה אותן לספירת מלכות, לכן התנועה המשתלשלת ממנה היא קובוץ, שהן שלוש נקודות באלכסון, כאשר הנקודה השמאלית העליונה היא בבינה, הימנית התחתונה היא במלכות והנקודה האמצעית היא של היסוד, להודיע כי רק למלכות הממותקת בבינה שציורה אלכסון, ניתן להשפיע.

מלכות  - ללא ניקוד

ספירת מלכות נמצאת על הציר האמצעי בעץ החיים מתחת לספירת יסוד, היא נחשבת למקבלת בלבד, לכן אין לה תנועה והיא דוממת.

שנה טובה לכולם ואחיזה בעץ החיים

בס"ד

שלום וברכה לכולם,

איור ויקימדיה

העין הרעה, היא זאת המבקרת כל פעולה, רואה בכל דבר חסר ולא שלם, וממה היא מפחדת?מהשלמות, מהטוב, מהרחמים, מהשלום, כי אם הכל טוב, איזה תפקיד יש לה, למעשה היא בטלה. וזה הוא בדיוק פחדו של בלק מלך מואב, כאשר הוא רואה את ישראל יוצאים ממצרים הוא חושש: "הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת-עֵין הָאָרֶץ, וְהוּא יֹשֵׁב, מִמֻּלִי" (במדבר כ"ב) בלק חרד כי העם היוצא ממצרים, (ומצרים לשון משל, והנמשל הוא כי מצרים הם מיצרי הגוף המיצרים את תנועת התפשטות הנשמה, ומכחישים אותה) יכסה את עין הארץ, מהי עין הארץ, העין שרוצה הכל ואף פעם לא שבעה, ואף פעם לא נסגרת, נמצאת ברעב מתמיד, אם כן, מה הבעיה של בלק? שאותיות שמו הן ק,ב,ל, הוא חושש כי העם, או האדם, היוצא ממצרים ממצרי הגוף, יכסה את עין הארץ, יכסה ויסגור את עין שמאל כאילו היא לא קיימת, מה שלמעשה מעצים את עין ימין היא העין הטובה, עליה נאמר טוב עין יברך.

ואז כאשר יש רק טוב, לרע אין אחיזה והוא בטל מאליו, גם מילת ממלי שאומר בלק, עולה גימטריה ק"כ, הרומז לק"כ צירופי מילת אלקים שהיא בבריאה, כלומר שם אלקים יורה על דין, ומדוע אומר בלק ממלי, ברגע שאנו אומרים שמשהו הוא ממולינו, הכוונה שהוא מחוצה לנו אחרת לא היינו רואים אותו. זאת ועוד משהו שהוא חיצוני ניתן לינוק ממנו, או לצוד אותו מהצד, אך בפנימיות אין שום אחיזה, כי הכל אחד. לכן חשש בלק בעת שראה את ישראל יוצא ממצרים ומכסה את עין הארץ, כי כאשר מגיע אדם או אומה, אשר עוצמים ומכסים את אותה עין בעלת חסרון מתמיד, הכל שלם וטוב ונפלא, מכאן הרצון של בלק שבלעם יקב את עם ישראל, כלומר יתן, בו נקב, חסרון, שאז יוכלו לינוק ממנו השפע, ומה קרה לבסוף? בלעם, הגבר שתם העין, שתם את עינו הרעה וראה טוב וברך את ישראל בפסוק הידוע "מה טובו אהליך יעקב משכונותיך ישראל" (במדבר כ"ד).

שבת שלום לכולם ועין טובה הרואה טוב

בס"ד

שלום וברכה לכולם,

פה אל פה אדבר בו, ומראה ולא בחידת (במדבר י"ב, ח', פרשת בהעלותך)

מדוע נהוג ללמוד קבלה מאדם ולא מספר בלבד? ומדוע נאמר במשה אדון הנביאים, "פה אל פה אדבר בו במראה ולא בחידת", מדוע נחשבת קבלה טהורה כתכונת "פה אל פה", מה מיוחד בחיבור שיש בין פה לפה שאין בחיבור למשל בין פה לאוזן? ומה פירוש המשנה משה קבל תורה מסיני, ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה.

ולפני שאנו פורשים את היריעה נאמר כי כאשר אדם מדבר דבר מה, וחברו שומע, הרי שהדיבור, לאחר שנִדבָּר, נמצא יוצא מחוץ לפה של הדובר, מתלבש באויר הנמצא בסביבה, ומגיע לאוזנו של השומע, כך שבדרך העוברת משפתי הדובר החוצה אל האויר העוטף את השניים, ומשם אל אוזנו של השומע, יש תחנות רבות בדרך, מה שגורם לדברים להגיע לאוזן השומע באופן של טלפון שבור, כלומר חצאי דברים קטעי דברים, ניצוצות של רעיונות, הברות, הגיים, ולא הזכרנו כלל את רעשי הסביבה, כמו תנועה ערה של אוטובוסים ומכוניות, רחוב סואן, מכונת כביסה בסחיטה הכוללת שלה, מנועי מזגנים, תינוק בוכה, מישהו צועק, דפיקה בדלת, צלצלול טלפון, צללי אפליקציות, צופר של אמבולנס, שירים ברדיו, מסוקים, מטוסים קולו הסדוק של האלטע זאכן וכו' וכו', האמת שלא קשה לדמיין רעש בימינו כלל.

עד כאן תארנו מעבר בין פה לאזן, אך מה קורה במעבר שבין פה אל פה? בקשר שבין פה אל פה, יכולים להיות שני אופנים, האחד הוא קשר בין אוהבים, שהוא נשיקה, מה שמכונהה בציבור בשם נשיקה צרפתית, או מצב של החיאה, בו האדם המעניק טיפול החיאה לאדם שאינו נושם, מצמיד את שפתיו, אל שפתי המונשם, ונופח בו נשמת חיים.

מה משותף לשני המצבים? במצב האוהבים אין חציצה בניהם, ההבל הפנימי שנמצא בתוך פה הנושק, עובר בשלימות את תוך פה הננשק, במצב זה הבל הפה הפנימי של הנושק, עובר במלואו אל הפה הננשק, היות והנושק מעביר רוח מפיו אל פי הננשק, ורוח זו עדיין אינה מלובשת במילים היוצאות חוץ הפה, הרי שרוח זו היא נשמת אפו של הנושק, והיא רוח חיים, ובמצב זה הנושק מעביר אל הננשק את פנימיותו, את אור החיים שבו, כפי הכתוב בבראשית פרק ב' ויפח באפיו נשמת חיים.

גם במצב ההחיאה קורה אותו דבר, מה שגורם למונשם לחזור ולשוב לנשום, כפי שאנו רואים בהחיאה שהחיה אליהו הנביא את בן האישה הצרפית, (מלכים א', י"ז) ובהחיאה שהחיה תלמידו, אלישע הנביא, את בן האישה השונמית. (מלכים ב' ד').

כלומר בשני המצבים אין חציצה, האוהב והאהובה הם אדם אחד, המנשים והמונשם הם אדם אחד. וזו המשמעות של של הסמל המפורש "פה אל פה", להצביע על כך שאין שום חציצה, שום עיוות, שום עיקום, הכל עבר ביושר, והכל הוא בחזקת אור החיים הקדוש. לכן מדגשים במקורתינו את השתלשלות המסירה, כדי להראות שהכל עבר ביושר מה' אל משה, וממשה ליהושע וכו', להראות שלא היתה שום הפרעה בדרך והכל טהור כביום שנתנה תורה בסיני.

שנה טובה לכולם, שנזכה להיות אדם

בס"ד

שלום וברכה לכולם,

מה הקשר בין אותיות ג' לד', מדוע לפי סדר האלף בית, ג' מופיעה לפני ד', מה משמעות האות ג', מה משמעות האות ד', מדוע דברי הגדה חשובים כל כך, ומה הקשר בין הדגים שאנו אוכלים בערב שבת כל זאת ברשימה הבאה, המיוסדת על דברי רמח"ל בזהר תניינא.

האות ג' ענינה גומל חסד, והיא האות השלישית באלף בית העברי. לעומתה האות דלת, שהיא האות הרביעית באלף בית, היא עניה ודלה, מדוע? דלית לה גרמיה ולא מידי, אלא מה דיהיב לה לה ז"א בעלה, כלומר למלכות, אין לה משלה ולא כלום, אלא מה שמשפיע לה ז"א בעלה.

כדי להסביר את פנימיות הדברים נאמר כי כל מספר זוגי הוא בחינת דין, וכל מספר אי זוגי הוא בחינת רחמים ושלום, מדוע? כי כל מספר זוגי נבחן לשני אספקטים הסותרים זה את זה ועושים מלחמה, כמו שני כתובים המכחישים זה את זה, לכן בא הכתוב השלישי ומכריע בניהם, כלומר מיישב אותם ועושה שלום.

האות ד' כתובה שתי אותיות ו', אחת אופקית ואחת אנכית, וזה נמשל למצב צר של מלחמה, שאין בו שלום, לכן נזקקת האות ד' להשפעה של האות ג', שיש לה קו אמצעי ושלום. כי האות ג', היא אות השלישית באלף בית העברי, והמספר שלוש, כתוב בשתי אותיות ש', (שלש) כל ש' מורכבת מג' אותיות אותיות ו', לכן במספר שלוש, יש לנו שש אותיות ו', המקבילות לשש הספירות של ז"א, אותן הוא משפיע דרך ספירת יסוד את המלכות, לכן ציור האות ג' היא אות ו' נוטה באלכסון, ואות י' כתובה תחתיה, אות ו' כנגד שש ספירות חג"ת נה"י, ואות י' הכתובה תחתיה, היא אות ברית קודש, והארת עשר הספירות המושפעות למלכות.

כלומר בחיבור אותיות ג' ד' שהן גד, נמצא הקשר שבין ז"א למלכות, כאשר ז"א הוא אות ג', בחינת גומל חסד, וד' היא המלכות שהיא עניה ודלה. והקשר שבין ג' וד' הוא קשר של אמת, של משפיע ומקבל, לכן דברי הגדה הם דברי אמת.

ומה הקשר לדגים שאנו אוכלים בערב שבת, ובכן ערב שבת היא החוליה המקשרת בין ששת ימי השבוע, ליום השבת. ששת ימי השבוע שורשן בספירות חג"ת נה"י, חסד, גבורה תפארת, נצח, הוד ויסוד, שהן ספירות הז"א, ואילו שבת, נמשכת ממלכות שמים. ששת ימי השבוע הם ימי ההסתרה, כי יש לנו בהם טורח ועבודה, ואילו שבת הוא גילוי מהות הבריאה שהיא מנוחה. ובכן מה הקשר לאכילת דגים בערב שבת? כפי שדגים חיים מתחת למים, ואנו לא רואים אותם, כך במשך ששת ימי השבוע, מציאות האלוקות נסתרת מאתנו. כאשר אנו אוכלים דגים בערב שבת, סימן הוא שהוצאנו אותם מתוך המים, מבחינת הנסתר, לתחום הנגלה של היבשה, ערב שבת. ויש האוכלים דג המונח בצלחת ועינו פקוחה, לרמז על הנהגת הקב"ה, שהיא עינא פקיחא, כי כפי שהדג נמצא מתחת למים, כך הקב"ה נסתר מאתנו אך עינו פקוחא תמיד להטיב לנבראיו.

שנה טובה לכל בית ישראל

שלום וברכה לכולם,

מי הם ילידי הענק אחימן ששי ותלמי ומדוע מפחדים המרגלים מהם? על כך מספרת לנו פרשת שלח-לך. נקרא את הדברים.

ויעלו בנגב, כולם, כל הי"ב מרגלים, י"ב גבולי אלכסון, ויבא עד חברון, שהתורה נקראת חברון, (זהר שלח אות ס') ושָם, לשון שֱם, כי כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה, ויבא לשון יחוד, ויבא עד חברון מי שמיחד עד חברון, היא התורה, היא שמותיו הקדושים, (ימצא) שם (בשמותיו הקדושים) אחימן ששי ותלמי, כלומר ג' קווין, אחימן קו ימין, אחמה לשון ראיה, ששי לשון שיש ויציבות, קו אמצעי, ותלמי שחורש את האדמה, ועושה בה תלמים תלמים, בחינת קו שמאל.

והם אחימן, ששי ותלמי ילידי הענק, הוא האדם, ככתוב "הָאָדָ֧ם הַגָּד֛וֹל בָּעֲנָקִ֖ים ה֑וּא" (יהושע י"ד). כי ג' תולדות היו לאדם, הבל קו ימין, קין קו שמאל ושת קו אמצעי. ומדוע נקרא האדם בשם ענק, על שום יכולתו לקרוא בשם לכל נפש חיה ולהעניק לה את חיות הקדושה שלה, דרך אותיות שמה.

והיות שהתורה היא חברון, כלומר היא מקום חיבור ג' הקווין, בסוד תלת מחד נפיק תלת בחד קיימא, הרי שהיא נבנתה שבע שנים, שבע ספירות (ז"ת) לפני צען מצרים, כי צען גימטריה רד"ו 210 שנות שיעבוד מצרים, כי מצרים כפל צר (מחמת חסרון של של קו אמצעי).

ולפיכך ניתן לומר כי חששו המרגלים מפניהם, מפני שיש להם (לענקים) קו אמצעי, כי מי שיש לו ב' רגלים, בחינת מרגלים, הוא או בימין או בשמאל, אך אין לו אמצע, שהוא סוד הברית, וזה סוד שאת יוצאי מצרים מל משה ולא פרע, כי פרעה אהרון לשמצה בקמיהם. ונצטוה יהושע למול את בניהם הנולדים להם במדבר שנית, שפירושו לא רק למול שהיא הפעם הא', כלומר הסרת הערלה, אלא גם לפרוע, שהוא הפעם ב', בסוד הפעם זאת עצם מעצמי, שהוא סוד גילוי אות ברית קודש, הוא סוד קו אמצעי.

כל טוב הצלחה וברכה

בס"ד

שלום וברכה לכולם,

עלה שור

יוסף לפני מותו במצרים, משביע את בנ"י כך: "פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם, וְהַעֲלִתֶם אֶת-עַצְמֹתַי מִזֶּה", בראשית (נ' כ"ה). המצרים שידעו על שבועה זו, לא קברו את יוסף באדמה, אלא הטמינו את ארונו ביאור מצרים, מדוע? כי כאשר קוברים באדמה, יש מצבה ויש ציון, ויודעים היכן מקום הקבורה, וניתן להגיע למקום הקבורה ולהעלות את העצמות, אך המצרים במצרים רצו כי בני ישראל יהיו להם עבדים לעולם, לכן טמנו את ארונו של יוסף ביאור מצרים, כדי שאיש לא ידע את מקום קבורתו, ולא יוכלו להעלות את עצמותיו, ולעולם לא יוכלו בני ישראל לצאת ממצרים. היות וארונו של יוסף שימש כמשכון, וכערבות על עבדות בני ישראל במצרים, כל עוד נמצא ארונו יוסף במי יאור מצרים ישארו בני ישראל עבדים לעולם למצרים במצרים.

מדוע משביע יוסף את בני ישראל להעלות את עצמותיו כאשר ייצאו ממצרים, איזה סוד טמון בעצמות יוסף, מהו סוד שהושם בארון במצרים, ומדוע כאשר היו עסוקים בנ"י לשאול שמלות מן המצרים נתעסק משה רבינו ע"ה, באתור ובהעלאת עצמות יוסף מן היאור.

כדי להסביר את הדברים ראוי לשאול לכתחילה מדוע הושם יוסף בארון בכלל? ויש לומר כי יוסף היה צדיק, היות ושמר את הברית משך כל שנות שהותו במצרים. ואין צדיק, אלא זה המתחבר בתיבה, שהיא המילה, שהיא המלכות והיא הארון. לכן הושם בארון, כפי שנח היה בתיבה, שנח נולד מהול, והתיבה, לא רק במובן של קופסא, אלא במובן של מילה, כפי שאנו אומרים ראשי תיבות, ואנו מתכוונים לאותיות הראשונות שבכל מילה.

וכפי שנח הצדיק נכנס בתיבה כך הושם יוסף בארון במצרים, כי צדיק מתחבר במלכות שהיא ארון והיא תיבה. וכפי שהתיבה של נח, כח קיומה היה במים, כך הושם ארונו של יוסף במי יאור מצרים, כי הצדיק המשול לדג, כל קיומו הוא מתחת למים, כי המים מציינים את היסוד הנסתר בחיי האדם, ואילו היבשה את הנגלה, וצדיקים חיים בנסתר, בארון, או בתיבה, במרחב כלשהו, המצוי במים, מי המבול, מי יאור מצרים, מי התורה.

ומדוע תפקד ארונו של יוסף במצרים כארון הברית, לפני שנתנה תורה לישראל? כי ארונו של יוסף, הוא ארון הברית, (כי יוסף שמר את הברית במצרים, לכן נקרא הארון על שם מה שנשמר בו, שהוא הברית, והיה ארונו של יוסף ארון הברית, עד שנתנו הלוחות).

כעת נשוב אל משה ערב היציאה ממצרים, משה הולך על שפת היאור ומחפש את מקום המצאו של ארון הברית, הוא ארונו של יוסף, כי בלעדי הברית, ההבטחה האלוקית, אי אפשר לצאת ממצרים. איך מוציאים ארון קבור במי היאור, הרי המים נמצאים בתנועה מתמדת, ולא עוד, אלא שהמצרים במצרים רצו להבטיח שלא ימצא הארון לעולם, לכן שמו אותו בארון של ברזל. כעת נשאלת השאלה, איך גורמים לברזל לעלות ולצוף מעל פני המים? הרי משקלו הסגולי של הברזל כבד הרבה יותר ממשקלם הסגולי של המים, אם כך כיצד יצוף הברזל עליהם?

מה עשה משה, לקח טס, וכתב עליו "עלה שור", וצף ועלה ארונו של יוסף, ויכלו ישראל לצאת ממצרים. ומופיע בכתבי האר"י ז"ל כי כאשר יצאו ישראל ממצרים, היה ארונו של יוסף הולך בראש, ואחריו משה, ואחרי משה בני ישראל. מה משמעות הדברים, הנה שם הויה כתוב ד' אותיות י', ה', ו', ה'. לכל אחת מאותיות השם מיוחסת אחת מחיות המרכבה (חזון המרכבה של יחזקאל), נראה בטבלה הבאה.

ד' אותיות שם השם                   ד' ספירות                                     ד' חיות המרכבה

י'                                          חכמה                                           אריה

ה'                                         בינה                                            שור

ו'                                         תפארת                                         נשר

ה'                                        מלכות                                          אדם

כפי שמספר המדרש ארונו של יוסף היה עשוי ברזל, ברזל נבחן לאות ה' תתאה משם הוי"ה והוא נמשל לרצון לקבל לעצמו בלבד, מדוע כי בברזל יש כח המחתך והמפריד. כאשר כתב משה על הטס, "עלה שור", הוא גרם בעשותו כך למלכות להתכלל בבינה, היות כי שור מיוחס לספירת בינה, אות ה' ראשונה משם הויה, הרי כאשר כתב עלה שור, עלתה המלכות שהיא ה' אחרונה משם הויה ונתכללה בה' ראשונה של שם הויה, היא ספירת הבינה, שעניינה חפץ חסד, ונמתקה מלכות דמידת הדין ברחמי הבינה, ונתבטל בה כוח הברזל המחתך והמפריד.

ובפשטות הביטוי "עלה שור" מתנגד לכוח המשיכה המופעל על הברזל ומשקיע אותו במים, כי משה מפעיל כוח רוחני של אחדות, באמצעות תכונת הבינה שעניינה חפץ חסד.

פירוש נוסף, הביטוי "עלה שור" ראשי תיבות שלו הוא ש"ע, שגימטריה שלו הוא 370, שהוא נבחן לספירת היסוד. נסביר את הדברים. שם הויה הוא בן ד' אותיות, כאשר מכפילים אותו במאה מקבלים ארבע מאות, והוא פרצוף שלם. ארבע מאות שקל כסף נתבקש אברהם אבינו ע"ה לשלם כדי לקנות את מערת המכפלה, ארבע מאות שנים היה שיעבוד ישראל במצרים, ארבע מאות עולמות מובטחים לצדיקים וכו'.

כאשר מחסירים מארבע מאות, שלושים, שהן ג"ר, ג' ספירות ראשונות, כתר חכמה ובינה, שכל אחת מהן כלולה מעשר, קבלנו שלושים. היות שהג"ר נחשבות למושכלות אלוקיות, אנו כנבראים לא משמתשים בהם, מטעם שזה אור גדול מדי, לכן לאחר שהחסרנו שלושים שהן ג"ר כפול עשר, קבלנו שלוש מאות ושבעים, שהם ש"ע נהורין שאותם יכול ספירת היסוד להשפיע למלכות בקדושה.

וזה ענין שכתב משה על טס "עלה שור", כי משה בכותבו מילים אלו, גרם לעליית ש"ע נהורין, של ספירת היסוד, שהיו כלואים בארון הברית בו הונח יוסף, ובהתגלות ארונו של יוסף על פני המים, הוא ארון הברית, נשמרת ומתגלה הבטחת הקב"ה לאברהם אבינו בברית בין הבתרים, "גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול". (בראשית ט"ו).

מספר המדרש כי כאשר היו משועבדים ישראל במצרים, היו נדרשים לשים תינוקות וילדים רכים כאבני בנין של הפירמידות, וזו היתה גזירת ה', כי כאשר רואה ה' שלא יצמח דבר מאחד הנבראים הוא ממית אותו. וכך היה מדי יום במצרים. יום אחד בעודו במצרים ראה משה כי מניחים ילד קטן כאבן בנין בפירמידה, רחם עליו ומשך אותו והצילו, שמו היה מיכה, ונקרא מיכה המעכתי כי נמעך תחת אבני הבנין. כעבור שנים, כאשר ראה מיכה את משה מעלה את עצמות יוסף מן היאור באמצעות הטס "עלה שור", שמר את הדבר בליבו, וכאשר בושש משה לחזור מהר סיני, וישראל בקשו להם אלוקים אחרים אשר ילכו לפניהם, והתיכו זהב באש לשם כך, זרק מיכה המעכתי את הטס שבו כתוב "עלה שור", באמצעותו העלה משה את ארונו של יוסף מן היאור, ויצא עגל הזהב, שעגל הוא בן השור.

כעת נשאלת השאלה, מה בין זה לזה, מדוע כאשר משה משתמש במילים עלה שור, במים, השימוש הוא בקדושה וישראל יוצאים ממצרים, ואילו כאשר מיכה משתמש באותן מילים, באש, השימוש הוא לטומאה, וישראל חוזרים לאחר פעולה זו, לחטא עץ הדעת כאילו לא עמדו על הר סיני כלל וכאילו לא פסקה זוהמתם לעולם.

ויש לומר כי ספירת היסוד כלולה מג' קווים, כאשר ב' קווים הפוכים עוברים בה, והאמצעי הוא המאזן בניהם, ב' הקווים ההפוכים העוברים בה, שהם  אש ומים, מים הוא קו ימין שעניינו להשפיע, ואש, הוא בחינת מקבל, כמו בברז בחדר הרחצה, צד ימין בו הוא של מים בטמפ' החדר, וצד שמאל שבו הוא מים חמים, ובאיזון בניהם, שהוא קו אמצעי, יכול אדם לרחוץ, כך באותו אופן ממש ספירת היסוד היא קו אמצעי בעץ חיים שעניינו איזון, ישפיע חכמה (אש), לספירת מלכות באותו שיעור ממש שיש בו חסד, לכן נקרא היסוד עושה שלום, כי עד שהוא משפיע שפע למלכות, היא נפרדת, אך בשעת הזיווג, כאשר יש איזון בן חסד לחכמה, בין מים לאש, בין ימין לשמאל, הוא מפייס אותה בהשפיעו אליה שלום. הוא האיזון השלם, והיא, המלכות בחיבור איתו, ויש שלום בעליונים, כלומר, בעולמות הנפש של האדם, ויש שלום בתחתונים, בעולם הזה אצל הנבראים.

כאשר השתמש משה במילים עלה שור הוא השתמש בהם במים, שבחינתם חפץ חסד, כלומר הוא קדש את שם ה' במים, כפי שכתוב "וְשָׁמַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ". (דברים ז' י"ב). וכאשר השתמש מיכה באותן מילים ממש, הוא השתמש בהם בחכמה, שהיא הבט של גילוי האש, ולא של חסד, שענינה לקבל לעצמו בלבד, ולא להשפיע. לכן התוצאה היתה הפוכה.

אצל משה כאשר הופעלו המילים בקדושה, נשמרה הברית והחסד, ואצל מיכה הופעלו אותן מילים בטומאה, והתוצאה היתה עבודה זרה. עגל הזהב, מדוע, כי כאשר הש"ע (עלה שור) נהורין נזרקים לבחינת קבלה הם מביאים חורבן, כפי שהראה מיכה.

ואעפ"כ יש לנו י"ג מידות רחמים שאמר משה, ויש י"ג מידות רחמים שאמר מיכה הנביא וביחד הן כ"ו שהן גימטריה של שם הויה פשוט.

שנה טובה לכולם