אודות א.קליין

אתי קליין היא בעלת תואר בוגר בחוגים למדעי המדינה והסטוריה כללית, מלמדת עברית לתלמידים מרחבי העולם וכותבת מאמרים בנושא פנימיות התורה.

על הקשר שבין טעמי המקרא לבין הספירות זהר פרשת פנחס

שלום וברכה לכולם,

מתוך ספר אילן דקדוק התורה, על דרך הקבלה, אשכנז 1692 המרשלק, נתן נטע בן משה נפתלי הירש, באדיבות ספריית יונס וסוראיה נזירן אוניברסיטת חיפה

מתוך ספר אילן דקדוק התורה, על דרך הקבלה, אשכנז 1692
המרשלק, נתן נטע בן משה נפתלי הירש, באדיבות ספריית יונס וסוראיה נזיראן, אוניברסיטת חיפה

על הקשר שבין שמות טעמי המקרא לספירות ולסדר תיקון עולם מספר לנו רעיא מהימנא בזהר פרשת פנחס אות תרסח וזו לשונו:

תרסח) ובחבורא קדמאה אמר, רעיא מהימנא, ההיא תגא דזרקא, איהי יוד, רביעית. אוף הכי בחיה דשמה אדם, דארבע אנפין דיליה דאינין ידו"ד, מקף שופר הולך סגולתא. תלת חיון, דאינין תריסר שבטין. ע"כ.

באור הסולם שכתב הרבי יהודה לייב אשלג זצ"ל באדיבות אתר אור הסולם

תרסח) ובחבורא קדמאה אמר וכו': ובחבור הראשון, אמר רעיא מהימנא, עטרה ההיא שנקראת זרקא, היא י', שהיא ספירה רביעית לחג"ת, דהיינו מלכות. ונקראת זרקא, משום שנזרקת עד מחשבה העליונה שאין לה סוף, כנ"ל בדבור הסמוך. אף כך החיה ששמה אדם, שהיא מלכות, הארבעה פנים שלה, שהם ד' אותיות הויה, הם מקף שופר הולך סגולתא, שהיא ג' חיות שהם י"ב שבטים.

פירוש המלכות מבחינת עצמותה אינה ראויה לקבל אור העליון, אלא אחר שהיא עולה ונכללת בבינה, נעשית ראויה לקבל מוחין העליונים (כנ"ל ב"א דף ז' ד"ה וכבר) וז"ש, אוף הכי בחיה דשמה אדם וכו', שהיא המלכות, מקף שופר הולך סגולתא שזה יורה הסוד, שאחר שהמלכות מקפת את הבינה הנקראת שופר אז הולכת המלכות לקבל סגולתא, שה"ס ג' חיון דאינון תריסר שבטין. כי ג' חיות ה"ס ג' קוין, שבכל אחד מהם, יש חו"ג תו"מ, שהם י"ב. ולולא מקף שופר, דהיינו אם לא היתה משתוית אל הבינה הנקראת שופר, לא היתה הולך סגולתא, שלא היתה יכולה לקבל אלו המוחין הנקראים סגולתא. מקף פירושו כמו, אין מקיפין בבועי (חולין מ"ו:) שפירושו סמיכה והשואה.

הרחבת הדברים: טעמי המקרא, שהם זרקא, מקף-שופר הולך סגולתא, מתארים את סדר תיקון העולם, כפי שמסביר רעיא מהימנא להלן, ההיא תגא דזרקא, איהי יוד, רביעית עטרה היא שנקראת זרקא (כי יש להבחין בין כתר ובין עטרה, כי עטרה היא בנוקבא, וכתר הוא בזכר) לכן אומר כאן כי עטרה (תגא) הנקראת זרקא היא אות י' שהיא רביעית ההין, כלומר ה' תתאה שהיא נבחנת לספירת המלכות, שהיא רביעית לספירות חג"ת, חסד, גבורה תפארת.

ומדוע נקראת זרקא? על שום שנזרקת עד המחשבה העליונה שאין לה סוף, כאן למעשה מסביר רעיא מהימנא את תהליך תיקון העולם. וממשיך, אף כך החיה ששמה אדם, שהיא מלכות, הארבעה פנים שלה, (ד' הספירות המשפיעות אליה אור אלוקותו יתברך) שהם ד' אותיות הויה, הם מקף שופר הולך סגולתא, שהיא ג' חיות שהם י"ב שבטים.

כלומר איך מתקנים עולם? הרי המלכות אינה ראויה לקבל את האור העליון, היות שהיא נמצאת במצב של היפוך צורה ממנו יתברך, הוא רוצה לתת והיא רוצה לקבל, נמצא שהם מרוחקים ונפרדים זה מזה, לכן מה עשתה המלכות מחמת הבושה? היות שהיא רצתה להשתוות לנותן, לכן עשתה סוף וסיום לקבלת האור, שתוכל להשתוות לנותן במידת מה, (שהוא צמצום א', בחינת סור מרע) ואחר כך עלתה ונכללה בבינה, שבחינתה חפץ חסד (צמצום ב', בחינת עשה טוב) כדי שתוכל לקבל מוחין עליונים ותהליך זה של תיקון העולם בא לידי ביטוי בשמות טעמי המקרא, כי בתחילת היתה המלכות זרקא, שנזקרת עד אינסוף ותכלית, שאין לה קשר לנותן, לכן היא נבחנת לזרקא (זרוקה) ובתיקונה היא עולה לבינה, ותהליך זה מתואר בטעמי המקרא, כמקף-שופר, מדוע? כי הבינה מכונה בשם שופר, וכאשר המלכות מקפת את השופר תהליך זה נבחן לעליית המלכות לבינה, וכאשר יש למלכות שווי צורה עם הבינה, שבחינתה חפץ חסד (שהוא שופר, בחינת שפרו מעשיכם) אז היא ראויה לקבל מוחין העליונים, ותהליך זה קבלת מוחין עליונים מתואר בטעמי המקרא, כהולך סגולתא, מדוע? כי סגולתא הן ב' נקודות צירה וחולם עליהן, שסגולתא נבחן לציור ג' הספירות העליונות, שהן כתר חכמה ובינה, לכן לאחר שהמלכות המכונה זרקא, מתוקנת בבינה, המכונה שופר, שפירושו שיש לה מעשים טובים, מלשון שפרו מעשיכם, אז היא יכולה ללכת לסגולתא, שפירושו שהיא מסוגלת לקבל מוחין העליונים המכונים סגולתא.

וג' נקודות הסגולתא, שהן ספירות כתר חכמה ובינה, לפי הסדר, נבחנות לג' חיות המרכבה שלכל אחת מהן ד' פנים והן י"ב שבטים, שהם נבחנים לגבולי אלכסון שבעולם אצילות.

כל טוב

מהו שאמרה תורה על משה רבינו ויפן כה וכה וירא כי אין איש, זהר פרשת נשא

בס"ד

שלום וברכה לכולם,

כי אין איש

מהו שאמרה תורה בספר שמות על משה רבינו, ויפן כה וכה וירא כי אין איש? מי הוא האיש המדובר אותו מחפש משה רבינו, ומדוע תלויה בו הגאולה, כל זאת בזהר פרשת נשא אות קב, קריאה נעימה לכל.

קב) א״ל רעיא מהימנא, באומאה עלך בשמא דידו״ד, לא תאחר בכל יכולתך, דהא אנא בצערא סגי. ויפן כה וכה וירא כי אין איש, עוזר לי, לאפקא לי מהאי צערא, בהאי קבורה דאתמר עלי, ויתן את הרשעים קברו, ולא אשתמודען בי, ואני תשיב בעינייהו בין ערב רב רשיעייא, ככלב מת דסרח בינייהו, דחכמת סופרים תסרח בינייהו, בכל קרתא וקרתא, ובכל אתר דישראל מפוזרין בינייהו בין מלכוון. ואתהדרו אינון ערב רב רעיין על ישראל, עאנא דקב״ה, דאתמר בהו ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם, ולית לון יכולת למעבד טיבו עם ת״ח.

באור הסולם אות קב) א״ל רעיא מהימנא וכו׳: אמר לו (לאליהו) רעיא מהימנא, בשבועה עליך בשם הוי״ה, שלא תאחר הגאולה בכל יכלתך, כי אני נמצא בצער רב. כי עלי כתוב, ויפן כה וכה וירא כי אין איש, עוזר לי. להוציאני מצער הזה מקבורה הזו, שנאמר עלי ויתן את רשעים קברו, ואינם מכירים אותי ואני נחשב בעיניהם בין הערב רב הרשעים, ככלב מת שסרח ביניהם, כי חכמת סופרים תסרח ביניהם בכל עיר ועיר, ובכל מקום שישראל מפוזרים ביניהם בין המלוכות. ונעשו הערב רב רועים על ישראל, שהם צאן הקב״ה, שנאמר עליהם ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם. ואין להם יכולת לעשות טוב עם ת״ח.

פירוש. כי משה רבינו שנקרא רעיא מהימנא, ה״ס התורה ודעת הפנימי, שלא תתגלה אלא בגאולה השלמה, ועד אז נאמר עליו והוא מחולל מפשעינו. כי התורה שה״ס רעיא מהימנא, נתחוללה ונעשתה חללה, כי נעלמה הפנימיות שבה, ולא נשארה לנו רק החצוניות. ואני חשיב בעינייהו בין ערב רב רשיעייא ככלב מת שסרח, כלומר שהם מתרחקים מפנימיות התורה כמו שמתרחקים מסרחון. שעליה אמרו, וחכמת חכמים תסרח.

הרחבת הדברים: משה רבינו הוא רעיא מהימנא משביע את אליהו בשם הויה, שלא יאחר הגאולה, שהוא גילוי סודות התורה, ומדוע מזכיר רעיא מהימנא את שבועת אליהו בשם הויה שלא יאחר את הגאולה? כי משה, נמצא בצער רב, ומדוע נמצא משה בצער רב, ומביא ציטוט מן התורה בספר שמות, ויפן כה וכה וירא כי אין איש, כלומר אין איש עוזר לי, כי איש לשון אש י', והוא איש שמגולה בו סודות התורה, כפי שכתוב על אליהו, איש האלקים, וכאשר כתבה התורה ויפן כה וכה וירא כי איו איש, התכוונה לומר, כי איו איש שיכול לעזור לו להוציאו מקבורה הזו, שנאמר ויתן רשעים קברו, כי כאשר איננו מכירים בחכמת ה' יתברך, זה נחשב לחכמת ה' כקבורה וגניזה שלה, ומשה שהוא הגואל, כל עוד שלא נגלים סודות התורה, נחשב לו שהוא יושב בין הערב רב הרשעים, שכתוב וימנע מרשעים אורם, וכל אימת שנמנע אור הגאולה מן הנגאלים, נחשב לגואל, שהוא משה, שהוא יושב בחושך, כי אינו יכול להאיר להם סודות התורה, לכן אומר הכתוב כי אשב בחושך (בגלות) הויה אור לי (שבועת אליהו) לכן מבקש משה הוא רעיא מהימניא, מאליהו שיערוב לו ויגלה סודות התורה, כדי שהגאולה תצא מן הכוח אל הפועל, כי חכמת סופרים תסרח בכל עיר ועיר, ובכל מקום בכל מקום שישראל מפוזרים ביניהם בין המלוכות.

ונעשו הערב רב רועים על ישראל, שהם צאן הקב״ה, שנאמר עליהם ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם. ואין להם יכולת לעשות טוב עם ת״ח, שלתלמיד חכם הוא הלומד מהבורא הנקרא חכם.
זאת ועוד, כיוון שהערב רב רועים על ישראל, הם זנים את ישראל ברע, מלמעלה למטה, ואין לישראל אפשרות להקרא אדם, כי ישראל רק בתנאי שה' רועה אותם זכאים להקרא אדם, ככתוב בנביא, (יחזקאל לד, לא) וכאשר ערב רב זן על ישראל ממעלה למטה, אינם זכאים להקרא אדם, כי על בריאת האדם כתוב: "זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם, וַיְבָרֶךְ אֹתָם, וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם 'אָדָם' בְּיוֹם הִבָּרְאָם" (בראשית ה' ב'), כי אדם עניינו זכר ונקבה בייחוד, משפיע ומקבל, בקשר של אדם ואל, ואילו ערב רב זן על ישראל כבהמה מלמעלה למטה, כרביעת בהמה, ולא בזווג פנים אל פנים הנקרא אדם.

לכן משה רבינו, שהוא סוד התורה והדעת הפנימי, (זיווג בין חכמה ובינה) לא יכול להתגלות, אלא בגאולה שלמה, ועד שתתגלה גאולה שלמה נאמר עליו והוא מחולל מפשעינו (המשיח) כי התורה שהיא סוד רעיא מהימנא, שהוא הרועה הנאמן, סוד האמונה הרועה את ישראל במדבר, היבש משם הויה, נתחוללה ונעשתה חללה, כי נעלמה הפנימיות שבה, (שם הויה) ולא נשאר לנו רק החיצוניות. ואני, משה (שהוא אותיות השם, שם הויה, שם מ"ה, אד"ם) אני חשוב בעיניהם בין הערב רב הרשעים, ככלב מת שסרח, כלומר, שהם מתרחקים מפנימיות התורה כמו שמתרחקים מסרחון, שעליה אמרו חכמת חכמים תסרח.

ויהי רצון שנתקרב אל פנימיות התורה כאדם המריח מור ולבונה

מהו שורשה הרוחני של ספירת הבינה, זהר פרשת בהר

בס"ד

הסנה בוער באש ואיננו אכל

הסנה בוער באש והסנה איננו אכל

על שורשה הרוחני של ספירת בינה, מספר לנו זהר פרשת בהר אות כ' וזו לשונו:

כ) דסליקת בהון אהיה, דאיהי בינה, שנת היובל, איהי אהיה אשר אהיה, תרין זמנין אהיה חושבן מ״ב, ותמניא אתוון בהון חמשין. דבהון פקודא לחשוב שנת היובל. וביה פקודא לחזור לאחזתו ביובל, בשנת היובל הזאת תשובו וגו'. כל חד יחזור ביה לדרגא דיליה, דנשמתיה אחיזא מתמן, כמה דאוקמוה והרוח תשוב אל האלהים וגו'.

באור הסולם של הרבי יהודה לייב אשלג זצוק"ל, באדיבות אתר אור הסולם:

... השם אהיה, שהיא בינה, שנת היובל, היא, בינה, נקראת אהיה אשר אהיה, שהם ב׳ פעמים אהיה, שכל א׳ בגימטריא כ״א, הם בחשבון מ״ב, ועם שמונה אותיות, שבב׳ אהיה, יש בהם חמשים. שבהם המצוה לחשוב שנת היובל. ובו המצוה לחזור למדרגתו שנשמתו נאחזת משם. כמו שהעמדנה תשובו וגו'. שפירושו, כל אחד ואחד יחזור לאחזתו ביובל. שכתוב, בשנת היובל הזאת והרוח תשוב אל האלקים וגו'. דהיינו בינה הנקראת הויה בניקוד אלקים.

הרחבת הדברים: השם אהיה, מופיע בספר שמות ג' י"ד, במעמד הסנה הבוער, כאשר משה מבקש מה' לדעת בשם מי הוא מצווה להוציא את ישראל ממצרים, וה' משיב: "אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה".

מסביר רעיא מהימנא בזהר פרשת בהר, כי שם אהיה מיוחס לספירת בינה, לפי החישוב הבא: בפסוק "אהיה אשר אהיה", מופיע שם אהיה ב' פעמים, גימטריה של שם אהיה הוא כ"א, וב' פעמים כ"א (כי בפסוק כתוב אהיה אשר אהיה), הרי מ"ב, ועם שמונה אותיות, כי כל שם אהיה כלול מארבע אותיות, וביחד הרי שמונה אותיות, וכאשר נחבר גימטריה של ב' פעמים שם אהיה, שהוא מ"ב, עם שמונה אותיות של ב' פעמים שם אהיה, נקבל חמישים. שבהם המצוה לחשוב שנת היובל, ובו המצוה לחזור למדרגתו שנשמתו נאחזת משם. כמו שהעמדנה תשובו וגו'. שפירושו, כל אחד ואחד יחזור לאחזתו ביובל. שכתוב, בשנת היובל הזאת והרוח תשוב אל האלקים וגו'. דהיינו בינה הנקראת הויה בניקוד אלקים.

כאן מחבר רעיא מהימנא ב' פסוקים יחדיו לכלל אחד, הפסוק האחד הוא מפרשת בהר, "בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחוזתו", והפסוק הב' הוא והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה (קהלת י"ב ז) כאשר מקום החיבור בין שני הפסוקים הוא תשובו, בכך יוצר הזהר מעבר (סינפסה) חדש(ה) ואומר "בשנת היובל הזאת, כלומר בשנת החמישים היא ספירת בינה, מתרחש מעבר חדש שעניינו והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה, ומבאר בעל הסולם ואומר כי פרושו הפשוט מבחינת הספירות הוא, בינה, הנקראת הויה בניקוד אלקים.

כדי להסביר את דברי בעל הסולם, נתבונן תחילה בדברי קהלת והרוח תשוב אל האלקים, רוח הוא שם הויה והוא ז"א, האלקים גימטריה צ"א או שם הויה אלקים, וכאשר כותב קהלת, והרוח תשוב אל האלקים הכוונה היא כי שם הויה, ישוב אל שם הויה אלקים, כי הוא גבוה ממנו, כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם (קהלת ה' ז') כי שם הויה פשוט הוא בז"א, ושם הויה אלקים הוא בבינה, ובינה גבוהה מז"א.

והיות שכתיבת אותיות אלקים היא צורה של דין, ניתן להמנע ממנו ע"י כתיבת שם הויה בניקוד אלקים, (שהוא חטף סגול, חולם, חיריק) וכאשר כותבים שם הויה ומכוונים בניקוד אלקים, שהניקוד מנהיג את האותיות, הרי שנוצר הצרוף הבא, שם הויה פשוט בניקוד אלקים, והוא שם הויה עם ז' נקודות, (כי חטף סגול הוא ה' נקודות, וחולם נקודה וחיריק נקודה הרי ז' נקודות) באופן שרואים אותיות שם הויה, ומכוונים אל ניקוד שם אלקים, שהן ז' הנקודות, המצביעות על התנועה אך ללא אותיות הדין, וכאשר קוראים את הפסוק והרוח תשוב אל האלקים, הכוונה היא כי שם הויה, ישוב אל שם הויה אלקים שהוא מקורו, ומבחינת הספירות הכוונה היא שז"א שהוא רוח, ובן בכור, ישוב אל אם בנים, היא ספירת בינה.

וכאשר קוראים את הפסוק מפרשת בהר שעניינו הוא "ותשובו איש אל אחוזתו", הכוונה היא כי שם איש רומז על מחזה ומטה שהוא גילוי חכמה, ישוב אל אחוזתו בספירת הבינה, שהיא בחינת חסדים מכוסים, כפי שכתב קהלת, והרוח תשוב אל האלקים, כלומר שהרוח, שהוא שם הויה וז"א, תשוב אל האלקים, אל החסדים המכוסים, שהם מעל לחזה, אל ספירת בינה.

וכאן למעשה מצביע רעיא מהימנא על שני פסוקים ואומר כי הוראתם אחת, והיא כיצד שבות הספירות אל ספירת בינה, בקהלת הוא מצביע על ז"א השב אל ספירת בינה, ובפרשת בהר זו המלכות השבה אל ספירת בינה.

כל טוב לכולם הצלחה וברכה

שחורה אני ונאוה, זהר חדש שיר השירים

שלום וברכה לכולם,

שחורה אני ונאוה

שחורה אני ונאוה, שחורה אני מצד עצמי שהיא המלכות, ונאוה כאשר השחרות שלי דבוקה באור החסדים של ז"א, זהר חדש שיר השירים

מהו שאמר הפסוק שחורה אני ונאוה? נתבונן בזהר חדש שיר השירים ובפירוש הסולם שחיבר הרבי יהודה לייב אשלג זצוק"ל.

שפה) שחורה אבי ונאוה, בוצינא דמערב, כד שלטא וקיימא לגבי בוצינא דמזרח, דא אוכמא, ודא חיוורא. כמה הוא יאה, בההוא נהירו חוורא.

שפה) שחורה אני ונאוה: כי הנר של המערב, שהוא המלכות, כאשר שולט ועומד אצל הנר של המזרח, שהוא ז״א, זה שחור, היינו המלכות, שה״ס גוון שחור, הרומז על דינים, וזה לבן, דהיינו ז״א, שהוא בשליטת החסד, שה״ס גוון לבן, כמה היא, המלכות, נאה, כשהיא מיוחדת באותו האור הלבן. שהוא חסד. וז״ש, שחורה אני, כשאני לעצמי, ונאוה, בעת שהשחרות שלי דבוקה בלבן שלך.

הרחבת הדברים: ד' ספירות חו"ג תו"מ כנגד ד' רוחות, חסד כנגד דרום, גבורה כנגד צפון, תפארת כנגד מזרח, ומלכות כנגד מערב. כאן מדבר הזהר על הקשר שבין ספירת מלכות לספירת תפארת או פרצוף ז"א, שהוא המשפיע שלה, ואומר, כי כאשר הנר של מערב, שהוא המלכות וה' אחרונה משם הויה, שולט ועומד אצל הנר של המזרח, כלומר אצל ספירת תפארת, הוא אות ו' דשם הויה, כמה היא, המלכות נאה, כשהיא מיוחדת באותו אור הלבן של החסד.

כלומר הזהר מדבר ביופיה של המלכות, כאשר היא חוברת לספירת תפארת, כי המלכות נבחנת לנר בגוון שחור, שהוא בחינת מקבל, והתפארת נבחנת לנר לבן, שהוא משפיע. לכן מכונה כאן ספירת תפארת בכינוי נר המזרח, משום שהוא משפיע חסד למלכות, שהנר שלה הוא שחור, וביחוד שלהם, של תפארת ומלכות, של משפיע ומקבל, המלכות היא נאה, וזה שכתוב, שחורה אני, כשאני לעצמי, המלכות בלבדה, ונאוה, בעת שהשחרות שלי דבוקה בלבן שלך.

שפו) נהירו דבוצינא, תרין נהורין מתחברן כחדא. תתאה אוכמא, עילאה חיוורא. דא שלטא על דא, נהורא חיוורא על אוכמא. ועם כל דא, כמה איהי יאה.

שפו) נהירו דבוצינא תרין וכו׳: באור הנר, שני אורות מתחברים יחד, החלק התחתון הוא אור שחור, החלק העליון הוא לבן. זה שולט על זה, האור הלבן שולט על האור השחור, ועם כל זה כמה היא נאה.

פירוש. נודע שיש ב׳ מצבים במלכות, שבמצב הא' הוא בסוד ב׳ המאורות הגדולים שקומתה שוה לז״א, כי יונקים שניהם משורש אחד מאמא, ז״א מקבל חסדים מקו ימין דאמא, והמלכות מקבלת חכמה מקו שמאל דאמא. אמנם היא נבחנת אז לאור שחור, כי החכמה שבה אינה יכולה להאיר בלי חסדים. ואז נאמר לכי ומעטי את עצמך, ובאה למצב הב', שנתמעטה להיות מדרגה שמתחת ז״א, ואז, ז״א כבר שולט עליה ואין לה כלום אלא מה שמקבלת מז״א. ועם כל זה המצב הב׳ הזה, הוא כל שלמותה, כי עתה כשהאור השחור שלה שהוא חכמה, מתחבר עם האור הלבן שבז״א, שהוא חסדים, אז נשלמה החכמה ומאירה (עי׳ בפלפה״ס אות פ״ח). והיחוד הזה שבמצב הב׳ כשהאור השחור של המלכות מחובר באור הלבן דז״א, מרומז באור הנר, כי באור הנר נראה החלק התחתון שלו בצבע שחור, והחלק העליון שלו בצבע לבן.

וז״ש, תתאה אוכמא, דהיינו המלכות, שהיא שחורה מהמצב הא׳, כנ״ל, עילאה חיוורא, היינו ז״א שהוא חסד שמראהו לבן. ושניהם מחוברים באור אחד, דא שלטא על דא, שהאור הלבן שולט על האור השחור. כי כן הוא במצב הב׳. ואע״פ שבמצב הא׳ היתה גדולה כמותו, ועתה הוא שולט עליה, ועכ״ד כמה איהי יאה. כי עתה במצב הב׳ היא נאה, שהיא מאירה בחכמה וחסדים. משא״כ במצב הא׳ היתה, חשך ולא יכלה להאיר.

 

על המשמעות הנסתרת של חלום הסולם, זהר פרשת פנחס

שלום וברכה לכולם,

אל אחד בראנו

אל אחד בראנו

מהו אותו חלום שחלם יעקב, מה פירושו, מה פירוש האות ל' במילה סולם ובמלה חלום? כנגד איזו ספירה היא עומדת, וכיצד מפרש רעיא מהימנא את חלום יעקב, נראה במאמר הבא זהר פרשת פנחס ג' יודין שבהויה דמילוי דס"ג.

את באור הסולם לספר הזהר הקדוש, כתב הרבי יהודה לייב אשלג זצוק"ל, המכונה בכינוי בעל הסולם, הנה הדברים.

זהר פנחס אות תרמו) ד"א ויחלום והנה וכו': פירוש אחר, ויחלום והנה סולם. רעיא מהימנא, מה אות ל' עולה למעלה מכל האותיות, כי הל' רומזת על בינה, כך אתה עתיד להתעלות על כל הבריות. משום שעלית לשם, יוד הי ואו הי, שבגי' ס"ג, שהוא בינה, שבו ג' יודין, י' י' י' שבגי' ל'. כי תחילה היית בשם יוד הא ואו הא שבגי' מ"ה, שהוא ז"א, שבו י' א' א' א', שבגי' י"ג, שהוא י"ג מדות הרחמים, שהוא בגי' אחד, ועתה עלית באל שהוא ייא"י, שבמילוי ס"ג. ששני שמות אלו עדים, הלא אל אחד בראנו. כי ייא"י שבמילוי הויה דס"ג הוא בגי' אל, וי' אי א' א' שבמילוי הויה דמ"ה הוא בגי' אחד. ז"ש הלא אב אחד לכלנו הלא אל אחד בראנו.

הרחבת הדברים: רעיא מהימנא מפרש את המילים ויחלם והנה סולם כך: הוא רואה כי במלה ויחלם מופיעה האות ל' ובמילה סולם מופיעה אות ל', ולכן דורש משמעות האות ל' באופן הבא ושואל: מה אות ל' עולה למעלה מכל האותיות, שכל אותיות האלף - בית נכתבות בתוך השורה, ורק אות ל' עולה למעלה מכל האותיות, כי האות ל' רומזת על ספירת בינה, שהיא ממעל שבע הספירות התחתונות, חסד, גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות, שהן נבחנות למידות העולם הזה, כך באותו אופן שאות ל' עולה למעלה מכל האותיות, כך עתיד יעקב אבינו להתעלות על כל הבריות.

כיצד? יעקב אבינו נבחן לעובד ה' שבאדם, שעלה והשיג שֵׁם הויה שבמילוי יודין הנכתב כך: יוד, הי, ואו, הי והוא בגימטריה ס"ג, שהוא בינה, שבו ג' יודין, יוד ראשונה נמצאת באות י'וד, אות י' שניה נמצאת במילוי ה' ראשונה דשם הויה הי', ואות י' שלישית נמצאת במילוי ה' אחרונה שמם הויה, הי', הרי ג' יודין, י' י' י', בגימטריה ל'.

כי תחילה היה יעקב, משיג שם הויה שבמילוי אלפין הנכתב כך: יוד, הא, ואו, הא, שבגימטריה מ"ה, שהוא ז"א, שבו מופיעות אותיות י' (של יוד) א' (של הא ראשונה) א' (של מילוי ואו) ו א' (של הא אחרונה), הרי גימטריה י"ג, שהוא י"ג מידות רחמים, שהוא בגימטריה אחד.

ועתה עלית ב(שם) אל, כלומר לאחר חלום הסולם השגת (אתה יעקב) את השם בית אל, ככתוב: "וַיִּקְרָא אֶת-שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא, בֵּית-אֵל; וְאוּלָם לוּז שֵׁם-הָעִיר, לָרִאשֹׁנָה", כי באחוריים, בחינת קטנות, היתה נקראת לוז, ולאחר שהשיג יעקב את בחינת הפנים של המדרגה קראה בית אל, והוא שאומר רעיא מהימנא, ועתה עלית באל, כלומר השגת את המדרגה הנקראת אל, כיצד? מסביר רעיא מהימנא כי בשם הויה דמילוי יודין, שהוא שם ס"ג הנכתב כך, יוד הי ואו הי, יש ג' יודין ואות א' אחת שהן גימטריה אל, לכן אומר רעיא מהימנא ליעקב ועתה עלית באל, כלומר השגת את פנימיות המדרגה, ולכן שינה יעקב את שמה של העיר לוז לבית אל, כי מילת בית סובב על חכמה, שכתוב בחכמה יבנה בית, ומילת אל היא גימטריה של ג' יודין וא' של הויה דמילוי שם ס"ג, לכן השם בית אל, מעיד על הקשר שבין ספירת חכמה לספירת בינה, כי מילת בית סובב על הכלי, ושם אל סובב על האור, השוכן בבית.

ששני שמות אלו עדים, כלומר שם אל, ושם אחד, כי אל אחד בראנו. כי ייא"י (ג' יודין ואות א') במילוי הויה דס"ג הוא בגי' אל, (כפי שהסברנו לעיל) ואותיות י' א' א' א' שבמילוי הויה דמ"ה הן גימטריה אחד. זה שכתוב אב אחד לכולנו, הלא אל אחד בראנו. (מלאכי ב' י').

זהר פנחס אות תרמז) ובג' יודין אלין וכו': ובג' יודין אלו, בשם ס"ג, יתקיים בך, ירום ונשא וגבה מאד. וגבה מאד, היינו בהויה שבמילוי מ"ה, כי כך עולה מאד לחשבון אדם, שהוא מ"ה, ובהפוך אותיות מאד, הוא אדם. ירום הוא בד' פנים של אריה, שהוא חסד המתעלה לחכמה, שה"ס יברכך הויה. שה"ס הויה במילוי ע"ב, כזה, יוד הי ויו הי שהוא בגי' חסד. והוא חכמה דימין, ונשא, היינו בד' פנים דשור, שהוא גבורה המתעלה לבינה, שהם ישא הויה והוא בינה בשמאל. וגבה מאד, היינו יאר הויה שהוא ז"א, שהוא באמצע, והוא הויה שבמילוי מ"ה. ויוד הי ואו הי זה, שהוא הויה דס"ג, היינו, ישא הויה פניו אליך וישם לך שלום. הויה רביעית שהוא הויה במילוי ההין שבגי' נ"ב, שהוא מלכות, היינו, ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם. כי המלכות נקראת שם.

הרחבת הדברים: ובג' (שלוש אותיות) יודין אלו בשם ס"ג, יתקיים בך הפסוק ירום ונשא וגבוה מאד (ישעיהו נ"ב, י"ג) נשאלת השאלה כיצד? ומסביר רעיא מהימנא כך:

באופן כללי, התאור גבוה מאד רומז לשם הויה שבמילוי מ"ה, שהוא גימטריה אדם, אשר בהיפוך אותיות הוא מאד, הוא אדם.

א. הפועל ירום רומז על ד' פנים (במרכבה הקדושה) וירום רומז על פני אריה הוא חסד המתעלה לחכמה, (כי שתי הספירות חסד וחכמה הן בקו ימין, וספירת חכמה היא מעל ספירת חסד), שהוא סוד הויה הראשונה בברכת כהנים, יברכך הויה, שהוא סוד הויה במילוי ע"ב כזה יוד, הי,ויו, הי, שהוא בגימטריה ע"ב וגימטריה חס"ד. והוא חכמה דימין.

ב. התואר ונשא הוא כנגד פני שור, שהוא גבורה המתעלה לספירת בינה, (כי ספירת בינה  מעל ספירת גבורה, אשר שתיהן בקו שמאל) שהם כנגד הויה השניה בברכת כהנים ישא הויה פניו אליך וישם לך שלום, והוא בינה שבקו שמאל.

ג. התאור וגבוה מאד, רומז על הויה השלישית שבברכת כהנים היינו, יאר הויה, הוא ז"א, שהוא באמצע והויה שבמילוי מ"ה.

ד. הויה הרביעית היא שם הויה שבמילוי ההין הנכתב: יוד, הה, ואו, הה, שבגימטריה נ"ב שהוא ספירת מלכות, והוא כנגד הפסוק ושמו את שמי על בני ישראל, ואני אברכם. כי המלכות נקראת שם.

כל טוב לכולם הצלחה וברכה

ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה, זהר פרשת מצורע

שלום וברכה לכולם,

ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה (קהלת)

ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה (קהלת ז' י"ד)

מהו שאמר הכתוב ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה (קהלת ז' י"ד)? מספר לנו זהר מצורע אות לג כך: ר׳ חזקיה הוה וכו׳: ר״ח היה יושב לפני ר׳ אלעזר. לילה אחד קמו בחצות לילה לעסוק בתורה. פתח רבי אלעזר ואמר, ביום טובה היה בטוב וגו׳ גם את זה לעומת זה עשה האלקים וגו׳. ביום טובה היה בטוב, היינו בזמן שהקב״ה מרבה חסד בעולם, צריך האדם ללכת בשוק ולהראות לפני כל. כי כשטובו של הקב״ה שורה בעולם, שורה בכל, ועם הכל עושה חסד ומרבה אותו בעולם. ומשום זה, יתראה האדם בשוק בגלוי, ויעשה חסד כדי שישרה עליו חסד אחר שלמעלה. ז״ש ביום טובה היה בטוב. היה בטוב ודאי.

הרחבת הדברים: רבי חזקיה היה יושב לפני רבי אלעזר. לילה אחד, ויש לדעת כי כאשר מוזכרת מילת לילה בזהר פירושה אורות מרובים, כי כאשר יש יותר אורות מאשר כלים, האורות מסתלקים ומצב זה נבחן ללילה, שאינו מאיר, מחמת חסרון בכלים. חצות לילה הוא עניינו היפוך המגמה, כלומר הכנת כלים.

כעת כאשר רבי חזקיה יושב לפני רבי אלעזר, הפירוש הוא שרבי אלעזר הוא המאיר בכלי שנקרא רבי חזקיה. פתח רבי אלעזר בחכמה ואמר בבינה, ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה, זה לעומת זה עשה אלקים, כלומר רבי אלעזר אומר כי יש ב' מערכות, שהן בחינת זה לעומת זה, מערכת קדושה, שעניינה להשפיע טוב לנבראים, ומערכת טומאה שבה נתנת רשות לצד שאינו טוב להשפיע.

ביום טובה היה בטוב, היינו בזמן שהקב״ה מרבה חסד בעולם, צריך האדם ללכת בשוק ולהראות לפני כל. ויש להבין כי כל מכונה ספירת יסוד, ופירוש מאמר רבי אלעזר צריך האדם ללכת בשוק, ולהראות לפני כל הוא, הוא כי שוק הוא לשון השתוקקות והשקיה, וללכת פירושו לנוע, במצב של חסרון וללכת בשוק, לנוע למצב של השתוקקות להשקיה, וזה ענין של להראות לפני כל, כי כל מכונה ספירת יסוד, וכאשר נראה אדם לפני כל, שהוא ספירת יסוד, והיסוד המוכנה טובי"ה הוא המשפיע לאדם הנמשך מספירת מלכות, וזאת מתקיים היחוד בין כל, שהוא היסוד, לבין בכל היא ספירת מלכות.

כי כשטובו של הקב״ה שורה בעולם, שורה בכל, היא ספירת מלכות, שהיא שורש לנשמות, ועם הכל עושה חסד ומרבה אותו בעולם. ומשום זה, יתראה האדם בשוק בגלוי, שהשתוקקות של האדם לטוב, תהיה בגלוי, ויעשה חסד של מטה בעולם הזה, כדי שישרה עליו חסד אחר שלמעלה. ז״ש ביום טובה היה בטוב. היה בטוב ודאי..

לד) וביום רעה ראה: לא כתוב, וביום רעה היה ברע, ע״ד שכתוב ביום טובה היה בטוב. אלא, ביום רעה ראה. היינו, כי בשעה שהדין תולה על העולם, אין אדם צריך להתראות בשוק וללכת יחידי בעולם. כי כשהדין שורה בעולם, שורה על הכל. ומי שפוגע בו, במלאך המשחית, ונפגש לפניו, נדון באותו הדין. ואז כתוב, ויש נספה בלא משפט. כי משפט שהוא ז״א נסתלק מצדק שהוא המלכות ואינם שורים זה בזה להשפיע לעולם. וע״כ נאמר ראה, היינו ראה והיה שמור, היה משגיח ומעיין לכל צד. והוי יודע, שבכולם שורה הדין, ואל תצא לחוץ, ולא תתראה בשוק, כדי שהדין לא ישרה עליך. מהו הטעם. הוא משום דגם את זה לעומת זה עשה האלקים. שכמו כששורה טוב על העולם שורה על הכל, כך, כששורה דין בעולם שורה על הכל, ומי שיפגוש בו יהיה נתפש.

הרחבת הדברים: לא כתוב, אומר רבי אלעזר, ביום רעה היה ברע, כפי שכתוב ביום טובה היה בטוב, משום שאלו ב' בחינות הפוכות, לכן כתוב ביום רעה ראה. כלומר, התבונן, הבחן, כי כפי שכתוב בפדר"א, פרק ג', כי קודם שנברא העולם, היה הוא ושמו הגדול אחד, שענין אחד הוא להיטיב לנבראיו, אחד נאמר על טוב, וברגע שיש רע, יש כבר ב' רשויות, כי טוב נאמר על רשות היחיד, לכן אמר משלי ביום רעה ראה, כלומר הבחן.

ראשית, יש להסביר מהו יום רעה, יום הוא לשון גילוי, כי ביום ניתן לראות, ומשמעות המילים ביום רעה, הוא כאשר מתגלה הרע באדם, שהוא הרצון לקבל לעצמו בלבד, ראה, כלומר התבונן ברע, כי בשעה שתלוי הדין בעולם, כלומר אין הכרעה, ולשון המאזנים נעה פעם ימינה ופעם שמאלה, פעם לכף זכות פעם לכף חובה ללא הכרעה, זה פירוש תלוי, כי לתלוי אין יכולת עמידה ותקומה, אלא הוא נע מצד אל צד, לכן אין אדם צריך להתראות בשוק, פירוש: כלומר אין אדם צריך להראות השתוקקות לגלוי הרע, היות שהרע מראה את עצמו, ואין צורך להוסיף עליו, אלא למעט אותו.

לכן היות שהדין תלוי לכן אינו צריך ללכת יחידי בעולם, מה פירוש ללכת יחידי, היות ורק חיבור של זכר ונקבה נקרא אדם, כלומר חיבור של משפיע ומקבל נקרא אדם, הרי כאשר נמצא הולך יחידי בעולם, פירושו שהוא הולך יחידי, ללא קשר עם הבורא יתברך שמו, במצב של הסתרת הטוב,(כי גלוי הרע, נבחן להסתרת הטוב) נבחן לו כמי שמנותק מהבורא, לכן אינו צריך ללכת יחידי כדי להגביר את הפרוד והרע, אלא להתחבר לתורה ולנותן התורה שהם קו אמצעי, והוא רחמים.

ועוד אומר רבי אלעזר, כשהדין שורה בעולם, שהוא קו שמאל, שורה על הכל. ומי שפוגע בו, במלאך המשחית, ונפגש לפניו, נדון באותו הדין. כי נתנה רשות באותו יום של גילוי הרע למלאך להשחית, ואז כתוב, ויש נספה בלא משפט. מדוע? כי משפט שהוא ז״א, שהוא קו אמצעי, שהוא רחמים ושלום, הנבחן לזכר ומשפיע, נסתלק ועולה מצדק שהוא המלכות, הנבחן למקבל, ואינם שורים זה בזה להשפיע לעולם, כי המלכות משפיע חסרון, וז"א משפיע מילוי לחסרון, וכאשר אינם שורים זה בזה המשפיע והמקבל, בסוד ויברך אותם ויקרא שמם אדם, אז יש נספה בלא משפט, מה פירוש, הז"א שהוא עץ חיים, ונקרא משפט משפיע חיים למלכות שנקרא צדק, כאשר הם בחיבור.

וכאשר הם אינם בחיבור, למשל ביום רעה, אז יש נספה בלא משפט, מדוע? כי בזמן שהז"א לא משפיע למלכות הנקראת צדק, חיים, שהיא חכמה, כי החכמה תחיה את בעליה, זה נבחן לסוף וסיום של המלכות, כי אינה מקבלת חיים מז"א, לכן יש נספה בלא משפט, כי בזמן שהמלכות לא מקבלת הארת החיים מז"א, נבחן לה כסוף לכן יש נספה (המלכות) בלא משפט (בלא הארת הז"א).

על כן נאמר ראה, היינו ראה והיה שמור, היה משגיח ומעיין לכל צד. ברגע שיש צד, אין אמצע, ואין רחמים ושלום, לא למשפיע, ולא למקבל, כי אינם בייחוד הנקרא ברוך וברכה, לכן, והוי יודע, שבכולם שורה הדין, בז"א ובנוקבא, ואל תצא לחוץ, כלומר לעניינים חיצוניים, ולא תתראה בשוק, כי ו' דשם הויה שהוא ז"א, שהוא להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים יכול לפגוע באדם, מהו הטעם. הוא משום דגם את זה לעומת זה עשה האלקים. שכמו כששורה טוב על העולם שורה על הכל, כך, כששורה דין בעולם שורה על הכל, ומי שיפגוש בו יהיה נתפש.

כל טוב לכולם ברכה והצלחה