אודות א.קליין

אתי קליין היא בעלת תואר בוגר בחוגים למדעי המדינה והסטוריה כללית, מלמדת עברית לתלמידים מרחבי העולם וכותבת מאמרים בנושא פנימיות התורה.

מהו סוד חניטת יעקב ויוסף, זהר פרשת ויחי

שלום וברכה לכולם,

חניטה עניינה שלמות, בתמונה שלפנינו התאנה חנטה פגיה, כלומר השלימה את כל החללים שבתוכה לכלל שלימות

ארבעה זוגות קבורים במערת המכפלה, אדם וחוה, אברהם ושרה יצחק ורבקה, יעקב ולאה. כל השבעה נקברו באופן פשוט, השמיני הוא יעקב, נחנט טרם קבורתו. מהי אותה חניטה שעבר יעקב, מדוע נחנט, בנו, יוסף, ומה הקשר שבין חניטת אב ובן לפסוק הידוע משיר השירים התאנה חנטה פגיה, וכיצד מקבילה חניטת פגי התאנה, שהיא הבשלת הפרי ומילוי כל חלליו לכלל שלמות אחת, שנעשית דרך הטבע ולא ע"י מעשה אדם, לחניטת יעקב ויוסף במצרים.

נקרא בזהר פרשת ויחי מאמר חניטא דיעקב אמר ר' אבא, חניטא דיעקב מאי איהו, א"ל זיל שאיל לאסיא. ת"ח, כתיב ויצו יוסף את עבדיו את הרופאים לחנוט את אביו ויחנטו הרופאים את ישראל, ס"ד כשאר בני נשא הוה חניטא דא. אי תימא בגין אורחא הוא דעבדו, הא כתיב וימת יוסף בן וגו' ויישם בארון במצרים, הא לא אזלו עמיה בארחא, דהא תמן אתקבר, וכתיב ויחנטו אותו.

תרגום: אמר רבי אבא, חניטת יעקב מה הוא, אמר לו (רבי שמעון) לך שאל לרופא. בא וראה, כתוב ויצו יוסף את עבדיו את הרופאים, לחנוט את אביו, שכתוב ויחנטו הרופאים את ישראל, וכי יעלה על דעתך כי חניטה זו היתה כשאר בני אדם, (חניטה שעבר יעקב אינה חניטת מומיות, כלומר הוצאת האברים הפנימים, ככפי שעושים הרופאים ומילוי החלל במוך ובשמים, אלא היא חניטה מיוחדת עליה נקרא בהמשך).

ואם תאמר, שמחמת הדרך, שהיו צריכים להשהותו, עשו זה, (כדי לשמור את הגוף בדרך ממצרים לארץ ישראל) הרי כתוב, ביוסף בנו, וימת יוסף וגו' אע"פ שלא הלכו עמו בדרך, כי הוא נקבר שמה, וכתוב, ויחנטו אותו. כלומר אם מניחים שהחניטה שעבר יעקב היתה כדי לשמר את הגוף בדרך ממצרים לארץ ישראל, הרי שהנחה זו בטלה, כי יוסף מת ונקבר במצרים, כלומר ענין טלטלת הדרך לא נתקיים בו, אם כן מדוע נזקק לחניטה.

אלא, ארחא דמלכין אינון, בגין לקיימא גופייהו, חנטי לון במשח רבות, עלאה על כל משחין, מעורב בבוסמין, ושאיב ליה בגופא, יומא בתר יומא, בההוא משחא טבא, ארבעין יומין, דכתיב וימלאו לו ארבעים יום כי כן ימלאו ימי החנוטים. בתר דאשתלים דא, קיימא גופא שלים זמנין סגיאין.

תרגום: אלא דרך המלכים להם (ליעקב וליוסף) כדי לקיים את גופם, חנטו אותם במשחות רבות, עליונות על כל המשחות, (בשמן המשחה) המעורב בבשמים (והיה) שמן המשחה שואב את תוכן האיברים הפנימיים, יום אחר יום באותה משחה טובה, ארבעים ימים, שכתוב וימלאו ארבעים יום, כי כן ימלאו ימי החנוטים. לאחר שנשלם תהליך זה, קיים הגוף שלם ימים רבים.

בגין דכל ההוא ארעא דכנען, וארעא דמצרים, מכלה גופא ומרקב ליה לזמן זעיר, מכל שאר ארעא, ובגין לקיימא גופא עבדי דא, ועבדי חניטא דא מגו ומברא. מגו דשוין ההוא משחא על טבורא, והוא עאל בטבורא לגו, ואשתאיב במעוי, וקאים ליה לגופא מגו ומברא לזמנין סגיאין.

תרגום: משום שכל ארץ כנען זו וכל ארץ מצרים, מכלה את הגוף ומרקיב אותו, בזמן קצר מכל שאר הארצות, ובכדי לקיים את הגוף עושים זאת. ועושים חניטה זו בפנימית הגוף ובחצוניות. מאותה נזילה פנימית הבאה כתוצאה ממשחת השמן על הטבור, נכנס השמן בפנימיות הטבור, ונשאב במעיו, ומקיים לו את הגוף מבפנים ומבחוץ ימים רבים.

ויעקב הכי הוה בקיומא דגופא, והכי אצטריך, דגופא דאבהן איהו, והוה בקיומא בגופא ונפשא. כגוונא דא ליוסף, דאיהו דוגמא דגופא, ובקיומא דגופא ונפשא הוא. בקיומא דגופא, דכתיב ויחנטו אותו, בקיומא דנפשא, דכתיב ויישם בארון במצרים.

תרגום: ויעקב כך היה בקיום הגוף, וכך צריך להיות, שכן גוף האבות הוא, (ספירת תפארת) והוא בקיום בגוף ובנפש. כעין זה ליוסף, שהוא כמו הגוף (ספירת יסוד, שהוא הברית) ובקיום הגוף והנפש הוא, (הוא מקיים את קיום הגוף לפי שכתוב ויחנטו אותו, והוא מקיים את הנפש ככתוב ויישם בארון במצרים.

הרחבת הדברים: יעקב ויוסף אב ובן, בפנימיות נבחן יעקב לספירת תפארת, שהיא נמצאת על קו אמצעי בעץ חיים, ויוסף נבחן לספירת יסוד, שגם היא על קו אמצעי בעץ חיים. בגוף האדם ספירת תפארת מיוחסת ללב, ואילו ספירת יסוד מיוחסת לברית. יעקב ויוסף הם משל לאדם שחי בארץ כנען (לא ישראל) וארץ מצרים, ארץ כנען מלשון כניעה לכוחות הגוף והחומר, כעכנאי, כמו הנחש המכונה בארמית עכנאי, ואילו מצרים מלשון מצר-ים, לשון זוגיים, כמו אופנ-ים. היות שתכופות ליבו של אדם מצוי בעולם החומר (יעקב בארץ כנען) וגופו נתון במיצר (ארץ מצרים, כי לגוף יש תאריך תפוגה כמו מוצר על המדף), הרי שבמותם של יעקב ויוסף אנו נדרשים להחזיר יצירה ליוצרה, איך עושים זאת, הרי כל שנותיהם היו נתונים בעולמות חומר מתכלים (ארץ כנען וארץ מצרים) איך מחזירים אותם אותם אל נשמת כל חי, מסביר לנו הזהר, ע"י חניטה מיוחדת שאינה חניטה רפואית שעניינה שימור הגוף והצורה בלבד. חניטה רפואית כוללת הוצאת האיברים הפנימים והכנסה של מוך ובשמים תחתם, אך בחניטת דרך המלכים שהיא חניטה שנחנטו בה יעקב ויוסף, לא מוציאים את האיברים הפנימיים שכן כך פוגעים בגוף המלך ומחלקים אותו, אלא שמים שמן המשחה מעורב בבשמים על הטבור, והוא נשאב ע"י הטבור פנימה

אם כן, מה מספר לנו הזהר הקדוש על חניטת יעקב ויוסף? היות שהבשר מרקיב ומעלה רימה ותולעה, ולא נותר ממנו מאום, היו הרופאים במצרים מוציאים את האיברים הפנימים ומכניסים במקומם מוך ובשמים כדי למנוע מהגוף להרקב. אך חניטת יעקב ויוסף לא היתה כדרך כל בשר, אלא היתה חניטת מלכים, כי הם בניו של הקב"ה, לכן לא הוצאו איבריהם הפנימיים, אלא בחניטתם שמו שמן המשחה על הטבור, ושמן המשחה שורשו בעולם אצילות, שעניינו חכמה וסימנו אות י' דשם הוי"ה, וכאשר הושם השמן על הטבור שהוא נוטריקון טוב אור, והוא מרכז אות ו' דשם הוי"ה, וחדר שמן המשחה למעיים דרכו, שימרו השמן והבשמים את הגוף מבפנים, כלומר גם בחניטת יעקב וגם בחניטת ויוסף נשתמר גופם בתכלית השלימות, ללא הרחקת איברים מסויימים כדרך החניטה הרפואית הנפוצה, המוציאה את האיברים מסויימים מכלל הגוף ומשאירה אותו מבותר.

סיכום הדברים: בחניטת יעקב ויוסף השתמשו בטבור כצנור כפול, כיצד? היות שהטבור הוא צינור כניסה ויציאה של העובר במעי אימו, השתמשו הרופאים החונטים באותו עקרון, בו גוף האדם הוא עובר במעי הבריאה, לכן גם כאן, לטבור יש תפקיד כפול, כניסה ויציאה, הוא מכניס את שמן המשחה והבשמים פנימה, ומוציא את פרשי המעיים החוצה, כיצד, השמן והבשמים נאחזים בפרשי המעיים כפתילה ומבעירים את הפרשת המעים החוצה דרך הטבור, כאשר תהליך הניקוי נמשך ארבעים יום. במשך ארבעים יום מתנקה הגוף מהבלי העולם הזה, וחוזר לצורתו השלמה לדמות אדם, שאין בו פרש, שהוא רוחניות שלמה.

כל טוב לכולם הצלחה וברכה

מהם י"ב גבולי אלכסון ממה הם נמשכים?

שלום וברכה לכולם,

הביטוי י"ב גבולי אלכסון מוזכר בספר יצירה, ממנו מושפעים י"ב שבטי ישראל, י"ב חודשי השנה וי"ב המזלות. אך מה מקור הביטוי גבולי אלכסון, מדוע לא מדברים בספר יצירה על י"ב קווים פשוטים, או י"ב חבלים, או י"ב חוטים? מה מיוחד באלכסון שאין בקו ישר פשוט?

נתבונן בצורת משולש ישר זוית, שהוא המצולע הפשוט ביותר. במשולש ישר זוית יש שתי צלעות מאונכות זו לזו בזוית של 90 מעלות, ועוד צלע אחת המכונה בשם יתר והיא מחברת בין שתי קצות הצלעות האחרות. במקרה של משולש ישר זוית, שתי הצלעות המאונכות זו לזו נפגשות.

אך כאשר מדובר בצומת דרכים וכל דרך נצבת אנך לדרך השניה, ושתי מכוניות נוסעות בשתי הדרכים ללא האטה או עצירה, הרי ששתי המכוניות יפגעו זו בזו. נמצא זוית ישרה היא מקום מפגש, מקום חיכוך, בספרי קבלה מתוארת תכונה של מפגש של שני אנכים כמצב של דין, זהו תדר קצר המוביל להתנגשות.

תנועה בצומת ללא האטה או עצירה תוביל למפגש או להתנגשות

לעומת זאת, האלכסון, או היתר זהו קו ארוך או תדר ארוך. למשל כאשר נקח סולם ונציב אותו מקביל לקיר וננסה לטפס עליו, הטיפוס היה קשה ומסוכן, אך אם נציב אותו באלכסון, הרי שהטיפוס יהיה מתון יותר. בעוד הקו הישר נחשב למצב של דין, או תדר קצר, הרי שהאלכסון נחשב לתדר ארוך ועניינו רחמים, היות שהוא מתון יותר.

סולם מונח באלכסון

עכשיו נשאל מה הקשר בין משולש ישר זוית יתר, וסולם מונח באלכסון, לי"ב גבולי אלכסון המופיעים בספר יצירה? ובכן הקדמה אחת קטנה, שם הוי"ה ברוך הוא נכתב ד' אותיות, והוא שמו הפשוט במידת הרחמים, את שמו הפשוט במידת הרחמים ניתן לכתוב באמצעות י"ב צירופים שונים, כך שכל צרוף של הוי"ה ברוך הוא מתאים לכל חודש, באופן שיש לנו י"ב צירופי הוי"ה, כנגד י"ב חודשים, כאן המקום לשאול מדוע אנו צריכים י"ב צירופים של שמו הגדול במידת הרחמים, האם יש דין, שצריך לכפר או לרחם עליו, ויש לומר כי כל זמן הוא תחום מוגבל, שעה, חודש, שניה עונה, יום, לילה, והיות שהוא מוגבל ויש לו קו מידה הדין מתוח עליו, לכן צריך לנהל אותו ברחמים. והיות שהברוך הוא מנהיג את עולמו ברחמים, הרי נתן בידינו י"ב צירופים של שמו הגדול, כדי שנוכל להתיחס אל הזמן ונגזרותיו ברחמים.

למשל, בראש השנה נולדת שנה חדשה, לפני שנולדת השנה החדשה היא גנוזה  באינסוף ברוך הוא, כעת כדי שהיא תוולד צריך לחתוך ולנסר אותה מאינסוף ברוך הוא, לכן נקראים הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים בשם "ימים נוראים", כי נורא וקשה לנסר ולהפריד את הזמן מן האינסוף, היא הניסור יוצר הפרדה, וההפרדה היא כואבת, לכן בסוף עשרת ימי תשובה או ימים נוראים מתקיימת "תפילת נעילה", בה נועלים את השנה הנולדת ברחמים גמורים, אותו עקרון הפועל על השנה הנולדת, עובד גם בלידת החודשים הנגזרים מן השנה, שנגזרה מאינסוף ברוך הוא, לכן לכל לידת חודש מצמידים צרוף של שמו הגדול במידת הרחמים, כדי שהזמן שנחתך יוכל להיות נעים ומכופר למרות היותו חלק מהשלם.

י"ב חודשי השנה העברית

לנוחות הקוראים הנה רשימה של חודשי השנה וצרופי י"ב שמותיו במידת הרחמים, ומכאן נבין מדוע הם מכונים גם בשם גבולי אלכסון, היות שהם מגבילים את הדין של הקו הישר באלכסון של מידת הרחמים.

  • ניסן ~ יהו"ה
  • אייר ~ יהה"ו
  • סיוון ~ יוה"ה
  • תמוז ~ הוה"י
  • אב ~ הוי"ה
  • אלול~ ההי"ו
  • תשרי ~ והי"ה
  • חשוון ~ והה"י
  • כסלו ~ ויה"ה
  • טבת ~ היה"ו
  • שבט~ היו"ה
  • אדר ~ ההו"י

כל טוב לכולם הצלחה וברכה

ולמיטיבי הלכת נאמר כי לי"ב גבולי אלכסון רומז הפסוק מספר מלכים המתאר את הכשרת אלישע לנביא תחת אליהו, רבו. "וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם וַיִּמְצָא אֶת אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט וְהוּא חֹרֵשׁ שְׁנֵים עָשָׂר צְמָדִים לְפָנָיו וְהוּא בִּשְׁנֵים הֶעָשָׂר וַיַּעֲבֹר אֵלִיָּהוּ אֵלָיו וַיַּשְׁלֵךְ אַדַּרְתּוֹ אֵלָיו" (מלכים א' י"ט י"ט)

שלוש דרכים ללמוד ארמית ועוד אחת

שלום וברכה לכולם,

רבים מנכסי הברזל של עם ישראל כתובים ארמית, הקדיש הפותח במילים "יתגדל ויתקדש שמיה רבא" "הא לחמא עניא", הפותח את ההגדה של פסח, ספר דניאל, התלמוד הבבלי, ספר הזהר, תיקוני זהר, זהר חדש, זהר תניינא, האדרות (רבא, זוטא) תפילות האר"י ואגרות גדולי ישראל, אומנם אין זה המקום להרחיב מדוע נכתבו והוצפנו הכתבים הללו בארמית, אך למי שרוצה לקרוא לעיין ואפילו ללמוד מהם אנו מציעים מספר אפשרויות:

למתחילים: מילון ארמי עברי של אתר שפה עברית בראש האתר מופיעה מקלדת עברית, כאשר כל הקלקה על אחת האותיות מובילה אותנו לעמוד של מילים הנכתבות באותה אות, למשל כאשר מקליקים על אות פ' מקבלים עמוד שלם עם מילים בארמית המתחילות באות פ' (פום, פומפיה, לפום וכו').

אתר השפה העברית מציע מילון ארמי עברי

לבינוניים: מילון ארמי עברי של הדף היומי, באתר ניתן לתרגם טכסט או מילים בודדות מארמית לעברית, או מעברית לארמית, יתרונות: המילון יכול לתרגם רצף של שורות הכתובות בארמית לעברית, כלומר המילון כמעט יכול לתרגם רעיון. חסרונות: מלאי המילים מוגבל, אך לפעמים כל מה שאנו צריכים היא מילת מפתח ואם האתר עוזר לנו בכך דיינו.

הדף היומי מילון מציע מילון ארמי עברי

למתקדמים ולמיטיבי לכת: אתר אור הסולם, בו מופיע תרגום שכתב בעל הסולם, על הזהר, זהר חדש, והאדרות לעברית. יתרונו של האתר שהוא מפעיל מנוע חיפוש בכתבי בעל הסולם וניתן למצוא באמצעותו צרופים נדירים מאוד בארמית, לדוגמא כאשר כותבים את הביטוי סוספיתא דדהבא, מנוע החיפוש מעלה את הביטוי עם מראה המקום בו הוא מופיע, ומציג את ההקשרים הרעיוניים שלו. יישר כוח למפעילים ולמתחזקים את האתר, שכן הכלי המחקרי שהם מציעים, נפלא. יש לציין כי הגלישה באתר והחיפוש בו דורשים מן הגולש להרשם אליו, ולקבל סיסמה. גלישה נעימה ולימוד פורה.

אתר אור הסולם מציע מנוע חיפוש שניתן להשתמש בו בלימוד ארמית

ועוד דרך אחת והיא לקרוא את התורה ולצידה לקרוא את תרגום אונקלוס לארמית, כלומר מקרא ותרגום, הנה דוגמא של פרשת דברים מתורגמת לארמית הצילום הוא מאתר מכון ממרא.

דברים מקרא ותרגום

 

ברוך ה' לעולם אמן ואמן

מדוע הכה משה בסלע פרשת חוקת

שלום וברכה לכולם,

מדוע הכה משה בסלע, הרי נתבקש ע"י הקב"ה לאמר, קַח אֶת-הַמַּטֶּה, וְהַקְהֵל אֶת-הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ, וְדִבַּרְתֶּם אֶל-הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם, וְנָתַן מֵימָיו; וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן-הַסֶּלַע, וְהִשְׁקִיתָ אֶת-הָעֵדָה וְאֶת-בְּעִירָם (במדבר כ, ח).

מה כל כך קשה לקחת את המטה, להקהיל את העדה עם אהרון אחיו ולדבר אל הסלע לעיניהם, הרי כל במאי מתחיל יכול לביים סצנה שכזו, מדוע מסרב אם כן משה להוראות הבמאי? האם הסלע המדובר הוא גוש אבן גדול, אבן צור חלמיש, האם אהרון הוא רק אח גדול כהן גדול, ומי היא העדה המדוברת ומהי בערתה?

כדי שנוכל להשיב על שאלות אלו נתבונן בדברי האר"י ספר הליקוטים פרשת חוקת מאמר: עוד וירם משה את ידו ויך את הסלע אות ט: דע, כי ישראל היו רוצים התורה פב"פ בלי שום קליפה, אלא המים הזכים. ומרע״ה ראה, שעדיין הערב רב היו מגבירין קליפתן של ישראל, ולכך ויך את הסלע במטה, לשבור אותה בחינה, מגוף ומלבוש התורה, כמו שאנחנו מכים איש את רעהו בפלפול, להכות ולשבר הקליפה. והקב״ה לא צוה אותו, כי אם ודברתם אל הסלע לעיניהם, בדיבור לבד, כמו ששונים למעלה פב״פ בדיבור. וזהו ונתן מימיו, בדיבור, כלומר: האמיתים, ושיקח את המטה בלבד בידו, שזהו רמז שישאר בידו מעט מגוף התורה, שבלעדה אי אפשר.

נראה מדברי האר"י כי המים המדוברים בפרשת חוקת אינם מים פיזיים הרשומים בטבלת היסודות הכימיים כ- h2o, אלא הם מי תורה, כלומר מי תורה רוחניים המרווים את נפש האדם העיף מתלאות העולם הזה, כלומר רעיונות רוחניים המשקים ומשקיטים את נפש האדם ונותנים לו מרגוע ומנוחה. ועוד אומר האר"י כי רצו ישראל לקבל את התורה פנים בפנים, בלי שום מחיצות, בלי שום קליפות, כיסויים ולבושים, ללא שום מעטפות, כלומר רוחניות נטו, אך משה הרועה הנאמן ראה, כי כוחות הערב רב שהם ביטוי לשלל הדעות והאמונות הכוזבות מסובבין את ישראל כמו קליפה החופפת על פרי, ולכך נזקק להכות בסלע.

ומהו אותו סלע? אותו סלע הוא משל לגרעין הקשה של ההכרה האנושית, הכוזב, שאותו ניתן לשבור ולרוקן מתוכן ע"י ההכאה במטה, כשם שאנו מכים באגוז קוקוס על גבי הקרקע כדי לפצח את הקליפה הקשה, שהיא דימוי לאמונות והדעות הכוזבות, כדי להגיע אל חלב הקוקוס הלבן, שהוא העיקר, כך נאלץ משה להכות בסלע, להכות בשורש ההכרה האנושית, וע"י ההכאה להפריד את הקליפה מן התוכן, כי התוכן הוא חיים והקליפה היא רק מעטה לפי שעה, אך לא העיקר, ואותה הכאה שהכה משה בסלע אינה הכאה של מטה על סלע כמו בסרטים מצויירים, אלא היא הכאה באמונות הכוזבות של ישראל בפלפול, כדי לשבור את הדעות הכוזבות, שהן בחינת קליפה וחיצוניות. לכן צווה אותו הקב"ה ודברתם אל הסלע כמו ששונים למעלה בעולמות הנפש של האדם, בשיחה, ברכות, בהבנה, וכאשר מדברים אל האדם והוא מבין, הוא נותן מימיו, כלומר הוא מחזיר ומשיב אל הדיבור המדובר במילים, וזה פירושו ונתן מימיו, לכן אמר לו הברוך הוא לקחת את המטה, שהוא לשון מע"ט כלומר לאוחוז במעשים הטובים במעט, כלומר ביד, והעיקר יהיה הדיבור אל הסלע, כלומר העיקר יהיה השיחה והדיבור בנחת כמו שמדברים אל אדם שליבו טהור.

כל טוב לכולם הצלחה וברכה

מהו ויהי מקץ שנתיים ימים ופרעה חולם זוהר תניינא פרשת מקץ

שלום לכולם,

ויהי מקץ שנתיים ימים ופרעה חולם

פרשת מקץ פותחת במילים הבאות: ויהי מקץ שנתיים ימים ופרעה חולם, על איזה קץ מדובר, מה הן השנתיים המדוברות, האם שנתיים אלו הן רק עשרים וארבעה חודשים בלוח השנה, או שהן ביטוי לשורשים רוחניים, האם פרעה הוא רק מלך מצרי קדמון או שהוא כח פועל נוכח בכל אחד ואחת מאתנו, ומדוע כותבת התורה ופרעה חולם בזמן הווה, ולא בזמן עבר, או עתיד. מדוע לזמן יש שלושה ביטויים אפשריים, ומנין נמשכים שורשים אלו, על כל זאת בזהר תניינא שכתב רמח"ל לפרשת מקץ.

והא אברהם סבא חסידא אתי פתח ואמר רבי רבי, ויהי מקץ שנתיים ימים ופרעה חולם, ופרעה חלם לא כתיב, או ויחלום, אלא ופרעה חולם, אמאי? הכא רזין עלאין, עמיקין וטמירין, בארחין דמלכא קדישא, ארחין טמירין וגניזין מבני נשא, דלא מסתכלי ולא ידעין בנהירו דיקרא דמאריהון, דס"א אחשיכת עיינין דילהון, ואינון חשבין למיהך בארחין דיליה, ולית אינון אורחין דיליה, דכתיב כי ישרים דרכי ה' [וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם] (הושע יד, י).

כדי לסבר את האוזן, אחד המגידים שהגידו לרמח"ל היה אברהם סבא חסידא, והרי הדברים שהוא אומר על הפסוק הראשון מפרשת מקץ: ויהי מקץ שנתיים ימים ופרעה חולם, כלומר, בזמן הווה, ולא כתוב ופרעה חלם בזמן עבר, או ויחלום שהוא לשון עתיד, אלא ופרעה חולם לשון הווה, למה? (הנה) כאן (חבויים) סודות עליונים עמוקים ונסתרים בדרכי המלך הקדוש, דרכים נעלמים וגנוזים מבני אדם, שאינם מסתכלים ואינם מכירים באור יקר אדונם, שהצד האחר (ס"א) מחשיך עיניהם והם (מצד עצמם) חושבים שהם הולכים בדרכיו שלו, (של הקב"ה) ואין הם דרכיו שלו, ככתוב כי ישרים דרכי ה'.

בדברים אלו מעלה אברהם סבא חסידא שאלה עיקרית שהיא השורש להנהגת העולמות, מדוע כתבה התורה ופרעה חולם בלשון הווה, ולא כתבה תורה, ופרעה חלם לשון עבר או ויחלום לשון עתיד, כדי להשיב על שאלה זו ורבות אחרות נתבונן בציור האות א'. אות א' בנויה מאות ו' נוטה באלכסון, ולצידה ב' אותיות י' אחת כתובה מימין לה ולמעלה, ואחת כתובה משמאלה ולמטה. בסה"כ ג' אותיות מרכיבות את האות א', ב' אותיות י', ואות ו'.

מציור האות א' נמשכת הנהגת העולמות בסוד חד"ר חסד דין ורחמים, או ימין שמאל ואמצע, והנהגת הזמן עבר הווה עתיד. אות י' עליונה המרכיבה את האות א' היא בסוד קו ימין וחסד, אות י' תחתונה היא בסוד קו שמאל ודין, ואות ו' הכתובה באמצע האות א' היא בסוד רחמים וקו אמצעי.

ובהנהגת הזמן, אות י' עליונה המרכיבה את האות א' היא לשון עבר, אות י' תחתונה המרכיבה את האות א' היא לשון עתיד, ואות ו' המרכיבה את האות א' היא לשון מאזניים, והיא לשון הווה. נמצא לפי ציור זה כי הדגש שנותן אברהם סבא חסידא על לשון התורה בפרשת מקץ הוא על הפועל חולם בזמן הווה, שעניינו, רחמים, קו אמצעי ויושר, להורות שהנהגת העולמות היא ביושר.

כי חלם חסר ואו, בגימטריה קטנה הוא י"ה, סוד או"א רעין דלא מתפרשין, כי ח' = 8, ל' = 3, מ' = 4 וביחד הרי 15 שהוא י"ה המרמזים לזווג של חכמה ובינה, כי חכמה נרמזת באות י' ובינה באות ה', הרי י"ה.

גם ופרעה חולֵם לשון חולָם, שניקוד חולם נמשך מספירת תפארת שהיא קו אמצעי, ומקץ שנתיים ימים, הכוונה לאחר הארת שתי ספירות חכמה ובינה, שכל אחת מהן מכונה בשם שנה, באה ספירת תפארת בסוד חולם, כי סדר הספירות ממעלה למטה הוא: חכמה בינה תפארת ומלכות.

זאת ועוד, פרע"ה גימטריה שנ"ה, ויהי מקץ שנתיים ימים, כלומר לאחר (תום) הארות הספירות חכמה ובינה, שטווח ההארה שלהן הוא ארוך, וּפרעה חולם, שפרעה שהוא כינוי לגוף, חולם, ומתקשר באמצעות החלום שהוא קו אמצעי לאבא ואמא חכמה ובינה, באמצעות החלום, כי בזמן השינה מסתלקין המוחין כדי לאפשר לגוף לחדש חיותו, וכדי לשמור על קשר עם עולמות עליונים בזמן שהגוף מנותק בזמן השינה, מתקשרת הנשמה בגוף באמצעות מראה דק המכונה בשם חלום.

אם כן, מהו וּפרעה חולם? פרעה שהוא כינוי לכוחות הגוף והפירוד באדם שבנו, חולם כלומר מתקשר באמצעות קו אמצעי של ספירת תפארת אל אבא ואמא חכמה ובינה, בזמן הווה. ופה הנקודה של אברהם סבא חסידא, תמיד יכול האדם להתקשר בהווה לעולמות עליונים, לא משנה עד כמה הוא שקוע בחומר, בפירוד בניתוק, וזאת ע"י הארת החלום, שעניינו הארת החולם שהוא נמשך מספירת תפארת, שהוא קו אמצעי ורחמים, והווה, כי ישראל קודשא בריך ואורייתא חד הוא.

כל טוב לכולם הצלחה וברכה

וְאָנֹכִי נְטַעְתִּיךְ שֹׂרֵק כֻּלֹּה זֶרַע אֱמֶת, כח השריקה של השורוק אדיר במרום לרמח"ל

שלום וברכה לכולם,

הניקוד הטברני, דוד פיין המוזיאון הפתוח טבריה, באדיבות טלמור יאיר ויקיפדיה

מה הקשר שבין הניקוד העברי לספירות? איך קושר רמח"ל בין שם העצם שׂוֹרֵק שהוא כינוי לגפן מובחר המובא בדברי ירמיה לפועל אשרקה המובא בנבואת הנביא זכריה, ומדוע תלוייה הגאולה בכח השריקה של השורוק כל זאת ועוד ברשימה הבאה.

מהו שאמר הנביא וְאָנֹכִי נְטַעְתִּיךְ שֹׂרֵק כֻּלֹּה זֶרַע אֱמֶת (ירמיהו ב כא) אומר רמח"ל בספר אדיר במרום, כי כדי להבין את הפסוק הזה עלינו להקדים בדברי הנביא זכריה שאמר (אבל לעתיד לבא) אשרקה להם ואקבצם (זכריה י, ח).  פירוש: כבר הסברנו באחד הפוסטים הקודמים כי שורשיו של הניקוד העברי נעוצים בספירות, (קמץ בכתר, פתח בחכמה, בינה בצירה, סגול בחסד, גבורה בשוא, חולם בתפארת, חיריק בנצח, שורוק בהוד וקובוץ ביסוד) לפיכך כאשר משתמש הנביא זכריה בפסוק "אשרקה להם ואקבצם", הוא מתכוון לפעולת ב' הספירות הוד ויסוד, כי כפי שכתבנו לעיל, כי הפועל אשרקה נעוץ בספירת בהוד (מלשון שורוק) היות כי השריקה היא אותיות קשר והקשר כוחו במקום הפזור, נמצא השריקה היא דווקא בספירת הוד, שהיא הספירה התחתונה ביותר בקו שמאל, שהיא שיא הפזור כי ספירת הבינה (קו שמאל) מתפשטת עד ספירת הוד ששם אלף יומין דחול, ומה יותר מראה על הפזור מאשר אלך יומין דחול, כי הריכוז יורה על אָלֶף והפיזור יורה יורה על אֶלֶף, כמו גם המילה חול שעניינה ריבוי גרגרים והיא ההפך מקודש, שעיינו כוח אחד, לכן אמר הנביא מיד ואקבצם והתכוון לספירת יסוד, שהיא הספירה המרכזת את השפעת שלושת הקווים (ימין שמאל ואמצע) אליה ומשפעת אותם למלכות. כי אשרקה בסוד קריאה המצביעה על חסרון, שהוא הכלי, כי אנו קוראים בשם מה שחסר, ואקבצם בסוד זימון, שהוא בחינת האור המשפיע, כי סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם באמצעות הזמן שהוא גימטרי' מ"ה ב"ן. שהוא ייחוד של ספירות ז"א ומלכות.

וממשיך רמח"ל ואומר ... והנה כאן נכלל גם הקובוץ, שהברתו כמו השורוק והוא תיקון ההוד, ששם אלף יומין דחול, פירוש: תנועת השורוק והקובוץ היא u" רק שתנועת השורוק היא בסוד פיזור כמו אדם שורק שנושף אויר מפיו, ותנועת הקובוץ היא בסוד פיזור, כי תנועת הקובוץ נכתבת שלוש נקודות באלכסון המייצגת את שלושת הקווים שמשפיע היסוד למלכות, והיות שהברתו של הקובוץ היא כמו השורוק, הקובוץ יכול לתקן קו שמאל של השורוק, בקו ימין בסוד מידת השיתוף הידוע שזכרנו. ונחזור לענין וכאן יש העלייה מחיריק לשורוק ומשורוק לחולם והיינו עד שתעלה השכינה בסוד עטרה בראש מלך.

ביאור: בניקוד הקובוץ שתחת היסוד ג' נקודות באלכסון המתפרטות להלן:
הנקודה שמימין ולמטה בקובוץ היא בחינת החיריק שבו, (הנמשך מקו ימין של נצח, שניקודו חיריק)
הנקודה האמצעית בקובוץ הוא בחינת שורוק שבו (הנמשך מקו שמאל של ספירת הוד שניקודה שורוק)
והנקודה העליונה שבקובוץ היא בחינת חולם שבו (הנמשך מקו אמצעי של תפארת שניקודה חולם).

והעליה שמזכיר רבינו היא מחיריק לשורוק, ומשורוק לחולם היא בסוד אלכסון וזה שכתוב עד שתעלה השכינה בסוד עטרה בראש מלך, והוא ממש ענין החזרת הרע לטוב, שצריך ליעשות בהוד דייקא, שמה שהוא דוה נעשה הוד, שכל ענין הפזור והפציעה (דוה) שיש בספירה זו, הופך ליופי (הוד) כאשר מחברים את כל המרכיבים יחדיו.

ולכך התכוון הנביא ואנכי נטעתיך שורק, אני נטעתיך שורק בסוד (הניקוד) שורוק שעניינו קשר הייחוד, לכן כלה זרע אמת.

כל טוב לכולם הצלחה וברכה