אודות א.קליין

אתי קליין היא בעלת תואר בוגר בחוגים למדעי המדינה והסטוריה כללית, מלמדת עברית לתלמידים מרחבי העולם וכותבת מאמרים בנושא פנימיות התורה.

על שום מה יתרה שנת חמה על שנת לבנה אחד עשר יום

שלום לכולם,

להווי ידוע כי מחזור שנת החמה בעל 365 ימים, ומחזור שנת לבנה הוא שנ"ה, כלומר 355 יום. נמצא כי שנת החמה יתרה על שנת לבנה באחד עשר יום, אך מהו שורשו הרוחני של ההפרש הזה?

במדרש מסופר כי ב' המאורות הגדולים שמשו בכתר אחד, ובאה הלבנה קטרגה ואמרה, "אין שני מלכים יכולים לשמש בכתר אחד", אמר לה הברוך הוא: "לכי ומעטי עצמך". והנה אנו רואים כיצד במדרש זה מופיע השורש להפרש שבין שנת החמה לשנת הלבנה, כי ב' המאורות הגדולים הם חמה ולבנה, והיו משמשים בכתר אחד, כלומר בראש אחד, ובאה הלבנה וקטרגה על השיתוף, (משום שלא נאה לה לשתף, היא רוצה לשמש יחידה, כמו אדם שלא רוצה להשתמש באותו מטבח עם חברו, או שלא רוצה שישבו לידו במושב באוטובוס או ברכבת, והדוגמאות רבות) לכן מסר לה הקב"ה רפואה והיא, "לכי ומעטי את עצמך", כלומר את אינך רצה לשמש עם החמה בכתר אחד, אז לא רק שלא תשמשי איתה יותר בכתר אחד, אלא לכי ומעטי את עצמך, כלומר קומתך תקטן משלה, ואת תעמדי תחתיה. וזו למעשה תוצאת קטרוג הלבנה. לא רק שאבדה את הכתר, אלא שיש כעת מתווך בינה ובין הכתר היא החמה.

עד כאן הבנו מדוע קטנה שנת הלבנה משנת החמה, אך מדוע ההפרש שבין שנת החמה לשנת הלבנה עומד על אחד עשר יום, לא יותר, ולא פחות? מה מיוחד במספר הזה, מהו שורשו הרוחני?

נתבונן בדברים, שמו הגדול של ה' יתברך במידת הרחמים נכתב ד' אותיות, י',ה',ו', ה'. י' נבחנת לספירת חכמה, ה' ראשונה לספירת בינה כך:

י' = חכמה

ה' = בינה

הצרוף של ספירות חכמה ובינה נקרא בשם י"ה, כי כפי שאמרנו לעיל, י' רומז על חכמה וה' על בינה. ספירות חכמה ובינה נקראות בשם אבא ואמא, ב' רעין דלא מתפרשין, שני רעים שלא מתפרשים, כלומר נמצאים בדבקות לפי הזהר.

כך היו ב' המאורת לפני הקטרוג, כל מאור היה לו י"ה, כלומר אבא ואמא חכמה ובינה, שהוא בגימטריה חמישה עשר, כי אות י' ערכה עשר ואות ה' ערכה חמש, הרי ביחד י"ה הוא חמשה עשר. היות שקטרגה הלבנה על השתוף, אמר לה הקב"ה לכי ומעטי את עצמך, ומה פירושו, בתחילה היו לה י"ה, אבא ואמא חכמה ובינה, או חמישה עשר, ועתה לאחר המעוט נחסרו ממנה ד' בחינות, הן ד' אותיות שם ה' במידת הרחמים שהן י', ה', ו', ה, וכעת נשארה שארית של __--========---==אחד עשר, כי חמשה עשר פחות ארבע הן אחד עשר, והוא השורש הרוחני להפרש שבין שנת החמה לשנת הלבנה, כי שנת החמה מחוברת לאבא ואמא, חכמה ובינה ואותיות י"ה, ואילו הלבנה בשל הקטרוג, נתרחקה ממידת הרחמים, ומעתה היא נזקקת להתעבר כדי להשתוות לקומת החמה.

לכן אנו מעברים את השנים, לכפר על קטרוג הלבנה. וכל הפסוקים בתורה המזכירים את נושא קטרוג הלבנה, עניינם י"א, או אחד עשר, אחד עשר כוכבים, אחד עשר יום מחורב, אחת עשרה יריעות המשכן, אחד עשר סמנני הקטורת וכו'.

כל טוב לכולם, הצלחה וברכה

...

מקור: באור הגר"א לסדר עולם רבא עמוד י"ח

מהו שאמר הכתוב, הָאֶלֶף לְךָ שְׁלֹמֹה, וּמָאתַיִם לְנֹטְרִים אֶת-פִּרְיוֹ

שלום לכולם,

האלף לך שלמה ומאתיים לנוטרים את פריו

מהו שאמר הכתוב בשיר השירים ח' י"ב, "הָאֶלֶף לְךָ שְׁלֹמֹה, וּמָאתַיִם לְנֹטְרִים אֶת-פִּרְיוֹ"? מי הוא שלמה, מי הם הנוטרים, מדוע הם מקבלים חמישית ממנו ומהו הפרי המדובר?

ויש לומר כי שלמה, הוא מלך שהשלום שלו, הוא הקב"ה והוא אלופו של עולם, לכן אומר הכתוב האֶלֶף לך שלמה, האֶלֶף שהוא אות אלף, היורה על שלמות, הוא של הקב"ה, ואילו מאתיים הוא חמישית מאֶלֶף, והוא שכר הנוטרים  - תלמידי החכמים, שומרי פריו של הקב"ה, שהוא רוחניות גמורה.

הסבר הדברים: שם הוי"ה ברוך הוא נכתב, י',ה',ו',ה', שהוא שם בן ד ' אותיות, אך למעשה לפני האות י' יש קוצו של יוד, כך שבשם ה' יש ה' בחינות: קוצו של יוד, י', ה', ו', ה'. כאשר לכל בחינה מתאימה ספירה, ראו טבלה המצורפת.

אותיות שם ה'                   ספירות

קוצו של יוד                        כתר

י'                                      חכמה

ה'                                     בינה

ו'                                      תפארת

ה'                                     מלכות

הנוטרים הם התלמידי חכמים הנבחנים לקוצו של יוד או ספירת כתר, מדוע? היות שספירת כתר מכונה בשם אינסוף ברוך הוא, ובחינתה היא להטיב לנבראיו, הרי שתלמידי חכמים פועלים כספירת כתר, שאין בהם ישות, וכל רצונם הוא לעשות נחת רוח לאלוקים ואדם, לכן הם אלו שיכולים לשמור את פריו של הקב"ה, שהוא רוחניות גמורה, משום שיש להם שווי צורה איתו, כי הוא יתברך רוצה להשפיע והם רוצים להשפיע.

כל טוב לכולם

...

מקור: באור הגר"א לספר יונה פרק ד', דבור המתחיל תלמידי חכמים נקראים אדם

ארבע חכמות משתלשלות משם הוי"ה ברוך הוא

שלום לכולם,

ארבע חכמות המשתלשלות מד' אותיות השם, אך בצלם יתהלך איש

שם הוי"ה ברוך הוא, הוא שמו הפשוט במידת הרחמים והוא נכתב ד' אותיות: י',ה', ו', ה'. משם זה משתלשלות ארבע חכמות והן: חכמת הצרוף, חכמת המספר, חוכמת הניתוח וחוכמת הפירור כסדרן.

אותיות שם ה'          הספירות            החכמה המשתלשלת ממנו

י'                              חכמה               חכמת הצרוף

ה'                             בינה                 חכמת המספר/ גימטריה

ו'                             תפארת              חכמת הניתוח

ה'                            מלכות               חכמת הפירור

נסביר את הדברים, חכמת הצרוף ענינה לצרף אותיות, כפי שהצורף במלאכתו מצרף אבנים טובות לזהב או לכסף ויוצר תכשיט. לכן נקראת התורה "צרופה", ככתוב, "אִמְרַת יְהוָה צְרוּפָה מָגֵן הוּא לְכֹל הַחֹסִים בּוֹ" (תהלים י"ח ל"א), מפני שהיא בנויה צרופי אותיות, כי התשתית לבנין הוא האות, וצרוף האותיות יוצר מילים וצרוף המילים יוצר משפטים, וצרוף המשפטים יוצר ספרים.

כל אות היא הארה בעלמא. וכל מילה היא צנור שפע המאיר בנפש האדם. חכמת הצרוף מראה לנו כי מאותיות מילה מסויימת ניתן לצרף מילים שונות, בעלות משמעויות שונות. למשל, מאותיות ש', ח', ר', ניתן לצרף את המילה "שַׁחַר", שהוא קודם לבוקר, וגם ניתן לצרף את המילה "חָרָשׁ", שהוא חרש מתכת או עץ, או "חֵרֵשׁ" שהוא כבד שמיעה, או "חֶרֶשׁ", שפירושו בשקט, או "רָחַשׁ", שפירושו הבעה של של רגש, כפסוק האומר, "רחש ליבי דבר טוב, אומר אני מעשי למלך".

כפי שאמרנו קודם, כל מילה היא צנור שפע, המורכב בדרך כלל מג' אותיות שורש. מאותן אותיות יכול הצנור להאיר לנו "רחש טוב", רחשי חיבה, או להאיר לנו שחר, שהוא ענין שחרות לפני זריחת השמש. לשם מה לנו לדעת כל זאת? כי כאשר אנו יודעים חכמת הצרוף אנו יכולים לעיין בצרוף ולהבין את התשדורת אלינו כנבראים. למשל כאשר אדם מרגיש "שחור", הוא יודע כי מידת הדין מושפעת אליו, והוא רחוק מן הבורא כי הבורא יתברך שמו, הוא אור אינסוף ברוך הוא וכלו טוב, לפיכך אותו אדם צריך להפוך את הרגשת "השחור" שבלבו ל"רחש ליבי דבר טוב אומר אני מעשי למלך", חכמת הצרוף היא כעין מערכת ניווט, שאומרת לנו כל רגע היכן אנו נמצאים.

חכמת המספר, המשתלשלת מאות ה' ראשונה של שם הוי"ה, היא גם חכמת המידה והאמה, היות שלכל אות ערך מספרי שעניינו אינו רק כמותי אלא גם אייכותי, הרי שכאשר נעניק ערך מספרי למילה מסויימת, נוכל לשקול מולה מילה, בעלת אותו ערך מספרי, המעיד על איכותה. נתבונן למשל במילה "אם" (mother) ערכה הגימטרי הוא 41, א' ערכה אחד, ם' ערכה ארבעים הרי ארבעים ואחד. למילה "איל" ערך גימטרי של ארבעים ואחד, א' אחד, י' עשר, ל' שלושים, הרי יחדיו ארבעים ואחד. כלומר למילת "אם", יש אותו ערך איכותי כמו למילה "איל". אם נתבונן למשל בעקדת יצחק, נוכל לראות כי כאשר שולח אברהם את ידו אל המאכלת, הוא רואה "איל", כאשר נשתמש בחכמת המספר, ממש כמו במשוואה מתמטית, ונציב במקום המילה "איל", את המילה "אם", שהיא שוות ערך אליה, ואם היא כנוי לספירת הבינה, נראה כי אברהם רואה הבנה אלוקית חדשה דרך המלה "איל", הוא מבין כי אינו צריך להקריב את בנו ממש, ומקריב איל תחתיו, כלומר הוא מקריב את הבנתו השכלית, ולא את בנו יוצא חלציו.

חכמת הניתוח, המשתלשלת מאות ו' דשם הוי"ה, עניינה כתיבת אותיות האלף בית העברי באמצעות האות ו', למשל את האות ה' כותבים באמצעות ג' אותיות ו', וכך למעשה לכל אות ה' יש ערך גימטרי של ח"י או שמונה עשרה במקום חמש, שהוא ערכה הפשוט. כלומר מקור חכמת הניתוח, הוא האות ו', שעניינה השפעת חיים אל המלכות.

חכמת הניתוח פירושה כתיבת אותיות האלף בית העברי באמצעות האות ו'.

חכמת הפירור, המשתלשלת מאות ה' אחרונה דשם הוי"ה, עניינה כתיבת אותיות האלף בית העברי באופן של נקודות, כמו שאנו מפוררים פת לחם לפירורים, וכותבים באמצעות הפירורים אותיות, עניינה של חכמת הפירור הוא הצמצום וההסתלקות, ובעניני היום-יום פירושה עבודת הבלש, שהיא למצוא פרטים חסרי ערך לכאורה, ולבנות מהם סיפור שלם, כלומר להפיח בהם רוח חיים. למעשה, עבודת הבלש, רואה בכל שריד שנמצא בשטח, עדות לעולם שלם שהיה שם והסתלק.

חכמת הפירור, עניינה כתיבת אותיות האלף בית העברי באמצעות נקודות.

כל טוב לכולם, הצלחה וברכה

איזה סוד מסתתר בצווי שניתן לאברהם אבינו לך לך מארצך

שלום לכולם,

לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך, אל הארץ אשר אראך

איזה סוד גנוז בצווי שניתן לאברהם אבינו, "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך, אל הארץ אשר אראך"? אומר הגאון מוילנא, לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך, הוא ג' חיות הקודש (אותיות יה"ו)
אל הארץ אשר אראך (אות ה')
והוא הנקרא בת שבע,
ולכן ברך אותו בשבע ברכות.

מה למעשה הצפין הגאון מוילנה בפירוש שלו? אם נתבונן היטב נוכל לראות את הדברים הבאים: בפסוק "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך, אל הארץ אשר אראך" מלובש שם הוי"ה, הוא שמו הפשוט במידת הרחמים. כאשר מתוך המלים "אל הארץ אשר אראך" היא אות ה' אחרונה של שם הוי"ה, משתלשלות שבע הברכות הן שבע המידות.

שם ה' הפשוט במידת הרחמים נכתב בד' אותיות, י', ה', ו' ה', והוא מלובש בפסוק כך:

י' = לך לך מארצך
ה' = וממולדתך
ו' = ומבית אביך

ה' = אל הארץ אשר אראך (היא בת שבע, ולכן ברך אותו בשבע ברכות שהן:)

א. ואעשך לגוי גדול (חסד)
ב. ואברכך (גבורה)
ג. ואגדלה שמך (תפארת)
ד. והיה ברכה (נצח)
ה. ואברכה מברכיך (הוד)
ו. ומקללך אאור (יסוד)
ז. ונברכו בכך כל משפחות האדמה (מלכות)

זאת אומרת, כאשר מקיים אברהם את הצווי לך לך מארצך, הוא מקיים אות י' דשם הוי"ה, כאשר הוא מקיים את הצווי (לך לך) ממולדתך, הוא מקיים אות ה' ראשונה דשם הוי"ה, וכאשר הוא מקיים את הצווי (לך לך) מבית אביך, הוא מקיים אות ו' דשם הוי"ה, עד כאן מקיים אברהם ג' אותיות משם ה', הן אותיות יה"ו, כאשר יקיים את הצווי הרביעי, (לך לך) אל הארץ אשר אראך, הוא יקיים אות ה' אחרונה משם הוי"ה, וברגע שהוא יקיים אות ה' אחרונה זו, יתקיימו בו שבע הברכות, הנקראות בת-שבע, כי אל הארץ אשר אראך, היא בחינת הרצון העליון, שהוא להיטיב לנבראיו, ומן הרצון העליון הזה משתלשלות שבע הברכות, או שבע המידות שציינו לעיל.

לכן כאשר נחבר את שלושת הצוויים הראשונים שנתנו לאברהם אבינו ע"ה, א) לך לך מארצך, ב) וממולדתך, ג) ומבית אביך, עם הצווי הרביעי שהוא, אל הארץ אשר אראך, שהוא הרצון העליון, המתפרט לשבע מידות, נקבל עשר ספירות.

שבת שלום לכולם וט"ו בשבט שמח 🙂

האם יש נהר שכזה, סמבטיון, ומהו שורשו הרוחני?

שלום לכולם,

בשיר שכתב יוסי גמזו לי - לך, אותו שרה שלישיית הגשש החוור מופיעה המילה סמבטיון, מהו אותו (נהר) סמבטיון המוזכר בשיר? האם יש נהר שכזה, או שזו הגדה?

הנה סיפור המובא בגמרא (סנהדרין מ"ה ע"ב): שאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא, ''מנין לנו שיום השביעי הוא שבת?", כלומר מנין לנו שהשבת והשביתה היא לא המצאה אנושית, אלא שיש לה מקור רוחני? השיב רבי עקיבא, "נהר סבטיון יוכיח", כלומר בעצם הנהגת הנהר סבטיון יש עדות לשורשה הרוחני של השבת, היות שכל ימות השנה הוא שוצף וגועש אבנים וסלעים וביום השבת שוקט ונח.

עד כאן הגמרא, מאות שנים אחר כך, לאחר גירוש יהודי ספרד, נותר יהודי אחד בפורטוגל שהיה לו עוזר. לאותו עוזר היה כלי זכוכית ובו חול ואבנים מנהר סמבטיון, כל ימות השבוע היו החול והאבנים רועשים וגועשים בכלי, ובערב שבת שבתו ונחו. מה עשה העוזר, מדי ערב שבת היה הולך לרובע האנוסים, ומראה להם בשקיעת החמה את כלי הזכוכית בו היו נחות האבנים, וכך ידעו האנוסים כי באה שבת, והלכו לבתיהם, כדי לקדש אותה בסתר.

הנה המילים של יוסי גמזו

לך - עיני תכלת
ולי - רק התוחלת
לך הוא הפלא
ולי - התימהון:
לך - המתניים
ולי - מחול מחניים,
לך - כד היין
ולי - הצימאון...

לך - לבבי ניתר,
לי - צמותיך...
לך - בדמי שוקק פרא משולח:
לך - חלומי ניפתר,
לי - חידותיך
עת כוכבים נושרים בין שיחי לי-לך...

לך - התפוח
ולי - תרמיל פתוח...
לך - המפוח
ולי - הגחלים...
לך - הצמרת
ולי - סופה סוערת,
לך הוא הכרם
ולי - השועלים...

לך - לבבי ניתר...

לך - יונת בית
ולי - חיצים וצייד...
לך - עלה זית
ולי - מבול קדמון...
לך - הניחוח
ולי - קוצים וחוח,
לך - השילוח
ולי - הסמבטיון...

לך - לבבי ניתר...

והנה הביצוע של הגשש החיוור

האזנה נעימה לכל

מהו מקור השם טבריה, טבור הארץ, טובה ראייתה, או טיבריוס?

שלום לכולם,

טובה ראיתה, טבריה

מה מקור השם טבריה? יש אומרים ששמה נגזר משמו של הקיסר הרומאי טיבריוס, וחכמינו דורשים שמה טבריה, כי "טובה ראייתה", והערבים קוראים שמה (طبريا - טַבָּרִייַא), ויש הדורשים שמה על שום מיקומה שהוא טבור הארץ, אך מה מכל מקורות אלו הידועים לנו היום הוא נכון?

במקרא מוזכר חבל ארץ בשם "טבור הארץ", והוא גם שמו של רחוב בטבריה של ימינו. וגורסים חכמינו כי טבור לשון "טוב אור", כאשר הטבור הנמצא במרכז הבטן, מחלק את גופו של אדם לשניים, כאשר פלג גופו העליון של אדם מעל הטבור הוא בחינת הטוב והנותן ופלג גופו התחתון של אדם, הוא המקבל, (וגם המוליד ילדים).

טבריה נמצאת על שפת ים כנרת, אצל האר"י הקדוש נמשלת הכנרת לספירת בינה, שמימיה מתוקים, כי תכונת הבינה היא חפץ חסד וחסד הוא טוב, וטוב הוא אור, בעוד שים המלח, הוא ים המוות, נמשל לספירת מלכות.

ואם נרצה להעמיק יותר, נראה כי שמה העתיק של טבריה הוא "רקת" ואם נקשיב לצליל אותיות "רקת" נמצא בה אותיות "כנרת", כאשר ק' נחלפת בכ', ואות נ' של ספירת בינה נוספה אליה, הרי היא כנרת. ומה פירוש השם "רקת"? "רק-את", רק הכנרת שמימיה המתוקים טובים, רק-את, רק טוב, והנה שוב הגענו לשורש טוב.

כל טוב לכולם וט"ו בשבט שמח 🙂