בס"ד
שלום וברכה לכולם,
פרשת מצורע, עוסקת במצורע, כלומר באדם שמוצא רע בכל דבר, והיות שהבורא יתברך הוא טוב ומיטיב, הרי שהמוצא רע, כלומר המצורע, נפרד ממנו יתברך בשל היפוך התכונה, הבורא עניינו להיטיב, והנברא עניינו למצוא רע בכל דבר וענין. נמצא, כדי לחזור ולהתחבר לבורא יתברך שמו, על המצורע להטהר, וכך מספרת לנו התורה על תהליך הטיהור:
"זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע, בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ: וְהוּבָא, אֶל-הַכֹּהֵן: וְיָצָא, הַכֹּהֵן, אֶל-מִחוּץ, לַמַּחֲנֶה; וְרָאָה, הַכֹּהֵן, וְהִנֵּה נִרְפָּא נֶגַע-הַצָּרַעַת, מִן-הַצָּרוּעַ. וְצִוָּה, הַכֹּהֵן, וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי-צִפֳּרִים חַיּוֹת, טְהֹרוֹת; וְעֵץ אֶרֶז, וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב". (ויקרא י"ד ב'-ד').
מסביר הזהר הקדוש, כי כל אחד מן האלמנטים הנזכרים בתהליך הטהרה, הוא כנגד ספירה מסוימת, ובחבורן יחדיו מתקיים האיחוד והיחוד בין הבורא לנברא.
הנה לשון המאמר באדיבוות אתר אור הסולם, זהר פרשת מצורע אות טז) ר' יהודה אמר וכו׳: רבי יהודה אמר, זאת שהיא (ספירת) המלכות תהיה ודאי כנגדו להפרע ממנו, מאותו מוציא שם רע, כי מצורע, הוא אותיות מוציא רע. ביום טהרתו והובא אל הכהן, מה מלמדנו. הוא, שמי שיש בו לשון הרע אין תפלתו נכנסת לפני הקב״ה, כי מתעורר עליו רוח הטומאה. כיון שחזר בתשובה וקבל עליו תשובה, מה כתוב, ביום טהרתו והובא אל הכהן וגו׳ וראה הכהן וגו׳.
הרחבת הדברים: רבי יהודה הנמשך מספירת המלכות (כנגד ארבעה בנים דברה תורה, אור הבהיר) אומר על תיבת זאת, שהיא מכוונת לספירת מלכות, שהיא בחינתו, וב' תיבות זאת תהיה, פירושן כי המלכות המכונה זאת, תעמוד כנגד האדם המוציא שם רע כדי להפרע ממנו, כי כאשר האדם מוציא שם רע הוא נפרד מהבורא יתברך, ונבחן לו שהוא מפריד את אות ה' תתאה מאותיות יה"ו וגורם להפרדה בין המשפיע הנבחן לאותיות יה"ו, לבין המקבל הנבחן לה' תתאה, או ספירת המלכות. ומספר לנו רבי יהודה שמי שיש בו לשון הרע, אין תפילתו נכנסת לפני הקב"ה, כי תפילה פירושה תנועה ממטה למעלה, מן התחתון כלפי העליון, ומי שיש בו לשון הרע אין תפילתו נכנסת לפני הקב"ה, כי יש גורם המפריד בין התפלה העולה ממנו, לבין הבורא יתברך והוא רוח הטומאה, שהוא לשון הרע (מחיצת ברזל) כיוון שחזר אותו אדם בתשובה, וקיבל עליו תשובה, כלומר להשיב את ה' תתאה לאותיות יה"ו, כדי שיהיה יחוד קודשה בריך הוא ושכניתה, מה כתוב ביום טהרתו הובא אל הכהן, וגו' וראה הכהן, וגו'.
יז) וצוה הכהן ולקח למטהר וגו׳: ר׳ יצחק ור׳ יוסי היו מצוים לפני ר׳ שמעון. יום אחד אמר להם, עץ ארז הרי ידוע, שהוא תפארת, שכתוב, מן הארז אשר בלבנון, כי עץ ארז ההוא, שהוא ספירת תפארת, אין נטיעותיו משתרשות אלא בלבנון, שהוא ספירת בינה. וכבר למדנו זה. אבל אזוב, למה. ומה הוא.
הרחבת הדברים: רבי יצחק ורבי יוסי היו מצווים לפני רבי שמעון, הרי הם ביחד, שלושה, שהם תלת נפקי מחד חד בתלת קיימא, שב' הקוין ימין ושמאל שבבינה מחולם שורק, נקראים משאבים, וקול מחצצים שהוא ז"א הנק' יעקב, עולה אליהם ומכריע ביניהם בסוד המסך דחירק, שעי"ז נכללים ימין ושמאל זה מזה, ויוצאים שם בבינה ג' מוחין הנקראים חב"ד, הרי שג' מוחין חב"ד יוצאים מאחד, שהוא ז"א שעלה לבינה, ומתוך שז"א גרם גילוי ג' מוחין חב"ד אצל הבינה, זוכה גם הוא בהם, כי כל השיעור שהתחתון גורם להאיר בהעליון זוכה בו גם התחתון, ולפיכך חד שהוא ז"א, בתלת קיימא שזוכה גם הוא בג' מוחין הללו, שהם חב"ד בראש וחג"ת עד החזה בגוף (בראשית א' שס"ג).
יום אחד אמר להם, עץ ארז הוא ספירת תפארת, שכתוב מן הארז אשר בלבנון, כי עץ ארז ההוא, שהוא ספירת תפארת, אין נטיעתיו משתרשות אלא בלבנון שהוא ספירת בינה, מדוע? כי לבנון הוא: אותיות לב נון, לב בחינת ליבא והוא ספירת בינה כי בה הלב מבין (פתח אליהו ז"ל) נון, הוא חמישים שערי בינה, באופן שגם מילת לב וגם מילת נון נבחנות לספירת בינה, שתיהן ביחד וכל אחת לחוד. אבל אזוב, למה ומה הוא.
יח) פתח ואמר ולקח וגו׳: פתח ואמר ולקח למטהר שתי צפרים חיות טהורות ועץ ארז ושני תולעת ואזוב. בוא וראה, אדם העוסק בעבודת רבונו, ועוסק בתורה, הקב״ה שורה עליו והשכינה מתחברת עמו. כיון שהאדם בא להטמא, השכינה מסתלקת ממנו, הקב״ה מתרחק ממנו, וכל צד הקדושה של רבונו מתרחקים ממנו, ורוח הטומאה שורה עליו וכל צד הטומאה. בא לטהר עוזרים אותו ואחר שנטהר וחזר בתשובה, חוזר אליו מה שנסתלק ממנו, דהיינו הקב״ה ושכינתו, ושורים עליו.
הרחבת הדברים: פתח רבי שמעון ואמר, לקח למטהר שתי צפרים חיות טהורות ועץ ארז ושני תולעת ואזוב. כאן מופיעים ב' קשרים משולשים: הקשר המשולש האחד הוא שתי ציפורים חיות ועץ ארז, ווהקשר המשולש האחד הוא שני תולעת ואזוב. אדם העוסק בעבודת רבונו ועוסק בתורה, הקב"ה שורה עליו והשכינה מתחברת עמו, שכתוב ברוך מתדבק בברוך. כיון שהאדם בא להטמא, שאין ארור מדבק בברוך, מחמת שינוי צורה, השכינה מסתלקת ממנו, הקב"ה מתרחק ממנו, וכל צד (זיו הארת) הקדושה של רבונו מתרחקים ממנו, כלומר אינם מאירים בו יותר, ואת מקום החלל הפנוי, תופס הצד האחר, ורוח טומאה שורה עליו, וכל צד הטומאה. בא לטהר מטומאתו, כלומר יש לו רצון להטהר, הנקרא הבא לטהר, עוזרים אותו, ואחר שנטהר וחזר בתשובה, חוזר אליו מה שנסתלק ועלה ממנו, דהיינו הקב"ה ושכינתו, ושורים עליו.
יט) ת״ח כתיב ולקח וגו׳: בוא וראה, כתוב ולקח למטהר שתי צפרים חיות טהורות. שואל, כיון שאמר, שתי צפרים, איני יודע שהן חיות, ולמה כתוב, חיות. ומשיב, אלא, כבר העמידוהו, אמנם חיות, פירושו חיות ממש. כש״א וארא החיות, שהם כנגד המקום שיונקים משם נביאים הנאמנים, דהיינו נצח והוד, שנקראים חיות תחתונים. ועץ ארז כבר למדנו, שהוא ת״ת, ושני תולעת. הוא צד האדום דגבורה שבשכינה שנשתתפה עמו בתחילה (כנ״ל אות י״ח), ואזוב זו היא ו׳ קטנה, שהוא יסוד, שמניק את כנסת ישראל, שהיא השכינה, ומשום זה, עץ ארז ואזוב, שהם ת״ת ויסוד, הולכים יחד, כלומר שנחשבים כאחד. וע״כ ו׳ ו׳ נמצאים כאחד בשם הויה, כי ו׳במבטא היא ו״ו, אחת היא עליונה, דהיינו ת״ת, ואחת היא קטנה דהיינו יסוד, וקוראים אותה, ו׳ עליונה, ו' תחתונה. וכולם, הקב״ה, שהוא ת״ת ויסוד, והשכינה, חוזרים לשרות עליו כבתחילה (כנ״ל אות י״ח) משום שנטהר, וכנגד אלו, שחוזרים אליו, שהם ת״ת ויסוד והשכינה הם למטה, עץ ארז ואזוב ושני תולעת הנמצאים בטהרה הזו, שתלוים מאלו ספירות העליונות.
הרחבת הדברים: בוא וראה אומר רבי שמעון כתוב ולקח למטהר שתי ציפורים חיות טהורות, כיוון שאמר שתי ציפורים, מדוע כותב הכתוב חיות, ומסביר כי חיות פירושו חיות ממש, כשם שאמר וארא החיות (יחזקאל א') שהם כנגד המקום שיונקים משם נביאים הנאמנים, דהיינו נצח והוד, שנקראים חיות תחתונים, משום שהן הספירות התחתונות ביותר המאירות את אור החיים לספירת יסוד, לכן מכונות בשם חיות, על שום אור החיים שמשפיעות.
ועץ ארז כבר למדנו שהוא ספירת תפארת, ושני תולעת הוא צד אדום דגבורה שבשכינה שנשתתפה עמו בתחילה, ולפי האר"י הקדוש שני תולעת הן ספירות חסד וגבורה ככתוב, שער הכוונות א', מאמר דרוש ג' בענין תפילת השחר, "כי יש תולעת בקדושה, וה"ס פסוק אל תיראי תולעת יעקב, וה"ס שם אבגית"ץ, שהוא בגימטריא תולע, כי ה"ס החסד, המתגבר ומתגלה ומאיר בכל בקר ובקר, כמבואר בזוהר. וכבר ידעת, כי שם הנזכר הוא בחסד. אמנם להיות שרשו בגבורה, שהוא שם בן מ"ב, אלא שהוא בבחינת החסד שבגבורות, ולכן נקרא תולעת שני. וכמבואר אצלינו בפסוק ותכלת וארגמן ותולעת שני, בפרשת תרומה קל"ו ע"א, כי גוון אדום בסוד תולעת שני, לפי ששרשו גבורה, אבל הוא בחינת החסד שבגבורה. ולהיותו משרש הגבורה, לכן נקרא ישראל על שמו, תולעת יעקב, לפי שהם מכלים את העכו"ם, בסוד הגבורה, כדמיון התולעת הרך, המרקיב ומכלה את העץ הקשה והחזק".
נמצא יש לנו עד כה שני קשרים משולשים המופיעים בסדר הבא: שתי צפרים חיות וארז, יוצרים משולש אחד, שבסיסו נצח והוד וראשו תפארת, ושני תולעת ואזוב,יוצרים משולש שני שבסיסו ספירות חסד וגבורה, וקודקודו הוא ספירת יסוד, אשר הוא מקבל את הארת הספירות שמעליו ומשפיע אותן למלכות המכונה בשם זאת. באופן שאת צורת הקשר הנכון בין הספירות, בין משפיע למקבל קובע הפסוק.
ואזוב היא ו' קטנה שהוא יסוד, שמניק את כנסת ישראל, שהיא השכינה, ומשום זה, עץ ארז ואזוב הם ספירות תפארת ויסוד , הולכים יחד ונחשבים כאחד. ועל כן ו' ו' נמצאים בשם הוי"ה כי ו' במבטא היא ו"ו, אחת היא עליונה דהיינו תפארת, ואחת היא קטנה, דהיינו יסוד, וקוראים אותה, ו' עליונה, ו' תחתונה.
וכולם, הקב"ה שהוא תפארת ויסוד (בחינת משפיע) והשכינה (בחינת מקבל) חוזרים עליו כבתחילה (אות י"ח) משום שנטהר, וכנגד אלו, שחוזרים אליו, שהם תפארת ויסוד והשכינה למטה, עץ ארז ואזוב ושני תולעת הנמצאים בטהרה הזו, שתלוים מאלו ספירות העליונות.
פסח כשר ושמח לכל בית ישראל
