בס"ד

פוסט זה מקודש לרפואתו השלמה של מרדכי בן עליזה, מי יתן וה' יאריך ימיו בטוב ובנועם, בברכה ובשלום.

במסכת ברכות דף י"ז עמוד א' מר בריה דרבינא כי הוה מסיים צלותיה (מסיים תפילתו) אמר הכי (כך) אלהי נצור לשוני מרע ושפתותי מדבר מרמה ולמקללי נפשי תדום ונפשי כעפר לכל תהיה פתח לבי בתורתך ובמצותיך תרדוף נפשי ותצילני מפגע רע מיצר הרע ומאשה רעה ומכל רעות המתרגשות לבא בעולם וכל החושבים עלי רעה מהרה הפר עצתם וקלקל מחשבותם יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי.

מהו אם כן ונפשי כעפר לכל תהיה? הנפש היא המדרגה הבסיסית ביותר בה מתקשרת הנשמה עם הגוף, כי יש ה' בחינות בהתקשרות, נפש, רוח, נשמה חיה ויחידה, ונמצא כי הנפש היא הקשר הנמוך ביותר, אך גם החיוני ביותר בהתקשרות הנשמה בגוף. כי לולא מציאות הנפש, לא תתכן מציאות ד' בחינות האחרות הגבוהות יותר, רוח, נשמה חיה ויחידה. כי הן נסמכות עליה.

כעת אם הנפש היא המדרגה הנמוכה והבסיסית ביותר של קיום החייים כפי שנאמר לעיל, מדוע מבקש רב בריה דרבינא ונפשי כעפר לכל תהיה, הרי העפר הוא היסוד הנמוך ביותר מבין יסודות ארמ"ע, אש, רוח, מים ועפר, וגם הנפש היא המדרגה הנמוכה ביותר, אם כך איזו משמעות יש לתפילתו, הרי הוא חוזר על משוואה פשוטה, הנפש החיונית מדרגתה נמוכה כמדרגת עפר, אם כך מדוע לחזור ולבקש על הקיים בלאו הכי ועל המובן מאליו לכאורה? שאיזה חידוש יש כאן שצריך לבקש עליו, ועוד זאת, שבקשה זו חותמת תפילת שמונה עשרה שהיא תפילה עמידה, שעניינה בקשת חיים.

אלא שגימטריה של המילה כעפר עולה 370 כמנין ש"ע נהורין (אורות) שמשפיע היסוד למלכות. נסביר את הדברים: שם ה' הפשוט הוא שם בן ד' אותיות והוא משתלשל מאות י' הראשונה משם הויה ונכתב כך:  י', ה', ו', ה ובשלמות שלו הוא נקרא ארבע מ-אות, ארבע אותיות משתלשלות מאות י' הראשונה. (יש לשים לב לקשר שבין מאות [hundreds] לבין מ-אות [from a letter], כאשר מפחיתים מארבע מאות שלושים, שהן הארת ג' הספירות הראשונות שכל אחת מהן כלולה מעשר מקבלים 370 או ש"ע נהורין, שזהו ס"כ האורות שמשפיע היסוד למלכות, (כי את הארת הג"ר לא ניתן להשפיע מחמת שהיא יכולה לפגום בתחתונים). נמצא הארת היסוד למלכות נכללת מ-ש"ע נהורין כמנין כעפר, וזו היתה בקשת הרב, שאפילו נפשי שהיא המדרגה הנמוכה ביותר של חיות האפשרית הקיימת, תהיה (תוכל להשפיע) כעפר כספירה הנעלה ביותר היא ספירת יסוד, שאין לה כל הנאה לגבי עצמה, אלא היא אוספת ומקבצת את כל הארת הספירות שלפניה ומעליה ומשפיעה אותן למלכות. לכן בקש הרב ונפשי כעפר לכל תהיה, שאפילו במדרגת קיומי הנמוכה ביותר אוכל להיות בשוויי צורה עם ספירת יסוד הנעלה, שכל עניינה לשמש ולהשפיע.

בס"ד

שלום וברכה לכולם,

אמרו חז"ל מסכת שבת ל', אין השכינה שורה לא מתוך עצבות, ולא מתוך עצלות, ולא מתוך שחוק, ולא מתוך קלות ראש, אלא מתוך דבר שמחה של מצווה". וכן אמר דוד ע"ה ובמושב לצים לא ישב (תהלים א'). ובשער מאמרי רז"ל כתבי האר"י, כרך ו', עמ' כ"ג טור ב', א"ר ירמיה בר אבא, "ד' כיתות אין מקבלים פני שכינה, כת לצים וכת חנפים, כת משקרים וכת מספרי לשון הרע".

א. כת לצים

ב. כת חנפים

ג. כת משקרים

ד. וכת מספרי לשון הרע

דע כי בעולם האצי' יש ה' פרצופים והם א"א ואו"א וזו"ן, פירוש כי בעולם האצילות יש ה' פרצופים והם:

א. אריך אנפין (כתר) ב. פרצוף אבא (חכמה) ג. פרצוף אימא (בינה) ד. זעיר אנפין (תפארת)  ה. נוקבא. (מלכות)

והנה כת לצים פוגם בא"א, וכת חנפים באבא, וכת משקרים באימא, וכת מספרי לשון הרע בזו"ן:

ולכן כל כת מאלו ד' כתות הפוגמות בד' פרצופין הנזכרים, אינו רואה פני שכינה שהיא הפרצוף הה' נוקבא דזעיר אנפין, כי הם, ע"י חטאם, פגמו אלו הד' פרצופין עליונים ולא נמשך אליה שפע הצריך לה.

ודע כי עון הלצים קל מכלם ולכן אינו גורם רק סלוק הארת א"א להאיר בתחתונים, ועון החנופות חמור ממנו כי גורם לסלק גם הארת אבא, שהיא יותר גרועה, ואינו מאיר בתחתונים, ועון השקר גדול ממנו כי גורם לסלק מן התחתונים גם הארת אימא, ועון מספרי לשון הרע חמור מכולם שגורם לסלק מן התחתונים (ד"ש דף ה' ע"א) אפילו ההארה התחתונים של ז"א.

עוון הלצים

והנה עון הלצים קל מכולם לפי שאינו עושה שום מעשה כלל רק דבור קל היוצא מפיו, ובפרט במ"ש רז"ל כי היושב ובטל מלעסוק בתורה נקרא לץ, כמ"ש בפרקי אבות *ר' שמעון אומר שנים שיושבים ואין ביניהם דברי תורה, הרי זה מושב לצים, לכן אמר דוד המלך ע"ה, ובמושב לצים לא ישב, שלא יסלק את הארת אריך אנפין להאיר בתחתונים. כו' נמצא שהוא קל מאד ולכן אינו מסלק רק הארת א"א העליון מכלם אשר בדבר קל היא מסתלקת לרום מעלתה.

והנה מה שגורם הלץ הוא מבואר אצלינו בשער רוח הקודש בתקון עון הלץ וע"ש איך באחוריים של האצי' יש ק"ך (מאה ועשרים) צירופים של אלהים כמנין ל"ץ (מאה ועשרים) כי הליצנות גורם להגביר כח אלו הדינים של ק"ך אלהים שבאחוריים, מעלה אותם כנגד א"א ואז מסלק הארתם מלהאיר למטה, ואם אינו מתלוצץ מורידם למטה עד עולם הבריאה.

מדוע מגביר הליצנות את כח הדינים? לץ אותיות צל, צל נמשך מהמצאות של עצם בין אדם ובין השמש, למשל ביום שמש חם, אדם מחפש צל ומחסה מתחת לעץ כדי להסתתר מפני השמש הקופחת, היות שהעץ הוא עצם המבדיל ומפריד את האדם מפני השמש, מדוע? כי תחת השמש אדם לא יכול לנוח, היות שחומה מכה בו, ולכן הוא מחפש מסתור תחת עץ שיגן עליו מפני החמה הקופחת. זה בגשמיות. בפנימיות הנפש האדם, השמש נמשלת לדעתו של אדם, וחומה, חום דעתו של של אדם המכה בו, ושורף אותו עד כדי כך שהוא מחפש מסתור תחת צל. בגשמיות אנו מוצאים עץ ויושבים תחתיו, כדי לנוח, כדי לצנן את החום המעיק, בפנימיות, בנפשינו פנימה, כאשר דעתנו מכה בנו ללא הרף ושורפת אותנו ללא מנוח וללא רחם, אנו מחפשים צל, צל נפשי, את הצל הזה מספקת האמונה, כםי שאומרים גדולי ישראל, אמונה מעל הדעת, ברגע שאנו מכסים את דעתנו בצל אמונה, מאמינים שהכל לטובה, למרות הרגשותינו ומחשבותינו, או אז אנו זוכים למנוחה מדעתינו, הנמשלת לשמש.

כאשר מתהפכות האותיות, כאשר הופכות אותיות צל, ל-לץ, מקדימים האורות את הכלים, כיצד? לפי דברי האר"י אות ל' מורכבת מאות כ' כאשר מעליה כתובה אות ו', שהיא מהווה את דגלה של הל', באופן שכל אות ל' היא למעשה צרוף של אותיות כ"ו, שהוא הגימטריה של שם הויה פשוט (י,ה,ו,ה), ואחריה מופיעה ץ' סופית, שהיא אחת מה' אותיות סופיות מנצפ"ך שעניינן כוחות הדין שנתערבבו בכל ספירה וספירה. ומילת לץ אכן מופיע אור ה' במידת הרחמים שלו כ"ו, שם הויה פשוט כפי שאמרנו, רק שאור ה' הפשוט הזך מצוי בכלי צר של ץ' סופית, לכן אין מקום לאור לשכון בכלי והוא מסתלק ממנו.

כיצד מופיע הסבר זה בגשמיות? כאשר התהפכו האותיות מ-צל ל-לץ, כבר יצאנו מתחום האמונה והכיסוי אל תחום הנגלה, מדוע? כי הלץ מליץ על משהו שהוא נגלה וידוע לכולם, אחרת על מה יתלוצץ? זו הסיבה שלבושו של הליצן מצחיק, הוא גורב גרביים בצבעים שונים, המתוחות על רגליו בגבהים שונים, אפו עגול נפוח ואדום, בגדיו הלבושים ברישול, נוסכים במתבונן תחושה של חוסר סדר וחוסר פרופורציה, הוא אוחז בידיו חפצים שונים ומשונים ומפיל אותם מידו מבלי משים, פניו מאופרות בהגזמה רבה, והוא מועד ונופל באופן מכוון לעיני האנשים, במילים פשוטות, הליצן הוא מובחן, אי אפשר להתעלם ממנו, הוא נתפס בדעת, ובחושיו של האדם, הוא וגלוי.

כעת מדוע אומר דוד המלך ובמושב לצים לא ישב, כי לפי דברי רבי שמעון כל שנים שיושבים ואין בניהם דברי תורה, הרי זה מושב לצים, מדוע, כי שניים שיושבים הם משל לב' כתובים המכחישים זה זה, כי זה בטוח בדעתו המגולה שהיא נכונה, וגם זה שיושב מולו, בטוח שהוא צודק, והם מנסים לבטל אחד את השני, כמו שני גלדיאטורים, לכן מביא פה רבי שמעון את ענין התורה, כי התורה היא קו אמצעי וממצע בין שניים, ברגע שכל אחד מן השנים מתיחס למקור רוחני שהוא יותר גבוה וקדום ממנו, הוא מתחבר אליו בקשר של שווי צורה הנקרא אהבה, ולא רוצה יותר לבטל את חברו, לכן כל שניים שיושבים ואין בניהם דבר תורה הרי זה מושב לצים, כל אחד מתעסק בנגלה שלו, בדעת שלו, ואף אחד אינו עוסק בבורא עולם שהוא נסתר וקו אמצעי ורחמים, לכן נתן לנו דוד המלך סייג, ובמושב לצים לא ישב, לא כי במושב לצים אסור לשבת, אלא כי כאשר יושבים במקום אשר לכאורה כל העניינים מגולים שם בדעת, מסתלקת הארת אריך אנפין שהוא הארת האהבה והרחמים הגמורים, כי מושב לצים, הוא כמו חטא העגל, כולם מצביעים עליו אומרים, "אלה אלהיך ישראל, אשר העלוך מארץ מצרים", וכל מקום של גילוי דוחה את הארת אריך אנפין הזכה, ומסתלק אורו של אינסוף מן כלי הקבלה של האדם המכונים בשם דעת, וכל הסתלקות ועליה כזו של אורות הזכים היא מטעם הפוך הצורה, שאור הזך רוצה להשפיע וכלים גסים ועבים רוצים לקבל.

עוון החנופה, השקר ולשון הרע

ועון החניפות חמור יותר לפי שהלצים דוברי אמת, אלא שהוא בדרך ליצנות, אבל החנפים אמרים שקרים להחניף לחבריהם, ולכן גורמים כי גם אבא יסלק הארתו למעלה, כלומר שגם הארת החכמה המכונה בשם אבא, תסתלק ותעלה מן הכלים, ונלע"ד ששמעתי ממורי זלה"ה כי חנפים בגי' קפ"ח שהם אחוריים דאבא שהם אחוריים דהוי"ה דיודי"ן שהיא בגי' קפ"ד ועם ד' אותיות הפשוטות של ההוי"ה עצמה הרי קפ"ח, כי החנופה, אין בה אמת והם דברים המגדילים את העדר האמת, ועון השקרים חמור ממנו, כי אלו השקרים אינו מדבר מי שמשקר ואינו מזיק בדבורו אמנם הוא בשקרים אשר על ידם נמשך היזק וחסרון ממון לזולתו ולכן גורם לסלק גם הארת אימא, כי אמא מלשון אמת, אמה ומידה, ובאין אמת מסתלקת הארת האמא, שהיא בינה. ונלע"ד ששמעתי ממורי זלה"ה כי שקרים בגי' תר"ן שהם ב' פעמים שכ"ה דינים שהם באימא ובמלכות ושתיהם כלולים למעלה באי' ולכן פוגם באימא כי גורם התגברות כל אלו הדינים שבה. ועון מספרי לשון הרע חמור מכולם, וכמ"ש ז"ל שהוא חמור מן עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים לפי שגורם לשפוך דם חבירו, ולכן פוגם אפילו בז"א, ומסלק הארתו מן התחתונים ונשארת השכינה בלי שום הארה כלל ולכן מספרי לשון הרע חמור מכלם, ונודע כי ז"א הוא אות ו' של ההוי"ה והוא נק' לשון בסוד לשון למודים ולכן פוגם בז"א, ובסוד לשון המשקל האמצעי המכריע בין שתי הכתפות:

הסבר כי הלשון הוא קו אמצעי, כמו אות ו' משם הויה, והוא יכול להכריע, אם לשבט או לחסד, וברגע שהוא מספר לשון הרע, הוא דן את עצמו ואת העולם לכף חובה, ולמעשה הוא שופך דם חברו, שהוא הקב"ה, שנאמר עשה לך רב, וקנה לך חבר. כי אם היה בקשר של לשון לימודים עם בורא עולם, לא היה מדבר עליו לשון הרע ולא היה שופך דמים. והוא ענין של להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים, כי כאשר האדם שומר על לשון לימודים עם בורא עולם ולומד ממנו, כי בורא עולם הוא חכם, והלומד מן החכם נקרא תלמיד חכם, אז לשונו הוא לשון לימודים, ואם אינו לומד מן החכם, מבורא עולם, אלא מעצמו, הרי שלמעשה גורש מעדן החכמה, ולשון הלימודים שהיתה משמשתו בקשר עם הבורא, נהפכת עליו בדמות להט החרב המתהפכת השומרת את דרך עץ החיים, ומקיאה אותו החוצה, מעדן החכמה האלוקית לשפוך דמים, כי כל מי שאינו עוסק בחכמה האלוקית, שופך דמים.

כל טוב הצלחה וברכה בלימוד תורה

~~~~~~~

הערה: לפי כתבי האר"י שניים שיושבים ואין בניהם דבר תורה, נאמר ע"י רבי שמעון, ולפי משנה אבות ג' ב' מאמר זה מיוחס לרבי חנינא בן תרדיון.

שלום וברכה לכל בית ישראל,

פרשת ויקרא עוסקת בהקרבת קורבנות, קורבן הוא מלשון התקרבות, ועיקר הפרשה עוסק בהתקרבות והתקשרות אל ה', באמצעות הקרבת הנפש הבהמית שלנו.

בזהר פרשת ויקרא אות קכג, מספר לנו רבי שמעון בר יוחאי את סיפורו עשיר אחד, שבא לפני כהן להקריב קורבן של שתי יונים. הכהן סרב להקריב את הקורבן, ואמר לעשיר כי קורבן של שתי יונים אינו שלו, (כלומר קורבן של שתי יונים לא מתאים לכפר על החטא שחטא), והעשיר הלך עצב אל ביתו מחמת שלא רצה הכהן להקריב את קורבנו. כאשר בא אל ביתו שאלו אותו אחיו מדוע הוא עצב, והוא סיפר להם את הסיפור, אחיו הסבירו לו מדוע לא יכול היה הכהן להקריב את קורבנו, וזאת משום שחטאו של העשיר הוא חמור יותר, ומתאים לו פר לכפר עליו ולא שתי יונים. העשיר היה תמה על פסיקת אחיו, היות שהוא סבר כי חטא במחשבה אינו דבר חמור כל כך. שצריך להקריב עליו פר אחד לעולה, ונדר העשיר נדר, שלא יעלה על ליבו מחשבת חטא. הנה הדברים:

קכד) אמר להו ומה וכו׳: אמר להם, ומה כל כך חמור מחשבת החטא, שצריכים להקריב עליה פר אחד לעולה. נודר אני, שלא אעלה עוד על לבי מחשבה של חטא. משם ולהלאה מה עשה. כל היום עסק בסחורה, ובלילה היה ישן, וכשהקיץ משנתו, היה קורא לאחיו, ולמדו אותו דברי תורה. והיה לומד עד שעלה אור היום, ונמצא יודע ללמוד תורה. והיו קוראים אותו, יהודה האחר. יום אחד פגשו ר׳ ייסא סבא, והיה מחלק רכושו חציו לעניים וחציו לסחורה על הים ע״י אנשים יורדי ים. והיה יושב ועוסק בתורה.

הרחבת הדברים: אותו עשיר לא הבין מדוע מחשבת החטא חמור כל כך שצריך להקריב עליה פר אחד לעולה, והנה יש להבין כי מחשבת הבריאה היא להיטיב לנבראיו, ומחשבת האדם המתוקן, שואפת גם היא להיטיב לנבראיו, ואותו עשיר חשב להיטיב לעצמו, מחשבה שכזו מושכת אור לכלי קבלה וגורמת לשבירת הכלים, כי אור מטרת הבריאה שהוא להיטיב לנבראיו לא יכול לשרות בכלים דקבלה, כלומר ברצונות עצמיים שהם עבים, ומטעם שינוי הצורה שבין האור לכלים, מסתלק האור מן הכלים, מה שמכונה בשפת הקבלה "שבירה", לכן על חטא שכזה, במחשבה, יש להקריב פר אחד לעולה, כי פר נבחן לקו שמאל ואור ישר, ואותו צריך להקריב על מנת להתקרב לבורא עולם.

אותו עשיר הבין כי חטא שבמחשבה הוא חמור, ונדר נדר שלא להעלות על ליבו מחשבת של חטא, לכן שינה את דרכיו, כיצד? כל היום עסק בסחורה. בלילה, כלומר בזמן קטנות היה ישן, ומוחין שלו היו מסתלקים, וכשקיץ משנתו היה קורא לאחיו, כלומר למצבי הנפש המאחים והמחברים שלו, ולמדו אותו דבר תורה. והיה לומד עד שעלה אור היום, ונמצא יודע ללמוד תורה, כלומר לימוד שמביא לידי מעשה נקרא בשם ידיעה, והיו קוראים אותו יהודה האחר, כאן מספר רבי שמעון כי לאחר שנמצא כי יודע העשיר ללמוד תורה, היו קוראים יהודה האחר, כי יהודה הוא לשון ידיעה והודאה, כי הזווג לקבלת החכמה נקרא בשם ידיעה, והעלת התודה היא האור חוזר שמעלה התחתון לאחר הזווג.(תהלים ק', מזמור לתודה).

יום אחד פגש אותו רבי ייסא סבא, סבא בארמית הוא זקן, וזקן נוטריקון, זה קנה חכמה, וכאשר פוגש אותו רבי ייסא סבא, כלומר כאשר פוגשת החכמה האלוקית המלובשת ברבי ייסא סבא את יהודה האחר, היה מחלק יהודה האחר, חצי רכושו לעניים, וחצי לסחורה על הים, ע"י יורדי ים, כלומר חצי מרכושו היה נותן לעניים, כלומר למלכות שהיא עניה ודלה ולית לה מגרמיה ולא מידי אלא מה דיהיב ליה בעלה, שאין לה משלה ולא כלום אלא מה שנותן לה ז"א בעלה, וחצי מרכושו לסחורה על הים, לפי ברכת יעקב לזבולון, "זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן. וְהוּא לְחוֹף אֳנִיּוֹת, וְיַרְכָתוֹ עַל צִידֹן" בראשית מ"ט) ולפי ברכת משה, "וְלִזְבוּלֻן אָמַר: שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ; עַמִּים הַר יִקְרָאוּ שָׁם יִזְבְּחוּ זִבְחֵי צֶדֶק; כִּי שֶׁפַע יַמִּים יִינָקוּ וּשְׂפוּנֵי טְמוּנֵי חוֹל". (וזאת הברכה) וכך באמצעות שילוח מחצית מרכושו לסחורה על הים, נמצא שהוא תומך בבעלי האמונה המלובשים ביורדי הים, ומדוע נקראים יורדי הים, מפני שהחכמה מכונה בשם ים, וכדי להיות בקי בים החכמה, צריך אדם להיות בעל אמונה גדול, כדי לרדת בעומק פרטי החכמה, כי רק מי שהוא בעל אמונה גדול מסוגל לרדת אל ים החכמה באמונה, שהוא יִמָשה מתוכו בחיים.

נמצא אותו יהודה האחר, מחלק חצי מהונו לעניים, זהו קו שמאל, חצי מהונו לסחורה על הים, זהו קו ימין, והוא עצמו יושב ועוסק בתורה, ןזהו קו אמצעי, ככתוב ועתיק יומין יתיב, (זהר בראשית א', מאמר נעשה אדם אות קנט).

בס''ד

שלום וב רכה לכולם,

תמונה  uetchy

מהו שורשו הרוחני של המנהג שלא להבעיר אש בשבת בקהילות ישראל? כותב בעל הסולם, כי כל מקום שהתורה מזכירה איסור, אין פירושו שיש אסור מחמת עונש, כי זה פירוש ילדותי, ולא בכך עוסקת התורה הקדושה, אלא כל פעם שהתורה אוסרת דבר וענין הוא מטעם שהוא שאינו אפשרי.

הנה זהר פרשת ויקהל אות רנח) בגין דכל אשין וכו': משום שכל אש אחרת, שאינה של קודש, נסתרת ונגנזת ביום השבת, חוץ מאש אחת שבקדושה עליונה שנתגלה, שהיא ממסך דחירק שבקו אמצעי דבינה שחזרה לחכמה, ונכללת בקדושת השבת, שהיא המלכות המלבשת את הבינה. וכשאש הזאת מתגלה, כל אשים אחרות נסתרות ונגנזות לפניו. ואש ההיא היא של עקדת יצחק, דהיינו של קו אמצעי העוקד וקושר את קו השמאל שנקרא יצחק, שלא יאיר אלא ממטה למעלה, כדי שיכלול בימין. שהיא מתלהט על המזבח ביום השבת. כלומר שאש המזבח הבוער גם בשבת הוא נמשך מאש הזה דקו האמצעי, למלכות הנקראת מזבח. ומשום זה צריך לברך על מאור האש, במוצאי שבת. ואש הזו אין הכוונה על אש של חול אלא על אש של שבת, שאש הזאת היא אש היוצאת מאש של מעלה, שנמשך מקו אמצעי אל המזבח, שהיא המלכות. כנ"ל.

סיכום הדברים: ביום השביעי שנוטריקון שלו הוא שבי היא, בו מדברים על הנשמה האלוקית, שהיא חלק אלוה ממעל, מתגלה הקשר שבין העולם הזה לעולם הבא. כיצד? ביום השבת, כאשר אנו שובתים ממלאכה, אנו חווים מציאות של קיום הכל, ללא עמל ויגיעה שלנו. לכן נקראת השבת מעין עולם הבא, שאין בו טורח ועמל כלל. בו הכל ניתן.

לכן כאשר כותבת התורה לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת, הוא לא כי חל איסור טכני, אלא פשוט כי לא ייתכן שביום השבת תהיה מציאות של מקורות אש נוספים חוץ מאש אחת שהיא אש של קודש, שכל הוויתה היא להיטיב לנבראיו.

בס"ד

שלום וברכה לכולם,

בכתבי האר"י מופיע כי התפשטות האור והסתלקותו המה עושות הוויות הכלים, (ספר עץ חיים שער ז', תלמוד עשר הספירות חלק ד' פרק א') מה הוא בעצם כלי, כלי הוא רצון, או בית קיבול להכלה של שפע, למשל הכלי של השובע נקרא רעב, אם לא נהיה רעבים, לא נוכל לשבוע, כי הכלל הוא שההעדר גורם להוויה, החסרון בא לפני המילוי, וכך הצמאון הוא כלי שבו תוכל להתפשט הרוויה, העייפות היא כלי שבו תוכל להתפשט המנוחה.

בסרטון שלפנינו נוכל לראות כיצד מכין הקדר, כלי. נתייחס אל אצבעות הקדר כאל הכח הפועל, ואילו אל גוש החימר נתייחס כאל החומר הנפעל. כך נוכל לראות כיצד התפשטות האור, כלומר מציאות אצבעות הקדר בתוך החומר, והסתלקותן, כלומר עלייתן למעלה למעליו, יוצרות את הכלי. שימו לב לעובדה שכף יד ימין תומכת את הכלי מבחוץ ופעולתה נבחנת לאור מקיף, בעוד שכף יד שמאל נמצאת בתוך הכלי ופעולתה נבחנת לאור פנימי.

צפייה נעימה לכל

בס"ד

שלום וברכה לכל בית ישראל,

את הפסוק ממשלי ל' ד' פותח רבי שמעון בר יוחאי בספירת חכמה, ומפתח אותו לכלל מאמר המופיע בזהר פרשת ויקהל. נקרא את הפסוק במלואו, ונראה כיצד מפרש אותו רשב"י, יש להדגיש כי בזהר, תמיד נמצא היבטים שונים של פירושים, וכולם שלמים.  כל פירוש מציג היבט מסויים. קריאה נעימה לכל.

הנה הפסוק:

מי עלה שמים וירד,

מי אסף רוח בחפניו,

מי צרר מים בשמלה,

מי הקים כל אפסי ארץ,

מה שמו ומה שם בנו כי תדע.

מג) רבי שמעון פתח וכו': ר"ש פתח מי עלה שמים וירד מי אסף רוח בחפניו מי צרר מים בשמלה מי הקים כל אפסי ארץ מה שמו ומה שם בנו כי תדע. (משלי ל' ד') מקרא זה העמדנו, וכמה פרושים יש בו. והכל נאמר בהקב"ה, שהוא הכל. ולמדנו, מ"ה שמו, ומה שם בנו כי תדע, זהו הקב"ה, מה שמו, הויה. ומה שם בנו, ישראל. שכתוב, בני בכרי ישראל.

פירוש: כאן מסביר ר' שמעון, את סופו של הפסוק תחילה, כי מ"ה הוא שמו של הקב"ה, כלומר שם הויה במילוי אלפין, שהוא אות יוד, אות הא, אות ואו, אות הא, שהוא בגימטריה 45, או מ"ה, ושם בנו ישראל, כפי שנאמר בספר שמות פרק ד', בני בכורי ישראל)

וכבר העמדנו. פירוש: כל אימת שכותב הזהר, וכבר העמידוהו הכוונה לכך שהדברים ברורים ומובנים, ויכולים לעמוד בפני עצמם, שכן הכתוב לא זקוק לתמיכה מיוחדת, או פירוש מיוחד, כי הוא ברור. וכאן עובר רבי שמעון לבאר ראש הפסוק,  כי מי עלה שמים, הרי העמדנו, שזה משה, שכתוב, ואל משה אמר עלה אל ה'.

מד) ד"א מי עלה שמים: זהו אליהו. שכתוב בו, ויעל אליהו בסערה השמים. שואל, וכי איך היה יכול אליהו לעלות השמים, והרי השמים כולם אינם יכולים לסבול, אפילו כגודל גרעין חרדל, מגוף של עולם הזה, ואתה אומר, ויעל אליהו בסערה השמים.

פירוש: דבר אחר מי עלה שמים נאמר על אליהו, שהרי כתוב ויעל אליהו בסערה השמים. שואל, וכי איך יכול אליהו לעלות השמים, והרי השמים כולם אינם יכולים לסבול, אפילו כגודל גרעין חרדל, כלומר השמים נחשבים להשפעה מוחלטת, ולכן אינם יכולים לסבול שום קבלה אפילו קטנה כגודל של גרעין חרדל, אם כך, איך ייתכן מעשה עליתו של אליהו בסערה השמים, שכן סערה היא שם כולל לרצונות קבלה, ואם השמים לא יכולים לסבול בחינה קטנה של קבלה לעצמו בלבד כעין גרעין של חרדל, על אחת כמה וכמה, איך יסבלו, או יכילו השמים, בחינות רבות ועצומות של קבלה לעצמו בלבד, המכונות בשם סערה?

מה) אלא כמה דאת וכו': ומשיב, אלא כמו שאתה אומר, וירד ה' על הר סיני. וכתוב, ויבא משה בתוך הענן ויעל אל ההר. וכי הקדוש ברוך הוא שהיה בהר סיני וכתוב, ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר, איך היה יכול משה לעלות אליו. אלא במשה כתוב, ויבא משה בתוך הענן ויעל אל ההר, שנכנס בענן כמי שמתלבש בלבוש. וכאן, בהכתוב, ואל משה אמר עלה אל ה', גם כן נתלבש בענן ונכנס בתוכו. ובענן קרב אל האש, ויכול לקרב. אף כך אליהו, שכתוב ויעל אליהו בסערה השמים, הוא, שנכנס בסערה ההוא, ונתלבש בסערה ההוא, ועלה למעלה.

פירוש: ומשיב, אלא כמו שאתה אומר וירד ה' על הר סיני, כאן נותן המשיב מצב מקביל של קשר בין שמים וארץ, בין משפיע ומקבל, כדי שנוכל להבין באמצעותו את עלית אליהו בסערה השמים. כי בהכתוב וירד ה' על סיני, נמצא המשפיע שהוא ה', יורד כביכול אל המקבל, שהוא הר סיני (שפנימיותו הוא הרהורי שנאה) ואז, ויבא משה בתוך הענן, ויעל על ההר. כלומר נמצאות פה מספר מדרגות הקושרות משפיע עם מקבל, ראשית יורד ה' על הר סיני, כלומר המשפיע מנמיך את עצמו, לכדי מצב של יצירת קשר עם המקבל, אז ויבא משה בתוך הענן, כאן הענן הוא בתפקיד של מעלית, משה בא בתוך הענן, כלומר בתוך המעלית, שהיא מידה ממצעת, ואז ויעל אל ההר. ואז מעלה הכתוב שאלה חדשה, אם הקדוש ברוך הוא אש אוכלה, כיצד יכול הי משה לעלות אליו? אלא במשה כתוב ויבא משה בתוך הענן ויעל אל ההר, שנכנס בענן כמי שמתלבש בלבוש, וכאן בהכתוב ואל משה אמר על אל ה', גם כן נתלבש בענן, שהוא אייכות ממצעת, ונכנס בתוכו. ובענן, כלומר באמצעות הענן, שהוא לבוש מגן, קרב אל האש. ויכול לקרב. אף כך אליהו, שכתוב ויעל אליהו בסערה השמים, שנכנס בסערה ההוא, שהוא לבוש ממצע, בין שמים וארץ, ועלה למעלה.

מו) ורזא אשכחנא בספרא וכו': ומצאתי סוד בספרו של אדם הראשון. שאמר באלו תולדות שיבואו לעולם. שיהיה רוח אחד שירד לעולם בארץ, ויתלבש בגוף, ושמו אליהו. ובגוף ההוא יסתלק מן העולם, ויתפשט מגופו וישאר בסערה. וגוף אחר של אור יזדמן לו, להיות בו בין המלאכים. וכאשר ירד לעולם הזה, יתלבש בגוף ההוא שנשאר בעולם ההוא, דהיינו בסערה, ובגוף ההוא יראה למטה, ובגוף האחר של אור, יראה למעלה. וזה הוא סוד של מי עלה שמים וירד, שלא היה אדם שרוח שלו יעלה לשמים אחר הסתלקות הגוף,וירד אח"כ למטה, כמו אליהו, שהוא עלה למעלה וירד למטה.

פירוש: ומצאתי סוד בספרו של אדם הראשון, הוא ספר שניתן לאדם הראשון לאחר גירושו מעדן החכמה לנחמו, לאחר חטא  עץ הדעת, כי לאחר גירושו מעדן נעצב האדם על הפרוד מבורא עולם, וניתן לו זה הספר, ספר תולדות אדם, שבו כתובים כל תולדות אדם אשר עלו במחשבת הבריאה, ובכל זמן שיקרא האדם בספר יוכל להתקשר דרך הכתוב בו, עם בורא עולם, ולא יעצב עוד. ובזה הספר כתוב, שיהיה רוח אחד שירד לעולם בארץ, ויתלבש בגוף, ושמו אליהו, ובגוף ההוא יסתלק מן העולם, כלומר בגוף ההוא, המכונה בשם אליהו, יעלה הרוח מן העולם, ויתפשט מגופו, הנקרא אליהו, ואותו הרוח ישאר בסערה. וגוף אחר של אור יזדמן לו, כלומר לבוש אחר, שהוא זך יותר, להיות בו בין המלאכים, כי המלאכים הם זכים, בחינת י' דשם הוי"ה.

וכאשר ירד אל העולם הזה יתלבש בגוף ההוא שנשאר בעולם ההוא, דהיינו בסערה, ובגוף ההוא יראה למטה, כלומר בסערה, ובגוף האחר של אור יראה למעלה. וזה סוד של מי עלה שמים וירד, שלא היה אדם שרוח שלו יעלה לשמים, לאחר הסתלקות הגוף, וירד אח"כ למטה, כמו אליהו שהוא עלה למעלה וירד למטה.

לסיכום: לאליהו יש ב' מצבים,  א') בו הוא נראה למטה, והוא סערה שהם בחינת כלי קבלה,ב) ומצב בו הוא עולה למעלה, והוא לובש גוף אחר של אור, והוא בחינת מלאך.

למעשה כאן מסביר לנו הזהר כי מה שאנו חווים כסערה בנפשינו, כלפי העליון הווא אור פשוט וזך. ורצון זה נקרא בשם אליהו, כי כלפי הנבראים הוא נראה כסערה, אך מצד הבורא, הוא אור פשוט אחד, לכן נקרא שמו אליהו, אלי+הוא, כי הא' של הוא נדבקת בא' של אלי ונוצר אליהו.

מז) ד"א, מי עלה שמים: זה אליהו. וירד, זהו יונה. שהורידו הדג לתוך התהומות למעמקי הים. יונה בא מכחו של אליהו, שהיה לו נפש אליהו, לפיכך, אליהו עלה, ויונה ירד, זה שאל נפשו למות וזה שאל נפשו למות. ומשום זה נקרא בן אמתי, שכתוב, ודבר ה' בפיך אמת..

פירוש: דבר אחר, מי עלה שמים זה אליהו, וירד זה יונה, שהורידו הדג לתוך התהומות למעמקי הים. יונה בא מכחו של אליהו, שהיה לו נפש אליהו, מדוע היה ליונה נפש אליהו? כי אליהו החיה את יונה, שהיה בן האישה הצרפית אשר כלכלה את אליהו בשני הרעב, ולכן היתה לו נפש אליהו, כי כאשר מחיין מישהו, נופחים אל פיו הבל שהוא פנימי, לכן היתה ליונה נפש מצד הנופח בו חיים, הוא אליהו.

לפיכך, אליהו עלה, בגוף של אור, ויונה ירד, זה שאל נפשו למות, תחת רותם אחד, ( מלכים א' י"ט) וזה שאל נפשו למות תחת הקקיון (יונה ד'). ומשום זה נקרא בן אמתי, שכתוב, ודבר ה' בפיך אמת. ויונה נקרא בן אמתי, כי לאחר שהחיה אותו אליהו, אמרה אימו, האישה הצרפית, "עַתָּה זֶה יָדַעְתִּי, כִּי אִישׁ אֱלֹהִים אָתָּה; וּדְבַר-יְהוָה בְּפִיךָ, אֱמֶת". (מלכים א' ,י"ז כ"ד).

מח) מי צרר מים: זה אליהו, שקשר קשר המים בעולם, ולא ירד טל ומטר השמים. בשמלה זה אליהו, שהיה מביא אדרתו לעשות נסים. שבקע בה הוא ואלישע, את הירדן. (מלכים ב' ב') מי אסף רוח בחפניו, זה אליהו, שהחזיר רוחו של אדם לתוך גופו אחר שמת. (מלכים א' י"ז).

פירוש: מי צרר מים, זה אליהו שקשר המים בעולם, ולא ירד טל ומטר השמים ככתוב, "חַי-יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו, אִם-יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר--כִּי, אִם-לְפִי דְבָרִי" (מלכים א' י"ז א'). בשמלה זה אליהו, שהי מביא אדרתו לעשות נסים, שבקע בה הוא ואלישע תלמידו, את הירדן, (מלכים ב' ב'). מי אסף רוח בחפניו זה אליהו שהחזיר רוחו של אדם לתוך גופו לאחר שמת (שהחיה את האישה הצרפית הוא יונה, מלכים א' י"ז).

מט) מי הקים כל אפסי ארץ: זה אליהו שאחר שצרר המים, ונשבע על המטר, הנה אח"כ חזר בתפלה, והקים כל העולם, שירד מטר, וניתן מזון לכל. מה שמו, זה אליהו. ומה שם בנו, זה אליהו, ומפרש מה שמו, כשעלה למעלה, הוא אליהו. ומה שם בנו, היינו כשירד למטה, ונעשה שליח לעשות נסים, שמו אליהו.

פירוש: מי הקים כל אפסי ארץ: זה אליהו שאחר שצרר המים, ונשבע על המטר, "חַי-יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו, אִם-יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר--כִּי, אִם-לְפִי דְבָרִי" (מלכים א' י"ז א').הנה אח"כ חזר בתפלה, "וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לְאַחְאָב, עֲלֵה אֱכֹל וּשְׁתֵה:  כִּי-קוֹל, הֲמוֹן הַגָּשֶׁם" (מלכים א' י"ח, מ"א). והקים כל העולם, שירד מטר, וניתן מזון לכל.

מה שמו, זה אליהו. ומה שם בנו, זה אליהו, ומפרש מה שמו, כשעלה למעלה, הוא אליהו. ומה שם בנו, היינו כשירד למטה, ונעשה שליח לעשות נסים, שמו אליהו.

פירוש: מה שמו זה, אליהו, ומה שם בנו, זה אליהו, ומפרש מה שמו, כעלה למעלה והתלבש בגוף אחר של אור הוא אליהו, כי אלי הוא, כי אל האור פניו שהוא אחד והוא פשוט. ומה שם בנו, היינו כאשר ירד למטה, לעולם הזה, ונעשה שליח לעשות ניסים, שמו אליהו, ונתעלמה בו הא' של הוא הנסתר ונקרא בשם פשוט אליהו.

שבת שלום לכולם מנוחה וברכה