ה' פעמים מופיעה המילה אור בספר בראשית כנגד ה' ספירות, כתר, חכמה, בינה, תפארת ומלכות, או כנגד חמישה חומשי תורה

חמש פעמים מופיעה המילה אור בבראשית פרק א', בראשית, ברא אלוהים, את השמיים, ואת הארץ. והארץ, הייתה תוהו ובוהו, וחושך, על-פני תהום; ורוח אלוהים, מרחפת על-פני המים. ויאמר אלוהים, יהי אור; ויהי-אור. וירא אלוהים את-האור, כי-טוב; ויבדל אלוהים, בין האור ובין החושך. ויקרא אלוהים לאור יום, ולחושך קרא לילה; ויהי-ערב ויהי-בוקר, יום אחד.

ה' פעמים כתובה המילה אור בספר בראשית, כנגד קוצו של יוד וד' אותיות הוי"ה, וכנגד ספירות, כתר, חכמה, בינה, תפארת ומלכות באופן הבא:

הופעת המילה אור                                  שם הוי"ה                                      הנהגת הספירות

ויאמר אלקים יהי אור                              קוצו של יוד                                      כתר

ויהי אור                                                 אות י'                                             חכמה

וירא אלקים את האור כי טוב                    אות ה' ראשונה                                בינה

ויבדל אלקים ביו האור ובין החושך           אות ו'                                             תפארת

ויקרא אלקים לאור יום                            אות ה' אחרונה                                מלכות

~

הרחבת הדברים:

המאמר הראשון, ויאמר אלקים יהי אור, מתייחס לספירת לספירת כתר, או לקוצו של יוד, המתבטא כמן שלהבת נר קטנה, המופיעה מאינסוף ברוך הוא, המאציל העליון. במאמר זה האור הוא עדיין בחזקת פוטנציאל, כלומר האור נמצא בכח, אך הוא אינו מגולה בפועל, דוגמה לזאת אנו רואים באגודל של כף יד ימין, בה יש ב' פרקים, כאשר בשאר אצבעות כף היד אנו מוצאים ג' פרקים.

המאמר השני מתייחס ויהי אור, מתיחס לספירת חכמה, המשתלשלת מספירת כתר, והיא כבר מגולה, כפי שהאות י' כבר נכתבת במלואה, כלומר ניתן לזהות אותה. בכף היד ספירת חכמה נמשלת לאצבע המורה, כי אדם המורה באצבע, מצביע על גילוי של חכמה בעולמות. לאצבע ג' פרקים. היות שהיא מחוברת לג' ספירות: כתר, מעליה, בינה לשמאלה, וחסד מתחתיה.

המאמר השלישי, וירא אלקים את האור כי טוב, מתייחס לספירת בינה, המשתלשלת מספירת חכמה, ונקרא האור כי טוב, היות שהבינה מבחינה בטוּב האור, ובוחרת להשתמש בו בחינת חפץ חסד, כלומר היא בוחרת להדמות למשפיע העליון, לכן נקרא האור כי טוב, כי באמצעות הטוב, שהוא חפץ חסד, ניתן להשפיע אור מציאותו יתברך.

בכף היד ספירת הבינה נמשלת לאמה, שהיא האצבע הארוכה ביותר מבין כל האצבעות, מפני שהיא ממשיכה את אורך אור החכמה לכלים. יש בה ג' פרקים היות שהיא משתלשת ספירת חכמה, יש לה קשר עם ספירת כתר, היות שאור הבינה מכונה בשם נועם ה', ובכך היא מתדמה לכתר, שכל עינינו הוא להטיב לנבראיו. וממנה משתלשלת הספירה הבאה היא תפארת.

המאמר הרביעי, ויבדל אלקים בין האור ובין החושך, מתייחס לספירת תפארת, אות אות ו' משם הוי"ה שהיא קו אמצעי, משום כך היא כוללת ב' קווין, ימין ושמאל, ומאזנת בניהם. קו ימין נקרא המשפיע את האור, וקו שמאל נקרא המקבל את האור, בחינת חושך. בכף היד נמשלת ספירת התפארת לקמיצה. יש בה ג' פרקים, היות שהיא משתלשלת מספירת בינה, היא משפיעה לספירת מלכות, ונמצאת על קו אמצעי עם ספירת כתר.

המאמר החמישי, ויקרא אלקים לאור יום, מתיחס לספירת מלכות, ולאות ה' אחרונה משם הוי"ה, כי כאשר ספירת תפארת שהיא בחינת ו' משם הוי"ה, משפיעה לה אור, המלכות נקראת יום. בכף היד נמשלת ספירת מלכות לזרת, המכונה בשירי ילדים, זרת העוזרת, והיא נבחנת לאישה, היא המלכות שנבנתה כעזר כנגדו. לזרת ג' פרקים, היא מושפעת מספירת תפארת, היא ממותקת בספירת בינה, והיא על קו אמצעי, כמו ספירת כתר.

כל טוב ושבת שלום לכולם שנזכה כולנו לאור הבינה המכונה בשם נועם ה'.

בעלי הזוהר נוהגים לראות בפירות שאנו אוכלים את השתלשלות העולמות, הנמשכים משם הוי"ה. ד' עולמות נמשכים משם הוי"ה, והם אצילות, בריאה, יצירה ועשיה.

אותיות שם הוי"ה       השתלשלות העולמות      הנהגת הספירות

אות י'                       עולם אצילות                 חכמה

אות ה'                     עולם הבריאה                בינה

אות ו'                       עולם יצירה                   תפארת

אות ה'                     עולם עשייה                   מלכות

עולם אצילות הנמשך מאות יוד בשם הוי"ה, הוא מלשון אצלו, וסמוך לו, כלומר עולם האצילות הוא הקרוב ביותר לתכונת הבורא, שהוא המשפיע האולטימטיבי. ובעולם האצילות נאמר, לא יגורך רע, כלומר אין בו כלים, רק אור זך.

עולם אצילות נכתב באות א' שהיא אלופו של עולם, להיותו נסתר מאתנו, פותחת התורה באות ב', כלומר, במאמר בראשית, ובפועל ברא. הפועל ברא מתיחס אל עולם הבריאה. כאשר אנו אוכלים פירות המשתלשלים מעולם הבריאה, שהוא הכי קרוב לעולם האצילות, אנו אוכלים את כל הפרי, תוכו וקליפתו, להיותם טובים לנו. מעולם הבריאה משתלשלים פירות כמו, תאנים, (דבלים) גפן (צימוקים).

עולם הבריאה מוליד מתוכו את עולם היצירה, הנגזר מן הפועל יצר המוזכר בספר בראשית פרק ב',  ככתוב, "וייצר יהוה אלהים את האדם עפר מן האדמה", אומרים חז"ל, ב' פעמים אות י' של וייצר, מכוונים לב' יצרים שנוצר בו האדם, האחד הוא טוב, והשני הוא רע.

מעולם היצירה משתלשלים פירות שאת חיצוניותם אנו אוכלים, ואת תוכם אנו זורקים, כי הוא מזיק לאדם, ואלו הם כדוגמת הזית, התמר, האפרסק, השזיף, המשמש והדובדבן.

עולם היצירה מוליד את עולם העשייה, הנקרא ע"ש הפועל לעשות המוזכר בבראשית פרק ב', שהוא המקור לקידוש שאנו אומרים בליל שבת, וזו לשונו, "וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה; וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת-יוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ:  כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ, אֲשֶׁר-בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת.

מעולם העשייה משתלשלים פירות שאת קליפתם אנו זורקים, ואת תוכם אנו אוכלים, כמו תפוז, רימון, קלמטינה, אשכולית, פומלה פומלית. ואלו הם הפירות היותר כבדים שאנו מכירים.

כדי להמחיש את השתלשלות העולמות, הנמשכים משם הוי"ה, ואת הפירות המשתלשלים מהם, הכנו את התמונה הבאה.

האיש הקטן המסתתר למרגלות הרקפת מורכב מג' פירות, תאנה, תמר, ותפוז, המשתלשלים מג' עולמות בריאה, יצירה, עשייה

ט"ו בשבט שמח ומלא מחשבה על הטוב הנתון לנו כנבראים

בנתי שלביה עיניה לוזיה, בתי שלהבת יה עיניה עיני שקד שרה םיירוז

הזמרת הלבנונית הידועה בכינויה פיירוז, נהגה לשיר שיר בערבית הנקרא, "בִּנְתִי שַׁלְבִּיָה", שפירושו, "בתי שלהבת-יה". השיר היה מושמע רבות מעל גלי האתר ברחבי המזרח התיכון, ונשא חן וחסד בעיני מוסקאי בריטי בשם רון גודווין. רון העניק לשירה של פיירוז "בִּנְתִי שַׁלְבִּיָה", עיבוד מערבי, וכך הוא נשמע.

כך נשמע השיר המקורי בביצוע פיירוז:

"בנתי שלביה", בתי שלהבת-יה, שרה פיירוז, עיניה לוזיה, כלומר עיניה שקדים. מי היא הבת המדוברת בשיר, ומה הקשר שלה לט"ו בשבט?

הבת המדוברת בשיר היא נשמת אדם, או הנשמה האלוקית, או כפי שמכנה אותה מגילת שיר השירים, שלהבת-יה. מדוע נחשבת הנשמה האלוקית לבתו של הקב"ה? כאשר נתבונן במילה שלהבת-יה, נוכל לראות כי ניתן לכתוב אותה בצירופים הבאים:  להב-שת-יה, או, בת של ה'-יה, או שבת-לה'-יה.

ובשעה שכוחות הנשמה האלוקית מתנוצצים באדם, זורחות עיניו כפרחי שקד, כי שקד אותיות קדש, ואש הקודש הבוערת בעינים היא עדות ללהב הנשמה האלוקית היוקדת בו.

ט"ו בשבט שמח לכולנו

מחר בערב נסב כולנו אל השולחן לחגוג את סדר ט"ו בשבט. מדרשים רבים נכתבו על שם החודש שבט. בעל הסולם מסביר במאמר *מוחין דשיבוטא, כי שם החודש שבט נגזר מהפועל שהביט, כלומר ענין של הבטה, כמאמר חז"ל בשכר ויסתר משה פניו זכה לתמונת השם יביט. ואין הבטה אלא לשון טוב, כי כאשר אדם מביט בעיני החכמה (האלקית) על העולם הוא רואה בכל ביטוי של טוב, שזה פירושו של מאמר הפרקי דרבי אליעזר, (פרק ג') מטרם שברא הקב"ה את העולם, היה הוא ושמו הגדול אחד, שמילת אחד סובבת על רצונו האחד ויחיד של הבורא להטיב לנבראיו.

בנו, הרבי ברוך שלום הלוי אשלג מסביר כי **שבט, הוא מלשון אם לשבט או לחסד, היות כי שבט הוא החודש החמישי מתשרי, (וכל חמישי משלים לפרצוף שלם) הרי שבמחצית שבט, הוא ט"ו בשבט, על האדם להכריע אם ילך בדרך החסד, שהיא רוחניות, או בדרך של שֵׁבֶט, שהיא היפוכה.

במהלך הסדר גם נשתה ארבע כוסות באופן הבא:

כוס ראשונה כולה יין לבן

כוס שניה מיעוטה יין אדום ורובה יין לבן

כוס שלישית מחציתה יין אדום ומחציתה יין לבן

כוס רביעית כולה יין אדום.

יש הרואים בארבע הכוסות משל  לד' תקופות השנה, על גווניהם המשתנים, חורף, קיץ , אביב וסתיו. וחכמים רואים בהן בהן ד' בחינות של שמו הפשוט במידת הרחמים, הוא שם בן ד' המלובש בכוסות היין, באופן הבא:

כעת מספר מילים על הטבלה, כוס היין הראשונה כולה יין לבן, כמרמזת לספירת חכמה, ואות י' דשם הוי"ה, כי בספירת חכמה שעניינה הוא כח+מ"ה, מלובש פוטנציאל האור האלוקי, אך המימוש שלו יצא לפועל רק בספירת הבינה, שהיא שורש לכלים, את שורש הכלים בספירת הבינה, מייצג היין האדום.

הכוס השלישית נחלקת לשני סוגי יין: מחציתה יין, לבן ומחציתה יין אדום, והיא כנגד ספירת תפארת, או כנגד פרצוף זעיר אנפין, כמויות היין שוות בכוס השלישית, משום שאור החכמה (היין האדום) יכול להיות מושפע רק באותו שיעור שבו מושפע אור החסדים (המיוצג ע"י היין הלבן). לכן ספירת תפארת נבחנת ל קו אמצעי משום השוויון המתקיים בה בין אור החכמה לאור החסדים. הכוס הרביעית תכיל יין אדום והיא נמזגת כנגד ספירת מלכות, ואות ה' אחרונה דשם הוי"ה.

ט"ו בשבט שמח לכולם, וכמאמר רבותינו שנזכה להביט ולראות שהכל טוב בעולמנו, ונבחר בחסד הרוחניות.

כל טוב לכולם וט"ו בשבט שמח 🙂
...
מקורות:  * מוחין דשיבוטה, ספר שמעתי ה' שמעך, כרך ד' עמוד שכט-שלב
* *  מקור שם חודש שבט בספר ברכה ושלום, כרך מועדים, מאמר קלח, ט"ו בשבט - זמן                         חניטת הפירות/ כי האדם עץ השדה

והגית בו יומם ולילה,שואל רבי יוסי, ביום מובן מדוע לומדים תורה, אך למה בלילה בזמן מנוחה? ומשיב כדי לקיים את הפסוק ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד

כותבת פרשת בשלח,"וַיהוָה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן, לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ, וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ, לְהָאִיר לָהֶם--לָלֶכֶת, יוֹמָם וָלָיְלָה". (שמות י"ג כ"א)

וכותב זהר בשלח אות מד מאמר וה' הולך לפניהם יומם כך: "והתורה, צריכים לעסוק בה ביום ובלילה, שכתוב, והגית בו יומם ולילה. וכתוב, אם לא בריתי יומם ולילה. שואל, יצדק ביום, שהוא זמן עבודה לכל, אבל בלילה, שהוא זמן מנוחה, למה צריכים לעסוק בתורה. ומשיב. כדי שיהיה נמצא אצלו שם שלם, כי כמו שאין יום בלי לילה. ואינו שלם אלא זה עם זה, כך צריכה התורה להמצא עם האדם יום ולילה, ויהיה השלמות אצל האדם יום ולילה. פירוש. יום הוא ז"א ולילה הוא הנוקבא, וכשעוסק בתורה יום ולילה נמצא מיחד ז"א ונוקבא, שזהו כל השלמות, בסו"ה ויהי ערב ויהי בקר יום אחד".

הרחבת הדברים: כאן מסביר רבי יוסי מדוע צריכים לעסוק בתורה ביום בלילה. ביום מובן לאדם מדוע עוסקים בתורה, כי יום הוא מצב בו מאיר אור ה' לאדם, והוא ממלא את כלי הקבלה שלו, לכן לימוד התורה אצל האדם נבחן לתענוג, ועבור תענוג אדם מוכן לעבוד. אבל בלילה שהוא זמן מנוחה מדוע צריכים לעסוק בתורה, כי לילה הוא מצב של חסרון, בו לא מאיר אורו יתברך לאדם, כי אורו יתברך נסתר ממנו, אם כן שואל רבי יוסי, מדוע לעסוק בתורה, בזמן הסתרה, כלומר כאשר אין אור ה' מאיר לאדם? מה הטעם בעיסוק שכזה?

ומשיב כדי שיהיה נמצא אצלו שם שלם, כלומר שיהיה שם הוי"ה שלם, והשם, שם הוי"ה שלם, רק כאשר יש ייחוד בין אור לכלי, כי אור נחשב לבחינת קו ימין, וכלי נבחן לקו שמאל, וכאשר יש ייחוד בין ב' הקייום ימין ושמאל, נמצא שם הוי"ה שלם, שהוא קו אמצעי. כלומר רק כאשר מייחד האדם את המצב בו האיר לו אור ה' יתברך, הנבחן ליום, עם המצב שבו נסתר ממנו אורו יתברך, הנבחן ללילה, אז מקיים האדם את הפסוק ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד, שהוא יחוד של ז"א ונוקבא.

שבת שלום לכל בית ישראל

וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים, חמשים באור אינסוף ברוך הוא, הוא אור הגאולה, הוא אור האמונה

מהו שאמר הכתוב, "וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם", (שמות י"ג י"ח)? על כך משיב הזהר הקדוש פרשת בשלח אות לט, וזו לשונו: וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים, חד מחמשה הוו.

באור הסולם:אות לט) ... וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים. פירושו אחד מחמשה היו ישראל.

הרחבת הדברים: שם הוי"ה, או שם בן ד' הוא שם השם הכתוב בארבע אותיות, והם כנגד ד' ספירות חו"ב תו"מ. אות י' כנגד חכמה, אות ה' ראשונה כנגד ספירת בינה, אות ו' כנגד ספירת תפארת, ואות ה' אחרונה כנגד ספירת מלכות. עד כאן ד' אותיות כנגד ד' ספירות. הבחינה החמישית הנסתרת היא קוצו של י' והיא כנגד ספירת כתר.

קוצו של יוד                 ספירת כתר

אות י'                        ספירת חכמה

אות ה'                       ספירת בינה

אות ו'                        ספירת תפארת

אות ה' אחרונה          ספירת מלכות

נמצא הבחינה החמישית הנסתרת היא קוצו של יוד וספירת כתר, וזה פירוש וחמושים עלו בני ישראל ממצרים, וחמושים לשון תחמושת, חמושים באור אינסוף ברוך הוא, הוא אור האמונה. כי בזכות אור הגאולה, הוא אור האמונה, נגאלו ממיצרי הזמן וגבולות החומר.

שבת שלום לכל בית ישראל

...

תמונה : Indy Kethdy