אודות א.קליין

אתי קליין היא בעלת תואר בוגר בחוגים למדעי המדינה והסטוריה כללית, מלמדת עברית לתלמידים מרחבי העולם וכותבת מאמרים בנושא פנימיות התורה.

שבעת הימים של ארץ ישראל, שבע הארות המאירות בנפש האדם את ארץ ישראל שבו

שלום לכולם,

שבעה קנים למנורה, כנגד שבעת הימים. המילה ימים, היא לא רק לשון ריבוי למילה יום, שהוא בחינת אור, אלא לשון ריבוי למילה ים, שכתוב, ולמקוה המים קרא ימים (בראשית א', י'). וכעת, כאשר אנו קוראים את המושג ,שבעת הימים, אנו יכולים לחשוב, הן על מים, והן על אור. אומר הזה"ק, כפי שתכונת המים היא לרדת ממקום גבוה למקום נמוך, כך תכונת האור האלוקי לרדת, ולהיות מושפע אל הכלים, הנבראים, (מקום נמוך). גם אומר הזה"ק כי בכל מקום אשר מוזכר המושג, נהר, הכוונה הוא לאור האלוקי, כפי הביטוי נהרו פניו, שהכוונה היא, שהאירו פניו, כלומר, זרחו מאור.

אור שבעת הימים מושפע אל ארץ ישראל דרך שבעה מקורות מים

א) ברכת רם

ברכת רם, תמונה אתר טיולי

ברכת רם, תמונה אתר טיולי

רם הוא כינוי לקב"ה, ורם, הוא מלשון רוממות, כפי שכתוב בתפילת המועדים, אתה רוממתנו מכל הלשונות. גם בשמו של אברהם אבינו נמצא את שם התואר, רם, ודרשו רבותינו את השם אברהם מלשון אהב-רם, שכל אהבתו היתה נתונה להקב"ה. וזו הארה ראשונה המושפעת אלינו מארץ ישראל, אהבת רוממותו יתברך.

ב) אגם החולה

ימת החולה, תמונה עוזי יכין

ימת החולה, תמונה עוזי יכין

אגם החולה, מלשון חוּל ה', כפי שכתוב בתהלים קי"ד ז' בהלל שאנו אומרים בפסח, "מִלִּפְנֵי אָדוֹן, חוּלִי אָרֶץ, והכוונה היא מלפני האדון מחולל הארץ, כפי שאנו אומרים מחולל ניסים, שכוונה היא גורם לניסים ומלשון מחוׂל, כפי שכתוב במסכת סוכה כי לעתיד לבוא הקב”ה עושה מחול לצדיקים וכל אחד ואחד מורה באצבע ואומר : “הנה אלוקינו זה קיוונו לו ויושענו”. מחול מלשון מ"ה חו"ל ששם מ"ה, הוא שם הויה במידת רחמים, מסובב לאדם את הרגשת החול והפירוד בחייו, שהיא בסופו של יום תוביל אותו אל דרך האמונה. ומדוע נמשלו צדיקים לדגים? כי כמו שדגים חיים מתחת לפני המים, ואין להם חיים מחוץ למים, כך גם לצדיקים אין חיים מחוץ למי התורה. ונוסיף ונאמר כי שמו של האגם בלשון ערב, הוא אגם סומכי, כי סאמאכ בערבית הוא דג, ואגם סומכי, או ימת סומכי, הוא אגם הדגים (הצדיקים).

הארה השניה המושפעת אל ארץ ישראל שבאדם, היא ההארה כי כי כל המחול, שאנו עדים לו, כלומר המציאות הסובבת אותנו, הוא ריקוד שמסובב לנו ה' יתברך.

ג) ימת הכנרת, ימת נפתלי

ים כנרת תמונה אלן

ים כנרת תמונה אלן

ימת הכנרת, מלשון כנור, נוטריקון כאן אור, ונמשלה בכתבי האר"י הקדוש, לספירת הבינה אשר מימיה מתוקים. ביחסים שבין אדם לחברו, היא נמשלת להבנה, כי כאשר אדם מרגיש שיש לו הבנה עם חברו, הוא מרגיש מתיקות, והקשר עם חברו הוא מקור חיים עבורו.

בחסידות אומרים כי כנור, מורכב מב' תיבות כ"ו נ"ר, כאשר כ"ו, הוא שם הויה פשוט, י,ק,ו,ק  ונ"ר הוא גימטריה ג' ייחודים: א) הויה אדני (גימטריה 91) ב) הויה אלקים (גימטריה 112) ג) הויה אהיה (גימטריה 47).

הארה השלישית המושפעת אל ארץ ישראל שבאדם, היא הרגשת המתיקות, האהבה וההבנה שיש בין אדם לזולתו.

ד) נהר הירדן

נהר הירדן, תמונה ארנון הדס

נהר הירדן, תמונה ארנון הדס

במסכת בכורות נ"ה נדרש שמו יורד (מנח"ל דן) והוא הגבול בין עבר הירדן המזרחי לארץ ישראל, או בין ג' הספירות הראשונות שהן ג"ר דבינה, לז' הספירות התחתונות שהן ז"ת דבינה. כאשר רוצים יהושע ובני ישראל לחצות את הירדן, ולהכנס לארץ ישראל, לאחר ארבעים שנות נדודים במדבר, מאיימים מי הירדן לשטוף אותם, ככתוב והירדן מלא על כל גדותיו כל ימי קציר (יהושע ג' ט"ו). אמר להם יהושע: אם אין אתם מקבלים עליכם את הנסתרות, המים באים ושוטפים אתכם, והתנאי שהתנה יהושע עם בני ישראל את חציית מי הירדן, הוא שכל אחד מחוייב לקבל על עצמו, שהוא לא מבין הכל ולא יודע הכל, כלומר להיות קטן ביחס לאלוקות.

זוהי ההארה הרביעית המושפעת אל ארץ ישראל שבאדם

ה) ים המלח

זריחה מעל ים המלח, תמונה, רון אלמוג

זריחה מעל ים המלח, תמונה, רון אלמוג

כאשר אנו חושבים על ים המלח, אנו חושבים, על טיול שנתי, על מקום נופש, על אוצרות טבע, או מוצרי טיפוח. אך איזו הרגשה מאיר לנו ים המלח הנמצא בתוכינו, כי התורה אינה ספר הסטוריה או ספר ג"ג, אלא בתורה מלובש אור ה' יתברך, וכאשר מאיר לנו ה' את ים המלח, מה בעצם הוא מאיר ומספר בליבנו?

כאשר אנו מרגישים יובש, חוסר מטרה, חוסר חיות, הכל נראה דומם וחסר תנועה, אין טעם בשום דבר, שום דבר לא יצמח פה, הכל פוספטים, אפילו ציפור לא יכולה לעוף מעל המים, ואם אחת מעיזה, היא מיד צונחת אל תהום המלח. זו בעצם הרגשה של מוות בתוכינו.

אך ים המלח נקרא גם ים הערבה, מלשון ערב ה', כפי שכתוב  "וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים",(מלאכי ג). כי דווקא בשעה שאדם מרגיש מוות, דווקא אז יקרא ויתפלל אל ה' והוא, המתפלל, בעצם התפילה, הופך את ים המוות, לים הערבה, לים, למקור מים שה' ערב לו, דווקא במקום שקשה לנו, נקרא אל ה' והוא ערב אותנו, כפי שאמר יהודה, "כי עבדך ערב את הנער" (בראשית מ"ד, ל"ב) כפי שהערב החתום על הלוואה,משלם אותה, אם לא יכול בעל החוב לשלם.

ההארה החמישית המושפעת אל ארץ ישראל שבאדם, היא להתפלל ולבקש עזרה מעומק הצרה, ככתוב ממעמקים קראתיך (תהלים ק"ל)

ו) ים סוף

פנורמה של מפרץ אילת (ים סוף) מהר צפחות תמונה Zvi Kons

פנורמה של מפרץ אילת (ים סוף) מהר צפחות תמונה Zvi Kons

מלשון סוׂף, נקרא גם הים האדום, והוא מלשון דם, כאשר אדם מרגיש שהכל בחייו הוא חומר, וכל חומר יש לו תאריך תפוגה, במילים אחרות  - סוף, דווקא ההרגשת הכליה הזאת תיצור בו כלי, מקום, שבו יכול לשרות אור אינסוף ברוך הוא. וזהו נס.

וזו ההארה השישית המושפעת אל ארץ ישראל שבאדם

ז) הים התיכון או הים האחרון

חוף הכרמל, תמונה David King

חוף הכרמל, תמונה David King

נקרא כך משום היותו תיכון, כלומר הים אמצעי המחבר ג' יבשות, אסיה, אירופה ואפריקה, בתורה הוא מכונה בשם הים האחרון, כמאמר הנביא ישעיה (מ"ד ו') אני ראשון ואני אחרון. אני ראשון, כלומר אני הקב"ה, נתתי לך את ההרגשה של חוסר אמת בחייך, ואני אחרון, ואני הקב"ה נותן השפע, שהוא מילוי החסרון ומבלעדי אין אלהים, שנאמר כל הנחלים (ההארות) הולכים אל-הים (אותיות אלהים).

וזו ההארה השביעית המושפעת אל ארץ ישראל

כל טוב הצלחה וברכה

סעודת יורצייט בעל הסולם, דברים שאמר הרב גוטליב שליט"א בחודש תשרי ה'תשע"ה

השער המוביל לרחבת בית הכנסת של הארי הקדוש

השער המוביל לרחבת בית הכנסת האר"י הקדוש בצפת, "וירד ה' בענן, ויתיצב עימו שם"

כתוב "וירד ה' בענן ויתיצב עימו שם", בתלמוד עשר הספירות חלק י"ג הוא מזכיר את הענין של שלוש עשרה, כמובן שהוא מסביר את זה לפי מדרגות רוחניות, שלוש עשרה מדרגות רוחניות בפרטי פרטים, עיבור יניקה מוחין דאחור, עיבור יניקה מוחין דפנים, בפשטות אפשר לומר כמו שמפורסם, שלוש עשרה הוא גימטריה אחד, ושלוש עשרה הוא גימטריה אהבה, פירושו של דבר, האדם צריך להיות מרוכז בכל העניינים, באחד. למרות שיש לנו הרבה עניינים בתורה, והרבה עניינים במצוות, אבל למעשה כל זה הוא דבר אחד, המציאות האלוקית, שצריך להתקשר אליה, כפי ששמענו מרבינו זצ"ל, שהוא דיבר לגבי מעשה המנורה, שהקב"ה מזהיר שלא לעשות אותה איברים, איברים, וחבר אותם אח"כ ע"י התכה, אלאל לוקחים חתיכה של זהב, ומהחתיכה הזאת, האחת, עושים את כל הפישוט של עבודת המנורה, זה בא לומר לאפוקי מדעת העולם, דעת העולם סבורים שהיהדות עשויה מהרבה מאוד מחלקות, מהרבה מאוד נושאים, הרבה מאוד עניינים, בעל הסולם, בא ופישט את הדברים בפשטות נפלאה.

היצר הרע זה נקרא הרצון לקבל, וכל אביזרייהו וכל העניינים וכל הסימפטומים, והצורות של הרצון לקבל, והיצר הטוב זה רצון להשפיע. אז בעצם כל התורה, זה דבר אחד. ז"א מהדבר האחד הזה, לוקחים חתיכה גדולה של זהב, ואותה מפשטים. זאת אומרת, כשאני מסתכל על הזהב, זה הרצון לקבל, זה-הב, יש לו הרבה מאוד צורות, רוצה כסף, רוצה כבוד, הוא רוצה תורה, גאווה, כל מיני הופעות, אבל הכל זה דבר אחד, רצון לקבל הנאה ותענוג.

ושהופכים את הדבר הזה, ע"י עבודת הקודש למנורה, ששם דולקים שבעה הנרות, חג"ת נהי"מ, אז זה שוב, הכל בא מדבר אחד, מענין ה' יתברך שמאיר, ומתלבש בכלים של האדם. אז בכלליות, "אל הורת לנו לומר שלוש עשרה, זכור לנו היום ברית שלוש עשרה, ז"א, הנקודה היא שהאדם צריך להיות מרוכז בכל הדברים, רק בענין האחד, הזה, וזה הדבקות בבורא.

רבוי מצבים לאדם

הרב'ה צדיק לברכה היה אומר, אדם לא צריך להתעסק עם הרע שלו, אלא ע"י זה שהוא מכוון את עצמו, לבוא לדבקות בבורא, אז ממילא הוא כבר רואה שהגוף שלו מתנגד, ובמילא הוא רואה את הרע. הוא צריך ללכת ישר וחזק לענין הדבקות בבורא. צריכים לא ללכת שולל אחר רבוי העטיפות, ואחרי ריבוי הלבושים, כי כל ריבוי העטיפות והלבושים, זה למעשה בגלל האדם. האדם יש לו ריבוי מצבים, פעם הוא למעלה, פעם הוא למטה, פעם רוצה כסף, פעם רוצה כבוד, אבל הבורא יתברך, הוא אחד, האור האלוקי הוא אחד, והוא פשוט, הוא בעל רצון אחד, הבורא הוא אחד, והוא בעל רצון אחד להיטיב לנבראיו, ולכן כתוב שהאור האלוקי הוא פשוט, פירושו של דבר, שהאור האלוקי לא נחלק לשום מחלקות, אלא הוא פשוט לחלוטין, וכל המחלקות והלבושים שאנו רואים, זה הכל בא מצד המצבים של האדם, עליות וירידות, סוגי תיקונים שונים וכו' וכו'.

אומרים בסליחות, "הודעת לענו מקדם", כמו שכתוב, למה אנחנו מדגישים את הענין של הענו מקדם, בגלל שרק אדם שהוא ענו, אז הענווה פירושה, שהוא מרוכז באחד. ואין לו עניינים רבים. ענו פירושו שהוא בטל ומבוטל כלפי הבורא בכל העניינים, בכל המצבים, ולא הולך שולל אחרי הלבושים. זה הנקודה הנפלאה והחשובה. הריכוז של האדם, בכל העניינים, צריך להיות רק באחד.

לפי שיעור הכרת המלך, שיעור המחילה

ביממה האחרונה (יום הכיפורים) ישבנו וגמרנו ספר עם חמש מאות ומשהו עמודים, מסתכלים על חמש מאות ומשהו עמודים, אבל מה רוצים בכל החמש מאות ומשהו עמודים? רוצים מקב"ה סליחה על הפשעים, אז מה זה אומר סליחה? אז אומר בעל הסולם, שאין מחילה ואין סליחה, בלי גילוי אור החכמה, אומר הרב'ה זצ"ל, מה זה אור החכמה? התענוג מהכרת המלך. לפי שיעור הכרת המלך, כך שיעור הסליחה והמחילה. כי בזמן שהאדם מכיר את המלך, ממילא כל הבהמות והחיות שנמצאים באדם, הם בטלים ומבוטלים, כפי שאומר הפסוק, בסוף פרשת נח כתוב, "וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה עַל כָּל חַיַּת הָאָרֶץ".

ז"א אדם שהבורא מאיר ומתנוצץ בתוכו, אז הפחד, הריספקט, כבוד ה', הרוממות, זה משקיט את כל חיית הארץ, כך כתוב, "וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה עַל כָּל חַיַּת הָאָרֶץ", אז לכן הוא מדגיש פה, בסליחות, מתוך כל העמודים האלה חמש מאות ומשהו עמודים, מה רוצים פה? רוצים דבר אחד בסה"כ, להדבק בבורא, שהאדם יהיה כנוע, מבוטל, כלפי המציאות האלוקית, וכל הלבושים, הכל הכל, כל מה שאומרים, מעשה אלוקינו, פיוטים כאלו, פיוטים אחרים, קל חי וקיים, ואתה מלך, כל הדברים מובילים לדבר האחד הזה, רק מה, היות שרוב האנשים לא מסוגלים להתרכז ברעיון אחד, יותר מאשר עשר שניות, אז רחמו על האנשים, ונתנו כל מיני ציורים, פיוטים, לבושים, אבל אנשים גדולים לא היו צריכים את זה. דבוקים בבורא האחד וגמרנו.

בעל הסולם כותב באחד המכתבים, למה הרבה מאוד מהאנשים, הוא מדבר על עובדי ה', בעל הסולם, למה אין להם את הזכות להתקשר לבורא, הסיבה, שעוד לא ראיתי, עוד לא פגשתי אחד כזה שיהיה מוכן להיות כל כך פשוט, ולהרכין את גופו לרעיונות הפשוטים של היהדות. ז"א, אנשים מתוסבכים ותופשים הכל בצורה מתוסבכת, אבל הוא אומר, לא, עוד לא מצאתי בניהם אחד שהוא כל כך פשוט, שיסכים להרכין את גופו, ככה הלשון שלו, כלומר להוריד את עצמו, לדברים הפשוטים.

לחיים

כל המצוות זה רק דבר אחד, אני והבורא, הבורא ואני, הוא מצווה אותי סוכה, בסדר, בסוכה אני איתו, ארבע מינים אני איתו, השי"ת נקרא אור אלוקי אחד פשוט, פשוט זה אומר שהוא בלתי מורכב, בלתי מתחלק, לחלקים ומדורים. בגלל שהאמת הרוחנית היא אחת פשוטה, כפי שאומר הפסוק, אלוקים עשה את האדם ישר, והמה בקשו חשבונות רבים, למה? כי הרצון לקבל, רץ בריצת אמוק, מכאן לשם, הוא כל הזמן חושב שבתמונה ההיא הוא ירוויח, ובתמונה ההיא הוא ירוויח, אבל, לא. ולכן באמת אנשים לא רגועים.

שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד, זה אמרנו בנעילה, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. שם כבוד מלכותו זה הכלי, זה האדם, שהוא מגלה כבוד מלכותו. וזה מה שיש פה, האור מאיר בתוך האדם, כבוד מלכותו מאיר בכלי שנקרא שם, אח"כ אנו אומרים, ה' הוא האלקים, ה' הוא האלקים, שוב יש לנו שני דברים ואנו מכווצים אותם לאחד, ה' הוא האלקים זה אחד.

מדוע מזכירים גבורות גשמים בברכת תחיית המתים, ואיך זה קשור לט' באב ולחורבן הבית?

על הקשר שבין גבורות גשמים ובנין בית המקדש הפנימי שבתוכינו, תמונה Gary Williams

על הקשר שבין גבורות גשמים ובנין בית המקדש הפנימי שבתוכינו, תמונה Gary Williams

שלום וברכה לכולם, דברים שאמר הרבי גוטליב שליט"א בסעודת ר"ח מנחם אב התשע"ה

גמרא מסכת ברכות דף ל"ג עמוד א', משנה ידועה, מזכירים גבורות גשמים בברכת תחיית המתים, אז מזכירים אתה גיבור לעולם ה', משיב הרוח ומוריד הגשם. שואלת הגמרא מדוע מזכירים גבורות גשמים בברכת תחיית המתים, אמר ר' יוסף, מתוך שירידת הגשמים, שקולת לתחיית המתים, לפיכך קבועה אנשי כנסת הגדולה בברכת תחיית המתים.

למה גבורת גשמים שקולה כנגד תחיית המתים, אז אומרים המפרשים כי ע"י גשמים צומחת התבואה, שאלה, בברכת השנים למה? מהי טעמא, אמר ר' יוסף, מתוך שהיא פרנסה, ברכת השנים היא ברכת הפרנסה, לפיכך קבעוה בברכת הפרנסה. מדוע, כי הגשמים נצרכים לפרנסת האדם. כך הגמרא מבררת.

צריכים להבין את המושג גבורות גשמים ולמה זה קשור לתחיית המתים, אז מסבירים רבותינו, כתוב שרשעים בחייהם נקראים מתים, ורשעים אלו אנשים שדואגים רק לתועלת עצמם, והם נקראים מתים בגלל שהם מנותקים מהבורא. עניין הרצון לקבל שבאדם מופיע במוחא ובליבא, בליבא זה כפשוטו שהאדם רוצה לקבל הנאה ותענוג, ובמוחא, הפירוש הוא, שהאדם רוצה להבין כל דבר, ולא רוצה להאמין.

המושג גבורה

כתוב, אתה גיבור לעולם ה', מחיה מתים, אתה רב להושיע זאת אומרת המושג של גבורה, הוא יושב גם על עניין של תחיית המתים, וגם על עניין של הורדת הגשמים. מדוע עניין של גבורה מיוחסת להבורא, האם מדברים פה יחסית לאדם? האדם, הכוחות שלו הם מוגבלים ומועטים, אז רוצים לציין פה, שהקב"ה הוא בעל הרבה יותר כוחות מאשר האדם. זה הפירוש הפשוט, הרווח, שהאדם לא יכול, וה' כן יכול, לכן הקב"ה נקרא גיבור, כי הוא יכול מה שהאדם לא יכול. אבל זה הרי פשוט, שריבונו של העולם שברא את כל היקום כולו, והוא בעל הבית על כל היקום, האם זה חידוש לבוא ולומר שהוא יותר פיקח, לבוא ולומר שהוא בעל כוחות יותר מאשר האדם? וגם אם לא נשווה לאדם, האם מלך מלכי המלכים, שבמאמרו ברא את כל היקום, אז יש לייחס לו איזו שהיא גבורה? הרי זה פשוט, בשביל הישות האלוקית, שאין לנו בכלל אפשרות להכיל את עוצמתה ואת כוחה, שהראשונים אומרים שאנחנו לומדים על גבורתו של הקב"ה, מתוך היקום, ממעשיך הכרנוך, אז אומרים הראשונים, בל נחשוב שבריאת היקום היתה איזה מאמץ בשביל בורא העולם, אז אם כן, לגבי מי מופיע המושג של גבורה, זאת השאלה, לגבי מי, ולגבי מה.

הוא גיבור, הוא יכול להוריד גשמים, אז באו רבותינו ואמרו כלל, שהאור העליון, האור האלוקי, אנו מכנים לו שמות, לפי פעולתו. מה שהוא פועל בתחתונים, לפי זה אנו מכנים לו.

אם כן צריכים לומר, לא שהקב"ה הוא גיבור, לא בגלל שיש לו יכולות, כי זה פשוט, פשוט שמלך כל היקום, בפשטות גמורה, בלי שום התאמצות, יכול לבצע כל פעולה, אלא מה, הוא נותן לנו כוחות התגברות. ועל שם זה הוא נקרא גיבור. זה שהאדם יוכל להכיר באמת שהוא לא שייך לחיי החיים, הוא מת, לזה צריך התגברות. זה שהאדם יכיר, שעצמות החיים זה מלך היקום, וכל עניין אחר, שאנו מתעסקים איתו הוא מוות, לזה צריך התגברות, מדוע? כי לזה צריך אמונה, והחיים היום-יומיים, לא נותנים לנו את הידיעה הזאת. אז להגיע למסקנה כזאת ולהכניס אותה בתוך החיים היום-יומיים שלנו, צריך התגברות.

לכן כתוב, אתה גיבור, מחייה מתים אתה, צריך התגברות בכדי שהאדם ירגיש שהוא מת, וצריך התגברות בכדי שהאדם יוכל לקבל חיים ולהחיות את המת. שהאדם, יקבל כוחות של אמונה, שע"י כוחות האמונה, יחבר את עצמו, עם החיים עצמם, של מלך היקום, צריך התגברות גדולה. כל דבר שהוא נגד הטבע של הרצון לקבל, מצריך התגברות.

הרצון להשפיע והאמונה הולכים יחד

הרצון להשפיע והאמונה ששניהם הולכים יחד, אהבה, אהבת הזולת והאמונה, אהבת ה' והאמונה בה', לזה צריך התגברות, ועל שם זה נקרא הקב"ה גיבור. ולכן כתוב שמזכירים גבורות גשמים בענין תחיית המתים. הגשמים, זה השפע היורד מלמעלה, והשפע הזה, שפע אור ה', שמגיע לנו, דרך לימודי התורה, דרך קיום המצוות, דרך ספרים וסופרים, השפע הזה פועל שאנחנו נהיה גיבורים. לכן יש את הביטוי הזה, גבורות גשמים, שאנחנו צריכים התגברות.

אז למה אנחנו צריכים התגברות, אנו צריכים התגברות בכל יום, בכדי להאמין, שהאנשים שסביבנו, הם מנוהלים, ע"י הבורא יתברך. ואין לנו לא לכעוס, ולא להתרגז על אף אחד, לא במשפחה, ולא בבית המדרש, מדוע? שאנחנו צריכים להאמין, שהבורא יתברך מלובש בכל הסובב אותנו, והבורא יתברך הוא הטוב והמיטיב. וממנו לא תצא שום דבר רע, אז למה אנחנו מתרגזים, בגלל שנעשים דברים שלא מתאימים לרצון לקבל שלנו.

אז אנחנו צריכים להתגבר, ולא לתת את ההצדקה, לרצון לקבל שלנו, אלא לתת את ההצדקה לאמת, אמת מלכינו, לה' יתברך שהוא זה שמלובש בכל מי שסביבנו. ולהאמין שכל מי שסביבנו הוא טוב, זה בלשון חז"ל, שהאדם צריך לדון לכף זכות, את כל מי שסביבו. ולזה צריך התגברות גדולה, זה נקרא גבורות גשמים. ז"א, השפע, אור ה' שיורד מלמעלה, צריך לפעול בנו את היכולת הזאת, שהיא יכולת על- טבעית, להאמין בטוב, ולאהוב את הטוב, דהיינו כל מי שנמצא סביבנו.

ויש לכל אדם את הבעיות שלו, את הרגעים הקשים שלו, אנחנו צריכים להאמין, שכל מה שנראה בעינינו, מוגדר בעינינו, כבעיה, זה לא מתאים לנו, הבורא סובב את זה. להכניס את האמונה הזאת בכל רגע ורגע, לדכי חיינו. הבורא מסובב את הנשימה שלנו, קודם כל האדם יתחיל לחשוב על עצמו, זה שאני נושם, וזה שאני מדבר, וזה שאני חושב, זה הבורא.

בלי הבורא, אין חיים, ואח"כ אדם יצא החוצה לאלה שסביבו, ודם יתבונן בכל מה שמתרחש איתו, זה הכל הבורא. והבורא הוא טוב ומיטיב, ממילא אנחנו צריכים להיות בשמחה, השמחה מעידה על חיים של אמונה, אבל זה לא בקלות, לזה צריך התגברות גדולה, ועל שם זה נקרא הקב"ה גיבור. ע"ש הגשמים, ע"ש תחיית המתים, הפעולות הללו נותנות לנו התגברות.

מהו חורבן הבית בנפש האדם פנימה?

חורבן בית המקדש שאנו מבכים בתשעת הימים האלו, בתשעה באב, שהוא יום הצום, חורבן בית המקדש משמעותו, חורבן היכולת להאמין. כי הכלים הללו, של המוח והלב, דהיינו הרצון להשפיע, שיושב בלב האדם, והאמונה במוח האדם, הכלים הללו, זה בית המקדש הפרטי של כל אחד, ושם בבית המקדש הזה, צריך לשכון ה', אם אכן בית המקדש עומד על תילו, אבל אנחנו צריכים להתאמץ בחיי היום-יום ולראות שהאמונה, עדיין לא מתוקנת כראוי, והראיה, שכל דבר קטן, מסוגל להוציא אותנו מדעתינו. והמחשבות השליליות שיש בין אדם לחברו, זה בא לומר שהאהבה אינה מתוקנת כראוי, זה זמן תשעת הימים. אמרו רבותינו, שזה הזמן שצריכים לבדוק את בית המקדש שלנו, לבכות אותו ולהתפלל עליו.

וכל המתאבל על ירושלים, זוכה ורואה בנחמתה. בימים אלו, כתוב משנכנס אב ממעטים בשמחה, הכוונה הוא שאז הוא הזמן הנכון לעשות את בדק הבית, ולבוא בתפילה מעומקא דליבא להקב"ה, ואז בעזרת ה', נזכה ונראה בנחמת ירושלים. לא יכול להיות שיבנה בית המקדש, ואנחנו, לא אכפת לנו ממנו.

ולכן אנו צריכים להשכיל ולהבין, שהכלים הללו של האמונה והרצון להשפיע, הם הכלים החשובים והנחוצים ביותר, לקשר עם בורא עולם, ועליהם אנחנו צריכים להתפלל. עליהם עומד הכל, כמו שאמרתי. כל הקשרים האנושיים במשפחה ובבית המדרש, והקשרים שלנו עם הקב"ה, תלויים ומותנים בבנין בית המקדש הזה.

אנשים שנקבצו לפה, זה אנשים שכבר בוער בליבם, כבר נוגע לליבם הענין של הקשר עם הבורא, כי על זה מושתת בית המדרש, הייחודיות של רבותינו, מה שהביאו לעולם, זו האפשרות הזו, היכולת הזאת הנחיצות, והחיוב של כל אדם מישראל, גם מי שמחזיק את עצמו כאדם פשוט, היכולת ליצור קשר, עם בורא העולם.

סיפור הרבי מחב"ד

קראתי סיפור על הרבי מחב"ד, פעם באו אליו כמה נערים אמריקאים, אז באו להתברך, הם הגיעו לגיל בר מצווה, וכשהם רצו ללכת, אז הרבי שאל אותם, "אתם מכירים את הבייסבול?", בטח, בייסבול, מי לא מכיר באמריקה, בייסבול? אז הוא בקש שיסבירו לו מה הטכניקות של המשחק, הסבירו לו.

"ואיזה קבוצה אתה אוהד?", הוא שאל, אז הבחור אמר לו איזה קבוצה הוא אוהד.

"ומתי היית במשחק האחרון שלהם?", הוא אמר לו, "והם נצחו?"

"לא, הם לא נצחו, באמת רציתי ללכת הבייתה, כבר התחלתי להתעצבן עליהם, זה הקבוצה הטובה שרציתי, וזה לא הלך".

"ואם אתה הולך הביתה, אז גם הם הולכים הביתה"? שאל הרבי.

"לא, הם לא הולכים הביתה".

"ולמה אתה יכול ללכת הביתה, והם לא יכולים ללכת הביתה?"

אז הוא אמר לרבי, "אני רק צופה, והם שחקנים, הם צריכים להשאר עד סוף המשחק".

"אה", אמר לו הרבי, "ומה עם החיים שלך, מה עם הקב"ה, אתה רוצה להיות רק צופה בקב"ה, בתורה ובמצוות, או שאתה רוצה להיות שחקן בפנים?"

וגם השאלה הזאת, אנחנו צריכים לשאול את עצמינו, אנחנו רוצים להיות צופים, או שאנחנו רוצים להיות בפנים? האור שהביא כאן בעל הסולם, זה ההבנה שכל אחד מאתנו, יכול וצריך ליצור קשר עם בורא עולם, זה לא נחלתם של יחידים, שאנחנו צריכים להיות רק צופים בהם, לא, כל אחד ואחד מאתנו צריך להיות שחקן, שחקן במשחק הזה, שחקן מרכזי.

ואני אומר שכל אחד שמגיע לכאן, זה סימן שיש לו, משיכה להקב"ה, והוא מבין את זה והוא רוצה את זה, ליצור קשר עם בורא עולם, כל מי שבא לפה, זה לא אדם שרוצה להיות צופה, אלא אדם שבכבודו ובעצמו, רוצה להיות קשור, עם בורא העולם, אחד יותר ואחד פחות, אבל זה מה שמשותף בין האנשים המגיעים לכאן, ולכן אני אומר שבוודאי הקב"ה יעזור, רק אנחנו צריכים לתת את התפילות הנכונות, לבנין בית המקדש, ובלי ספק הקב"ה, מחכה לתפילות האלו, ויעזור לנו, לבנות את בית המקדש, כל ואחד בתוך עצמו, וגם בית המקדש הכללי.

לחיים

 

מהו השורש הרוחני הפועל בהפרדת מערכות הכלים חלבי ובשרי

בס"ד

שלום וברכה לכולם,

ארץ ישראל מכונה בתורה בשם ארץ זבת חלב ודבש, ארץ מלשון רצון, זבת חלב, שלא צריך לחלוב אותה כי נותנת מעצמה, תמונה Benjamin Horn

ארץ ישראל מכונה בתורה בשם ארץ זבת חלב ודבש, ארץ מלשון רצון, זבת חלב, שלא צריך לחלוב אותה כי נותנת מעצמה, תמונה Benjamin Horn

כל מי ששרת בצה"ל, ואכל בחדר האוכל, או שעשה תורנות מטבח, יודע שיש הפרדה ברורה בין כלים חלבים לכלים בשריים. על הכלים החלביים כתוב בצבע תכלת, חלבי, ועל סירי הבשר כתוב בצבע אדום, בשרי. ויש מי שמכיר את ההפרדה בין ב' מערכות הכלים, מביתו, מבית הוריו, או מבית סבו, אך מה שורשה הרוחני של ההלכה הקובעת שיש להפריד בין כלים חלביים, לכלים בשריים.

ובכן הלכה זו נמשכת מאבחנה בתורת הסוד, הקובעת שיש ב' סוגי כלים: האחד, כלים זכים, הנושאים לאור, והשני, כלים עבים, הממשיכים את האור. כלים זכים נבחנים לכלי השפעה, כלי נתינה, וכלים עבים נבחנים לכלי קבלה. יכול הקורא לומר כי אבחנה זו היא יפה, ואולי מעניינת, אך כיצד היא קשורה לחיי היום יום שלנו, ואיזה ענין יש למטבח חלבי או בשרי עם כלים זכים או כלים עבים?

וכדי להשיב על שאלות אלו, נהתבונן בעומק הדברים. את החלב ומוצריו מספקות לנו הפרות החיות ברפתות ברחבי העולם. במשך כל יממה יש כך וכך חליבות, המאפשרות למשק החלב לייצר את מוצריו מחלב הפרות ולשווקם בשווקים.

הפרות החולבות, נגשות לחליבה כדי להקל מעליהן את עומסי החלב המצטברים בהן, לשון אחר, החליבה, אינה גורעת מחיי הפרות. הפרה נותנת חלב וממשיכה לחיות. ואנו נהנים ממוצרי החלב.
עד כאן הסיפור יפה ואפילו פסטורלי.

אך מה קורה בענין הבשר? כדי שאנשים יאכלו בשר, צריך לשחוט בעלי חיים ועופות. כלומר כדי לאכול בשר, צריך אדם ליטול את חיי הבהמות והעופות. ומה למעשה משמיענו הכתוב? א) החלב מסמל נתינה, והשפעה. ב) בשר ומוצריו מסמלים לקיחה וקבלה.

ענין הנתינה בחיינו, מתאפיין כמו החלב המגיע מן הפרה, אומנם צריך לחלוב אך הוא קיים ונמצא, כאשר אנו נותנים בחיינו, לא נגרע מאתנו דבר, אלא להיפך כל מה שניתן מיד מתמלא, ומיד מופיע שפע גדול יותר. זאת ועוד החליבה באופן מסורתי נעשתה באמצעות כפות ידיו של אדם. בעוד ששחיטת בהמות ועופות מצריכה כלים (ברז"ל, בחי"ד).

וזהו השורש להפרדת מערכות הכלים בגשמיות, מערכת כלים חלבית נמשכת מכלים זכים דהשפעה, ומערכת כלים בשרית נמשכת מכלים עבים דקבלה.

כל טוב

 

מדוע נקרא שמו ירדן ומה הוא שורשו הרוחני?

בס"ד

שלום וברכה לכולם,

נהר הירדן הרוחני נמשך מג' קווין, חסד דין ורחמים. בגשמיות אנו רואים כי נהר הירדן נמשך משלושה מקורות שהם, בניאס חצבאני ודן, תמונה ארנון הדס

נהר הירדן הרוחני נמשך מג' קווין, חסד דין ורחמים. בגשמיות אנו רואים כי נהר הירדן נמשך משלושה מקורות מים שהם, בניאס חצבאני ודן, תמונה ארנון הדס

נהר הירדן הוא הגבול הטבעי בין ארץ ישראל, לעבר הירדן המזרחי. מקור השם ירדן נזכר במסכת בכורות נ"ה ומדרש שמו, יורד מדן. לירדן שלושה מקורות מים, בניאס חצבאני ודן, או בשמותיהם העבריים, נחל חרמון, נחל שניר, ונחל דן, שהם סוד ג' קויון, חסד, דין ורחמים ור"ת חד"ר.

מה שורשו הרוחני של נהר הירדן, אם אמרנו לעיל שהוא הגבול הטיבעי בין ארץ ישראל לעבר הירדן המזרחי? ובכן בתורת הסוד נחשב עבר הירדן המזרחי למשכנן של ג' ספירות ראשונות, שהן כתר, חכמה ובינה, הנבחנות כלפי הנבראים כנסתר, ואילו ארץ ישראל נבחנת לז' ספירות תחתונות שהן חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות, שהן בחינת נגלה.

מבחינה רוחנית נבחן הירדן לגבול שבין אורות לכלים, בין נסתר לנגלה, בין בורא לנברא. זו גם הסיבה שבשלה הלכו בנ"י במדבר במשך ארבעים שנה, ונכנסו לארץ ישראל, לאחר שעברו את נהר הירדן, "וְהַיַּרְדֵּן מָלֵא עַלכָּל גְּדוֹתָיו כֹּל יְמֵי קָצִיר" (יהושע ג ט"ו) ולא הגיעו לארץ ישראל מיד, לאחר שיצאו מארץ מצרים דרך ארץ פלישתים, וזאת, כדי שיהיו מוכשרים לנחול את ארץ ישראל הרוחנית בסוד רחמים וקו אמצעי.

~~

מקורות : אור הבהיר סימן חלוצים

~~

כמו כן יש לעיין בפירוש רש"י על בראשית י"ד ט"ו, "וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו וַיַּכֵּם וַיִּרְדְּפֵם עַד חוֹבָה אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל לְדַמָּשֶׂק" שפירש, עד חובה. אין מקום ששמו חובה, ודן קורא חובה, על שם עבודת אלילים שעתידה להיות שם. (ודן הוא שורש לכלים, לכן נדרש שמו ירדן, יוד מדן, במסכת בכורות נ"ה).

איך לבקש פחות ולקבל יותר, אמור לחכמה אחותי את

בס"ד

שלום לכולם,

"אמרי נא אחותי את", כי החכמה ביחס לאמונה היא אחות, האור הבהיר סימן אחות

"אמרי נא אחותי את", כי החכמה ביחס לאמונה היא אחות, האור הבהיר סימן אחות, תמונה Blake Danger Bentley

המשל

בשל הרעב הכבד בארץ, אברם ושרי, אשתו, יורדים למצרים, לגור שם. כאשר הם מתקרבים למצרים אומר אברם לשרי אשתו, את הפסוקים הבאים:

"הִנֵּה-נָא יָדַעְתִּי, כִּי אִשָּׁה יְפַת-מַרְאֶה אָתְּ. וְהָיָה, כִּי-יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים, וְאָמְרוּ, אִשְׁתּוֹ זֹאת; וְהָרְגוּ אֹתִי, וְאֹתָךְ יְחַיּוּ. אִמְרִי-נָא, אֲחֹתִי אָתְּ--לְמַעַן יִיטַב-לִי בַעֲבוּרֵךְ, וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ"
(בראשית יב יא יג)

היות שהתורה כולה היא שמותיו של הקב"ה, ובה מתלבש הלובש, הוא הקב"ה, מה מסתתר מאחורי הפסוקים הללו, מה היא פנימיות הדברים?

הנמשל

אברם = הוא אב רם, אב האמונה, ובחינת נשמה שבאדם
שרי = מלשון סר ובא וסר, הוא הגוף, שהוא בן חלוף בעולם הזה.

לכן כאשר מתקרבים אברם ושרי למצרים, אומר אברם לשרי, אשתו, "אמרי נא אחותי את", ובזאת מתיר אותה לכל העולם. ויש להבין מה ההדבל בין אישה לאחות? אישה מותרת לבעלה, ואסורה לכל העולם, אחות אסורה לאחיה, ומותרת לכל העולם. כעת נשאלת השאלה מדוע מתיר אברם את שרי אשתו לכל העולם, מה הנמשל מהתרה זו?

ובכן, כפי שאמרנו לעיל, אברם הוא הנשמה שבאדם, והוא מתיר את שרי, אשתו, בחינת גופו ורצונו, לכל העולם, מה פירוש הדברים? ברגע שהנשמה מתירה, ומשחררת את רצונו של האדם מקשר הנישואין עימה, הוא נופל לעולם הזה, אל מיצרי הזמן והמקום הנקראים מצרים.

והוא שאמר אברם לשרי, אמרי נא אחותי את, התכוון לומר כי החכמה האלוקית, אשר בה מלובש הרצון להטיב לנבראיו, היא אחות לאמונה, ומתוקף היות החכמה מכונה בשם אחות, היא אסורה לאמונה, מטעם שהם ב' הפכים: כי האמונה היא מעל דעת, ותפיסת החושים, והחכמה מתקבלת בכלי הנקרא דעת, לכן אסר אברם את שרי, אשתו, לעצמו, והתירה לעולם, כי החכמה לא יכולה להתקבל בכלי זך שהוא אמונה, אלא רק בכלים עבים שהם כלי קבלה. ועוד, אי אפשר שתהיה חכמה במקום שיש אמונה, מטעם שהם ב' הפכים.

לכן מתיר אברם את שרי לעולם, שהוא בבחינת חכמה בגויים תאמין, ואילו פרעה, מלך מצרים, אליה נפלו ניצוצות החכמה בשבירת הכלים, חומד את החכמה מאוד, מאוד, וכותב לחכמה, היא שרי, כתובה, ובה הוא מעניק לה את ארץ גושן כאחוזה.

משמעות הכתובה שכותב פרעה לשרי

מה פירוש הכתובה שכותב פרעה לשרי? פרעה הוא מלך מצרים, הרצון לקבל לעצמו בלבד, הוא לא נותן לאדם אפשרות להאמין שיש זולת, שיש מציאות אחרת מעבר ליאור הזמן וגבולות המקום, שיש מציאות של טוב מוחלט, שיש מציאות של השפעה ונתינה, ואהבה, אם כן מה משמעות הכתובה שכותב פרעה לשרי, לנוכח הדברים שאמרנו לעיל?

הרצון לקבל לעצמו בלבד שבאדם, המכונה בשם פר-עה, כל היום מדבר רע על ההשגחה האלוקית, לא נותן לו להאמין שיש מציאות של טוב, כי כל היום מראה לאדם מציאות של רוע בכל אשר יפנה, ואם כן משמעות הכתובה שכותב פרעה לשרי, המעניק לה את ארץ גושן לאחוזה היא, כי הפה-רע, נותן לגוף, שהוא בחינת בשר בא -סר, החולף, הארעי, אחיזה בארץ מצרים, ארץ מלשון רצון, ומיצרים מלשון צר.

כלומר, לגוף המכונה שרי, מובטחת בכתובה שנותן פר-עה, אחיזה בארץ גושן. כי כל אימת שהאדם ינסה להצר ולקבע את החכמה האלקית לגבולות הזמן והמקום, הוא אומנם יתרבה ויעצם, כמו בנ"י בארץ מצרים (שמות א') אך הוא יהיה נעוץ ותקוע בארץ גושן, ברצון לגשם את החכמה האלוקית, כי כל הרצון לגשם את החכמה האלוקית נובע מהיות האדם נתון כבול במיצרי הזמן והחומר הנקראים מצרים, והוא חושב כי החכמה האלקית היא סופית וקבועה כמו גופו המתכלה.

אך לאחר שפרעה כותב כתובה לשרי, ומבטיח לה אחוזה בארץ גושן, עבדים ושפחות, מכה אותו ה' בעשרה נגעים, כנגד י' ספירות הארות החכמה האלוקית, עד שמבין פר-עה, כי הגוף, בחינת שרי, נשוי לנשמה, היא אברם, ומחזיר את שרי הוא הגוף, לבעליו, הנשמה.

המהלך בו נקט אברם עובד

כאשר חוזרת שרי, בחינת הגוף, לאברם, בחינת הנשמה, עם כל שלל העולם הזה, אנו מבינים כי מהמהלך בו נקט אברם, כי משתלם לוותר על רצונות הגוף, הוא הרצון לגשם אלוקות בכל מצב ובכל תנאי, בטווח הקצר, כדי לזכות בנשמה לטווח ארוך.

נמצא, דווקא כאשר אדם מחליט לחיות באמונה, שהוא בחינת אב-רם, ומתוקף עובדה זו, מתיר את השימוש בחכמה, בחינת שרי, לכל העולם, ולא לעצמו, דווקא אז חוזרת אליו שרי, שהיא בחינת חכמה בגויים תאמין, עם כל קישוטי החכמה של העולם הזה.

נמצא כאשר מחליט אדם ללכת באמונה מעל הדעת, ודבק בבורא, ומצמצם את השימוש שהוא עושה בחכמה, הוא זוכה בב' אופנים, האחד הוא דבקות בה', והשני הוא חכמה ומתנותיה, כי דוקא ע"י שנתרחק מן החכמה וקראה אחות, אפשר לה לרבות ולהתעצם בעולם הזה, וכאשר היא שבה אליו היא חוזרת אליו עם מתנות.

נמצא כי דווקא ע"י צמצום השימוש בחכמה זוכים ליותר, וזה סוד שאברם הקריב למצרים, אך לא ירד אליה כי בחינת אמונה שבאדם מרוממת אותו.

~~~

מקורות אור הבהיר, סימן אחות

פרקי דרבי אליעזר, פרק כ"ו