בס"ד

שלום וברכה לכל בית ישראל,

אומר הנביא ישעיהו (ס,ב) "כִּי-הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה-אֶרֶץ, וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים; וְעָלַיִךְ יִזְרַח יְהוָה, וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה", ביטוי לשחר הגאולה המופיע בדברי הנביא ישעיהו אנו מוצאים גם במאמר, שלחני כי עלה השחר, זהר פרשת וישלח. המאמר מתאר את תהליך גאולת ישראל, כמקביל למאבקו של יעקב, עם שרו של עשיו, בנחל יבק.

כל עוד שולטת בחינת הלילה והחשכה, שולט שרו של עשיו. אך כאשר עולה השחר, מבקש המלאך מיעקב, "שלחני, כי עלה השחר". מדוע מבקש המלאך כי ישלחנו יעקב דווקא בעלות השחר? אומר הזהר הקדוש בפשטות, כי בעלות השחר, תמה שליטתו של המלאך ותמה בחינתו, היות ועלה שחר הגאולה, לבחינת ישראל שבאדם.

הנה המאמר עם באור הסולם

צ) ויאמר שלחני וגו' ברכתני: ר' יהודה פתח ואמר, מי זאת הנשקפה כמו שחר וגו'. מקרא זה בארוהו ולמדנו. אבל, מי זאת הנשקפה אלו הם ישראל. בזמן שהקב"ה יקים אותם ויוציאם מן הגלות. אז יפתח להם פתח אור דק מדק וקטן מאד. ואחר כך יפתח להם פתח אחר מעט גדול ממנו עד שהקב"ה יפתח להם את השערים העליונים הפתוחים לארבע רוחות העולם. פירוש שלא תתגלה ישועתם בבת אחת. אלא בדומה אל שחר, שהולך ואור עד נכון היום. וע"כ נאמר אז עליהם, מי זאת הנשקפה כמו שחר וגו'.

צא) וכן כל מה דעביד וכו': וכן כל מה שעושה הקב"ה לישראל ולצדיקים שבהם, הכל כן הוא, שמושיעם לאט לאט, ולא בפעם אחת. בדומה לאדם הנתון בחשך. ותמיד בחשך היה משכנו, שבעת שרוצים להאיר לו, צריכים לפתוח לו תחילה, אור קטן כפתהו של מחט, ואחר כך מעט גדול ממנו, וכן בכל פעם יותר, עד שמאירים לו כל האור כראוי.

צב) כך אינון ישראל וכו': כך הם ישראל, כמש"א, מעט מעט אגרשנו מפניך וגו'. וכן למי שבאה לו רפואה, אינה באה בשעה אחת, אלא שבאה מעט מעט עד שמתרפא. אבל לעשו אינו כן, אלא בבת אחת האיר לו, ונאבד ממנו מעט מעט עד שיתחזקו ישראל, ויכריתו אותו מכל, העולם הזה ומהעולם הבא. ומשום שהאיר לו בתחילה בפעם אחת, היה לו כליון מכל, אבל ישראל האור שלהם הולך ואור מעט מעט, עד שיתחזקו, ויאיר להם הקב"ה לעולם.

צג) וכלא שאלי לון וכו': והכל שואלים אליהם ואומרים. מי זאת הנשקפה כמו שחר, שחר, הוא שחרית הבוקר, דהיינו החשכה המתחזקת שמטרם אור הבוקר. וזה הוא אור הדק מדק הנזכר, ואחר כך, יפה כלבנה, כי הלבנה, אורה מרובה יותר משחר. ואחר כך ברה כחמה, אשר אורה חזק ומאיר יותר מלבנה. ואחר כך, איומה כנדגלות, שפירושה, חזקה באור חזק כראוי. כנדגלות, ה"ס ד' דגלים הכוללים י"ב שבטים, שהם תכלית מילואה של הנוקבא.

צד) ת"ח בעוד וכו': בוא וראה, בעוד שחשך היום, והאור מכוסה, והבוקר בא להאיר, יאיר מתחילה מעט מעט עד שמתרבה האור כראוי, כן כאשר הקב"ה יתעורר להאיר לכנסת ישראל, יאיר מתחילה כמו שחר, שהוא שחור, ואחר כך יפה כלבנה, ואח"כ ברה כחמה, ואח"כ איומה כנדגלות, כמו שאמרנו.

צה) ות"ח כיון וכו': ובוא וראה כתוב כיון שעלה השחר, לא כתוב, כי בא השחר אלא כי עלה, כי בזמן, שבא השחר, אז מתגבר אותו הממונה של עשו, והקיש את יעקב, כי הממונה ההוא הקיש את יעקב, כדי לתת אומץ לעשו להתגבר.

צו) וכד סליק וכו': אבל כאשר אותה שחרית של השחר עולה אז בא האור, ויעקב מתגבר, כי אז מגיע זמנו להאיר, מה כתוב,ויזרח לו השמש כאשר וגו', ויזרח לו השמש, כי אז הזמן להאיר.

צז) והוא צולע על ירכו: זה הוא רמז, כי בעוד שישראל הם בגלות וסובלים כאבים וצער וכמה רעות, כאשר יאיר להם היום, ותהיה להם מנוחה, יסתכלו אז ויכאב לבם, מכל אלו הרעות והצער שסבלו, ויתמהו עליהם, ועל כן אוה"כ ויזרח לו השמש, דהיינו השמששל זמן המנוחה, ואז והוא צולע על ירכו, שפירושו הוכאב ונצטער בעצמו על מה שעבר עליו.

צח) ואיהו כד אסתלק וכו': והוא, יעקב, כאשר עלתה שחרות הבוקר, אז נתגבר ונאחז בו כי נחלש כחו של המלאך, כי אין לו שליטה אלא בלילה, ויעקב שולט ביום. ועל כן נאמר, ויאמר שלחני כי עלה השחר, כי אני נמצא ברשותך וכבר למדנו ובארוהו.

שנזכה כולנו לראות את שחר הגאולה

...

תמונה : Flickr

"אל תכה אותה"

הסרט, "בתו של כורה הפחם", מספר את סיפורה של משפחה החיה בתנאי עוני קשים, המתגוררת במקום שכוח, בקרבת מכרות פחם, ומתפרנסת מכריית פחם.

לורטה היא אחת משמונת ילדיו של כורה הפחם, היא בת ארבע עשרה ומאוהבת באיש, ורוצה להתחתן איתו. המשפחה אינה מקבלת באהדה רבה את הרעיון, אך מסכימה לו, בלית ברירה, ובהקלה מסויימת, מאחר ולאבי המשפחה יהיה מעתה ואילך פה אחד פחות להאכיל.

לפני שהזוג, עוזב את ביתו של כורה הפחם, כדי לפתוח בחיים חדשים, בעומדם ליד דלת הכניסה, מנופפים לשלום לכולם ומחייכים, כאשר באויר נשאות ברכות האחים הנשארים בבית ואיחוליהם, אומר כורה הפחם, אביה של לורטה, לחתן המיועד, "בקשה אחת יש לי אליך, אל תכה אותה".

לא חופה, לא קידושין, ואפילו לא כתובה, רק בקשה אחת, "אל תכה אותה".

מה משמעות המשפט בפנימיות, כלומר בנפש האדם פנימה? חזק נקרא הרצון להשפיע, וחלש נקרא הרצון לקבל, כאשר אומר כורה הפחם לחתנו המיועד, "אל תכה אותה", הכוונה היא אל תכה את ההיבט החלש שבך, כי דווקא החולשה שבך מראה לך את הטעון שיפור ותיקון, לכן "אל תכה אותה", אל תכה את החולשה שבך, כי תראה לך היכן אתה יכול לצמוח.

והוא שאמר רבי עקיבא ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה, כי כלל כולל את כל הפרטים שבו, ובזמן שאדם אוהב את חולשותיו, הוא יודע כי בורא עולם מסתתר מאחריהן, ומראה לו באמצעותן, באיזה אופן הוא צריך לגדול ולהתפתח.

כל טוב הצלחה וברכה

לא יהיה לך אלקים אחרים על פני

פרשת יתרו עוסקת בין היתר בעשרת הדברות. רבי יוסי, אחד מתלמידיו של רבי שמעון בר יוחאי, בעל ספר הזהר הקדוש, מפרש את הדיבר השני האומר, "לֹא-יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים, עַל-פָּנָי" (שמות כ,ב) כך:

לשון זהר יתרו:

ה' פעמים מופיעה המילה אור בספר בראשית כנגד ה' ספירות, כתר, חכמה, בינה, תפארת ומלכות, או כנגד חמישה חומשי תורה

חמש פעמים מופיעה המילה אור בבראשית פרק א', בראשית, ברא אלוהים, את השמיים, ואת הארץ. והארץ, הייתה תוהו ובוהו, וחושך, על-פני תהום; ורוח אלוהים, מרחפת על-פני המים. ויאמר אלוהים, יהי אור; ויהי-אור. וירא אלוהים את-האור, כי-טוב; ויבדל אלוהים, בין האור ובין החושך. ויקרא אלוהים לאור יום, ולחושך קרא לילה; ויהי-ערב ויהי-בוקר, יום אחד.

ה' פעמים כתובה המילה אור בספר בראשית, כנגד קוצו של יוד וד' אותיות הוי"ה, וכנגד ספירות, כתר, חכמה, בינה, תפארת ומלכות באופן הבא:

הופעת המילה אור                                  שם הוי"ה                                      הנהגת הספירות

ויאמר אלקים יהי אור                              קוצו של יוד                                      כתר

ויהי אור                                                 אות י'                                             חכמה

וירא אלקים את האור כי טוב                    אות ה' ראשונה                                בינה

ויבדל אלקים ביו האור ובין החושך           אות ו'                                             תפארת

ויקרא אלקים לאור יום                            אות ה' אחרונה                                מלכות

~

הרחבת הדברים:

המאמר הראשון, ויאמר אלקים יהי אור, מתייחס לספירת לספירת כתר, או לקוצו של יוד, המתבטא כמן שלהבת נר קטנה, המופיעה מאינסוף ברוך הוא, המאציל העליון. במאמר זה האור הוא עדיין בחזקת פוטנציאל, כלומר האור נמצא בכח, אך הוא אינו מגולה בפועל, דוגמה לזאת אנו רואים באגודל של כף יד ימין, בה יש ב' פרקים, כאשר בשאר אצבעות כף היד אנו מוצאים ג' פרקים.

המאמר השני מתייחס ויהי אור, מתיחס לספירת חכמה, המשתלשלת מספירת כתר, והיא כבר מגולה, כפי שהאות י' כבר נכתבת במלואה, כלומר ניתן לזהות אותה. בכף היד ספירת חכמה נמשלת לאצבע המורה, כי אדם המורה באצבע, מצביע על גילוי של חכמה בעולמות. לאצבע ג' פרקים. היות שהיא מחוברת לג' ספירות: כתר, מעליה, בינה לשמאלה, וחסד מתחתיה.

המאמר השלישי, וירא אלקים את האור כי טוב, מתייחס לספירת בינה, המשתלשלת מספירת חכמה, ונקרא האור כי טוב, היות שהבינה מבחינה בטוּב האור, ובוחרת להשתמש בו בחינת חפץ חסד, כלומר היא בוחרת להדמות למשפיע העליון, לכן נקרא האור כי טוב, כי באמצעות הטוב, שהוא חפץ חסד, ניתן להשפיע אור מציאותו יתברך.

בכף היד ספירת הבינה נמשלת לאמה, שהיא האצבע הארוכה ביותר מבין כל האצבעות, מפני שהיא ממשיכה את אורך אור החכמה לכלים. יש בה ג' פרקים היות שהיא משתלשת ספירת חכמה, יש לה קשר עם ספירת כתר, היות שאור הבינה מכונה בשם נועם ה', ובכך היא מתדמה לכתר, שכל עינינו הוא להטיב לנבראיו. וממנה משתלשלת הספירה הבאה היא תפארת.

המאמר הרביעי, ויבדל אלקים בין האור ובין החושך, מתייחס לספירת תפארת, אות אות ו' משם הוי"ה שהיא קו אמצעי, משום כך היא כוללת ב' קווין, ימין ושמאל, ומאזנת בניהם. קו ימין נקרא המשפיע את האור, וקו שמאל נקרא המקבל את האור, בחינת חושך. בכף היד נמשלת ספירת התפארת לקמיצה. יש בה ג' פרקים, היות שהיא משתלשלת מספירת בינה, היא משפיעה לספירת מלכות, ונמצאת על קו אמצעי עם ספירת כתר.

המאמר החמישי, ויקרא אלקים לאור יום, מתיחס לספירת מלכות, ולאות ה' אחרונה משם הוי"ה, כי כאשר ספירת תפארת שהיא בחינת ו' משם הוי"ה, משפיעה לה אור, המלכות נקראת יום. בכף היד נמשלת ספירת מלכות לזרת, המכונה בשירי ילדים, זרת העוזרת, והיא נבחנת לאישה, היא המלכות שנבנתה כעזר כנגדו. לזרת ג' פרקים, היא מושפעת מספירת תפארת, היא ממותקת בספירת בינה, והיא על קו אמצעי, כמו ספירת כתר.

כל טוב ושבת שלום לכולם שנזכה כולנו לאור הבינה המכונה בשם נועם ה'.

בעלי הזוהר נוהגים לראות בפירות שאנו אוכלים את השתלשלות העולמות, הנמשכים משם הוי"ה. ד' עולמות נמשכים משם הוי"ה, והם אצילות, בריאה, יצירה ועשיה.

אותיות שם הוי"ה       השתלשלות העולמות      הנהגת הספירות

אות י'                       עולם אצילות                 חכמה

אות ה'                     עולם הבריאה                בינה

אות ו'                       עולם יצירה                   תפארת

אות ה'                     עולם עשייה                   מלכות

עולם אצילות הנמשך מאות יוד בשם הוי"ה, הוא מלשון אצלו, וסמוך לו, כלומר עולם האצילות הוא הקרוב ביותר לתכונת הבורא, שהוא המשפיע האולטימטיבי. ובעולם האצילות נאמר, לא יגורך רע, כלומר אין בו כלים, רק אור זך.

עולם אצילות נכתב באות א' שהיא אלופו של עולם, להיותו נסתר מאתנו, פותחת התורה באות ב', כלומר, במאמר בראשית, ובפועל ברא. הפועל ברא מתיחס אל עולם הבריאה. כאשר אנו אוכלים פירות המשתלשלים מעולם הבריאה, שהוא הכי קרוב לעולם האצילות, אנו אוכלים את כל הפרי, תוכו וקליפתו, להיותם טובים לנו. מעולם הבריאה משתלשלים פירות כמו, תאנים, (דבלים) גפן (צימוקים).

עולם הבריאה מוליד מתוכו את עולם היצירה, הנגזר מן הפועל יצר המוזכר בספר בראשית פרק ב',  ככתוב, "וייצר יהוה אלהים את האדם עפר מן האדמה", אומרים חז"ל, ב' פעמים אות י' של וייצר, מכוונים לב' יצרים שנוצר בו האדם, האחד הוא טוב, והשני הוא רע.

מעולם היצירה משתלשלים פירות שאת חיצוניותם אנו אוכלים, ואת תוכם אנו זורקים, כי הוא מזיק לאדם, ואלו הם כדוגמת הזית, התמר, האפרסק, השזיף, המשמש והדובדבן.

עולם היצירה מוליד את עולם העשייה, הנקרא ע"ש הפועל לעשות המוזכר בבראשית פרק ב', שהוא המקור לקידוש שאנו אומרים בליל שבת, וזו לשונו, "וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה; וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת-יוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ:  כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ, אֲשֶׁר-בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת.

מעולם העשייה משתלשלים פירות שאת קליפתם אנו זורקים, ואת תוכם אנו אוכלים, כמו תפוז, רימון, קלמטינה, אשכולית, פומלה פומלית. ואלו הם הפירות היותר כבדים שאנו מכירים.

כדי להמחיש את השתלשלות העולמות, הנמשכים משם הוי"ה, ואת הפירות המשתלשלים מהם, הכנו את התמונה הבאה.

האיש הקטן המסתתר למרגלות הרקפת מורכב מג' פירות, תאנה, תמר, ותפוז, המשתלשלים מג' עולמות בריאה, יצירה, עשייה

ט"ו בשבט שמח ומלא מחשבה על הטוב הנתון לנו כנבראים

בנתי שלביה עיניה לוזיה, בתי שלהבת יה עיניה עיני שקד שרה םיירוז

הזמרת הלבנונית הידועה בכינויה פיירוז, נהגה לשיר שיר בערבית הנקרא, "בִּנְתִי שַׁלְבִּיָה", שפירושו, "בתי שלהבת-יה". השיר היה מושמע רבות מעל גלי האתר ברחבי המזרח התיכון, ונשא חן וחסד בעיני מוסקאי בריטי בשם רון גודווין. רון העניק לשירה של פיירוז "בִּנְתִי שַׁלְבִּיָה", עיבוד מערבי, וכך הוא נשמע.

כך נשמע השיר המקורי בביצוע פיירוז:

"בנתי שלביה", בתי שלהבת-יה, שרה פיירוז, עיניה לוזיה, כלומר עיניה שקדים. מי היא הבת המדוברת בשיר, ומה הקשר שלה לט"ו בשבט?

הבת המדוברת בשיר היא נשמת אדם, או הנשמה האלוקית, או כפי שמכנה אותה מגילת שיר השירים, שלהבת-יה. מדוע נחשבת הנשמה האלוקית לבתו של הקב"ה? כאשר נתבונן במילה שלהבת-יה, נוכל לראות כי ניתן לכתוב אותה בצירופים הבאים:  להב-שת-יה, או, בת של ה'-יה, או שבת-לה'-יה.

ובשעה שכוחות הנשמה האלוקית מתנוצצים באדם, זורחות עיניו כפרחי שקד, כי שקד אותיות קדש, ואש הקודש הבוערת בעינים היא עדות ללהב הנשמה האלוקית היוקדת בו.

ט"ו בשבט שמח לכולנו