לֹא פָּרַשׂ הַמִּדְבָּר חֻפָּתוֹ וְנָחוּ חוֹפִים שֶׁל זָהָבגַּם מִהֵר וְהִגִּיעַ הַיּוֹם וְצָבְאוּ הֵם אֶת פְּנֵי הַמֶּרְחָב וּבְשׂוֹם שֶׁקֶט בַּנַּחַל נִשְׁמַע אֲוִירוֹןשָׁט בִּרְקִיעַ נְחֹשֶׁת תָּכֹלהַיּוֹם בּוֹ הוֹפִיעַ אִיָּר בַּשָּׁנָהנִשְׁלְמוּ הָאֲוִיר וְהָאוֹר

וְנִתְרַבּוּ עֲנָנִים בַּשְּׂדֵרָה וּבְשׁוּחָתוֹ אָשׂוּחַגַּם נָמָל שָׁקַט וְגַלָּיונִתְיַתְּמוּ בְּאֵין גַּעֲגוּעַ וּבְשֹׁךְ סְעָרָה וְסוּפָהנָח הַדֶּקֶל וּפָנָיו אֶל הַתֹּםאֶל מִשָּׁם תִּפְרַח חֲבַצֶּלֶתכִּי הֶאֱרִיךְ וְזָרַח לוֹ הַיּוֹם

וְהָיָה הַחֹרֶף שָׁחוּן וְהַקַּיִץ רָטֹב עָטוּף טְלָלִים טַלְלֵי-עֶרֶב, מוּכָן לֶאֱהֹבוּמִבֵּית עוֹבֵד יָצְאוּ הַשְּׁלִיחִיםאוֹחֲזֵי שׁוֹפָר וַחֲצוֹצֶרֶת כִּי בְּטֶרֶם הָלוֹךְ וְהִגִּיעַ הַסְּתָו בַּשָּׁרוֹן עָלְתָה חֲבַצֶּלֶת     —-   עובד, אבי ישי, אבי דוד

וְיָדְעוּ הַיָּמִים חֻפּוֹת וְיָדְעוּ הַיָּמִים שָׁנִיםאֶת מָה שֶׁמַּרְאֶה הַחוּץ,וְאֶת מָה שֶׁקַּיָּם מִבִּפְנִים וְאִישׁ לֹא נוֹלַד וְאַף פַּעַם לֹא מֵתכִּי מָה שֶׁקַּיָּם הוּא נִמְצָא כָּאן כָּעֵת

אֵינֶנִּי שָׂמֵחַ וְאֵינֶנִּי עָצוּבאֵינֶנִּי יוֹדֵעַ וְאֵינֶנִּי כָּאוּבוְנִימַת הַדְּבָרִים הַחוֹלֶפֶת הִיא צֵלאֵינְךָ נֶאֱצָל וְעַל מָה תִּתְנַצֵּל

הַחֹרֶף שֶׁלָּנוּ מֵעוֹלָם לֹא עָזַבנִתְעַטֵּף הוּא בְּשֶׁקֶט בִּגְלִימַת הַשֶּׁנְהָברַק אֲוִיר מְשֻׁנָּן בִּתְכֵלֶת צְבָאָיוהוֹדִיעַ לַכֹּל: "הִנְּךָ נֶאֱהָב"