שלום וברכה ולכולם,
בפרק א' בחומש בראשית מוזכרים המאור הגדול והמאור הקטן, בדרך כלל כאשר אנו חושבים על "המאור הגדול", אנו חושבים על שמש, היות והוא נעשה לממשלת היום, וכאשר אנו חושבים על "המאור הקטן" אנו חושבים על ירח היות והוא נעשה לממשלת הלילה עם הכוכבים. מדוע אנו חושבים כך? היות שהשמש הא גוף מאיר שאורו גדול וקבוע והא מאיר ביום, ואילו הירח הוא גוף מאיר קטן המושל בלילה עם הכוכבים.אך האם זה הכל, האם רק לפלנטות וכוכבי לכת ניתן לקרוא בשם המאור הגדול או המאור הקטן, או שהכינויים הללו רומזים לנו על תכונה שהיא פנימית, ולא רק על גופים שהם חיצוניים? נתבונן בתיקוני זהר של רמח"ל המתייחסים למאור הגדול והמאור הקטן:
"פַּתָּח, מִינֵּיהּ תְּלֵיסַר מְכִילָן תִּיקּוּנִין עִלָּאִין דְּקַיְּימִין לְדַבְּרָא עָלְמִין בִימִינָא שְׂמָאלָא וְאֶמְצָעִיתָא. כֹּלָּא אִינוּן עֶשְׂרִים, דִּבְהוּ בְּנָא שְׁלֹמֹה תְּרֵין בַּתִּין לְתַתָּא. בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּשֶׁבַע, דְּאִינוּן כְּלָלָא דִּמְקוֹרִין עִלָּאִין. בֵּיתֵיהּ בְּי"ג דְּאִיהוּ קָאִים לְדַבְּרָא עַמָּא כְּגַוְנָא דִּלְעֵילָא. וְדָא בְּרָזָא דִּשְׁנֵי הַמְּאוֹרוֹת הַגְּדוֹלִים דְּאֵלִין אִינוּן שְׁקִילִין כְּחַד. אֲבָל לְתַתָּא "הַמָּאוֹר הַגָּדוֹל" דָּא חוֹלָם, דְּאָחְזֵי לְעֵילָא שֵׁירוּתָא דְּכָל מִילִין. "וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן" (בראשית א, טז) דָּא חִירִק, דְּאָחְזֵי לְתַתָּא סוֹפָא דְּכֹלָּא וְהָכָא אִיהוּ קָּטֹן. דִּימִינָא שַׁלִּיט לְעֵילָא, וּשְׂמָאלָא קָאִים לְתַתָּא לְדַבְּרָא עָלְמִין תַּתְאִין. וּבִכְלָלָא דִּתְרֵין נְקוּדִין אִלֵּין בְּנָא שְׁלֹמֹה מַקְדְּשָׁא בְּרָזָא דִּלְתַתָּא, "אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל וְכוּ' וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן" (בראשית א, טז). וְאִינּוּן תְּרֵין יודי"ן כ' וַדַּאי. וּבְכֹלָּא אַחֲזֵי שְׁלֹמֹה רָזִין עִלָּאִין לְעֵילָא וִלְתַתָּא".
תרגום: פתח (בחכמה): ממנו (ית' משתלשלים) שלושה עשר מכילא (מידות) דרחמי (רחמים שהן תיקונין) עליונים הקיימים להנהיג עולמות (בג' קווין) ימין, שמאל ואמצע.
הכל הם עשרים, שבהם בנה שלמה שני בתים למטה. (את) בית המקדש (בנה באמצעות) שבע(ה) (תיקוני גלגלתא) שהם כלל מקורות עליונים. (ואת) ביתו (של המלך שלמה בנה) בי"ג (מידות רחמים) שהוא קיים להנהיג (בהן את) עַמו כמו שמנהיג בעליון. וזאת בסוד שני המאורות הגדולים, שהם שקולים כאחד.
אבל למטה, "המאור הגדול" הוא חולם (ספירת ת"ת) המראה למעלה התחלה של כל הדברים, (כי החולם הוא נקודה מעל האות, והכל בא למעלה, לכן הוא התחלה של כל הדברים, וגם ספירת תפארת היא כוללת ו"ק ספירות כנגד ו' ימי הבריאה).
"ואת המאור הקטן" הוא חיריקׁׁׁ (שהוא נקודה מתחת האותיות) המראה למטה סיום הכל, וכאן הוא קטן.
שקו ימין שולט למעלה, וקו שמאל קיים למטה להנהיג עולמות תחתונים (עולמות הנפש של האדם).
ובכללות שתי נקודות אלו (חולם וחיריק, שחולם הוא מעל האותיות וחיריק הוא מתחתן), בנה שלמה מקדש בסוד שלמטה, "את המאור הגדול וכו' ואת המאור הקטן",
והם שני יודי"ן (ב' אותיות י') העולות כ' שהן כתר, ובכל ראה שלמה סודות עליונים למעלה ולמטה. (כי כל אות י' נמשלת לנקודה, להבדיל מאות ו' הנמשלת לקו, והמאור הגדול שהוא חולם שהוא נקודה מעל האותיות נחשב לאות י', והמאור הקטן שהוא נקודה מתחת לאותיות, נחשב לאות י', הרי ביחד המאור הגדול עם המאור הקטן הן ב' אותיות י' העולות כ' (המרמזות יחדיו על ספירת כתר) ובכל ראה שלמה סודות עליונים למעלה ולמטה.
באור: את בית המקדש בנה המלך שלמה בשבע שנים, את ביתו שלו בנה בי"ג שנים, שבע שנים ועוד י"ג שנים הרי כ' שנים כנגד ספירת כתר. זו היא אבחנה אחת. אבחנה שניה, המאור הגדול הוא חולם, והוא נקודה הנכתבת מעל האות, המאיר מלמעלה למטה, בסוד אור הזכר, המאור הקטן הוא חיריק, והוא נקודה הנכתבת מתחת לאות, המאיר ממטה למעלה בסוד נקבה, היות שכל נקודה נבחנת לאות י' שערכה עשר, הרי ב' נקודות חולם וחיריק נבחנות לב' אותיות י' שעולות כ' הרומזת לספירת כתר המצביעה על שלמות.
אבחנה שלישית, בית המקדש שורשו בשבעה תקוני גלגלתא (שעניינם חסד והם נמשלים למאור הקטן) ואילו ביתו של המלך שלמה שורשו בי"ג מכילתא דרחמי שהן שלוש עשרה מידות רחמים (המשולות למאור הגדול).
כאשר מחברים שבעה (תיקוני גלגלתא) עם שלוש עשרה מידות רחמים, מקבלים עשרים הנרמזים באות כ' הרומזת לספירת כתר.
לכן ב' המאורות הגדול והקטן, שקולים כאחד (המאיר) שהוא ספירת כתר. כי כאשר הנברא יכול להתקשר עם הבורא בסוד קו אמצעי שהוא רחמים, הוא מתקשר עימו באמצעות המאור הגדול, וכאשר הנברא יכול להתקשר עם הבורא באמצעות מעשה חסד, הוא מתקשר עימו באמצעות המאור הקטן, וב' ההתקשרויות, דרך הרחמים או דרך החסד שקולים כאחד, היות שהן ב' דרכים להתקשר עם הבורא, שהוא אחד.
כל טוב הצלחה וברכה