בס"ד
שלום לכולם,
כשושנה בין החוחים, תמונה OliBac
הקדמת ספר הזהר, אות א': רבי חזקיה פתח: כתיב "כשושנה בין החוחים", כן רעייתי בין הבנות, מאן שושנה? מי זאת השושנה? דא כנסת ישראל. בגין דאית שושנה ואית שושנה, מה שושנה דאיהי בין החוחים אית בה סומק וחוור, אוף כנסת ישראל אית בה דין ורחמי. מה שושנה אית בה תליסר עלין, אוף כנסת ישראל אית בה תליסר מכילן דרחמי דסחרין לה מכל סטרהא. אוף אלהים דהכא, משעתא דאדכר, אפיק תליסר תיבין לסחרא לכנסת ישראל ולנטרא לה.
הסולם: א) ר' חזקיה פתח: כתוב, כשושנה בין החוחים. שואל: מהי שושנה? מה זה שושנה ברוחניות? ומשיב: זו היא כנסת ישראל, המושג כנסת ישראל יש ב' פירושים שניהם אמיתיים כמובן, חיצוני ופנימי, הפירוש החיצוני הוא, כנסת ישראל, זה כלל ישראל, עם ישראל, נשמות. הפירוש היותר פנימי של כנסת ישראל הוא בחינת הנקודה דקדושה שיש באדם. בכל אדם ואדם, יש להבחין פרטי מה שרואים בעולם החיצוני וכפי שיש בגדול את הקב"ה וכנסת ישראל, כך בכל אדם יש להבחין את הקב"ה המתלבש בו, ואת האדם עצמו, האישיות של האדם, כלי שצריך לקבל את אור ה'.
מהי שושנה ומהם חוחים?
השאלה היא למה זה נקרא בשם שושנה, ולמה בין החוחים? אומר רבי חזקיה משום שיש שושנה ויש שושנה. ומשיב: זו היא כנסת ישראל, מה שושנה בין החוחים יש בה אדום ולבן, אף כנסת ישראל יש בה דין ורחמים. מה שושנה יש בה י"ג עלים, כך כנסת ישראל יש בה י"ג מדות הרחמים המסבבות אותה מכל צדדיה. קודם כל שושנה זה הפרח הכי יפה שיש, פרח קטיפתי, יש סוגים שונים של שושנות, יש אדומות יש ורודות, זה הפרח היפה ביותר.
אז הוא אומר השושנה נמצאת בין החוחים, חוחים זה קוצים, הפירוש הוא שכלל ישראל נמצא בין קליפות, מה זה מושג של קליפות ברוחניות? בגשמיות יש את הפרי עצמו, ואת הקליפה העוטפת אותו. הקליפה, היא לא הפרי, אותה צריך לקלף ולזרוק, היא שומרת על הפרי במצב מסויים עד שאדם אוכל, ואז הוא לא צריך את הקליפה, כך בכל דבר יש את הקדושה שבו, ואת הקליפה שעוטפת את הקדושה. פעמים רבות הקליפות מפריעות לקדושה, אבל ההפרעות הללו למרות שהן נראות לנו כהפרעות הן למעשה שומרות על הקדושה.
החוחים שומרים על השושנה, היא נשמת האדם
דוגמת הקליפה ששומרת על הפרי, איך להבין את זה, איך יכול להיות שכוחות שמפריעים לקדושה, ישמרו על הקדושה? והתשובה היא כמו המלך ששם שומרים על ארמונו. השומרים הללו, הם מפריעים לכל אחד שלא נקרא לבוא אל היכל המלך, כל אורח בלתי קרוא, הם מפריעים לו, ובזה הם שומרים על ארמון המלך. אותו דבר גם כאן, הקב"ה סידר במערכת הפרטית של כל אדם, וגם במערכת הכללית, שיש כוחות שמפריעים להגיע לקדושה. מפריעים להגיע לארמון המלך, אבל זה לטובת המלך. מדוע, אחרת כל אחד יבוא.
סידר הקב"ה כל מיני כוחות בעולם, כל מיני תאוות שונות, תענוגים שונים שמושכים את ליבו של אדם, וגוררים אותו מהעיקר, מהקדושה, מהכיוון של להדבק בבורא, אז יוצא מצד אחד, הם מפריעים, מצד שני הם נבחנים לשומרים, הם שומרים על הקדושה ויש גם כוחות של כפירה, כל מיני קושיות ושאלות על התורה ועל הבורא, ועל רבנים וכו' וכו', כל זה בא בשביל מה? ההיפך מההגיון שלנו, זה בא בשביל לשמור על הקדושה, שלא כל אחד יכול להגיע, רק אנשים שבאמת רוצים ונחושים בדעתם, הם יעשו את הדרך ויפצחו את כל השומרים, והקליפות הללו בכדי להגיע לפרי, דהיינו לחיבור עם הקב"ה.
לכן כנסת ישראל היא שושנה, פרח יפה מאוד, אבל בין החוחים. יש קליפות, יש קוצים, יש הרבה מניעות, דברים שהאדם יכול להכשל בהם, אדם יכול לפול מהם. בא כאן הזהר הקדוש, ואומר: בשושנה יש אדום ולבן, כך גם בכנסת ישראל יש דין ורחמים. אדום מראה על דין, זאת אומרת על מצב לא סימפטי, לבן מראה על רחמים, מצב סימפטי, מצב טוב.
השושנה הנסתרת באדם תמיד תמשוך אותו מעלה
זאת אומרת אפילו אם אדם נמצא במצב שהקליפות מנצחות אותו, שהוא נפול ואין לו חשק לשום דבר, אין לו חשק לתורה, למצוות, אבל הוא עדיין יהודי, ויש בו נשמה יהודית. והנשמה היהודית הזאת היא חלק אלוה ממעל, לכן היא תקשור את היהודי לבורא אפילו במצבים הכי חמורים, הכי נפולים, שחורים, חשוכים, יש באדם את נקודת האמונה שמקשרת אותו לבורא. זה נקרא שבשושנה יש לבן ואדום, חיוור וסומק, לבן ואדום. סומק זה אדום מראה על סכנה, אם יש אור אדום, אסור לנסוע, בדרך כלל הצבע בכל מקום בעולם מראה על סכנה, תזהר, לבן מראה על רחמים, על פתיחה. וזה בא לומר שהאיש הישראלי, אסור לו להתייאש אף פעם, גם אם במצב של סכנה, של נפילה, עדיין יש בו את נקודת האמונה, דרך נקודת האמונה הוא עדיין יכול ליצור תמיד שוב קשר עם הבורא.
כפי שידוע שיש סיפורים רבים על אנשים שהיו רחוקים, והיו נפולים, וכו', כל אחד עם הסיפור שלו, ודווקא בזמנים הכי קשים, פתאום נפתח להם, לא יודעים מאיפה, קשר עם הבורא, אפילו אנשים שלא קבלו חינוך דתי בכלל, אבל נפלו לכל מיני מצבים קשים, ואז פתאום מהנשמה שלהם שלהם בפנים נפתח קשר עם הבורא.
אלו שתי הבחינות שיש כאן, כמו שושנה בין החוחים יש בה אדום ולבן, כך כנסת ישראל יש בה דין ורחמים, הוא מקביל שתי בחינות. כנסת ישראל, זה עם ישראל, או האדם כשהוא במצב גבוה, ושונה בין החוחים זה מצב נמוך כפי שהסברנו. רוצה הזה"ק להסביר שכפי שיש שני מצבים במצב החשוך, ככה גם יש שני מצבים במצב הגבוה.
מדוע דין ורחמים פועלים יחדיו, מה שורשם?
שני המצבים במצב הגבוה הוא קורא להם דין ורחמים, למה במצב הגבוה יש דין ורחמים? שיהיה הכל רחמים, התשובה היא שאפילו במצבים הגבוהים, שהאדם שקורא לבורא והאדם מאמין, ויש לו מוטיבציה וחומר דלק, יש לו בטחון שהקב"ה מברך אותו, יש לו טעם בתורה ותפילה, תמיד צריך בנוסף לרחמים גם דין, משל למה הדבר דומה? פעם מישהו שאל את הרב"ש, למה הקב"ה שהוא הטוב והמטיב עשה ייסורים בעולם? למה צריך את זה? אמר לו הרב"ש, אתה בא לחתונה, הכי טעים זה הבשר, אז למה בעל הבית נותן קודם כל מיני מלפפונים, סחוג, טחינה, דברים כאלה, שיתן ישר את הבשר ונגמר הענין. אז הוא תרץ הבעל הבית רוצה את טובתו של האורח, הוא רוצה לפתוח לו את התאבון, אז הוא נותן דברים חמוצים, דברים חריפים, זה פותח את התאבון, זה עושה חסרון ואז, שמגיע הבשר, האדם נהנה כפליים, מה אנחנו לומדים שתמיד צריך להיות אור וכלי, כפי שאומר האר"י הקדוש, אין אור בלי כלי, מה זה כלי? חסרון, הכנה, הכשרה, געגועים, כיסופים. כל מילוי שאתה מקבל ואין לך את ההכנה המתאימה זה מבוזבז. זה כמו שאתה נותן יהלומים לילד, מה הוא יעשה איתם? ישחק איתם ג'ולות. אז על אחת כמה וכמה ברוחניות, תמיד צריך להיות כלים, והכלים נקראים דין, והאור נקרא רחמים, אז אפילו שהאדם נמצא במצב גבוה, אבל צריך להיות דין ורחמים, כלומר כלי, חסרון, והאור מתלבש בחסרון הזה.
בשפת עבודת ה' זה נקרא ימין ושמאל, הדין נקרא שמאל, מה זה שמאל? אדם צריך לעשות בקורת על עצמו, דווקא שהוא במצב גבוה, צריך לעשות בקורת על עצמו, לראות מה איתו בחינת אמונה, בחינת אהבת הזולת, יראת ה', אהבת ה' לעשות בקורת חזקה על עצמו, ככל שהוא אדם יותר אמיתי, הבקורת היא יותר נוקבת, ואז יש לו חסרון, הוא רואה את הדברים שלא בסדר, את הדברים המקולקלים שבו, את הרשע שיש בו, אז הוא צריך את הבורא, יש מקום לרחמים, דהיינו לאור ה' להתלבש בתוך הכלי.
שיעור הקדמת ספר הזהר מאמר השושנה