בס"ד
שלום וברכה לכל בית ישראל,
ענין ההענקה קיים כבכל ענין בתורה, גם בעבודה הרוחנית :
אבי מורי מסביר בהערותיו על מסכת קידושין, שאצל עבד עברי יש רק "מוחין דקטנות", וכאשר הוא יוצא לחפשי צריך "להעניק" לו "מוחין דגדלות" [ולכן מפרטת התורה בהענקה את שלושת הסוגים "מצאנך ומגרנך ומיקבך", שהם "לנגד המוחין"].
"אדון" ו"עבד" מסמלים ברוחניות רב ותלמיד, כפי שאמר רבי יוחנן (עירובין כז, ב), שמי שילמדו לתרץ ענין מסויים בתורה, שהיה קשה לו - "מובילנא מאניה אבתריה לבי מסותא" ( = אוביל כליו אחריו לבית המרחץ), כעבודת עבד לאדונו.
אבל צריך לדעת, שעליו לתת לתלמידיו "הענקה". כלומר : אל לו להסתפק במתן "מוחין דקטנות" לתלמיד, אלא עליו ללמדו באופן שכאשר התלמיד "יגדל" ו"ישתחרר" ממנו הוא יזכה ב"מוחין דגדלות" של הרב.
במילים פשוטות :
רב חייב להסביר לתלמידו גם את "עומק ההלכה בטעמה היטב", אף כאשר עליו לחזור לשם כך על ההלכה "כמה פעמים" עד שהיא תובן - זה עומק שהוא בגדר השגה על-ידי שכלו של התלמיד (אצל הרב זהו "מוחין דקטנות"), אך בינתיים אין הוא מבין זאת.
אבל הענינים שמעל לשכלו של התלמיד, אשר אצל הרב עצמו הם בבחינת "מוחין דגדלות", אין הוא חייב לתת לתלמיד.
באה מצוות ההענקה ומוסיפה, שזאת מצד חובת הרב לתלמיד. אבל ב"צדקה", "הענקה", צריך הרב להתמסר ולעמול עם התלמיד קשה כל-כך, עד אשר הוא "יקבל" את עומק השכל של הרב - כל ענין הקיים אצל הרב צריך להיקלט בסופו-של-דבר על-ידי התלמיד.
בזכות ה"הענקה" ל"תלמידים" נזכה ל"הענקה" על-ידי הקב"ה
כך הוא הדבר גם לגבי ההתעסקות בקירוב כאלה שהם עדיין "קטנים" ותלמידים ביהדות, לתורה ולמצוות : ניתן לחשוב, שכיוון שאדם זה הוא רק "מתחיל", די ללמדו מה שמתאים לו עתה -
אומרת התורה, שמכיוון שזה תלמידך - גם אם למד ממך רק "אות אחת" אתה נקרא "רבו אלופו ומיודעו" (אבות פ"ו מ"ג) - עליך לתת לו "הענקה". צריך לעבוד עמו באופן שבסופו-של-דבר הוא יגיע לדרגתך שלך ביהדות.
ובאמצעות עבודת היהודי (עבדי ה') ב"שש שנים יעבוד" (משפטים כ"א, ב) - בששת אלפי השנים שהעולם קיים - נזכה בקרוב ממש ל"ובשביעית יצא לחפשי חנם" (משפטים כ"א, ב).
שאז יתן הקב"ה שכר לא רק לפי ערך העבודה בזמן הזה, אלא גם "הענקה" - גילויים נעלים ביותר שיינתנו כצדקה, כי אין הם בהתאם לעבודת היהודי. (ואולי יש לומר שיש בזה גם העניין ד"שכר פעולה" - כי גם גילויים הכי נעלים יומשכו אז בפנימיות. וראה תורת לוי"צ שם [ע' קכב]: ענק עבד עברי לעצמו... שמתעצמין בו כו').
באלף השביעי, יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים.
פרשת ראה תשל"ו
כל טוב הצלחה וברכה
[youtube http://www.youtube.com/watch?v=md8YaNe3e1g&w=420&h=315]