שלום לכולם,
השמים מספרים
מהו סיפור, מהי מטרתו, ועל שום מה אנו נקראים עם הספר, כל זאת ברשימה הבאה: סיפור מלשון סְפִירָה שהיא לשון סַפִּיר ויהלום, שהיא אבן המאירה לאדם ניצוצות של אור, כלומר כאשר אנו מספרים סיפור, אנו יכולים להאיר לאדם השומע דרך הספירות המתנוצצות בסיפור, היות שהבריאה כולה נבראה בצלם אלהים, והיא אחת, הרי כאשר אנו אומרים את המילה "עץ", אז כל השומע את המלה "עץ" יכול לצייר אותה בעיני רוחו, או כל מי שקורא או שומע את המילה ציפור, יכול לצייר בעיני רוחו ציפור, אותו ציור המופיע בעיני הרוח של האדם, נשקף לו מבעד מראת נפשו שהיא החלון לנשמתו.
לכן חשוב לספר ככתוב "השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע" (תהלים י"ט ב'), כי התכונה או היכולת לספר סיפור נובעת ממקום בנפש האדם, המכונה בשם שמים, והשמים מספרים ולא הארץ, כי תכונת השמים שבאדם היא להשפיע, והמספר הוא זה משפיע, לכו אנו מצווים לספר ביציאת מצרים, כי כל המספר ביציאת מצרים הרי זה משובח.
אמרנו כי הסיפור מאיר בנפש האדם, כאשר הוא שומע אותו או קורא אותו, אך האם זה הכל, או שיש עוד היבט אחד מרכזי ליכולת לספר סיפור, ונאמר כי בעת שהסיפור משתקף באדם, הוא לא רק מאיר לו, אלא למעשה יוצר יחס ופרופורציה, בין חוויות שעובר האדם בזמן ובחומר, לבין אינסופיות האל יתברך. היחס או הפרופורציה נקראים באנגלית relativization שפירושה הוא להפוך את הרע היחסי המורגש אצל הנברא, לטוב מוחלט היוצא ונמשך מן הבורא, וזה הפירוש של המילה ר(ע)לטי(ו)ביציה, להפוך את הרע-לטוב, כלומר לסיפור תפקיד כפול, גם להאיר באדם, וגם ליצור בו יחס חדש למציאות, לכן יכול הסיפור לרפא, היות שהוא קובע מפת דרכים חדשה באדם, שתחליף את זו שלא עובדת בו כיום, לכן אנו מצווים לספר ביציאת מצרים, כי סיפור עצמו הוא כעין מקוה רוחני, וכל הזמן מחזיר את הרע היחסי, לטוב האינסופי, לכן אנו נקראים עם הספר, עם שיכול לספר את סיפור הטוב והמוחלט ולהאיר באמצעותו לעולם.
כל טוב לכולם הצלחה וברכה