בס"ד,
וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּפָרֶךְ (שמות א' י"ג) נשאלת השאלה, כיצד יכול מצרים להעביד את בני ישראל ולא עוד אלא שבפרך. והתורה כולה נדרשת באדם אחד, ואם כן כיצד יכול בחינת מצרים שבאדם, להעביד את האיש העברי שבאדם בפרך?
פשוט בתכלית הפשיטות, המצרי שבך הוא זה שיכול לתת לך עביות דבחינה ד', כיצד? וַיְמָרְרוּ אֶת-חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה, בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים, וּבְכָל-עֲבֹדָה, בַּשָּׂדֶה--אֵת, כָּל-עֲבֹדָתָם, אֲשֶׁר-עָבְדוּ בָהֶם, בְּפָרֶךְ, מצרים שבך משול לגוף וישראל שבך משול לראש. איך העבידו מצרים את ישראל? התישו את גופם שנאמר צור ילדך תשי (דברים ל"ב י"ח) עד שמלכות דראש הופכת פה רך שאינה מסוגלת להשפיע, כמאמר הרבי ברוך שלום הלוי אשלג זצ"ל – שמה שכתוב שהמלכות דראש נקראת פה, לומדים מהפסוק הזה – "לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה" (במדבר ל' ג'), לכן מלכות דראש נקראת פה, היות ומלכות דראש עושה חשבון: היא בודקת מה מותר לה לקבל ומה לא, ומה שהיא רואה שהיא יכולה לקבל בע"מ להשפיע היא מקבלת, ומה שרואה שהיא לא יכולה לקבל בע"מ להשפיע היא לא מקבלת.
וידוע כי התורה היא שמותיו של הקב"ה, ומה אם כן מסתתר מאחרי השמות הללו?
אומרת התורה בספר דברים ט"ו ח' כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ:
נמצא בחינת מצרים שבאדם פותחת את ידה ומשפיעים על ישראל את עבודת הגוף : בכל מקום שיש לאיש הישראלי חסרון:
א. בעבודה קשה (בקושיות, מה יצא לי מזה? לשם מה אני צריך לעבוד לשם שמים?)
ב. בחומר (של המחשבה לקבל לעצמו בלבד).
ג. ובלבנים - בהבנות, כי רוצה לעבוד בתוך הדעת שלו ולהבין כל דבר בכלי קבלה שלו.
ד. ובכל עבודה בשדה, כי השדה נקרא מלכות שמים, וטבע של האהבה העצמית לא רוצה לקבל על עצמו עול מלכות שמים.
נמצא כי בחינת מצרים שבאדם מספקת לבחינת העברי שבאדם, את כל העביות הנדרשת, זאת ועוד, נמצא כי המצרי גופו מקיים את התורה ככתבה וכלשונה ומעביט לישראלי די (די אותיות יד) מחסורו אשר יחסר לו.
נמצא בחינת מצרים שבאדם פועלת בשליחות, ואין להפריד את השליח משולחו, ותפקיד בחינת מצרים שבאדם, הוא למלא את בחינת העברי שבאדם בחומר, עד שיזעק לשמים.
זאת ועוד פרך אותיות פה רך, פה רך אינו יכול לדבר,כי פה רך הוא כמוח של תינוק שהוא רופס ואינו סופר (וזאת ליהודה, אברהם אבולעפיה).אם כן יַרָד ישראל במצרים ממדרגת מדבֵּר למדרגת חי שנאמר, כִּי לֹא כַנָּשִׁים הַמִּצְרִיֹּת הָעִבְרִיֹּת: כִּי-חָיוֹת הֵנָּה ( שמות א' י"ט).
לכן המוציא את ישראל ממצרים יהיה בראש וראשונה מדבֵּר, אדם שנשמת חיים באפו. הוא יוציא את ישראל ממצרים למדבָּר שם יקבלו את עשרת הדבּרות, כעצם השמים לטהר.
נמצא בחינת מצרים באדם מקיימת את התורה.