לַסָּבְתָא יֵשׁ חָבֵר

לַסָּבְתָא יֵשׁ חָבֵר
מִגִּבּוֹרֵי דָּוִד
שֶׁאֶת שְׁמוֹ מִפְּאַת הַסּוֹד
לֹא נוּכַל כָּאן לְהַגִּיד

לַסָּבְתָא יֵשׁ חָבֵר
שֶׁאוֹתָהּ יִקַּח לַיָּם
לִרְאוֹת שְׁקִיעוֹת חֲבַצָּלוֹת
שְׁחָפִים שֶׁלֹּא מִכָּאן

וּבְעַרְבֵי הַסְּתָו יִקְנֶה לָהּ צְעִיפִים
יָפִים עָפִים תְּכוּלֵי עֵינַיִם נִשְׁמַת הַמַּלְאָכִים

וּפַעַם כָּךְ רָאִיתִי
כֵּיצַד אָז בַּחֲנוּת
הִסְבִּיר לָהּ הֶחָבֵר
עִנְיָן פָּשׁוּט – אֵיכוּת

וְאֵיךְ צָעִיף הַמְּצֻיָּר דֻּגְמָא אוֹ סְתָם קִשּׁוּט
אֵינוֹ הוֹלֵם תָּוֵי פָּנֶיהָ – כְּהֶבֶל שֶׁל הַלּוּט

וְסַבְתָּא אָז הֵבִינָה
– חִיְּכָה וְצָחֲקָה
עַד שֶׁדִּמְעָה מֵעַיִן
פִּתְאוֹם הִיא מָחֲתָה

וְאֵיךְ אוֹתָהּ הוּא מְצַיֵּר
בְּצִיּוּרֵי פֶּחָם
וְהוּא רוֹאֶה
שֶׁהִיא לֹא סָבְתָא
וְהִיא יוֹדַעַת גַּם

וְסָבְתָא לָהּ כּוֹתֶבֶת
סִפּוּרִים הָמוֹן
הַרְחֵק יוֹדַעַת לְהַפְלִיג
לִפְרֹשׂ כַּנְפֵי דִּמְיוֹן

וְאֵיךְ שֶׁלִּפְעָמִים עוֹמֶדֶת הִיא
בַּמִּטְבָּח וְשָׁרָה
שִׁירֵי שׁוֹמְרִים וּמָגִנִּים
מוֹשֶׁכֶת לָהּ גִּיטָרָה

וּפוֹרֶטֶת עַל מֵיתָר
וְכָךְ בָּאוֹת מִלִּים
מִקְצָב מִבֵּין הָאֶצְבָּעוֹת
צְלִילִים עוֹלִים יוֹרְדִים

וְסָבְתָא כֵּן סָבְתָא,
לֹא תֹּאמַר מָה לַעֲשׂוֹת
לֹא פּוֹקֶדֶת אוֹ סוֹפֶרֶת
לֹא סוֹגֶרֶת הִיא פִּנּוֹת

וְסָבְתָא כֵּן סָבְתָא
לֹא בָּאָה הִיא חֶשְׁבּוֹן
תָּשִׁיר וּתְנַגֵּן
וּתְחַבֵּר פִּזְמוֹן