בִּי אֲדֹנָי, לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם, גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל-עַבְדֶּךָ: כִּי כְבַד-פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן, אָנֹכִי
כאשר מבקש הקב"ה ממשה להוציא את ישראל ממצרים, חושב משה כי עם ישראל לא יאמין לו, ואומר, "וְהֵן לֹא-יַאֲמִינוּ לִי, וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי: כִּי יֹאמְרוּ, לֹא-נִרְאָה אֵלֶיךָ יְהוָה". על טענה זו שטוען משה, נותן לו הברוך הוא, ג' אותות, שיעשה לנגד ישראל כדי שיאמינו לו. אך גם עתה, לאחר שמראה ה' למשה את האותות, משה, מעלה טיעון חדש, "בִּי אֲדֹנָי, לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם, גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל-עַבְדֶּךָ: כִּי כְבַד-פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן, אָנֹכִי".
מה פירוש הביטוי כבד פה ולשון אנכי? הפשטנים מסבירים כי הדבור של משה רבינו היה מגומגם, ומשום כך לא יוכל עם ישראל להבין אותו, לכן פסל משה את עצמו מראש, והחליט כי אינו יכול להיות שליח, כי כדי לבצע את השליחות צריך השליח (משה) להיות בקשר של דיבור עם בני ישראל, וכאשר השליח הוא מגמגם, נפגם הקשר, ומראש בטלה השליחות.
אך על דרך הסוד פירוש הפסוק הוא הפוך לחלוטין. כי מילת כב"ד היא גימטריה כ"ו, שהיא גימטריה של שם הוי"ה פשוט, והוא שאמר משה כי כבד פה וכבד לשון אנכי, כי פי ולשוני מדברים בהוויות, והעם מדבר בלשון אלקים. ויש להבין זאת. כאשר משה מדבר בהוויות, היא לשון של השפעה, וכאשר העם מדבר בשם אלקים, הוא לשון של קבלה, וזו היתה טענת משה, כי לא איש דברים אנכי גם מתמול גם משלשם, גם מאז דברך אל עבדך, כלומר משה אינו איש דברים, אינו יודע לדבר בלשון שתהיה מקובלת ומעוגלת לאוזן בני ישראל, הוא מדבר בהוויות, בחינת קו אמצעי, דיבורו הוא ישר בסוג ג' קווין, דיבור של משפיע, אבל כדי להשמיע דברים לאוזני בנ"י, צריך להשמיע מילים שיתקבלו על אוזנם וליבם, ולזאת משה אינו מסוגל, הוא אינו יכול לעגל פינות, משום היותו איש ישר.
על כך משיב לו הברוך הוא, מי שם פה לאדם, ויש לקרוא את הפסוק כהגדה, ולא כשאלה. כי מילת מי סובבת על ספירת בינה, ומילה פ"ה, עם הכולל שהוא אחד, היא גימטריה אלקי"ם, כלומר בינה שחזרה להיות חכמה תגרום לך לדבר גם בשם אלקים, כדי שבני ישראל יבינו אותך.
ואכן משה הפך להיות דַּבָּר, כלומר המנהיג המדבר אל בני ישראל, וחומש דברים, הוא משנה תורה, פותח בפסוק, אלה הדברים, אשר דיבר משה אל-כל-ישראל, בעבר, הירדן: במדבר בערבה מול סוף בין-פארן ובין-תופל, ולבן וחצרות--ודי זהב.
שבת שלום לכל בית ישראל
....
תמונה, דוויד ריבס