מערת המכפלה אשר בחברון שנות העשרים המאה העשרים
בס"ד
בכתב יד "פרקי דרבי אליעזר", בסוף פרק כ' מופיע :
'לפיכך מערת המכפלה, שהיא כפולה ושם הוא כפול אדם ועזרתו אברהם ועזרתו יצחק ועזרתו יעקב ועזרתו לפיכך נקראת מערת המכפלה וקרית ארבע ארבע זוגות ועליהם הוא אומר יבוא שלום ינוחו על משכבותם הולך נכחו ;
במהדורות מאוחרות ומודפסות, וכבר בראשונה המצויה בידינו דפוס ונציה 1544 מופיע הנוסח הבא : "אדם וחוה אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה". קריאת הכתוב מעלה שאלה מדוע יש שוני בין שתי הגרסאות, מדוע מדבר כתב היד בכללות הנעלם ומדוע מדברת המהדורה המודפסת בפרטות הגלויה?
מספרת התורה בבראשית, וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת, לְכָל-הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּלְכֹל, חַיַּת הַשָּׂדֶה; וּלְאָדָם, לֹא-מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ. תמוה מבנה הפסוק כאן שלכאורה היה צריך לומר ויקרא שמות...ולאדם לא מצא שם כנגדו. מדוע אם כן חותם הפסוק בעזר כנגדו? מה מהות השינוי?
אלא שלאדם יש שם כנגדו, שנאמר, "מַה שְּׁמוֹ וּמַה שֶּׁם בְּנוֹ כִּי תֵדָע" (משלי ל ד), אך אין לו עזר בחינת ז-רע שיעבוד איתו כנגד השם. מהו אותו עזר או זרע? אותו זה+רע הוא הרצון לקבל הנקרא מלכות . "כי מי שלומד כללות כתבי האר"י, יגיע למסקנה שענין המלכות שהוא הכלי לקבלת האור העליון, הוא בבסיסו של הרצון לקבל".(פרי חכם אגרות, אגרת ל"ג עמ' רע"ג, טור ב').
נמצא כתב היד של פרקי דרבי אליעזר מדבר על המלכות באופן כללי. למה הדבר דומה? לאצבעות כף היד, הראשונה למנין מימין היא האגודל הנבחן לספירת כתר, השנייה היא האצבע הנבחנת לספירת חכמה, השלישית היא האמה לספירת בינה, הרביעית היא הקמיצה נבחנת לספירת תפארת, והחמישית היא הזרת הנבחנת לספירת מלכות.
בגן, כאשר מלמדים את הילדים לקרוא בשם אצבעות כף היד מלמדים סימן שיהיה לזכרון לאצבע החמישית הקטנה, והוא נקרא "זרת העוזרת". מכאן למדים אנו קשר, זרת העוזרת היא ספירת מלכות, כפי שאמרו חז"ל, זכה עוזרתו לא זכה כנגדו (יבמות ס"ג א).
אם כך מדוע לא נוקב כתב היד של פרקי דרבי אליעזר בשמות הפרטים (חוה, שרה, רבקה, לאה)? ומסתפק בכנוי הכללי של אדם ועזרתו וכו'? על כך משיב תהילים (קטז) השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם. רוצה לומר, הפרקי דרבי אליעזר מדבר ממרום האלף השביעי,(פרי חכם אגרת ז', עמוד צב טור א') לכן תמצא בו לשון כללות כגון : אדם ועזרתו, אברהם ועזרתו, יצחק ועזרתו, יעקב ועזרתו, שכולן נבחנות למלכות. כי המלכות, הרצון לקבל היא העזר שכנגדו. היות והארץ נתן לבני אדם, האדם נוקב בשם הרצון, הנקרא חוה, שרה, רבקה ולאה, על דרך הפרט היינו שאף מקודם שלימות כלל האנושות כולה, בכל דור ודור נוהג דבר זה גם בפרטים יחידי סגולה, כי אלה הם הפרטים הזוכים בכל דור ודור למדרגות מסוימות בענין גילוי אלקותו ית', והם המה הנביאים ואנשי השם, וכמו שאמרו ז"ל (ב"ר פע"ד) אין לך דור שאין בו כאברהם ויעקב. הרי לעיניך, אשר גילוי אלקותו ית' נוהג בכל דור ודור, לפי דחז"ל המוסמכים לדבר זה ונאמנים עלינו. מאמר מהות חכמת הקבלה / רבי יהודה לייב אשלג זצוק"ל
שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל