בס"ד
שלום רב לכל בית ישראל,
קדש ורחץ יחץ, כאשר אדם משכיל את האלקים הוא מקבל כח
בעל ההגדה נתן כמה וכמה סימנים לשלבים של ההגדה. השלב הראשון הוא עניין של קדש, זה הקידוש, עניין של קדושה משמעותו שהאדם מקדש את עצמו בכך דרכיו, והולך על פי רצון ה' ולא ע"פ רצון עצמו. ע"פ חכמת הקבלה דווקא כשמאירים המוחין הגדולים, ההשכלות האלוקיות הגדולות, דווקא על ידם האדם מסוגל לקדש את עצמו.
כאשר אדם משכיל את האלקים הוא מקבל כוח, לקדש את עצמו בכל דרכיו, ולכן הקידוש נעשה על היין, כי היין בגשמיות, הוא מסוגל לשמח אלוקים ואנשים אם שותים במידה, ואם עוברים את המידה, הוא הופך את האדם לשיכור, ולתת אדם, בהמה, וזה רמז לעניין ההתקדשות בכל תחומי החיים, ואם האדם משתמש במה שצריך להשתמש, הגשמי והרוחני לפי רצון הבורא, זה אדם.
ומפריש את עצמו ממה שאינו לרצון הבורא, וזה מדובר בכל תחומי החיים, גשמיות יש עניין של תאוות הגשמיות, יש כסף כבוד וכו', ואדם צריך בכל ענייו ועניין לבדוק מה רצון הבורא, להשתמש בכל הדברים לפי רצון הבורא, אבל את זה אפשר לעשות ע"י ההשכלות האלוקיות, וזה עניין שפותחים בקדש, שהוא מרמז על האורות הגדולים שנתגלו, ועל ידם יצאו ישראל ממצרים, אחר כך רחץ, עניין רחיצת הידיים, שמרמז על טהרת הכלים דקבלה.
ואחר כך כרפס, מה זה כרפס? לוקחים ירקות בכדי שיראו התינוקות וישאלו. אומר האר"י הקדוש, כל העניין הזה של כרפס, מרמז על קטנות, התינוקות שואלים, וגם הכרפס בעצמו מרמז על קטנות, כי כרפס הוא בגימטריה הוא שם אלקים במילוי יודין, שהוא מרמז על דין ועל קטנות. רוצה לומר שהאדם על ידי קבלת האורות הגדולים של ליל פסח, הוא צריך להיות, כתוצאה מקבלת האורות הללו, מסוגל גם להתנהל בתכלית הקטנות, זה הרמז כאן, אפילו שהקב"ה מפעיל כלפיו מידת הדין גדולה, ואהבת את ה' אלוקיך, בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך, בכל מידה ומידה שהוא מודד לך.
ואחר כך יחץ, לוקחים את המצה האמצעית, שוברים אותה לשניים, חצי לברכת אכילת מצה וחצי מצניעים לאפיקומן. מצה אמצעית מרמזת על ישראל, יש ימין שמאל ואמצע, אברהם יצחק ויעקב. באברהם היה גם את קליפת ישמעאל שנדבקה אך ורק בהשפעה, בלי קבלה, ביצחק שהוא שמאל, היתה גם את קליפת עשו שנדבקה אך ורק בקבלה בלי השפעה, מה שאין כן יעקב, הוא הקו האמצעי הוא נקרא יעקב שלימתא, הוא נקרא בחינת מידת הרחמים שהוא מאחד בתוכו את שני הקצוות.
לכן רמז לזה שזה דרך ישראל, שוברים את המצה לשניים, זה בא לרמז על א) שדרך ישראל היא עשויה משני הופכים שונים, גם השפעה וגם קבלה, גם נשמה וגם גוף, גם אמונה בהשגחה פרטית וגם שכר ועונש, וכו' וכו' רבים ההופכים, גם זה מרמז שהאדם צריך להכניע את עצמו לה', לשבור את עצמו לפני ה' יתברך, ותוך כדי תשומת לב גדולה לאהבת ה', שמחמתה האדם צריך לקיים אך ורק את רצון הבורא, ולא את רצון עצמו.
ואחר מגיד אומרים את ההגדה, אבל צריכים לזכור מה שכתוב בפרשת יתרו, "כה תאמר לבית יעקב, ותגיד לבני ישראל", מביא רש"י את המדרש, בית יעקב אלו הנשים, תאמר להם אמירה שהיא רכה, כי האישה שבכל אחד, משמעותה הרצון לקבל, והרצון לקבל צריך להגיד לו לשמור תורה ומצוות בצורה רכה, משהו שמתאים לרצון לקבל, משהו שמתאים לטבע האגואיסטי של האדם, אחרת הוא לא ירצה לקבל על עצמו את התורה והמצוות, מה שאין כן, לבני ישראל אלו הזכרים שיש בכל אדם, הכוחות ההשפעה, כוחות הנשמתיים תגיד דברים קשים כגידים, שהאדם צריך לחיות עם הבורא, הבורא עליון והוא תחתון. הצרכים הנשמתיים עליונים, והצרכים הגופניים תחתונים, זה עניין של מגיד, לומר דברים קשים כגידים.
שבת שלום ומבורך ופסח שמח וכשר לכל בית ישראל
דברים מתוך שיעור לפסח מאת הרב אברהם גוטליב שליט"א
...
תמונה : Chung Ho Leung