שלום לכולם,
ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב בארץ, וילך איש מבית לחם, יהודה, לגור בשדי מואב, הוא ואשתו ושני בניו.
מגילת רות פותחת במילים הבאות, "וַיְהִי בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה לָגוּר בִּשְׂדֵי מוֹאָב הוּא וְאִשְׁתּוֹ וּשְׁנֵי בָנָיו". נשאלת השאלה, על איזה רעב מדובר? כפי שכתבנו ברשימות קודמות, התורה בפרט, והנ"ך בכלל אינם ספרי הסטוריה, ג"ג, גנאולוגיה, ספרות יפה או חוברת להדרכת תיירים, למרות שניתן לראות בהןם את כל אלה. אלא התורה כלי אומנתו של הקב"ה, כלומר הקב"ה היה מתבונן בתורה ובורא את עולמו. לפיכך, חיינו כאן הם חותם נחתם מסיפור עתיק יותק וקדום יותר, למעשה חיינו כאן הם השתקפות של בבואה נעלה. כלומר כל המתרחש בסיפורי התנ"ך, השמות, המקומות, הארועים, כולם פועלים בתוכינו פנימה, תדיר. לכן ניתן לפרש את התורה ברשות היחיד, הכוונה באדם אחד.
ננסה לראות אם כן כיצד מופיעים המוטיבים המרכזים של סיפור מגילת רות בכל אחד ואחת מאתנו. אך כדי לעשות זאת נצטרך תחילה לפרק את כל המושגים המוכרים לנו, ולבנות אותם מחדש, כאבני בנין שקופות, המספרות ומאירות על שורש הדברים.
מספרים חכמינו, כי כל אימת שפסוק פותח במילה ויהי, כאשר אות ו' קודמת לאות י', אין הדברים מבשרים טובות, כי אות ו' מסמלת את הנהגת זעיר אנפין היא הנהגת המשפט, ואילו אותו י' מלמדת על הנהגת החכמה ועולם אצילות מלשון אצלו וסמוך לו, וכאשר מקדימה האות ו' לאות י', הדברים לא יהיו נעימים, ממש כפי שפותחת מגילת אסתר, ויהי בימי המלך אחשורוש, שבו מתגלה מזימת המן להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים.
ונחזור לענין, אם כן מה פירוש המלים ויהי בימי שפוט השופטים, מה בין מלך לשופט, הרי בראשית היו כל הסמכיות מאוחדות, המלך היה כהן והיה שופט, כיצד אנו למדים זאת, ממלכי צדק מלך שלם. מלכי צדק, היה מלך, והיה שופט את העם בצדק, לכן נקרא מלכי צדק, והיה כהן שכן כתוב "ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין והוא כהן לאל עליון" (בראשית יד, יח).
מלכי צדק הוא מלך שמלך בימי אברהם, אך מי הוא אברהם אבינו, האם הוא דמות מקראית בלבד, או שדרך אברהם אבינו נגלית לנו תכונת החסד, כלומר כל פעם שמופיע שמו של אברהם אנו רואים לפנינו ציור של תכונת החסד. נמצא כי התכונה של מלכי צדק מלך שלם, להיות כהן מלך ושופט באחת, יכולה להתקיים רק בתנאי אחד, בימי אברהם, בזמן שהחסד שולט, בוטחים ברוח האדם, ונותנים לו קרדיט, אשראי.
אך מגילת רות פותחת במציאות שונה, במגילת רות כתוב ויהי בימי שפוט השופטים, כלומר המגילה מתארת מציאות נפרדת, שבה מופרדות הסמכיות, סמכות השיפוט נתונה בידי השופטים, ענין שמצביע על הפרדה וחוסר אחדות, כי פעם בראשונה היתה מציאות של מלכי צדק מלך שלם, מלך הכולל הכל, כי הכל שלם, ואילו עתה שופטים בלשון רבוי, ולא שופט בלשון יחיד כפי שאמר אברהם, "השופט כל הארץ לא יעשה משפט"? לומר המציאות המתוארת במגילת רות, היא ראשית כל של פזור, כלומר אין מלך, שנית, יש רבוי של שופטים.
נשאלת השאלה, מה הבעיה בריבוי שופטים? אך לפני שנשאל שאלה זו, עלינו לשאול שאלה מקדימה, מהו שופט? מה תפקידו. ובכן לפני שופט מופיעים שני גורמים, כל אחד מהם מצייר ציור שונה והפוך של המציאות בפני השופט, והשופט צריך להכריע תמיד בין ב' קטבים, מי אשם מי זכאי, מי שחור מי לבן, וכו' וכו', נמצא כל שופט באיכות המשפט שלו רק מפצל ומפריד ושובר את המציאות ליותר ויותר חלקים, מדוע? כי שופט, לא יכול בהגדרתו, להביא את כלל הניגודים לידי שלמות אחת, מדוע? כי שליטתו נובעת מהנהגת המשפט, מאות ו' המהפכת הכתובה בספר בראשית בבטוי ועץ הדעת טוב ורע.
לפיכך מציאות של רבוי שופטים יוצרת עוד ועוד פירוד עוד ועוד פיצול, ומה התוצאה של מצב כזה? רעב. אך לא רעב פיזי. אלא רעב רוחני, מדוע? כי ברוחניות אין פיצול, הכל נמצא באחדות אחת מושלמת, ודבר שהוא שלם, אין בו מחסור. לעומת זאת, רעב הוא תחושה של חוסר. כאשר אדם רעב בגשמיות, הוא מרגיש כאב בגוף, כי חסר לו משהו. באותו אופן ממש מורגש רעב רוחני, לאדם כואב משהו בפנים, תחושה של חוסר שקט, והוא אינו יודע מה מקורה, הרי יש לו הכל מבחינה פיזית, כל הצרכים ממולאים, אם כן מה חסר, חסר הקשר לנשמה, האדם רעב להנהגת הנשמה הרוחנית.
אם מציאות זאת מתוארת בפסוק הפותח את מגילת רות, איך אפשר אם כן להסביר את חלקו השני, "וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה לָגוּר בִּשְׂדֵי מוֹאָב הוּא וְאִשְׁתּוֹ וּשְׁנֵי בָנָיו". מספר ספר הזהר כי איש, רומז על אות י' משם הוי"ה, והאיש, כלומר אות י' עוזב את שם ה' הנקרא בית לחם, כי לחם הוא המרחק שבין רעב ושובע, ומי שמחזיק במרחק בין רעב לשובע, בבית לחם, מחזיק בה', שאותיות שמו נרמזות בשם יהודה.
אם כן, מה עושה האיש, הוא אות י' משם הוי"ה, הולך מבית לחם, הולך משם ה'. למה הדבר דומה? לאנשים שיש להם הכל, בית משפחה, ילדים, עיסוק טוב, חברים טובים, ובכל זאת אינם מרגישים סיפוק ומימוש עצמי, לכן הם עוזבים הכל מאחריהם, והולכים הלאה. ניתן לראות זאת בתמונת החלוצים, שעזבו משפחות מבוססות מאוד עם עתיד כלכלי מבטיח ובאו ארצה, אל מקום שלא היה בו דבר, וכל זאת כדי להרגיש את הריק, את האין, ולמלא אותו בכל טוב.
ונחזור לענין, וילך איש, אומר הזהר היא אות י' של שם הוי"ה, אשתו, היא אות ה' ראשונה של שם הוי"ה, ושני בניו, הם אות ו' דשם הוי"ה, ואות ה' אחרונה דשם הוי"ה. כלומר האיש, אות י' דשם הוי"ה הולך מבית לחם, ואיתו הולכים שאר אותיות שם ה', הנרמזים באשתו נעמי ושני בניו. לאן הולך שם ה'? לגור בשדי מואב, לגור, כלומר להתגורר באופן זמני וחולף, איפה, בשדי מואב, המילה שדי כתובה באות י' ולא באות ה' כפי שבדרך כלל כתובה המילה שדה, כדי להצביע על צמצום, כי בשדי מואב לא יבואו לידי ביטוי רחמי ה' אלא מידת הדין, לכן המילה שדי כתובה באות י'.
נמצא אם כן, כי הרעב המתואר במגילת רות אינו רעב פיסי, אלא רעב רוחני, הנובע מחוסר אחדות והרגשת שלימות. לכן הולך שם ה' משם, הוא ואשתו ושני בניו, ככלומר, כל ד' אותיות ה' הולכות ממקום הפרוד, למקום זמני לחיות באופן מצומצם בשדי מואב.
ודווקא הצמצום הגדול, מות האיש ושני בניו והסתלקות כלתו האחת, יובילו ללידת המלך המיוחל הוא דוד, אשר משמו מתפשט שם ה' במלואו.
ברוך ה' לעולם אמן ואמן