"הַכֶּר-נָא--לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה, הָאֵלֶּה".
בבראשית פרק לח מסופר מעשה יהודה ותמר. יהודה לוקח אישה לבנו ער ושמה תמר. בנו של יהודה מת, כי עשה הרע בעיני ה', ולפי חוקת היבום נתנת תמר לאחיו אונן לאישה, כדי להקים את זרע בעלה המת. אונן אינו מעונין בקיום מצוות היבום ומת אף הוא. לפי החוק אמורה תמר להנתן לבנו השלישי של יהודה, הוא שילה, אך שילה צעיר, ויהודה אביו החושש לחייו של בנו היחיד שנותר, מציע לתמר לשוב אל בית אביה, עד שיגדל שילה בנו.
בנתיים, נפטרת אשתו של יהודה, ובנו שילה גדל, ותמר לא נתנה לו לאישה, כאשר הובטח לה. תמר מבינה מפי השמועה כי יהודה הולך לגזוז את הצאן בתמנה והיא מתכסה בצעיף ויושבת בפתח עיניים. יהודה מבחין בקדשה ונושא ונותן עימה שכרה, גדי עיזים. תמר מסכימה אך מבקשת ערבון עד שיחזור יהודה לעדר וישלח ממנו גדי עיזים כשכר.
יהודה שואל, "מָה הָעֵרָבוֹן אֲשֶׁר אֶתֶּן-לָךְ"? ותמר משיבה, "חֹתָמְךָ וּפְתִילֶךָ, וּמַטְּךָ אֲשֶׁר בְּיָדֶךָ". כפי שאמר שמעון הצדיק על שלושה דברים העולם עומד: 'על התורה, ועל העבודה, ועל גמילות החסדים'. (מסכת אבות פרק א משנה ב) תורה הוא קו ימין, עבודה היא קו שמאל שהיא עבודה שבלב בחינת תפילה, וגמילות חסדים, שהיא קו אמצעי המשלב תורה שהיא מצד ימין עם העבודה שבלב שהיא בחינת שמאל לכלל קו אמצעי שנקרא רחמים.
באותו אופן ניתן לראות את בקשת תמר לערבון מצד יהודה: המטה הוא בחינת ימין, שהוא בחינת מטה שבחשיבות בחינת אמונה, הפתילים, הוא בחינת קו שמאל שהוא תפילה המורה על חסרון, והחותם הוא הוא בחינת קו אמצעי "כִּי כְתָב אֲשֶׁר נִכְתָּב בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ וְנַחְתּוֹם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ אֵין לְהָשִׁיב", (אסתר ח ח) כי חותמו של הקב"ה אמת, ככתוב תתן אמת ליעקב, ויעקב שהוא בחיר האבות הוא בחינת קו אמצעי.
כעבור שלושה חודשים, הוגד ליהודה כי זנתה כלתו תמר וכי הרה לזנונים, ויהודה פוסק פסוקו, "הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף". בעוד היא מוצאת לשריפה היא מפנה שאלה ליהודה, "הַכֶּר-נָא--לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה, הָאֵלֶּה". יהודה מכיר בשלושת הסימנים (החותמת הפתילים והמטה) ומתקיים הפסוק על שלושה דברים העולם עומד. תמר יולדת תאומים פרץ וזרח, כאשר לימים יוולד מפרץ דוד המלך.
כל טוב הצלחה וברכה,
תמונה : ecstaticist