שלום וברכה לכולם,
תמרים ליד הכנרת משקיפים אל הגולן, תמונה fabcom
מהו שאמר בעל התהלים צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה? מה הקשר שבין תמר וארז, מדוע כורך אותם בעל התהלים יחדיו, הרי התמר גדל במדבר, והארז גדל בלבנון, פעמים רבות תחת משא שלג כבד, ואיך יכול אם כן, בעל התהלים לכרוך שני הפכים יחדיו ולהביאם לכלל אחד שלם? כדי להבין את הפסוק האמור נתבונן תחילה במדרש רבה סדר בראשית, ונראה כיצד מתייחסים בעלי המשנה לארז ולתמר, ומשם נוכל להקיש לגבי יחס בעל התהלים אליהם:
הנה הדברים: (מדרש רבא סדר בראשית פרשה מ')
"...צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח, מָה הַתְּמָרָה הַזּוֹ וְאֶרֶז אֵין בָּהֶם לֹא עִקּוּמִים וְלֹא סִיקוּסִים (בליטות נפוחות), כָּךְ הַצַּדִּיקִים אֵין בָּהֶם לֹא עִקּוּמִים וְלֹא סִיקוּסִים". מדוע נמשל הצדיק לתמר? כי כפי שהתמר הוא ישר, כלומר אין בו עיקומים הנובעים מקבלה עצמית, או אינטרסים אישיים, או סיקוסים, שהם בליטות נפוחות הנובעות מישות עצמית, כי על מי שהוא בעל גאוה, אנו אומרים שהוא נפוח, כך בצדיקים אין עיקומים, ואין סיקוסים, כי כל פעולתם היא ישר-אל, כלומר להשפיע נחת רוח לאלקים ואדם.
"מָה הַתְּמָרָה וְאֶרֶז צִלָּן רָחוֹק, כָּךְ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל צַדִּיקִים רָחוֹק". נסביר את מהות המושגים קרוב ורחוק: קרוב, הוא קרוב לטבע האדם, שהוא רצון לקבל לעצמו, ורחוק פירושו, רחוק מטבע האדם, שהוא להשפיע נחת רוח לאלקים ואדם, והוא רחוק מטבע האדם כרחוק מזרח ממערב, לכן אומרים בעלי המשנה כי כפי שהתמר והארז מטילים צל רחוק (ארוך) כך מתן שכרם של צדיקים רחוק, כלומר בעולם הבא, שהוא בינה, כי העולם הזה נקרא קרוב, היות שהוא קרוב לטבע האדם, והעולם הבא, שהוא בינה ובחינתו חפץ חסד, הוא רחוק ביחס לטבע האדם.
והנה עוד היבט למונחים קרוב ורחוק והפעם בלשון ארם: כאשר מברכים אדם בארמית מאחלים לו אריכות ימים, וזו לשון הברכה: "בדאלו טולו", כלומר שצילו יהיה ארוך, כי דלו בארמית פירושו צלו בעברית, (ד' וצ' נחלפות) וטולו פירושו ארוך.
ומה עומק יש לברכה זו, שצל ימיו של האדם יהיה ארוך? הרי אדם רוצה אור, ומברכים אותו בצל ארוך שהוא היפך האור, היכן נמצאת כאן בדיוק הברכה? ויש לומר כי ענין של אריכות ימים מושפע מאורכה של החכמה, המושפעת לנבראים מפרצוף אריך אנפין. וכאשר מברכים אדם בארמית ומייחלים לו שצילו יהי ארוך, הוא ממש כפי הפסוק הכתוב בשיר השירים, בצלו חמדתי וישבתי, הכונה היא לצלו של אריך אנפין, וזו גם הסיבה שבעטיה בונה המשכן היה בצלאל בן אורי, שהיה בצלו של האל, כלומר בצלו של אריך אנפין, ולמרות שמשה היה רעיא מהימנא, על כל פנים הוטלה מלאכת בנית המשכן על בצלאל.
לכן אומרים בעלי המשנה כי צל התמרה והארז הוא רחוק, כי הם מקבלים את הארתם מפרצוף אריך אנפין, וכך מתן שכרם של צדיקים, אינו בא במידי, בתדר קצר של העולם הזה, אלא הוא נצבר לאורך חיי החכמה, שנאמר אורך חיים בימינה (משלי ג' ט"ז). כי הצדיק מוותר על השכר, שכר הצדיק הוא עבודת ה' וקרבתו, הוא אינו חפץ במתווך הנקרא שכר, כי המתווך יפריד אותו מה' יתברך שמו.
וממשיכים בעלי המשנה ואומרים, "מָה הַתְּמָרָה וְאֶרֶז לִבָּן מְכֻוָּן לְמַעְלָן, כָּךְ הַצַּדִּיקִים לִבָּן מְכֻוָּן לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים כה, טו): עֵינַי תָּמִיד אֶל ה' כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי". כי ליבו של הצומח מופנה כלפי מעלה, הוא גדל ומתפתח אל כוון האור, מה שאין כן הדומם, שואב הכל אליו בכח הגרביטציה, בכח הקרבה (craving) והתאבה. מהו אם כן הפירוש לפסוק עֵינַי תָּמִיד אֶל ה', היות שהבורא נקרא חכם, ועיני תמיד אל ה', פירוש עיני האדם שהם בחינת חכמה, מחפשות את ה' הנקרא חכם, ללמוד ממנו חכמה. ומדוע כי ה' יוציא מרשת רגלי, רשת היא לא רק מצודה, ופח, ומקום מארב, אלא רשת הן אותיות האחרונות באלף בית ולכן הן נחשבות לבחינות הקבלה העבות ביותר, לכן אומר הפסוק כי רק התבוננות בה' שהיא בחינת עיני אל ה' תמיד, תוציא את רגלו, שהיא בחינת הקבלה שבו מהעביות הגדולה ביותר הנקראת רשת. כלומר כפי שלב התמר והארז מכוון כלפי מעלה אל הנותן כך עיני האדם מכוונות להנותןף ובכך יושע מבחינות הקבלה שלו, כי טבע הגוף ללכת אחר העינים, והיות שהעינים אל ה' ילך גם הגוף וזאת לומדים בעלי המשנה מלב התמרה והארז.
ושואלים בעלי המשנה, "מַה תְּמָרָה וְאֶרֶז יֵשׁ לָהֶן תַּאֲוָה, אַף צַדִּיקִים יֵשׁ לָהֶן תַּאֲוָה, וּמַה הִיא תַּאֲוָתָן, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶאֱמַר (תהלים מ, ב): קַוֹּה קִוִּיתִי ה'". כפי שלתמרה וארז יש תאוה אל ה' והם צומחים כלפיו מעלה מעלה, כך צדיקים תאוותם אל ה', ובתאוותם אל ה' מותחים אליו קו, ובקוותם אליו נוצרת תקוה.
"אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא מַעֲשֶׂה בִּתְמָרָה אַחַת שֶׁהָיְתָה עוֹמֶדֶת בְּחַמְתָן וְלֹא הָיְתָה עוֹשָׂה פֵּרוֹת, עָבַר דִּקְלַי אֶחָד וְרָאָה אוֹתָהּ, אָמַר תְּמָרָה זוֹ צוֹפָה מִירִיחוֹ, כֵּיוָן שֶׁהִרְכִּיבוּ אוֹתָהּ עָשְׂתָה פֵּרוֹת". אמר רבי תנחומאי מעשה בתמרה אחת, שהיתה עומדת בחמת (בחמת טבריה, או מבוא חמה, או חמת גדר וכולם מלשון ראיה , שכן החמה נקראת בשם שמש, והשמש מאירה לאדם) ולא היתה עושה פירות, ויש להבין כי ג' המקומות, בין אם חמת טבריה, מבוא חמה או חמת גדר, ג' המקומות הללו נמצאים צפונית ביחס ליריחו עיר התמרים. שכן עיר התמרים היא דרומית ביחס לחמת. כלומר חמת, מקום בו נמצאת התמרה, היא בספירת הגבורה, ואילו יריחו נמצאת בדרום בספירת חסד, וזה ענין שהיתה תמרה אחת עומדת בחמתן, ולא היתה עושה פירות , מדוע? חמתן הוא אותיות תן חם, שספירת הגבורה הנבחנת לתמרה, מבקשת חם ספירת החסד המתפשט הנמצא ביריחו.
עבר דקלי אחד, אדם המטפל בתמרים, כמו חלקאי שתחום עיסוקו הוא חקלאות, כך דקלי תחום עסוקו הוא דקלים ותמרים, וראה אותה, בחמתן, ללא פירות, צופה מיריחו, ומדוע היא צופה מיריחו, היות שיריחו נקראת עיר התמרים, ורצונה של התמרה להניב פירות, כתמרים הצומחים ביריחו, לכן הוא צופה מיריחו, לכן היא צופה ומביטה אל המטרה היא פירות.
כעת מדוע נוקט רבי תנחומא במילים דקלי אחד, כמו שאמרנו קודם, דקלי, הוא אדם המטפל בתמרים, ודקלים, מדוע אם כן, מכנה לו רבי תנחומי בכינוי אחד, למה הוא מתכוון? ויש לומר כי הכינוי אחד סובב על רצונו האחד שהוא להיטיב לנבראיו, ובתור שכזה הוא מחפש לעשות טוב, וכיוון שראה תמרה שהיתה מצפה לטוב, מיד הרכיב אותה (עם הזכר שהוא המשפיע ) ועשתה פירות.
לפיכך, מה מלמדנו רבי תנחומא במדרש? כפי שהתמרה היתה צופה אל המטרה, כך האדם צריך להיות צופה אל המטרה, לרצות להיות בקשר עם ה', ותשועת ה' כהרף עין, בשבריר השניה שאדם מתכוון להיות בקשר עם הבורא יתברך שמו, מיד מושפעת לו הארת הטוב.
ברוך ה' לעולם אמן ואמן