בס"ד
הגמרא במסכת סוטה מתארת מצב עדין בו היו נתונים בנ"י לפני שחצו את הירדן לעלות לארץ ישראל. ויש להבין מדוע אנו משתמשים במושג עליה כדי לציין פעולה שמהותה היא מעבר לארץ ישראל מכל מקום. ארץ ישראל נמשכת מעולם אצילות עליו נאמר "לא יגורך רע", כי רצון עצמי מכונה רע, ואילו המושג ארץ ישראל מכוון לארץ מלשון רצון, וישראל מלשון ישר-אל שהרצון היחיד בה הוא רצון להשפיע, לזולת או לה'.
אנוו נולדים בגוף, שנזרקה בו נשמה, חלק מאלוה ממעל, שני הפכים מהותים: הגוף דואג לצרכי עצמו, ומרגיש רק את עצמו, בעוד הנשמה מסוגלת להרגיש את האחר, לדבר עם האחר, ואף לדאוג לו. מכיוון ששני הפכים שורים במקום אחד, יש מאבק מתמיד בין רצונות הגוף המבקשים לספק את צרכי עצמו המוגבלים, לבין הנשמה הרוצה להשפיע נחת רוח ותו לא. הנשמה מכונה לעיתים 'ארץ ישראל', ארץ מלשון רצון, וישראל אותיות ישר-אל, כלומר רצון שמהותו אחת להשפיע נחת רוח, כיוונה של הנשמה היא מבפנים כלפי חוץ, ותכונתה התפשטות.
כאשר מפרשים את התורה באדם אחד, הרצון להשפיע שבו, המכונה נשמה, נקרא גם ארץ ישראל, והרצון לקבל לעצמו נקרא שבעים אומות, או שבעים לשון. כאשר אדם 'עולה' לארץ ישראל הוא למעשה, ממעט את הרצוונות שלו הדואגים אך ורק לעצמו, מכסה אותם כאילו אינם קיימים כלל, ורק כאשר אינם קיימים (כי הוא מנע מהם את זכות הקיום באותו הרגע, כי הוא לא חושב עליהם יותר) או אז הוא פנוי לעשות נחת רוח לקונו.
נמצא במשך שעות היממה, אדם עולה לארץ ישראל או יורד ממנה תדיר, תלוי איפה נמצא הראש שלו במהלך היום או הלילה, ועימו עולים ויורדים כל העולמות הכלולים בו, ככתוב (הרמב"ם, הלכות תשובה פרק ג') עשה מצוה אחת--הרי הכריע את עצמו והכריע את כל העולם כולו לכף זכות, וגרם להן תשועה והצלה.
הטופוגרפיה של עמק הירדן נמשכת אף היא מעולמות רוחניים, כדי לעלות לארץ ישראל, צריך קודם 'לרדת', לעזוב, להניח להרגלים של אהבה עצמית, הנחשבים בעינינו ירידה באיכות חיים, כי אנו רגילים לספק רק את צרכי עצמינו ואנו קוראים לתכונה זו 'רמת חיים'. ורק כאשר אנו יורדים בעמק הירדן מלשון יורד מדן (בכורות נ"ה) ואנו נמצאים בעומק האהבה העצמית, אנו יכולים להרים ראש ולראות שיש גם ארץ אחרת או רצון אחר, הנקרא אהבת הזולת, או ארץ ישראל.
לפיכך ניתן לפרש את דברי ריש לקיש שאמר 'בירדן קיבלו עליהן את הנסתרות' כך, כיוון שמדרגת ארץ ישראל נמשכת ממקום שיש בו אהבת ה' ואהבת אדם הנצחית, כדי להגיע לשם, חייב אדם לקבל על עצמו את הנסתרות, כי הנסתרות לה' אלוקינו, שהיא הכוונה להיטיב לנבראיו (שהיא נסתרת מן הנברא) שהיא האמצעי להגיע לאהבת ה' ולאהבת האדם. חיזוק לדבריו של ריש לקיש אנו רואים במקום החצייה המפורט של בנ"י את הירדן כנגד יריחו, שיריחו היא מלשון ריח, ירח, או ירך, עליה נאמר "מה ירך בסתר אף דברי תורה בסתר".
ראש חודש אדר שמח לכל בית ישראל
פסיפס של אריה ממנזר דיר חג'לה בבקעת הירדן ליד יריחו,
תמונה : אבישי טיכר
