וַיִּקְרָא שְׁמָהּ, רְחֹבוֹת, וַיֹּאמֶר כִּי-עַתָּה הִרְחִיב יְהוָה לָנוּ, וּפָרִינוּ בָאָרֶץ

"וַיְהִי רָעָב, בָּאָרֶץ, מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן, אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם; וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל-אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ-פְּלִשְׁתִּים, גְּרָרָה".

הרעב

פרק כו' בספר בראשית, ובו יסופר כיצד היה רעב בארץ, מלבד הרעב הראשון שהיה בימי אברהם, ובשל אותו רעב, הולך יצחק לארץ גרר. ארץ גרר היא שפלת החוף המחברת את ארץ ישראל עם מצרים, אשר שמשה תוואי דרך ברור, ליורדים למצרים ולשבים ממנה, היות והגורר רגליו בה, להיותו פוסע בחול, רואה לנגד עיניו תדיר את הים, ויודע כי הוא הולך בדרך הנכונה, באשר הסיכויים לטעות בדרך למצרים וממנה הם אפסיים, אם עולים ויורדים דרך שפלת חוף ארץ גרר.

וכעת לסיפורנו, ה' נגלה ליצחק בעודו בארץ גרר ומבקש ממנו שלא לרדת למצרים, כי אם להשאר במקום בו הוא נמצא, וזאת כדי שה' יוכל לקיים את שבועתו שנתן לאבא אברהם.

שלא כאביו אברהם (קו ימין, חכמה חסד), שירד למצרים, וכבנו יעקב (קו אמצעי, דעת תפארת) שיצא מבאר שבע בדרכו לחרן, יצחק  (קו שמאל, בינה גבורה) הוא היחיד מבין האבות, שנולד ונשאר בארץ ישראל כל ימי חייו.

בעקבות השארותו של יצחק בארץ גרר, הוא מצליח מאוד, והצלחתו מעוררת את קנאתם של הפלישתים, תושבי שפלת חוף ארץ גרר, (ראו קשר בין פלשת לשפלת החוף, אותן אותיות אך בסדר שונה), אשר קנאתם בהצלחת יצחק הובילה אותם לסתום את הבארות, שחפר אביו אברהם בימי חייו, בעפר.

הבאר

כאן המקום לציין כי בְּאֵר, היא נוטריקון בְּאוֹר, כלומר באמצעות האור, ככתוב במשלי טז טו: "בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ - חַיִּים, וּרְצוֹנוֹ כְּעָב מַלְקוֹשׁ " כי כל באר הנובעת מים, היא מקור חיים, לכן בה-אור, כאשר סיתום הבארות מורה על כיסוי והסתרה של האור, או מקור החיים.

שלוש בארות חפר אברהם בימי חייו, אותם ממלאים הפלישתים בעפר לאחר מותו. את אותן בארות חופרים עבדי יצחק. מה פירוש הדבר בעולמות הנפש של האדם פנימה, הפלישתים שבאדם, היושבים על שפלת חוף ים החכמה, לא יכולים להשתמש באור החכמה על מנת להשפיע, לכן הם סותמים את הבארות בעפר. עפר הוא נוטריקון ע' פר, שהם נבחנים לשבעים רצונות קבלה שיש לאדם, כי פר בן בקר, הוא בהמה, והוא נבחן לקו שמאל.

בארות יצחק

"וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת-בְּאֵרֹת הַמַּיִם, אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו, וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים, אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם; וַיִּקְרָא לָהֶן, שֵׁמוֹת, כַּשֵּׁמֹת, אֲשֶׁר-קָרָא לָהֶן אָבִיו". יצחק חופר שוב את אותן בארות המים שחפר אביו בימי חייו, וקורא להן באותם שמות שקרא להן אביו. " וַיַּחְפְּרוּ עַבְדֵי-יִצְחָק, בַּנָּחַל; וַיִּמְצְאוּ-שָׁם--בְּאֵר, מַיִם חַיִּים.  וַיָּרִיבוּ רֹעֵי גְרָר, עִם-רֹעֵי יִצְחָק לֵאמֹר--לָנוּ הַמָּיִם; וַיִּקְרָא שֵׁם-הַבְּאֵר עֵשֶׂק, כִּי הִתְעַשְּׂקוּ עִמּוֹ". רועי גרר רבים עם רועי יצחק, ודורשים את המים לעצמם בלבד, לכן קורא יצחק לבאר עשק, לשון עושק, שע' רצונות דקבלה עושים שק, כלומר כיס גדול, ולתוכו הם מזרימים את השלל.

 * ניתן לומר כי הבאר עשק, היא העיר אשקלון של ימינו, כי במקום לעשוק, ולחמוס, היא משקה ומרווה, אשקה+לון (אשקה להם, או אשקה אותם) וזה תיקונה של הבאר.

"וַיַּחְפְּרוּ בְּאֵר אַחֶרֶת, וַיָּרִיבוּ גַּם-עָלֶיהָ; וַיִּקְרָא שְׁמָהּ, שִׂטְנָה". באר אחרת כי הצד האחר משטין על האדם, והוא הופך את השתיה לשטנה.

* ניתן לומר כי הבאר שטנה היא העיר אשדוד של ימינו, כי במקום לשטום (לשנוא) את הבאר ולסתום את מימיה (כפי שעשו הפלישתים) הפכה להיות לאשדה, ובלשון רבים אשדות, ומפאת ההיגוי הפכה לאשדוד. כי אשדה היא מפל מים waterfall, וזה תיקונה.

"וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם, וַיַּחְפֹּר בְּאֵר אַחֶרֶת, וְלֹא רָבוּ, עָלֶיהָ; וַיִּקְרָא שְׁמָהּ, רְחֹבוֹת, וַיֹּאמֶר כִּי-עַתָּה הִרְחִיב יְהוָה לָנוּ, וּפָרִינוּ בָאָרֶץ". מהו ויעתק, לשון ניתוק ותזוזה. הבארות עשק ושטנה נמצאות בזו אחר זו על שפלת קו החוף מדרום לצפון, כאשר 'ויעתק משם' פירושו, ניתק מרצונות הקבלה, כלומר יצחק לא רוצה לקבל חכמה, כי אם להשפיע. לכן  נקרא שמה רחובות, מלשון רחבה בחסדים, מפאת רצונה להשפיע.

* ניתן לומר כי רחובות, הבאר השלישית שחפר יצחק, היא העיר רחובות של ימינו, ראו במפה המצורפת כיצד מונחות אשקלון ואשדוד על ציר אחד מדרום לצפון, כאשר רחובות נמצאת צפונית מזרחית אליהן.

שימו לב כיצד נמצאות אשקלון ואשדוד על רצף אחד לאורך החוף, בעוד רחובות נמצאת צפונית מזרחית להן. זאת אותה העתקה שעהתיק יצחק את דרכו מקו החוף, אל תוך הארץ פנימה.

מדוע מעתיקים מקום מגורים

העתקה שעשה יצחק מבארות עשק (הנבחנת להארת ספירת כתר), ושטנה (הנבחנת להארת ספירת חכמה) היתה כדי לחפור את הבאר השלישית היא רחובות, בכדי להגיע להארת ספירת הבינה, שהיא תחילת בנית הכלים, מפני שתכונת הבינה היא שאינה רוצה לקבל את אור חכמה, (המצוין ע"י הבאר שטנה שהיא ממש עצם מהבאר עשק הנמשכת מספירת כתר, ולא רואה עצמה נפרדת ממנו) אלא היא רוצה להשפיע, לכן כבר לא רבים על הבאר, כי לפלישתים אין נגיעה בהשפעה, ואם כך מדוע לריב עליה.

עד כאן מנינו שלוש בארות, או שלוש הארות, הנמשלות לג"ר, כלומר לג' ספירות ראשונות : כתר חכמה ובינה. כעת מה בנוגע לשבע הספירות התחתונות שהן בחינת המידות. נראה את מהלך הפסוקים בפרק, "ויעתק משם... ויקרא שמה רחובות", ובפסוק הבא " וַיַּעַל מִשָּׁם, בְּאֵר שָׁבַע", ויעל לשון עליה, מפני שהוא רוצה להשפיע, כי יש לו כלים בבינה, המכונה השפעה, כי היא בחינת חפץ חסד.

ויעל משם באר שבע, כי ספירת הבינה, המכונה רחובות, היא אם לכלים, או אם הבנים, וכן ממנה, מרחובות, מהבינה, עולים לבאר שבע. כלומר הארת ספירת הבינה, מסוגלת להאיר לעבודת שבע המידות או הספירות התחתונות שיהיו בעל מנת להשפיע.

לבאר שבע מגיעים אבימלך מגרר, אחזת רעהו, ופיכל שר צבאו, יצחק לא מבין כלל מדוע הם באים אליו, היות והם שונאים אותו וגרשו אותו מעליהם. אנשי גרר מסבירים ליצחק כי ראו שה' עימו לכן הם רוצים לכרות עימו ברית באשר כוונתה של הברית היא שלום. יצחק עושה להם משתה, הם אוכלים ושותים ובבוקר נשבעים זה לזה, יצחק משלחם והם הולכים מאתו בשלום.

באותו היום באים עבדיי יצחק ומספרים לו כי בבאר הרביעית שחפרו מצאו מים חיים, יצחק קורא לה באר שבע, על שם השבועה שנתן לאבימלך מלך גרר על השלום. מכאן נבין שהבאר הרביעית, היא הכולל של שבע המידות התחתונות, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד,מלכות, ובקיום שבע המידות התחתונות, מתקיים גם השלום.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן