שה לבית אבות, תמונה Olduser
במסגרת ההכנות ליציאת מצרים נצטוו ישראל ע"י משה ואהרון לקחת בעשור לחודש שה לבית אבות. את השה נצטוו ישראל לשמור עד ארבעה עשר לחודש, ואז לשחוט אותו כקורבן פסח, את דמו לתת על המזוזות והמשקוף, ואת בשרו צלי אש נצטוו לאכול על השובע, לא להותיר ממנו עד בוקר, את הנותר לשרוף באש, ואת עצמותיו נצטוו ישראל שלא לשבור, כדי שאח"כ יוכלו לזרוק אותן בשוק לעיני כל מצרים.
את השה נתבקשו ישראל לאסור לכרעי המיטה בי' (בעשור) בחודש, כאשר השלב הבא הוא ההבכרה, כלומר הכנת השה לשחיטה בארבעת הימים שבין י' בחודש לי"ד בו. (ארבעה ימים כנגד ד' אותיות משם הויה, י-ה-ו-ה) שהוא בחינת גילוי של ד' ספירות חכמה, בינה, תפארת ומלכות. וזאת כדי להכניע את שליטת קליפת חכמת מצרים תחת קדושת אמונת ישראל.
ומספר זהר פרשת פנחס פירוש הסולם אות תשלו) בג"ד אל תאכלו וכו': משום זה אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים כי אם צלי אש ראשו על כרעיו ועל קרבו, כדי שיהיה נדון באש צלי. וצוה להשליך עצמותיו בשוק בבזיון, משום זה, ועצם לא תשברו בו. וצוה על יום הרביעי, שלאחר שיהיה ג' ימים קשור, לעשות בו דין. וזה היה קשה להם מכל המכות שהכה אותם הקב"ה על ידי רועה הנאמן. ולא עוד, אלא שצוה שלא לאכלו בחשק, אלא על השובע. ומיד שרואים עצמותיו בשוק ואינם יכולים להצילו, קשה להם זה מכל. ולא עוד, אלא שנאמר בהם ומקלכם בידכם, להכניע כל אלהי מצרים תחת ידיהם. ומשום שאלהיהם הם בכורות ממונים, כתוב, וה' הכה כל בכור.
פירוש הדברים; בג"ד אל תאכלו וכו': משום זה אל תאכלו ממנו נא (קו שמאל, שהוא כולו דם) ובשל מבושל במים (קו ימין) כי אם צלי אש (קו אמצעי, כי העשן עולה ממטה למעלה, נמתק ברחמי האש, העלה ממטה למעלה). ראשו על כרעיו ועל קרבו, (לרמז על עבודת האדם, שכדי להתקרב לאלוקות, עליו לבטל את דעתו והוא סוד ראשו על כרעיו ועל קרבו, שהוא מצב של קטנות) כדי שיהיה נדון באש צלי. (צלי בגימטריה 130 שהוא עשר פעמים י"ג מידות רחמים, או עשר פעמים אהבה, או עשר פעמים אחד).
וצוה להשליך עצמותיו בשוק בבזיון, משום זה, ועצם לא תשברו בו. (כי לא ניתן לשבור את עצם החכמה, משום שאינה כלי, אלא אור) וצוה על יום הרביעי, (הוא היום העברי, בו עוברים את הנהר, בחינת בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם, תרח אבי אברהם ואבי נחור; ויעבדו, אלוהים אחרים, כלומר עוברים ממצב של עבודה זרה למצב של אמונה בה') שלאחר שיהיה ג' ימים קשור, (בקשר אמונת ג' האבות) לעשות בו דין. וזה היה קשה להם מכל המכות שהכה אותם הקב"ה על ידי רועה הנאמן. ולא עוד, אלא שצוה שלא לאכלו (את קורבן הפסח) בחשק, (מטעם הרצון לקבל), אלא על השובע, (מפאת הרצון להשפיע).
ועוד בזהר פרשת בא אות קצה) ועצם לא תשברו בו. להראות בו בזיון, ובכל אלהי מצרים. כי העצמות היו מושלכים בשוק, ובאו כלבים והיו גוררים אותם ממקום למקום. וזה היה קשה להם מכל, כי העצמות הם תקון הגוף, ודומים כעין צד האחר, דהיינו לאלהים אחרים שלהם, וישראל השליכו אותם בשוק בדרך בזיון. וע"כ כתוב, ועצם לא תשברו בו, אתם לא תשברו, אבל כלבים היו באים ושוברים אותם. (כלבים נבחנים לרצונות הקבלה שבאדם והם אשר שוברים את עצמוּת העבודה הזרה, שהם עצמות השה המושלכות בשוק) ועוד כתב בילקוט ראובני על התורה - פרשת בא "בבית אחד יאכל לא תוציא מן הבית וגו'. ענין שבירות עצמות בקרבן פסח ועצם לא תשברו בו, אתם לא תשברו בו אבל הכלבים שוברים עצמות, וזה היה להם ביטול ע"ז ע"י שבירה זו אבל אין לה ביטול ע"י ישראל, לכך אתם לא תשברו בו.
וְכָכָה, תֹּאכְלוּ אֹתוֹ--מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים, נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם; וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן, פֶּסַח הוּא לַיהוָה. מתניכם חגורים המותנים מראות על יכולת העמידה של האדם, ככתוב כוחו במותניו, והיא כנגד אות ו' משם הויה, נעליכם ברגליכם כנגד ה' אחרונה משם הויה, (זיווג אותיות ו"ה משם הויה שהן ספירות תפארת ומלכות) ומקלכם בידכם, כנגד אות ה' ראשונה בשם הויה, כי תפיסת היד, מצביעה על יכולת התפיסה וההבנה של האדם, והיא כנגד ספירת בינה, ואכלתם אותו בחפזון ככתוב פחז כמים אל תותר הנאמר לראובן בברכת יעקב אבינו ע"ה, שהוא כנגד אות י' משם הויה, והיא כנגד ספירת חכמה, לקיים ואמרתם זבח פסח הוא לה'.
פסח כשר ושמח לכל ישראל