"לְבִנְיָמִן אָמַר--יְדִיד יְהוָה, יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו; חֹפֵף עָלָיו כָּל-הַיּוֹם, וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן".
מהו שאמר משה בברכתו לשבט בנימין בפרשת וזאת הברכה, "-יְדִיד יְהוָה, יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו; חֹפֵף עָלָיו כָּל-הַיּוֹם, וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן". מפרש רש"י כי עבודת בנימין היא בבנין בית המקדש, ידיד ה' הוא בית המקדש, עליו חופף ה' כל היום ומשכין שכינתו בתוכו. ניתן לפרש כי בין כתפיו שכן כך, כי הראש מונח בין שתי הכתפיים, והראש נבחן לרצון להשפיע המכונה בשם קודש, וכאשר מתאר משה את בנין בית המקדש, שהוא ייעודו של שבט בנימין, הוא למעשה מזכיר, שכל בנין הקדושה בא למעשה מנתינה.
מפרש רש"י כי בין כתפיו שכן, הוא כי "אין לך נאה בשור יותר מכתפיו", מה מסמל השור ומה מסמלות כתפיו? יוסף, בכור רחל, נמשל לשור, מדוע? מפני שזן וכלכל את כל העולם כולו, כמו השור, הנושא בעול לפרנס את הבריות (המלבי"ם, נחלת דוד, עמ' קמח) ואין שור אלא תורה.
ובכן מהן כתפי השור? הרי כתפי השור או כתפי התורה, נמשלו לשני ההרים הסמוכים לשכם, ששם נכתפה התורה. ומשום מה אנו משתשמים בפועל להכתיף? כלומר לשאת על הכתף? כי שם מצווים שבטי ישראל בפרשת כי תבוא להכתיף, לשאת על כתף, ולתקף (לתת תוקף לתורה) כפי שהכין אותם משה בפרשת כי תבוא. ששה שבטים על הר גריזים (הר הברכה) וששה שבטים על הר עיבל (הר הקללה). כאשר הכתף האחת נתונה למצוות עשה (ברכה) והכתף השניה נתונה למצוות לא תעשה (קללה).
ובית המקדש שהוא בחינת בנימין שוכן כראש אחד בין שתי כתפי התורה, כתף ימין נתונה למצוות עשה, כתף שמאל למצוות לא תעשה, ורק כאשר אדם כופה(ת) את עצמו להשתעבד לה' בשתי כתפיו, יתכן בנין של קדושה שהוא בחינת בנימין. כך למעשה מחבר משה בברכתו את שני בניה של רחל לכלל אחד, כתפי התורה נתונות ליוסף (שכם) ובית המקדש נתון לבנימין (ירושלים). עליו התפללה אמו רחל, "יוסף ה' לי בן אחר" (כי יוסף נולד בגלות) והכוונה בתיבת אַחֵר, הוא לאחר הגלות שהוא בחינת ארץ ישראל. ומשה ששמע את תפילתה קיים אותה בברכת בנימין.
כל טוב הצלחה וברכה בבנין בית המקדש