מהו שאמר רבי אלעזר בן עזריה, אם אין קמח אין תורה

שלום לכולם,

מהו שאמר רבי אלעזר בן עזריה אם אין קמח אין תורה

האות א' נרמזת בשם הוי"ה ברוך הוא שהוא מעל לזמן והמקום, שהוא אור אינסוף ברוך הוא

נתבונן בציור האות א' הרומז לאלופו של עולם שהוא אחד. גימטריה של א' היא 1. לפי רבי עקיבא אות א' מורכבת מאות ו' כתובה באלכסון ולצידה ב' אותיות י', אחת מימין למעלה ואחת משמאל ולמטה. גימטריה של אות א' שכזו היא 26, כי אות ו' עולה שש וב' אותיות י עולות עשרים הרי עשרים ושש. עשרים ושש הם גם גימטריה של שם ה' כלומר הוי"ה, נמצא כי בכל אות א' נרמז שם הוי"ה ברוך שהוא שמול הגדול במידת הרחמים ככתוב שמי הוי"ה לא נודעתי להם. בשם הוי"ה נודע הקב"ה למשה במעמד הסנה הבוער. אך במעשה בראשית לא מופיע שם הוי"ה ברוך הוא אלא שם אלהים, מדוע? האם זו טעות סופרים או שיש הבדל מכוון בשם הוי"ה ושם אלקים, ואם כן מהו המקור להבדל?

שם הוי"ה הוא שמו הגדול במידת הרחמים והוא מעל זמן ומקום, לכן אנו מייחדים בכל יום "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד". לקבל כי כל המקרים והארועים המופיעים בזמן ומקום מסויים מקורם הוא  - אחד - מעל הזמן והמקום (כי זמן ומקום מעידים על ריבוי, יש הרבה מקומות והרבה זמנים והרבה מקרים). נאם שם הוי"ה ב"ה הוא מעל הזמן והמקום והוא אינסופי, מדוע אם כן פותחת התורה את מעשה בראשית בשם אלקים שהוא סופי, כלומר בשם שיש יש לו תכלית, שתכליתו היא הכלת השמים והארץ וכל צבאם, ולא בשם הוי"ה, שהוא רומז לאינסוף, ומדוע הוא מוזכר שמו הסופי והתכליתי של הבורא במעשה בראשית שלושים וושתיים פעמים, מה מיוחד במספר שלושים ושתיים, ואיך התפשטה האחדות המופלאה והאינסופית לשלושים ושתיים נתיבות חכמה, נקרא במאמר הבא.

כפי שאמרנו לעיל, את האות א' ניתן לכתוב ע"י אות ו' ושתי אותיות יוד, כאשר גימטריה של אות א' בציור זה היא 26. את האות א' ניתן לכתוב בציור נוסף ע"י שתי אותיות ו' מונחות באלכסון ומקבילות אחת לשניה, כאשר מעל אות הו' הימנית נכתבת אות יוד אחת, ומתחת לו' השניה נכתבת אות יוד השניה. ערכה של אות א' בציור ב' אותיות ו' וב' אותיות י' הוא 32, כי ב' אותיות ו' עולות 12 ושתי אותיות י' עולות עשרים, לכן ביחד הן 32. כלומר ציור האות א' בשתי אותיות ו' מקנה לנו מעבר מהאחד האינסופי, לתחום שיש לו סוף ותכלית, ל-  32 נתיבות פליאות חכמה הן שלושים ושניים ערוצים בהן זורמת החכמה האלוקית ממרחבי האינסוף אל הסוף התכליתי, לכן חותם מעשה בראשית במאמר ויכולו, כלומר לשלושים ושתיים נתיבות פליאות חכמה יש תכלית, יש ייעוד, יש קו מטרה.

הפסקה מתודית

בסביבות גיל שנה מצמיח התינוק שיניים. בהיותו בעל שיניים הוא יכול להזין את עצמו באצמעות הכלים, השיניים, האבנים הקטנות, שבתוך פיו. הוא אינו תלוי בטפטוף נוזלים של תחליף חלב מבקבוק, או חלב האם (הנבחנים לחסדי הזולת) אלא הוא יכול לנגוס את האוכל המוצק וללעוס אותו בכוחות עצמו, במקביל לתהליך זה, התינוק יכול לבטא מילים ראשונות.

האם יש קשר בין שני התהליכים שהזכרנו לעיל? מחד היכולת לעבד מזון מוצק בכוחות שיניו, ומאידך יכולתו לחתוך ולבטא מילים מתוך פיו החוצה אל העולם? לפי ספרא דצניעותא יש קשר בין שני התהליכים. יכולת ההכנסה של המזון פנימה, באה במקביל עם היכולת להוציא מזון רוחני החוצה - המילים, השפה, התקשורת. מה שמבחין בין תינוק בן שנה לרך הנולד הוא המצאות שיניים, ויכולת לעמוד, תינוק בן שנה בדרך כלל מסוגל לעמוד ואפילו ללכת ממש כמו אדם בוגר, וכל זאת תוך שנה אחת מיום הוולדו, איך עושים מהלך כזה בשנה? האם שנה היא מילת קסם שיכולה לחולל פלאים, להעמיד עוללים, לגרום להם ללכת, לדבר ולאכול בכוחות עצמם?

מה מיוחד במילה שנה, מדוע היא נחשבת לחלק שהוא של הזמן, ומה הקשר שבין שנה לשיניים? את המילה שן, tooth כותבים ש' ן', את המילה שנה year כותבים ש' נ' ה', שנת, הוא קו מדידה כאשר מודדים נוזלים במשורה. כלומר לשן, לשנה או לשנת שהוא קו מידה יש יכולת לגזור ולחתוך חלק מן השלם.שן חותכת את המזון, השנה חותכת שניים עשר חודשים מן האינסוף, והשנת סופר כמה מ"מ גשם ירדו הלילה במטע.

כמו שהשן יכולה לחתוך ולעבד את המזון, כך גם השנה יכולה לחתוך שניים עשר חודשים מן האינסוף ובאמצעות שיניה, היא מחלקת את עצמה לחלוקות משנה: של עונה, חודש, שבוע, יום, שעה, דקה שניה, באופן שכל החלוקות הללו (שיני הזמן) באות להקנות לאדם  אפשרות לעבד את המידע ואת הנסיון שרכש.

השינים הן כעין אבנים הטוחנות את המזון, אם לאדם לא יהיו שיניים, הוא לא יוכל לעבד את המזון. באותו אופן ממש, כך במישור הנפשי, אם לאדם לא תהיינה "שיניים רוחניות", או ל"ב נתיבות חכמה, שלושים ושתיים אבנים הטוחנות את המזון הרוחני המוגש לו, באמצעות קריאה, משחק, ראיה, תחושה וכו' לא תהיינה לא אבחנות, ולא יוכל ללמוד תורה, כי ללימוד התורה דרושות אבחנות. וזה פירוש המשנה אם אין קמח אין תורה, כי אם אין שיניים, (מלשון שיני הזמן כי כל שן יכולה לתפוס נתח מהחיים) או אבנים, כי השן היא כמו אבן, כמו כלי, כמו אבחנה, אין מי שיכול לעבד ולטחון את המציאות לקמח לבן דק, אשר דרך דקיקותו וזכותו ניתן לראות דרכו את התורה שהיא אור.

וזה הפירוש המשנה של רבי אלעזר בן עזריה, "אם אין קמח אין תורה", כלומר אם אין מי שיטחן את המציאות הגסה לקמח דק דק, אין מי שיראה את האור, אין מי שילמד תורה, כי רק מי שמסוגל לטחון את המציאות הגסה לכדי אבקה דקה דקה שדרכה ניתן לראות את האור, הוא זה שמסוגל לתורה, וזה הפירוש אם אין קמח אין תורה.

ונחזור לענין

תכלית מעשה בראשית הוא להביא את הנבראים להכרה באינסוף לכן מזכירה התורה דווקא את שם אלקים שלושים ושתיים פעמים, כי המספר שלושים ושניים תחום במקום והזמן, בששת ימי הבריאה, ביום ולילה בין אור וחושך, בין מים שמעל לרקיע ומים שמתחת לרקיע, בין המאור הגדול למאור הקטן כאשר שם אלקים הוא המפתח לעולם החומר, לדברים שיש להם סוף. בעוד ששם הוי"ה ברוך הוא הוא המפתח אל הרוחניות, אל הנצחיות, אל האינסוף.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן