יש כל מיני ערכים של עבודת הבורא, כמו שאומרים בראש השנה, אם כבנים אם כעבדים, אין מובחר, צריכים את כל הערכים, אם יש רק ערך אחד.... צריכים גם בן, הבורא ברא אותנו משני הופכים שקוראים להם נשמה וגוף, אז אדם לא יכול לחיות רק חיים נשמתיים, אין דבר כזה, והראיה שהקב"ה הלביש את הנשמה בתוך גוף, אז אדם לא יבוא ויגיד לי הוא פנימי הוא נשמתי, צריכים לקיים את המצוות בפועל, בשביל זה הכניסו אותנו בתוך גוף. הכל צריך לבוא לידי גילוי ריאלי בפועל, אין כזה דבר דתי בלב, הכל צריך לבוא בפועל, אני אוהב את השני זה צריך לבוא להוכחה מעשית, אני הולך עושה אצלו ספונג'ה, וגם ההיפך לא לחיות רק חיים גופניים, בלי חיים נשמתיים, גם כן לא, זה לא טוב, וזה לא טוב, זה קליפה וזה קליפה.
ההבדל בינינו לאומות העולם, שאומות העולם תמיד תופסים מידה קיצונית, או את הימין, או את השמאל, וישראל תמיד תופסים שני הפכים ביחד, זה נקרא קו האמצעי בכל דבר ודבר צריך למצוא את הקו האמצעי, זה הכי קשה, כי תמיד יותר קל להיות קיצוני, אני אזרוק את זה, אני אלך רק עם זה, אבל להתחשב גם עם זה וגם עם זה, זה תמיד קשה.
נזיר הוא חוטא, התורה אמרה שנזיר הוא חוטא, נזיר צריך להביא קורבן. אתה רואה יש כאלו בהודו יושבים על הסלעים כמו לטאות, ראית פעם לטאות יושבות על סלעים? ברחובות אני לא יודע אם יש לכם את זה, ברחובות יש לכם זה, אין לכם זה, אתם לא יודעים שום דבר, פה אנחנו הולכים פה בהרים, אתה רואה השמש עולה, הלטאות יוצאות מהחורים שלהם, הוא עומד, והוא מתפלל לשמש הוא עושה ככה (מטה ראשו) אתה ראית פעם? הוא מתפלל. במזרח יש לך כל מיני כאלה הוא יכול לשבת על סלע שלושה חדשים, לא אבל התורה שלנו אומרת "ואנשי קודש תהיו לי", אנשים אני רוצה אתכם, אנשים בשר ודם עם כל התאוות, עם כל היצרים, אנשי קודש אבַל, לא לכאן ולא לכאן, אם תבדוק טוב טוב כל נושא שיש, כל נושא יש לו תמיד ימין ושמאל, וצריכים ללכת באמצע, הקו האמצעי.
אז לכן, זה לא נכון, צריך עבדים וצריך בנים, "אם כבנים, אם כעבדים", צריך את שניהם, מה ההבדל בניהם, העבד זה נקרא כלי זך, הוא לא צריך שום דבר, מה שהאדון נותן לו, הוא אומר, "תודה רבה", לא מגיע לו כלום, אבל אני צריך גם כלים עבים, אני צריך כלים שיגידו, "אני רוצה, אני רוצה", זה הבן, הבן הוא רוצה, הוא דורש, בטח, "אתה הבאת אותי לעולם, אז תתן לי משהו, אני אמרתי להביא אותי לעולם, אתה הבאת אותי לעולם, אז תן לי, תן לי זה וזה וזה", זה כוח ההמשכה זה הבנים, אם יש רק כוח שמסתפק במועט, שזה נקרא עבד, זה לא טוב צריך את שניהם ביחד, להרכיב אותם אחד עם השני, בחיכוך של שני הופכים יש רווח, זה ברור?
פעם אני באתי לרב'ה זצ"ל, זה היה לפנות בוקר, הוא היה נותן את השיעור בשתיים בלילה, ואח"כ הוא היה יוצא קצת החוצה תפוס עם מחשבות, אז פעם אני באתי אליו, אז אמרתי לו את זה מה שאמרתי לכם, המשפט הזה מה שאמרתי לכם, "מה זאת אומרת? הקב"ה הוא הביא אותנו לעולם, אז הוא הביא, אני אמרתי לו להביא אותי? כתוב בעל כורחך אתה נולד, בעל כורחך, אז הוא צריך לדאוג לכל ה..., מה זאת אומרת?" ונתתי שם דפיקה, אז הוא אמר (הרב'ה) זה כוונה טובה. כך אמר.
אמרתי לו אם הילד יבוא לאבא שלו יגיד לו: "תן לי, תדאג לי זה וזה, אתה הבאת אותי לעולם, אתה צריך לדאוג לי", אתה מביא ייצורים לעולם, אתה לא דואג להם, זה אכזריות, אבל תביא ואל ת.. אז הוא אמר לי, "זה כוונה טובה, וזה צריך לדרוש באמת". זה נקרא בנים. יש מקום לעשות את זה באופן יזום לגבי רוחניות, ואין מקום לעשות את זה באופן יזום לגבי גשמיות.
בגשמיות אנחנו לא צריכים ליזום שום דבר, הרצון לקבל שלנו הוא בריא לגמרי, וכל דבר שאנחנו רואים, אנחנו רוצים אותו, אם לא היה משטרות בעולם, מי היה יודע לאן היינו מגיעים. נכון שולם? מי יודע, אז מימלא שם אני לא צריך לעשות שום דבר יזום, אלא מה לפי מה שקורה בשטח, שם עיקר העבודה בעניין של גשמיות זה להיות בבחינת עבד, זאת אומרת שמח בחלקו, ובענין רוחניות צריך להיות בבחינת בנים, לא שמח בחלקו, רק לדרוש, אתה מבין את זה?
לדרוש גשמיות, זה יש לנו ממילא לא צריך לעבוד על זה, לכן עיקר העבודה שמה זה להיות בבחינת עבד, שהוא שמח בחלקו, לא לעשות ענין משום דבר, שום דבר לא לעשות ענין, מה שנותנים לך בצלחת זה תאכל, אל תשאל, "איפה זה? למה לא שמת זה?" אתה מבין? נותנים לך תפוח אדמה לא מבושל תאכל לא מבושל מה שנתנו ככה, בלי לעשות בעיות, למה? כי את השמאל יש לך שמה, אז מה עיקר העבודה? ימין. אבל לגבי רוחניות שמה אין דרישה, כתוב "ציון דורש אין לה", אף אחד למה מחפש את ציון, אף אחד לא מחפש את הקב"ה, כן? אם משהו פגע בך, אתה לא יכול לישון בלילה, אבל מעט מאוד אנשים לא יכולים לישון בלילה בגלל געגועים להשם. איפה יש אנשים כאלה?
המשך שיעור שמע "מהו שנאמר בתפילת ראש השנה אם כבנים אם כעבדים" מאת הרב אברהם מרדכי גוטליב שליט"א
שבת שלום ומבורך