מועדים לשמחה,
אנו והירח שכנים, על הקשר שבין מעוט הלבנה ועבודה שלשמה, המכפרת על נהמא דכסופא, שהוא ענין אכילת חינם ללא עבודה או יגיעה
במאמר שלפנינו אותו כתב רבי ברוך שלום הלוי אשלג זצוק"ל, בוחן הרב את האמרה הידועה "אומות העולם מונין לחמה וישראל מונים ללבנה", לנוכח פסוק מפרשת פנחס, "שעיר אחד חטאת לה'", אותו מפרשת מסכת חולין (דף ס' עמוד ב') כך: אמר הקדוש ברוך הוא, הביאו עלי כפרה על שמיעטתי את הירח.
ולפי מקורות אלו שואל הרב:
א) איך שייך לומר כביכול חטא על המיעוט, שהקדוש ברוך הוא עשה חטא, האם ייתכן כי הבורא חוטא?
ב) אם זה כביכול כמו חטא, למה הוא עשה את זה? (כלומר מהי סיבת מיעוט הירח בנפש האדם פנימה, שכן כל העולם כולו מצוי בנפש האדם, שמש ירח כוכבים חיות ועופות השמים, ואם אנו רואים שהלבנה מתמעטת כל חודש כאשר אנו מביטים בשמים, היכן נעשה מעוט הלבנה בנפש האדם פנימה, שכן האדם כלול מכל הבריאה כולה)
ג) למה על ידי הקורבן של ראש חודש יכופר החטא, (מדוע דווקא שעיר של ראש חודש יכול לכפר על מעוט הלבנה, וכיצד באה הקרבת קורבן השעיר בנפש האדם פנימה לידי ביטוי בנבראים).
ד) אנו אומרים בקידוש הלבנה "יהי רצון למלאות פגימת הלבנה". ומאי איכפת לו שהלבנה תהא נשארת בפגמה. וכי הלבנה היא בחינת בעלת הרגש, שתהיה בעל חסרון, אם יש לה פגם. (נשאלת השאלה מה אכפת לאדם שהלבנה היא במיעוט, מדוע הוא מבקש עליה שתתמתלא, וכי ללבנה יש כוח הרגש הגורם לה להרגיש את חסרונה ביחס לשמש).
ה) יש כלל: מי שחוטא מביא כפרה. ולמה ישראל צריך לו להביא כפרה. (אם ישראל לא מעטו הלבנה, מדוע דווקא מצווים הם להביא כפרה על דבר שלא עשו כלל, איזה הגיון יש כאן?)
ומסביר הרב להלן: הנה חז"ל אמרו, "ישראל מונין ללבנה ואומות העולם מונין לחמה". שענין שמש הוא הרמז לבחינת ידיעה, כמו שדרשו חז"ל (ריש פסחים) על פסוק "לאור יקום רוצח", אי פשיטא לך מילתא כנהורא, היינו ידיעה ברורה נקרא בחינת שמש, ואי מספקא לך מילתא כלילה. ששליטת הלבנה בלילה הוא הרמז על בחינת מלכות, ששליט בלילה, כמבואר בכתבי האר"י ז"ל, היינו במקום שיש ספק מצד הדעת, אז שייך בחינת אמונה.
שני מצבים בחייו של אדם יום ולילה
כלומר שני מצבים בחייו של אדם יום ולילה, כאשר אדם יודע ידיעה ברורה, מצב זה נבחן אצלו כשמש המאיר ביום, וכאשר האדם אינו יודע בוודאות, ויש לו ספק, מצב זה נבחן אצלו ללילה [ ללא קשר למצב המאורות הפיזיים, אלא מדובר פה על מצבים בנפש האדם פנימה] ובמצב כזה צריך אדם להאמין שהכל לטובה.
וקודם המיעוט היתה בחינת מלכות שמים בגדלות, היינו מבחינת הגדלות, היה האדם יכול להרגיש בקבלת עול מלכות שמים תכף בחינת תענוג נפלא לאין קץ, ואז היה בנקל ללכת בדרכי השם. (כלומר לפני מעוט הלבנה, יכול היה האדם להרגיש מיד תענוג רוחני בעבודת ה', ואז היה קל לו לעבוד את ה', מטעם הרגש התענוג [האור] שבעבודה) אבל לאחר מיעוט הירח, נעשה ענין בעת שהאדם מקבל עול מלכות שמים, הוא מרגיש בחינת עול בלי תענוג (אור). אלא שעתה לאחר מיעוט הלבנה, הוא מקבל את בחינת האמונה בבחינת כוח, "כשור לעול וכחמור למשא" (כי קשה להאמין כשלא רואים דבר, זה משא נפשי כבד מאוד לאדם).
נמצא, שעל ידי המיעוט יש מקום שהאדם יבוא לידי חטא, היינו שלא ירצה לקבל עליו את העול מלכות שמים. (כלומר ע"י מעוט הלבנה נוצר מקום שאדם לא ירצה כלל להאמין, כי להאמין במלכות שמים, שהכל לטובה למרות שלא רואים דבר, זוהי עבודה כבדה מאוד לנפש האדם) ומביא לאדם רוח כפירה, חס ושלום. והקדוש ברוך הוא עשה את זה כדי שלא יהיה בחינת נהמא דכסופא (לחם הבזיון). כי דווקא במקום שאין התענוג מגולה, אזי יש מקום לעבוד שלא על מנת לקבל פרס. נמצא שהמיעוט הוא תיקון, שהאדם יוכל לבוא לעבוד לשמה, היינו שלא להנות את עצמו, אלא לשם שמים.
מיעוט הלבנה גורם לשלמות נצחית
ולפי זה יוצא שהמיעוט הוא הגורם והסיבה שהאדם יוכל לבוא לשלימות הנצחי. אבל יחד עם זה התיקון נמצא גורם אחר, היינו זהו גורם, שהאדם יוכל לחטוא, משום שעל ידי זה המיעוט המלכות, האדם מתרחק מעבודת הקבלת עול מלכות שמים. אם כן זה כביכול כמו שלפני עוור לא תתן מכשול, שמזה המיעוט האדם יכול לבוא לידי כשלון.
(ועל ההתרחקות הזו מקַבָּלַת עול מלכות שמים, שיכולה לבוא מחמת מיעוט הלבנה, שהוא המיעוט בהרגשת התענוג של עבודה לשמה, יכול לאדם לבוא לידי כשלון), (ו)נמצא זה כאילו חטא וצריך כפרה. וכפרה זו דווקא על ידי ישראל יכולה לבוא. אלא ענין הקורבן הוא, לקרב את עצמו להקדוש ברוך הוא, שענין קירוב, היינו השתוות הצורה. היינו בזמן שהאדם מקבל עליו עול מלכות שמים שלא על מנת לקבל פרס אלא להשפיע, זה נקרא בחינת התקרבות. וזה ענין קרבן לה'.
נמצא בזה שהאדם מקבל עליו את העבודה בעל מנת להשפיע, הוא מתקן את חטא של מיעוט הירח. כי מיעוט המלכות הוא הגורם, שהאדם יוכל לבוא לידי עבודה בעל מנת להשפיע. נמצא שאגלאי מלתא למפרע, שזה לא היה חטא, אלא להפך, שזה היה גורם, שהאדם יוכל לבוא לשלמות, כי לולא זאת המיעוט לא היה שום אפשרות שהאדם יוכל לעבוד בבחינת השפעה, כנ"ל. אזי ממילא רואים, שלא היה כאן שום חטא, אלא להפך, תיקון המביא לידי השלמות.
נמצא, שדווקא ישראל יכולים להביא כפרה. היינו עם הקורבן עובר החטא. וזה ענין שאנו מתפללים "יהי רצון למלאות פגימת הלבנה", היינו שמלכות תאיר בשלמותה. וזה על ידי תיקון מעשינו בעבודה על מנת להשפיע.
בשיר שלפנינו "אנו והירח שכנים", ששמו בערבית "נחנו ו(אל) אמר ג'יראן", מתואר הקשר שבין מעוט הירח למצב האדם. האזנה נעימה לכל
כל טוב ומועדים לשמחה