אודות א.קליין

אתי קליין היא בעלת תואר בוגר בחוגים למדעי המדינה והסטוריה כללית, מלמדת עברית לתלמידים מרחבי העולם וכותבת מאמרים בנושא פנימיות התורה.

על הקשר שבין י"ז בתמוז לראש השנה

על הקשר שבין י"ז בתמוז לראש השנה

על הקשר שבין י"ז בתמוז לראש השנה

כאשר נתבונן נוכל לראות כי יש עשר שבתות בין י"ז בתמוז לראש השנה. שלוש השבתות הראשונות בין י"ז בתמוז לט' באב הן כנגד שלוש ספירות ראשונות, כתר חכמה ובינה, המכונות ג"ר, כלומר ג' ראשונות או שלוש ראשונות.

להלן ציור הספירות ושיוך פרשות השבוע אליהן:

                                                הנהגת ספירת כתר

                                                     פרשת פנחס

הנהגת ספירת חכמה                                                           הנהגת ספירת הבינה

  פרשת מטות מסעי                                                                    פרשת דברים

מט' בחודש אב, (חורבן הבית) עד ראש השנה אנו סופרים שבע שבתות, המכונות שבע שבתות דנחמתא, או שבע שבתות נחמה, והם כנגד ז' מידות תחתונות, או שבע נערות אסתר כמפורט בציור להלן:

הנהגת ספירת חסד                                                           הנהגת ספירת גבורה

  פרשת ואתחנן                                                                     פרשת עקב

                                           הנהגת ספירת תפארת 

                                                  פרשת ראה

הנהגת ספירת נצח                                                           הנהגת ספירת הוד

פרשת שופטים                                                                     פרשת כי תצא

                                            הנהגת ספירת יסוד

                                               פרשת כי תבוא

                                                      ~

                                           הנהגת ספירת מלכות

                                             פרשת ניצבים-וילך

                                               ראש השנה

עשר ספירות בלי מ"ה, בלי אד"ם העולה גימטריה מ"ה, או שם הויה במילוי אלפין, אל מסתתר. כאשר בראש השנה הבא עלינו לטובה, נחגוג את בריאת העולם ובריאת האדם, ונתחיל מחדש לחפש את צלם האלקים שבנו, שנה טובה ומתוקה, שנאמר וּמְשַׁחֲרַי יִמְצָאֻנְנִי.

...

תמונה  Leo Reynolds

בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם, בֵּית יַעֲקֹב, מֵעַם לֹעֵז באור ההלל שאנו אומרים מאת הרב גוטליב שליט"א

בס"ד

שלום וברכה לבית ישראל,

"מַה-לְּךָ הַיָּם, כִּי תָנוּס, הַיַּרְדֵּן, תִּסֹּב לְאָחוֹר"

"מַה-לְּךָ הַיָּם, כִּי תָנוּס, הַיַּרְדֵּן, תִּסֹּב לְאָחוֹר"

מהות ההלל שאנו אומרים תהלים קיד:   בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם;    בֵּית יַעֲקֹב, מֵעַם לֹעֵז,  הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ;    יִשְׂרָאֵל, מַמְשְׁלוֹתָיו. אז עם ישראל נעשו עמו של הקב"ה, הים ראה וינוס זה קריעת ים סוף, הירדן יסוב לאחור, מה פתאום הירדן, אומר רש"י שכל מימי בראשית נבקעו, לא רק ים סוף נבקע, כל הנהרות נבקעו, ההרים רקדו כאלים, גבעות כבני צאן, אומר המצודות בשעת מתן תורה רקדו האלים לגודל החרדה, מה לך הים כי תנוס הירדן כי תסוב לאחור? ההרים ירקדו כאלים, גבעות כבני צאן מדוע? מלפני אדון חולי ארץ, מלפני האדון מחולל הארץ, מלפני אלוה יעקב.

הַהֹפְכִי הַצּוּר אֲגַם-מָיִם, זה שמסוגל להוציא מצור מים, חלמיש למעינו מים, זה הפרוש הפשוט של המזמור הזה, מבחינה פנימית, בצאת ישראל ממצרים, כאשר ישראל יוצאים משליטת הרצון לקבל, כאשר בית יעקב יוצא משליטת עם לועז, מה זה לועז? אומר רש"י עם בעל לשון אחרת, בעברית אומרים, ראובן הוציא לעז על שמעון, זאת אומרת דיבר בגנותו, רוצה לומר ששאר השפות ביחס לשפה העברית נקראות מגונות, מדוע? מבחינה פנימית רק השפה הישראלית, היא שפה של רצון להשפיע, ושפת אומות העולם, הן שפות של רצון לקבל, של תאוות, של יצרים, וכשקב"ה חונן את האדם, והוא יכול לצאת משליטת מצרים, לצאת משליטת עמים בעלי לשונות, ושפות של רצוון לקבל, ותאוות, של אהבה עצמית, אז היתה יהודה לקודשו, ישראל ממשלותיו. זאת אומרת רק בזמן שהאדם יוצא משליטת הרצון לקבל, אז נבחן שהוא, עם השם, פשוט מאוד כי השם יתברך הוא הטוב והמיטיב, וכל כולו רק רצון להשפיע, אז ממילא רק שאדם מגיע לחיים הללו של רצון להשפיע, אז נבחן שהוא עם ה'.

רק מה, יש חלוקה בנשמות לשתיים, יהודה וישראל, כל מדרגה ברוחניות מתחלקת מחזהו למעלה, מחזהו למטה, מחזהו למעלה הם כלים דג"ר, שם מתוקן בחסדים מכוסים, מפני שאם יתגלה שם אור אלוקות, זה יהיה אור גדול מאוד, מפני שהאור מתגלה לפי הכלים והכלים דג"ר, הם כלים מאוד מאוד מפותחים, שמה יתגלה אור גדול, לכן שמה מתוקן בחסדים, וכדי שלא יהיה האור גדול בכדי שלא יהיה חכמתו מרובה ממעשיו, מחזהו ולמטה שזה כלים דו"ק, כלים קטנים, שם יכול להתגלות אור השם, מחזהו למעלה זה נקרא יהודה לקודשו, שם ענין של קדושה, שלא לשמש באורות הגדולים. ישראל שזה כלים של מחזהו למטה, ממשלותיו, שם  מתגלה ממשלת השם, שם מתגלה אור השם.

זה גם בחינת משיח בן דוד, משיח בן יוסף, זה החלוקה בניהם, הים ראה וינוס, הירדן יסוב לאחור, זאת אומרת, בזמן של יציאת ישראל ממצרים, אז הים, זה ים החכמה, מרמז על האור הגדול, הוא נעלם, הירדן, יסוב לאחור, זאת אומרת הים בחינת חזהו למעלה, הירדן, בחינת חזהו למטה, הוא לא נעלם, הירדן יסוב לאחור, הפרוש הוא שהוא מתפקד בחינת אחוריים, כלומר שם מאיר אור קטן, יש פנים ויש אחוריים.

ההרים רקדו כאלים, גבעות כבני צאן, ההרים זה בחינת מחזהו למעלה, בחינת חג"ת, בחינת האבות הקדושים, גבעות זה בחינת מחזהו ולמטה, זה יותר נמוך. ענין של ריקוד, זה כמו לאכת מרקד בשבת, מה זה מלאכת מרקד, שמבררים ברור, זאת אומרת האדם צריך לברר אצל עצמו, אם הוא רוצה להיות נאמן להשם, אז הוא צריך לברר, ההרים רקדו כאלים, גבעות כבני צאן, אלים זה דבר גדול, צאן זה דבר קטן, הכוונה היא שמחזהו למעלה צריך להיות ברור גדול, עם מסירות נפש גדולה, אלים זה ענין של חוזק, מלשון ואת אילי הארץ לקח, הכונה היא ששם צריך להיות ברור תקיף, ברור גדול, כח שם הפתוי הוא גדול, היות בכלים הללו צריך להתגלות אור גדול, בגבעות שזה מבחינת חזהו למטה, כלים דנה"י, כלים דו"ק, שם ברור יותר קטן.

שואל המשורר, מה לך הים כי תנוס, הירדן תסוב לאחור, ההרים תרקדו כאלים, גבעות כבני צאן, בפשטות זו שאלה, מבחינה פנימית "מה", יש "מי", ויש "מה", יש על זה כל מיני באורים ופרושים,"מה" בגימטריה "אדם", זה בחינת רצון להשפיע, יכולים לומר היות והרצון להשפיע שולט אצל האדם הזה שיוצא ממצרים, לכן הוא פועל את כל הפעולות הללו, שהים ינוס, והירדן יסוב לאחור, ההרים ירקדו כאלים, וגבעות כבני צאן, אפשר גם להסביר על דרך השלילי, כפי שאומרים הקדמת ספר הזהר, יש מדרגת "מה", יש מדרגת "מי", "מה" בחינת זו"ן מטבור ולמטה, לשון סתימה, מידת הדין, "מי" זה מידת הרחמים, כיוון ש "מה לך הים", זאת אומרת היות יש פחד ממידת הדין, לכן הים נס והירדן יסוב לאחור, יש את כל הריקוד הזה.

מלפני אדון חולי ארץ, מלפני אלוה יעקב, כל התיקונים הללו שנעשים באדם, זה מצד ההתבטלות לה', מלפני אדון חולי ארץ, מלפני אלוה יעקב, אפשר לומר גם פה, מלפני אדון חולי ארץ, זה כנגד כלים דג"ר, לפני אלוה יעקב, כלים דו"ק, זאת אומרת ההתבטלות לה' יתברך,זאת אומרת כל מדרגה, עם ההתבטלות שלה, ההתגברות שלה,  הַהֹפְכִי הַצּוּר אֲגַם-מָיִם חַלָּמִישׁ, לְמַעְיְנוֹ-מָיִם, הקב"ה מסוגל לקחת את רצונות דקבלה הגדולים ביותר הנקראים צור או חלמיש, ולתקן אותם, עם רצון להשפיע להמתיק אותם עם רצון להשפיע, שיהיו משרתים של הרצון להשפיע, ולא להיפך.

ממילא הרצונות הכי נמוכים, הרצונות דקבלה הגדולים ביותר, התאוות הגדולות ביותר, היצרים הגדולים ביותר, יכולים להיפך לכלים שמתגלה שם אור ה'. אגם מים, מעין מים, אין מים אלא התורה, ככל שהכלים יותר גדולים, ככל שהעוביות יותר גדולה, נצרכים לאור יותר גדול, כדי לתקן.

מכיוון שהשם יתברך הוא כל כך מושלם וכל כך גדול עד שהשגחתו סובבת לתקן את התיקונים הגדולים הללו, רק אנחנו מסתכלים על עצמינו, מסתכלים על העולם, אז לא רואים שמשהו מתקדם מבחינת התיקונים, לא רואים איזו תזוזות דרסטיות מבחינת הדבקות בה', והשוואת הצורה, אבל צריכים להאמין שהשי"ת הוא לא יושב בטל, אלא פועל, והוא פועל את פעולתו לתיקון האדם הפרטי, ולתיקון כלל ישראל וכלל העולם.

אנו נסיים בזאת ונאחל לכלל ישראל הצלחה וברכה

...

שיעורים נפלאים על סידור התפילה מ"מודה אני" ועד "ישתבח", מפי רבי אברהם מרדכי גוטליב שליט"א, תלמיד רבי ברוך שלום הלוי אשלג זצ"ל.

תמונה  Arnonhadas

יְהִי־שָׁלֹום בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנֹותָיִךְ

"יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך"

"יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך"

כותב בעל התהלים, יְהִי־שָׁלֹום בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנֹותָיִךְ (קכב ז), מדוע מדבר הכתוב בשלום ובשלוה, מדוע נוקט הכתוב לשון כפול? אלא כי מילת שלום סובב על ספירת הבינה, המכונה אשת חיל, לכן כתב יהי שלום בחילך, ואילו מילת שלוה סובב על ספירת המלכות, משום שארמנות והיכלות שייכים בה.

באור: כי מילת שלום כוללת אותיות ש' ם' אשר בניהן כתובות אותיות ל"ו, אלו הם ל"ו צדיקים המקיימים את העולם, כי שֵׁם היא הנוקבא, ובהתכנס ל"ו הצדיקים בה, מתקיים השלום בעולם, הוא שאמר הנביא, "אַשְׁרֵי כָּל-חוֹכֵי לו".

ברוך ה' לעולם אמן ואמן

...

תמונה  bill barber

 

יְהוָה, בְּצֵאתְךָ מִשֵּׂעִיר, בְּצַעְדְּךָ מִשְּׂדֵה אֱדוֹם, אֶרֶץ רָעָשָׁה, גַּם-שָׁמַיִם נָטָפוּ; גַּם-עָבִים, נָטְפוּ מָיִם

גם עבים נטפו מים

"גם עבים נטפו מים"

שופטים פרק ה' פסוק ד' : "ה' בצאתך משעיר, בצעדך משדה אדום, ארץ רעשה, גם שמים נטפו, גם עבים נטפו מים". אומר רש"י ה' בצאתך משעיר, זה מתן תורה, מה קשור זה לפה עכשיו, הרי מדובר פה על המלחמה עם הכנענים,  "כך אמרה דבורה קשה היא התורה לפרוש ממנה וטובה היא להדבק בה, שהרי במורא ובגבורה נתנה, ולכך נמסרו ישראל לפני אויביהם על פרישתם ממנה, וכשהתנדבו לעסוק בה נושעו", כך רש"י מבאר פה. ה' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום, זה נתינת התורה, שנתינת התורה מפרידה אותנו מהקליפות של שעיר ואדום.

ארץ רעשה, מה זה ארץ רעשה, גם שמים נטפו, גם עבים נטפו מים, אז המצודות מפרש, ארץ רעשה, הכרית והחריש כל מלכי האדמה, גם שמים נטפו, שרי מעלה של העובדים גילולים, אחזום חיל ורעדה, כאדם העובד וזיעה נוטפת ממנו, אז כשמדברים מבחינת עבודת ה', אז הכוונה לכל סוגי הרצון לקבל של האדם שמפחדים פחד גדול, אם אדם ילך ויישם את העקרונות של התורה, זה פחד גדול מפני כל הקליפות שיש באדם. זה ההסבר של המצודת דוד.

מה אומר הזה"ק כאן, הזהר בפרשת ויקרא אות שלג, "דבורה שבאה לשבח שבח המלך הקדוש, אמרה, ה' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום, מלמד שהקב"ה הזמין כל שאר העמים לקבל התורה ולא רצו, שואל הזה"ק וכי לא היה גלוי לפניו שלא ירצו, ולמה הזמינם, ומשיב בכדי שלא יהיה להם פתחון פה, הם היו יכולים להגיד אם היית נותן לנו את התורה, היינו שומרים אותה, לא רצית לתת לנו את התורה, לכן הזמין אותם כדי שלא יהיה להם פתחון פה, אלא שהתברר שהם לא רוצים את התורה, כל אלו הכתובים שאמרה דבורה, כל אלו בסוד החכמה, עד אותה שעה ששבחה את עצמה, שנאמר עד שקמתי דבורה, עד שקמתי אם בישראל, שאז נסתלקה ממנה רוח הנבואה, ומשום זה אמרה, עורי עורי דבורה, עורי עורי דברי שיר, שהיתה צריכה לחזור ולעורר את רוח הנבואה.

כך הזהר מפרש ה' בצאתך משעיר, בצעדך משדה אדום, לכוון הזה שהקב"ה הציע את התורה לכל הגויים, לכל סוגי העמים, לכל סוגי הרצון לקבל שבאדם, והם לא רוצים, התורה נוגדת את האינטרס של הרצון לקבל, גם בזהר פרשת בלק אות קלח, כתוב כך, בוא וראה כתוב ה' בצאתך משעיר, בצעדך משדה אדום, ארץ רעשה, בשעה שרצה הקב"ה לתת התורה לישראל, הלך והזמין את בני עשיו ולא קבלוה, כמו שאתה אומר, ה' מסיני בא וזרח משעיר למו, שלא רצו לקבלה, הלך לבני ישמעאל ולא רצו לקבלה, שכתוב הופיע מהר פארן, כיוון שלא רצו, חזר אל ישראל.

יש פה הסבר גדול בזהר אני רואה על הענין הזה, מורי ורבי זצ"ל באר, שהענין הזה צריך להתברר אצל כל אדם, שכל אדם יראה ברור שהרצון לקבל שלו הוא נגד הטבע, אלו שלוקחים את התורה בתור להמשיך יותר ויתר תענוגים לתוך הרצון לקבל שלהם, אז אין להם בעיה עם התורה, אבל אלו שרוצים להשתמש בתורה בשביל לצמצם את השימוש ברצון לקבל, כפי שאמרו חז"ל שאדם צריך להמית את עצמו, ולפתח את הרצון להשפיע, אז רואים שהרצון לקבל מתנגד לתורה.

"הרים נזלו מפני ה', זה סיני מפני ה' אלוקי ישראל". זאת אומרת זה בא להראות את גדלות ה', איך כל סוגי הקליפות נמסות כאשר הקב"ה מתגלה, "בימי שמגר בן ענת בימי יעל, חדלו אורחות והולכי נתיבות אורחות עקלקלות", זאת אומרת כאן היא מספרת איך מחמת שישראל היו במצוקה היו יראים לצאת לדרכם מפני האויבים והיו הולכים בכל מיני דרכים צדדיות, היו הולכים דרך עקלתון בהחבא.

"חדלו פרזון בישראל חדלו", זאת אומרת כבר הפסיקו לבנות ערי פרזות שאין להם חומה, מחמת הלחץ של האויבים, "עד שקמתי דבורה, שקמתי אם בישראל". זאת אומרת היא אומרת על עצמה, עד שקמתי דבורה, והמשיכה את הישועה האלוקית לעם ישראל.

דבורה זה מלשון דיבור, דיבור גם מראה על גילוי, למה האדם נקרא מין המדבר? בגלל שהוא מסוגל לגלות לחוץ מה שיש בפנימיותו, רוצה לומר כל הצרות שבאות לאדם, כאן מדובר באופן היסטורי על צרות שהיו לעם ישראל במלחמות עם האויבים וכו', אבל זה בא לסמל את המלחמות הפנימיות, כל המלחמות הפנימיות שיש לאדם, בכדי לקרב אותו לה'. כל המצוקות, גם המצוקות הגשמיות שיש לאדם, הכל בא בכדי לחבר אותו עם הבורא. שאדם ידע שהוא כלום, והבורא הוא הכל, והוא עשה עושה ויעשה לכל המעשים כולם, והאדם , להתבטל אליו, ולהכנע אליו, זאת האמת, להתחבר לאמת, כי אחרת אדם חושב שהוא לבד יכול להסתדר הוא חי חיי שקר, הוא חי חיים של כפירה, שהוא לא מאמין שהקב"ה הוא הכח היחיד, אז רק בזמנים שיש מצוקה לאדם או לעם ישראל, אז מחפשים את הקב"ה, אז כאן שהיא אומרת, עד שקמתי דבורה, עד שקמתי אם בישראל, הכוונה שהיא המשיכה התגלות אלוקות.

כבר דברנו מזה, גם כשרואים שיש גזרות מתחדשות על עולם התורה, כנגד הדתיים כנגד הדת, כנגד התורה, אז כל זה בא להראות על המצב הפנימי של האדם. צריך תיקון, אבל איך עושים את התיקון, התיקון צריך להיות בימין ובשמאל, בימין, צריך לשמוח, החיים לא צריכים להיות חיים מדוכאים, שכל הזמן אדם יגיד לעצמו, אני לא בסדר, אני לא בסדר, החיים צריכים להיות שמחים באופן כללי, לשמוח בכל קשר שיש לנו עם הקב"ה. זה גם אלמנט מסויים של רצון להשפיע, אם אדם רוצה להשפיע לבורא, כלומר לשרת את הבורא אז הוא צריך ללכת לפי האמת, והאמת היא שהקב"ה גדול, ולכן אנחנו צריכים לשמוח בכל דבר.

גם אם אדם מקיים רק מצוות מעשיות ואין לו את הכוונות הגדולות שלשם שמיים, גם במצוות המעשיות לבד, צריך לשמוח שמחה גדולה, בוודאי שהמצוות המעשיות יותר חשובות מכל ענייני העולם הזה, מכל תענוגי העולם הזה. "יבחר אלהים חדשים", אם עם ישראל בוחר לו אלקים חדשים, אז "לחם שערים", אז יש מלחמה, כל מלחמה שיש, בין מלחמה עם אויבי ישראל, בין מלחמה בתוך ישראל, כפי שאנו רואים היום, שיש סכנות עם אויבי ישראל המוסלמים מכל הכיוונים, ויש גם מלחמות בתוך עם ישראל, כולם נלחמים בכולם, כל אחד חושב רק על עצמו, כל אחד חושב שהאמת איתו, אז מאיפה זה בא? אומרת דבורה, "יבחר אלקים חדשים", כשבחר לו ישראל אלהים חדשים אז הוזקקו למלחמה בשעריהם, "מגן יראה ורומח בארבעים אלף ישראל", זאת אומרת כל הענין הוא אם הולכים עם הקב"ה אם לא. אם לא הולכים עם הקב"ה, באות צרות גדולות, ואם הולכים עם הקב"ה, לא צריכים מגן, ולא צריכים רומח, לא צריכים בכלל להלחם, הקב"ה כבר מסדר את הענינים, זה מה שרש"י אומר פה.

אם הם מתנדבים ורוצים להתחבר עם הקב"ה, מגן אם יראה ורומחף אז לא צריכים את כלי המלחמה. "לבי לחוקקי ישראל המתנדבים בעם, ברכו השם" לבי, אומר רש"י לבי אני דבורה, לאהוב את חכמי ישראל שהתנדבו בעם, מה חכמי ישראל אומרים, "ברכו את השם" ושובו אליו, תחזרו אליו, כי תלוי רק בענין הזה, הן אצל האדם הפרטי, והן לגבי עם ישראל, זאת הנקודה, זאת בלבד.

כל טוב והתראות

...

תמונה  Cesar R.

במה שונה עם ישראל מאומות העולם, לפי רבי משה הדרשן

במה שונה ישראל משאר אומות העולם

במה שונה עם ישראל משאר אומות העולם

כותב חומש דברים פרק ז': "כִּי-אַתֶּם הַמְעַט, מִכָּל-הָעַמִּים", ה"א מעט, חמישה אתם חסרים ממשפחות כל העמים, שהן שבעים. להסביר דברים אלה שכותב רש"י שהבין מרבי משה הדרשן, נאמר כי בשבעים נפש ירדו ישראל מצריימה, יוכבד בת הלוי, אם משה, היתה השבעים במספר.

לבנימין בן יעקב היו עשרה בנים כשירד מצרימה ככתוב "וּבְנֵי בִנְיָמִן, בֶּלַע וָבֶכֶר וְאַשְׁבֵּל, גֵּרָא וְנַעֲמָן, אֵחִי וָרֹאשׁ; מֻפִּים וְחֻפִּים, וָאָרְדְּ" (בראשית מ"ו, כ"א). במפקד שעורך משה לאחר מות אהרון בהר ההר, בפרשת פנחס, נמנים חמישה בנים או חמש משפחות לשבט בנימין, כלומר חמישה חסרו מבניו של בנימין, כאן נתקיימה מקצת נבואת אמו, שקראתו, "בן אוני" - בן אנינותי, ופילגש בגבעה נתקיימה כולה כותב רש"י (במדבר כו כד).

חמישה אתם חסרים ממשפחות כל העמים, שהן שבעים, ודאי הוא, שהוא שישים וחמישה שהוא שם 'אדני', והוא בגי' 'הלל' ככתוב כל הנשמה תהלל י"ה, והוא סוד הלל שפעם אחת לא מצא עבד לרוץ לפניו ורץ לפניו שלושה מילין (כתובות סז, ב) שנאמר "כִּי-פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת-יָדְךָ, לוֹ; וְהַעֲבֵט, תַּעֲבִיטֶנּוּ, דֵּי מַחְסֹרוֹ, אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ" (דברים טו ח).

כל טוב הצלחה וברכה

...

תמונה  Sarah Parrott

אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר

אני ישנה ולבי ער

אני ישנה ולבי ער

כותב בעל שיר השירים פרק ה' פסוק ב': "אני ישנה ולבי ער", ומסביר רבי יהודה הלוי אשלג זצ"ל כך:

ישנה בגי' שס"ה, שהשס"ה גידין של דם הוא מהנקבה הנק' אני. וכיון שהדם שהוא הנפש מסתלק מהגידין וכל כחם מתקבץ בתוך הלב לבדו, וע"כ נק' הגידים שישינים.
וסוד השינה ה"ס הסתלקות הרוח הג"ר מהפרצוף שעולה בסוד מ"ן למעלה, והנפש והגוף נשארים למעלה, למטה ואז יש פחד מהקלי' שלא יינקו מהנפש, משום שבשעה שהנפש בלי רוח יוכלו הקלי' לינק ממנה, בסו"ה גם בלא דעת נפש לא טוב, ובגין דא תרעין דג"ע דאינון עיינין דלבא סתימין, כגוונא דתבת נח דכל נהורין סתימין בגוה דאינון מלאכין (וורידי הדם) דמתפשטין בכל אברי דגופא כלהו סתימין בלבא. (ע"ע התפשטות, שבשעה שהמלכות מתפשטת יש יניקה לקלי') שנסגרת ונסתמת היא וכחותיה בתוך הלב מפני המזיקין שהם מי המבול.

...

תמונה pedrosimoes7