בס"ד

שלום וברכה לכל בית ישראל,

קבר יוסף, המאה -19, הועלה ע"י דניאל ונטורה, מקור ויקיפדיה

כותב רש"י כי כאשר כתב משה את התורה למען הסר ספק ציין בפירוש כי שכם של אותם ימים היא אלון מורה, שעבר בה אברם, ובה הובטחה הארץ לו ולזרעו.

מדוע בימי אברם שֵׁם המקום הוא אלון מורה, וכעבור שני דורות בלבד לאחר שישוב יעקב עם נשותיו וילדיו מפדן ארם יקרא המקום שכם?

מפני שבתקופה שבין הגעתו של אברם לארץ, לבין שיבתו אליה של נכדו, יעקב אבינו, מפדן ארם, בנה אותה שכם, בנו של חמור, וקרא את העיר שבנה על שמו, שכם.

גם קין בנו בכורו של אדם הראשון בנה עיר וקרא אותה על שם בנו חנוך, אך כאן יש תופעה מעניינית, שכם שבנה את העיר, הקנה לה את שמו הפרטי, ולא את שם קרובו, או אהובו, או אדם שהוא מייקר אותו.

כעת נשוב לימי משה רבינו ונראה שלמען הסדר הטוב הוא טרח לציין בתורה, כי אלון מורה היא שכם. אם כך מדוע שמה הערבי של העיר הוא נבלוס? נכון שאי שם מופיע הסבר כי נבלוס היא שיבוש לשוני של שמה היווני נאו פוליס (עיר חדשה) אבל לא רק.

בשכם העיר ארע מעשה נבלה, שכם בן חמור נשיא החיוי ראה את דינה בת יעקב ולאה, לקח אותה, ללא הסכם עם משפחתה וללא הסכמה ממנה, "וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ, וַיְעַנֶּהָ". כעת לאחר המלקוח ובדיעבד מבקש שכם מאביו, חמור, שיקח את הילדה הזאת לו, לאישה. יעקב ששמע על הענין, מחריש עד בואם של בניו מן השדה, אז נגש חמור למשא ומתן עם יעקב, "וַיֵּצֵא חֲמוֹר אֲבִי-שְׁכֶם, אֶל-יַעֲקֹב, לְדַבֵּר, אִתּוֹ.  וּבְנֵי יַעֲקֹב בָּאוּ מִן-הַשָּׂדֶה, כְּשָׁמְעָם, וַיִּתְעַצְּבוּ הָאֲנָשִׁים, וַיִּחַר לָהֶם מְאֹד".

ממשיך ואומר הכתוב מדוע חרה לבני יעקב המקרה,  "כִּי-נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל, לִשְׁכַּב אֶת-בַּת-יַעֲקֹב, וְכֵן, לֹא יֵעָשֶׂה". כאן ניתן לראות קשר לשוני בין נבלה, לשמה הערבי של העיר נבלוס, לא כי הוא תעתיק שם יווני, אלא שהשם היווני מנציח את מעשה הנבלה שהיה שם. גם בפסוק "ויחר להם מאד", אנו מוצאים שורש ח.ו.ר שהוא שם נרדף ללבן שהם אותיות נבלה. והמלבין פני חברו ברבים כאילו שפך דמים.

אמור מעתה נבלוס על שם מעשה הנבלה שארע בעיר.

שנה טובה כתיבה וחתימה טובה

עציון גבר ים אילות

כותב נתן אלתרמן בשירו "ספני שלמה המלך":

כן, היה זה חבר עז מאין כמוהו
ימאים היו הללו! איש ואיש
צור וכוש ידעו טיבם אשדוד והודו
ים אלות וים כפתור וים תרשיש

מהו ים אילות? עקבה נקראה  אילה, ואילת נקראה בשמה כבר בימי המלכים, "וַיִּקְחוּ כָּל-עַם יְהוּדָה אֶת-עֲזַרְיָה, וְהוּא בֶּן-שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה; וַיַּמְלִכוּ אֹתוֹ תַּחַת אָבִיו אֲמַצְיָהוּ. הוּא בָּנָה אֶת-אֵילַת וַיְשִׁבֶהָ לִיהוּדָה אַחֲרֵי שְׁכַב-הַמֶּלֶךְ עִם-אֲבֹתָיו".מכאן ים אילות הוא הים של אילה (עקבה) ואילת, הוא ים סוף או הים האדום.

אם כן מהו ים כפתור? ראשית נסביר מהו כפתור, אומר זהר שלח אות רמח, כי כפתור הוא מלשון כפת אור, כלומר שהאור כפות בו, קשור בו. לצורך העניין איים הם ככפתורים בים, באשר אור האמונה כפות, קשור בהם, שכן העושה דרכו בים ימים רבים, שמח לראות סימן ליבשה, אי, שהוא ככפתור בים, שכפות בו האור, ככתוב בבראשית, "יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה (לשון אור) הַיַּבָּשָׁה", כי רק כאשר נאספים המים, (מים נוטריקון מי, וּמה על דרך שמקשים שתי קושיות מפורסמות, "מי ה' אשר אשמע בקולו?", "ומה העבודה הזאת לכם?" מי ומה הרי מים) נאספות הקושיות מי ומה המכונות בשם מים אל מקום אחד, הוא כלי האמונה, אז ניתן לראות את היבשה.

לכן ים כפתור הוא כינוי לים החכמה אשר משובצים בו איים רבים שהם ככפתורים, בהם כפוּת, (נקשר) אור האמונה.

ים כפתור

ים תרשיש, אליו בורח גם ידידנו יונה הנביא הנזכר ביום הכיפורים, הוא הים המערבי ביותר, מפני שתרשיש הוא אותיות תר- שיש, תר כלומר מחפש, ושש, הוא סימן לעולם החומר שיש בו שש פאות כקוביה, לכן ים תרשיש הוא סמל לים המערבי הרחוק ביותר אליו ניתן להגיע, ותכונתו הפוכה מתכונת הנשמה, שכן תפקיד הנשמה להזריח את אור האמונה באדם, ותפקיד הגוף או החומר, או הים המערבי, הוא להחשיך אותו, ולשלול ולהכחיש בו כל אור. מכאן תבין גם מאמר תהלים "בְּרוּחַ קָדִים תְּשַׁבֵּר אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ" אשר ממשיל את יתרון הנשמה על חיי הגוף, באשר הנשמה היא רוח קדים (שתכונתה זריחה הבאה ממזרח ותכונתה היא להאיר לאדם את דרכו) וביכולתה לשבר אניות תרשיש, שהוא משל לעצמותו וכוחו של הגוף המכונה בלשון המקרא אֳנִי. 

ואל מול מרחק האופק הנגול
כך היו הם מזמרים יחדיו בקול:
עציון גבר, עציון גבר
עציון גבר ים אילות
בסירות הים יעבר
ובאוניות גדולות
אך רחב מים לב גבר
מי עוברו באין משוט?
נערה מעציון גבר
עציון גבר ים אילות.

עֶצְיֹן גָּבֶר המפרץ העתיק המוזכר במסעי בנ"י בדרכם לארץ ישראל, התחנה השלישית לפני פטירת אהרון הכהן בהר ההר וכך כתוב: "וַיִּסְעוּ, מֵעַבְרֹנָה; וַיַּחֲנוּ, בְּעֶצְיֹן גָּבֶר. וַיִּסְעוּ, מֵעֶצְיֹן גָּבֶר; וַיַּחֲנוּ בְמִדְבַּר-צִן, הִוא קָדֵשׁ.  וַיִּסְעוּ, מִקָּדֵשׁ; וַיַּחֲנוּ בְּהֹר הָהָר, בִּקְצֵה אֶרֶץ אֱדוֹם. (במדבר לג).

ע  - גימטריה שבעים, ציון הן הציאות לחוץ מחוץ לעולם הקדושה, לכן ע-ציון גבר נמצאת כעיר מפרץ בארץ אדום, לחוף ים סוּף, הוא ים שיש לו סוֹף. מהו יש שיש לו סוף? להבדיל מנתינה שאין לה סוף, ליציאה ממנה שהיא קבלה, יש סוף, כי כל כלי קבלה יש לו יכולת קבולת מדודה. ועציון גבר פירושו שבעים עצות שיש לגבר ביוצאו מן הקדושה, בו דרושה התגברות גדולה, לכן עצ-און או עציון גבר, כי תכונת הגבורה שהיא דוחה את הקבלה ע"י המסכים שבה ומתגברת כארי, שאם אין ביכולתה להשפיע, שלפחות תדחה את האור, שאין ביכולתה לקבל על מנת להשפיע, וכך היא שומרת על שווי צורה עם הבורא שתכונתו להיטיב, בעוד היא דוחה את קבלת האור ע"י המסכים דגבורה, היא נשארת בדבקות עם הבורא, מטעם שלא שינתה צורה, כלומר לא קבלה לעצמה את האור, אלא דחתה אותו, כלומר וותרה על קבלת עצמית, רק כדי להיות בשווי צורה (רצון להשפיע) עם הבורא ית"ש.

אך רחב מים לב גבר
מי עוברו באין משוט?
נערה מעציון גבר
עציון גבר ים אילות.

אך רחב מים לב גבר, כלומר לב הגבר רחב (בחסדיו) מים החכמה, שאינה מאירה, מי עוברו באין משוט, מי יכול לעבור את ים החכמה ללא משוטים, כי השטויות (רוח השטות) הופכות להיות כלי החתירה בים החכמה, ואם כך, מי יכול לעבור את ים החכמה, ללא שימוש בשטויות ככילים, וכאן באה תשובה, נערה מעציון גבר, עציון גבר ים אילות, כי הנערה אינה צריכה כלים, היות שהיא כלי בעצמה, והיא אינה צריכה לחתור במשוטים כדי לחצות את הים, כי היא בקיומה ממלאה את ליבו הרחב מִיָם של הגבר בשמחה, וזה הוא לה הסימן כי חצתה ימים רבים.

השיר שכתב נתן אלתרמן, הלחינה נעמי שמר ומבצעת אילנה רובינא

שנה טובה ומתוקה, ושכל אחד ואחת מאתנו יחצה את ים החכמה באהבה רבה

...

תמונה א' Kenzoka תמונה ב' lisaclarke

בס"ד

שלום וברכה לכל בית ישראל,

ברוך מרחיב גד

בפרשת דברים מסכם משה בפני בני ישראל את השתלשלות מסעותיהם במדבר במשך ארבעים שנה. בין השאר מזכיר משה לשנים וחצי השבטים (ראובן, גד וחצי המנשה, שבחרו להתיישב בעבר הירדן המזרחי) את מחוייבתם המוסרית לשאר שבטי ישראל לצאת ככוח חלוץ לפני אחיהם לעזור להם לרשת את הארץ, וכך הוא אומר:

"וָאֲצַו אֶתְכֶם, בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר: יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, נָתַן לָכֶם אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ--חֲלוּצִים תַּעַבְרוּ לִפְנֵי אֲחֵיכֶם בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, כָּל-בְּנֵי-חָיִל" (דברים ג יח).

מסביר הרב גוטליב שליט"א את הפסוק: "הנקודה היא קודם כל ענין של ערבות, כל ישראל ערבים זה זה צריכים לעזור בכיבוש ארץ ישראל, ברור שקדושת ארץ ישראל הרבה יותר גדולה מקדושת עבר הירדן המזרחי, ולכן יותר קשה לכבוש את הרצונות הללו, להעביר אותן משליטת הקליפות לשליטת ישראל, ולכן שניים וחצי השבטים צריכים לעזור בזה, יחד שבטי ישראל. רש"י מוסיף פה שהם היו גבורים, הם היו הגיבורים הגדולים שבעם ישראל לכן הם היו חלוץ, חלוץ זה נקרא שהולך לפני כולם".

מהי מהות החלוץ, למה הוא מסוגל, ומדוע בפרשת וזאת הברכה, רגעים ספורים לפני שהוא עולה אל הר העברים, מוצא משה לנכון להעמיק ולהעצים את ברכת החלוץ, כפי שהיא משתקפת בברכה לשבט גד, וזו לשונה : "וּלְגָד אָמַר, בָּרוּךְ מַרְחִיב גָּד: כְּלָבִיא שָׁכֵן, וְטָרַף זְרוֹעַ אַף-קָדְקֹד. וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ, כִּי-שָׁם חֶלְקַת מְחֹקֵק סָפוּן; וַיֵּתֵא, רָאשֵׁי עָם--צִדְקַת יְהוָה עָשָׂה, וּמִשְׁפָּטָיו עִם-יִשְׂרָאֵל" (דברים לג ב).

באור פנימי: כי ראובן הוא בחינת כתר, שנאמר ר'אובן ב'כור י'שראל, ר"ת רב"י, וגד הוא כינוי לחכמה, לכן אמר משה ברוך מרחיב גד, כי החכמה תחיה את בעליה, וגם נאמר בחכמה יבנה בית, וגם כיוון בדבריו לפרשת ויצא עליה כותב המגיד ממזריטש כי הסיבה לרדיפת לבן אחר יעקב היא, שיעקב אבינו השאיר אחריו אותיות התורה שעדיין לא הוציא אותן מלבן, ולזאת רדף לבן אחר יעקב ליתן לו את האותיות שנשארו אצלו ונתווספה פרשה אחת בתורה באלו האותיות. הפרשה הנוספת פותחת בפרק לא אות כב בה נאמר "וַיֻּגַּד לְלָבָן, בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי: כִּי בָרַח, יַעֲקֹב", ונמשכת עד סוף הפרשה. ויש להבין כי בתיבת ויגד, מופיעות אותיות יג שהן רומזות לי"ג מידות רחמים, שהראהו הקב"ה למשה בסיני, בשעה שבקש רחמים על ישראל לאחר חטא העגל.

וברוך מרחיב גד פירושו שתהיה החכמה (גד) מלובשת (ברוחב) החסדים, כדי שתוכל להאיר, ואף ניתן לפרש כי ברוך מרחיב גד מכוון אל האמרה "וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח", כי הגדה היא לשון גיד ומגיד.

"חֲלוּצִים תַּעַבְרוּ לִפְנֵי אֲחֵיכֶם בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, כָּל-בְּנֵי-חָיִל", כי ענין החלוץ הוא ענין של מסירות נפש, כפי שראינו במשה, עליו נאמר של נעלך מעל רגלך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא, שאין בה קוץ (אור בהיר) ומפאת מסירות הנפש, טרף זרוע אף קודקוד, כי קודקוד הוא בחינת כתר, ובחינת קוצו של יוד, וזרוע הוא בחינת חכמה או יוד עצמה, כי החכמה אינה מרגישת עצמה נפרדת מכתר על כן זרוע אף קודקוד משום שאין פרוד בין קוצו של יוד ליוד.

ומשום שיש בשלושת השבטים ענין של מסירות נפש, חלוצים תעברו לפני אחיכם, מפני שחלצו את הנעל, כפי שעשה משה בשילוח ציפורה מטעם אדמת קודש, ומפני שכך ביכולתם להכריע המערכה, כי כל ענין ההכרעה הוא במסירות נפש, גם תראה כי ראשי תיבות של השבטים, הוא גמר, (ג'ד, מ'נשה, ר'אובן) עליהם נאמר, "בני יפת (שהוא קו אמצעי) גֹּמר", וקו אמצעי כאמור מכריע המערכה.

תודה רבה לרב גוטליב שליט"א

שנה טובה ובשורות טובות

תשובה בחמישה שלבים, לפי רבי זוסיא מאנפולי

בשבת פרשת תבוא אמר הרבי ממזריטש תורה, והתחלתה "ושבת עד ה' אלוקיך" (פרשת ואתחנן) ובאר כי עבודת התשובה צריכה להיות עד אשר ה', שהוא למעלה מהעולמות, יהיה אלוהיך. כל החברה קדישא היו בהתעוררות גדולה מהתורה ההיא. הרב הצדיק רבי משולם זוסיא מאנפולי אמר, כי הוא אינו יכול להגיע למעלת תשובה כזו, ועל כן יחלק את התשובה לחלקים, כי תשובה ראשי תיבות:

ת תמים תהיה עם ה' אלוקיך.

ש שויתי ה' לנגגדי תמיד.

ו ואהבת לרעך כמוך.

ב בכל דרכיך דעהו.

ה הצנע לכת עם ה' אלוקיך.

ספר הרש"ב כי תיבת "תשובה" צרופה מחמש אותיות, אשר כל אות הוא דרך ואופן בעבודת התשובה ובאר באריכות חמישה האופנים וכולם באים מהכוח אל הפועל על ידי עבודת התפילה.

כל טוב שנה טובה כתיבה וחתימה טובה

דחות בפילולי עקלתון

שאל השואל: בקשר לעקלתון כדאי להזכיר את הפיוט ליום הכיפורים: "נֵחָשֵׁב כְּצָג בְּאִיתון דְּחות בְּפִלּוּלִי עֲקַלָּתון".

את הפירוש לחלק הראשון אני זוכר- צג זה הכהן הגדול, איתון -שם נרדף לקודש הקדשים. כלומר-נחשב ככהן הגדול שהיה נכנס פעם בשנה ביום הכיפורים, לקודש הקדשים. את הפירוש ל"דחות בפילולי עקלתון", שכחתי. אולי מישהו זוכר?

תשובה:
מהותו של נחש עקלתון הוא למנוע מיזוג בין שני קווים, וכך למנוע קיום של קו אמצעי המכונה "אדם". זו הסיבה לכתיבת פרק ל"ו בספר בראשית, שהוא ענין מיתת מלכי אדום, שמתו בזה אחר זה, משום שלא נשאו אישה, ונחרב העולם במידת הדין, עד שבא הדר וְשֵׁם עִירוֹ פָּעוּ; וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ מְהֵיטַבְאֵל בַּת-מַטְרֵד, בַּת מֵי זָהָב, אז עמד ונתקיים העולם ברחמים, שהוא קו אמצעי מיזוג של ימין ושמאל, שימין הוא חסד ושמאל הוא דין.

כאשר בעבודת יום הכיפורים נכנס כהן גדול לקודש הקודשים, א) הוא למעשה דוחה בעבודתו את תפילת העקלתון, שמהותה היא הפללה, ומטרתה להחריב את העולם, "פילולי" מלשון פלילות ופלילים. ב) ומייחד את שני הקווים, חסד ודין לכלל רחמים ועומד ומתקיים העולם ואדם.

כך פועל הכהן בחינת סור מרע (דוחה פילולי עקלתון)
ועשה טוב שהוא בחינת יחוד ב' קווים הפוכים חסד ודין לכלל קו אמצעי שהוא רחמים.

שנזכה גם אנו לשרת בקודש הקודשים בעבודת יום הכיפורים,
ולייחד שני הפכים לכלל רחמים.

שאלה נפלאה שאלת, יישר כוח

...

תמונה Turkinator

בס"ד

שלום רב לכל בית ישראל,

ובישיבה של מעלה ובישיבה של מטה אנו מתירים להתפלל עם העבריינים

אנו אוחזים לפני יום הכיפורים היום הקדוש, בליל יום הכיפורים אומרים, "על דעת המקום, ועל דעת הקהל ובישיבה של מעלה ובישיבה של מטה, אנו מתירים להתפלל עם העבריינים", איך עושים את זה? מעמידים שניים מחשובי הקהל, אחד מימין השליח ציבור, ואחד משמאל ואז הוא אומר את ה'כל נדרי', זה מרמז לג' קווין, מה כתוב כאן למעשה, הפשט הפשוט, על יום הכיפורים שומרים כמעט כל עם ישראל, כמו ששומרים על ברית מילה, אז ממילא באים מחללי שבת וכו' וכו' אז יש כאן התבטאות מיוחדת שמתירים להתפלל עם עבריינים, גם אנשים שלא מקפידים כל השנה על שבת על כשרות, באים לבית הכנסת אז מקבלים אותם.

אך מבחינה רוחנית, הפירוש הוא ככה, "על דעת המקום ועל דעת הקהל" זה אתערותא דעילא ואתערותא דלתתא, בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה, זה מקביל לדעת המקום ולדעת הקהל, ישיבה למעלה זה בחינת בינה שתכונתה חסדים, ישיבה של מטה זה הנשמות שתכונתם חכמה. אנו מתירים להתפלל עם העבריינים, מבחינה פנימית כל השפיץ של התפילה זה העבריינים, העבריינים שיש בכל אדם, כי מי הוא אשר צריך באמת סליחה ומחילה וכפרה, ומי הוא אשר צריך באמת להמשיך את האור העליון לתיקונו, זה העבריינים שיש בכל אחד.

והחיצוניות והפנימיות הם שווים, כמו שכל אדם צריך להביא לתיקונו את העבריינים שיש בו ובלי העבריינים שלו, אז לא נשלמת קומת האדם, כך גם בכלל ישראל, אנחנו צריכים כל אחד ואחד. גם אנשים שנראים כרחוקים ביותר, אבל עם ישראל צריך את כולם. בכל אחד ואחד יש נשמה יהודית רק מה, מחמת כל מיני סיבות יש כיסויים שונים על הנשמה היהודית שבאדם, עד שהוא לא מרגיש בכלל שיש בו משהו ששייך ליהדות, לבורא, לתורה, למצוות, אבל זה ישנו, בוודאי צריך כל אחד ואחד להשלים את התיקון של עם ישראל, ואת הגאולה של עם ישראל, ואי אפשר לוותר על אף אחד, ואסור להתייאש מאף אחד, החיצוניות והפנימיות הם שווים.

שיעורים ושיחות על סליחות וימים נוראים לפי הקבלה ופנימיות התורה, מפי רבי אברהם מרדכי גוטליב שליט"א

שנה טובה, כתיבה וחתימה טובה לכל אחד ואחת

...

תמונה יהודים מתפללים בבית הכנסת ביום הכיפורים, ציור מאת מאוריצי גוטליב (1856 - 1879)