ראש השנה ושמיני עצרת סוד חג האסיף

מאמר הזה"ק שלפנינו פרשת פנחס עוסק במהות הימים שבין ראש השנה ליום שמיני עצרת, למי שיש ספר מוזמן לפתוח.

כז) אמר ר' חייא וכו': אר"ח לר' אלעזר, אלו הימים שמן ראש השנה עד יום האחרון של החג אני רוצה לעמוד עליהם. כפי שאנו רואים, רבי חייא מבקש מרבי אלעזר בנו של רבי שמעון בר יוחאי להסביר לו את מהות הימים שמן ראש השנה עד יום האחרון של החג, הוא שמיני עצרת, מפני שרבי חייא רוצה לעמוד עליהם, כלומר רוצה להבין את מהותם.

א"ר אלעזר הרי למדנו, והחברים העירו בהם.  רבי אלעזר מסביר שכבר למדו את הנושא, והחברים השלימו את הערותיהם, כלומר את מה שחסר, א"ר חייא ודאי כך הוא. אבל אני שמעתי דבר בהם,  ממאור הקדוש העליון, שהוא ר' שמעון. רבי חייא מאשר את דברי רבי אלעזר ואומר שהוא שמע דבר מהמאור הקדוש רבי שמעון בר יוחאי, כלומר רבי חייא מבקש למקד את השיחה בדבר שאמר רבי שמעון. אמר לו אמור דבר ההוא. רבי אלעזר מבקש מרבי חייא שיאמר את הדבר ששמע, אך רבי חייא אינו מבין את הדבר, לכן אינו יכול לעמוד בו ולומר אותו.

אמר לו, עוד איני עומד בו. כלומר שהדברים אינם מובנים לו כל צרכו. א"ר אלעזר, אע"פ שהחברים העמידו דבר הזה ויפה הוא, אבל סדר אלו הימים הוא סוד החכמה בין קוצרי השדה. כלומר, בין אלו החכמים, שכבר גמרו כל בירורי המלכות, הנקראת שדה.

רבי אלעזר מסביר כי החברים הבינו את מהות הימים הללו מראש השנה עד שמיני עצרת, היות והוא סוד החכמה בין קוצרי השדה. כאן משתמש רבי אלעזר במשל קוצרי השדה, להסביר בו ענין מעלת החכמים, שעברו את התהליך של בירורי המלכות הנקראת בשם שדה.

כח) ת"ח הא אתמר וכו': בוא וראה, הרי למדנו, סדר היחוד הכל באחד איך הוא. והנה למדנו, פתח ואמר, חשף ה' את זרוע קדשו, זו זרוע אחת, שהיא קו השמאל, שבו תלויה הישועה, בו תלויה הנקמה, בו תלויה הגאולה. ולמשהה, חשף ה' את זרוע קדשו זו, הוא להקים כנסת ישראל, שהיא המלכות, מן העפר, ולקבל אותה אצלו להתחבר כאחד. וכאשר זו הזרוע, נתעוררה כנגדה, כמה פחד שורה בעולם עד שיניח זרוע ההיא תחת ראשה, להתחבר. כש"א, שמאלו תחת לראשי וגו'. ואז נח הדין, ומכפר החטאים.

רבי אלעזר מזמין את רבי חייא ללמוד עימם את סוד הימים שבין ראש השנה לשמיני עצרת, כדי שרבי חייא יבין את המהות הימים, רבי אלעזר מזמין אותו לראות את התהליך, ואומר לו "בוא וראה", כדי ללמוד אומר רבי אלעזר עליך לעזוב את המקום בו אתה נמצא, לבוא אל המקום בו תוכל לראות את מה שאתה בקשת להבין, אך התנאי להבנה הבאה, הוא לעזוב את המקום בו עומד, לבוא אלי, למקום בו אני רבי אלעזר עומד, ואז תוכל לראות את מה שבקשת.

רבי אלעזר פותח בפסוק מספר ישעיהו "חשף ה' את זרוע קדשו", מה פרוש החשיפה, וכי להשי"ת יש גוף או דמות הגוף, אלא שהנביא מדבר בלשון משל ומליצה, לומר חשיפה היא לשון גילוי, כלומר של מה שהיה קודם לכן בחזקת נסתר, כלומר בפסוק הזה, מוציא השי"ת מן הכח אל פועל את ענין הגאולה, כיצד? הוא חושף את זרועו קודשו (שהוא משל לכוח הדין והצמצום הנמשך מהנהגת ספירת הגבורה) כדי לקבל אליה את כנסת ישראל השרויה בעפר, אז תוכל כנסת ישראל להתכלל אצלו ולהתחבר כאחד.

כט) לבתר אתי ימינא וכו': אח"כ בא קו הימין לחבקה, אז שורה שמחה בעולם, וכל הפנים מאירים. לאחר זה, היא, המלכות, מתחברת בגוף, דהיינו בקו האמצעי, ואז נקרא הכל אחד בלא פרוד. כי קו האמצעי כולל ימין ושמאל יחד. אז הוא שלמות הכל ושמחת הכל ומתאחדים ודאי ז"א ומלכות, מה שלא נמצא כך בשאר הזמנים.

ל) כגוונא דהאי סדורא וכו': כעין זה, הוא הסדר של אלו הימים, מרה"ש, עד יום האחרון של החג. בראש השנה נתעוררה זרוע השמאלית, דהיינו קו שמאל דז"א, לקבל את המלכה. ואז כל העולם בפחד בדין, וצריכים. העולם בעת ההוא, להמצא בתשובה שלמה לפני הקב"ה. אח"כ באה המלכה בתשעה לחדש (עי' אחרי אות רל"א) וצריכים בני ההיכל, דהיינו בני ישראל, לעשות שמחה ולטבול בנהר לטהר עצמם להיות ראויים אל הזווג של המלכה עם ז"א ביום האחר, דהיינו בעשרה לחדש, ביוה"כ. שהוא הזווג שלה, שז"א ישום שמאלו תחת ראשה, כמו שאתה אומר, שמאלו תחת לראשי.

לא) וכדין ישראל בתעניתא וכו': ואז ישראל הם בתענית על עונותיהם ומתכפרים להם. כי אמא עלאה, שהיא בינה, מאירה פניה אל המלכות בזווג. כי ביוה"כ עולה המלכות ומלבשת את הבינה. ומתכפר לכל בני ההיכל, שהם ישראל, משום שהשמאל דז"א מקבל אותה ביום הזה. כי הראש של המלכות שורה על שמאל. פירוש. כי אז נגלה הארת החכמה משמאל דז"א הממשיך משמאל הבינה, שהארת החכמה מכפרת העונות. כמו שנתבאר כל זה לעיל (בפרשת וירא מאות שפ"א עד אות שפ"ז ע"ש ובפרשת נח מאות שפ"א עד אות שפ"ו ע"ש).

לב) ביומא קדמאה דחג וכו': ביום הראשון של סוכות, יתעורר קו הימין דז"א כנגד המלכות, כדי לחבק. דהיינו בסו"ה וימינו תחבקני, ואז יש לכל שמחה, וכל הפנים מאירים. ושמחת ניסוך מים הצלולים על המזבח. וצריכים בני אדם לשמוח בכל מיני שמחה, מפני שהימין גורם זה. כי בכל מקום ששורה הימין, שהוא חסדים, צריך להיות שמחה בכל, אז היא שמחה להשתעשע.

כל טוב הצלחה וברכה

...

תמונה  United Nations Photo

"יהי שם יהוה מבורך"

בפרשת זהר ויחי מאמר הללו עבדי ה', מבאר הזהר כי במילת "יהי" נתקיים כל מעשה בראשית, כמו שנאמר, יה"י רקיע, יה"י מאורות, יה"י אור, יהי שם הויה מבורך, שואל מה הטעם שנאמר כאן מילת יהי, שהיה לו לומר יתברך שם ה' וכיוצא, ואמר אלא מילת יהי היא סוד ההמשכה מאותו מקום סתום העליון שאמרנו, שהוא שם י"ה של מילת יה"י, והיא כעין הי' העליונה של החכמה שהיא י' דשם יהו"ה, הרי התחלה כי כהסוף, לכן כתוב מילת יה"י, הוא סוד ההמשכה ממקום הנעלם על כל הנעלמים עד מדרגה התחתונה, ובמילת יהי נתקיים כל מעשה בראשית.

באור הסולם :

תפב) יהי שם ה' מבורך: שואל, מהו השינוי שאומר יהי. ומשיב, אלא יהי ה"ס המשכה מאותו מקום עליון שהוא סתום, שאמרנו, שהוא י"ה, עד סוד הברית, שהוא יוד תתאה כעין יוד עלאה, ההתחלה כסוף.

פירוש. ז"א נקרא הוי"ה, והנוקבא נקראת אדנ"י וז"ס יהי שם ה', כי שם היא הנוקבא, ה' ז"א. וביחודם משתלבים ב' שמות, הללו זה בזה, ומצטרף מהם יאהדונה"י, ויש כאן ב' יודין, י' הראשונה שהוא חכמה, שהיא י' של הוי"ה, וי' האחרונה שהיא י' של אדנ"י, היא חכמה תתאה. כנ"ל (ב"א רט"ז ד"ה פירוש) ע"ש ביאורם. וז"ש רזא דאמשכותא מההוא אתר עלאה וכו' י"ה, שה"ס י' ראשונה של יאהדונה"י, ונמשך ממנה שפע החכמה, עד רזא דברית, שהיא הנוקבא, דאיהי י' תתאה, היינו י' אחרונה של יאהדונה"י, כגוונא די' עלאה, כמו שיוד עליונה של יאהדונה"י היא חכמה, כן י' תחתונה של יאהדונה"י מקבלת ממנה, ונעשתה לחכמה תתאה. שירותא כסופא, שי' הראשונה וי' האחרונה נעשות שוות זו לזו ושתיהן הן חכמה.

הוא שאמר הכתוב,"יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך", (זהר חדש יתרו אות רנט), כי מילת שלום כוללת אותיות ש' ם' אשר בניהן כתובות אותיות ל"ו, אלו הם ל"ו צדיקים המקיימים את העולם, כי שם היא הנוקבא, ובהתכנס ל"ו הצדיקים בה, מתקיים השלום בעולם, הוא שאמר הנביא, " אַשְׁרֵי כָּל-חוֹכֵי לו".

כל טוב הצלחה וברכה,

...

תמונה hoyasmeg

"המוציא לחם מן הארץ"

ברשימה הבאה נוכל לראות מדוע מורכבת ברית המילה משני חלקים, מה ההבדל בין הלחם שאכלו בנ"י במדבר, ללחם שאכלו בנ"י מעבור הארץ בשובם אליה עם יהושע, ונעמוד על הקשר שבין שני חלקי הברית לשני  מיני הלחמים, ולשני המנהיגים שעמדו לעם ישראל משה ויהושע.

כותב הזה"ק פרשת וירא פרוש הסולם אות נ: כי יש ב' נקודות בהמלכות, האחת היא נקודה אמצעית שבכל העולם, הן ממקומות הישוב הן ממקומות המדבר. והיא סוד הנקודה דצמצום א'. נקודה ב' היא סוד נקודה אמצעית של מקומות הישוב בלבד, ולא מכל העולם והיא סוד נקודה דצמצום ב'. וכנגדם יש שני בריתות כנגד חיתוך ופריעה, ברית הא' הוא כנגד נקודה האמצעית מכל העולם, והוא סוד החיתוך של הערלה. וברית הב' הוא כנגד נקודת הישוב, והוא סוד הפריעה. 

לפי מה שכותב הזהר ברית המילה מורכבת משני חלקים, החלק האחד הוא חיתוך או כריתת העורלה בחינת סור מרע, והחלק השני הוא פריעה, שהוא למעשה גילוי אות ברית קודש (אות יוד), בחינה עשה טוב.

כפי שאנו רואים הלחם אשר אכלו בנ"י במדבר נמשך מצמצום א', אשר כנגדו עומדת המילה שמל משה רבנו רבינו את בנ"י ערב צאתם מארץ מצרים, כפי שכותב הרמב"ם (הלכות איסורי ביאה יג, א-ד) כי מילה הייתה במצרים, שנאמר: "וכל ערל לא יאכל בו", כלומר מל אותם משה רבנו, שכולם ביטלו ברית מילה במצרים חוץ משבט לוי, ועומדת המילה שמלה ציפורה אשת משה את בנה במלון במדבר, ככתוב, "וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר, וַתִּכְרֹת אֶת-עָרְלַת בְּנָהּ".

בהיותם במדבר הנמשך מצמצום א', מלים משה וציפורה את הבנים, ציפורה את בנה הפרטי, ומשה את כלל ישראל במצרים, כאשר מעשה המילה, חיתוך העורלה נחשב לבחינת סור מרע. במדבר יאכלו בנ"י לחם מן השמים, שאף הוא נמשך מצמצום א', מפני שכלפי בני ישראל ההולכים במדבר, ארץ ישראל היא בחינת רעיון נסתר, אשר אינו מגולה לעיניהם.

לאחר ארבעים שנות נדודים במדבר, לאחר שיתם דור המלחמה, יוכלו בניהם אשר הקים ה' תחתם להכנס לארץ ישראל, הוא מקום של רצון להשפיע, אז יצוּוה יהושע למול ולפרוע את ישראל (שוב מול את בני ישראל שנית) למול בחינת סור מרע, לפרוע בחינת עשה טוב, כי בארץ ישראל (ארץ מלשון שעושה רצון קונה ישראל מלשון ישר-אל, שהוא רצון להשפיע הנבחן לטוב ומיטיב) יש גלוי של האות ברית קודש (מתגלה הרצון להשפיע שהוא טוב ומיטיב) לכן פריעה (גילוי של הרצון הטוב) שייכת לארץ ישראל שהיא מקום הישוב הנמשך מצמצום ב', הסובב על ענין התשובה (השיבה הביתה) והובשת מי הירדן מפני בני ישראל עד עברם.

לכן לאחר המילה והפריעה שעשה יהושע (שוב מול את בני ישראל שנית) בארץ ישראל בערב חג הפסח הוא הארבעה עשר לחודש ניסן, (בדיוק ארבעים שנה לאחר שמל משה את ישראל במצרים ערב הפסח) ישבו ישראל עד חיותם, אכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח מצות וקלוי, וביום הבא לאחר שאכלו מעבור הארץ, שבת המן.

שבת שלום

...

תמונה  Pen Waggener

"אַנְתְּ הוּא דְּאַפַּקְתְּ עֶשֶׂר תִּקּוּנִין וְקָרֵינָן לון עֶשֶׂר סְפִירָן".

במשנה מסכת אבות  פרק ו' משנה ד' : "כַּךְ הִיא דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה, פַּת בַּמֶּלַח תֹּאכֵל וּמַיִם בַּמְּשׂוּרָה תִּשְׁתֶּה וְעַל הָאָרֶץ תִּישָׁן וְחַיֵּי צַעַר תִּחְיֶה וּבַתּוֹרָה אַתָּה עָמֵל אִם אַתָּה עֹשֶׂה כֵּן אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ אַשְׁרֶיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְטוֹב לָךְ לָעוֹלָם הַבָּא":

כדי להבין את דברי המשנה במסכת אבות נפעל מספר פעולות:

א) ראשית חכמה נקרא תחילה פסוק מקביל מפתח אליהו זכור לטוב בארמית.

ב) נתרגם את הפסוק לעברית,

ג) ונחבר את התרגום העברי של פתח אליהו למשנה במסכת אבות.

וכך אומר הפתח אליהו : "אַנְתְּ הוּא דְּאַפַּקְתְּ עֶשֶׂר תִּקּוּנִין וְקָרֵינָן לון עֶשֶׂר סְפִירָן לְאַנְהָגָא בְהון עָלְמִין סְתִימִין דְּלָא אִתְגַּלְיָן וְעָלְמִין דְּאִתְגַּלְיָן, וּבְהון אִתְכַּסִּיאַת מִבְּנֵי נָשָׁא". אתה הוא שהוצאת עשרה תיקונים הנקראים עשר ספירות להנהיג בהם עולמות סתומים שאינם מתגלים ועולמות נגלים, ובהם התכסית מבני אדם. "וְאַנְתְּ הוּא דְקָשִׁיר לון וּמְיַחֵד לון". ואתה הוא הקושר אותם ומייחד אותם.

כעת נקרא את המסכת לפי באור פתח אליהו זכור לטוב :

                                                  כך היא דרכה של תורה (כתר)

פת במלח תאכל = (חכמה)                                                           ומים במשורה תשתה = (בינה)

ועל הארץ תישן = (חסד) *                                                                    וחיי צער תחיה = (גבורה)

                                                  ובתורה אתה עמל  = (תפארת)

אם אתה עושה כן = (נצח)                                                                        אשריך וטוב לך = (הוד)

                                                     אשריך בעולם הזה  =  י(סוד)

                                             וטוב לך בעולם הבא  = מלכות (שמים).

כל טוב הצלחה וברכה, והתיחסות לעולם כפי שמבאר פתח אליהו זכור לטוב

...

* איזהו חסיד, המתחסד עם קונו 

תמונה  Willemvdk

פרשת כי תשא, תיקון כלי קבלה בעל מנת להשפיע, שורשה של תשובה

מספרת התורה בפרשת כי תשא, כי בשעה שבושש משה לרדת מן ההר, חשש העם לגורלו של משה, ובקש מאהרון אחיו, שיעשה להם אלהים אשר ילכו לפניהם. אהרון אשר נענה לפניית העם, בקש מהם לפרוק מעליהם את נזמי הזהב, אותם שם בחרט, אשר מתוכו עלה עגל מסכה. לכאורה מתארת התורה תאור חיצוני של מעשה העגל. מהו אם כן עניינו של עגל הזהב בפנימיות, בנפש האדם? מה הוא בא לתקן? ומדוע קבעה התורה כי מידי שנה בשנה נחזור ונתקן תיקון זה ביום הכיפורים דווקא?

אומר הזה"ק': בשם אלהים יש חמש אותיות המרמזות על ה' בחינות - כתר, חכמה, בינה, תפארת ומלכות. ה' הבחינות הללו מתחלקות לכלים דהשפעה וכלים דקבלה. כתר וחכמה הם בחי' כלים דהשפעה, בחינת חסד, בחינת אמונה. כאשר בינה ז"א ומלכות, הם בחי' כלים דקבלה, שעניינם - לקבל הנאה ותענוג, וכן עניינם ידיעה, היפך האמונה.

משה רבינו מבין היטב את חטא עגל הזהב, שעניינו הוא התייחסות לנגלה ולנראה בלבד (כלים דקבלה), תוך כדי התעלמות מוחלטת מהנסתר, שהיא כלי ההשפעה או האמונה. משה מבין כי העדרותו הממושכת, העלתה על פני השטח תחושה של אהבה התלויה בדבר.

משה מבקש רחמים על עם ישראל, שחטא  בעגל הזהב, ומתבקש ע"י השם לעלות להר סיני ולהתייצב עמו שם. שם, בהר סיני, מספרת לנו הגמרא במסכת ראש השנה בשם רבי יוחנן, הראה הקב"ה למשה מפתח תיקון העולמות, שיהיה מונח עימו תמיד, מהו תיקון העולמות? ביטול מציאות כלי הקבלה, ע"י העלאתם לכלל כלי ההשפעה, שהוא ענין שבת, והוא השפעה מוחלטת. לכן מכונה יום הכיפורים בשם "שבת שבתון", בו מתבקש הנברא לבטל ה' בחינות דכלי קבלה שלו הכוללות: א. אכילה ושתייה; ב. רחיצה;  ג. סיכה; ד. נעילת הסנדל; ה. תשמיש, כדי להקטין את להבת האש הפרטית, המכונה כלי קבלה, ולהגדיל את להבת אש הכללית הנמשכת מהנשמה, המכונה כלי השפעה.

כותבת פרשת כי תשא:

פסוק                                       הנהגת הספירות בעולם               השתלשלות שם הויה בעולמות

וַיֵּרֶד יְהוָה בֶּעָנָן, וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם,     נמשך מהנהגת ספירת כתר                     קוצו של יוד

וַיִּקְרָא בְשֵׁם, יְהוָה,                      נמשך מהנהגת ספירת חכמה                          י

וַיַּעֲבֹר יְהוָה עַל-פָּנָיו                      נמשך מהנהגת ספירת בינה                           ה

וַיִּקְרָא, יְהוָה                              נמשך מהנהגת ספירת תפארת                       ו

יְהוָה                                       נמשך מהנהגת ספירת מלכות                         ה

אומרת הגמרא במסכת ראש השנה, "מהו ויעבור ה' על פניו ויקרא? עבר על מידותיו, עובר מכסא הדין לכסא הרחמים, א"ר יוחנן: אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח צבור והראה לו למשה סדר תפלה אמר לו כל זמן שישראל חוטאין יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם: ה' ה', אני הוא קודם שיחטא האדם ואני הוא לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה".

הנה כאן מלמד הקב"ה את משה את סוד התשובה, ומהו סוד התשובה, תשוב הא לגבי ואו, איך תשוב האות הא לגבי האות ואו, כאשר קוראים בשם "יהוה, יהוה", פעם האחת כנגד ספירת מלכות, פעם שניה יהוה כנגד זעיר אנפין, וכאשר מיחדים אותם בקריאה סמוכה, כלומר, ה' ה', סימן שהמלכות מחוברת לזעיר אנפין, ולא שורה בה יותר כוח הדין המנתק והמפריד, או אז עובר הקב"ה מכסא הדין לכסא הרחמים, שנאמר ויעבור על פניו.

כי אם המלכות נמצאת מחוברת לזעיר אנפין לא יכול לשרות עליה כוח הדין, והוא שנתן הקב"ה למשה מפתח של רחמים, וכל אימת ששורה הדין על העולם, על ישראל לקרוא בשם הויה פעמיים, לגרום לזווג של מלכות בזעיר אנפין, אז נאספים כל הדינים השורים בעולם ונכללים בזעיר אנפין שהוא קו אמצעי, בחינת רחמים, ויכול הקב"ה לשפוט את העולם ברחמים הנכללים מקו אמצעי.

לשון אחר, ע"י הקריאה בשם "יהוה, יהוה", מבטלים את מציאות כלי הקבלה בפני עצמם, המכונים "אלה", (הנמשכים מספירות, בינה, זעיר אנפין ומלכות), מעלים אותם ומכלילים אותם בכלי השפעה המכונים "מי", (הנמשכים מספירות כתר וחכמה), ובעלית כלי קבלה המכונים "אלה" לכלי השפעה המכונים "מי", עוברים כלי הקבלה תיקון בעל מנת להשפיע, וזה מפתח הרחמים שנותן הקב"ה למשה בהר סיני, ואותו מתאר רבי יוחנן במסכת ראש השנה.

מה למעשה מלמד אותנו הקב"ה בהנהגה שלימד למשה בהר סיני? כל אדם יכול לקבל מהקב"ה ולהיות איתו בקשר בתנאי שהוא מקבל בעל מנת להשפיע, כך יוכל המקבל להיות בקשר של קבלה (הנאה) עם הקב"ה, וולהשפיע את טוב הקשר בעולמות.

כל טוב הצלחה וברכה

...

תמונה cinz

"וַיִּשָּׂא עֵינָיו, וַיַּרְא, וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים, נִצָּבִים עָלָיו"

בן תשעים ותשע שנים היה אברהם, כאשר נראה ה' אליו בשם אל-שדי ובקש ממנו להתהלך לפניו ולהיות תמים. מה פרוש להתהלך לפני ה' ולהיות תמים? וכי להשם יש גוף, או דמות הגוף, שאפשר ללכת לפניו? אלא דברה התורה בלשון בני אדם ואמרה, "התהלך לפני והיה תמים", כלומר היה נציגי בעולם והיה שלם, כמוני ה'. זו הראיה הכללית של ה' את אברם בעולם, זהו חזונו לגבי אברם, השאלה היא איך הופכים חזון, או יעוד למציאות קיימת בעולם הזה?

ה' מראה לאברם מה לעשות, באיזו דרך מעשית לנהוג כדי לקיים את היעוד שצופן לו ה'. תוכנית האדריכל שמראה ה' לאברם כוללת שלושה מרכיבים: האחד היא הוספת אות ה' לשמו של אברם באופן שיקרא מעתה אברהם. האות הא הנתנת לאברם, היא בעצם כלי להכלת השפע האלוקי המיועד לו ולזרעו. המרכיב השני בתוכנית הוא בצוע ברית מילה לאברהם עצמו ולילידי ביתו.

מדוע? האם הכלי לקבלת השפע אינו מספיק? לא, אומר ה' לאברהם, הוא אינו מספיק, כדי שתוכל לקבל את השפע ולהיות כמוני, עליך, על בניך ועל זרעך להיות איתי בשווי צורה. איך משווים צורה של נברא לצורה של בורא, והרי הם צורות הפוכות, שכן תכונת הבורא היא השפעה, ותכונת הנברא היא קבלה?

אומר ה' לאברהם, יש לי תוכנית בה השתמשתי לברוא את העולם, ואפרט לך אותה, בה תוכל להשתמש אתה, וילידי ביתך, כך תוכלו להיות שותפים בבריאה כמוני, אע"פ שאתם ברואים בגוף, ולי אין דמות הגוף.

מהי התוכנית שואל אברהם? ובכן לאחר שניתן לך הכלי להכלת השפע, אומר ה', על הכלי הזה צריכים להכיל שני צמצומים, הצמצום האחד נקרא "סור מרע", והצמצום השני נקרא "עשה טוב", כך תוכל להיות בורא כמוני, ושוב מסכם ה' לאברהם את תוכנית ההטבה האלוהית:

א) כלי להכלת השפע, בחינת אות הא הנוספת לשמו של אברם, הנקרא מעתה אברהם.

ב) צמצום א' על הכלי, בחינת סור מרע, והוא כנגד כריתת העורלה.

ג) צמצום ב' על הכלי, בחינת עשה טוב, והוא כנגד פריעה, שהוא מלשון ופרע את ראש האישה, והוא גילוי של האות ברית קודש.

וכך כותב הזה"ק פרשת וירא אות נ: כי יש ב' נקודות בהמלכות, האחת היא נקודה אמצעית שבכל העולם, הן ממקומות הישוב הן ממקומות המדבר. והיא סוד הנקודה דצמצום א'. נקודה ב' היא סוד נקודה אמצעית של מקומות הישוב בלבד, ולא מכל העולם והיא סוד נקודה דצמצום ב'. וכנגדם יש שני בריתות כנגד חיתוך ופריעה, ברית הא' הוא כנגד נקודה האמצעית מכל העולם, והוא סוד החיתוך של הערלה. וברית הב' הוא כנגד נקודת הישוב, והוא סוד הפריעה.  

בהכנת הכלי האנושי להכלת השפע האלוקי, קיימים שני שלבים כפי שמסביר הזה"ק, יש שלב א' שהוא כריתת העורלה, שהוא כנגד סור מרע, והוא כנגד בחינת האמונה, ושלב ב' המכונה פריעה, והוא כנגד נקודת הישוב, (סוד התשובה) שהוא מורה על גילוי אות ברית קודש, והוא בחינת עשה טוב.

ב"עשה טוב" פותחת פרשת וירא בה נאמר: "וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה, בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא; וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח-הָאֹהֶל". באיזה אופן נראה הקב"ה לאברהם, מספר פסוק ב', "וַיִּשָּׂא עֵינָיו, וַיַּרְא, וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים, נִצָּבִים עָלָיו", כותב הזה"ק פרשת וירא אות נג, כי שלשת האנשים שנצבו עליו היו שלוש בחינות של הנהגת הספירות בעולם הזה.

המלאך מיכאל הנמשך מהנהגת ספירת חסד, והוא בא לבשר לאברהם על הולדת בנו יצחק, המלאך גבריאל הנמשך מהנהגת ספירת גבורה, והוא בא בשליחות להפוך את העיר סדום, ואילו המלאך רפאל הנמשך מהנהגת ספירת תפארת, בא לרפא את אברהם מכאב המילה.

וכל שלושה אלו נגלו (גילוי ה') אצלו, אצל אברהם, לאחר שנפתח אצלו פתח המילה (הזה"ק פרשת בא אות פח) כלומר לאחר שאברהם השווה את צורתו עם בוראו בזאת שהכיל עליה שני צמצומים, סור מרע ועשה טוב, על אות הא, אז נגלו אליו שלושת המלאכים, שהם בחינת אותיות יהו, ועם בריתו של אברהם אבינו (הוא פתח האהל, פתח האות הא) נגלה שם הוי"ה בעולם.

כל טוב הצלחה וברכה בגילוי של הבורא שהוא טוב ומיטיב

...

תמונה  angelocesare