בס"ד

שלום וברכה לכל בית ישראל,

זהר פרשת צו , דבקות הרצון עד היכן היא עולה

אנו קוראים בספר הזהר פרשת צו אות יא, מאמר "אתדבקותא דרעותא - עד היכן סלקא", ובתרגום לעברית, "דבקות הרצון עד היכן היא עולה", ויש להבין כי שם המאמר שלפנינו עוסק בפנימיות הפסוק השני לפרשת צו, "צַו אֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו לֵאמֹר, זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה", עולה בארמית פירושה סלקא, כי תורת העולה הוא שם של קרבן העולה ונשרף כליל, ומאמר הזהר משתמש במילת עולה, לא כשם עצם, אלא כפועַל ומעמיד שאלה, שהיא גם שמו של המאמר הנדון, "דבקות הרצון  - עד היכן היא עולה".

יא) רבי אלעזר שאל את רבי שמעון אביו, ואמר, הרי קשר הכל נקשר בקדש הקדשים להאיר, התדבקות של רצון הכהנים והלוים וישראל, עד אן היא עולה.

יב) אמר לו הרי העמדנו, שהדבקות שלהם עולה עד אין סוף, כי כל קשר ויחוד ושלמות הוא לגנוז בצניעות ההיא שאינה מושגת ולא נודע, אשר רצון כל הרצונות בו. אין סוף אינו עומד להודע, ולא לעשות סוף, ולא לעשות ראש, ולא כמו אין, שהוא כתר הנקרא, אין, הראשון שהוציא ראש וסוף. מי הוא ראש, זו היא נקודה העליונה, שהיא ראש הכל הסתום, העומדת תוך המחשבה, שהיא חכמה הנקראת ראשית, והחכמה נאצלה מן הכתר שנקרא אין. בסוד הכתוב והחכמה מאין תמצא (איוב כ"ח) ועשה סוף ,שהוא המלכות, הנקראת סוף דבר. אבל שמה, באין סוף, לא יש סוף.

יג) אין רצונות ואין אורות, ואין נרות באין סוף, כל אלו האורות והנרות שבאצילות תלויים, באין סוף שיתקיימו בהם, אבל אינם עומדים להשגה. מי שידוע ואינו ידוע, דהיינו שאפשר לדבר בו מבחינת ידיעה, אין הוא אלא רצון עליון הסתום מכל סתום הנקרא אין, שהוא כתר, אבל באין סוף לא שייכת כלל ידיעה.

שבת שלום ומבורך,

"עַתָּה זֶה יָדַעְתִּי, כִּי אִישׁ אֱלֹהִים אָתָּה; וּדְבַר-יְהוָה בְּפִיךָ, אֱמֶת"  מלכים א' י"ז

במוצאי שבת אנו שרים את הפיוט על אליהו הנביא, וזה לשונו:

אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי
אֵלִיָּהוּ הַגִּלְעָדִי
בִּמְהֵרָה יָבוֹא אֵלֵינוּ
עִם מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד.

ויש לשאול מדוע כרוכה הופעתו של אליהו עם משיח בן דוד? כדי להשיב על שאלה זו נתבונן מעט במדרש חז"ל, שג' ימים לפני ביאת המשיח ילך אליהו הנביא על ראשי ההרים ויתקע בשופר, ויבשר את בוא הגאולה. ודמיונות האנשים מציירים לעצמם את אליהו הנביא משוטט ביערות שבראשי ההרים ותוקע בשופר. אולם רבינו מפרש שענין ביאת אליהו הנביא, הוא פשוט גילוי רזי תורה ברוב עם, שזהו המבשר את ביאת הגואל. ופירסומם של רזי תורה הוא המכונה בשפת קוד בשם תקיעה בשופר. וענין ג' ימים, מרמז על ג' הספירות העליונות כתר חכמה בינה, המכונות ג"ר. רצה לומר כי הגילוי יהיה נמשך מן הספירות העליונות. נמצא שרבינו בעל הסולם מסיר את הגורם האנושי מדמותו של אליהו הנביא, ומבאר מדרש באופן ערכי, מופשט.

הביטוי אליהו הנביא נמשך מהנהגת ספירת כתר, הביטוי אליהו התשבי נמשך מהנהגת ספירת חכמה, והביטוי אליהו הגלעדי נמשך מהנהגת ספירת בינה, וכאשר יופיע אליהו בשלושת הלבושים שלו: נביא, תשבי וגלעדי, שהם ג' הספירות העליונות כתר חכמה ובינה, המכונות ג"ר ויתגלו רזי תורה ברוב עם, אז יתגלה משיח בן דוד, נמצא התנאי לגילוי המשיח, הוא הופעת אליהו בשלושת לבושי המוחין, כתר חכמה ובינה, או בכינוי לבושי המוחין: נביא, תשבי וגלעדי.

גילוי אליהו שמח לכל אחד ואחת

בס"ד

שלום רב לכל בית ישראל,

"התורה כולה שמותיו של הקב"ה", שמורת טבע נחל חרמון (בניאס)

התורה כולה שמותיו של הקב"ה, על כל מדוריה ואגפיה, קשה להבין את הדברים הללו, איך ייתכן ששמות של רשעים כמו פרעה ובלעם, הם שמותיו של הקב"ה, איך ייתכן שכל מיני מושגים של טומאה, ורשע ולכלוך הם שמותיו של הקב"ה, אין יוצא מן הכלל באמת תורתנו היא נצחית והיא קדושה קודש קודשים, ואנו רואים אדם עולה לתורה, לפני שהוא מברך הוא, נותן נשיקה לאותו מקום בו קוראים, עם הציצית שלו, אז יוצא שלפעמים אנו מנשקים גם מושגים כמו טומאה ורשע, ופרעה ובלעם, בגלל שהם שמותיו של הקב"ה, איך להבין זאת?

באמת התורה היא אור אלוקי נצחי, יצירה גרנדיוזית שאינה נתפסת במלואה אלא ע"י יצורי אנוש מועטים, האור האלוקי, אור התורה מאיר בכל העולמות, בכל עולמות הנפש של האדם, ואין באור הזה שום שינוי, כי האלקים אין בו שינוי, אלא כל ההבדלים, המידורים, השינויים, נעשים ע"י התחתונים. בדומה לכוח החשמל שאין בו שום צביון מצד עצמו, הוא כוח מופשט, אנרגיה, והוא מתגלה לפי הכלים שנותנים לו, אם נותנים לו מקרר אז הוא מקרר, ואם נותנים לו תנור הוא מחמם, ואם נותנים לו מטחנה אז הוא טוחן, ואם נותנים לו מכונת כביסה אז הוא מכבס, אבח הוא עצמו כוח מופשט, כן אור האלוקות הוא כוח מופשט, רוחני המתלבש בכל המציאויות כולם. הן במציאויות הרוחניות בעולמות הנפש של האדם, הן במציאויות הגשמיות למיניהם, וכל גילויו הוא ע"פ השינויים של הכלים, כלומר של החומר, של הבריאה של הנבראים, וכו'.

באופן כללי מגלה לנו חכמת הקבלה שישנם ארבעה עולמות הנפש, העולמות הללו מכונים בשם אצילות, בריאה, יצירה ועשייה, אומנם יש גם עולם חמישי מעל עולם האצילות והוא עולם נסתר המרמז על המהות האלוקית שעניינה הטוב והמיטיב לרעים ולטובים אשר מלובש בכל העולמות הללו, עד העולם הזה הגשמי, ומאיר ומחיה ומנווט את כל המציאות כולה, ההבדלים הם בכלים, הכלים של עולם האצילות כלומר, מציאות הנברא בעולם האצילות היא מציאות זכה ככל שהולכים ויורדים המציאות מתעבה, נעשית יותר ויותר עבה, כלומר פחות להשפיע, ויותר רצון לקבל, פחות אהבת הזולת ואהבת אלוקים, ויותר אהבה עצמית, וכל סידר הבורא סדר של השתלשלות העולמות כאשר למעשה השינויים הם רק בכלים, בחומר של הנברא, אבל לא באור האלוקי שמתפשט להאיר, האור עצמו הוא אחד יחיד ומיוחד.

בכלים נעשים השינויים ומימלא בהתגלות האור יש שינויים בגלל מצבם של הכלים, לכן נבין שהתורה הקדושה באמת נצחית ובלתי מוגבלת, והיא שרירה וקיימת בכל עולמות הנפש של האדם, עד העולם הזה המציאות החומרית של העולם הזה, עם כל מדוריו ושינויו, אבל התורה מתגלה לפי מצב הכלי, לפי מצב האדם, לכן במציאות של העולם הזה, כאשר אנו נולדים לתוך מציאות של רצון לקבל, כאשר כל מה שמעניין אותנו הוא אך ורק לקבל הנאה ותענוג ולא יותר מזה, וגם אם אנו עוטפים את הרצון לקבל שלנו בכל מיני מעשי חסד למיניהם, ובכל מיני אידאולוגיות של חסד, אבל עדיין, אבל החומר של הרצון לקבל הוא זה ששולט במלוא עוצמתו, ולכן אז הלבושים של התורה הם לבושים גסים, לבושים שיש בהם אלמנטים של רשע ואכזריות, של טומאה, של פסולת של אנשים שליליים, אבל צריכים לזכור, שהאור אשר מלובש בתוך הלבושים הללו, הוא אור אלוקי ובאלוקים עצמו אין שום הבדלים. רק לפי מצב האדם כך הלבושים של התורה, וכך נעלם ונסתר האור האלוקי המציאות האלוקית, הטוב האלוקי, הנוכחות האלוקית, כל זה תלוי במצב האדם, ככל שהאדם הולך ומזדכך, ככל שהאדם הולך ומתקן את עצמו יותר ויותר במעבר שבין אהבה עצמית לאהבת אלוקים ואדם, אז הלבושים הולכים ומתעדנים ומזדככים בשבילו, יחסית אליו, ואז ממילא המגע שלו עם האלוקים, נעשה יותר ויותר מגולה, עמוק, מאיר, כל זה תלוי בשיפור מצב הנפש של האדם.

לכן אנשים גבוהים אלו האנשים שמבטלים ומצמצמים את שליטת הרצון לקבל בהם, אנשים הללו משיגים שלבושי התורה הם לא כל כך שליליים כפי שהם מוצגים בפשטותם, כי כל מה שאנו מבחינים כשלילי בחיינו, הוא רק בגלל ריחוקינו מהאור האלוקי, מהמציאות האמיתית, אבל בו בזמן שאנחנו את עצמנו נשנה, ונעבור לחיים שהמוטו המרכזי שבהם הוא אהבת הזולת, ונצמצם את האגוצנטריות שלנו, את הרצון לקבל שלנו, אז נקלוט שכל מה שנדמה בעיננו כשלילי, הוא בעצם עניין אלוקי, כפי שאמרתי הבורא הוא אחד ואין בו שינויים, אבל בכלים יש שינויים.

ככל שהפרי יותר מתוק בסופו כך הוא מר ומגונה בתחילתו, יבוא אדם ויאמר: "אני רואה שהדבר הזה כל כך מר", אז יגידו לו: "חכה, הפרי מתבשל על העץ". זה תהליך זוהי הדרגה, זוהי השתלשלות של מצבים, אבל גם מה שאתה רואה עכשיו כשלילי זה בא לרקום, זה בא לעשות בית קיבול והכנה וצורך לחיובי, ככל שאדם מזדכך יותר אז הוא רואה שגם השלילי, הוא בעצם כל כולו כלי לאלוקות, ובעצם אין רע אמיתי בעולם, יש רק מצבים שמתדמים לעינינו כשלילים אבל למעשה כל תכליתם לחקוק בנו את השלילי, על מנת שנרצה את החיובי.

לחקוק בנו רשע, על מנת שנרגיש את הייסורים הגדולים שברשע, בזה יעמיק אצלנו בית קיבול אמיתי ונכון לצדק, לחסד, לנתינה ולאהבת הזולת. לכן מה שהתורה נדמית בעינינו כבעלת לבושים שלילים וגסים, ואנחנו שאלנו איך ייתכן שהתורה כולה שמותיו של הקב"ה, כי כל הלבושים הגסים והשליליים רק נדמים כלפינו, למצבנו שלנו הנמוך, אבל בו בזמן שנגביה את עצמנו נראה את הדברים בצורה אחרת לגמרי.

אנו עומדים לפני יום ל"ג בעומר, יום הסתלקותו של רבי שמעון בר יוחאי, אכן זה החידוש הגדול של חיבורו הנצחי ספר הזהר הקדוש, אשר מאיר את עינינו, פותח את כל השערים, לכיוון של אופטימיות גדולה מאוד כפי שהסברתי. באוריו של ספר הזוהר הקדוש את התורה, את התנ"ך בכלל, מציג בפנינו מציאות פנימית ולא חיצונית שלילית, אלא מציאות פנימית, עמוקה, נצחית, אשר באה לפעול שינויים בנפש האדם,  ולהעלות אותו מחיי חול, לחיי קודש, מחיים סתמים שאין בהם איזו תקווה ונצחיות לחיים אלוקיים של אהבת אלוקים ואדם, שבהם יש משמעות בכל רגע ובוודאי תקווה ונצחיות.

כל טוב הצלחה וברכה,

המשך שיעור שמע "על יום ל"ג בעומר, יום הסתלקותו של רבי שמעון בר יוחאי וקדושת ספר הזהר" מאת הרב אברהם מרדכי גוטליב שליט"א

תמונה  Templar1307

בא וראה כי שם הויה מתפשט בכל העולמות, גם בדף היומי, הנה הוא לפניכם:

דרך פשוטה לקרוא דף יומי

וכאשר אנו קוראים בדף היומי נדע כי:

משנה, שכתבו התנאים בארץ ישראל, היא כנגד קוצו של יוד והיא נמשכת מהנהגת ספירת כתר,
גמרא, שכתבו האמוראים בבבל, היא כנגד אות יוד משם הויה, והיא נמשכת מהנהגת ספירת חכמה.
פרוש רש"י הוא כנגד אות הא עילאה משם הויה, והוא נמשך מהנהגת ספירת בינה.
בעלי התוספות כנגד אות ואו משם הויה, והפרוש שכתבו נמשך מהנהגת ספירת תפארת.
אחרונים כנגד אות הא תתאה משם הויה, ומה שכתבו נמשך מהנהגת ספירת מלכות.

לסכום הדברים:

משנה                              כתר                               קוצו של יוד

גמרא                             חכמה                                  י

רש"י                               בינה                                   ה

תוספות                          תפארת                                ו

אחרונים                         מלכות                                  ה

ובפעם הבאה כאשר אנו אוחזים בדף היומי, נדע כאשר אנו קוראים, משנה, גמרא, רש"י, תוספות, או אחרונים, באיזו אות משם הויה אנו אוחזים, ולא נלך לאיבוד בים החכמה, ככתוב בפרשת יתרו, "מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי... בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ".

כל טוב ברכה והצלחה בימי ספירה

בס"ד

שלום רב לכל בית ישראל,

מדוע לימוד ספר הזוהר יכול לעזור לאדם

אנו קרבים ליום הקדוש, יום ל"ג בעומר, נדבר קצת מענייני היום הזה, בתחילה נקרא מהזהר הקדוש המתאר אם יום ל"ג בעומר שהוא יום הסתלקות רבי שמעון.

"באותו יום שרבי שמעון רצה להסתלק מן העולם, היה מסדר דבריו ונתאספו החברים אצל רבי שמעון, והיו לפניו רבי אלעזר בנו, ורבי אבא, ושאר החברים והיה הבית מלא. נשא רבי שמעון עיניו וראה שנתמלא הבית, בכה רבי שמעון ואמר: בזמן אחר כשהייתי חולה היה לפני רבי פנחס בן יאיר, ועד שבררתי מקומי בגן עדן חיכו לי, וכשחזרתי היתה אש מסובבת לפני ולעולם לא נפסק, ולא נכנס אדם אלי, אלא ברשות, ועתה אני רואה שנפסקה האש והנה נתמלא הבית. אמר רבי שמעון הנה עתה שעת רצון היא, ואני רוצה לבוא בלי בושה לעולם הבא, והנה דברים קדושים שלא גליתי עד עתה, אני רוצה לגלות לפני השכינה. שלא יאמרו שבחסרון הסתלקתי מן העולם". אלא מה הוא רוצה לגלות, שימו לב לדברי הזוהר, כל זה התרחש באותו יום, יום ל"ג בעומר, שבו רצה רבי שמעון להסתלק מן העולם, וזה בא מתוך רצונו, והוא גילה גילויים גדולים מאוד, סתרי תורה רזי תורה, כמו שאומרים 'הפיניש' (finish) של כל החיים שלו, הוא גילה את הדברים העמוקים ביותר, בכדי שהתלמידים וכל מי שראוי יוכלו להיות נזונים מזה, והעולם כולו, עד ביאת המשיח יוכל להפיק תועלת מכך.

"עד עתה היו נסתרים בליבי, כדי להכנס בהם לעולם הבא", וכאן רבי שמעון מתחיל להגיד את הדרוש האחרון שלו, לפני פטירתו. "לא המתים יהללו יה ולא כל יורדי דומה, הקב"ה נקרא חי והוא שורה בין אלו הנקראים חיים, שהם הצדיקים ולא ביו אלו הנקראים מתים שהם הרשעים", וכו' וכו' הוא מדבר, בסופו של הדרוש הוא מסיים במילים: "כי שם ציווה ה' את הברכה, חיים עד העולם", אמר רבי אבא, "לא גמר המאור הקדוש לומר חיים, עד שנשתכחו דבריו, ואני כתבתי וחשבתי לכתוב עוד, ולא שמעתי ולא הרימותי ראשי כי האור היה גדול ולא יכול הייתי להסתכל, ובתוך כך נזדעזתי שמעתי קול האומר, 'אורך ימים ושנות חיים', אחר שמעתי קול אחר, 'חיים שאל ממך'".

"כל אותו היום לא נפסקה האש מן הבית, ולא היה מי שיגיע אליו, כי לא יכלו, מחמת שהאור והאש היו מסבבים אותו, כל אותו היום נפלתי על הארץ וגעיתי. אחר שנסתלקה האש, ראיתי את המאור הקדוש, קודש הקודשים, שנסתלק מן העולם, שנתעטף ושוכב על ימינו ופניו צוחקות. קם רבי אלעזר בנו ולקח ידיו ונשק אותם, ואני ליכחתי העפר שתחת רגליו, התחילו החברים בבכיה, רבי אלעזר בנו נפל ג' פעמים" וכו', היתה הרגשה של יתמות גדולה, "אחר שנסתלק האילן הגדול הזה, שתחתיו היו מטיילים חיות השדה, ובענפיו ידורו עוף השמים ומזון לכל בו, נמצא עתה שהחיות, תנודדנה", ינדדו, "והחברים במקום המזון שקבלנו ממנו, ישתו דם".

רוצה לומר מה זה דם, דם זה מלשון דממה, רוצה לומר שהנשמה העצומה הזאת, שהמשיכה אור אלוקות גדול מאוד, הסתלקה וכעת יצטרכו להיות בבחינת דממה, באופן יחסי. "קם רבי חייא על רגליו ואמר: 'עד עתה היה המאור הקדוש משגיח עלינו, עתה אין הזמן אלא להשתדל ביקרו, קם רבי אלעזר ורבי אבא לקחו אותו ממקומו, מי ראה את בלבול הדעת של החברים, וכל הבית היה מלא ריחות טובים, העלוהו על מיטתו, ולא נשתמשו בו אלא רבי אלעזר ורבי אבא. באו בעלי מגינים מכפר ציפורי, שרצו שיקברו אותו במקומם, אבל בני מירון גרשו אותם, שרצו שיקבר אצלם. אחר שיצאה המטה מהבית היתה עולה באויר, והאש היתה לוהטת לפניה, שמעו קול: 'הכנסו, בואו התקבצו להילולה של רבי שמעון, יבוא שלום ינוחו על משכבותם', כשנכנס אל המערה שמעו קול בתוך המערה, 'זה האיש מרעיש הארץ, מרגיז ממלכות כמה מקטרגין ברקיע נשקטים ביום הזה בשבילך, זה הוא רבי שמעון בן יוחאי, שאדונו משתבח בו בכל יום, אשרי חלקו למעלה ולמטה, כמה אוצרות עליונים שמורים לו, עליו נאמר, ועתה לך לקץ ותנוח ותעמוד לגורלך, לקץ הימים'.

כן כאן הזה"ק מתאר את הסתלקותו של רבי שמעון, רבינו בעל הסולם בכללות כתביו מתבטא לגבי נשמת רבי שמעון, שהיתה נשמה גדולה מאוד, ולא היתה נשמה כזאת הוא וכל תלמידיו, ולא תהיה עד ביאת המשיח, נשמה כזאת שכללה את האורות המקסימליים ביותר, שיתגלו רק בביאת המשיח, מכיוון שהאורות שרבי שמעון המשיך, והוא למעשה, השאיר את האורות האלו גנוזים בספר הזוהר הקדוש. ומי שלומד בספר הזהר הקדוש יכול להנות מהאורות הגדולים הללו, כל אחד לפי מדרגתו, כל אחד לפי דרגתו, כי ברור שהאורות הגדולים ביותר, מגיעים למקומות הנמוכים ביותר, ולכן אפילו אנשים פשוטים יכולים לקבל איזו הארה מנשמתו של רבי שמעון בר יוחאי, זוהי הסיבה דרך אגב לתופעה הזו שאנו רואים, שביום ל"ג בעומר, כולם, כל עם ישראל נוהרים למירון לקברו של רבי שמעון, כל עם ישראל, לא רק דתיים גם אנשים חילוניים, מכל הסוגים מכל גווני הקשת מגיעים, והסיבה היא מכיון שאורו של רבי שמעון, הוא האור של בחינת המשיח, האור של גמר התיקון, לכן האור הזה הוא האור הכללי, אור כזה גדול מאיר לכל המקומות אפילו למקומות הנמוכים ביותר, ולכן כולם מרגישים שייכות לרבי שמעון וכל עם ישראל נוהר לשם, גם אנשים שאין להם שום קשר עם הזהר הקדוש כל השנה, כולם מרגישם איזו שייכות בלתי מוסברת.

יש אימרה בפי החסידים, "רבי שמעון לכל", הוא מיועד לכל. אבל צריכים לדעת רבי שמעון לא השאיר את ספר הקדוש בכדי שיסתכלו בו לפעמים, הוא גם לא השאיר את הספר הזה בכדי שיגרסו אותו בלי דעת ובלי הבנה, אלא הוא השאיר את הספר הזה, בכדי שנלמד בו. ובספר הקדוש הזה גנוזים מפתחות להצלחת האדם ולהצלחת עם ישראל. הספר הזה הוא ספר שגנוזים בו סודות, ואיזה סוד יותר גדול ויותר מושך מאשר הסוד הזה שעל ידו האדם, יכול לראות איך הוא יכול להצליח בחיים.

כל אדם ואדם, יש לו את הטרדות שלו, את הבעיות שלו, זה בכה וזה בכה, וגם עם ישראל בכללו, מלא בעיות רבות, הבעיות באות ממקור אחד, מהתכונה של הרצון לקבל של האדם, אשר מובילה אותו אל הגהנום, מפרידה אותו מן הבורא. ברור שבחיינו הפרטיים כל הסבל שאדם סובל הוא רק בגלל הרצון לקבל שלו, אדם שמתוקן בקדושה עם רצון להשפיע, עם אמונה בהשם, הוא תמיד נמצא בשמחה, הוא תמיד מאושר, וכן עם ישראל בכללו. כל הבעיות האלו שיש במציאות, בעיות בטחוניות, בעיות מדיניות בעיות חברתיות, יש הרבה רעבים בעם ישראל, הרבה פושעים, הרבה תופעות של אלימות, של סמים של זנות. כל זה בא לנו מטעם הרצון לקבל, ואין לאדם, ואין לחברה הישראלית בכללה את הכח לתקן את הדברים, אלא אם כן ימשיכוו אור אלוקי, האור הזה יכול להרים את האדם והחברה. לכן כתוב שספר הזוהר עתיד להתגלות בדורות האחרונים, כי בספר הזהר, גנז רבי שמעון בר יוחאי אורות גדולים מאוד, שעל ידם יכולים להתקן האדם והחברה, בצורה הטובה ביותר. מי לא רוצה לתקן ולסדר את החיים שלו, שיהיו חיים מאושרים וטובים, מי לא היה רוצה לסדר את חיי החברה הישראלית בצורה כזאת שיהיו חיים טובים ומאושרים.

כל טוב הצלחה וברכה בלימוד ספר הזהר

המשך שיעור שמע לל"ג בעומר מאת הרב אברהם מרדכי גוטליב שליט"א

תמונה : benleto

בס"ד

שלום רב לכל בית ישראל,

ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה

אנו בשיעורנו בספר הזה"ק בפרשת "ויחי", אנו מתמקדים בבאור הסולם שחיבר רבי יהודה הלוי אשלג זכר צדיק וקדוש לברכה. למי שיש ספרים מוזמן לפתוח.

 קובץ השמע של השיעור

וכך אומר הזה"ק אות א: "ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה", אמר רבי יוסי, ליבו של יעקב ראה, בנבואה במצרים שבניו יהיו בכמה גלויות. דהיינו כל הגלויות שעד עתה, ועד הקץ וזמן ביאת המשיח. פירושו של דבר שיעקב אבינו חווה את כל הגלויות שעם ישראל יעבור בהם עד ביאת המשיח, כמובם שאם הוא חווה את הגלויות, הוא חווה גם את הגאולות, כי אחרי כל גלות, יש גם כן גאולה, אז לכן כתוב ויחי יעקב בארץ מצרים, עניין של השגת החיים העליונים, עיקר מה שמדבר הזה"ק הוא כמובן על גלויות רוחניות, אם כי לכל הגלויות הרוחניות, יש כמובן גם השפעה גשמית, שעם ישראל באמת גלו מארץ ישראל, והתפזרו בכל העולם כולו, אבל זהו סימפטום של גלות רוחניות, זאת אומרת כמו באופן טבעי למשל:

אם שמעון אינו מוצא חן בעיני ראובן, יש לו כל מיני סיבות, הוא רואה בו כל מיני דברים שלא מוצאים חן בעיניו, אז זה עניין נפשי הוא מרגיש ששמעון לא מתנהג כראוי, אז עניין הכרתי, עניין נפשי, אולי הוא נפגע ממנו, אבל זה גם גורם לענין פיזי, שראובן מתרחק מהיום והלאה משמעון, מכיוון שזה הרושם שנרשם בנפשו של ראובן, אז ממילא הוא גם מתרחק ממנו באופן פיזי, הוא לא רוצה מגע איתו, הוא לא רוצה קשרים איתו, אז הענין הנפשי גורם לענין גשמי, כך גם בעניין שלנו.

מכיוון שעם ישראל, גלו מאביהם שבשמים, אז זה עניין נפשי, זאת אומרת, שבזמן שהקב"ה מפסיק למצוא חן בעיני האדם, מוצאים חן בעיניו דברים אחרים, יש לו דברים יותר חשובים, יותר מהנים, יותר מענגים מאשר הקב"ה, אז נבחן שהאדם נכנס לגלות מבחינה נפשית, הוא מתרחק מהקב"ה, סיבות יכולות להיות הרבה מאוד סיבות, כל אחד עם הסיבות שלו, אבל זה גורם ריחוק נפשי, ומימלא הריחוק הנפשי גורם לריחוק גשמי, זאת אומרת זה שעם ישראל גלו מארץ ישראל, זה עניין גשמי, נתפזרו בכל העולם, נתפזרו בין העמים, היו תקופות שהצליחו לשמור על התורה והמצוות, היו תקופות ומקומות ואוכלוסיות שלא הצליחו לשמור על התורה והמצוות, ונטמעו בתרבויות הגויים, הכל מתחיל אבל מעניין נפשי, כפי שאומרת התורה, שאם האדם מתחיל לזלזל במצוות התורה, אומרת לנו התורה, תזהרו שלא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה, כלומר ברגע שאתם מתחילים להתרחק מבחינה נפשית, אז זה לא ישאר רק ברמה הנפשית, זה יעבור גם לרמה הגשמית.

אלא אם כן, אתם מתקנים את הרמה הנפשית, אז זה בסדר, אם כן אומר לנו כאן רבי יוסי, "ליבו של יעקב ראה בנבואה במצרים שבניו יהיו בכמה גלויות דהיינו כל הגלויות שעד עתה, ועד הקץ וזמן ביאת המשיח. אז זה לא סתם ראייה חיצונית, זוהי ראייה פנימית, כלומר שיעקב אבינו חווה את הגלויות הללו ואת הגלויות, את העליות ואת הירידות, ולא הגיע יעקב אל הנבואה של ויחי אלא במצרים, כלומר המילה ויחי לפי הזהר הקדוש, היא כמובן לא לפי הפשט, פשט התורה, התורה נותנת לנו אינפורמציה יבשה, שיעקב חי בארץ מצרים שבע עשרה שנה. אינפורמציה, אבל הזהר מפרש את הדברים בצורה פנימית, שרחוקה מאינפורמציה יבשה, ויחי הכוונה לחיים העליונים, חיים אלוקיים, "ולא הגיע יעקב אל הנבואה של ויחי, אלא במצרים, והיא נבואה חשובה שלא התנבאו כמותה ולא הגיעה לשום איש מן בני הנביאים אלא לו ולמשה בלבד, במשה כתוב ולא יראני האדם וחי, וביעקב כתוב ויחי יעקב ויחי פרושו נבואה היורדת מן המראה המאירה".

כלומר יש מדרגה רוחנית שנקראת מראה המאירה, בארמית אספקלריא דנהרא, כל הנביאים כולם ניזונו מן המדרגה הרוחנית שנקראת "אספקלריא דלא נהרא", מראה שאינה מאירה, ויעקב ומשה כאן הזה"ק שם את שניהם ברמה אחת, ניזונו מהרמה הגבוהה ביותר שהיא נקראת אספקלריא המאירה, מראה המאירה, להבין קצת את הדברים, נתבונן בדרי רבינו הרמב"ם בהלכות יסודי התורה, פרק ז' קצת לקבל מושג מהי נבואה, הלכה א':

הלכות יסודי התורה פרק ז

א)  מיסודי הדת, לידע שהאל מנבא את בני האדם; כלומר שולח להם נבואות, מה הן נבואות יש כל מיני סוגים של נבואות, אבל העניין הכללי הוא קודם שהקב"ה מתגלה לאדם, זו היא לא השערה, לא סברה, לא תיזה, זוהי חוויה ריאלית, נבואה היא חוויה ריאלית, כלומר, הרגשה גמורה של המציאות האלוקית, אשר משאירה בוודאי רושם עצום על האדם, רק יש בזה מדרגות שונות, לא כל הנביאים שווים, כאן הזה"ק העמיד את כל הנביאים בצד אחד, ואת יעקב אבינו ומשה רבינו בצד השני, אבל בין כל שאר הנביאים וודאי יש מדרגות שונות באותה חוויה שנקראת נבואה. מיסודי הדת לידה שהאל מנבא את בני האדם ואין הנבואה חלה אלא על חכם גדול בחכמה, גיבור במידותיו, אדם ששולט על מידותיו, ולא יהיה יצרו מתגבר עליו בדבר בעולם, זאת אומרת אם יש כמה דברים שהוא שולט עליהם ויש אפילו דבר אחד שהוא שולט עליו, אז כבר הנבואה לא תוכל לשרות בו, אלא הוא מתגבר בדעתו על יצרו תמיד, בעל דעה רחבה נכונה עד מאוד.

ב)  אדם שהוא ממולא בכל המידות האלו, שלם בגופו, כשיכנס לפרדס, הכוונה פשט רמז דרש וסוד ,הכוונה לעניינים הרוחניים, ויימשך באותן העניינות הגדולים הרחוקים, ותהיה לו דעה נכונה להבין ולהשיג, והוא מתקדש והולך פורש מדרכי כלל העם ההולכים במחשכי הזמן, זאת אומרת כלל העם מתעסקים בדברים זמניים, עם תענוגים גשמיים שהם זמניים, עכשיו יש משהו, ובעוד רגע דקותיים כבר לא יהיה, והוא פורש מכל התענוגים הגשמיים, והולך מזרז עצמו ומלמד נפשו שלא תהיה לו מחשבה כלל באחד מדברים בטילים, ולא מהבלי הזמן ותחבולותיו, אלא דעתו פנויה תמיד למעלה, קשורה תחת הכיסא,  כסא הכבוד, להבין באותן הצורות הקדושות הטהורות, על איזה צורות הוא מדבר, הכוונה היא על התגלויות שונות של שם הויה, כי במרחב הרוחני יש כל מיני מדרגות, למשל במרכבה העליונה כתוב שיש ארבעה פנים: אריה, שור, נשר אדם, שהם ארבע מדרגות רוחניות הנמשכות הנמשכות מן האותיות יוד, הא, ואו, הא שבשם הויה, ויש אופנים ומלאכים וחיות ושרפים, וכו', כל אלו הם בחינות רוחניות שלא תהיה שום טעות, בסביבה האלוקית, אין שום עניינים גשמיים הכל רוחני לגמרי, לא תופס מקום ולא זמן, ולוּ שום מימד שמוכר לחמשת החושים שלנו, אומר כאן הרמב"ם הנביא הוא זה שדעתו פנויה תמיד למעלה, קשורה תחת הכסא, כוונתו לכסא הכבוד, להבין באותן הצורות הקדושות הטהורות,

ומסתכל בחכמתו של הקדוש ברוך הוא כולה מצורה ראשונה העליונה למעלה, עד טבור הארץ, עד התחתונה ביותר, ויודע מהם גודלו, כמו שכתוב, "ממעשיך הכרנוך", אדם כזה, אני מזכיר לכם חכם גדול בחכמה, גיבור במידותיו, שמתבונן שפורש עצמו מדרכי מחשכי הזמן וכו' וכו', אדם כזה, מיד רוח הקודש שורה עליו.

ג)  ובעת שתנוח עליו הרוח--תתערב נפשו במעלת המלאכים הנקראים אישים, וייהפך לאיש אחר, ויבין בדעתו שאינו כמות שהיה, אלא שנתעלה על מעלת שאר בני אדם החכמים: כמו שנאמר בשאול, "והתנבית עימם; ונהפכת, לאיש אחר" (שמואל א י,ו).

המשך שיעור שמע זהר פרשת "ויחי" לבאור הסולם מאת הרב אברהם גוטליב שליט"א

כל טוב הצלחה וברכה

תמונה OliBac