בס"ד

שלום וברכה לכל בית ישראל,

"וְאִם-אַיִן--מְחֵנִי נָא, מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ".

חטא העגל ובקשת הסליחה של משה רבינו

לאחר חטא העגל מבקש משה רבינו, ועתה אם תשא חטאתם, מבקש שהקב"ה ימחול על החטא, ואם אין? ואם אין אתה מוכן לסלוח על חטאתם, מחני נא מספרך אשר כתבת, אומר רש"י מכל התורה כולה, שלא יאמרו עלי שלא הייתי כדאי לבקש עליהם רחמים, אז תמחוק אותי מכל התורה.

זאת אומרת שאם הקב"ה לא מוכן לסלוח לחטאת בני ישראל, אז מחני נא מה הפרוש? צריך ללמוד את הדברים בגוף אחד, משה רבינו מרגיש את כלל ישראל, מרגיש את החטא, והוא רוצה שהקב"ה יאיר את אור האלוקות וע"י כך ימחה החטא, ימחק, יסולח, כי עניין סליחה ברוחניות זה לא סתם דבר פורמלי סלחתי וגמרנו, אלא בזמן שמאיר אור האלוקות, וממלא את החסרון של אותה הפגם שנוצר כתוצאה מן החטא זה נקרא סליחה. מבחינה רוחנית זה נקרא סליחה.

אבל אם הקב"ה לא סולח, משה רבינו מבקש שהקב"ה ימחוק את שמו מכל ספר התורה, מה הנקודה? כי משה רבנו הרי הגיע לרום המעלות, ומצד רום המעלות אז צריך הכל להסלח, אז ממילא אם הקב"ה לא סולח, ז"א שהוא לא מפעיל את המדרגה הגבוהה הזאת של משה רבינו, אז ממילא אומר משה רבינו אז אם כן צריך למחוק את השם שלי, הכוונה את המדרגה הזאת, כי מצד המדרגה של משה רבינו שזכה לרום המעלות, חטא העגל היה צריך להסלח.

קבלת האר"י הקדוש בענין חטא העגל 

האר"י הקדוש אומר דברים מעניינים, "דע כי נח היה משה", כאילו נשמת נח התגלגלה במשה רבינו. וידוע שנח לא רצה להתפלל על בני דורו, כמו שאמרו חז"ל על הפסוק "כי מי נח זאת לי", למה המבול נקרא מי נח, הוא גרם שיבוא המבול, ולכן נקראו על שמו, מי נח.

מה העניין שנח לא רצה להתפלל, כנראה שהוא הרגיש שהוא לא יכול להתמודד עם הרע הזה ולתקן אותו. אמנם אע"פ שלא התפלל עליהם, עם כל זה בזכותו נתלה להם ק"כ שנה, מאה עשרים שנה עד שהקב"ה הביא את המבול, אולי יחזרו בתשובה כמנין שנותיו של משה רבינו ע"ה, שחי מאה עשרים שנה. זה שאומר הפסוק בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה.

בשגם זה משה ועל כן משה תקן את אשר עוות נח, כך אומר האר"י הקדוש, וחזר להתפלל עליהם באומרו, ואם אין מחני נא, ולמה נקט לשון מחני? מלשון וימח את כל היקום שנזכר במבול, וכל ימיו היו בתפילה על הדור לתקן את אשר עוות בתחילה.

כך אומר האר"י הקדוש דברים מעניינים, עוד אומר האר"י הקדוש, משה רבינו אמר "אם תשא חטאתם ואם אין, מחני נא מספרך אשר כתבת וכו' ואל אראה ברעתי", כי הערב רב היו קליפה שלו, זאת אומרת למה קראו להם ערב רב בשם הזה? כי זה היה הרע של הרב, מי היה הרבי של כל ישראל, משה רבינו. לכן נקראו ערב רב. ז"א אם הקב"ה לא מוכן לתקן ולסלוח לעם ישראל שחטאו את חטא העגל, ומי זה חטא את חטא העגל, זה הערב רב בחינות של רצון לקבל של מצרים, שהן דבוקות בעם ישראל, הם אלו שחטאו בחטא העגל.

פרוש הזה"ק על עגל הזהב

בפסוק הבא כתוב, "ויאמר ה' אל משה, מי אשר חטא לי אמחנו מספרי", הזה"ק אומר פרשת בראשית אות רפ"ז, הערב רב הם רצונות קבלה שאי אפשר לתקן אותם, "מחמת ערב רב נגלו ישראל בגלות ונגרשו מאדמתם, זה שאומר ויגרש את האדם, אדם רומז וודאי על ישראל, ומשה נגרש ממקומו מחמת הערב רב כי לא נשמר מהם כמו שהזהירו הקב"ה, אלא שרצה לקרבם לקדושה, רצה לתקן אותם, אבל זה לא הלך, משום זה לא זכה להכנס לארץ ישראל, ונקבר בחוץ לארץ, כי בשבילם עבר מאמר הקב"ה וחטא בסלע שהיכה אותו והערב רב גרמו לו כל זה".

ועם כל זה מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה, והקב"ה אמר לו (למשה) "ואעשה אותך לגוי עצום" כן, ועל הערב רב אמר הקב"ה, ''מי אשר חטא לי אמחנו מספרי'', שהם מזרע עמלק שנאמר בו, תמחה את זרע עמלק. והערב רב גם כן גרמו שיחטאו ישראל בעגל ונשברו ב' לוחות העדות הראשונות. זאת אומרת אלו הם רצונות דקבלה שהיו מעורבים בישראל, ואי אפשר לתקן אותם.

מי חטא לפי קבלת האר"י?

"מי אשר חטא לי", האר"י הקדוש אומר גם כן דבר מעניין הרי בשם אלקים יש א,ל,ה,י, ם, מי אלו שתי אותיות אחרונות של שם אלקים, שזה מרמז על מדרגות זעיר אנפין ומלכות, ששמה רצונות דקבלה יותר גדולים, כתוב "מי הויה אשר אשמע בקולו", אז מי גורם את החטא, האותיות מי שהם רצונות הקבלה היותר גדולים.

מי אשר חטא לי, הערב רב החוטאים מפני שהם נאחזים בכלים של זעיר אנפין ומלכות, שהם כלי הקבלה הגדולים, שנקראים בחינה ג' ובחינה ד' דעוביות, מה שנקרא לבוש והיכל וכו' הרבה שמות, עונה לו (למשה) אותו אמחה. משה רבינו רצה שיתוקנו ורצה להמשיך מנשמתו הגדולה שיתוקנו, אבל זה לא הלך, ולכן אמר "מחני נא מספרך אשר כתבת", והקב"ה אמר לו (למשה) לא, אני אמחה את מי שחטא לי, אותו אני אמחה.

זאת אומרת לפי זה יוצא שבספר התורה לא יהיה כתוב מבחינת רצונות דקבלה האלו שאין התחתונים יכולים לתקנם. "ועתה לך נחה את העם אל אשר דברת הנה מלאכי ילך לפניך וביום פקדי פקדתי עליהם את חטאתם. ויגף ה' את העם על אשר עשו את העגל אשר עשה אהרון", הביא מגפה.

מהי מגפה מבחינה רוחנית?

מבחינה רוחנית מגפה מלשון גוף, זאת אומרת אין קללה יותר גדולה מאשר תגבורת הגוף, באותה מידה שחטאו כך נענשו גם כן. אתה רוצה להגדיל את רצונות דקבלה, ממילא הקב"ה יתן לך את זה, ככל שהרצון לקבל מתגדל הקשר עם הקב"ה מתנתק, זה העונש היותר גדול.

הזהר הקדוש פרשת בשלח אות ל"א אומר "אלא משום ערב רב ההוא שנדבקו בהם ונתערבו עמהם קורא אותם עם סתם ולא עמי, לך נחה את העם, כמו שאתה אומר ויגף ה' את העם, ויקהל העם על אהרון, וכן כולם בעת שישראל היו במצב גרוע קורא אותם עם סתם ולא עמי".

מדוע לא מסכים הקב"ה לסלוח?

נמצא כך משה רבינו רצה להמשיך תיקון אלוקי לכל הבחינות הללו של הערב רב, ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת, אז אנחנו הסברנו זאת אומרת, כיוון שמשה הגיע לרום המעלות, מצד רום המעלות היו כן צריכים להתקן, כמובן בסיוע אלוקי אבל היו צריכים להתקן, אולי זה מרומז במילים "ואם אין" הרי ידוע ש"אין" רומז למדרגת הכתר והכתר זה המדרגה הכי גבוהה, אור היחידה, אור היחידה זה אמור לתקן את כל הפשעים, ואם אין, ואם מדרגת הכתר היא בספק, בבחינת אִם, בספק, אז מחני נא מספרך, זאת אומרת שכאילו מדרגת משה לא פועלת, הבחינת הכתר של משה לא פועל.

על זה אמר הקב"ה לא, מי אשר חטא לי אמחנו מספרי, אתה לך נחה את העם, הקב"ה לא מסכים שתהיה פה סליחה ותיקון לבחינות הללו של הערב רב, כפי הנראה עדיין לא הגיע הזמן, עדיין אין מוכנות באדם לענין הזה, ולכן זה לא שייך.

בכל אדם ואדם יש בחינות של הערב רב לפי דרגה שלו, יש בחינות שאדם יכול לתקן, יש בחינות שאדם לא יכול לתקן, כמובן שצריך להתפלל לה' שיעזור לתקן את הכל, אבל לא תמיד הקב"ה מאפשר, יש לקב"ה חשבונות שלו לפעמים פשוט עדיין לא הגיע הזמן, הזמן הפרוש הוא שאין מוכנות לתיקון מלא זה הפשט. אדם צריך כמובן לנסות כמו משה רבינו שבקש.

אנו נסיים בזאת ונאחל לכל בית ישראל הצלחה וברכה.

בס"ד

זהר פרשת כי תשא, סוד ההליכה הרוחנית מטבריה לציפורי

ר' אבא ור' אחא ור' יוסי היו הולכים מטבריה לציפורי, בזהר הכל עניינים רוחניים, הזוהר מלא בשמות של מקומות והפרוש הוא שהם הלכו ממדרגה רוחנית אחת למדרגה הרוחנית השנייה. רק מה הגשמיות, המציאות הגשמית שבה אנו חיים נמשכת מן המציאות הרוחנית.

הקב"ה סידר סידור מדהים, של עולמות רוחניים, עולמות הנפש של האדם, ששם יש הרבה מאוד מדרגות רוחניות שהאדם צריך ללכת בהם ולהשיג אותן, לתקן את עצמו ולהתקשר עם הבורא. והעולם הזה הגשמי הוא ענף מכל השורשים הרוחניים, שבעולמות הרוחניים, לכן המקום הזה שנקרא טבריה, המקום הזה שנקרא ציפורי, הם מקומות גשמיים אך הם נמשכים משורשים רוחניים.

זה לא במקרה שנמצאים המקומות הללו במקומות שהם נמצאים, ולא במקרה הם בכלל נמצאים. אלא כל העולם כולו נמשך מעולם רוחני, כל הגלובוס, כל היבשות כל המדינות, המציאויות הכלליות והפרטיות, הכל נמשך משורשים רוחניים, וארץ ישראל וודאי עם כל החלקים שלה, הגליל, המרכז הנגב הכל נמשך משורשים רוחניים, ואילו האנשים שמזככים עצמם מזוהמת האהבה העצמית, ומצליחים להגיע להשגות אלוקיות, וללכת במדרגות הרוחניות הם רואים בדיוק, ממש מדע מדוייק, איך שכל המציאות הגשמית נמשכת ממציאות רוחנית.

כאן כתוב ששלושה תנאים ר' אבא ר' אחא ור' יוסי היו הולכים מטבריה לציפורי, ממדרגה אחת למדרגה שנייה. המדרגה הרוחנית האחת נקראת טבריה, והשניה ציפורי, מהן המדרגות הללו, רבינו בעל הסולם היה אומר טבריה מלשון טבּור הארץ, למה נקרא שמה טבריה? שטובה ראיתה, כך אומרים חז"ל. כלומר זה מרמז על עניין של ראיה רוחנית. כמו שכתוב "ויחזו את האלוקים" ענין של ראית פני הבורא. ציפורי מלשון ציפור וציפור זה מלשון צפרא, בוקר, כמובן שיש פה עניינים עמוקים מאוד, אבל אני רק רוצה לסבר את האוזן, בכדי שנדע שהצדיקים הולכים מטבריה לציפורי הכוונה ממדרגה של ראית פני ה' למדרגה יותר עליונה שנקראת ציפורי שהוא בחינת בוקר כמו שכתוב והבוקר אור, מדרגה יותר עליונה.

סוד ההליכה הרוחנית מטבריה לציפורי

שיעור שמע לזהר פרשת כי תשא

בס"ד

שלום וברכה לכל בית ישראל,

אנו בשיעורנו בספר הזה"ק בפרשת "כי תשא", אנו מתמקדים בבאור הסולם שחיבר רבי יהודה הלוי אשלג זכר צדיק וקדוש לברכה, למי שיש ספרים מוזמן לפתוח

קובץ השמע לשיעור

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. כִּי תִשָּׂא אֶת-רֹאשׁ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לִפְקֻדֵיהֶם, וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַיהוָה, בִּפְקֹד אֹתָם; וְלֹא-יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף, בִּפְקֹד אֹתָם".

מהו פנים ואחור בעבודת ה' , תמונה OliBac

וזה סוד האפד בפרשתנו "שְׁתֵּי כְתֵפֹת חֹבְרֹת, יִהְיֶה-לּוֹ אֶל-שְׁנֵי קְצוֹתָיו--וְחֻבָּר". כי תבת "כתפת" עולה תשע מאות, אלף פחות מאה,(אמה) סוד אמא עלאה.

מהו אפוד? אפד נוטריקון איפה פה הדלת? כלומר היכן היא הדלת שאוכל לפתוח כדי להתקשר עם הקב"ה? (כי הוא במצב של אחור ללא קשר עם הקב"ה) ועל זה באה תשובה, פתחו לי פתח כחודה של מחט. ואז שואל איך אוכל לפתוח ואני נעול באהבה עצמית? ומשיב: הדבק במידותיו מה הוא רחום אף אתה רחום, מה הוא חנון אף אתה חנון. זוהי הדלת, שהיא הפתח להתקשר עימו יתברך.

באפוד שהוא בחינת אחור, שמורה על העבודה דאתכפיא בלבד, לא שייך שיהיה לכל שבט אבן מיוחדת שמורה על פרטי מדרגת הנפש האלקית שבאותו השבט, שהרי האבן שהוא הנפש הבהמית לא נתהפכה עדיין להכלל ולהיות כפי מהות נפש האלקית ממש, ויש כאן רק נתינת כוח לעבודה דאתכפיא, שהיא אצל כולם בשווה, ולכן היו כל י"ב השבטים על סוג אחד של אבנים. והטעם שאבני האפוד היו אבני שהם דוקא הוא, לפי שהכוח שתוכל להיות שליטה וממשלה באופן של אתכפיא, צריך להיות נמשך ממקום עליון ביותר, וענין זה מרומז אבני השוהם, כי שהם אותיות משה שעל -ידו דוקא נמשך הכוח לעבודה דאתכפיא. ועוד זאת שאבן השוהם (באבני החושן, כאשר הן מופיעות מלפנים) הוא האבן דיוסף, והרי מדרגת יוסף היא למעלה ממדרגת השבטים, שנשמתו היא מבחינת יחודא-עילאה דאצילות (מה שאין כן שאר השבטים הם מעולם הבריאה), ומשם נמשך הכוח לעבודה דאתכפיא.

אפוד מורה על עבודה שהיא בחינת אחור שכתוב 'אחרי הויה אלהים תלכו' שהיא העבודה בבחינת אתכפיא בלבד, שהיא בחינת אחור, היינו שלא נהפך ליבו מתאוות העולם הזה, ועדיין אין לו חפץ ותשוקה לאלוקות, ורק כופה ומכריח את עצמו, וחושן מראה עבודה שהיא בחינת פנים (כי נושא אותו על ליבו, בחזית). ועניין נשיאת אהרן את שמות בני ישראל על האפוד ועל החושן הוא נתינת-כח לבנ"י על ב' אופני העבודה, האחד אפוד על דרך האתכפיא, שהיא בחינת אחור, והשני על דרך החושן שהיא על הלב בדרך של התהפכא, שנתהפכו המידות דנפש הבהמית להיות כפי מדרגת הנפש האלוקית, שעבודה זו היא בחינת פנים.

מקורות: האר"י, דבר מלכות פרשת תצוה, אור הבהיר הרב יהודה לוי אשלג, הרב אברהם גוטליב שליט"א

עוד לא אכלנו עוד לא שתינו, תמונה OliBac

שיעור מפי הרב אברהם מרדכי גוטליב שליט"א על השיר עוד לא אכלנו עוד לא שתינו,

הרב'ה זצ"ל (הרב ברוך שלום הלוי אשלג) היה מפרש שכתוב "אכלו רעים שתו ושכרו דודים" ענין של אכילה הוא בחינת אמונה, ענין של שתייה שתיית יין, יינה של תורה, יין המשומר בענביו זה אור מושכלות התורה, חכמת התורה, אור התגלות השם, זה נקרא שתייה. "אכלו רעים" בחינת אבא ואמא עלאין שהם בזווגיהו תדיר מבחינת חסדים ואמונה, מה שאין כן "שתו ושכרו דודים" שהם בחינת זו"ן, שהם צריכים לחכמה דווקא.

יכולים לשיר את השיר הזה גם על הכוונה הזו גם כן, "עוד לא אכלנו עוד לא שתינו" זאת אומרת עוד לא השגנו בחינת אכילה בחינת אמונה, וגם עוד לא השגנו בחינת שתייה, שהוא בחינת יינה של תורה. אז באמת יכול אדם לבוא ולצעוק לקב"ה "עוד לא אכלנו עוד לא שתינו יבש לנו בגרון", אנו מרגישים את עצמינו בבחינת גר, גרון, בבחינת גר הייתי בארץ נוכריה, בתוך הגרות הזאת יבש, למה יבש, בגלל שחסר לנו אכילה ושתייה רוחניים, במקום אכילה ושתייה הזאת.

היות ואדם יושב וצועק, צועק בפנים שחסר לו תענוגים בחיים, התענוגים בהמיים, זה נקרא גרון בחינת גרות, לפעמים הוא מפרש גרון מבחינת גרעונות, כמו אדם שנמצא בגרעון, אדם גרוע יבש לו בתוך הגרוע הזה יבש לו שמה.

למה יבש? פשוט, פעם אני זוכר הייתי בישיבה, בבני ברק דווקא, נכנסתי לבית מדרש של הישיבה מצאתי שם סוס, בתוך הבית מדרש היה סוס, הוא עמד ליד הסטנדר והתפלל. לא פחות ולא יותר. אתה שואל אותי איך זה יכול להיות? זה מייסעס (מעשה) שהיה. הישיבה הזאת היתה בקרית הרצל בסוף, סוף בני ברק על יד השדות, ושמה יש סוסים, כן. אז נכנסתי לבית המדרש ומצאתי סוס בתוך הישיבה, בתוך הבית מדרש עמד שמה ליד הסטנדר והסתכל בתוך הסידור ככה.

אז חשבתי לעצמי, אני נזכר בזה תמיד, כמו שסוס לא יכול להנות בבית מדרש, לא יכול להנות מזה, הוא צריך את המזון שלו, כך גם אדם לא יכול להנות באורווה, כל אחד צריך את המזון שלו. הסוס מה יכול להנות שם? יכול לאכול סידורים? מה יעשה שם? אז כמו שהסוס לא יכול להנות שמה, בבית המדרש, אז גם אדם לא יכול להנות באורווה, אז ככה חשבתי לעצמי, אם אדם מנסה לקבל מזונות ממה שסוסים נהנים יכול להיות על הרגע כמו שאומרים טעים לו קצת על הלשון. אבל בכללות יבש שלנו בגרון. בתוך הגרות הזאת יבש. אדם לא יכול להשיג מזה שום שמחה ושום תענוג בחיים שלו.

מפני שאי אפשר להזין את הנשמה במזון של בהמות.

עוד לא אכלנו / מלים ולחן : עממי יידיש

עוֹד לֹא אָכַלְנוּ
עוֹד לֹא שָׁתִינוּ
יָבֵשׁ לָנוּ בַּגָּרוֹן!
הָבוּ לָנוּ מַשְׁקֶה
מיט אַ ביסל קאַשקע
אָז נָרִיעַ וְנָרֹן!

הנה השיר

כל טוב ברכה והצלחה

בס"ד

שלום וברכה לכל בית ישראל,

מגילת אסתר המאה ה-18 איטליה

אנו בשיעורנו בספר הזה"ק ב"ספרא דצניעותא" אנו מתמקדים בבאור הסולם שחיבר רבי יהודה הלוי אשלג זכר צדיק וקדוש לברכה, למי שיש ספרים מוזמן לפתוח.

 קובץ השמע של השיעור 

מהו ספרא דצניעותא אמר רבי שמעון חמישה פרקים הם כלולים בהיכל רב וממלאים כל הארץ. אמר רבי יהודה אם אלו כלולים מכל החכמה, הרי אלו טובים יותר מכולם, ולא צריכים ללמוד יותר. אמר רבי שמעון כך הוא למי שנכנס בחכמה ויצא ממנה בשלום, הוא רואה כאן כל התכללות כל החכמה. אבל מי שאינו נכנס בחכמה ויצא ממנה בשלום, אינו כן.

• מי שנכנס בחכמה ויצא בשלום, הוא כבן בית שם, דעאל ונפיק נכנס ויצא בשלום.
• ברוחניות, אדם שנכנס להיכל החכמה (מצב רוחני, אין היכל חכמה גשמית) הוא מזוכך מהחומר של הרצון לקבל, כל כולו אהבת ה' ואהבת אדם, הוא זוכה לחכמה האלוקית. משיג חכמה אלוקית בכל דבר. מה ההבדל בין עץ תאנה לאקליפטוס, ומה ההבדל בין שני עצי תאנה סמוכים.
• אדם שפגם, מוציאים אותו החוצה, אדם שלא פגם יוצא מרצונו, כדי לעבוד את המלך ללא הרגשה וידיעה.
• רבי יהודה שואל, אם כל החכמה כלולה בחמשת פרקי ספרא דצניעותא, מדוע שלא נלמד רק אותם?
• משיב הרשב"י דומה לאדם שיש לו חיטים ואוכל אותם כמו שהם ללא עיבוד ועידון (ראו אות ב' פרוש הסולם).
• החכמה מתגלה לאנשים צנועים. בגשמיות יש אדם ראוותן, רוצה כבוד, זה היפך הצניעות. אדם שעושה מעשים טובים, ולא רוצה שאף אחד ידע מזה, הוא רוצה לקיים את הפסוק "והצנע לכת עם ה' אלוקיך".
• בצניעות אין לרצון לקבל תענוג, בצניעות יש פחות מזון לאגואיזם של האדם. יש ענין צניעות בתוך האדם עצמו, כל פעולה שהוא עושה למען הזולת ולמען ה' הוא מצניע מהרצון לקבל שלו עצמו.
• מכאן נוכל להבין נושאים במגילת אסתר, מרדכי בחינת נשמה שבאדם (בושם טהור) נטול אגו.
• בחינתו של המן, הרצון לקבל. וכל עבדי המלך כורעים ומשתחווים להמן, כל האנושות כורעת לרצונות הקבלה. אנו רוצים להנות מהחיים.
• המן רוצה להתפטר ממרדכי מהנשמה שבאדם. ולמרדכי יש ידידה, אסתר, תכונת האמונה שבאדם. כי מתי אנו נדרשים לאמונה, בזמן שמוסתר הטוב.
• ולאמונה זקוקים בזמן הסתרה. האמונה נוגדת לשיטתו של המן. הרצון לקבל לא רוצה להאמין זה כבד עליו, הוא רוצה להבין כל דבר, להרגיש כל דבר, הוא רוצה שקיפות.
• יש לנו שני זוגות מרדכי ואסתר נשמה ואמונה, והמן וזרש רצון לקבל וידיעה.
• הכל באדם אחד, האדם נותן רשות להמן להשמיד להרוג ולאבד את היהודי שבי (הנשמה והאמונה). וכך נטשת המלחמה בין יצר הטוב (נשמה) ליצר הרע (גוף, רצונות קבלה).
• בל נשלה עצמינו שיש שונא ישראל מחוצה לנו. טעות גדולה.
• אין להטיל אשמה במציאות חיצונית.

  המן רוצה לעשות עץ גבוה חמישים אמה, מדוע? מדברים כאן בעץ הדעת, נ' שערי בינה, הרצון לקבל רוצה להמשיך מקסימום תענוג ולקבל אותו, כך הוא יהרוג את מרדכי ואסתר, יאבד את הנשמה.
• מרדכי רוצה להשפיע, לא רוצה דבר, לכן המלך לא שואל אותו, לכן הוא שואל את המן, והמן יודע מה להשיב כי הוא רוצה לקבל.
• הרשע מכיל הצדק, מי ישלוט באדם? בד"כ המן, זה יותר טבעי, אהבה עצמית, וחוסר הסיפוק יתגבר. בחזקת רשע יכין וצדיק ילבש. ככל שיתגבר הרשע, יגבר הצדק, בפרט ובחברה.
• הדרך של מרדכי ואסתר היא הנכונה, והמן עצמו מגיש לו את זה.

   
• פורים שמח לכל בית ישראל, להשתמע.