אודות א.קליין

אתי קליין היא בעלת תואר בוגר בחוגים למדעי המדינה והסטוריה כללית, מלמדת עברית לתלמידים מרחבי העולם וכותבת מאמרים בנושא פנימיות התורה.

המוציא לחם מן הארץ וממטיר לחם מן השמים, על ההפרש שבין יהושע למשה

"המוציא לחם מן הארץ"

"המוציא לחם מן הארץ"

ברשימה הבאה נוכל לראות מדוע מורכבת ברית המילה משני חלקים, מה ההבדל בין הלחם שאכלו בנ"י במדבר, ללחם שאכלו בנ"י מעבור הארץ בשובם אליה עם יהושע, ונעמוד על הקשר שבין שני חלקי הברית לשני  מיני הלחמים, ולשני המנהיגים שעמדו לעם ישראל משה ויהושע.

כותב הזה"ק פרשת וירא פרוש הסולם אות נ: כי יש ב' נקודות בהמלכות, האחת היא נקודה אמצעית שבכל העולם, הן ממקומות הישוב הן ממקומות המדבר. והיא סוד הנקודה דצמצום א'. נקודה ב' היא סוד נקודה אמצעית של מקומות הישוב בלבד, ולא מכל העולם והיא סוד נקודה דצמצום ב'. וכנגדם יש שני בריתות כנגד חיתוך ופריעה, ברית הא' הוא כנגד נקודה האמצעית מכל העולם, והוא סוד החיתוך של הערלה. וברית הב' הוא כנגד נקודת הישוב, והוא סוד הפריעה. 

לפי מה שכותב הזהר ברית המילה מורכבת משני חלקים, החלק האחד הוא חיתוך או כריתת העורלה בחינת סור מרע, והחלק השני הוא פריעה, שהוא למעשה גילוי אות ברית קודש (אות יוד), בחינה עשה טוב.

כפי שאנו רואים הלחם אשר אכלו בנ"י במדבר נמשך מצמצום א', אשר כנגדו עומדת המילה שמל משה רבנו רבינו את בנ"י ערב צאתם מארץ מצרים, כפי שכותב הרמב"ם (הלכות איסורי ביאה יג, א-ד) כי מילה הייתה במצרים, שנאמר: "וכל ערל לא יאכל בו", כלומר מל אותם משה רבנו, שכולם ביטלו ברית מילה במצרים חוץ משבט לוי, ועומדת המילה שמלה ציפורה אשת משה את בנה במלון במדבר, ככתוב, "וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר, וַתִּכְרֹת אֶת-עָרְלַת בְּנָהּ".

בהיותם במדבר הנמשך מצמצום א', מלים משה וציפורה את הבנים, ציפורה את בנה הפרטי, ומשה את כלל ישראל במצרים, כאשר מעשה המילה, חיתוך העורלה נחשב לבחינת סור מרע. במדבר יאכלו בנ"י לחם מן השמים, שאף הוא נמשך מצמצום א', מפני שכלפי בני ישראל ההולכים במדבר, ארץ ישראל היא בחינת רעיון נסתר, אשר אינו מגולה לעיניהם.

לאחר ארבעים שנות נדודים במדבר, לאחר שיתם דור המלחמה, יוכלו בניהם אשר הקים ה' תחתם להכנס לארץ ישראל, הוא מקום של רצון להשפיע, אז יצוּוה יהושע למול ולפרוע את ישראל (שוב מול את בני ישראל שנית) למול בחינת סור מרע, לפרוע בחינת עשה טוב, כי בארץ ישראל (ארץ מלשון שעושה רצון קונה ישראל מלשון ישר-אל, שהוא רצון להשפיע הנבחן לטוב ומיטיב) יש גלוי של האות ברית קודש (מתגלה הרצון להשפיע שהוא טוב ומיטיב) לכן פריעה (גילוי של הרצון הטוב) שייכת לארץ ישראל שהיא מקום הישוב הנמשך מצמצום ב', הסובב על ענין התשובה (השיבה הביתה) והובשת מי הירדן מפני בני ישראל עד עברם.

לכן לאחר המילה והפריעה שעשה יהושע (שוב מול את בני ישראל שנית) בארץ ישראל בערב חג הפסח הוא הארבעה עשר לחודש ניסן, (בדיוק ארבעים שנה לאחר שמל משה את ישראל במצרים ערב הפסח) ישבו ישראל עד חיותם, אכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח מצות וקלוי, וביום הבא לאחר שאכלו מעבור הארץ, שבת המן.

שבת שלום

...

תמונה  Pen Waggener

כך דרכה של תורה, לפי הבאור שניתן בפתח אליהו זכור לטוב

"אַנְתְּ הוּא דְּאַפַּקְתְּ עֶשֶׂר תִּקּוּנִין וְקָרֵינָן לון עֶשֶׂר סְפִירָן".

"אַנְתְּ הוּא דְּאַפַּקְתְּ עֶשֶׂר תִּקּוּנִין וְקָרֵינָן לון עֶשֶׂר סְפִירָן".

במשנה מסכת אבות  פרק ו' משנה ד' : "כַּךְ הִיא דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה, פַּת בַּמֶּלַח תֹּאכֵל וּמַיִם בַּמְּשׂוּרָה תִּשְׁתֶּה וְעַל הָאָרֶץ תִּישָׁן וְחַיֵּי צַעַר תִּחְיֶה וּבַתּוֹרָה אַתָּה עָמֵל אִם אַתָּה עֹשֶׂה כֵּן אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ אַשְׁרֶיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְטוֹב לָךְ לָעוֹלָם הַבָּא":

כדי להבין את דברי המשנה במסכת אבות נפעל מספר פעולות:

א) ראשית חכמה נקרא תחילה פסוק מקביל מפתח אליהו זכור לטוב בארמית.

ב) נתרגם את הפסוק לעברית,

ג) ונחבר את התרגום העברי של פתח אליהו למשנה במסכת אבות.

וכך אומר הפתח אליהו : "אַנְתְּ הוּא דְּאַפַּקְתְּ עֶשֶׂר תִּקּוּנִין וְקָרֵינָן לון עֶשֶׂר סְפִירָן לְאַנְהָגָא בְהון עָלְמִין סְתִימִין דְּלָא אִתְגַּלְיָן וְעָלְמִין דְּאִתְגַּלְיָן, וּבְהון אִתְכַּסִּיאַת מִבְּנֵי נָשָׁא". אתה הוא שהוצאת עשרה תיקונים הנקראים עשר ספירות להנהיג בהם עולמות סתומים שאינם מתגלים ועולמות נגלים, ובהם התכסית מבני אדם. "וְאַנְתְּ הוּא דְקָשִׁיר לון וּמְיַחֵד לון". ואתה הוא הקושר אותם ומייחד אותם.

כעת נקרא את המסכת לפי באור פתח אליהו זכור לטוב :

                                                  כך היא דרכה של תורה (כתר)

פת במלח תאכל = (חכמה)                                                           ומים במשורה תשתה = (בינה)

ועל הארץ תישן = (חסד) *                                                                    וחיי צער תחיה = (גבורה)

                                                  ובתורה אתה עמל  = (תפארת)

אם אתה עושה כן = (נצח)                                                                        אשריך וטוב לך = (הוד)

                                                     אשריך בעולם הזה  =  י(סוד)

                                             וטוב לך בעולם הבא  = מלכות (שמים).

כל טוב הצלחה וברכה, והתיחסות לעולם כפי שמבאר פתח אליהו זכור לטוב

...

* איזהו חסיד, המתחסד עם קונו 

תמונה  Willemvdk

פרשת "כי תשא", שורשה של תשובה בפנימיות

פרשת כי תשא, תיקון כלי קבלה בעל מנת להשפיע

פרשת כי תשא, תיקון כלי קבלה בעל מנת להשפיע, שורשה של תשובה

מספרת התורה בפרשת כי תשא, כי בשעה שבושש משה לרדת מן ההר, חשש העם לגורלו של משה, ובקש מאהרון אחיו, שיעשה להם אלהים אשר ילכו לפניהם. אהרון אשר נענה לפניית העם, בקש מהם לפרוק מעליהם את נזמי הזהב, אותם שם בחרט, אשר מתוכו עלה עגל מסכה. לכאורה מתארת התורה תאור חיצוני של מעשה העגל. מהו אם כן עניינו של עגל הזהב בפנימיות, בנפש האדם? מה הוא בא לתקן? ומדוע קבעה התורה כי מידי שנה בשנה נחזור ונתקן תיקון זה ביום הכיפורים דווקא?

אומר הזה"ק': בשם אלהים יש חמש אותיות המרמזות על ה' בחינות - כתר, חכמה, בינה, תפארת ומלכות. ה' הבחינות הללו מתחלקות לכלים דהשפעה וכלים דקבלה. כתר וחכמה הם בחי' כלים דהשפעה, בחינת חסד, בחינת אמונה. כאשר בינה ז"א ומלכות, הם בחי' כלים דקבלה, שעניינם - לקבל הנאה ותענוג, וכן עניינם ידיעה, היפך האמונה.

משה רבינו מבין היטב את חטא עגל הזהב, שעניינו הוא התייחסות לנגלה ולנראה בלבד (כלים דקבלה), תוך כדי התעלמות מוחלטת מהנסתר, שהיא כלי ההשפעה או האמונה. משה מבין כי העדרותו הממושכת, העלתה על פני השטח תחושה של אהבה התלויה בדבר.

משה מבקש רחמים על עם ישראל, שחטא  בעגל הזהב, ומתבקש ע"י השם לעלות להר סיני ולהתייצב עמו שם. שם, בהר סיני, מספרת לנו הגמרא במסכת ראש השנה בשם רבי יוחנן, הראה הקב"ה למשה מפתח תיקון העולמות, שיהיה מונח עימו תמיד, מהו תיקון העולמות? ביטול מציאות כלי הקבלה, ע"י העלאתם לכלל כלי ההשפעה, שהוא ענין שבת, והוא השפעה מוחלטת. לכן מכונה יום הכיפורים בשם "שבת שבתון", בו מתבקש הנברא לבטל ה' בחינות דכלי קבלה שלו הכוללות: א. אכילה ושתייה; ב. רחיצה;  ג. סיכה; ד. נעילת הסנדל; ה. תשמיש, כדי להקטין את להבת האש הפרטית, המכונה כלי קבלה, ולהגדיל את להבת אש הכללית הנמשכת מהנשמה, המכונה כלי השפעה.

כותבת פרשת כי תשא:

פסוק                                       הנהגת הספירות בעולם               השתלשלות שם הויה בעולמות

וַיֵּרֶד יְהוָה בֶּעָנָן, וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם,     נמשך מהנהגת ספירת כתר                     קוצו של יוד

וַיִּקְרָא בְשֵׁם, יְהוָה,                      נמשך מהנהגת ספירת חכמה                          י

וַיַּעֲבֹר יְהוָה עַל-פָּנָיו                      נמשך מהנהגת ספירת בינה                           ה

וַיִּקְרָא, יְהוָה                              נמשך מהנהגת ספירת תפארת                       ו

יְהוָה                                       נמשך מהנהגת ספירת מלכות                         ה

 

אומרת הגמרא במסכת ראש השנה, "מהו ויעבור ה' על פניו ויקרא? עבר על מידותיו, עובר מכסא הדין לכסא הרחמים, א"ר יוחנן: אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח צבור והראה לו למשה סדר תפלה אמר לו כל זמן שישראל חוטאין יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם: ה' ה', אני הוא קודם שיחטא האדם ואני הוא לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה".

הנה כאן מלמד הקב"ה את משה את סוד התשובה, ומהו סוד התשובה, תשוב הא לגבי ואו, איך תשוב האות הא לגבי האות ואו, כאשר קוראים בשם "יהוה, יהוה", פעם האחת כנגד ספירת מלכות, פעם שניה יהוה כנגד זעיר אנפין, וכאשר מיחדים אותם בקריאה סמוכה, כלומר, ה' ה', סימן שהמלכות מחוברת לזעיר אנפין, ולא שורה בה יותר כוח הדין המנתק והמפריד, או אז עובר הקב"ה מכסא הדין לכסא הרחמים, שנאמר ויעבור על פניו.

כי אם המלכות נמצאת מחוברת לזעיר אנפין לא יכול לשרות עליה כוח הדין, והוא שנתן הקב"ה למשה מפתח של רחמים, וכל אימת ששורה הדין על העולם, על ישראל לקרוא בשם הויה פעמיים, לגרום לזווג של מלכות בזעיר אנפין, אז נאספים כל הדינים השורים בעולם ונכללים בזעיר אנפין שהוא קו אמצעי, בחינת רחמים, ויכול הקב"ה לשפוט את העולם ברחמים הנכללים מקו אמצעי.

לשון אחר, ע"י הקריאה בשם "יהוה, יהוה", מבטלים את מציאות כלי הקבלה בפני עצמם, המכונים "אלה", (הנמשכים מספירות, בינה, זעיר אנפין ומלכות), מעלים אותם ומכלילים אותם בכלי השפעה המכונים "מי", (הנמשכים מספירות כתר וחכמה), ובעלית כלי קבלה המכונים "אלה" לכלי השפעה המכונים "מי", עוברים כלי הקבלה תיקון בעל מנת להשפיע, וזה מפתח הרחמים שנותן הקב"ה למשה בהר סיני, ואותו מתאר רבי יוחנן במסכת ראש השנה.

מה למעשה מלמד אותנו הקב"ה בהנהגה שלימד למשה בהר סיני? כל אדם יכול לקבל מהקב"ה ולהיות איתו בקשר בתנאי שהוא מקבל בעל מנת להשפיע, כך יוכל המקבל להיות בקשר של קבלה (הנאה) עם הקב"ה, וולהשפיע את טוב הקשר בעולמות.

כל טוב הצלחה וברכה

...

תמונה cinz

ברית מילה לאברהם אבינו, גילוי אותיות השם המפורש בעולם הזה

"וַיִּשָּׂא עֵינָיו, וַיַּרְא, וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים, נִצָּבִים עָלָיו"

"וַיִּשָּׂא עֵינָיו, וַיַּרְא, וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים, נִצָּבִים עָלָיו"

בן תשעים ותשע שנים היה אברהם, כאשר נראה ה' אליו בשם אל-שדי ובקש ממנו להתהלך לפניו ולהיות תמים. מה פרוש להתהלך לפני ה' ולהיות תמים? וכי להשם יש גוף, או דמות הגוף, שאפשר ללכת לפניו? אלא דברה התורה בלשון בני אדם ואמרה, "התהלך לפני והיה תמים", כלומר היה נציגי בעולם והיה שלם, כמוני ה'. זו הראיה הכללית של ה' את אברם בעולם, זהו חזונו לגבי אברם, השאלה היא איך הופכים חזון, או יעוד למציאות קיימת בעולם הזה?

ה' מראה לאברם מה לעשות, באיזו דרך מעשית לנהוג כדי לקיים את היעוד שצופן לו ה'. תוכנית האדריכל שמראה ה' לאברם כוללת שלושה מרכיבים: האחד היא הוספת אות ה' לשמו של אברם באופן שיקרא מעתה אברהם. האות הא הנתנת לאברם, היא בעצם כלי להכלת השפע האלוקי המיועד לו ולזרעו. המרכיב השני בתוכנית הוא בצוע ברית מילה לאברהם עצמו ולילידי ביתו.

מדוע? האם הכלי לקבלת השפע אינו מספיק? לא, אומר ה' לאברהם, הוא אינו מספיק, כדי שתוכל לקבל את השפע ולהיות כמוני, עליך, על בניך ועל זרעך להיות איתי בשווי צורה. איך משווים צורה של נברא לצורה של בורא, והרי הם צורות הפוכות, שכן תכונת הבורא היא השפעה, ותכונת הנברא היא קבלה?

אומר ה' לאברהם, יש לי תוכנית בה השתמשתי לברוא את העולם, ואפרט לך אותה, בה תוכל להשתמש אתה, וילידי ביתך, כך תוכלו להיות שותפים בבריאה כמוני, אע"פ שאתם ברואים בגוף, ולי אין דמות הגוף.

מהי התוכנית שואל אברהם? ובכן לאחר שניתן לך הכלי להכלת השפע, אומר ה', על הכלי הזה צריכים להכיל שני צמצומים, הצמצום האחד נקרא "סור מרע", והצמצום השני נקרא "עשה טוב", כך תוכל להיות בורא כמוני, ושוב מסכם ה' לאברהם את תוכנית ההטבה האלוהית:

א) כלי להכלת השפע, בחינת אות הא הנוספת לשמו של אברם, הנקרא מעתה אברהם.

ב) צמצום א' על הכלי, בחינת סור מרע, והוא כנגד כריתת העורלה.

ג) צמצום ב' על הכלי, בחינת עשה טוב, והוא כנגד פריעה, שהוא מלשון ופרע את ראש האישה, והוא גילוי של האות ברית קודש.

וכך כותב הזה"ק פרשת וירא אות נ: כי יש ב' נקודות בהמלכות, האחת היא נקודה אמצעית שבכל העולם, הן ממקומות הישוב הן ממקומות המדבר. והיא סוד הנקודה דצמצום א'. נקודה ב' היא סוד נקודה אמצעית של מקומות הישוב בלבד, ולא מכל העולם והיא סוד נקודה דצמצום ב'. וכנגדם יש שני בריתות כנגד חיתוך ופריעה, ברית הא' הוא כנגד נקודה האמצעית מכל העולם, והוא סוד החיתוך של הערלה. וברית הב' הוא כנגד נקודת הישוב, והוא סוד הפריעה.  

בהכנת הכלי האנושי להכלת השפע האלוקי, קיימים שני שלבים כפי שמסביר הזה"ק, יש שלב א' שהוא כריתת העורלה, שהוא כנגד סור מרע, והוא כנגד בחינת האמונה, ושלב ב' המכונה פריעה, והוא כנגד נקודת הישוב, (סוד התשובה) שהוא מורה על גילוי אות ברית קודש, והוא בחינת עשה טוב.

ב"עשה טוב" פותחת פרשת וירא בה נאמר: "וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה, בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא; וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח-הָאֹהֶל". באיזה אופן נראה הקב"ה לאברהם, מספר פסוק ב', "וַיִּשָּׂא עֵינָיו, וַיַּרְא, וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים, נִצָּבִים עָלָיו", כותב הזה"ק פרשת וירא אות נג, כי שלשת האנשים שנצבו עליו היו שלוש בחינות של הנהגת הספירות בעולם הזה.

המלאך מיכאל הנמשך מהנהגת ספירת חסד, והוא בא לבשר לאברהם על הולדת בנו יצחק, המלאך גבריאל הנמשך מהנהגת ספירת גבורה, והוא בא בשליחות להפוך את העיר סדום, ואילו המלאך רפאל הנמשך מהנהגת ספירת תפארת, בא לרפא את אברהם מכאב המילה.

וכל שלושה אלו נגלו (גילוי ה') אצלו, אצל אברהם, לאחר שנפתח אצלו פתח המילה (הזה"ק פרשת בא אות פח) כלומר לאחר שאברהם השווה את צורתו עם בוראו בזאת שהכיל עליה שני צמצומים, סור מרע ועשה טוב, על אות הא, אז נגלו אליו שלושת המלאכים, שהם בחינת אותיות יהו, ועם בריתו של אברהם אבינו (הוא פתח האהל, פתח האות הא) נגלה שם הוי"ה בעולם.

כל טוב הצלחה וברכה בגילוי של הבורא שהוא טוב ומיטיב

...

תמונה  angelocesare

תנורו של עכנאי, האמנם מחלוקת לשם שמים?

contact@pesukim.org

בתמונה: תנורו של עכנאי בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש בה נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל- [email protected]

במסכת בבא מציעא דף נט עמוד ב', מופיעה מחלוקת בין תנאים לגבי טהרתו או טומאתו של תנור חרס. האם תנור חרס שנחתך לחוליות והודבק מחדש באמצעות חול שניתן בין החוליות וטיט שהודבק מבחוץ נחשב לכלי שלם המקבל טומאה, או שנחשב ככלי שבור או כלי אדמה שאינו מקבל טומאה, ולפיכך נשאר בטהרתו.

המחלוקת סובבת על ב' קטבים: אדמה מול חול. רבי אליעזר רואה בתנור משל לאדם, הנוצר מן האדמה. אדמה, מלשון אדמה לעליון, שכל תכליתו של האדם, להיות דומה לעליון, כלומר להיות טוב. לכן פוסק רבי אליעזר כי התנור טהור, שכן תכליתו של התנור (והאדם הנמשל לו) היא בעל מנת להשפיע, תנור האדמה (טבון, אותיות טוב) יכול לאפות לחם, כלומר להשביע את הרעב, שנאמר אם רעב אויבך השבעהו לחם, ורעב נקרא רצון לקבל, ולחם נקרא רצון להשפיע.

החכמים, בלשון רבים, להבדיל מחכם, שהוא כינוי לבורא, מתבוננים בתנור, כבמראה, ורואים בו את עצמם, הם רואיםאת בבואת עצמם, אנשים של חול, הבנויים מח"י חוליות ( של עמוד השדרה). כתוצאה מהסתכלות זו, הם רואים את התנור ואת עצמם ככלי שלם, המנותק מן הבורא, (כמו גרגרי חול נפרדים ובודדים כל אחד בפני עצמו) לכן הם פוסקים כי התנור הוא טמא, כי רואים את התנור ביחס לעצמו, ולא ביחס למקורו או תכליתו.

רבי אליעזר סבר שהתנור הוא טהור, מאחר והוא רואה את יתרונו התכליתי שהוא אפיית לחם, כלומר הוא יכול לשמש בעל מנת להשפיע, אך איש מן החכמים שסבבו את את רבי אליעזר לא רצו לקבל את דעתו, אע"פ שהשיב להם את כל התשובות ונתן להם את הסימנים הבאים: נתבונן מעט בשיחה שבין רבי אליעזר, לחכמים שחולקים עליו וחושבים שהתנור טמא, כלומר אינו מסוגל לשמש, לענייננו אינו מסוגל לאפות לחם.

אמר להם רבי אליעזר: "אם הלכה כמותי חרוב זה יוכיח", נעקר חרוב ממקומו מאה אמה, ואמרי לה ארבע מאות אמה, (ויש אומרים נעקר חרוב ממקומו ארבע מאות אמה). אמרו לו: "אין מביאין ראיה מן החרוב".

חזר ואמר להם: "אם הלכה כמותי אמת המים יוכיחו", חזרו אמת המים לאחוריהם. אמרו לו: "אין מביאין ראיה מאמת המים".

חזר ואמר להם: "אם הלכה כמותי כותלי בית המדרש יוכיחו", הטו כותלי בית המדרש ליפול, גער בהם רבי יהושע אמר להם: "אם תלמידי חכמים מנצחים זה את זה בהלכה אתם מה טיבכם?" לא נפלו מפני כבודו של רבי יהושע ולא זקפו מפני כבודו של ר"א ועדיין מטין ועומדין.

חזר ואמר להם: "אם הלכה כמותי מן השמים יוכיחו", יצאתה בת קול ואמרה: "מה לכם אצל ר"א שהלכה כמותו ?" בכ"מ עמד רבי יהושע על רגליו ואמר לא בשמים היא.

פרוש הדברים: רבי אליעזר מלביש את טיעוניו לגבי טהרת התנור בד' אותיות שם הויה, היות ששאר החכמים אינם נמצאים במדרגתו אינם יכולים להבינו.

טיעוני רבי אליעזר                           שם הויה המלובש בד' אותיות                 הנהגת הספירות

אם הלכה כמותי חרוב זה יוכיח,                             י                                         חכמה
נעקר חרוב ממקומו מאה אמה,
ואמרי לה ארבע מאות אמה,

אם הלכה כמותי אמת המים יוכיחו,                        ה                                         בינה
חזרו אמת המים לאחוריהם.

אם הלכה כמותי כותלי בית המדרש יוכיחו                ו                                          תפארת
הטו כותלי בית המדרש ליפול.

אם הלכה כמותי מן השמים יוכיחו.                         ה                                         מלכות
יצאתה בת קול ואמרה: "מה לכם אצל ר"א
שהלכה כמותו בכל מקום?"

לסיכום: רבי אליעזר סבר כי התנור הוא תנור אדמה, מלשון אדמה לעליון (ישעיהו), או טבון, מלשון טוב, שכל תכליתו היא להשביע את האדם בלחם (הנבחן לאור האמונה בפנימיות האדם) אשר באמצעותו מתחבר האדם לבורא, הטוב והמיטיב.

בעוד החכמים ראו בתנור כלי המקבל טומאה, בשל היותו קיים בפני עצמו, ולא בשל היותו מתייחס לתכלית הבריאה. (הם ראו את החול שמחבר בין החוליות כעיקר, משמעות הסתכלות זו היא ראיית החולין שבתנור, כלומר פירוד) ולכן הנימוק המכריע שהם מביאים כנגד ר"א הוא: לא בשמים היא. כלומר סרוב להתעלות למדרגות הרוחניות של דבקות בבורא יתברך שמו.

כל טוב הצלחה וברכה

וּדְבוֹרָה אִשָּׁה נְבִיאָה, אֵשֶׁת לַפִּידוֹת--הִיא שֹׁפְטָה אֶת-יִשְׂרָאֵל, בָּעֵת הַהִיא

בס"ד

שופטים פרק ד'

"ד וּדְבוֹרָה אִשָּׁה נְבִיאָה, אֵשֶׁת לַפִּידוֹת--הִיא שֹׁפְטָה אֶת-יִשְׂרָאֵל, בָּעֵת הַהִיא. ה וְהִיא יוֹשֶׁבֶת תַּחַת-תֹּמֶר דְּבוֹרָה, בֵּין הָרָמָה וּבֵין בֵּית-אֵל--בְּהַר אֶפְרָיִם; וַיַּעֲלוּ אֵלֶיהָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לַמִּשְׁפָּט"

"וּדְבוֹרָה אִשָּׁה נְבִיאָה, אֵשֶׁת לַפִּידוֹת--הִיא שֹׁפְטָה אֶת-יִשְׂרָאֵל, בָּעֵת הַהִיא. ה וְהִיא יוֹשֶׁבֶת תַּחַת-תֹּמֶר דְּבוֹרָה, בֵּין הָרָמָה וּבֵין בֵּית-אֵל--בְּהַר אֶפְרָיִם; וַיַּעֲלוּ אֵלֶיהָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לַמִּשְׁפָּט"

"וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה; וְאֵהוּד, מֵת". הוא היה שופט בתקופה הקודמת,  "וַיִּמְכְּרֵם יְהוָה, בְּיַד יָבִין מֶלֶךְ-כְּנַעַן, אֲשֶׁר מָלַךְ, בְּחָצוֹר וְשַׂר-צְבָאוֹ, סִיסְרָא, וְהוּא יוֹשֵׁב, בַּחֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם". זאת אומרת בכל פעם שעם ישראל עושים הרע בעיני ה', אז הקב"ה נותן עליהם שליטה של אומות העולם. זה נכון מבחינה פנימית ומבחינה חיצונית, זאת אומרת בדרך שאדם רוצה ללכת מוליכים אותו. אם אתה ממליך על עצמך את שליטת אומות העולם, זה מוצא חן בעינך אז הקב"ה עושה את זה, בדרך שאדם רוצה ללכת מוליכים אותו. הקב"ה הוא עושה את זה מבחינה פנימית ומבחינה חיצונית.

"וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶל-יְהוָה:  כִּי תְּשַׁע מֵאוֹת רֶכֶב-בַּרְזֶל, לוֹ, וְהוּא לָחַץ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחָזְקָה, עֶשְׂרִים שָׁנָה". מה זה לחץ אומר רש"י דרש רבי תנחומא בגידופין. זאת אומרת היה מקלל מגדף אותם, אז מה אכפת להם שכל כך מקלל מגדף? אלא מה אם מדובר מבחינה פנימית, אז הכוונה שהגוי שבאדם הוא מחרף ומגדף את הדרך של עם ישראל, את דרך התורה, את דרך האמונה, וזה מפריע בהחלט מפריע. כשמדברים בגשמיות אדם מקלל שיקלל, אבל ככשמדברים מבחינה רוחנית פנימית, אז אם הגוי שבאדם כל הזמן מקלל ומגדף את דרך האמונה, דרך ישראל, אז בטח זה מפריע לאדם.

"וּדְבוֹרָה אִשָּׁה נְבִיאָה, אֵשֶׁת לַפִּידוֹת--הִיא שֹׁפְטָה אֶת-יִשְׂרָאֵל, בָּעֵת הַהִיא". היתה שופטת אישה, אשת לפידות כמו לפיד אש, היתה זריזה במעשיה כך אומר המצודות, זאת אומרת הנבואה שרתה עליה, היתה בוערת מהשתוקקות לקב"ה, והיא שופטת את ישראל בעת ההיא. אומר הזה"ק, הזה"ק מתייחס לדבר בצורה שלילית, "אוי לעולם כשנשים שולטות בעולם", כך אומר הזהר פרשת ויקרא אות שכז, וכשנביא ישראל ראה שישראל מעקמים דרכם, ונמצאים בעוונות לפני אדונם, אז אמר "נשים שאננות" איך אתם שוקטות, איך אתם יושבות שלא להתעורר בעולם? קומנה ותשלוטנה על הגברים. ובאות שכח אומר הזהר, כמו שאנו מוצאים בדבורה היא שופטה את ישראל בעת ההיא, ועל כל כן למדנו, אוי לאדם שאשתו מברכת בשבילו בשולחנו דהיינו שמוציאה את בעלה בברכת מזונות, משום שהוא אינו יודע לברך, כך דבורה היא שופטת את ישראל בעת ההיא. אוי לדור שלא נמצא בהם מי שידון את העם, אלא נקבה אחת.

זה התייחסות לא כל כך סימפטית לגבי נשים, וגם המדרשים אומרים כאן, מילקוט שמעוני נאמר רבי ברכיה אומר, "אוי לחי שצריך למת, אוי לגיבור שצריך לראש, אוי לפקח שצריך לסומא, אוי לדור שאישה מנהיגתו". אם כן איך להסביר את הענין הזה, בטח לא ימצא חן כל כך בעיני נשים, ההתיחסות הזאת. אלא מה צריך להסביר לפי הפנימיות שיש בכל אדם, גבר ואישה, גבר נקרא כוח ההשפעה, מלשון התגברות, ואישה זה כוח של הרצון לקבל, ממילא זה מה שאומרים כאן רבותינו, "אוי לדור שאישה מנהיגתו", זאת אומרת שהרצון לקבל הנאה ותענוג הוא זה שמנהיג אותו, אז אוי ואבוי. וזה נכון בין אצל גבר ובין אצל אישה. בכל אחד ואחד יש גבר ואישה. בין אצל הגבר ובין אצל האישה.

מצד שני כתוב, גם כן בילקוט שמעוני, מה טיבה של דבורה שנתנבאת על ישראל ושפטה אותם? הלא פנחס בן אלעזר עומד, למה צריך אישה? אלא מעיד אני עלי שמים וארץ, בין גוי בין ישראל, בין איש בין אישה, בין עבד בין שפחה, הכל לפי מעשיו של אדם, רוח הקודש שורה עליו. זאת אומרת זאת התיחסות חיובית, לומר שגם אישה אם היא מקבלת על עצמה עול מלכות שמים כראוי, אז רוח הקודש יכולה לשרות עליה, והיא ראויה לכך.

"וְהִיא יוֹשֶׁבֶת תַּחַת-תֹּמֶר דְּבוֹרָה, בֵּין הָרָמָה וּבֵין בֵּית-אֵל--בְּהַר אֶפְרָיִם; וַיַּעֲלוּ אֵלֶיהָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לַמִּשְׁפָּט". היא היתה שופטת את ישראל, אז מה זה והיא יושבת תחת תומר דבורה, תמרים היו לה ביריחו, וכרמים ברמה, וזיתים בבקעת בית אל, ועפר חיור בהר אפרים בטור מלכא כך רש"י אומר זאת אומרת שהיה לה הרבה נכסים. מה אומר הזהר הקדוש על זה? גם אצל אליהו כתוב ויבוא וישב תחת רותם אחד, רותם תומר זה אותם אותיות, אומר הזה"ק פרשת כי תשא, שאליהו הנביא אמר "ריבונו של עולם,  אישה אחת שלחת לישראל ודבורה שמה, שכתוב והיא יושבת תחת תומר דבורה, זהו הרותם שאליהו ישב תחתיו, והחזירה אותם למוטב, את ישראל, שכתוב עד שקמתי דבורה, היא שקמה אותם, היא הקימה אותם, ואני באתי בניהם, ככה אליהו אומר, והכרזתי לפניהם, ואיני יכול להחזירם בתשובה". (זהר כי תשא מד, מאמר מה לך פה אליהו).

זאת אומרת שאליהו הנביא ראה עצמו יותר נמוך מדבורה, בקצור מה אנחנו צריכים להבין מכל זה, שהאדם גם אם הוא רואה שהרצון לקבל שולט עליו וכו' נמצא במצב של חולשה, מצב של נוקביות אבל לא התיאש מישועת ה', כפי שאומר כאן ילקוט שמעוני, הכל לפי מעשיו של אדם, שאם אדם נאחז בה' ומתבטל לה' רוח הקודש שורה עליו.

יש כאן עוד מדרש, למה יושבת תחת התומר, אמר רבי שמעון בן אבשלום משום יחוד, זאת אומרת שלא להתייחד עם גברים, אז היתה יושבת בחוץ, דבר אחר, מה תמר זה צילו מועט, אף תלמידי חכמים שבאותו הדור, היו מועטים ולכן האישה היא זאת ששפטה את ישראל, דבר אחר, מה תמר זה אין לו אלא לב אחד, אף ישראל שבאותו הדור, לא היה להם אלא לב אחד לאביהם שבשמים, זה כתוב במסכת מגילה דף יד. אבל למה היה להם לב אחד, הרי כתוב, "וימכרם השם ביד יבין מלך כנען",   אז צריך להגיד בגלל הלחץ שהגויים לוחצים, לכן ממילא מתוך הלחץ הזה היה להם לב אחד לאביהם שבשמים.

"וַתִּשְׁלַח, וַתִּקְרָא לְבָרָק בֶּן-אֲבִינֹעַם, מִקֶּדֶשׁ, נַפְתָּלִי; וַתֹּאמֶר אֵלָיו הֲלֹא צִוָּה יְהוָה אֱלֹהֵי-יִשְׂרָאֵל", היא אמרה לו בנבואה, "לֵךְ וּמָשַׁכְתָּ בְּהַר תָּבוֹר, וְלָקַחְתָּ עִמְּךָ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ, מִבְּנֵי נַפְתָּלִי וּמִבְּנֵי זְבֻלוּן.  וּמָשַׁכְתִּי אֵלֶיךָ אֶל-נַחַל קִישׁוֹן, אֶת-סִיסְרָא שַׂר-צְבָא יָבִין, וְאֶת-רִכְבּוֹ, וְאֶת-הֲמוֹנוֹ; וּנְתַתִּיהוּ, בְּיָדֶךָ". זאת אומרת הקב"ה יכול להושיע את ישראל. "וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ בָּרָק, אִם-תֵּלְכִי עִמִּי וְהָלָכְתִּי; וְאִם-לֹא תֵלְכִי עִמִּי, לֹא אֵלֵךְ", אז גם כאן אומר הזה"ק פרשת ויקרא אות שנג, "אמר ברק כיון שהרוח הקדוש שור עליה אנצל בזכותה ולא ישרה עלי נזק". זאת אומרת את רוח הקודש ששרתה עליה זה הוא רצה. שבזמן שרוח הקודש שורה על האדם והוא מסור ומתבטל לקב"ה אז אף אחד לא יכול לשלוט עליו.

וכך אנחנו צריכים ללמוד גם היום לגבי כל אחד מאתנו מאתנו, באופו פרטי, אם אדם מסור להשם ומתבטל להשם, אז השם איתו ואין מי שיכול להזיק. וכך גם לעם ישראל, אם הולכים עם הקב"ה אין מי שיכול להזיק. אבל אם כן יש נזקים חס ושלום, אז זה סימן שאנחנו לא דבוקים בהשם, ולכן מידת הדין שורה עליהם, "וַתֹּאמֶר הָלֹךְ אֵלֵךְ עִמָּךְ, אֶפֶס כִּי לֹא תִהְיֶה תִּפְאַרְתְּךָ עַל-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אַתָּה הוֹלֵךְ--כִּי בְיַד-אִשָּׁה, יִמְכֹּר יְהוָה אֶת-סִיסְרָא", זאת אומרת לא בידך אלא ביד אשה, אז גם אשה היתה שופטת וגם אשה היא זאת שנצחה את המלחמה.  וַתָּקָם דְּבוֹרָה וַתֵּלֶךְ עִם-בָּרָק, קֶדְשָׁה. אומר פה המצודות למה הקב"ה עושה כך ביד אשה, שהכל ידעו שמיד השם היה הנצחון הזה, ולא בכח מלחמתי או משהו כזה.

כל טוב הצלחה וברכה

תמונה Mmcknight4