דורש מדרש רבה לחומש שמות את הפסוק הבא:

"כָּל-הַבֵּן הַיִּלּוֹד, הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ", (שמות א כב)  אמר עמרם: "ולריק ישראל מולידים?"

מיד הוציא את יוכבד ופרש עצמו מתשמיש המטה וגרש את אשתו כשהיא מעוברת משלשה חודשים. עמדו כל ישראל וגרשו את נשותיהן. אמרה לו בתו: "גזרתך קשה משל פרעה, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ואתה על הזכרים ונקבות, פרעה רשע הוא וגזרתו ספק מתקימת ספק אינה מתקימת, אבל אתה צדיק וגזרתך מתקימת", עמד הוא והחזיר את אשתו. עמדו כל ישראל והחזירו את נשותיהם הוי פועה שהופיעה פנים כנגד אביה:

     שמות רבה א ח 

משה נמשה מן היאור (Nicolas Poussin (1594–1665

בן פורת יוסף פותר החלומות, ציור מאת פטר פון קורמלניוס מקור ויקיפדיה

ההפרש שבין יוסף להשבטים, שיוסף להיותו מרכבה דאצי', לא היו אצלו עניני עוה"ז מציאות התופסת מקום ולא הטרידוהו כלל וכלל, אשר לכן היה יכול להיות מלך מצרים, מקום שהוא תכלית השפלות, הירידה והטרדה שבעוה"ז, ועכ"ז הי' בתכלית העליה והדבקות באלוקות. משא"כ השבטים להיותם בחי' מרכבה דבריאה, הוצרכו להיות בהתבודדות מהעולם. ולכן בחרו להיות רועי צאן, בכדי שעניני עוה"ז לא יטרידו אותם מעבודת ה' וכו'.

ומפרש"י שלפנינו למדין עוד יתירה מזו, שלא זו בלבד שעניני עוה"ז לא הטרידו אותו מדביקותו ועבודתו לקונו, אלא שפעל והשפיע גם בהעולם שחוץ הימנו; ולא עוד אלא שהכריח את אנשי מצרים, שהיא ערות הארץ, שימולו, ולהכניע בזה את בחינתם (שהם "שטופי זימה" 1); ועד שגם פרעה בעצמו, מלך מצרים, - ציווה עליהם לשמוע אל יוסף ולמול את עצמם.

ומזה ההוראה לכאו"א:
ישראל נקראו בשם יוסף כמ"ש 2) "נוהג כצאן יוסף", ולכן בכחו של כאו"א לפעול בעצמו באיזה מקום שיהי' (גם כשאנשי המקום הם בירידה גדולה ברוחניות ורחוקים מאד מיהדות וכו'), ולכן לא רק שאין לו להתפעל מחומריות המקום ואל יפול ברוחו וכו', ועליו להתגבר בעצמו שיהי' שלם בתומ"צ, אלא שבכחו גם לפעול על העולם שמחוץ הימנו, על כל היהודים הנמצאים שם, ועד שע"י הנהגה באופן המתאים יהי' גם "אור לגוים" וכו', שגם בני נח יקיימו הז' מצות שלהם 3) ועד שיתתקן ויתברר כל העולם כולו; נזכה לביאת משיח צדקנו 4) ולקיום היעוד "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד" 5).

כל טוב הצלחה וברכה,

פרק מתוך חוברת דבר מלכות  - ליקוטי שיחות פרשת מקץ ע' כח

....

1) פירש"י לך יב יט "קח ולך" - לא כאבימלך שא"ל הנה ארצי לפניך אלא א"ל לך ואל תעמוד שהמצרים שטופי זמה הם שנא' (יחזקאל כג) וזרמת סוסים זרמתם.

2) תהלים פ', כ. רש"י ומצו"ד שם.

3) ראה רמב"ם הל' מלכים פ"ח ה"י. וראה מכתב כללי ד ר"ח ניסן תשל"ב (נדפס בהגש"פ עם לקוטי טעמים מנהגים וביאורים).

4) שהוא "יתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד" רמב"ם שם ספי"א.

5) צפני' ג, ט

בס"ד

ויתירה מזה לומדים מהיו"ט דחנוכה:
לא די בכך שענין הגשמיות אינו תופס מקום כלל לגבי ענין הרוחניות, אלא יש צורך לפעול שהגשמיות
גופא תהי' חדורה בענין הרוחניות, להיותו כמו שמן שמפעפע בכל דבר, היינו, שפועל בכל דבר שיהי' בו ענין של שמנונית.(רוחניות) וענין זה למדים מכללות הענין דהדלקת המנורה בבת המקדש שעי"ז היתה אורה יוצאה לכל העולם , ע"י "חלוני שקופים אטומים" 1) כך, שהעולם כולו נעשה מציאות של אור.
וענין זה מודגש יותר בנרות חנוכה - ש"מצותה משתשקע החמה", ו"מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ" ,היינו, שצריך לפעול שגם החוץ והחושך יהי' מציאות של אור.

 (דבר מלכות פרשת מקץ)

...

1) "חלוני שקופים אטומים" - מלכים א', ו, ד'  "תנא: שקופין מבפנים ואטומים מבחוץ  (משקפים את האור הפנימי ואוטמים כל חומר מבחוץ) - "לא לאורה אני צריך" ( מנחות פו ב , ודומה לזה במדבר רבה טו ב ) : החלונות היו בנויים באופן שמאפשר מעבר אור מבפנים החוצה, ולא מבחוץ פנימה - בדיוק להיפך מהמקובל בבתי מגורים. הרעיון הוא, שה' אינו צריך לקבל אור מהעולם, הוא רק נותן ומאיר לעולם; בית המקדש לא נבנה כדי לקבל אלא רק כדי לתת.

חנוכה שמח ומאיר לכל בית ישראל.

ויטראז' בת שבע ,

תמונה ע"י  ככר השבת  מוגנת ברשיון 

בס"ד

יגדל אלהים חי וישתבח

יגדל אלוהים חי הוא פיוט המיוסד על שלושה עשר עקרי האמונה, שקבע הרמב"ם בפירושו לפרק חלק במסכת סנהדרין. בפיוט 13 שורות, אחת לכל אחד מהעיקרים.

מחבר הפיוט "יגדל" הוא דניאל בן יהודה דיין, שחי באיטליה, כנראה, במאה ה-13.‏ הפיוט נדפס לראשונה במחזור "קמחא דאבשונא" שנדפס בבולוניה בשנים ש'-ש"א (1541).

יִגְדַּל אֱלֹהִים חַי וְיִשְׁתַּבַּח/נִמְצָא וְאֵין עֵת אֶל מְצִיאוּתוֹ
אֶחָד וְאֵין יָחִיד כְּיִחוּדוֹ/נֶעְלָם וְגַם אֵין סוֹף לְאַחְדּוּתוֹ
אֵין לוֹ דְמוּת הַגּוּף וְאֵינוֹ גּוּף/לֹא נַעֲרֹךְ אֵלָיו קְדֻשָּׁתוֹ
קַדְמוֹן לְכָל דָּבָר אֲשֶׁר נִבְרָא/רִאשׁוֹן וְאֵין רֵאשִׁית לְרֵאשִׁיתוֹ
הִנּוֹ אֲדוֹן עוֹלָם לְכָל נוֹצָר/יוֹרֶה גְּדֻלָּתוֹ וּמַלְכוּתוֹ
שֶׁפַע נְבוּאָתוֹ נְתָנוֹ/אֶל אַנְשֵׁי סְגֻלָּתוֹ וְתִפְאַרְתּוֹ
לֹא קָם בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה עוֹד/נָבִיא וּמַבִּיט אֶת תְּמוּנָתוֹ
תּוֹרַת אֱמֶת נָתַן לְעַמּוֹ אֵל/עַל יַד נְבִיאוֹ נֶאֱמַן בֵּיתוֹ
לֹא יַחֲלִיף הָאֵל וְלֹא יָמִיר/דָּתוֹ לְעוֹלָמִים לְזוּלָתוֹ
צוֹפֶה וְיוֹדֵעַ סְתָרֵינוּ/מַבִּיט לְסוֹף דָּבָר בְּקַדְמָתוֹ
גּוֹמֵל לְאִישׁ חָסִיד כְּמִפְעָלוֹ/נוֹתֵן לְרָשָׁע רָע כְּרִשְׁעָתוֹ
יִשְׁלַח לְקֵץ יָמִים מְשִׁיחֵנוּ/לִפְדּוֹת מְחַכֵּי קֵץ יְשׁוּעָתוֹ
מֵתִים יְחַיֶּה אֵל בְּרֹב חַסְדּוֹ/בָּרוּךְ עֲדֵי עַד שֵׁם תְּהִלָּתוֹ
אֵלֶּה שלוש עֶשרֵה לְעִקָּרִים/הֵן הֵם יְסוֹד דַּת אֵל וְתוֹרָתו
תּוֹרַת מֹשה אֱמֶת וּנְבוּאָתוֹ/בָּרוּךְ עֲדֵי עַד שם תְּהִלָּתוֹ.

[youtube http://www.youtube.com/watch?v=md8YaNe3e1g]

חג חנוכה שמח

בס"ד

אמר הנביא ישעיה (מב, ט) "הָרִאשֹׁנוֹת, הִנֵּה-בָאוּ; וַחֲדָשׁוֹת אֲנִי מַגִּיד". וכי יש לעתיד לבא חדשות, והא כתיב: (קהלת א, ט) "מה שהיה הוא שיהיה"?!
אלא מוצאין אנו עשרה דברים עתיד הקדוש ברוך הוא לחדש לעתיד לבא.

הראשונה, שהוא עתיד להאיר לעולם, שנאמר: (ישעיה ס, יט) לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם. וכי יכול אדם להביט בהקדוש ברוך הוא?! אלא מה הקדוש ברוך הוא עושה לשמש? מאיר ארבעים ותשעה חלקי אור, שנאמר: (שם ל, כו)והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים, ואפילו אדם חולה הקדוש ברוך הוא גוזר לשמש ומרפא, שנאמר: (מלאכי ג, כ) וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה.

השניה, מוציא מים חיים מירושלים ומרפא בהם כל שיש לו מחלה, שנאמר: (יחזקאל מז, ט) כל נפש חיה אשר ישרץ אל כל אשר יבא שם נחלים יהיה וגו'.

השלישית, עושה האילנות ליתן פירותיהן בכל חדש וחדש ויהיה אדם אוכל מהם ומתרפא, שנאמר: (שם שם, יב) ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה וגו' לחדשיו יבכר כי מימיו מן המקדש המה יוצאים.

הרביעית, שהם בונים כל ערים החרבות ואין מקום חרב לעולם, ואפילו סדום ועמורה נבנות לעתיד לבא, שנאמר: (שם טז, נה) ואחותיך סדום ובנותיה תשבנה לקדמתן.

החמישית, שהוא בונה את ירושלים באבן ספיר, שנאמר: (ישעיה נד, יא) הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך,וכתיב: (שם שם, יב) ושמתי כדכד שמשותיך, ואותן אבנים מאירות כשמש, ועובדי כוכבים באין ורואין בכבודן של ישראל, שנאמר: (שם ס, ג) והלכו גוים לאורך.

הששית, (שם יא, ז) ופרה ודוב תרעינה.

השביעית, שהוא מביא כל החיות וכל העופות וכל הרמשים וכורת עמם ברית ועם כל ישראל, שנאמר: (הושע ב, כ) וכרתי להם ברית ביום ההוא עם חית השדה ועם עוף השמים.

השמינית, שאין עוד בכי ויללה בעולם, שנאמר: (ישעיה סה, יט) ולא ישמע בה עוד קול בכי וקול זעקה.

התשיעית, אין עוד מות בעולם, שנאמר: (שם כה, ח) בלע המות לנצח ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים וחרפת עמו יסיר.

העשירית, שאין עוד לא אנחה לא אנקה ולא יגון, אלא הכל שמחים, שנאמר: (שם לה, י) ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה:

מדרש רבה שמות פרק י"ב, פרשה ט"ו, פסקה כ"א 

וראינו אמש, בחודש כסלו, נר שלישי של חנוכה ניצת הרימון (והוא הסימן השלישי).

חג חנוכה שמח ומלא ניסים ונפלאות לכל.

בס"ד

 כינור של עולם הבא של עשר נימין

לכינור דוד הנראה בבול של מדינת ישראל 1960 יש עשרה נימין, או עשרה מיתרים, כגון זה המתואר בתלמוד ככינור של העולם הבא.

דתניא, רבי יהודה אומר, כנור של מקדש של שבע נימין היה, שנאמר "שובע שמחות את פניך" (תהלים טז יא), אל תקרי שובע אלא שבע, שלימות המשיח שמונה, שנאמר "למנצח על השמינית" (תהלים יב א), שלעולם הבא עשר, שנאמר "עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכנור" (תהלים צב ד), ואומר "הודו לה' בכנור בנבל עשור זמרו לו" (תהלים לג ב).

והענין הוא כי כנור של מקדש שבע נימין היה בגין ז' מלכי אדום דמיתו (לכן יש לנו כעת שבעה צלילים בסולם: דו, רה, מי, פה סול, לה, סי) וכאשר יתוקנו שבע בחינות חג"ת נהי"מ בעל מנת להשפיע בימות המשיח אז תהיה מציאות של למנצח על השמינית, שנצח את טבע עולם השבע, ועלה לבחינת משפיע שהוא שמונה, לכן שמנה אותיות נשמה, ומכאן המנצח על השמינית. ומהו כינור של עשרה נימין הנאמר בתהלים "בְּנֵבֶל עָשׂוֹר אֲזַמְּרָה לָּךְ" (קמ''ד ט'), כי כאשר יתוקנו ז"ת (שבע מידות התחתונות) בעל מנת להשפיע, אז בחינת ג"ר, שהן כתר, חכמה ובינה, יוכלו להשפיע מטעם שכלי קבלה תוקנו בעל מנת להשפיע, לכן אמר דוד "בְּנֵבֶל עָשׂוֹר אֲזַמְּרָה לָּךְ" (שם) נבל אותיות לבן, בכל לבנוניות ההארה של עשר הספירות, המאירות בכלים המתוקנים בעל מנת להשפיע, וזהו סוד כינורו של דוד, שדוד הוא בחינת מלכות ועשרה נימין המתנגנים בו הוא גילוי של י' ספירות בעולם, מטעם שיכולות להאיר בו על מנת להשפיע.

ערכין י"ג ב

חג חנוכה שמח 🙂