אודות א.קליין

אתי קליין היא בעלת תואר בוגר בחוגים למדעי המדינה והסטוריה כללית, מלמדת עברית לתלמידים מרחבי העולם וכותבת מאמרים בנושא פנימיות התורה.

על הקשר שבין השואה לספר הזהר ע"פ בעל הסולם, מאת הרב אברהם מרדכי גוטליב שליט"א

בס"ד

שלום רב לכל בית ישראל,

על הקשר שבין השואה לספר הזהר

על הקשר שבין השואה לספר הזהר

דברים שנאמרו בנוגע לשואה וסיבתה תוך כדי שיעור העוסק בפרק ג' בספר שופטים ע"פ פנימיות התורה, החל מן הדקה ה-03:10

היום זה יום המציין את השואה שעבר עם ישראל, שהקב"ה שלח את האשמדאי הנאצי להשמיד להרוג ולאבד ששה מליונים של נפשות ישראל, תמימים וטהורים וצדיקים, וטובים, ילדים, נשים, חורבן עצום. ופה, במדינת ישראל, כמובן מציינים את הדבר, חיים פה הרבה מאוד ניצולי שואה, מציינים את הדבר טקסים ובכנסת, וכל איש יש לו שם, וכל מיני, אבל לא שמעתי מישהו שמדבר למה היתה השואה, למה הקב"ה גלגל את השנים הרצחניות הללו, שזה פשוט אין מה לומר, מה הסיבה?

אם תשאלו אותי מה הסיבה, התשובה היא פשוטה, כי אם אנחנו לא יודעים את הסיבה, אז גם אנחנו לא יודעים מה לתקן היום, אולי היום אנחנו גם כן חוטאים, אם כן הקב"ה יגלגל עלינו שוב שואה, אנחנו יודעים במהלך ההיסטוריה של העם היהודי שהקב"ה גלגל הרבה מאוד פעמים זמנים קשים, בזמן חורבן בתי המקדש, נהרגו גם מליונים כפי שהגמרא אומרת, וכל שנות הגלות שהיינו בין הגויים, היו פוגרומים וגזרות, ושרפו והשמידו יהודים כמו שמשמידים ג'וקים, מה הסיבה, אומר רבינו בעל הסולם, בגלל שלא עסקו בפנימיות התורה, זאת אומרת אפילו עוסקי התורה והמצוות, אבל לא עסקו בפנימיות התורה.

ולכן הנאצים לא הצליחו כל כך להשמיד אצל עדות המזרח, בגלל שעדות המזרח כן עסקו בלימוד הזהר, גם אם לא עסקו בזה ברמה גבוהה, אבל בכל אופן היו דבוקים בספר הזהר הקדוש, והיה להם איזה שהוא מושג של פנימיות התורה, מה שאין כן באירופה שהחינוך היה לא לעסוק בזה, ולכן ארע החורבן הגדול, והסבר הדברים מסביר רבינו בעל הסולם בפשטות, שבכל אדם יש אומות העולם וישראל, ישראל שבאדם הוא בחינת רצון להשפיע, בחינה אמונה בהשם, היכולת לתפקד מתוך אמונה, היכולת לסדר סדר של חיים המושתת על אהבת אלוקים ואדם, זה ישראל. ואומות העולם שבאדם זה הרצון לקבל שדואג אך ורק לעצמו.

אומר רבינו בעל הסולם שהכל עשוי מעגלים מעגלים, (מעגל א') בתוך שומרי תורה ומצוות יש אלו שנותנים לב להשתנות ע"י התורה והמצוות, לשנות את עצמם מבהמות לאנשים, לא לקיים מצוות אנשים מלומדה, אלא להדבק בה', ויש כאלו שעוסקים רק בפשט התורה, ולא אכפת להם לקיים מצוות אנשים מלומדה את כל התורה והמצוות, כל התורה והמצוות אצלם רק בצורה חיצונית בלבד.

ויש את (מעגל ב') כלל ישראל, שגם בהם יש את אלו שעוסקים בתורה ומצוות, ויש את אלו שלא זכו לעסוק בתורה ומצוות, ויש את (מעגל ג') כלל העולם, בכלל העולם עם ישראל נחשב באופן כללי לבחינת הקדושה, הפנימיות, ואומות העולם נבחנות לחיצוניות. וגם בתוך אומות העולם בעצמם (מעגל ד') יש להבחין בין חסידי אומות העולם, שהם בחינת פנימיות שבהם, אלו שיותר קרובים לבורא, ובעלי החורבן שבהם, שהם חיצוניות.

אומר רבינו בעל הסולם, שזה שהקב"ה משליט את בעלי החורבן שבאומות העולם שיעשו חורבנות כאלו, מי הגורם לזה, אז כל אחד צריך להאשים את עצמו, אני לא בא לנתח מה שהיה אז, להאשים פלוני או אלמוני, וודאי שלא, אבל אותי רק מעניינת השאלה ששאלתי, מה אנחנו עושים היום בכדי שלא תהיה שוב שואה, אז אלו שלא שקשורים לתורה ומצוות שמעתי שמתרברבים בגאוה גדולה שמדינת ישראל וצבא הגנה לישראל כוחם רב, כוחם גדול, אנחנו יותר חזקים מאי פעם, אנחנו נדאג שלא תהיה שוב שואה, אנחנו נגן וכו' וכו'.

אלו הם דברים ילדותיים, מדוע, כי אם עם ישראל לא הולך בדרך הנכונה, אז לא יעזור לנו כל הצבא וכל מה שאנחנו מקבלים מהאמריקאים, לא יעזור שום דבר, זה רק דמיון. ועינינו הרואות שהיו זמנים קשים בשנים האחרונות, בזמני האינתיפאדה היו כאן פיגועים כל יום, כל יום נרצחו אנשים, ומה יכלה מדינת ישראל, או בזמן שהם יורים טילים, מה אנחנו יכולים לעשות, אז יבואו אנשים ויאמרו אנחנו יכולים להפציץ וכו' וכו', גם המומחים הצבאיים אומרים לנו שאין שום אפשרות לעצור הפצצות של טילים משום מקום, לא מחוץ גבולות המדינה ולא מתוך גבולות המדינה מעזה למשל וכו'.

אנחנו לא יכולים לסגור את כל המרחב האווירי שלנו, וזה ידוע שהם מתחמשים, בזמן שכל יום נפלו פה טילים והם השתוללו, אמנם היו ניסים ברוך השם, השם יתברך מרחם עלינו, אבל בישובי הנגב, אשדוד אשקלון, העסק בער. והם מתחמשים ומתחמשים מבפנים ומבחוץ, אנו יודעים מה שקורה עם החיזבאללה בלבנון ויודעים על האיראנים, והם מכינים, מכינים.

אז מי שחושב שהוא יכול לבטוח בעצמו, צבא ההגנה לישראל, זו היא ילדותיות לדעתי אם הקב"ה ירצה לא יעזור לנו שום צבא, זה רק רחמי השם יתברך, שלא יחשבו אנשים שזה צבא ההגנה לישראל, זה רק רחמי השם יתברך שאנחנו נמצאים במצב שאנו נמצאים היום, במלחמת יום הכיפורים גם כן היו ניסים גדולים, במלחמת העצמאות וכו'. אז רק זה מעניין אותי, לא מעניין אותי להאשים מישהו, רק היום. ההיום ההוה, מה אנחנו צריכים לעשות היום בכדי שלא תהיה שוב שואה.

אם רבינו בעל הסולם אומר שסיבת השואה היתה שלא עסקו בפנימיות התורה, הרי זה גם המצב היום, וכל אחד ואחד צריך לבדוק אצל עצמו, האם אצל עצמי האם הפנימיות שלי שולטת על החיצונית שבי, האם התכונה של ישראל שבי שולטת על אומות העולם שבי, האם המוטו העקרי בחיים שלי הוא האמונה בהשם ואהבת אלוקים ואדם. או להיפך הרצון לקבל שולט בי, עם כל התאוות והיצרים אני עושה מה שאני רוצה, ולא מתחשב עם הבורא, אני מדבר מה שאני רוצה, אני חושב מה שאני רוצה, זאת הנקודה, אם אומות העולם אצל כל אדם שולטות, פירושו של דבר זה שהחיצוניות שולטת ולא הפנימיות, וזה גורם באופן ישיר שהחיצונית בכל המעגלים שולטת, ולכן בקרב שומרי תורה ומצוות, מי נותן את הטון, דווקא אלו שעוסקים בחיצוניות התורה, ולכן בכלל ישראל, מי נותן את הטון, מי שולט, דווקא אלו שרחוקים מן התורה, ולכן בכלל העולם, מי שולט, מי נותן את הטון, בעלי החורבן שבאומות העולם, לא חסידי אומות העולם.

לציון יום השואה אז שמעתי שמדברים הרבה חוקרים וכו' שהאנטישמיות בעולם עולה בצורה מבהילה, אז מי אשם בזה, אז כמובן אלה שמנתחים ברדיו וכל אמצעי התקשורת, אז הם מדברים רק דברים חיצוניים, אבל אנחנו שאנחנו קרובים לתורת האמת של היהדות, אז אנחנו יודעים מה הסיבה. הסיבה היא כל אחד צריך להאשים את עצמו, מפני שלא עוסקים בפנימיות התורה, וזה לא ענין שסתם לא לעסוק בפנימיות התורה, פנימיות התורה אמורה לשנות את פנימיות ליבו של האדם, זה הנקודה שבכל אחד ואחד ישלוט ישראל ולא אומות העולם זאת הנקודה המרכזית, זה מה שהקדוש ברוך הוא רוצה מאתנו, ואם אנחנו לא פועלים את זה, אז אנחנו במו ידינו פועלים להשליט את אומות העולם עלינו. ואם אנחנו נגדיש את הסאה, אז לא יעזור לנו שום צבא. זה ברור.

נאחל לכל בית ישראל ימים שמחים

"קִרְבוּ שְׂאוּ אֶת-אֲחֵיכֶם מֵאֵת פְּנֵי-הַקֹּדֶשׁ", ביאור חטאם של בני אהרון בדרך בעל הסולם

בס"ד

שלום רב לכל בית ישראל,

 "קִרְבוּ שְׂאוּ אֶת-אֲחֵיכֶם מֵאֵת פְּנֵי-הַקֹּדֶשׁ, אֶל-מִחוּץ, לַמַּחֲנֶה".

"קִרְבוּ שְׂאוּ אֶת-אֲחֵיכֶם מֵאֵת פְּנֵי-הַקֹּדֶשׁ, אֶל-מִחוּץ, לַמַּחֲנֶה".

פרשת השבוע פרשת שמיני, מדובר בה על מות בני אהרון, לאחר מיתתם כתוב "וַיִּקְרָא מֹשֶׁה, אֶל-מִישָׁאֵל וְאֶל אֶלְצָפָן, בְּנֵי עֻזִּיאֵל, דֹּד אַהֲרֹן; וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, קִרְבוּ שְׂאוּ אֶת-אֲחֵיכֶם מֵאֵת פְּנֵי-הַקֹּדֶשׁ, אֶל-מִחוּץ, לַמַּחֲנֶה". כאן למעשה התורה מציינת את סיבת החטא שלהם, "שאו את אחיכם מאת פני הקודש", ענין של פנים מרמז על גילוי הבורא יתברך, כמו שכתוב "חכמת אדם תאיר פניו", הארת הפנים משמעותה זיהוי מוחלט של האדם, כאשר אנו רואים אדם, את פניו אנו מזהים אותו באופן וודאי, כאשר רואים אותו מאחוריו זה ספק, נמצא שאחוריים מראים על הסתרה ופנים על גילוי.

ונמצא שכל החטא של נדב ואביהוא היה שרצו להרגיש את פני הקב"ה, זאת אומרת גילוי גמור של הקב"ה, ולמה זה חטא, אדם רוצה ומשתוקק לבורא, אדם מעריך את מלך מלכי המלכים, ואוהב את מלך מלכי המלכים ומשתוקק לגילויו, אז זה נקרא חטא, הלוואי שכל העולם היו משתוקקים להבורא במקום להשתוקק לחומוס עם פלאפל ופיצה. באמת לגבינו זה לא נקרא חטא, לגבי אנשים נמוכים שהתענוגים שלהם בחיים זה תענוגי בשרים תענוגים בהמיים אז בוודאי שהשתוקקות לחוות להרגיש להתקרב להשם זה מצווה ולא חטא, לכן רבינו בעל הסולם כתוב שאמר למשמשו, רבי משה ברוך למבברגר אמר לו, "תדע לך, כל הצמצומים והמסכים שאנו לומדים בחכמת הקבלה, זה אתה צריך לעשות על התאוות הגשמיות, ולגבי ענין של רוחניות שם להיפך, אתה צריך לפתח את הרצון לקבל דווקא". כי באופן טבעי הרי האדם, לא משתוקק בכלל לרוחניות, כי עין רואה ולב חומד, והעין של האדם בכלל לא רואה רוחניות, היא רואה רק את התאוות הגשמיות.

 לכן דווקא ברוחניות צריך לפתח את הרצון לקבל, לאחר שאדם עולה מכתה א' לכתה ב', זאת אומרת שהוא מאס בכל התאוות הגשמיות והן משולות בעיניו לעפר, ועיקר התענוג שלו בחיים זה הבורא יתברך, ועל התענוגים הגשמיים עשה צמצומים ומסכים, הוא לא נותן לרצון לקבל הגשמי את מה שהוא רוצה, אז האדם עולה לכתה ב' ואז מלמדים אותו, שגם בענין הרצון לקבל הרוחני צריך לעשות צמצומים ומסכים, בכדי שלא יקבל את האור הגדול הזה לתועלת עצמו, וכאן נדב ואביהוא, שניהם היו צדיקים גמורים, אנשים כל תאוותם והשתוקקותם להשם, וגם את אור השם הזה שהמשיכו פני השם, וודאי לא המשיכו סתם לתועלת עצמם, אלא רצו להשפיע נחת רוח ליוצרם, שהיות שהבורא רוצה להיטיב לנבראיו, רצו להשפיע לו נחת רוח ולהמשיך את האור הגדול הזה ולקבל אותו.

אבל זה היה אסון, לפי חוקי הקדושה, נקבע שאדם צריך ללכת בעיקר באמונה ולהיות ניזון מהארה קטנה בלבד של אור פני השם, והם המשיכו את אור פני השם בתכלית הגדלות, וכאן התורה מציינת שזה החטא, "שאו את אחיהם מאת פני הקודש", כלומר מהמצב הזה שהמשיכו את הפנים העליונות פני הקודש, מאת זה צריך להוציא אותם החוצה, "קרבו, אתם צריכים הוא אומר אל מישאל ואלצפן אתם צריכים להתקרב למצב הרוחני שלהם, ולהוציא אותם החוצה".

כמו במשל, לפעמים אדם רוצה להחזיר אנשים חופשיים בתשובה, אז הוא צריך להתקרב אליהם, אחרת לא יהיה לו מכנה משותף עימם, הוא צריך ליצור איזה מכנה משתוף עם החיים שלהם, ואז הוא יכול לשלוף אותם החוצה. מישאל ואלצפן בעצמם מרמזים על כלים דהשפעה על רצון להשפיע, מישאל מלשון שאלה, כמו"שואלים על הגשמים", שהוא בחינת אמונה, גם המושג מי מורה על נ' שערי בינה, (מ' = 40, י' = 10 מי = 50 = נ' שערי בינה) הבינה תכונתה השפעה, ואלצפן מראה שמבחינתו האור צפון, הוא מוכן לעבוד רק באמונה.

כיוון שמישאל ואלצפן מבחינת נשמותיהם היו בחינה של כלים דהשפעה, היו דווקא הם צריכים לתקן את החטא הזה של נדב ואביהוא לכן כתוב, "קרבו שאו את אחיכם, מאת פני הקודש, אל מחוץ למחנה". מחנה הוא מלשון חן, רבינו בעל הסולם היה מסביר שחן הוא ענין של אמונה, כמו שאדם אומר על דבר פלוני, "יש לזה חן בעיני", מתי אומרים יש לזה חן, מתי שאני לא יודע להסביר באופן הגיוני בדיוק למה זה נראה לי, אבח אני אומר, "יש לזה חן", זאת אומרת שזה ענין של למעלה מהדעת, שמורה על אמונה, כיוון שכלל ישראל הלכו באמונה, ונדב ואביהוא פגעו באמונה, לכן צריך להוציא אותם מחוץ למחנה, "וַיִּקְרְבוּ, וַיִּשָּׂאֻם בְּכֻתֳּנֹתָם, אֶל-מִחוּץ, לַמַּחֲנֶה--כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר מֹשֶׁה".

מה זה כותנת, כותנת זה בגד חיצוני, זאת אומרת מכל האור הגדול שהמשיכו נשארה רק הארה קטנה ודקה, זה נקרא כותנת. "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-אַהֲרֹן וּלְאֶלְעָזָר וּלְאִיתָמָר בָּנָיו, שלא לנהוג מנהגי אבלות, רָאשֵׁיכֶם אַל-תִּפְרָעוּ וּבִגְדֵיכֶם לֹא-תִפְרֹמוּ, וְלֹא תָמֻתוּ, וְעַל כָּל-הָעֵדָה, יִקְצֹף; וַאֲחֵיכֶם, כָּל-בֵּית יִשְׂרָאֵל--יִבְכּוּ אֶת-הַשְּׂרֵפָה, אֲשֶׁר שָׂרַף יְהוָה". זאת אומרת לא לגדל שיער, גידול שיער זה מנהג אבלות, בגדיכם לא תפרומו, אסור לפרום את הבגדים, גם זה היה מנהג אבלות, ולא תמותו, כי אם אתם תנהגו מנהגי אבלות, אז אתם תמותו, ועל כל העדה יקצוף, אם אתם תמותו, אז יהיה מידת הדין מתוחה על כל העדה, אז אתם אסור לכם לנהוג אבלות, מדוע, מפני שהם הכהנים עסקו בחנוכת המשכן ומימלא זה זמן שמחתו של הקב"ה, אז לכן אסור להם לעסוק באבלות, כך זה לפי הפשט.

"וַאֲחֵיכֶם, כָּל-בֵּית יִשְׂרָאֵל--יִבְכּוּ אֶת-הַשְּׂרֵפָה, אֲשֶׁר שָׂרַף יְהוָה", זאת אומרת כלל ישראל יבכוף אבל לכם אסור להיות באבלות, אומר רש"י, "אחיכם כל בית ישראל יבכו מכאן שצרתם של תלמידי חכמים מוטלת על הכל להתאבל בה", מדוע, אז זה פשוט, היות ותלמיד חכם הוא המרכז של ישראל, ושכלל ישראל צריך להיות מונהג ע"י התורה והמצוות, ממילא צרה של תלמיד חכם נוגעת לכולם, אפשר ללמוד זאת גם באופן פרטי שבכל אדם יש תלמיד חכם, הנפש דקדושה שלו שמקושר להשם, ויש בו כלל האברים הרצונות והמחשבות, והתלמיד חכם דהיינו הנפש דקדושה, הוא זה שצריך להנהיג, וממילא יש לתלמיד חכם איזה צרה, אם יש לנפש דקדושה איזו צרה איזו בעיה איזה לחץ, אז זה נוגע לכל כלל ישראל הצרה הזאת, זאת אומרת זה נוגע לכל האיברים לכל הרצונות, כל המחשבות, כולם צריכים להתאבל ולהרגיש את הבעיה שיש לנפש דקדושה שבאדם.

המשך שיעור שמע "קִרְבוּ שְׂאוּ אֶת-אֲחֵיכֶם מֵאֵת פְּנֵי-הַקֹּדֶשׁ", לפרשת "שמיני" ביאור חטאם של בני אהרון בדרך בעל הסולם מאת הרב אברהם מרדכי גוטליב שליט"א 

כל טוב הצלחה וברכה

...

תמונה  Thomas Weidenhaupt

עיונים בספר יהושע ע"פ כתבי האר"י, הזה"ק והחסידות מאת הרב אברהם מרדכי גוטליב שליט"א

בס"ד

שלום רב לכל בית ישראל,

 וְהַיַּרְדֵּן, מָלֵא עַל-כָּל-גְּדוֹתָיו, כֹּל, יְמֵי קָצִיר

"וְהַיַּרְדֵּן, מָלֵא עַל-כָּל-גְּדוֹתָיו, כֹּל, יְמֵי קָצִיר"

יהושע פרק ג' - "וַיַּשְׁכֵּם יְהוֹשֻׁעַ בַּבֹּקֶר וַיִּסְעוּ מֵהַשִּׁטִּים, וַיָּבֹאוּ עַד-הַיַּרְדֵּן--הוּא, וְכָל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיָּלִנוּ שָׁם, טֶרֶם יַעֲבֹרוּ.  וַיְהִי, מִקְצֵה שְׁלֹשֶׁת יָמִים; וַיַּעַבְרוּ הַשֹּׁטְרִים, בְּקֶרֶב הַמַּחֲנֶה.  וַיְצַוּוּ, אֶת-הָעָם לֵאמֹר, כִּרְאֹתְכֶם אֵת אֲרוֹן בְּרִית-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם נֹשְׂאִים אֹתוֹ--וְאַתֶּם, תִּסְעוּ מִמְּקוֹמְכֶם, וַהֲלַכְתֶּם, אַחֲרָיו.  אַךְ רָחוֹק יִהְיֶה, בֵּינֵיכֶם וּבֵנָיו, כְּאַלְפַּיִם אַמָּה, בַּמִּדָּה:  אַל-תִּקְרְבוּ אֵלָיו, לְמַעַן אֲשֶׁר-תֵּדְעוּ אֶת-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ-בָהּ--כִּי לֹא עֲבַרְתֶּם בַּדֶּרֶךְ, מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם".

אומר כאן רש"י נשתנה המסע הזה משאר מסעות שכל זמן שמשה היה קיים היה עמוד הענן נוסע תחילה ומראה להם הדרך, והארון נוסע אחר שני דגלים, עכשיו הארון נוסע תחילה, אך רחוק יהיה כבודו של מקום, אלפיים אמה אומר רש"י, למה צריך אלפיים אמה, כדי שתהיו יכולים לילך ולהתפלל לפניו בשבת, לפי שידע שעתידים להיות שרים לפני יריחו בשבת.

"וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל-הָעָם, הִתְקַדָּשׁוּ:  כִּי מָחָר, יַעֲשֶׂה יְהוָה בְּקִרְבְּכֶם--נִפְלָאוֹת.  וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ, אֶל-הַכֹּהֲנִים לֵאמֹר, שְׂאוּ אֶת-אֲרוֹן הַבְּרִית, וְעִבְרוּ לִפְנֵי הָעָם; וַיִּשְׂאוּ אֶת-אֲרוֹן הַבְּרִית, וַיֵּלְכוּ לִפְנֵי הָעָם.  וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-יְהוֹשֻׁעַ, הַיּוֹם הַזֶּה אָחֵל גַּדֶּלְךָ, בְּעֵינֵי כָּל-יִשְׂרָאֵל:  אֲשֶׁר, יֵדְעוּן, כִּי כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם-מֹשֶׁה, אֶהְיֶה עִמָּךְ.  וְאַתָּה, תְּצַוֶּה אֶת-הַכֹּהֲנִים, נֹשְׂאֵי אֲרוֹן-הַבְּרִית, לֵאמֹר:  כְּבֹאֲכֶם, עַד-קְצֵה מֵי הַיַּרְדֵּן, בַּיַּרְדֵּן, תַּעֲמֹדוּ".

הכהנים צריכים לעמוד, בקצה מי הירדן, בשביל מה, נראה לפי ההמשך  וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:  גֹּשׁוּ הֵנָּה--וְשִׁמְעוּ, אֶת-דִּבְרֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ--בְּזֹאת תֵּדְעוּן, כִּי אֵל חַי בְּקִרְבְּכֶם; וְהוֹרֵשׁ יוֹרִישׁ מִפְּנֵיכֶם אֶת-הַכְּנַעֲנִי וְאֶת-הַחִתִּי וְאֶת-הַחִוִּי, וְאֶת-הַפְּרִזִּי וְאֶת-הַגִּרְגָּשִׁי, וְהָאֱמֹרִי, וְהַיְבוּסִי. שבעת העמים שהתנחלו בארץ ישראל, הִנֵּה אֲרוֹן הַבְּרִית, אֲדוֹן כָּל-הָאָרֶץ, עֹבֵר לִפְנֵיכֶם, בַּיַּרְדֵּן. רש"י מסביר מה זה ארון הברית אדון כל הארץ, הברית של הקב"ה, שהקב"ה הוא אדון כל הארץ.

וְעַתָּה, קְחוּ לָכֶם שְׁנֵי עָשָׂר אִישׁ, מִשִּׁבְטֵי, יִשְׂרָאֵל--אִישׁ-אֶחָד אִישׁ-אֶחָד, לַשָּׁבֶט.  וְהָיָה כְּנוֹחַ כַּפּוֹת רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן יְהוָה אֲדוֹן כָּל-הָאָרֶץ, בְּמֵי הַיַּרְדֵּן, מֵי הַיַּרְדֵּן יִכָּרֵתוּן, הַמַּיִם הַיֹּרְדִים מִלְמָעְלָה; וְיַעַמְדוּ, נֵד אֶחָד. הרי למה נקרא שמו ירדן כי הוא יורד מהצפון לדרום, מקורות הירדן הם צפונית לכנרת אבל הירדן עובר דרך הכנרת, כך אומר האר"י הקדוש, ונשפך לים המלח.

וַיְהִי, בִּנְסֹעַ הָעָם מֵאָהֳלֵיהֶם, לַעֲבֹר, אֶת-הַיַּרְדֵּן; וְהַכֹּהֲנִים, נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן הַבְּרִית--לִפְנֵי הָעָם.  וּכְבוֹא נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן, עַד-הַיַּרְדֵּן, וְרַגְלֵי הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן, נִטְבְּלוּ בִּקְצֵה הַמָּיִם; וְהַיַּרְדֵּן, מָלֵא עַל-כָּל-גְּדוֹתָיו, כֹּל, יְמֵי קָצִיר. בימי ניסן אומר רש"י, היה זה.

 וַיַּעַמְדוּ הַמַּיִם הַיֹּרְדִים מִלְמַעְלָה קָמוּ נֵד-אֶחָד, הַרְחֵק מְאֹד באדם (מֵאָדָם) הָעִיר אֲשֶׁר מִצַּד צָרְתָן, וְהַיֹּרְדִים עַל יָם הָעֲרָבָה יָם-הַמֶּלַח, תַּמּוּ נִכְרָתוּ; זאת אומרת ירדו ואלה שיורדים מלמעלה נעצרו,  וְהָעָם עָבְרוּ, נֶגֶד יְרִיחוֹ.  וַיַּעַמְדוּ הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן בְּרִית-יְהוָה בֶּחָרָבָה, בְּתוֹךְ הַיַּרְדֵּן--הָכֵן; וְכָל-יִשְׂרָאֵל, עֹבְרִים בֶּחָרָבָה, עַד אֲשֶׁר-תַּמּוּ כָּל-הַגּוֹי, לַעֲבֹר אֶת-הַיַּרְדֵּן.

כן זה הסיפור שמסופר כאן בפרק ג', יש כאן שני אלמנטים ראשיים, ההליכה אחר ארון הברית, הכוהנים נושאים את ארון הברית. ארון הברית מרמז על ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתה, כי ארון הוא בחינת מלכות שמים, השכינה הקדושה המרמזת על כלל ישראל, כלל המקבלים והברית זה בחינת היסוד, הספירה האחרונה בבחינת זעיר אנפין, בחינת קודשא בריך הוא, המכונה הויה, אשר משפיעה את האור העליון לכלל נשמות ישראל, למלכות.

זה נקרא ארון הברית, ממילא מובן שהוא קורא לארון הברית, אדון כל הארץ, מפני שכאן במדרגה הזאת באמת מתגלה אדון כל הארץ, מתגלה כאן שלימות, הזוהר הקדוש אומר המילה אדון מורה על זכר, זכר מורה על שלימות.

הדבר המרכזי הוא כאן, כאשר הכוהנים טובלים את רגליהם בירדן, מי הירדן יכרתון, זאת אומרת המים היורדים מלמעלה, מהצפון עומדים, והמים שיורדים ממשיכים לרדת, כך שנשאר מקום הירדן מול יריחו יבש, בכדי שעם ישראל יוכלו לעבור. אם כו על מה מרמז הענין הזה, הענין הזה מרמז על חלוקת המדרגה לשניים, מי הירדן מרמזים על מימי האור העליון, אשר יורדים מצפון לדרום, צפון זה בדרך כלל מוחין דגדלות, דרום נקרא כי חפץ חסד הוא, בכל אופן מי הירדן מרמזים על מדרגה שלמה שזורמת. כריתת מי הירדן מרמזת על הפסקת המדרגה, זה דומה לקריעת ים סוף. מהו המושג של קריעת ים סוף, כאשר מדברים על אנשים בתוך היכל המלך, כל המשכת מדרגה נבחנת לזרימת מים, "ומשמיא פלגי לא יהבין", לא נותנים מן השמים חצי דבר, אלא נותנים דבר שלם. כמובן בהתגלות האלוקות, יש שלמות תענוג עצום, והאדם לא יוכל לקבל את האור הגדול הזה על מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו, מפני שליטת הרצון לקבל, ולכן צריכה להיות חלוקת המדרגה לשניים, כל מדרגה ומדרגה ברוחניות צריכה להתחלק לשניים, כאשר חלק מקבלים וחלק לא מקבלים.

האר"י הקדוש אומר שהכנרת מרמזת על מידת הרחמים, וים המלח על מידת הדין, והמים שזורמים מהכנרת אל ים המלח מרמזים של שיתוף מידת הרחמים בדין, השיתוף כשלעצמו הוא דבר חיובי, אבל יש כאן סמל במעמד הזה, של כריתת מי הירדן, מה שזורם למטה לים המלח שיזרום, ומה שבא למעלה מהכנרת עומד, זה מרמז מה שבא מהכנרת הוא בחינת מידת הרחמים, והוא השולט. והמים שירדו לים המלח ירדו, "והיורדים אל ים המלח, ים הערבה, תמו נכרתו", זאת אומרת הם אינם, רוצה לומר שצריכה להיות כל חלוקת מדרגה לשניים.

אם רוצים לכבוש את ארץ ישראל מידי הגויים, וארץ ישראל מרמזת על נפש האדם, ויש מלחמה על ארץ ישראל, כמו אז כן היום, מי ישלוט בנפש האדם, מי ישלוט בארץ ישראל הפנימית שבכל אחד, ומי ישלוט בארץ ישראל החיצונית, ואם רוצים לשלוט בארץ ישראל, צריכה להיות חלוקת המדרגה לשניים, זה מרמז על כך שהרצון לקבל איננו שולט, אומות העולם לא שולטות, אלא דווקא בחינת ישראל, בחינת הרצון להשפיע בחינת היצר הטוב, היא השולטת, לכן, המים שבאים מהכנרת הם עומדים בחינת מידת הרחמים, המים שיורדים לים המלח שירדו, והם אינם כאן, רק המים של הכנרת נוכחים, ובני ישראל עוברים כמו בקריעת ים סוף, בחרבה בתוך הירדן, לרמז על מה שדברנו.

אנו נסיים בזאת ונאחל לכל בית ישראל הצלחה וברכה

הנה קישור לדיסק בפורמט mp3 ובו שיעורים נפלאים מפי הרבי גוטליב שליט"א על ספר יהושע לפי פנימיות התורה ובדרך בעל הסולם

...

תמונה  stoyan5843

עיונים בספר הזה"ק פרשת "שמיני" מאת הרב אברהם מרדכי גוטליב שליט"א

בס"ד

שלום וברכה לכל בית ישראל,

ויהי ביום השמיני

ויהי ביום השמיני

אנו בשיעורנו בספר הזה"ק בפרשת "שמיני", אנו מתמקדים בבאור הסולם שחיבר רבי יהודה הלוי אשלג זכר צדיק וקדוש לברכה, למי שיש ספרים מוזמן לפתוח.

 קובץ השמע של השיעור 

אות א) "ויהי ביום השמיני", רבי יצחק פתח "ברן יחד כוכבי בוקר ויריעו כל בני אלקים", כאשר כוכבי הבוקר מזמרים ומרננים ביחד, אז מריעים כל בני האלקים. אשריהם ישראל שהקב"ה נתן להם התורה הקדושה, שהיא שמחת הכל, שמחת הקב"ה ומקום טיול שלו. שכתוב ואהיה שעשועים יום יום. התורה היא שעשועיו של הקב"ה, וכל התורה היא שם אחד קדוש של הקב"ה. ובהתורה נברא העולם. שכתוב, ואהיה אצלו אמון, אל תקרא אמון אלא אומן, שהיתה כלי אומנות שלו לבריאת העולם.

דברים גדולים שאומר כאן רבי יצחק על התורה, 'אשריהם ישראל שהקב"ה נתן להם התורה הקדושה שהיא שמחת הכל, יש הרבה אנשים שלא מבינים, התורה היא שמחה? הלא התורה מגבילה אותי בכל דבר, אני לא יכול לעשות מה שאני רוצה, איזו מן שמחה זאת? אנשים מבינים אם אני יכול לעשות מה שאני רוצה, זו היא שמחה, אבל ההיפך הוא הנכון, כאשר אדם עושה מה שמתחשק לו, כפי שנהוג לומר היום, "בא לי", בא לי לעשות את זה בא לי להנות מזה, אז התוצאות הן הרבה פעמים אסון, יש אסונות קטנים ויש אסונות גדולים. חס ושלום שלא נדע מדברים כאלה לא קטנים ולא גדולים, אבל המציאות היא מציאות ואי אפשר להתכחש לה.

אנו שומעים חדשות מידי יום ביומו ואנו שומעים דברים נוראיים על הרבה אלימות שיש בחברה הישראלית, ואני חושב שכל אחד מבין, שהאלימות באה מזה, שמה שקובע אצלינו בחיים זה שאני רוצה להנות, מתחשק לי, מה מתחשק חי, יש לי חשק להנות ואני לא רוצה ששום דבר יעמוד מול החשק שלי להנות. אז זה נקרא שמחה, תגידו, זה שאדם יכול לעשות מה שהוא רוצה, זה שמחה? זה לא נכון, זוהי שמחה של ילדים קטנים, זה שמחה של בהמות וחיות, כי אצל בהמות וחיות זהו המדד היחיד מה שמתחשק לי, את זה אני צריך לממש ולהנות, ובעצם מי שמכונה בשם אדם הוא צריך להיות שונה מבהמה וחיה. אם כן, השמחה שיש, היא שאני יכול לספק לעצמי את מה שמתחשק לי?

השמחה הגדולה של אדם אם הוא יכול להגביל את עצמו אם הוא יכול להיות באמת ראוי לתואר אנושי, אדם, זה רק אם אני יכול להגביל את עצמי, לא לעשות מה שאני רוצה, לעשות מה שהעליון יתברך הוא רוצה, אמרתי גם מה ההבדל בין ילדים למבוגרים? ילד, תינוק, לא מסוגל לקלוט שיש מישהו חוץ ממנו, הוא מרגיש רק את הצרכים שלו, בזה זה מתחיל ובזה נגמר, ולא אכפת לו שום דבר, לכן מה שמראה שילד מתפתח, והופך להיות מבוגר, זה זה שהוא מכיר שיש עוד אנשים, שיש מישהו מעליו שהוא צריך להתחשב בו, שצריך שתהיה לו יראת כבוד כלפי מישהו מעליו, זה סימן שהילד מתבגר, אבל אם הוא לא מסוגל לקלוט את זה, זה סימן שהוא עוד ילד, אז ילד צריך לגשת אליו כמו שנגשים לילד, מבחינה הזאת אני חושב כולנו ילדים, כי אנחנו באופן טבעי רוצים לעשות מה שמתחשק לנו, ולא מתחשבים בזה שיש עליון מעלינו, כמו ילד, תחקו ילד, האדם הכי חשוב בעולם, הוא רוצה לקרוא, ללהג, לשיר, להשתעשע, מבחינה מסויימת אנחנו גם כן כאלה ילדים קטנים, תינוקות מסתובבים בעולם רוצים לשחק, להשתעשע, לשיר, מה אכפת לנו יש בורא אין בורא, שום דבר.

לכן התורה הקדושה היא שמחת הכל, כי השמחה האמיתית של אנשים מפותחים אני חושב, נעורים, זה שנהיה זכאים, כלומר לא עושים מה שמתחשק לנו, החשק זה לא הקריטריון שקובע את התנהגותינו והחלטותינו בשום אופן לא, מה שצריך לקבוע זה רצונו של העליון יתברך, והעליון אומר לנו קודם כל "ואהבת לרעך כמוך", צריך להתחשב בזולתינו עם מקסימום הרספקט, הכבוד, ההתיחסות, האכפתיות, האהבה, זה אדם.

אשריהם ישראל שהקב"ה נתן להם התורה הקדושה, שהיא שמחת הכל, שמחת הקב"ה ומקום טיול שלו. התורה היא שמחת הקב"ה, כי דרך התורה הוא יכול להשפיע לנברא, והוא ברא את הנבראים כולם בכדי להשפיע להם, והיא מקום הטיול שלו, מה פרוש שהתורה הקדושה היא מקום הטיול של הבורא, בגשמיות שאנחנו הולכים לטיול, הולכים בכדי להנות קצת, לצאת מהשגרה, כך גם לגבי הקב"ה, זוהי ההנאה שלו כי דרך התורה הוא משפיע לתחתונים, לכן היא נקראת מקום טיול שלו. פרוש נוסף, אנחנו לא הולכים כל יום לטיול, יש לנו את חיי היום-יום הקבועים שלנו, אנשים הולכים לעבודה יום-יום, כל אחד ואחד עם עיסוקיו, עקרת הבית בבית, טיול זה דבר לא קבוע, לפעמים בזמנים מיוחדים כאשר יש חול המועד, כפי שהיה לנו עכשיו כאשר יש למישהו איזה יום שמחה, חתן וכלה, יום הולדת, אז הולכים לטיול.

הנמשל הוא שההתגלות של הקב"ה לתחתונים, היא לא דבר קבוע, היא דבר זמני, לפי הענין, בחגים, בשבתות בזמנים של התעלות, לכן התורה נקראת מקום טיול של הבורא, כי הבורא לא מופיע בתורתו של האדם באופן קבוע, אלא אנחנו צריכים את עיקר עמלינו בתורה ובמצוות לנהל בדרך של אמונה, אבל לפעמים מופיע הקב"ה כפי שכתוב, "פתאום יבוא האדון אל היכלו", פתאום אנו מרגישים את המציאות האלוקית ומתפעמים ומתרגשים, כאשר מתגלה לנו האמת, שכתוב "ואהיה שעשועים יום יום", התורה היא שעשועיו של הבורא, כי דרכה הוא משפיע לנו.

כל התורה היא שם אחד קדוש של הקב"ה, זאת אומרת כל התורה כולה בעצם, באה לגלות את הבורא, המושג שם מראה על הגדרה, אנחנו נותנים שמות לילדים שלנו, השמות מציינים את ההגדרה, איך אנחנו רוצים להגדיר את הילד, לילד מסויים קוראים נועם, כי אנו רוצים שיהיה לו נעים בחיים, ואנחנו רוצים שהוא יהיה נעים כלפי אחרים, דרכיה דרכי נועם, אז השם שאנו נותנים, הוא מביע, מגדיר, את מה שאנו מאחלים לילד הזה, את מה שאנחנו רוצים לראות מהילד הזה, וככה למעשה כל השמות, שמות מדעיים, כל סוגי השמות כולם, הם בעצם הגדרות, והתורה היא שמותיו של הקב"ה, התורה באה להגדיר את הקב"ה. כמה מילים יש בתורה, הרבה מאוד מילים תחשבו על זה וכל התורה כולה היא שמותיו של הקב"ה, כל מילה ומילה בתורה היא בעצם, היא באה להגדיר את המציאות האלוקית, שהיא מופיעה ומתגלה ומורגשת, אצל התחתונים לפי הכלים של התחתונים.

האור העליון נמצא במצב המנוחה המוחלטת, אין שינויים באור האלוקי, אבל יש שינויים בהחלט במצב התחתונים, לפי השינויים שיש במצבי התחתונים, כך מתפעלים התחתונים בכל פעם, מהאור האלוקי באופן אחר, אם כן כל התורה כולה ההיא שמותיו של הקב"ה, זה בא להגדיר שבכל פעם שהתחתונים מגיעים למצב מוכשר, מגיעים לתיקון, מגיעים למצב אופטימלי שהם זככו את עצמם, אז יכולים להרגיש את הבורא לפי האיכות והכמות, של הזיכוך שזיככו את עצמם, אז מתגלה להם שם אחד של הקב"ה. אז תחשבו על זה שאנחנו קוראים בתורה לפעמים זה נראה קצת משעמם, התורה נותנת לנו כמו מן פרוטוקול של קורבנות ומה עושים עם הקורבנות וזה לפעמים חוזר על עצמו, צריך לזרוק את הדם מסביב, לקחת חלקים מסויימים לרחוץ אותם, להקטיר אותם, אבל אם נצא מנקודת הנחה שכל התורה כולה זה הגדרות של התגלות אלוקות, שמותיו של הקב"ה אז נבין שרק מהבחינה החיצונית זה נראה לנו כך, כל כך משעמם אבל מבחינה פנימית למי שחווה את הדברים האלו זה בכלל בכלל לא משעמם.

בתורה נברא העולם, שכתוב "ואהיה אצלו אמון" אל תקרא אמון אלא אומן שהיתה התורה כלי אומנות שלו לבריאת העולם. מה פרוש שהתורה היתה כלי של הקב"ה לבריאת העולם, הכוונה היא העולם משמעותו נשמות, אנחנו בני אדם, כי הנשמות הן עיקר העולם, הקב"ה יצר את התורה, כי דרך התורה הקב"ה, לשנות את המצב של התחתונים, שנהיה ראויים לגדר אדם כפי שהסברנו.

המשך שיעור שמע עיונים בזה"ק לפרשת "שמיני" מאת הרב אברהם מרדכי גוטליב שליט"א בדרך בעל הסולם זצ"ל

כל טוב הצלחה וברכה

...

תמונה VinothChandar

אחד מי יודע

בס"ד

מועדים לשמחה,

אחד מי יודע

אחד מי יודע

נתבונן מעט בפיוט אחד מי יודע, שאנו שרים בליל הסדר:

אחד מי יודע?
אחד אני יודע:
אחד אלוהינו שבשמיים ובארץ.

שניים מי יודע?
שניים אני יודע:
שני לוחות הברית, לוחות ראשונים, ולוחות שניים, לוחות ראשונים היו בחינת עצמותו יתברך (תרי"ג פקודין) אותם שבר משה תחת ההר, ולוחות שניים פסל כבראשונים, שיוכל עם ישראל לקבל תורה שלא לשמה (תרי"ג עיטין) כי לשמה לא יכול העם לקבל עם ישראל משום היותו נברא.

שלושה מי יודע?
שלושה אני יודע:
שלושה אבות, שהם בחינת מוחין דג"ר חכמה בינה ודעת, (אברהם חכמה, יצחק בינה ויעקב דעת). או שלושת הדברים עליהם עומד העולם, ח'סד (אברהם) ד'ין (יצחק) ור'חמים (יעקב) המקיימים ביחודם חד"ר, עליהם אמר שלמה המלך בשיר השירים, "הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו, נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ; נַזְכִּירָה דֹדֶיךָ מִיַּיִן, מֵישָׁרִים אֲהֵבוּךָ".

ארבע מי יודע?
ארבע אני יודע:
ארבע אימהות, שהן ארבע בחינות דאור ישר, שרה היא חכמה שנאמר אמור לחכמה אחותי את, רבקה היא בינה, עליה נאמר רב'קה, שדינים מתערין מיני זה עשו, שהיה איש שעיר, לאה אשת יעקב היא בחינת תפארת, שילדה ליעקב שבעה ילדים, שנאמר עַבְדִּי אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר. ורחל היא בחינת מלכות עליה נאמר "בצאת נפשה כי מתה".

חמישה מי יודע?
חמישה אני יודע:
חמישה חומשי תורה, שהם כנגד חמש הספירות, בראשית בחינת כתר, שמות בחינת חכמה, ויקרא בחינת בינה, במדבר בחינת תפארת, ודברים בחינת מלכות, ראה בטבלה המצורפת.

בראשית           כתר           קוצו של יוד

שמות              חכמה          אות יוד                    י

ויקרא               בינה           אות הא עילאה         ה

במדבר            תפארת       אות ואו                    ו

דברים            מלכות         אות הא תתאה          ה

שישה מי יודע?
שישה אני יודע:
שישה סידרי משנה, שסדרו התנאים בארץ ישראל וזאת לאחר חורבן בית המקדש השני, שגלתה השכינה ונשארו רק בחינת ו"ק ו' קצוות עולם החומר, שאותה קבצו התנאים למשניות, כדי שברבות הימים יתנו בה צורת אדם. כי רוח האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה.

שבעה מי יודע?
שבעה אני יודע:
שבעה ימי שבתא, אלו הם ימי עולם כחותם הנחתם ממנו יתברך  "כִּי כְתָב אֲשֶׁר נִכְתָּב בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ וְנַחְתּוֹם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ אֵין לְהָשִׁיב". אלו הן תכונות הנברא איתן הוא נולד, ולא ניתן לשנות אותן כי שבע בחינת טבע, הטבוע בו, וכל מה שיכול לעשות הנברא הוא להרכיב על טבע הנברא שבו צורה של רצון להשפיע נחת רוח, שהוא עבודה בחינת קו, מקוה, קומה, ותקוה.

שמונה מי יודע?
שמונה אני יודע:
שמונה ימי מילה, היום השמיני בו מלים את את הולד והוא יוצא מתחום הטבע (השבע הנחתם בו) שבו לתחום של מעל הטבע, לתחום הנשמה, אותיות שמ(ו)נה, שהיא הספירה השמינית כאשר סופרים את הספירות ממטה למעלה מצד המלכות ועולים לספירה השמינית היא בינה, כפי ששרים בחנוכה "בני-בינה ימי שמונה" והוא היום השמיני למילואים בו הוקם המשכן על ידי משה. בחינת ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם, משכן שהוא מעל הזמן ומעבר לעולם החומר.

תשעה מי יודע?
תשעה אני יודע:
תשעה ירחי לידה, תקופת ההכנה של העובר ברחם אימו לצאת לאויר העולם, כנגד ט' ספירות המשפיעות אור למלכות.

עשרה מי יודע?
עשרה אני יודע:
עשרה דיבריא, עשרת הדברות, או עשרה מאמרות בהם נברא העולם או עשר ספירות בלי-מה.

אחד עשר מי יודע?
אחד עשר אני יודע:
אחד עשר כוכביא, אחד עשר כוכבים, ויוסף שהיה בנו האחד-עשר של יעקב, שכוכב הוא כ"ו כ"ב, גילוי של  שם הויה פשוט שהוא כ"ו (י-ה-ו-ה) ב-כ"ב אותיות שהן בחינת כלים, ומאיר לאדם.

שנים עשר מי יודע?
שנים עשר אני יודע:
שנים עשר שיבטיא, אלו הם י"ב גבולי אלכסון, הם בחינת התכללות הו' קצוות שהם הששה מדות חג"ת נה"י, כשמתכללים זה עם זה, כמו התכללות החסדים בגבורות או התכללות גבורה בנצח. או התכללות הקוין כי חח"ן קו ימין ובג"ה קו שמאל והתכללותן הוא על ידי גבולי אלכסון. התכללות זו אינה בעצם האור כי עצם האור הוא אור פשוט, ואינו מתחלק בין כלים שונים, אלא ההתכללות היא באור השייך לכלים, ומשום שהתכללות זו קשורה לענין הכלים, קרויה היא בשם 'גבולים' או 'תחומין'.

שלושה עשר מי יודע?
שלושה עשר אני יודע:
שלושה עשר מידיא, אלו שלוש עשרה או י"ג מידות רחמים, שנתעטף בהם הקב"ה לפני משה, והראה לו שיש רחמים בעולם אע"פ שחטאו בעגל, כמאמר המדרש, אם אתה (משה) כועס ואני (קב"ה) כועס, מי ילמדם (את התורה). שנאמר וי"גד ללבן כי ברח יעקב (פרשת ויצא).

על פרשת 'ויצא', כותב המגיד ממזריטש כי הסיבה לרדיפת לבן אחר יעקב היא, שיעקב אבינו השאיר אחריו אותיות התורה שעדיין לא הוציא אותן מלבן, ולזאת רדף לבן אחר יעקב ליתן לו את האותיות שנשארו אצלו ונתווספה פרשה אחת בתורה באלו האותיות. הפרשה הנוספת פותחת בפרק לא אות כב בה נאמר "וַיֻּגַּד לְלָבָן, בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי:  כִּי בָרַח, יַעֲקֹב", ונמשכת עד סוף הפרשה. ויש להבין כי  בתיבת ויגד, מופיעות אותיות יג  שהן רומזות לי"ג מידות רחמים, שהראהו הקב"ה למשה בסיני, בשעה שבקש רחמים על ישראל לאחר חטא העגל.

י"ג הוא גם גימטריה של הכולל שהוא אחד (א - 1, ח - 8, ד - 4), והוא הסיבה לרדיפת לבן אחרי יעקב, לתת אותיות ויגד שהן י"ג מידות רחמים המלובשות בי' ספירות (ו' + ד'), שהן אחד, ואז נוספת פרשה אחת למנין פרשיות ב"ן פרשיות התורה שם הוי"ה במילוי ההי"ן, כזה: יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה, והוא הנמוך יותר מבין ארבעת צירופי שם הוי"ה. בעולמות, שם זה הוא כנגד עולמות בי"ע. שם זה נקרא בשם בהמה, ביחס לשם מ"ה הנקרא בשם אדם.

כעת לאחר רדיפת לבן אחר יעקב יש ג"ן פרשיות בתורה, עליהן נאמר ג"ן נעול אחותי כלה, שהן אב"ן פרשות בתורה, עליהן נאמר "מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל" (בראשית מט כד).

עליה אמר משה רבינו  "בָּרוּךְ מַרְחִיב גָּד" (דברים ל"ג כ) שהרחיב את מנין פרשות התורה שכן הפרשה מתחילה במילים "וַיֻּגַּד לְלָבָן, בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי:  כִּי בָרַח, יַעֲקֹב", למנין ג"ן ולמנין אב"ן וניתן לפרש כי כי ספירת החכמה מיוחסת לשבט גד, וברוך מרחיב גד פירושו שתהיה החכמה (גד) מלובשת (ברוחב-מרחיב) החסדים, שנאמר "הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ" קהלת ז'. ואף ניתן לפרש כי ברוך מרחיב גד פירושו וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח, כי הגדה היא לשון גיד ומגיד.

מועדים לשמחה ושבת שלום

...

תמונה : Some rights reserved by Moe

מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא ורבי טרפון

בס"ד

שלום וברכה לכל בית ישראל,

מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע, ורבי אליעזר בן עזריה ורבי טרפון תמונה OliBac

מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע, ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא ורבי טרפון, שהיו מסובין בבני ברק. והיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה. תמונה OliBac

כותב בעל ההגדה, "מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, וְרַבְּי עֲקִיבָא וְרַבִּי טַרְפוֹן, שֶהָיוּ מְסֻבִּין בִּבְנֵי בְרַק, וְהָיוּ מְסַפְּרִים בִּיצִיאַת מִצְרַיִם כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה, עַד שֶׁבָּאוּ תַלְמִידֵיהֶם וְאָמְרוּ לָהֶם: "רַבּוֹתֵינוּ, הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית!"

חמשת חכמי הדור המסובין בבני ברק, הם חמש בחינות או חמש ספירות מהם נמשכת הנהגה מסויימת אשר מאירה לאדם: רבי אליעזר הוא ספירת כתר, רבי יהושע הוא ספירת חכמה, רבי אלעזר בן עזריה הוא ספירת בינה, רבי עקיבא הוא ספירת תפארת, ורבי טרפון הוא ספירת מלכות, שכן טרפון גימטריה משה, שהוא כולל ס' רבוא ניצוצות נשמות ישראל, השכינה, בה נמצא השוכן הקב"ה.

קוצו של י'                  רבי אליעזר               ספירת כתר

אות י'                      רבי יהושע                  ספירת חכמה

אות ה' ראשונה     רבי אלעזר בן עזריה         ספירת בינה

אות ו'                     רבי עקיבא                ספירת תפארת

אות ה' אחרונה         רבי טרפון                 ספירת מלכות

שהיו מסובין בבני ברק - ויש להבין כי העולם הזה הגשמי הוא ענף גשמי הנמשך משורש רוחני, לכן המקום שאנו מכנים 'בני-ברק', הוא מקום גשמי אך הוא נמשך משורש רוחני. ובכן, מהו ברק, ברק הוא פרץ של אור עז המתגלה בשמים, כמו רעיון, כעין הבלחה של אור, הברקה. אם כן, מהו פרוש השם בני-ברק, ממ"ה הוא נמשך?

ויש להבין כי אב ובן הם סיבה ומסובב, האב הוא הסיבה והבן הוא המסובב מן הסיבה. מבחינה חיצונית אב יולד בן, ומבחינה בחינה פנימית ניתן לומר כי תופעה של הבלחת אור באדם (הארת חכמת ה' בו) בונה בו הבנה. כל הבנה זכה שנולדת באדם נבחנת להולדת בן, וכל הבנה עבה נבחנית להולדת בת. מכאן, ניתן להבין כי שם המקום הגשמי בארצינו, בני ברק, נמשך משורש רוחני עליון בנפש האדם פנימה, אשר משמעותו היא הארת חכמת ה' באדם המולידה בו בנים זכים, שהם בחינת כלי השפעה.

כעת נשוב לחמשת חכמי הדור היושבים מסובים בבני ברק. ויש להבין את משמעות המילה מסובין. מסובין מלשון סובבים, כלומר יושבים סביב, בצורה מעגלית, באופן שכל אחד מן הנוכחים מרוחק במידה שווה ממרכז המעגל. וזה סוד גדול. מדוע?

הרי אמרנו לעיל כי כל אחד מן החכמים נבחן מבחינת איכותו לספירה שונה המאירה באדם, אם כן מה פירוש ענין הישיבה סביב מבחינה פנימית. ענין ישיבה מורה על קו אמצעי, כי בעמידה אנו רואים קומה מלאה, ובשכיבה ראשו של אדם ורגליו באותה קומה, נמצא כי בישיבה אנו רואים ביטוי למצוע קומת האדם, כפי  שאמו למדים מן הביטוי 'ישוב הדעת'.

וסוד הענין הוא שאע"פ שכל אחד מן החכמים נבחן מבחינת איכותו לספירה שונה המאירה בנפשו אדם פנימה, הרי הם מסובים יושבים במעגל סביב, כל אחד מהמסובים נמצא במרחק שווה ממרכז המעגל, בחינת השוואת צורה גמורה. בה כל חכם מאיר את בחינתו, ואין חכם אחד סותר את חברו, כי אם מביא את הארת חברו לכלל שלימות, והארת החכמים, כל אחד בתורו, יוצרת ייחוד התגלות אור ה' בעולם.

מה פירוש מסובין בבני ברק כל אותו הלילה? שהם יושבים סביב הארה אלוקית היוצרת באדם הבנות זכות, שהם בחינת כלי השפעה באדם. ומהו בחינת מספרים כל אותו הלילה, שכל אחד מן החכמים מספר, מאיר בחינת הספירה שלו את אותו הלילה של חשכת הגלות.

ביציאת מצרים, יציאה ולא בריחה ומנוסה, אלא יציאה מסודרת לפי סדר המדרגות ככתוב כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון כי הלך לפניכם יהוה ומאספכם אלהי ישראל (ישעיהו נב יב) ועוד נכתב, בנערינו ובזקנינו נלך בבנינו ובבנותנו בצאננו ובבקרנו נלך כי חג יהוה לנו  (שמות ט י).

עַד שֶׁבָּאוּ תַלְמִידֵיהֶם וְאָמְרוּ לָהֶם: "רַבּוֹתֵינוּ, הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית!", עד שבאו תלמידיהם, הנבחנים לבניהם, לתולדותיהם ואמרו להם, רבותינו הגיע זמן קראית שמע של שחרית, מהי שחרית, שחר הגאולה.

נמצא שסגולת חכמי הדור היא לספר ביציאת מצרים, וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח, כי כל ענין ריבוי יורה על כלים, ומכיוון שחכמי הדור הרבו לספר ביציאת מצרים כל אותו הלילה הנמשל לגלות חשכה, הרי שתוך כדי סיפור יציאת מצרים נוצרו הכלים הזכים, ההבחנות הדקות המסוגלות להכלת שפע הגאולה, וזהו עד שבאו תלמידיהם, כי תלמיד נבחן לתלם שיש בו ד' בחינות, ואות י', שהן י' ספירות ה' המאירות בו, ותלמידיהם נושאי עביות של בחינה ד' אלו באו ואמרו להם, אמירה שהיא רכה, בעדינות, רבותינו הגיע זמן קריאת שמע של שחרית, שכל הפרש בין אור לכלי נקרא זמנים.

אור עולה גימטריה 207 כלי עולה גימטריה 60 כעת אם נחסר את  בחינת כלי מהאור נקבל 147 שהוא עולה גימטריה של המילה זמנים, לכן הגאולה כבר מוכנה ומזומנה, רק חסרים לנו הכלים להכיל אותה. לכן מי שעוזר בהכנת הכלים הם חמשת חכמי הדור, המשולים לחמשת ספירות אור ה' המאירות לאדם, המסובים סביב ההארה האלוקית, ומספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה, ליל הגלות הארוכה, ומשך עיסוקם ביציאת מצרים מכין כלים זכים, ואבחנות דקות המסוגלות לגאולה.

עד שבאו תלמידיהם, הנבחנים לבחינה ד' דעוביות ואומרים להם בלשון רכה, רבותינו, הגיע זמן קריאת שמע של שחרית, הגיע זמן הגאולה, לומר מפאת רבוי הכלים שהכנתם על ידי סיפור יציאת מצרים באותו הלילה, הגיע זמן קריאת שמע של שחרית, הוא שאמר דוד המלך בתהלים, עוּרָה כְבוֹדִי עוּרָה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר אָעִירָה שָּׁחַר, בבחינת "אעירה שחר" - אני מעורר את השחר ואין השחר מעוררני.

בברכת מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון ושבת שלום