אודות א.קליין

אתי קליין היא בעלת תואר בוגר בחוגים למדעי המדינה והסטוריה כללית, מלמדת עברית לתלמידים מרחבי העולם וכותבת מאמרים בנושא פנימיות התורה.

מדוע צבע העצים הוא ירוק?

שלום לכולם,

מדוע צבע העצים הוא ירוק, ומדוע ירוק הוא שלוב של צהוב וכחול, מה מסמל צבע הצהוב, מה מסמל הצבע הכחול, ומה מסמל הצבע הירוק נראה במאמר הבא:

בעוד הצבע הצהוב מסמל מקום זריחת השמש, הרי שהצבע הכחול מסמל את מקום שקיעתה, אך במאמר זה אין אנו מדברים במערב ומזרח גאוגרפיים, אלא במערב ומזרח מבחינת קודם ונמשך, כלומר המזרח הוא זה שבא לפני המערב, כלומר הצהוב הוא זה שקדם לכחול, ובהשאלה ניתן לומר כי הצבע הצהוב מסמל את עץ החיים, שמוזכר בתורה לפני עץ הדעת טוב ורע. נתבונן בדברים, בעוד עץ הדעת הוא מושג תנכ"י, הרי כאשר אנו מדברים בזמנינו על עץ הדעת, אנו מדברים על התפתחות. ובהשאלה ניתן לומר כי הצבע הצהוב מסמל את הקיים, בעוד הצבע הכחול מסמל את המתפתח ואת העתיד. ראו למשל את בגדי העבודה של מעמד הפועלים של המאה העשרים: באופן מסורתי היו בגדי הפועלים בצבע כחול, גם לבוש תנועות הנוער שאבו מהם השראה כאשר צבע חולצת תנועת הנוער היה כחול, כמו בתנועות הנוער השומר הצעיר והנוער העובד והלומד.

הפסקה מתודית

כבר בגן לומד כל ילד את תורת הצבעים הפשוטה, יש שלושה צבעי יסוד, אדום כחול וצהוב, אשר כאשר משלבים אותם יחד בתצורות שונות מופיעים גם שאר הצבעים. למשל שלוב של אדום וכחול יוצר סגול, שלוב של אדום וצהוב יוצר כתום, ושלוב של כחול וצהוב יוצר ירוק.

בשלוב זה נתמקד הפעם, כי ירוק הוא צבע העצים והצמחים. מדוע הירוק הוא צבע נעים לעין, מדוע כאשר אנו רואים ירוק אנו מרגישים לבלוב צמיחה אופטימיות והתרגשות, מדוע היה חלום החלוצים להפריח את השממה הצהובה בעצים ועלים ירוקים ובכך להכין לנו בסיס איתן לחיים בארץ, מה יש בצבע הירוק המרחיב את הלב ומשובב את הנשמה?

הנה תשובה קטנה: בעוד הצבע הצהוב מסמל את הקודם והעבר, הרי שהצבע הכחול מסמל את העתיד, אך עבר ועתיד הם שני קצוות, אם כן מה נמצא בתווך, בתווך נמצא ההווה, המסומל ע"י הצבע הירוק, הירוק הוא השילוב העץ העולה וצומח ממטה למעלה אל כחול השמים וצהוב השמש, לכן כל הצומח כאן הוא ירוק, זאת עוד, גימטריה של המילה צהב היא 97, וגימטריה של המילה כחל 58, כאשר נחבר את הגימטריה של המילה צהב עם הגימטריה של המילה כחל, נקבל 155 ואם נכפיל אותה בשניים נקבל 310 שהוא גימטריה של המילה ירק.

ובאופן ציורי ניתן להסביר זאת ע"י איור האות א': הא' כתובה אות ו' כתובה באלכסון וב' אותיות י', אחת מימין ולמעלה אחת משמאל ולמטה, בעוד הזרוע הראשונה של הא' היא הצבע הצהוב והעבר, הרי שהזרוע השנייה של הא', היא כחול והעתיד, כאשר גוף האות א' הוא אות ו', אשר מסמל את ההווה, את הירוק, ואת העצים הצומחים ממטה למעלה.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן

...

מקור: פרידריק ויינרב

מדוע גן העדן הוא פנימיות העולם הזה

שלום לכולם,

הנה אומר רמח"ל בספרו אדיר במרום, "כי גן עדן הוא פנימיות העולם הזה, ומשם הובא אדם הראשון אלא שלא עמד בו" (עמוד ס' מהדורת תשע"ח). למה מתכוון רמח"ל ואיך קשורים הדברים למשה מושיען של ישראל בגלות במאמר הבא:

הנה נכתב שמו הפשוט במידת הרחמים: י', ה', ו', ה', וכנגדן ד' עולמות אבי"יע, י' באצילות, ה' ראשונה בבריאה, ו' ביצירה, וה' אחרונה בעשייה היא העולם הזה. הנה כך:

י'  =  אצילות

ה'  =  בריאה

ו'  =  יצירה

ה' = עשייה, העולם הזה

כעת כאשר כותב רמח"ל כי גן עדן הוא פנימיות העולם הזה, הוא מתכוון לכך שנתמקד באות ה' אחרונה דשם הוי"ה. הנה נכתבת אות ה' משתי אותיות ו' המאונכות זו לזו, ואות י' הנכתבת למרגלותן כעין צ'ופצ'יק או נקודה. היות ואות ה' אחרונה דשם הוי"ה נבחנת לעולם הזה, הרי שהאות י' הנכתבת בתוכה, נבחנת לפנימיות של העולם הזה, שהיא למעשה זכר לעולם אצילות וספירת חכמה, כי סוף מעשה במחשבה תחילה, כלומר, האות י' הנכתבת בתוך האות ה', רומזת לראשית המחשבה, לעולם אצילות, לספירת חכמה ולגן עדן. נמצאנו למדים כי גן עדן, (אות י' המרכיבה את האות ה') היא פנימיות העולם הזה.

ומכאן נבין את המשך מילותיו של רמח"ל, "ומשם הובא אדם הראשון", הוא הובא מאות י' מעולם אצילות, ביידיש אומרים ייד (יהודי) אך לא עמד בלהיות רק יוד, אלא רצה להתפשט מעולם אצילות, ונזקק ללבושי העולם הזה ודי בזה.

ומה שנאמר על משה, "וְלֹא יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ וַתִּקַּח לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת הַיֶּלֶד וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל שְׂפַת הַיְאֹר" (שמות ב' ג'), הכוונה במילה סוף, היא לסוף האות ה', שהיא למעשה אות י', ולכן ממשיך וכותב: עַל שְׂפַת הַיְאֹר כי האות י' היא אור, כי היא עולם אצילות, בו נאמר לא יגורך רע, שכן הכל בו אור.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן

מהו לחם הפנים ברוחניות

שלום לכולם,

 

כולנו אוהבים לאכול לחם טרי שזה עתה יצא מן התנור. לחם בן יום או יומיים כבר לא אטרקטיבי בעינינו, הוא לא יעצור אותנו ברחוב, ולא נסובב אחריו את הראש, להיפך, נרצה להתרחק ממנו.

מה מושך אותנו בלחם טרי, ומה דוחה אותנו בלחם ישן, מהו לחם הפנים, מהו שורשו הרוחני, מדוע היו אמונים הכהנים על אפייתו, ומה היה המיוחד במשפחת בית גרמו ששמרה את סוד אפיית לחם הפנים ולא גלתה אותו לאיש, איזה סוד מסתיר התלמוד בסיפור זה, נקרא במאמר הבא:

אך לפני כן הקדמה אחת קטנה, והיא עוסקת בעיר ואם בישראל הנקראת בית לחם. אם נתרגם את השם בית לחם לאנגלית נקבל house of bread, כלומר מקום שיש בו לחם, כלומר בית לחם אפשר לקרוא לכל מאפייה, או לכל מרחב מדפים בסופרמרקט אשר מונחים עליו לחמים טרים ודברי מאפה שונים.

אך מה המשמעות של השם בית לחם ברוחניות? בגשמיות כאשר אדם רעב, הוא אוכל לחם ולאחר מספר פרוסות, או ככרות הוא מרגיש שבע ולא חסר לו דבר, כלומר לחם הוא המרחק שאנו עוברים בין מצב של רעב למצב של שובע.

לחם הוא גימטריה 78 ע"ח, או ג' הוויות, כאשר כל הוי"ה היא 26, וג' הוויות היא 78 או לחם, נמצא כאשר אדם אוכל לחם הוא מתקשר עם ג' הוויות, והיות שכל מספר אי זוגי מסמל רחמים, כאשר אדם אוכל הוא מתקשר עם שם ה' במידת הרחמים שלו.

התורה מזכירה פעמים רבות את לחם הפנים שהיה מונח על שולחן הפנים באוהל מועד ויותר מאוחר במקדש, י"ב חלות היו מונחות על השולחן תמיד, עד שנקרא שמו לחם התמיד, ככתוב (שמות כה ל') "וְנָתַתָּ עַל-הַשֻּׁלְחָן לֶחֶם פָּנִים, לְפָנַי תָּמִיד".

בפרשת אמור מתואר תהליך הכנת החלות: "ולקחת סלת ואפית אתה שתים עשרה חלות שני עשרנים יהיה החלה האחת, ושמת אותם שתים מערכות שש המערכת על השלחן הטהר לפני יהוה. ונתת על המערכת לבנה זכה והיתה ללחם לאזכרה אשה ליהוה. ביום השבת ביום השבת יערכנו לפני יהוה תמיד מאת בני ישראל ברית עולם. והיתה לאהרן ולבניו ואכלהו במקום קדש כי קדש קדשים הוא לו מאשי יהוה חק עולם. (ויקרא כד ה-ט).

בתלמוד מסכת יומא (ל"ח עמוד א') מסופר על משפחת בית גרמו שלא רצתה למסור את סוד אפיית לחם הפנים לאופים באלכסנדריה, מחשש שיעשו ממנה עובדת כוכבים. ויש להבין את הנסתר הנכתב במסכת יומא. שם המשפחה גרמו, מעיד על אור העצמות, או על עולם אצילות בו נאמר, הוא, עצמותו וחיותו חד הם.

לסיכום מה שמושך אותנו בלחם הטרי הן ג' ההויות הנרמזות בלחם הפנים וברחמים שאין להם סוף.

 

שלושה מועדים מכוננים ליישוב ישראל בארצו

שלום לכולם,

שלושה מועדים מכוננים מסמלים את שוב ישראל לארצו לאחר אלפיים שנות גלות ואלו הם: הצהרת בלפור מיום ב' בנובמבר 1917, הצעת החלוקה מיום כט' בנובמבר 1947  והקמת מדינת ישראל ביום ה' באייר תש"ח. מה מיוחד בשלושת המועדים הללו ואילו רמזים אנו מוצאים להם בכתבי הקודש במאמר הבא שלפנינו:

נפתח בציטוט מהצהרת בלפור, "ממשלת הוד מלכותה רואה בעין יפה (של אריך אנפין) הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל", אשר נתנה ביום ב' בנובמבר 1917 טו"ב חשוון, הוא החודש השני, בו החל המבול לרדת אליבא דרבי אליעזר, "בִּשְׁנַת שֵׁשׁ-מֵאוֹת שָׁנָה, לְחַיֵּי-נֹחַ, בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, בְּשִׁבְעָה-עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ--בַּיּוֹם הַזֶּה, נִבְקְעוּ כָּל-מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה, וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם, נִפְתָּחוּ".

לורד בלפור והצהרת בלפור יום ב' בנובמבר 1917, שחל ביום י"ז לחודש חשוון הוא יום תחילת המבול אליבא דרבי אליעזר הגדול

כאשר כנגדה עומדת החלטת של האו"ם על חלוקת א"י, שנתנה ביום טו"ב כסלו, שהוא נחגג כיום של קיבוץ גלויות ואשר נזכר מוזכר ע"י הנביא זכריה בפסוק אשרקה להם ואקבצם, (י' ח') שהשורוק (שתנועת השורוק) הוא (בספירת) בהוד, וממשלת הוד מלכותה רואה בעין יפה של אריך אנפין הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל.

בוידאו שלפנינו סצינה מתוך הסרט "הטל צל כבד", בה מסביר המפקד היהודי האמריקאי (קירק דאגלאס) למפקד האמריקאי (ג'ון ויין) מדוע חשוב לבסס קיום יהודי בארץ ישראל ערב הצעת החלוקה באו"ם.

והמועד השלישי הוא יום סיום המנדט הבריטי בא"י בו הוכרזה "עצמאות ישראל", ה' באייר.

המענין הוא הקשר בין שלושת המועדים הללו. טו"ב חשוון שבתורה מציין ראשית המבול אליבא דרבי אליעזר מחד, ומאפשר את בנין תיבת נח בא"י מאידך, היא הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל.

שלושים שנה לאחר הטיפה הראשונה של המבול (כי כל טיפה היא בסוד י' ושלושה קוצים שלה הרי ל', הרי ששלושים שנה לאחר הצהרת בלפור שנעשתה באמצעות העין היפה של אריך אנפין) ביום טו"ב כסלו נפתח הכיס של אומות העולם (שקבלו שוחד על הצבעתם באו"ם) ונפתח להם הלב (והצביעו בעד ישראל).

המענין מכולם הוא ה' באייר, הוא היום הכ' לספירת העומר, כי כ' רומז על כתר, גם רומז על כ' הדמיון, יום ה' באייר הוא כעין הבדולח כמו שוא מרחף בסוד מטי ולא מטי והוא ענין תיקוני זהר של רמח"ל שנאמרו על הפסוק ולכל היד החזקה, ר"ת יה"ו, שעולה שם אהי"ה, שעולה כ"א, כי אות כ' בסוד כתר, גם אות א'.

וזה ענין הפסוק היינו כחולמים, היינו כחוֹלָם הזה של ת"ת, בהנהגת הז"א, שהשינה כמו החלום נמשכים ממנו, מה שאין כן בא"א נאמר לא ינום ולא יישן שומר ישראל, יישן בכפל י', י' אחת לעולם הזה י' אחת לעלמא דאתי. כי לית שמאלא בהאי עתיקא סתימאה, כלא ימינא" (זהר חלק ג' דקכ"ט ע"א).

ברוך ה' לעולם אמן ואמן

מהו המקום הרוחני אליו הולך יעקב כדי לפגוש את רחל

שלום לכולם,

לאחר שמלבשת רבקה את יעקב בנה בבגדי עשו החמודות, ואת ידיו וחלקת צוואריו בעורות גדיי העזים, כדי שיקבל בחכמה את ברכת הבכורה מאביו יצחק כהה העיניים, רוגז עליו אחיו-תאומו עשו, וזומם להרגו. תגובה זו של עשו, גורמת לרבקה לבקש מיעקב לנוע אל בית אחיה ולמצוא שם מחסה עד יעבור זעם. יעקב יוצא אם כן, מבאר שבע והולך צפונה.

אך מה מסמלת באר שבע ברוחניות, ולאיזה מקום בנבכי נפשו פונה יעקב בברחו מפני אחיו עשו, ומדוע דווקא שם הוא מוצא את רחל, אהובתו, נתבונן בדברים:

כאשר כותבת התורה ויצא יעקב מבאר שבע, הכוונה היא כי יעקב יוצא מהעולם הזה, כי בעולם הזה מאירות שבע ספירות או שבע המידות, חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד ומלכות. ואז כותבת התורה, "וילך חרנה", ומה פירוש יש לביטוי הזה? האם זהו מקום גשמי בלבד או שהתורה מתארת לנו אייכות רוחנית? המילה חרנה אותיות נהר ח, ומשמעותו הנהר השמיני, או ההארה השמינית. בעוד העולם הזה מצויין ומוכר בשבע או טבע, כלומר באמצעות חוקי הטבע, הרי שהעולם הבא מוכר באמצעות המספר שמונה, אותיות נשמה, ונחזור לעניין. יעקב אבינו הולך חרנה, כלומר אל ההארה השמינית (כאשר סופרים ממטה למעלה, מהעולם הזה לעולם הבא, הרי שסופרים, מלכות, יסוד, הוד, נצח, תפארת, גבורה, חסד בינה) כלומר יעקב אבינו הולך אל ספירת הבינה, אלא שדינים מתערין מיניה כלומר ממנה, לכן פירשו רבותינו כי חרן הוא חרונו של עולם, וכל הפירושים טובים וישרים.

אך התורה לא מסתפקת בתאור המקום חרן, אלא ממשיכה ואומרת כך: וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם, אך האם קדם הוא שם של מקום גשמי או שהוא תאור רוחני אליו מגיע יעקב?  הנה קדם נקרא פרצוף אריך אנפין שהיה שם לפני שהיה הז"א (העולם הזה), ובני קדם הם ז"ת דעתיק יומין המלובשים בא"א. וירא והנה באר בשדה, מלכות דאצילות דא שבת, והנה שם (באצילות) שלושה עדרי צאן רובצים עליה, כי מן הבאר ההיא (שבת) ישקו העדרים (עדרי הנשמות) והאבן גדולה על פי הבאר.

וג' עדרי הצאן הרובצים על האבן הם ג' הקווין ימין שמאל ואמצע, רובצים עליה, רוצים להשפיע אל הבאר הנקראת שבת, כי מן הבאר ההיא (העליונה) ישקו העדרים, והאבן גדולה על פי הבאר היא מסך (גימטריה ק"כ) מפריד בין עולם אצילות לעולם הבריאה (תלמוד עשר הספירות חלק ג' פרק ב' עמוד קח).

על שאלת יעקב מדוע אינם משקים את הצאן וממשיכים לרעות כי היום גדול (ארוך) משיבים בני קדם כי אין בכוחם לגלול את האבן, היא המסך המפריד בין הנשמות לשבת, טרם יאספו כל העדרים וכל הנפרדים אל מקום אחד.

עוֹדֶנּוּ, מְדַבֵּר עִמָּם; וְרָחֵל בָּאָה, עִם-הַצֹּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ--כִּי רֹעָה, הִוא. ויהי כאשר ראה יַעֲקֹב אֶת-רָחֵל, בַּת-לָבָן אֲחִי אִמּוֹ, וְאֶת-צֹאן לָבָן, אֲחִי אִמּוֹ; וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב, וַיָּגֶל אֶת-הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר, וַיַּשְׁקְ, אֶת-צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ.

מהו הכח שהיה ביעקב לגל את האבן מעל פי הבאר, ולהשקות את העדרים לבדו, מה שנעשה בדרך הטבע ע"י כלל בני קדם? והנה הפרוש הפשוט, הנה יש *רל"א שערים, כלומר 231 פתחים בהן ניתן לבנות צרופי אותיות היוצרים את העולמות הנפרדים, וכאשר נוסיף להם את הבאר העליונה היא השבת, כלומר עוד שבע ספירות של עולם אצילות נקבל 238 כלומר רח"ל. נמצא בכח ראיית יעקב את רחל נתקבצו כלל הנפרדים אל מקום אחד, ונתקיים שווי צורה בין רח"ל (238) לבין כלל הנפרדים (231) והשבת העליונה.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן

......

*רל"א שערים הם מאתים שלושים ואחד צירופים שונים הנמנים בספר יצירה, שעל ידיהם יכול להיות החלקות עד אין שיעור, וכל ידיהם מתהווים בבחינת עולמות נפרדים.

בספר יצירה (פרק ב, משניות ז-ח) כתוב: "כב אותיות יסוד קבועות בגלגל ברל"א שערים, חזר גלגל פנים ואחור. "כיצד? שקלן והמירן: א' עם כולן וכולן עם א', ב' עם כולן וכולן עם ב', חוזרות חלילה, נמצאו יוצאות ברל"א שערים". ובהמשך מבארר את ענין ההתכללות של של כל אות עם כולם).

כביצה וכזית כמשל להנהגת העולמות

שלום לכולם,

לא אחת אנו מוצאים בתלמוד את הביטויים הבאים: כביצה וכזית. בעלי הלכה שבינינו פירשו מונחים אלו כשיעורי מידות של מוצקים ונוזלים, אך האם בכך מדברים חכמינו או שהצניעו במשל זה חכמה עתיקה? נתבונן בדברים.

הזית ביחס לביצה הוא קטן והוא משל לעולם אצילות ואות י' דשם הוי"ה, ואילו הביצה היא משל למדרגת הדומם, ולאות ה' אחרונה דשם הוי"ה. נמצא כאשר מדברים של שיעור כזית הכוונה היא על הכח, או על הפוטנציאל הטמון במשהו, ואילו כאשר מדברים על ביצה, מתכוונים לסוף התהליך, שהוא אות ה' אחרונה דשם הוי"ה.

מסקנה כאשר מדברים חכמינו על כזית הם מתכוונים לראשית התהליך, וכאשר הם מדברים על כביצה, הם מדברים על סופו של תהליך, ומתקיים הפסוק סוף מעשה במחשבה תחילה. כי הרגל של אות ה', היא למעשה אות י', וכך ניתן לראות בסוף מעשה את הראשית, את אות י' שהיא הכח, באה לידי בטוי בפועל, כלומר ברגל של האות ה'.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן