אודות א.קליין

אתי קליין היא בעלת תואר בוגר בחוגים למדעי המדינה והסטוריה כללית, מלמדת עברית לתלמידים מרחבי העולם וכותבת מאמרים בנושא פנימיות התורה.

מהו לחם הפנים ברוחניות

שלום לכולם,

 

כולנו אוהבים לאכול לחם טרי שזה עתה יצא מן התנור. לחם בן יום או יומיים כבר לא אטרקטיבי בעינינו, הוא לא יעצור אותנו ברחוב, ולא נסובב אחריו את הראש, להיפך, נרצה להתרחק ממנו.

מה מושך אותנו בלחם טרי, ומה דוחה אותנו בלחם ישן, מהו לחם הפנים, מהו שורשו הרוחני, מדוע היו אמונים הכהנים על אפייתו, ומה היה המיוחד במשפחת בית גרמו ששמרה את סוד אפיית לחם הפנים ולא גלתה אותו לאיש, איזה סוד מסתיר התלמוד בסיפור זה, נקרא במאמר הבא:

אך לפני כן הקדמה אחת קטנה, והיא עוסקת בעיר ואם בישראל הנקראת בית לחם. אם נתרגם את השם בית לחם לאנגלית נקבל house of bread, כלומר מקום שיש בו לחם, כלומר בית לחם אפשר לקרוא לכל מאפייה, או לכל מרחב מדפים בסופרמרקט אשר מונחים עליו לחמים טרים ודברי מאפה שונים.

אך מה המשמעות של השם בית לחם ברוחניות? בגשמיות כאשר אדם רעב, הוא אוכל לחם ולאחר מספר פרוסות, או ככרות הוא מרגיש שבע ולא חסר לו דבר, כלומר לחם הוא המרחק שאנו עוברים בין מצב של רעב למצב של שובע.

לחם הוא גימטריה 78 ע"ח, או ג' הוויות, כאשר כל הוי"ה היא 26, וג' הוויות היא 78 או לחם, נמצא כאשר אדם אוכל לחם הוא מתקשר עם ג' הוויות, והיות שכל מספר אי זוגי מסמל רחמים, כאשר אדם אוכל הוא מתקשר עם שם ה' במידת הרחמים שלו.

התורה מזכירה פעמים רבות את לחם הפנים שהיה מונח על שולחן הפנים באוהל מועד ויותר מאוחר במקדש, י"ב חלות היו מונחות על השולחן תמיד, עד שנקרא שמו לחם התמיד, ככתוב (שמות כה ל') "וְנָתַתָּ עַל-הַשֻּׁלְחָן לֶחֶם פָּנִים, לְפָנַי תָּמִיד".

בפרשת אמור מתואר תהליך הכנת החלות: "ולקחת סלת ואפית אתה שתים עשרה חלות שני עשרנים יהיה החלה האחת, ושמת אותם שתים מערכות שש המערכת על השלחן הטהר לפני יהוה. ונתת על המערכת לבנה זכה והיתה ללחם לאזכרה אשה ליהוה. ביום השבת ביום השבת יערכנו לפני יהוה תמיד מאת בני ישראל ברית עולם. והיתה לאהרן ולבניו ואכלהו במקום קדש כי קדש קדשים הוא לו מאשי יהוה חק עולם. (ויקרא כד ה-ט).

בתלמוד מסכת יומא (ל"ח עמוד א') מסופר על משפחת בית גרמו שלא רצתה למסור את סוד אפיית לחם הפנים לאופים באלכסנדריה, מחשש שיעשו ממנה עובדת כוכבים. ויש להבין את הנסתר הנכתב במסכת יומא. שם המשפחה גרמו, מעיד על אור העצמות, או על עולם אצילות בו נאמר, הוא, עצמותו וחיותו חד הם.

לסיכום מה שמושך אותנו בלחם הטרי הן ג' ההויות הנרמזות בלחם הפנים וברחמים שאין להם סוף.

 

שלושה מועדים מכוננים ליישוב ישראל בארצו

שלום לכולם,

שלושה מועדים מכוננים מסמלים את שוב ישראל לארצו לאחר אלפיים שנות גלות ואלו הם: הצהרת בלפור מיום ב' בנובמבר 1917, הצעת החלוקה מיום כט' בנובמבר 1947  והקמת מדינת ישראל ביום ה' באייר תש"ח. מה מיוחד בשלושת המועדים הללו ואילו רמזים אנו מוצאים להם בכתבי הקודש במאמר הבא שלפנינו:

נפתח בציטוט מהצהרת בלפור, "ממשלת הוד מלכותה רואה בעין יפה (של אריך אנפין) הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל", אשר נתנה ביום ב' בנובמבר 1917 טו"ב חשוון, הוא החודש השני, בו החל המבול לרדת אליבא דרבי אליעזר, "בִּשְׁנַת שֵׁשׁ-מֵאוֹת שָׁנָה, לְחַיֵּי-נֹחַ, בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, בְּשִׁבְעָה-עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ--בַּיּוֹם הַזֶּה, נִבְקְעוּ כָּל-מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה, וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם, נִפְתָּחוּ".

לורד בלפור והצהרת בלפור יום ב' בנובמבר 1917, שחל ביום י"ז לחודש חשוון הוא יום תחילת המבול אליבא דרבי אליעזר הגדול

כאשר כנגדה עומדת החלטת של האו"ם על חלוקת א"י, שנתנה ביום טו"ב כסלו, שהוא נחגג כיום של קיבוץ גלויות ואשר נזכר מוזכר ע"י הנביא זכריה בפסוק אשרקה להם ואקבצם, (י' ח') שהשורוק (שתנועת השורוק) הוא (בספירת) בהוד, וממשלת הוד מלכותה רואה בעין יפה של אריך אנפין הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל.

בוידאו שלפנינו סצינה מתוך הסרט "הטל צל כבד", בה מסביר המפקד היהודי האמריקאי (קירק דאגלאס) למפקד האמריקאי (ג'ון ויין) מדוע חשוב לבסס קיום יהודי בארץ ישראל ערב הצעת החלוקה באו"ם.

והמועד השלישי הוא יום סיום המנדט הבריטי בא"י בו הוכרזה "עצמאות ישראל", ה' באייר.

המענין הוא הקשר בין שלושת המועדים הללו. טו"ב חשוון שבתורה מציין ראשית המבול אליבא דרבי אליעזר מחד, ומאפשר את בנין תיבת נח בא"י מאידך, היא הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל.

שלושים שנה לאחר הטיפה הראשונה של המבול (כי כל טיפה היא בסוד י' ושלושה קוצים שלה הרי ל', הרי ששלושים שנה לאחר הצהרת בלפור שנעשתה באמצעות העין היפה של אריך אנפין) ביום טו"ב כסלו נפתח הכיס של אומות העולם (שקבלו שוחד על הצבעתם באו"ם) ונפתח להם הלב (והצביעו בעד ישראל).

המענין מכולם הוא ה' באייר, הוא היום הכ' לספירת העומר, כי כ' רומז על כתר, גם רומז על כ' הדמיון, יום ה' באייר הוא כעין הבדולח כמו שוא מרחף בסוד מטי ולא מטי והוא ענין תיקוני זהר של רמח"ל שנאמרו על הפסוק ולכל היד החזקה, ר"ת יה"ו, שעולה שם אהי"ה, שעולה כ"א, כי אות כ' בסוד כתר, גם אות א'.

וזה ענין הפסוק היינו כחולמים, היינו כחוֹלָם הזה של ת"ת, בהנהגת הז"א, שהשינה כמו החלום נמשכים ממנו, מה שאין כן בא"א נאמר לא ינום ולא יישן שומר ישראל, יישן בכפל י', י' אחת לעולם הזה י' אחת לעלמא דאתי. כי לית שמאלא בהאי עתיקא סתימאה, כלא ימינא" (זהר חלק ג' דקכ"ט ע"א).

ברוך ה' לעולם אמן ואמן

מהו המקום הרוחני אליו הולך יעקב כדי לפגוש את רחל

שלום לכולם,

לאחר שמלבשת רבקה את יעקב בנה בבגדי עשו החמודות, ואת ידיו וחלקת צוואריו בעורות גדיי העזים, כדי שיקבל בחכמה את ברכת הבכורה מאביו יצחק כהה העיניים, רוגז עליו אחיו-תאומו עשו, וזומם להרגו. תגובה זו של עשו, גורמת לרבקה לבקש מיעקב לנוע אל בית אחיה ולמצוא שם מחסה עד יעבור זעם. יעקב יוצא אם כן, מבאר שבע והולך צפונה.

אך מה מסמלת באר שבע ברוחניות, ולאיזה מקום בנבכי נפשו פונה יעקב בברחו מפני אחיו עשו, ומדוע דווקא שם הוא מוצא את רחל, אהובתו, נתבונן בדברים:

כאשר כותבת התורה ויצא יעקב מבאר שבע, הכוונה היא כי יעקב יוצא מהעולם הזה, כי בעולם הזה מאירות שבע ספירות או שבע המידות, חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד ומלכות. ואז כותבת התורה, "וילך חרנה", ומה פירוש יש לביטוי הזה? האם זהו מקום גשמי בלבד או שהתורה מתארת לנו אייכות רוחנית? המילה חרנה אותיות נהר ח, ומשמעותו הנהר השמיני, או ההארה השמינית. בעוד העולם הזה מצויין ומוכר בשבע או טבע, כלומר באמצעות חוקי הטבע, הרי שהעולם הבא מוכר באמצעות המספר שמונה, אותיות נשמה, ונחזור לעניין. יעקב אבינו הולך חרנה, כלומר אל ההארה השמינית (כאשר סופרים ממטה למעלה, מהעולם הזה לעולם הבא, הרי שסופרים, מלכות, יסוד, הוד, נצח, תפארת, גבורה, חסד בינה) כלומר יעקב אבינו הולך אל ספירת הבינה, אלא שדינים מתערין מיניה כלומר ממנה, לכן פירשו רבותינו כי חרן הוא חרונו של עולם, וכל הפירושים טובים וישרים.

אך התורה לא מסתפקת בתאור המקום חרן, אלא ממשיכה ואומרת כך: וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם, אך האם קדם הוא שם של מקום גשמי או שהוא תאור רוחני אליו מגיע יעקב?  הנה קדם נקרא פרצוף אריך אנפין שהיה שם לפני שהיה הז"א (העולם הזה), ובני קדם הם ז"ת דעתיק יומין המלובשים בא"א. וירא והנה באר בשדה, מלכות דאצילות דא שבת, והנה שם (באצילות) שלושה עדרי צאן רובצים עליה, כי מן הבאר ההיא (שבת) ישקו העדרים (עדרי הנשמות) והאבן גדולה על פי הבאר.

וג' עדרי הצאן הרובצים על האבן הם ג' הקווין ימין שמאל ואמצע, רובצים עליה, רוצים להשפיע אל הבאר הנקראת שבת, כי מן הבאר ההיא (העליונה) ישקו העדרים, והאבן גדולה על פי הבאר היא מסך (גימטריה ק"כ) מפריד בין עולם אצילות לעולם הבריאה (תלמוד עשר הספירות חלק ג' פרק ב' עמוד קח).

על שאלת יעקב מדוע אינם משקים את הצאן וממשיכים לרעות כי היום גדול (ארוך) משיבים בני קדם כי אין בכוחם לגלול את האבן, היא המסך המפריד בין הנשמות לשבת, טרם יאספו כל העדרים וכל הנפרדים אל מקום אחד.

עוֹדֶנּוּ, מְדַבֵּר עִמָּם; וְרָחֵל בָּאָה, עִם-הַצֹּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ--כִּי רֹעָה, הִוא. ויהי כאשר ראה יַעֲקֹב אֶת-רָחֵל, בַּת-לָבָן אֲחִי אִמּוֹ, וְאֶת-צֹאן לָבָן, אֲחִי אִמּוֹ; וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב, וַיָּגֶל אֶת-הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר, וַיַּשְׁקְ, אֶת-צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ.

מהו הכח שהיה ביעקב לגל את האבן מעל פי הבאר, ולהשקות את העדרים לבדו, מה שנעשה בדרך הטבע ע"י כלל בני קדם? והנה הפרוש הפשוט, הנה יש *רל"א שערים, כלומר 231 פתחים בהן ניתן לבנות צרופי אותיות היוצרים את העולמות הנפרדים, וכאשר נוסיף להם את הבאר העליונה היא השבת, כלומר עוד שבע ספירות של עולם אצילות נקבל 238 כלומר רח"ל. נמצא בכח ראיית יעקב את רחל נתקבצו כלל הנפרדים אל מקום אחד, ונתקיים שווי צורה בין רח"ל (238) לבין כלל הנפרדים (231) והשבת העליונה.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן

......

*רל"א שערים הם מאתים שלושים ואחד צירופים שונים הנמנים בספר יצירה, שעל ידיהם יכול להיות החלקות עד אין שיעור, וכל ידיהם מתהווים בבחינת עולמות נפרדים.

בספר יצירה (פרק ב, משניות ז-ח) כתוב: "כב אותיות יסוד קבועות בגלגל ברל"א שערים, חזר גלגל פנים ואחור. "כיצד? שקלן והמירן: א' עם כולן וכולן עם א', ב' עם כולן וכולן עם ב', חוזרות חלילה, נמצאו יוצאות ברל"א שערים". ובהמשך מבארר את ענין ההתכללות של של כל אות עם כולם).

כביצה וכזית כמשל להנהגת העולמות

שלום לכולם,

לא אחת אנו מוצאים בתלמוד את הביטויים הבאים: כביצה וכזית. בעלי הלכה שבינינו פירשו מונחים אלו כשיעורי מידות של מוצקים ונוזלים, אך האם בכך מדברים חכמינו או שהצניעו במשל זה חכמה עתיקה? נתבונן בדברים.

הזית ביחס לביצה הוא קטן והוא משל לעולם אצילות ואות י' דשם הוי"ה, ואילו הביצה היא משל למדרגת הדומם, ולאות ה' אחרונה דשם הוי"ה. נמצא כאשר מדברים של שיעור כזית הכוונה היא על הכח, או על הפוטנציאל הטמון במשהו, ואילו כאשר מדברים על ביצה, מתכוונים לסוף התהליך, שהוא אות ה' אחרונה דשם הוי"ה.

מסקנה כאשר מדברים חכמינו על כזית הם מתכוונים לראשית התהליך, וכאשר הם מדברים על כביצה, הם מדברים על סופו של תהליך, ומתקיים הפסוק סוף מעשה במחשבה תחילה. כי הרגל של אות ה', היא למעשה אות י', וכך ניתן לראות בסוף מעשה את הראשית, את אות י' שהיא הכח, באה לידי בטוי בפועל, כלומר ברגל של האות ה'.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן

זאת קומתך דמתה לתמר

שלום לכולם,

עץ התמר הידוע במחוזותינו הוא עץ דו ביתי, כלומר יש בו זכר ונקבה, כאשר הזכר נושא את האבקנים והנקבה נושאת את השחלה. בעוד שתהליך ההאבקה עצמו מתבצע ע"י הרוח, שכן היא נושאת עימה את אבקת הזכר ומניעה אותה לכוון שחלת הנקבה, עד שברוות הימים יתפתח הפרי.

הפעם פתחנו בספור על התמר והדקל היות שהם מהווים משל להנהגת העולמות. וכשם שהתמר לא תשא פרי, אם קודם לכן לא תופרה או תאובק באמצעות הרוח, כך גם אנו הנבראים המשולים לתמר, לא נישא פרי אם לא נאובק ע"י הרוח. והוא שאמר הכתוב זאת קומתך דמתה לתמר, תמ"ר גימטריה שמ"ש, כלומר כאשר אנו הנבראים מאובקים ע"י הרוח, קומתינו הרוחנית דומה לתמר המתגבהה לראות מאוד את אור השמש פנים בפנים, כי השמש הוא משל לדעת אלוה ומוחין דגדלות.

פירוש נוסף זאת קומתך דמתה לתמר ר"ת דקל , שהוא הזכר ומשל לז"א, וכאשר נגבהת קומת הנוקבא היא התמר ומשתווה אל קומת הדקל היא ז"א אז נתקיים הפסוק וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים בְּיוֹם חֲבֹשׁ יְהוָה אֶת שֶׁבֶר עַמּוֹ וּמַחַץ מַכָּתוֹ יִרְפָּא. (ישעיהו ל כ"ו)

ברוך ה' לעולם אמן ואמן

מהו שאמר הכתוב דלת ראשך כארגמן

שלום לכולם,

ונוס של בוטיצ'לי

בשיר השירים פרק ז' פסוק ו' כתוב: רֹאשֵׁךְ עָלַיִךְ כַּכַּרְמֶל וְדַלַּת רֹאשֵׁךְ כָּאַרְגָּמָן מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים. היות שהפסוק פותח בלשון נקבה רֹאשֵׁךְ, הרי שהוא מתאר את השכינה הקדושה, שהיא ביחס לבורא נבחנת לנקבה, כלומר כל הברואים ביחס לבורא נבחנים לנקבה. אם כן מה פירוש המילים ראשך עליך ככרמל? כאשר אדם ממליך את הראש עליו, שהראש הוא העיקר שהוא מחשבת הבריאה שעניינה להיטיב לנבראיו, אז מתקיים הפסוק ראשך עליך ככרמל, שכרמל הוא נוטריקון כר מלא כל טוב, כלומר ברגע שאדם ממליך על עצמו ראש מחשבת הבריאה שהוא עניין ההטבה המוכנה לנבראים, אז ראשך עליך ככרמל, אז נשפע לו כל הטוב, הן חסדים והן חכמה (כל טוב) גם מילת ככרמל גימטריה 310 שהיא גימטריה של המילה יש, ככתוב להנחיל לאוהבי יש.

ודלת ראשך כארגמן, אל תקרי וְדַלַּ֥ת אלא דָּלֶת שהיא הקשר של תפילין (הנראה כאות ד') שהיא דֶּלֶת הנמצאת בעורף הנברא שהיא המבואה של הראש, כי כדי לשלוט בראש צריך לשלוט בעורף תחילה, ככתוב וידך בעורף אויבך. כארגמן גימטריה שדי, כלומר הדלת של הראש, או הפתח האחורי דרכו יכול להכנס השפע הוא שם שד"י, ואילו המלך הוא שם הוי"ה ברוך הוא שהוא בחינת הפנים, שהוא שם הוי"ה ב"ה, כלפי הנבראים הוא אסור ברהטים, כלומר הוא "קשור" או אסור כאסיר ברהטים, אלו ד' בתים של ד' פרשיות, הנקראים רהטים, שהם שקתות המים, בהן רץ שם הוי"ה ברוך הוא המשול למים ולאור. ומדוע המלך נמצא "אסור", כלומר מוגבל ברהטים, אלו ד' בתים, או ד' אותיות שם הוי"ה? כי כלפינו הנבראים המוגבלים הוא מופיע כשם בן ד', אך כמו שהוא בעצמותו, אין לנו מושג והגה בו. לכן הוא "אסור", כלומר הוא מגביל את עצמו כלפינו, כדי שנוכל להיות בקשר.

לדוגמה ביחסים שבין אבא ופעוט, האבא יכול להיות פרופסור לפיזיקה גרעינית הולך לכנסים כותב ספרים מלמד תלמידים, אך כלפי הפעוט הוא "אבא", כלומר זה שלוקח אותו מן הגן או משחק עימו, קונה לו גלידה, או צופה איתו בתוכניות לפעוטות. הפעוט אינו מכיר את אביו כמו שהוא בפני עצמו, כך אנו כנבראים אין מושג בעצמותו של הבורא, רק במעשים היוצאים ממנו, לכן כלפינו הוא נחשב כמלך, האסור ומוגבל לרוץ אך ורק בשקתות המים, אלו הם ערוצי השפע המוכנים לנבראים המתאימים לכלי הקבלה שלהם.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן