אודות א.קליין

אתי קליין היא בעלת תואר בוגר בחוגים למדעי המדינה והסטוריה כללית, מלמדת עברית לתלמידים מרחבי העולם וכותבת מאמרים בנושא פנימיות התורה.

מדוע היה שמה הקדום של טבריה רקת

שלום לכולם,

טבריה סוף המאה ה-19 תחילת המאה ה- 20, לפנים נקרא שמה רקת על שם תכונת הבינה ותכונת הכתר

טבריה היא אחת מארבע ערי הקודש, הממוקמת לחופה המערבי של הכנרת. אך לא תמיד היה שמה טבריה, לפנים נקראה רַקַת. ודרשו חז"ל שמה רקת מלשון ריקות וריקנות, אך מדוע לקרוא למקום בשם ריקנות? איזו תכונה נפלאה מסמלת הריקנות שהעניקו לה שם של עיר?

אומר האר"י הקדוש כי ימת הכנרת נמשלת לספירת הבינה, כי מימיה מתוקים ומשפיעים חיים לכל, והיות שתכונת הבינה היא חפץ חסד שעניינה הוא להיטיב לנבראיו, הרי שברצונה זה היא מתדמה  לספירת הכתר, ומשום כך היא חייבת להיות ריקה, כלומר לא לרצות שום דבר לעצמה, כמו הכתר, וזו הסיבה ששמה הקודם של טבריה הוא רקת, מלשון ריקנות, שעניין הריקנות הוא לא לרצות לעצמו כלום, אלא רק להשפיע טוב, לכן נקראה רקת, והיות שאותיות כ וק' נחלפות (בשל הצליל הדומה) ניתן לראות בה את תכונת הכתר שכל רצונו הוא להיטיב לנבראיו.

ברוך ה' לעולם אמן  ואמן

והנחש היה ערום מכל חית השדה, מהו המשל ומהו הנמשל

שלום לכולם,

הנחש אותו מזכירה התורה בפרק ג' ידבר עוד מעט עם האשה וישכנע אותה לאכול מפרי העץ האסור כאשר המשכו של הסיפור ידוע ומובן לכל, אך מה מלובש בסיטואציה הזו, הרי התורה היא משל, אם כן מהו הנמשל? נתבונן בדברים.

הרי הנחש המוזכר כאן אינו רק נחש גשמי שאותו אנו רואים בימי הקיץ החמים, מגיח מבין סלעי הבזלת, אלא הנחש המוזכר כאן הוא משל, כמו המַטֶה, כמו האות ו'. מדוע משתמשת התורה בנחש כבמשל ומה היא רוצה לומר לנו. כאשר אנו מתבוננים בנחש הגשמי אנו יכולים לראות כי הוא יכול להמצא בשני מצבים, האחד - בשעה שהוא מתוח ואז נראה כקו ישר, והאחר - בשעה שהוא מעוגל ואז הוא נראה כעקלתון. ממש כמו חוט תפירה כאשר נניח אותו בצורה ישרה על השולחן הוא יראה כקו, וכאשר נניח אותו בצורה מעוגלת על השולחן הוא יראה כעגול.

למה משתמשת התורה בנחש כסמל לספר לנו סודות נעלמים, מדוע היא נזקקת כביכול ללבושים גשמים לגלות לנו סודות עתיקים, הרי כבר בפתיח לפרק ג' אנו רואים כי התורה בחרה בסמל דואלי לספר את סיפורה, הרי לנחש ב' אופנים פנים ויושר אחוריים ועיגול אותם הוא מפעיל בשיחתו עם האישה. הוא אומנם פותח איתה את השיחה ביושר במלים, "לא תמותון" אך מסיים בעיגול "ורע".

מכאן אנו למדים כי כל אימת שהתורה תרצה לדבר בלשון דואלית היא תבחר בנחש, במטה, באות ו', בחרב, היות שלכל הסמלים הללו תכונה משותפת, הם יכולים לחבר, או יכולים להפריד. נקח למשל את ו' החיבור היא יכולה לחבר כמו בצרוף דוד ושלמה, או שהיא יכולה לנגד ולהבדיל כמו בצרוף טוב ורע, או בצרוף יום ולילה. גם שרביט המלך ומטה השבט פועלים באותו אופן, כאשר המלך מצביע באמצעות השרביט כלפי אדם מסוים הוא יכול להתקרב אליו, כך גם מטה השבט יכול להיות מקום הקיבוץ אליו מגיעים אנשי השבט, או שאותו מטה יכול לשמש כמפריד בין שבט לשבט, כי מטה יהודה הוא שבט אחד, ומטה בנימין הוא שבט שני.

עד כאן הבנו כי הנחש הוא משל, אך מהו הנמשל, ומדוע פותחת התורה את פרק ג' במילה והנחש, על מה היא מרמזת? הגימטריה של המילה והנחש היא שס"ט (369) ועם הכולל שהוא אחד היא 370 או ש"ע. כלומר בפרק ג' מספרת לנו התורה כי מילת והנחש רומזת לש"ע נהורין היוצאים מעתיקא קדישא ורוצים להאיר בנוקבא (האשה) אך הם זקוקים להסכמתה, הם צריכים להגיע אליה בצורה שהיא יכולה לקבל את הארתם, לכן הש"ע פונים אליה בלשון היחידה שהיא יכולה לקבל מהם חכמה, והיא משוואת "כאלהים", כי "כאלהים" הוא גימטריה "קו", היא הארת הקו הנמשך במידה ושיעור לעולמות, כדי להחיות אותם.

לכן גם מוסרת לנו התורה את הדברים הבאים: והנחש היה ערום מכל חית השדה אשר עשה ה' אלקים, כלומר בש"ע נהורין (הארות) היוצאים מעתיקא קדישא יש יותר אורות מעוררים מכל צורת חיים אחרת הקיימת עלי אדמות. לכן אומרת לנו התורה כי הנחש היה ערום מכל חית השדה, ערום במובן של אור פני המלך חיים שאין לו לבוש כלל.

ברכה והצלחה לכולם

מהו שאמר הכתוב יְהוָה יֹדֵעַ מַחְשְׁבוֹת אָדָם כִּי הֵמָּה הָבֶל

שלום לכולם,

מהו שאמר בעל התהלים (צד יא) יְהוָה יֹדֵעַ מַחְשְׁבוֹת אָדָם כִּי הֵמָּה הָבֶל, הפרוש המצוי הוא כי מחשבות האדם הן כהבל חולף, כלומר שאין להן קיום, ממש כמו הפסוק רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום.

אך הפרוש הפנימי הוא כזה: המה בגימטריה נ', שהוא חמישים הרומז לנ' שערי בינה, ושם ס"ג שהוא שם הוי"ה במלוי י' וא' אחת גם הוא בבינה, והוא נכתב כך: יוד הי ואו הי, גימטריה שלו היא 63 או ס"ג. כעת, כאשר נחסר את אותיות המלוי של שם ס"ג משם ס"ג, נקבל הב"ל שהוא בגימטריה 37. נמצא כי שם ס"ג גימטריה שלו 63 פחות שם הוי"ה פשוט שגימטריה שלו 26 הוא 37 שהוא גימטריה של המילה הבל.

שם ס"ג נכתב: יוד הי ואו הי גימטריה 63

אותיות המלוי שלו: וד, י, או, י = 37

37 - 63   =  26 שהוא גימטריה של השם הפשוט

נמצא כאשר כותב בעל התהלים ה' יודע מחשבות האדם כי המה הבל, הכוונה היא מחשבות האדם הן רק מלוי של שם ה' ולא ה' עצמו.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן

מהו שכתוב בתמר ותשב בפתח עיניים

השלום לכולם,

גן תמר, נחום גוטמן

מהו שכתוב בתמר ותשב בפתח עינים אשר על דרך תמנתה, היכן נמצא המקום הנקרא פתח עיניים ומדוע הוא נמצא על דרך תמנתה, האם הפסוק שלפנינו מתאר מפת דרכי ניווט בוויז הוא שהוא מתאר את דרכי ההנהגה העליונה, נתבונן בדברים.

ראשי תיבות של המילים בפתח עיניים הוא ע"ב, והוא רומז לשם ע"ב הוא שם הוי"ה ברוך הוא הנכתב באמצעות האות י' כך:יוד היה ויו הי וגימטריה שלו ע"ב, שם ע"ב הוא בספירת חכמה או בעולם אצילות, נמצא כאשר כותבת התורה בפתח עיניים, היא מתכוונת לכך שתמר הסתכלה בחכמה העליונה, בעולם אצילות ולמדה ממנו כיצד הולכת ונאצלת הנהגת הספירות עד העולם הזה, לכן כאשר כותב הפסוק אשר על דרך תמנתה, הוא לא מתכוון רק לציון מקום גאוגרפי, אלא להנהגת העולמות, והוא כיצד שם ע"ב הנקרא כאן בפתח עיניים, נאצל ומאציל אורו עד הספירה האחרונה היא ספירת מלכות, ומנין לנו זאת? מן הצרוף אשר על דרך תמנתה, כי שמונה (תמנה בערבית) דרגות יש בין ספירת חכמה לספירת מלכות, כלומר תמר יושבת ומסתכלת כיצד להביא מחשבה לידי מעשה, כאשר המחשבה היא המקום הנקרא בפתח עיניים, ואילו המעשה מכונה בשם תמנתה. ואז נמצאנו למדים כי הפסוק אינו מלמד אותנו רק נווט במרחבי הארץ אלא מלמדנו את דרכי הנהגת העולמות, מעולם המחשבה לעולם המעשה.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן

מה מסמל עלה הטרף שהביאה היונה לתיבת נח בהנהגת העולמות

שלום לכולם,

היונה אשר שלח נח לראות הקלו המים מעל הארץ שבה אליו לעת ערב ועלה זית טרף בפיה, מה מסמל עלה הזית ומה מסמלת היונה בהנהגת העולמות נראה במאמר הבא.

כאשר מציירים עלה של זית בעפרון הוא נראה בערך כך, כלומר כמו אות י'

והנה צילום של עלה זית הפוך (טרף) בתמונה, עדיין ניתן לראות בו אות י' הכתובה בכתב יד, או כמו פסיק המפריד בין חלקי המשפט.

שמו הפשוט במידת הרחמים נכתב י', ה', ו', ה', כאשר כל אחת מד' אותיות ה' נבחנת לאחת מעולמות אבי"ע. י' דשם הוי"ה נבחנת לעולם אצילות, ה' ראשונה משם הוי"ה נבחנת לעולם הבריאה, ו' משם הוי"ה נבחן לעולם יצירה וה' אחרונה דשם הוי"ה נבחנת לעולם עשיה. כאשר לעת ערב הביאה היונה עלה זית טרף בפיה, היה זה סימן לנח כי עתה נחלפה הנהגת העולמות, לא עוד שולטים בלבול מבול ופרוד של עולמות בי"ע (בריאה, יצירה עשייה) אלא כעת שולטת הנהגת עולם אצילות, מלשון אצלו וסמוך לו, ומדוע הביאה היונה עלה זית טרף בפיה, מודע הביאה עלה הפוך, מה מסמלת הנהגת העולמות במראה עלה הפוך? ויש לומר כי באמצעות העלה ההפוך ספרה היונה לנח כי הנהגת עולם אצילות היא הפוכה מהנהגת עולמות בי"ע, כי בעולמות בי"ע שהם עולמות הפרוד שולט הבלבול והמבול, ובעולם אצילות המסומל באות י' או בטרף עלה הזית, הכל אחד ככתוב איהו חיוהי וגרמוהי חד בהון. כלומר הוא חיותו ועצמותו הם אחד, שאין בהם פרוד. כלומר הנהגת עולם האצילות היא הפוכה מהנהגת עולמות הפרוד, האדם מטבעו רגיל לראות פרוד ובלבול וחושב שכך בנוי העולם, אך היונה ועלה זית טרף בפיה, מספרת כי בעולם אצילות, כלומר אצל הקב"ה הכל הפוך, מה שנראה לנו כפרוד ובלבול הוא למעשה איכות אחת שתכליתה היא להיטיב לנבראיו.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן

מהו שנאמר בשיר השירים עיניו כיונים על אפיקי מים רחצות בחלב

שלום לכולם,

מהו שנאמר בשיר השירים עיניו כיונים על אפיקי מים רחצות בחלב, של מי העיניים, מדוע הן נמשלות ליונים על אפיקי מים ומדוע הן רוחצות בחלב, מדוע לא מספיקים המים כגורם משפיע, מדוע נזקק בעל המשל לחלב כדי לתאר את הטוב שבטוב, נקרא במאמר הבא.

מגילת שיר השירים מגלה לנו מנת מזער מהיחס הקיים בין הקב"ה לכנסת ישראל, כאשר הקב"ה הוא האלמנט המשפיע וכנסת ישראל היא האלמנט המקבל. המגילה חושפת בפנינו בכל פסוק ופסוק ובכל מלה ומילה מעט מעט מסודות האהבה הגדולים ביותר והכמוסים ביותר הקיימים בין הקב"ה לאהובתו, כנסת ישראל, אך זה לא הכל, בפסוקי שיר השירים טמון סוד הנהגת העולמות, והוא כיצד מנהיג הקב"ה את עולמו ברחמים גמורים, וסוד הנהגה כמוסה זו נוכל ללמוד מפסוק אחד בפרק ה', נקרא אותו כפי שקוראים מקובלים וננסה לחדור לעומקו.

וכך אומר הפסוק: עֵינָיו, כְּיוֹנִים עַל-אֲפִיקֵי מָיִם; רֹחֲצוֹת, בֶּחָלָב--יֹשְׁבוֹת, עַל-מִלֵּאת. במה דברים אמורים, הנה אנו רואים כי כאשר אדם ער עיניו פקוחות, והוא רואה את הנעשה סביב, ואילו כאשר אדם ישן עיניו עצומות ועפעפיו מכסות על עיניו כמו תריסים המכסים על חלון. וכך לפנינו שני מצבים הפוכים, ערנות המאופיינת בעיניים פקוחות ושינה המתוארת כעיניים עצומות. אך הפסוק בשיר השירים מתאר מצב שלישי שהוא למעשה מומצע בין ערנות לשינה, והוא מצב בו גלגל העין מסתובב ונגלל מעלה באופן שהאדם מפסיק לשבריר שניה לראות מה נעשה מולו פרונטלית, ורואה מציאות אחרת עליונה יותר ונסתרת יותר, מי שיושב מול האדם שגולל את עיניו רואה לשבריר שניה במקום את האישון של חברו, את לובן העין שלו. זהו המצב המתואר בפסוק המספר לנו כיצד פועלת ההנהגה העליונה, היכולת הזו לגלול את גלגל העין בעודינו ערים ולשבריר שניה להיות מסוגלים לראות מציאות אחרת נסתרת, מתארת את הנהגת העולמות, כאשר עיני האדם נמשלות ליונים הלובשות לבן על אפיקי מים, כי כאשר האדם מתסכל בעולם הזה, שהוא לפעמים טוב ולפעמים לא טוב, יש לו לפעמים רשמים שחורים כהים ממה שנעשה כאן, אך כאשר גלגל עיניו מסתובב והוא נכנס פנימה, הוא יכול לראות מציאות לבנה של אמונה על אפיקי מים, כלומר על נתיבי שפע, ולא רק זאת אלא גם רוחצות בחלב, והוא החלק היותר מעניין בפסוק, כי בחלב גימטריה מ"ב, מה מיוחד במספר מ"ב, מה הוא מסמל ומדוע עליו נשען כל פירוש הפסוק.

נתבונן בדברים, שמו הגדול במידת הרחמים נכתב הוי"ה, שם הוי"ה במילוי האות י' נכתב יוד הי ויו הי, סך הכל עשר אותיות, ועם ד' אותיות השם הפשוט הרי י"ד אותיות, ועם מילוי המלוי שהוא כ"ח אותיות הרי מ"ב אותיות, כגימטריה של מילת בחלב. נמצא כי כאשר כותב הפסוק רוחצות בחלב ,הכוונה היא כי כל הנהגת העולמות נובעת מתהליך של רחיצה בחלב, שהוא תהליך האמונה בשמו הפשוט ומלוי המלוי שלו הנרמז באותיות בחלב.

כלומר כל מה שאנו עדים לו, כל התהליך ההסטורי של האנושות גם אם לפעמים הוא נראה לנו לא לעניין אוו אפילו גרוע, הכל נובע מהנהגת העולם ברחמים גמורים הנובעת מהפסוק עֵינָיו, כְּיוֹנִים עַל-אֲפִיקֵי מָיִם; רֹחֲצוֹת, בֶּחָלָב. ואם להשיב על השאלה בה פתחנו מדוע לא מספיקים המים כגורם שפע, מדוע צריך לרחוץ בחלב, הרי שהמים נמשלים לזמן, ולפעמים יש זמנים טובים, ויש פחות, יש מצבים מאירים ויש פחות, יש ענין של דואליזים, בעוד שענין של רוחצות בחל שהוא מצב של שליטת הטוב המוחלט.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן