שלום לכולם,
אדם להבל דמה
מהו שאמר הכתוב (תהלים קמד ד) אדם להבל דמה? מדוע נקט הכתוב לשון עבר, ולא לשון הווה, מדוע לא כתוב אדם להבל דומה? אלא ששם אד''ם, שהוא גימטריה 45 מקיים שווי צורה עם שם הויה במילוי אלפין (יוד הא ואו הא), שגם הוא גימטריה 45, ואמר הכתוב אדם להבל דמה בלשון עבר, כי אד''ם הראשון שהונח בגן עדן היה באחדות רוחנית אחת עם הבל הפנימי שאינו מלובש בגוף, בסוד היה הקב"ה ושמו אחד. (פדר''א פרק ג')
ברוך ה' לעולם אמן ואמן
שלום לכולם,
ויקחו להם שה לבית אבת
מדוע נצטוו ישראל במצרים לקחת להם שה לבית אבת, מדוע לא פרה איל או תחש, אריה מדוזה או ג'ירפה, איזה שווי צורה מקיים השה בנפש האדם פנימה, ואיך הוא קשור לעץ הדעת ולחטא אדם הראשון כל זאת ברשימה הבאה בס"ד.
הנה ידוע כי אדם הראשון נולד מהול, וענין מהול שלא היה לו יצר הרע כלל, אך משחטא בעץ הדעת היה מושך בערלתו, כלומר אע"פ שנולד מהול תמים וטהור, לאחר האכילה המשיך את פוטנציאל הרע לכל העולמות, וזה פרוש לשון חז"ל שאדם הראשון מושך בערלתו היה (סנהדרין לח ב) כלומר ממשיך את הרע, לכל העולמות.
כדי לתקן את חטאו של אדם הראשון נדרשו עשרים וששה דורות. מאדם עצמו שהושם בגן עדן, וגורש ממנו לאחר החטא, עד ללידת משה רבינו במצרים. ובלשון משל ניתן לומר כי כדי לתקן את חטא עץ הדעת טוב ורע, היה צריך לקשור אותו עם האכילה מעץ החיים, נשאלת השאלה כיצד עושים זאת?
נתבונן בפרשת בא, חומש שמות, פרק יב, פסוקים א - ג "ויאמר יהוה אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר: החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה. דברו אל כל עדת ישראל לאמר בעשר לחדש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבת שה לבית".
במצוות החודש שמוסר ה' אל משה ואהרון מתחיל התקון: החודש הזה לכם ראש חודשים, כלומר החודש הזה, הז"ה גימטריה טו"ב, הוא ראש החודשים וכאן מתחיל התקון, כלומר לא תשרי שבו נברא העולם בשם אלהים (כמו בבראשית פרק א') אלא ניסן, בו יוצאים ישראל ממצרים, אשר צרופו של חודש ניסן נמשך מן הפסוק ישמחו השמים ותגל הארץ (תהלים צו יא), שהוא שמו הגדול והפשוט במידת הרחמים. כלומר כאן מתחיל התקון בשם הוי"ה ברוך הוא, שהוא צרופו של עץ החיים. לכן אומר הברוך הוא למשה ואהרון, החודש הזה שצרופו יהו"ה, הוא הראשון לחודשי השנה, כלומר שם הוי"ה ברוך הוא הוא הראש, הוא הזכר הוא המשפיע לכל החודשים, שהיא השנה, כי כאשר מתחילה השנה בניסן מתברכים כל החודשים כולם ממידת הרחמים שהיא צרופו של חודש ניסן ואז באה גאולה לעולם.
עד כאן ראינו איך באמצעות שיחה מוסר הקב"ה למשה ואהרון את שורש הנהגת העולמות במידת הרחמים, שהוא מצב תאורטי, נשאלת השאלה, איך מחברים את התיאוריה עם המעשה, ועל כך באה תשובה: "דברו אל כל עדת ישראל לאמר, בעשר לחדש הזה, ויקחו להם איש, שה לבית אבת, שה לבית".
כלומר כדי לתקן את הברית או החוזה שהופר בין אדם הראשון לה', שאכל מעץ הדעת טוב ורע בלבדו, ללא חבור לעץ החיים, עלינו לספור עשרה ימים מראשית חודש ניסן, ובעשר לחודש, שהוא מקביל לספירה העשירית שהיא מלכות, בה נתבצעה למעשה ההפרדה שבין אדם הראשון לה', באותו מקום ממש בו חלה השבירה חל גם התיקון, לכן נצטוו כל עדת ישראל לקחת בעשר לחודש הז"ה שהוא גימטריה טו"ב, ששם הוי"ה ברוך הוא מאיר בו במידת הרחמים, שה לבית אבת.
מדוע שה ולא בהמה הוא חיה אחרת? אומר רמח"ל בספר אדיר במרום, כי ש"ה גימטריה ערל"ה, כלומר השם ש"ה מקיים שווי צורה עם המילה ערל"ה, אותיות רע לה', וכאשר מצווים ישראל לקחת ש"ה לבית אבת, הכוונה היא לקחת את בחינת הערל"ה שהיה מושך בה האדם הראשון, וממשיך אותה לכל העולמות, ולהחזיר אותה למקומה, כאשר המילה אבות כוונתה היא קדמות ראשונית. כי אב קודם לבן, וכאשר אומרת התורה ויקחו להם שה לבית אבת שה לבית, הכוונה היא שיחזירו את הרע לטוב, כיצד?
גימטריה של המילה ויקחו הוא ק"ל 130 שהוא ה' הוויות, כלומר ה' פעמים שם הוי"ה ברוך הוא כי שם הוי"ה ב"ה בגימטריה כ"ו או 26 כפול חמש הוא 130. כלומר כבר בלקיחה של הרע פנימה ולא הוצאתו החוצה כבר עושים תיקון. וממשיך הפסוק ויקחו להם, להם אותיות מלה, כלומר בזה שישראל לוקחים להם שה לבית אבות, למעשה הם מתקנים את חטא אדם הראשון כיצד? כפי שאמרנו קודם, כבר במילת ויקחו הם לוקחים ה' ההויות, חמש פעמים או חמש בחינות של מידת הרחמים, ותיבת להם אותיות מלה, שעם הכולל שהוא אחד, הרי 86 פ"ו שהוא שם אלהים, ובזה שהם לוקחים להם, הם מתקנים אותיות מלה שהיא הברית בה חטא בה אדם הראשון. וע"י כך שלוקחים ישראל את הרע פנימה, ומחברים אותו למידת הרחמים הוא שם הוי"ה ברוך הוא אז יכול להבנות בית, וזה שכתוב שה לבית, כי בחכמה יבנה בית, כי הבית נבנה באמצעות האות י' הנקראת אות ברית קודש.
ברוך ה' לעולם אמן ואמן
שלום לכולם,
ירושלים,ְ נחום גוטמן
מדוע אוחדה ירושלים י"ט שנים לאחר קום המדינה, מדוע לא יותר או פחות, ומהו השורש הרוחני הפועל באחדות העיר נקרא במאמר הבא:
הצהרת בלפור הרואה בעין יפה הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל, נתנה בשנת 1917. שלושים ואחת שנים לאחר מכן הוקמה מדינת ישראל, שלושים ואחת גימטריה "אל", י"ט שנים שנים לאחר מכן בשנת 1967 אוחדה ירושלים, נמצא כי אחוד ירושלים התבצע בשנת היובל להצהרת בלפור, וכל זאת למה?
הנה נכתב שמו הגדול במידת הרחמים הויה, וכאשר נכתב שמו הגדול במידת הרחמים, במילוי האות אלף נכתב כך: יוד הא ואו הא, גימטריה של שמו במילוי האות א' הוא 45 ועם ד' האותיות הפשוטות, וקוצו של יוד, הרי חמישים.
זהו שורשו של מנין היובל, אלא שעולם חסד יבנה וחסד אל כל היום, ונתנו לנו שלושים ואחת שנים כמנין "אל" מנתינת הצהרת בלפור עד הקמת מדינת ישראל, ואח"כ י"ט שנים כמנין חו"ה שהוא גימטריה של אותיות המילוי של שמו הגדול במידת הרחמים "וד", "א", "או", "א", וכאשר נשלמו ימי המילואים אוחדה ירושלים.
ברוך ה' לעולם אמן ואמן
שלום לכולם,
אומרים חז"ל כי המאורות לא שמשו בזמן המבול, כיצד מגיעים חז"ל למסקנה זו? ואם המבול אינו מבול הסטורי שהיה בעבר בלבד, אלא מדובר בתופעה נפשית פנימית מה פירושה, ומה פירוש ההבטחה שנותן ה' לנח, לאחר שזה הקריב קורבן מכל הבהמה הטהורה ומכל העוף הטהור והעלה עולות, עֹד, כָּל-יְמֵי הָאָרֶץ: זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף, וְיוֹם וָלַיְלָה--לֹא יִשְׁבֹּתוּ. (בראשית ח כב) מדוע מזכיר ה' בהבטחתו לנח שש עונות ולא ארבע, ומה משמעות שש העונות המוזכרות בהבטחת ה' לנח בנפש האדם פנימה, כל זאת במאמר הבא.
הנה שמו הפשוט נכתב ד 'אותיות אותיות י' ה' ו' ה'. י' כנגד ספירת חכמה המכונה בשם אבא, ה' ראשונה כנגד ספירת הבינה, המכונה בשם אמא, ו' כנגד ספירת תפארת המכונה בשם בן, והכולל ו' קצוות, חסד, גבורה, תפארת נצח הוד ויסוד, וה' אחרונה כנגד ספירת מלכות המכונה בשם בת.
ונחזור לענין, המבול המוזכר בתורה אינו רק מבול הסטורי הנזכר גם במיתולגיות של עמים שונים, אלא המבול בעיקרו הוא תופעה נפשית, בזמן שנטחות על אדם צרות מצרות משונות והוא מרגיש כי אין הוא יכול לנשום מעוצמת המכות הבוטשות בו, הוא אינו יכול להמשיך לתפקד ביום יום כאילו לא קרה כלום, הוא עושה לו תיבה, וכאן תיבה היא לא רק במובן הפיסי של קופסא, אלא תיבה אותיות בית, כלומר באמצעות התיבה היא המילה יכול אדם לתוב כלומר לשבת או לשוב למקורו הרוחני, כלומר אדם יכול לנוח, כלומר למצוא מנוחה, ולהיות נינוח ולא מוטרד או מוכה ללא הרף ובלי שתשתקף סכנה לחייו, אם הוא מונח בתוך התיבה, שהיא מעין קופסת מגן נפשי, או כאשר הוא מונח בתוך המילה, כאשר הוא חושב על מילה, ונמצא שהוא כלול בברית שבין שמים וארץ ואינו כּלֵה.
מהי התיבה הנפשית שאדם יכול מונח בה ולא תהיה נשקפת לחייו סכנה ממשית, אלו הם אותית י"ה משם הוי"ה, אבא ואמא, או חכמה ובינה. היות ואותיות י"ה, הן הפנימיות יותר משם הוי"ה, הרי כאשר אדם מונח בהן, הוא כולו מקופל בפנימיות ושום דבר חיצוני לא יכול לפגוע בו. בעוד י"ה הן אותיות הפנימיות של שם ה', שהן בחינת המוחין, הרי שאותיות ו"ה, הן אותיות חיצוניות של שם הויה, כי אות ו' מרמזת לו' קצוות, ב' זרועות (חסד וגבורה ימין ושמאל), ב' שוקיים (נצח והוד) , גוף (תפארת) ברית (יסוד), ואות ה' רומזת לעטרת היסוד.
נשאלת השאלה מהו התנאי שחייב להתקיים כדי שלא יהיה מבול נפשי ומסביר הכתוב בזאת הלשון: כל עוד משמשות שש הספירות בנפש האדם פנימה שהן שש ההארות הנזכרות כאן בשם זרע, קציר, קיץ, וחורף, לילה, ויום, לא יהיה מבול על הארץ. וזה הסוד שמגלה לנו התורה על אודות המבול ומסבירה כי המבול אינו מאורע הסטורי כפי שסוברים הפשטנים אלא הוא מופע אימננטי בנפש האדם פנימה.
כלומר כל עוד מאירות לאדם שש הספירות החיצוניות, כלומר אותיות ו"ה, או כל עוד הוא מוצא סיפוק בעבודת כפיים, בהלוך הרגליים, או כל עוד הוא נהנה מהיכולות הפיזיות שלו לרוץ, לשאת, לשאת לטפס לקפוץ, אין מבול, המבול מגיע כאשר התפקודים החיצוניים הללו אינם מספקים אותו יותר, אינם מאירים לו יותר, ועל זה אומר הכתוב, "עשה לך תבת עצי גפר", עשה לך, לעצמך דייקא, עשה לך תיבה מעצי גופר, כלומר ששום מציאות חיצונית לא יכולה לחדור דרכה. ותנוח כמו נח בתיבה, במילה, במחשבה, ורק המנוחה בתיבה תביא לקיום עולם חדש.
כל טוב לכולם ושבת שלום
שלום לכולם,
המונח עבד עברי נזכר לראשונה בבראשית לט בשיחה שבין אשת פוטיפר לפוטיפר, לאחר שממאן יוסף להכנע לרצונה של אשת פוטיפר לשכב עימה, ועוזב את בגדו בידה. באותו בגד ממש משתמשת אשת פוטיפר להוכיח את הדבר ההפוך: יוסף ניסה ל"צחק" עימה (לשכב עימה) היא הרימה את קולה, ויוסף עזב בגדו בידה ונס החוצה. באותה שיחה גורלית עם פוטיפר, לא מזכירה אשת פוטיפר את שמו של יוסף, אלא משתמשת בכנוי עבד עברי ואומרת: "בָּא-אֵלַי הָעֶבֶד הָעִבְרִי, אֲשֶׁר-הֵבֵאתָ לָּנוּ--לְצַחֶק בִּי" (בראשית לט יז).
אומר האר"י הקדוש כי הדין הראשון בפרשת משפטים, "כי תקנה עבד עברי" ניתן לישראל כנגד מכירת יוסף, שנקרא ע"י אשת פוטיפר עבד עברי, והמשכו של הדין "שש שנים יעבוד" הוא כנגד ו"ק, שש ספירות של ז"א או ששת ימי השבוע, "ובשביעית יצא לחופשי חינם" נאמר כנגד מלכות דז"א ויום השבת.
וכדי לתקן חטאו של אדם הראשון בעץ הדעת טוב ורע, נתנו לנו שש הפרשות הראשונות של ספר שמות, שהן ש'מות ו'ארא ב'א ב'שלח י'תרו מ'שפטים, שראשי תיבות שלהן הוא שובבי"ם, שהן כנגד שש ספירות של ז"א, חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד, ופרשת שמות היא כנגד חסד דז"א, והיא מספרת כיצד ירדו בני ישראל למצרים ונולד משה הוא החסד, ופרשת וארא היא מצד הגבורה בה מתוארת השיחה שבין ה' למשה במעמד הסנה הבוער, שהגבורה היא מצד האש, ופרשת בא היא מצד התפארת שהיא כוללת ו"ק ועם המלכות היא שבע, ופרשת בא מתארת שבע מכות ראשונות שנתנו למצרים במצרים, ופרשת בשלח היא נגד ספירת נצח, בה מוזכרות שלוש המכות האחרונות ברד, חושך, בכורות כנגד הג"ר, ויתרו כנגד הוד, כי לפני עשרת הדברות היו דווים, חולים, ולאחר קבלת התורה הפכו מדו"ה להוד, כלומר ליופי ולנושאי חן, ופרשת משפטים היא כנגד ספירת יסוד, שהיא מרכזת את הארת כל הספירות שמעליה ומשפעת אותן למלכות, לכן פותח הדין הראשון בפרשת משפטים במילים כי תקנה עבד עברי, והיות שהתורה מדברת באדם אחד, נמצא שגם אם חושב אדם שהוא קנה את העבד העברי שבו לעצמו הרי שלא כך הוא, כי עבד עברי רומז לעבד ה', כי עברי מלשון עבר, כמו שאנו אומרים אברהם העברי, ולמה הכוונה בכנוי אברהם העברי אומר המדרש, שכל העולם היה מן העבר האחד של הנהר, כלומר כולם עושים למען עצמם, ואילו אברהם היה מן העבר האחר של הנהר, כלומר אברהם היה עושה הכל למען ה' לכן נקרא עברי. ונחזור לעניין, גם אם קונה אדם את העבד העברי שבו, הוא היסוד, לעצמו וחושב כי העבד העברי ישמש את רצונו הפרטי בלבד, ולא את רצון ה', הרי שבשנה השביעית יצא לחופשי חינם, כלומר היות והשנה השביעית נמשכת ממלכות שמים הנקראת שביעית נוטריקון שבי היא, שהיא הנשמה הקדושה, הרי שכל מעשה הקניה בטל, כי אין שעבוד בשביעי, כי כל שביעי נמשך ממלכות שמים ובכל שביעי נאמר שביתה ושמיטה, כי הרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה (קהלת יב ז).
ברוך ה' לעולם אמן ואמן
שלום כולם,
ויקבר אתו בגי בארץ מואב מול בית פעור ולא ידע איש את קברתו עד היום הזה (בראשית לד ו')
שואלים כולם איך ייתכן שאדם כמו משה רבינו אדון הנביאים, המובחר שביצורים לא נקבר בארץ ישראל, מקום בו נקברו האבות והאמהות, והאבות הקדמוניים אדם וחווה, אולי בכל זאת לא נעשו מספיק מאמצים להביא אותו לקבורה בארץישראל, ייתכן גם כי לא בקש משה מאיש, כי היה צנוע. נתבונן מעט בדברים: אברהם אבינו קנה את מערת המכפלה מעפרון החיתי לאחוזת עולם, כדי לקבור את שרה אמנו, ובמותו קברו אותו בניו יצחק וישמעאל בה. לאחר מכן נקברו בה יצחק ורבקה, ולאחר מכן לאה, לעומת זאת יעקב שנאסף במצרים בקש מבנו יוסף בשבועה, "אל נא תקברני במצרים" (בראשית מז כט), ואילו יוסף בנו, שמת במצרים השביע את הסובבים אותו, פקד יפקוד ה' אתכם והעליתם את עצמותי מזה (בראשית נ כה).
במה שונה משה רבינו מכל קודמיו? הרי ראינו כי יש מי שמת בארץ ישראל ונקבר בה, ולא זאת אלא אפילו מי שמת בחוצה לארץ, גם מובא לקבורה בה, כלומר מיתה בחוץ לארץ היא לא תרוץ לקבורה מחוצה לה. הנה מספר לנו ספר הזהר כי במשה האיר השמש העליון שהוא שם הויה ב"ה לכן נאמר פני משה כפני חמה, לכן נקבר משה ממזרח לירדן ששם מאיר שם הויה פשוט שהוא אספקלריה המאירה.
מה שאין כן יהושע תלמידו של משה רבינו, פניו כפני לבנה, מדוע מתאר הזהר את פני משה כפני חמה ואת פני יהושע כפני לבנה? כאשר נתבונן במאורות נוכל לראות כי החמה הוא גוף מאיר, החמה מאירה לכל יושבי כדור הארץ, לעצים, לפרחים, לצמחים, לשדות, לבני האדם, לחיות, לעופות, לבהמות, לדגים, לכולם, לכלל הבריאה כולה, ואילו הלבנה אין לה אור משל עצמה, היא זקוקה לאור החמה שיאיר דרכה, כך אומר הזהר הקדוש הוא ההפרש שבין משה ליהושע, משה כפני חמה, הוא מאיר לכלל האנושות לכלל העולמות אורו עצום ואינו מותנה, הוא אור העצמות, לכן נאמר על משה, פני משה כפני חמה, ואילו על יהושע תלמידו נאמר פני יהושע כפני לבנה, כלומר כל הארת יהושע נובעת ממה שמעניק לו מורו הגדול משה.
והיות שאורו של משה רבינו כה עצום ואינסופי, לא יכול היה משה להקבר בארץ ישראל מפני שאין שווי צורה בין ארץ ישראל למשה רבינו, ישאל השואל ובצדק, איך בכלל אפשר לומר דבר כזה? והתשובה היא כי ארץ ישראל נמשכת ממלכות אינסוף, ומלכות אינסוף היא המלכות המסיימת ששמה סוף ותכלית להתפשטות האינסופית, ואילו משה רבינו מאיר באור עצמותו האינסופית, נמצא אם כן, כי אלו תכונות הפוכות, אור אינסוף ברוך הוא המיוצג בפני משה, ואור מלכות אינסוף המיוצג בפני יהושע. ונמצא כי מקום קבורתו של משה מעברו המזרחי של נהר הירדן, אינו לגרעון אלא לשבח. וגם העובדה שלא נכנס לארץ ישראל היא שבחו, כי אין הוא מקומו בארץ ישראל.
כל טוב לכולם ושבת שלום
...
מקורות: