אודות א.קליין

אתי קליין היא בעלת תואר בוגר בחוגים למדעי המדינה והסטוריה כללית, מלמדת עברית לתלמידים מרחבי העולם וכותבת מאמרים בנושא פנימיות התורה.

למה הכוונה בבטוי עשרתם ערבתם הדליקו את הנר?

שלום לכולם,

במשנה שבת ב' ז' כתוב: שלושה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשיכה:

עישרתם? עירבתם? הדליקו את הנר.

למה הכוונה? אומר האר"י הקדוש כי כל העולם כולו נכלל באדם אחד. ולפיכך יש לפרש כל אמירה או פסוק באדם אחד. נמצא כי "ביתו" של האדם אלו הם אבריו, ומה שנדרש אדם לומר בתוך ביתו הכוונה לאברי גופו אלו הם הדברים הבאים: "עשרתם?"  - כלומר האם אתם כלולים מעשר ספירות, הכוונה האם אתם שלמים? "עירבתם?" הכוונה היא האם אתם כלולים מיראה ואהבה, ימין ושמאל חכמב ובינה? והדליקו את הנר רומז שלושה ייחודים:

יחוד שם "יהוה אהיה"  = 47  (יחוד שם הויה וספירת כתר) > מח

יחוד שם "יהוה אלהים"  = 112 (יחוד שם הויה וספירת בינה) > לב

יחוד שם "יהוה אדני"  =  91  (יחוד שם הויה וספירת מלכות) > כבד

כלומר כאשר אדם ממליך שם הויה בשלושת אבריו הפנימיים שהם מח, לב וכבד הוא מדליק את אור הנר הפנימי, וזהו נר של שבת.

מה הן ערי מסכנות לפרעה בנפש האדם פנימה?

שלום לכולם,

בפרשת שמות אנו מוצאים תאור של שיעבוד בני ישראל במצרים וכך נאמר בה: "וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת, לְפַרְעֹה--אֶת-פִּתֹם, וְאֶת-רַעַמְסֵס." (שמות א, יא).

האם פתום ורעמסס הן ערים עתיקות במרחב ממלכת מצרים העתיקה או שהן משל להתנהגות האנושית, כדברי הזהר שאומר כי התורה כולה היא שם קדוש עליון אחד (זהר פרשת שמיני)  נתבונן בדברים: אומר האר"י הקדוש, כי כי פתום הוא נוטריקון "פי-תהום", ורעמסס הוא נוטריקון "רע- מסס", במה דברים אמורים וכיצד הם משתקפים במראת ההתנהגות האנושית נראה בדוגמה הבאה.

לא אחת כאשר אנו מנהלים שיחה עם אנשים מסויימים ואנו מזכירים דברים טובים, כגון התפתחות, חידוש, יוזמה, רעיון, או תוכנית טובה, בן השיחה מיד מחזיר בתמורה "סיפורים רעים" שקרו לאנשים אחרים, שזו לא רק רכילות לשמה, אלא בדרך זו עושה אותו ברנש "מעשה פתום", הפה שלו שמדבר רע כל היום, בולע את הטוב שהוזכר בשיחה, "פי-תהום" ועושה "מעשה רעמסס", ע"י סיפורי הרוע והזוועה שלו ממיס את כל הטוב הקיים.

וזה עניין בנית עיר מסכנות לפר-עה אותיות פה-רע, כאשר אנו מדברים עם אנשים שכאלו,שצלא ראויים לשמוע טוב, ובונים באמצעות מילים בנין טוב אנו מתמסכנים, כי הרע שבפיהם בולע וממיס את כל הטוב שאנו מביאים עימנו ולנו נותר רק להתרחק מאנשים שכאלו.

שיהיה בהצלחה

מהו שאמר הכתוב והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחווים לי

שלום לכולם,

מה פרוש חלומו השני של יוסף עליו סיפר: והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחווים לי?

דע כי השמש והירח ואחד עשר כוכבים רומזים לי"ג מידות רחמים, כיצד? השמש והירח הם כנגד ב' הוויות שאמר משה הוי"ה, הוי"ה, ואחד עשר עשר כוכבים הם כנגד א) אל, ב) רחום ג) וחנון, ד) ארך אפיים ה) ורב חסד ו) ואמת ז) נוצר חסד לאלפים, ח) נושא עוון, ט) [וגם נושא] פשע י) [וגם נושא] חטאה יא) ונקה.

והנה הוי"ה אחת היא השמש, וכיצד אנו אומרים כי הוי"ה שניה היא הירח? אלא כאשר אמר משה הוי"ה הוי"ה, הוא התכוון אל השמש ואל הלבנה לפני המיעוט, (כי לבנה נקראת לפני המיעוט) אך היות שנתמעטה משום הקטרוג, כי "אין ב' מלכים יכולים להשתמש בכתר אחד", היא מעתה נקראת ירח ונוספו לה אחד עשר כוכבים אלו הן י"א מידות, המכונים "מוחין", כי כוכ"ב בגימטריה מח.

משתחווים לי, סופי תיבות מ"י, שהם גימטריה כ"ל הרומז לספירת יסוד, והנה פירוש החלום הוא כך: והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים הם י"ג מידות שאמר משה בפרשת כי תשא, משתחווים לי,  לספירת יסוד המקבץ אליו ט' ספירות עליונות הנקראות א"ח, ומשפיע אותם לד' בחינות של המלכות, בסוד אח"ד.

לכן גער יעקב ביוסף: "מה החלום הזה אשר חלמת הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחות לך ארצה?" האם כל י"ג מידות נקשרות ביסוד הנקרא ברית, והנקרא כל? אלא שלאחר שנים רבות שלא ראה את יוסף, וחשבו למת ונסתלקה ממנו נבואה וירד למצרים וראהו חי, קרא שמע בסוד הייחוד ונוכח באמיתת החלום.

כל טוב לכולם הצלחה וברכה

מהו שאמר הכתוב מי יעלה בהר ה'?

שלום לכולם,

מי יעלה בהר ה'?

מהו שאמר בעל התהלים מי יעלה בהר ה'? האם מדובר בהר גשמי או במצב רוחני, נתבונן בתשובה לשאלה שמעלה בעל התהלים ונראה במה דברים אמורים.

אומר הכתוב מי יעלה בהר ה' ומי יקום בהר קודשו (תהלים כ"ד ג') והתשובה היא בפסוק הבא "נקי ידיים ובר לבב..." נשאלת השאלה האם הר ה' הוא מקום גשמי, או מצב פנימי של מודעות רוחנית?

ראשית עלינו לברר מהו הר מבחינה רוחנית - פנימית, אומרים רבותינו הר מלשון הרהור ומחשבה. לפיכך נראה הפסוק של בעל התהלים כך: מי יכול לעלות ולטפס במחשבתו האנושית המצומצת והמוגבלת ולהגיע להרהורי ה', כלומר למחשבת הבריאה שתכליתה להיטיב לנבראיו, והתשובה היא נקי ידיים, כלומר אדם שלא מחזיק בשום תיאוריה, בשום אג'נדה, בשום אידאולגיה, מדוע? היות שהידיים תופסות בפועל מה שמוח תופס במחשבה, הרי כאשר הידיים נקיות כלומר לא אוחזות בשום דבר, גם המוח האנושי לא תפוס בשום אג'נדה או תיאוריה, וכאשר המוח פנוי מכל אחיזה הוא שורה על הלב ושני חדרי הלב נקיים וטהורים, אז אור חדש יכול לשרות במקום פנוי ממחשבה עצמית, ויכול לקבל השראת העליון עליו.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן

המטאפיסיקה של עקדת יצחק

שלום לכולם,

עקדת יצחק, Augustin, שבועון וינאי, צייר - מ. שטיינר גליון מס' 465

נשאלת השאלה האם עקדת יצחק היא ענין מוכרח במציאות, ואם כן איזה שורש רוחני פועל בה. הרי אומר רש"י (בראשית כב י"ג) כי האיל שנעקד תחת יצחק היה מוכן מששת ימי בראשית. איך מיישבים את כל הטיעונים הללו יחדיו?

האם אברהם ויצחק, הדמויות הדומיננטיות בעקדה, הן דמויות הסטוריות בלבד, או  שהן באות ללמד אותנו דבר מה על השורשים הרוחניים הפועלים בעולם הזה? נתבונן בדברים.

מספר לנו ספר הזהר (לך לך אות לט) כי בעוד שאברהם אבינו נמשל לחסד המופלא (אור בהיר בשחקים), שברא ומקיים את העולם המתפשט באין תכלית וללא סוף, הרי שיצחק בנו נמשל למידת הגבורה המקיימת את העולם באמצעות חוקי הטבע, ככתוב שמים בזרת תכן, הכל קבוע ומדוד, מים מתאדים במאה מעלות, או קופאים באפס מעלות, הזווית בה נוטה כדור הארץ על צירו ולפיכך מקבל בדיוק את אור קרני השמש המתאימות לקיים בו חיים וכו' וכו'.

אך האם מכלול חוקי הטבע קיימים ופועלים בפני עצמם, או שהם נכפפים לגורם סמוי ונסתר? על שאלה זו משיבה לנו עקדת יצחק. כיצד? אברהם הנמשל לחסד המופלא עוקד (קושר) את יצחק, הנמשל לחוקי הטבע, לומר כי חוקי הטבע וההבנות האנושויות שלנו הנלמדות מהן אינן קיימות בפני עצמן, אלא כפופות לגורם אחד, נסתר.

כלומר העולם, למרות היותו נתון לחוקים ולמידות, לכימות ולנוסחאות הרי שהוא מותנה בחסד האלוהי המופלא המקיים אותו. לכן יצחק (לשון יש חק) There is a low) לא מתנגד לעקדה, כי ידוע שהחוקים  בסך הכל מוציאים לפועל את רצון האל ומקיימים אותו ואינם ישות בפני עצמם. והיות שהם משרתיו עושי דברו, הרי שהם כפופים למרותו.

ולכן ניתן לומר, כי אברהם מתיחס אל בנו יצחק, כפי שהאל מתייחס לעולם שברא. אוהב אותו, אך יחד עם זאת מעמיד אותו על ידי חוקים ומגבלות. לכן מספר המדרש כי בשעת העקדה פרחה נשמתו של יצחק וכהו עיניו, לומר כי עיני חכמת המדעים כהות (אינן מסוגלות לראות ולהסביר) תופעות שהן מעבר למושכל האנושי, כי נר ה' נשמת אדם, כלומר האדם אינו רואה באמצעות העיניים, אלא באמצעות הנשמה, ובזמן שהיא עולה ונעלמת ומתאלמת באור אינסוף, כפי שקרה בעקדה, העיניים נותרות כארובות חשכות.

אך האל הטוב אינו זקוק למתנות אדם ובוודאי שלא לקורבן אדם, רק למוכנות הנפשית שלו, להתקרב יותר ולראות רחוק יותר ושקוף יותר. לכן כאשר אברהם מוכן לתפוס כי חוקי הבריאה נתונים תחת מרות אחת, באותו הרגע ממש, שמע את הקול, אל תשלח ידך, ר"ת את"י ובצופן א"ת ב"ש אמת, והוא רואה אי"ל, כאשר אותו איל נאחז בקרניו בסבך, והנה לאיל ב' קרנים וגימטריה של ב' פעמים קרן הרי ש"ת, או 700, להורות כי חוקי הטבע (שבע) הם הנרצים לעקדה ולקשירה תחת מהות אחת.

שנה טובה ומתוקה

באין חזון יפרע עם על הקשר שבין דוד ושלמה משלי ותהלים

שלום לכולם,

למה התכוון משלי הוא שלמה המלך במאמרו כי בְּאֵין חָזוֹן יִפָּרַע עָם, מדוע ממשיך הפסוק במילים וְשֹׁמֵר תּוֹרָה אַשְׁרֵהוּ, ומה הקשר שלו לפסוק מתהלים (פ"ז, ב') אֹהֵב יְהוָה שַׁעֲרֵי צִיּוֹן מִכֹּל מִשְׁכְּנוֹת יַעֲקֹב, שכתב אביו, דוד המלך, בעל התהלים.

חזון, הוא דימוי, או תמונה, סמל, או משל, שאפשר ללכת לאורו או לשאוף אליו. אומר שלמה באין חזון - כלומר ברגע שאין דימוי או תמונה אלטרנטיבית שלאורה ניתן ללכת, העם נפרע, כמו שיער פרוע, שאין לו כיון ואין לו צורה, כלומר מתפזר ומתפרק למרכיביו.

על החזון, התמונה, הדימוי או המשל, אחראים הנביאים, ככתוב ביד נביאים אדמה, אך משחרב הבית, נגנזה הנבואה והוצפנו משליה. לזאת כיון שלמה כאשר אמר באין חזון, כלומר בלי תמונה שנלך לאורה, העם מתפרק ומתפזר, כי החזון, הוא האגד, הדבק שמדביק את כל חלקי הפסיפס יחדיו.

ומכיון שראה שלמה את הימים הללו קרבים ובאים, השאיר לנו קופת חסכון קטנה ממנה נוכל לשאוף מעט אויר, מדוע? כי הסכנה שבהתפוררות העם, תכנס שנאה עזה בליבות האנשים, לכן יעץ לנו רפואה ואמר, ושומר תורה אשרהו, כי במקרה של פזור ופרוד, היסוד היחיד שמסוגל ללכד את ליבות האנשים יחד היא התורה, לא במובן של הלכה, אלא במובן של טקסט הנושא סיפור עמוק מאוד הנוגע לכולנו.

לכן אמר דוד המלך, אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב, וכאשר אומר הכתוב שערי ציון, הוא אינו מתכוון רק לשערי הגשמיים של ירושלים, אלא לשערים הרוחניים של ציון, ישאל השואל ובצדק מה הם השערים הרוחניים של ציון, ויש לומר כי ציון גימטריה יוסף (156), כלומר גם יוסף, וגם ציון הם כינויים לספירת יסוד שהיא המשפיעה כל השפע הנתון לספירת מלכות, לכן אומר דוד, אוהב ה' את שערי ציון, כי שער הוא הפתח בו נשפע השפע, אוהב ה' את השערים של ספירת יסוד הוא המשפיע המכונה ציון, כי ה' נקרא טוב ומיטיב ומשום כך הוא אוהב להשפיע, לכן אוהב ה' שערי ציון שהוא מקום המפגש של המשפיע עם המושפע, וזה אינו מקום גשמי, אלא מקום וחלל פנוי בנפשו של האדם פנימה. כעת נשאלת השאלה מדוע אוהב ה' את שערי ציון מכל משכנות יעקב?

איך ייתכן שאוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב, היכן משכנות יעקב, הרי למדנו מפרשת בלק את הפסוק, "מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל", אם כן למה משכנות יעקב? משכנות יעקב אלו הם המקומות הארעיים בהם התגורר יעקב, חרן, ומצרים. אל מצרים ירד יעקב בשבעים נפש, מצרים הרוחנית היא מקום של משכן עולם החומר המיצר על האדם, לכן אומר דוד, אוהב ה' את שערי ציון, אלו הם מקומות המפגש הנפשיים הפנימיים בהם נפגש המשפיע עם המושפע, כי יכול להשפיע לו רוחניות, כדי שיהיה כמוהו, לכן אוהב ה' את שערי ציון מכל משכנות יעקב, כי במקום משכנות יעקב (חרן ומצרים) היו משועבדים לחומר, לכן מעיד דוד, על אהבת ה' את חיי הרוח, ולא את חיי החומר.

...

בהשראת רבי משה דוד ואלי ובאורו על דרך הפרד"ס לספר משלי