שלום לכולם,

מכירת הבכורה, הנדריק טר ברוגן (1588 - 1629) צייר הולנדי במרכז התמונה התאומים יעקב ועשו, עשו מימין מעומד עם תליו וכליו, לשמאלו יעקב מיושב מגיש נזיד עשים בימין, בעומק עומדת רבקה האם מאחורי יעקב בקומת עשו, יעקב נראה כתוכה של רבקה יצחק הוא צללית דקה מיושבת מאחורי עשו, יחסי האלכסון עשו רבקה ישנו את התמונת הבכורה

היום בו הכין יעקב אבינו נזיד עדשים, הוא היום בו נפטר אברהם אבינו ע"ה, לכן הכין בו נכדו יעקב נזיד עדשים שהוא מאכל להברות את החולה ואת האבל. אברהם חי מאה שבעים וחמש שנים, ובמותו היה יצחק בנו, בן שבעים וחמש שנה. יצחק נולד לאברהם בהיותו בן מאה שנה, ובן ארבעים לקח את רבקה, עשרים שנים התפלל יצחק עליה שתלד, ובהיותו בן שישים שנה נולדו התאומים, מכאן שכאשר מת אברהם, היו יעקב ועשו בני חמש עשרה שנים, זה שכתוב ויגדלו הנערים (בראשית כה, כז).

אותו היום בו הכין יעקב אבינו נזיד, היה לא רק יום מותו של אברהם אבינו ע"ה שמת בשיבה טובה, אלא היה יום מותו של נמרוד, צורר אברהם, שהשליך אותו אל כבשן האש באור כשדים. נמרוד לא מת בשיבה טובה כאברהם, אלא נהרג ע"י נכדו של אברהם אבינו, עשו. נמרוד היה גיבור ציד לפני ה', ומה פירוש גיבור צייד לפני ה', הפירוש הוא, שהוא היה צד את דעת הבריות ומסית אותם נגד ה', וכיצד היה עושה זאת? באמצעות טקטיקה מיוחדת, עליה נקרא בהמשך.

לאחר חטא עץ הדעת, הכין ה' אלהים כתונות עור לאדם וחוה, שיוכלו להתלבש בהם בעולם הזה, ושלח אותם מגן עדן. את כותנות העור הללו, כעבור עשרה דורות, לקח איתו נח לתיבה, ושמר עליהן בזמן המבול. כאשר יצאו נח ובניו מן התיבה, גנב אותם חם, ונתן אותם אותם לנכדו נמרוד (בן כוש). נמרוד היה לובש את כותנות העור הללו, ושוב אין המדובר בבגדים גשמים, אלא מדובר בלבושי המוחין, ביכולת דיבור ורטוריקה, כמו הנחש הקדמון, והיה צד את הבריות ומטעה אותם, כדי שלא יאמינו באל אחד.

על פי ספר הישר, נמרוד ידע על עשו, נכד אברהם, ורצה להרגו, לכן היה מתנכל לו להמיתו, עשו שידע זאת ארב לו, הרגו, ולקח ממנו את כתונות העור, אלו בגדי החמודות, שכל הבריות חמדו אותם, והגיע עייף ותשוש לאוהלו של יעקב, והוא קץ בחייו, נשאלת השאלה מדוע?

לעשו יש ביד את מה שחפץ בו כל צייד, יש לו בגדי החמודות, יותר מזה הוא לא צריך, והוא מבקש מיעקב שילעיט אותו מן האדום האדום הזה, יעקב מתנה את מתן המאכל במכירת הבכורה, עשו שקץ בחייו, לאחר הריגת נמרוד, אינו חפץ בחיים רוחניים ובוודאי שלא בבכורה, שהיא תולדה שלהם, לכן הוא מוכר בכורתו ליעקב בהיותם בני י"ה שנים.

כל טוב לכולם הצלחה וברכה וחודש כסלו טוב

שלום לכולם,

שאל השואל, איזו תנועה רווחת יותר בעברית, תנועת O או תנועת U, לכאורה שאלה בענייני לשון, אך לא רק, היות שמנועי החיפוש של גוגל הובכו מן השאלה, זכרנו כי ספר הזהר מדבר על תנועות באופן הבא:

תנועת חולם מופיעה כנקודה מעל האות ו', ברוחניות תנועת חולם O, נבחנת למהות של לחסד, ככתוב חסד אל כל היום, ואילו תנועת U תנועת השורוק, כאשר הנקודה היא בבטן האות ו' נבחנת למהות החכמה, כאשר אדם עושה מעשים טובים זה נבחן לתנועת O כמו במאמר ויהי אור, ואילו כאשר יש לו הבנה, זה נחשב לתנועת U, כלומר אדם לפני שתופס משהו הוא בבחינת תנועת חולם O, ומצב חולם dreaming ואחרי שתפס משהו בשכל, זה נחשב לתנועת U, היות שכתוב עולם חסד יבנה, בנין העולם נסמך על חסד, ואילו החורבן נמשך מתנועת U שעניינה קבלת חכמה כמו במילה אוּר כַּשְׂדִּים המסמלת קבלת חכמה, ומסמלת חורבן, לכן יצא אברם משם.

ומה ששאל השואל בתחילה היא שאלת אברם שהיה באור כשדים, מה יש יותר יותר בעולם חסד או חכמה, מים או אש, היות שאלו שני כתובים (אלמנטים) המכחישים זה את זה, אמר לו הקב"ה לך לך, כלומר צא מן המחשבות הללו, מן האצטגנינות שלך (עבודת כוכבים וחישובים אינסופיים) שאין בהם יכולת להכריע, ומשם (מאור כשדים)

הלך לחרן ובא לארץ כנען. שלימים תקרא ארץ ישראל, ושוב אם ישאל השואל מה יש יותר, חסד או חכמה, ימין או שמאל, תנועת O או תנועת U, התשובה תהיה לא מה יש יותר אלא מה האלמנט המכריע בין השניים, והאלמנט המכריע בין שתי התנועות, או שני הקווים, או שני היסודות, הוא תנועת חיריק (i) שהיא נקודה מתחת האות, לכן היה צריך אברם לעזוב את האש (חכמה) אור כשדים, ולהגיע לארץ כנען, (ארץ ישראל) שהיא קו אמצעי והמכריע. כי המכריע (קו אמצעי) נקרא אמת ושלום. לכן נתבקש אברם למול את עצמו בארץ, כי המילה נבחן לאות י' ברית קודש, והברית נחשב תמיד לשון מאזניים, בין שני השוקיים, כי ב' שוקיים לאדם ימין ושמאל ואות ברית מכריע בניהם.

חיריק

שלום לכולם,

הפעם זאת עצם מעצמי בשר מבשרי לזאת יקרא אישה כי מאיש לוקחה זאת

לאישה, שנבנתה עזר כנגדו, קרא אדם בשם אישה והבאור הוא כי מאיש לוקחה זאת, כלומר השורש הוא איש, והענף הוא אישה, הזכר הוא איש והאישה נקבה. כמו שאנו מכנים לאדם שנולד בירושלים - ירושלמי, ומי שנולד בטבריה אנו מכנים - טברייני, כלומר אדם נקרא ע"ש מקורו.

נשאלת השאלה מדוע לא הסתפקה התורה במונחים הכללים איש ואישה, מדוע היה צריך להנתן לאישה שהיתה עזר כנגדו שם פרטי, ומנין גזר אדם, שהיה בעל שם פרטי שמה של אשתו, ואיך קשורים שמותיה של העזר כנגדו, לשם ה', כל זאת ועוד ברשימה הבאה.

לאחר שיוצר ה' אלקים אדם עפר מן האדמה, הוא מניח אותו בגן עדן לעבדה ולשמרה, מצווה אותו שלא לאכול מעץ הדעת טוב ורע, ורואה למעשה, כי האדם לבדו, אין לו עזר כנגדו, אין לו שותף מתאים. במהלך יצירה מפליא יוצר ה' אלקים מן האדמה את חית השדה ועוף השמים, ומביא אותם לאדם, לראות מה יקרא להם, כי כאשר מתבונן אדם בחית השדה ובעוף השמים הוא רואה את טבעם ומעניק להם שמות לפי חיותן תכונתם ואופיים, כלומר לפי כוח הנפישה והתנועה שבהם, אך מכל השמות שקורא האדם לחית השדה לעוף השמים ולבהמה, לא מוצא האדם עזר כנגדו, כלומר אף אחד מן השמות שהוא קורא לחיות לעופות ולבהמות לא יכול למלא את החלל הפנימי העצום שיש בו, אף אחד מן השמות לא פונה אליו, אף אחד מן השמות לא ממלא פנימיותו, אף אחד מן השמות לא מניע בו את החלל הפנימי שנותר בו מאז יצירתו, האדם נעצב מתעייף ונרדם.

בעת תרדמתו לוקח ה' אלהים צלע מן האדם, סוגר בשר תחתנה, בונה את הצלע שלקח מן האדם לאשה ומביא אותה אל האדם. האדם מתבונן בה ואומר: "הפעם זאת, להבדיל מכל הפעמים האחרות בהן הובאו לפניו חיות בהמות ועופות, "עצם מעצמי ובשר מבשרי, לזאת יקרא אישה כי מאיש לוקחה זאת".

מה למעשה אומר אדם, הוא לא מדבר על צלעות בקר, או כבש, זו אינה שיחה שמתנהלת אצל הקצב, מה היא הצלע המדוברת? ויש לומר כי שם ה' הפשוט במידת הרחמים נכתב י', ה', ו', ה'. וגימטריה של 26 או כ"ו, את שם ה' ניתן לכתוב במילוי האות אלף והוא ייכתב כך: יוד, הא, ואו, הא, באופן זה גימטריה של שם ה' במילוי אלפין יהיה 45 שהוא גימטריה של המילה אד"ם, כלומר שם אד"ם הוא שווה ערך לשם ה' במילוי האות א'.

נמצא כאשר כתוב ויפל ה' אלקים תרדמה על האדם ויישן, פירושו שהאדם מתחיל לרדת משם מ"ה, משם אד"ם, כי תרדמה אותיות תרד מ"ה, וה' אלקים מוריד ממנו תוך כדי שינה, אותיות משמו. אומר השל"ה הקדוש כי כאשר נוריד משם מ"ה, או שם אד"ם שהם גימטריה 45 את שמו הפשוט במידת הרחמים (הוי"ה) שהוא גימטריה כ"ו נקבל שם חוה.

כי אותיות השם הפשוט יהו"ה הוא 26, ואותיות המילוי שלו הן וד, א, או, א' שהן גימטריה חו"ה

י           ה           ו              ה         אותיות ה' הפשוט כ"ו או 26

 וד          א          או             א       אותיות המלוי גימטריה חו"ה או 19 

_____________________

אד"ם        או שם מ"ה                    45

.....

כל טוב לכולם הצלחה וברכה

שלום לכולם,

גנרל אלנבי בכניסה למגדל דוד בירושלים 11 בדצמבר 1917, תמונה ויקיפדיה

הצהרת בלפור נחתמה בחודש נובמבר 1917 ונתנה א"ל שנים לפני קום מדינת ישראל (1948) . מה מיוחד כל כך בהצהרת בלפור, מה היא מלמדת אותנו, וכיצד רומז הקשר שבין הצהרת בלפור לקום מדינת ישראל, לאותיות השם הקדוש, כל זאת ועוד ברשימה הבאה.

בשלהי מלחמת העולם הראשונה שהתרחשה בין השנים 1914 - 1918 בתאריך ב' לחודש נובמבר 1917 חתם שר החוץ הבריטי לורד בלפור על מסמך הקושר בין ארץ ישראל לעם ישראל. מסמך זה נודע לימים בכינוי "הצהרת בלפור". בהצהרה נכתב "כי ממשלת הוד מלכותו רואה בעין יפה הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל". הצהרת בלפור הפיחה חיים בתנועה הציונית שראתה במתן המסמך אור ירוק לחידוש הישוב היהודי בארץ ישראל. יש לציין כי בשנת 1917 גם נחתמו ארבע מאות שנים של שלטון תורכי בארץ ישראל, והאיתות שנתנה ממשלת הוד מלכותו בהצהרת בלפור, ביחד עם הסכם סייקס - פיקו שנחתם בחודש מאי 1916 על חלוקת אזורי השפעה במזרח התיכון בין בריטניה וצרפת ביום שתתקפל משם האימפריה העות'ומאנית דשנו בשמן את עצמות כל בית ישראל.

עד כאן עובדות הסטוריות שניתן למצוא להן סימוכין בכל רחבי הרשת, אך מכיוון שאין אנו עוסקים בהסטוריה גרידא, אלא בהתפתחות רוחנית של עם ישראל, ננסוק מעט למעלה, נתרחק מעט מכוח המשיכה של כדור הארץ המכחיש כל התפתחות רוחנית והכרה אלוקית ונביט על אלפי השנים האחרונות דרך מעוף הציפור בהנחה כי אותה ציפור חיה אלפי שנים.

כאשר נתבונן על מהלך ההסטוריה באופן רציף נוכל לראות כי שמו הגדול במידת הרחמים הוא שם בן ד' מלווה אותנו לכל אורך, רוחב ועומק ההסטוריה, נוכל לראות כי כאשר בנה שלמה המלך את בית המקדש הראשון, רמז לנו הברוך הוא על אות י' דשם הוי"ה, כי אות י' הוא בחכמה, והמלך שלמה היה חכם מכל אדם, ובנה את הבית בחכמה, שנאמר בחכמה יבנה בית.

לעומת זאת, בבית השני שבנה כורש מלך פרס, שהיה מאומות העולם רמז לנו הברוך הוא על אות ה' ראשונה משם הוי"ה, והתקיים הבית 580 שנה שהוא י' פעמים נ"ח שהיה אבי אומות העולם. כלומר בבית ראשןן ובבית שני באו לידי בטוי אותיות י"ה דשם הוי"ה, אך לאחר חורבן בית שני משהסתלקו ופרחו אותיות י"ה, שהם חכמה ובינה משם הוי"ה ברוך הוא, ונותרו אותיות ו"ה בלבד, נתנו לנו ששה סדרי משנה כנגד אות ו' דשם הוי"ה ואלו החזיקו אותנו בימי הגלות והחורבן, עליהם אמר הרח"ו במחשכים הושיבני זה תלמוד בבלי, ואילו מדינת ישראל הוקמה כנגד אות ה' דשם הוי"ה, שהיא ענייה ודלה שאין לה משלה אלא מה דיהיב לה זעיר אנפין בעלה, העשיר השמח בחלקו, שיכול לתת לה ו' של חלקו (כי חלקו נכתב חלק ו') הוא רוּחַ יְהוָה רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת יְהוָה.

ויהי נעם ה' אלוקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו

כל טוב ושבת שלום

שלום לכולם,

איזהו עשיר השמח בחלקו, בחלק הנוסף שלו שיכול לתת ממנו ולשתף עימו

המשנה במסכת אבות מביאה ד' אמיתות בשם בן זומא ואלו הן:

איזהו חכם, הלומד מכל אדם, איזהו גבור הכובש את יצרו, איזהו עשיר השמח בחלקו, ואיזהו מכובד המכבד את הבריות, ד' אמיתות אלו מכוונות כנגד שם בן ד':

איזהו חכם, כנגד י' דשם הוי"ה, שהוא בחכמה

איזהו גיבור, כנגד ה' ראשונה דשם הוי"ה, שהוא בבינה (שנאמר אני בינה לי גבורה)

איזהו עשיר כנגד ו' דשם הוי"ה, שהוא כנגד תפארת

איזהו מכובד כנגד ה' דשם הוי"ה, שהוא כנגד מלכות

שלא כדרך העולם לפרש איזהו עשיר השמח בחלקו שאומרים שאדם צריך להיות מסופק ומאושר במה שיש לו ולא ירצה יותר, אנו מביאים פירוש הפוך.

היות שהאמירה איזהו עשיר השמח בחלקו מתייחסת לספירת תפארת הוא אות ו' דשם הוי"ה הכולל שש ספירות חג"ת נה"י הרי שיש לו יתרון של אחד שלם על ספירות מלכות הנבחנת לאות ה' דשם הוי"ה שערכה חמש, נמצא איזהו עשיר השמח בחלקו, הוא איזהו עשיר השמח בחלקו הוא בחלק השישי לו, בחלק הנוסף שלו על האות ה', כי כאשר יש לו חלק נוסף הוא יכול לתת אותו למלכות, שהיא עניה ודלה ואין לה משלה אלא מה שנותן לה זעיר אנפין בעלה (אות ו' דשם הוי"ה), וזה ענין העשירות, עשיר הוא מי שיכול לתת ולשתף, והוא גם הצדיק המחבר בין שמים לארץ.

כל טוב לכולם הצלחה וברכה

...

על פי כתבי האר"י שער מאמרי רז"ל פרקי אבות

שלום לכולם,

ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה

בברכת אבות שאנו אומרים בתפילת שמונה עשרה, היא תפילת עמידה, אנו אומרים את המילים הבאות:

בָרוּךְ אַתָה ה', אֱלוֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, אֱלֹהֱי אַבְרָהָם, אֱלֹהֵי יִצְחָק, וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב, הָאֵל הַגָּדוֹל, הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא, אֵל עֶלְיוֹן, גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים, וְקֹנֵה הַכֹּל, וְזוֹכֵר חַסְדֵי אָבוֹת וּמֵבִיא גוֹאֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶם לְמַעַן שְמוֹ בְּאַהֲבָה. מֶלֶךְ עוֹזֵר וּמוֹשִיעַ וּמָגֵן. בָּרוּךְ אַתָה ה', מָגֵן אַבְרָהָם.

למה מכוונים הדברים, ויש לומר כי אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב מכוונים לחב"ד, אלו ג' המוחין, אשר אברהם הוא בחכמה יצחק בבינה, ויעקב בדעת, האל הגדול הגבור והנורא סובב על חג"ת, חסד גבורה תפארת, באופן הבא, האל הגדול  - חסד (קו ימין), הגבור - גבורה (קו שמאל), והנורא - תפארת (קו אמצעי) גומל חסדים טובים סובב על ה' חסדים חסד, גבורה, תפארת, נצח הוד המושפעים ליסוד הנקרא קונה הכל, וזוכר חסדי אבות, שאבות הם חב"ד, וחסדי אבות הם חג"ת, ומביא גואל לבני בניהם, אלו נה"י הנבחנים לבני בנים של האבות, כי האבות הם חב"ד, בנים הם חג"ת ובני בנים הם נה"י, למען שמו באהבה, וכל השתלשלות האורות הללו כדי להוריק ברכה לשמו, כי מטרת הבריאה היתה להטיב לנבראיו, לכן כתוב למען שמו, כלומר כדי למלא את שמו באהבה, שזו היתה הסיבה לבריאת העולם.

ברכת אבות

לפי כתבי האר"י שער הכוונות א' מאמר דרוש ב' בענין כוונת עמידה

כל טוב לכולם הצלחה וברכה