שלום וברכה לכולם,

מהו שכתבה התורה, וַיִּנָּחֶם יְהוָה כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ, הרי ידוע כי לה' אין גוף ואין לו דמות גוף, ואם כך, אם אין לו גוף הרי אין לו לב, כי לב נמצא בגוף, גם נאמר כי לא מחשבותי מחשבותיכם (ישעיהו נה ח). ואם כן, איך יכולה לכתוב התורה, וינחם ה', וכי ה' חסר משהו שהוא צריך לנחמה? ולא עוד כי כתבה תורה כי עשה את האדם בארץ, וכי לא מחשבתו של הברוך הוא מגיד מראשית אחרית, האם מעשיו של הקב"ה הם כמעשה ידי אדם, שעושה דבר מסוים בארץ ורואה כי מעשיו אינם מחשבתו ומתעצב אל ליבו, האם להקב"ה יש הפרש בין מחשבה למעשה, כפי שאנו רואים פעמים רבות אצל בני אדם המתכננים ורואים דברים שלמים בליבם, אך כאשר הם באים לידי בצוע, הכל כעורבא פרח? החלום ה"מושלם" שהיה במחשבתם אינו בר ביצוע, ואם הוא בר ביצוע הרי שהוא לקוי מאוד, והאדם מתעצב כי אין מחשבתו ומעשיו שוויים? האם התורה גורסת שהאל ברוך הוא נברא בדמות אדם? ויש לומר כי חס ושלום לומר שהאל נברא בדמות אדם, וכי הוא יציר דמיונו של האדם, כי אין מחשבה תופסת בו כלל ועיקר, אלא מידות הברוך הוא נכרות לאדם כפי דבקותו של האדם בבורא, ולא כפי שהבורא יתברך הוא בפני עצמו, כי כשהוא כלפי עצמו, אין לנו מושג בו, וכל דבר שאדם תופס באלקות, כל מידה שאדם תופס בבורא, הוא אך ורק לפי קנה המידה שלו, שהוא דמות אדם, ולא יותר מזה, כלומר כל מה שתופס האדם בבורא הוא איזו שהיא התגלות מעשר ספירותיו, המתגלות כל פעם באופן שונה לפי מאורעות הזמן, אך התגלות הספירות ממנו, אינן הוא כשהוא לגבי עצמו.

ונחזור לענין, מהו רזא דמילה וַיִּנָּחֶם, הרי אמרנו כי הקב"ה אינו חסר דבר, מהו אם כן הכח הפועל במילת וַיִּנָּחֶם, אלא יש לומר כי במילת וַיִּנָּחֶם, פועל כח החסד, כיצד? אות י' דגושה דגש חזק אחרי אות ו' החיבור, אות נ' דגושה דגש חזק (בנין נפעל) הרי שתי נקודות, ואות י' חרוקה הרי שלוש נקודות כעין סגול, שהוא בספירת חסד, ואילו במילת וַיִּתְעַצֵּב, הצ' דגושה דגש חזק (בנין התפעל) ומתחתיה נקוד צירה, הרי שלוש נקודות בציור סגולתא, כנגד ספירות כתר חכמה ובינה,  וזה שכתב בעל הסולם באור הבהיר, שלא יהפוך הסגול לסגולתא,  (אור הבהיר סימן חיריק) כי הסגול שהוא חסד תנועתו ממטה למעלה, כלומר הוא בנוי על חיריק, שהוא קו אמצעי, ומעליו צירה, ואילו הסגולתא שהוא הג"ר, ג' ספירות ראשונות, כתר חכמה ובינה, כאשר תנועתו הוא מלמעלה למטה, כתר, ראשון מלמעלה, חכמה, נקודה ראשונה מימין, ובינה נקודה שניה משמאל, לכן כתבה התורה ויתעצב (האדם) אל לבו, כי כל המשכה של חכמה מלמעלה למטה ממשכת אורות ללא כלים, חכמה ללא חסדים, וחכמה ללא מעשים טובים, כלומר ללא כלים להתישב בהם, אינה מאירה ועל זה נאמר בכל עצב יהיה מ(י)ותר (משלי יד כג) כי לבו גימטריה חל.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן

בס"ד

שלום וברכה לכולם,

דיו לעבד להיות כרבו

מה פירוש הביטוי דיו לעבד להיות כרבו, מי הוא העבד, מי הוא הרב, ואיך יכול להשתוות עבד לרב? נקרא בזהר פרשת תרומה.

בס"ד

שלום וברכה לכולם,

יונה מוקא אל היבשה ממעי הדג

על הקשר שבין יונה הנביא למעשה בראשית וליציאה ממצרים, מספר לנו ספר תיקוני זהר דף נד א. נקרא את הדברים ואת תרגומם.

דָּבָר אַחֵר וַיְמַן יהו"ה דָּג גָּדוֹל לִבְלוֹעַ אֶת יוֹנָה (יונה ב, א), דָּא עֲנִיּוּתָא, דְּאִיהוּ עִִצֶב, וְנוּקְבָא דִילֵיהּ עִצָּבוֹן, דְּכוּרָא דָג נוּקְבָא דָגָה, דָּא הוּא (שם, ב) וַיִּתְפַּלֵּל יוֹנָה אֶל יהו"ה אֱלֹהָי"ו מִמְּעִי הַדָּגָה, מִכַּפְנָא דַעֲנִיּוּתָא דְמָטֵי לִמְעוֹי דְּיִשְׂרָאֵל, בְּהַהוּא זִמְנָא וַיֹּאמֶר יהו"ה לַדָּג וַיָּקֵא אֶת יוֹנָה וְגוֹמֵר(שם, יא), בְּדוֹחֲקָא דִדְאָגָה דִלְהוֹן דְּדוֹאֲגִין מִן עֲנִיּוּתָא, מִדּוֹחֲקָא יִפְקוּן מִן גָּלוּתָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ש"ב כב, כח) וְאֶת עַם עָנִי תּוֹשִׁיעַ, דָּא נְבוּאָה דְיוֹנָה דְנִתְנַבָּא דְיִפְקוּן יִשְׂרָאֵל מִן גָּלוּתָא בִדְאָגָה (ס"א: בדוחקא) דַעֲנִיּוּתָא, וּבִימִינָא יִפְקוּן, (דף נד ע"א) בְּגִין דְּצַדִּיק חַ"י עָלְמִין אִיהוּ עָנִי דְאִתְקַשַּׁר בִּימִינָא, דְאִיהוּ פֶּסַח, כְּגַוְונָא דְיִשְׂרָאֵל דְּאִתְּמַר בְּהוֹן (יחזקאל טז, ז) וְאַתְּ עִרוֹם וְעִִרְיָה, וְהַאי יוֹנָה אִיהִי יוֹנָה דְתֵיבַת נֹחַ.

תרגום לעברית: דבר אחר וימן ה' דג גדול לבלוע את יונה (יונה ב' א') זו עניות [כלומר העניות נמשלה לדג גדול שבולע את יונה, ומהי?] זהו עצב, והנוקבא של העצב היא עצבון [שנאמר בעצבון תאכלנה] הזכר [נקרא] דג והנוקבא [נקראת] דגה. זה הוא שכתוב (יונה פרק ב') ויתפלל יונה אל ה' אלהיו ממעי הדגה, מרעב העניות שהגיעה אל מעי ישראל, באותו זמן ויאמר ה' לדג ויקא את יונה אל היבשה (יונה ב' י"א) בדחק הדאגה שלהם שדואגים מן העניות, מדחק יצאו מן הגלות, הוא זה שכתוב (שמואל ב' כב כח) ואת עם עני תושיע, זאת נבואה של יונה שנתנבא שיצאו ישראל מן הגלות בדאגה (ס"א בדוחק) העניות, ובימין יצאו, מפני שהצדיק שהוא ח"י עולמות, הוא עני, ונקשר בימין, שהוא פסח, כגון ישראל הנאמר בהם (יחזקאל טז ז') ואת ערום ועריה [ערום בזכר, ועריה בנוקבא, כלומר לכאורה אין משפיע ואין מקבל] וזה יונה (הנביא) הוא יונה של תיבת נח.

דָבָר אַחֵר (יונה ב, יא) וַיֹּאמֶר יהו"ה לַדָּג וַיָּקֵא אֶת הַיוֹנָה אֶל הַיַּבָּשָׁה, קָם סָבָא מִבָּתַר טוּלָא פָּתַח וְאָמַר, וְהַמָּן כִּזְרַע גַּד הוּא (במדבר יא, ז), מַאי כִּזְרַע גַּד, אֶלָּא גַד אִיהוּ יְמִינָא וּשְׂמָאלָא, גְמוֹ"ל דַּלִּי"ם, כִּזְרַע גַּד דָּא יוֹנָה י' וַדַּאי, טִפָּה חִוַּורְתָּא, דְּבֵיהּ אִשְׁתַּלִּים גַּד וְאִתְעֲבִיד גִּיד, וְעַל דָּא הַאי זַרְעָא דְאִיהִי יוּ"ד דְּאִיהִי טִפָּה קַדִּישָׁא, אִתְּמַר (יונה ב, יא) וַיָּקֵא אֶת יוֹנָה אֶל הַיַּבָּשָׁה דְאִיהִי נוּקְבָא, וּמִמַּה דַּהֲוַת יַבָּשָׁה ה' אִתְקְרִיאַת אֶרֶץ, לְאַפָּקָא זַרְעִין וְאִיבִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית א, י) וַיִּקְרָא אלהי"ם לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ, וּלְמִקְוִה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים, דָּא מִקְוִה יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעוֹ בְּעִת צָרָה (ירמיה יד, ח).

תרגום לעברית: דבר אחר (יונה ב, יא) ויאמר ה' לדג ויקא את יונה אל היבשה, קם סבא מאחרי הצל [כי טולא בארמית הוא צל, ומתכוון הכתוב לומר כי הסבא רוצה לגלות סוד, כי סוד הוא מכוסה ונבחן שנמצא מאחורי הצל, שצל נקרא הסתרה] פתח [את צינור השפע] ואמר פסוק מובן ליודעי סוד, והמן כזרע גד הוא (במדבר יא ז) מה הוא כזרע גד, אלא גד הוא ימין ושמאל [שהוא גומל דלים, גומל סובב על ימין, דלים סובב על שמאל] כזרע גד, זה יונה, י' ודאי [כאן משוה הכתוב את יונה לזרע גד, מדוע? כשם שג-ד הוא גומל דלים כלומר יש בו משפיע ומקבל, מיטיב ומוטב, כי ג' שלוש מספר אי זוגי הנבחן לזכר, וד' ארבע מספר זוגי הנבחן לנקבה, כך גם יונה [כלומר אות י' שבשם יונה] שהיא טיפה לבנה אשר בה נשלם גד (בגימטריה שבע) ונעשה גיד (בגימטריה שבע עשרה שהוא בגימטריה טו"ב) ועל זה אותו זרע שהוא יו"ד, שהוא טיפה קדושה נאמר (יונה ב, יא) ויקא את יונה אל היבשה, שהיא הנוקבא, וממה שהיתה יבשה ה' נקראת ארץ להוציא זרעים ופירות, הוא זה שכתוב (בראשית א, י) ויקרא אלהים ליבשה ארץ, ולמקוה המים קרא ימים, זה מקוה ישראל מושיעו בעת צרה (ירמיה יד, ח). פירוש, מדוע דורש הסבא את הפסוק והמן כזרע גד ומשווה בינו לבין יונה, מה בין הביטוי 'כזרע גד' ליונה? ויש לומר כי כפי שבזרע המן יש ימין ושמאל משפיע ומקבל מיטיב ומוטב, את אותו יחס מוצאים בפסוק המספר על יונה, 'ויקא את יונה אל היבשה', כאשר מקיא הדג את יונה ממנו, נמשלת אותה הקאה, לזריעת האות י' שבשם יונה, ביבשה, הנמשלת לאות ה' דשם הויה, ואז כתוצאה ממפגש של אות י' באות ה', של משפיע ומקבל, כתוב וירא אלהים כי טוב, כי טו"ב גימטריה שבע עשרה, ו-גיד גימטריה שבע עשרה, וכאן רומז הסבא כי הקשר של משפיע ומקבל נרמז בביטוי כזרע גד, ובפסוק המתאר את יונה מוקא אל היבשה, אותו רעיון, אך בציור שונה. כי ממפגש של משפיע ומקבל נולד רצון (ארץ) והרצון עושה זרעים ופירות, והוא מצביע על רצונו להטיב לנבראיו הנקרא טוב, ופה רומז הסבא על מקוה המים, הנקרא מקוה ישראל, ואומר כי דווקא כאשר ישראל מקווים אל מקור אחד ככתוב ויקוו המים אל מקום אחד, אז נראית היבשה, כלומר הישועה. כאן יוצר הסבא הקבלה בין שני פסוקים האחד מבראשית יקוו המים אל מקום אחד ותראה היבשה, והפסוק השני הוא מהנביא, (ירמיהו יד, ח) מקווה ישראל מושיעו בעת צרה, ואומר כ ידווקא כאשר ישראל מקווים ומתפללים למקום אחד או למקור אחד, כמפי שנקוו המים במעשה בראשית, אז נראית היבשה שהיא למעשה הישועה.

כי המים הם משל לארועי הזמן, וכאשר מייחדים את כל ארועי הזמן אל מקור אחד, אז נראת היבשה אותיות שב י"ה, כלומר רואים את ההגיון שבכל דבר ודבר, וזאת הישועה.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן

בס"ד

שלום וברכה לכולם,

מהו בעדי עדיים בפניומיות

מהו שאמר הנביא "וַתִּרְבִּי וַתִּגְדְּלִי וַתָּבֹאִי בַּעֲדִי עֲדָיִים שָׁדַיִם נָכֹנוּ" (יחזקאל ט"ז ז')? שאנו קוראים בהגדה של פסח?

ויש לומר כי הפסוק נאמר על כנסת ישראל, שלושת הפעלים ותרבי ותגדלי ותבואי, מציינים שלושה מצבים, ותרבי מלמד על פריה ורביה שהיתה לישראל במצרים שנאמר "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד", (בראשית מ"ז, כ"ז).

ותגדלי מלמד על יציאת מצרים שנאמר גַּם הָאִישׁ מֹשֶׁה, גָּדוֹל מְאֹד בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, וסמוך לו  כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה, אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם. וּמֵת כָּל-בְּכוֹר, בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם--מִבְּכוֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל-כִּסְאוֹ, עַד בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה אֲשֶׁר אַחַר הָרֵחָיִם; וְכֹל, בְּכוֹר בְּהֵמָה (שמות י"א).

ותבאי שנאמר וַיִּתְיַצְּבוּ, בְּתַחְתִּית הָהָר (שמות י"ט) למתן תורה.

גם ניתן לפרש כי שלושת הפעלים סובבים על ג' הקווין חסד דין ורחמים או ימין שמאל ואמצע באופן הבא, ותרבי במצרים  - קו שמאל (דין), ותגדלי במצות המילה - קו ימין (חסד), ותבואי למרגלות הר סיני - קו אמצעי (רחמים).

מהו אם כן כן פירוש הביטוי בעדי עדיים? יכול אדם לומר כי בעדי עדיים הוא שיא היופי ומירב התכשיטים, כפי שמקשטים כלה לקראת החתן, אך זהו פירוש חיצוני, מהו אם כן הפירוש הפנימי של בעדי עדיים? ויש לומר כי מילת בעדי היא גימטריה של שם אלהים, (86) וכאשר נתבונן במילה עדיים נראה כי אות ע' כתובה משלוש אותיות ו', אות ד' משתי אותיות ו', אות ם' סופית ארבע אותיות ו', בסך הכל תשע אותיות ו', תשע פעמים שש שהיא ערכה של אות ו' נותנות 54 ועוד שתי פעמים י' הרי 74, או עד. כלומר הצרוף בעדי עדיים פירושו עד ששם אלהים נהיה שם הויה, שהוא מקום הזיווג, כמו שכתוב שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד יְהוָה אֱלֹהֶיךָ ( הושע י"ד ב').

גם מילת עד היא אותיות דע שהוא מקום הזיווג בין חכמה ובינה, בין הבורא לנברא, ככתוב דע את אלוקי אביך ועבדהו (דברי הימים א' כ"ח).

ומהו שדים נכונו? שדים גימטריה שנ"ד ועם הכולל שהוא אחד הרי שנ"ה והוא רומז לפרצוף לבנה (הנוקבא), נכנו, נחלק לשני חלקים כ"ו, נ"נ, כ"ו הוא גימטריה של שם הויה, נ"נ גימטריה מאה, שהיא אמה, או אימא בינה, והפירוש שדים נכונו הוא שפרצוף לבנה מואר בשם הויה, הוא שמו במידת הרחמים, המושפע מאימא בינה.

שנה טובה לכולם

בס"ד

שלום וברכה לכולם,

תמונה debs-eye

מה קודם למה זכירה לשמיעה או שמיעה לזכירה? הנה ברחל כתוב "וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים, אֶת-רָחֵל; וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים, וַיִּפְתַּח אֶת-רַחְמָהּ", משמע ראשית זכר אותה אלקים, ומשום שזכר אותה, שמע אותה ופתח רחמה. כלומר סדר הפעולות הוא זכירה, שמיעה פתיחה. משל למה הדבר דומה, לאדם הנזכר כי פגישה יעודה לו, מה הוא עושה? הולך אל הדלת, או אז שומע את צלצול הפעמון מעברה האחר, ופותח את הדלת.

כלומר המוטיבציה הראשונית של שרשרת הפעולות עד הפתיחה היתה הזכירה. הזכירה היא משורש ז,כ,ר וכאשר מדברים על זכר, אנו מדברים על משפיע, כי תכונת הזכר היא הזכירה הוא זוכר מה שהיה קודם, לפני שבאנו הנה כאן לגוף, כי תכונת הגוף היא להכחיש ולשכוח את שורשו היא הנשמה. לכן הכח הזוכר באדם נחשב למשפיע.

ונחזור לענין, ויזכר לשון זכירה, ויזכר אותיות ז"ך רי"ו, כאשר ז"כ הן סכום של כ"ב אותיות פשוטות, וה' אותיות כפולות (מנצפ"ך) ביחד ז"ך, ו - רי"ו הן ג' פעמים שם ע"ב, שהוא שם הויה במילי יודין הנכתב כך: יוד, הי, ויו, הי, כלומר מילת ויזכר היא ז"ך רי"ו שהוא יורה על כלים זכים, כי בשם ע"ב במילוי יודין יש ד' פעמים אות י', וכאשר כופלים אותו ג' פעמים כדי לקבל רי"ו הרי יש בו ד' יודין כפול ג' פעמים, הרי י"ב יודין, שהם כלל הכח הפועֵל בפועַל ויזכר. וכעת י"ב אותיות י', עולות יחדיו מאה ועשרים שהן ק"ך צירופי אלקים.

בס"ד

שלום וברכה לכולם,

נישואי יעקב ללאה בתחילה, מבטיחים לעם ישראל אחיזה בעץ החיים, שהיא ההנהגה הקבועה הנמשכת מרדל"א, ומנהגת את העולם מעל מאורעות הזמן.

מה יש בלאה שאין ברחל, והוא הגורם לנישואי יעקב איתה שלא ע"פ דעתו, איזו הנהגה היא מסמלת, ואיך חופה זו שנעשתה בסתר משפיעה על חיינו אנו.

ויש לדעת כי יש ענייני הנהגה הכלולים בנצח, שהוא המקום היותר רחוק מהנבראים, ויש עניני הנהגת הזמן הקרובים יותר לנבראים. לאה שבאדם מסמלת את סוד הנהגת הנצח שבו, ששורשה בעץ החיים, לכן היא שנואה, כי הנהגת הנצח ועץ החיים שנואים על האדם, היות שהיא הנהגת קבועה, ואילו האדם אוהב הנהגה נחלפת, ומשתנה ששורשה בעץ הדעת טוב ורע.

לאה היא סוד הנהגת הנצח ועץ החיים שהוא בקביעות, ורחל היא סוד הנהגת מאורעות הזמן, שהיא הנהגת עץ הדעת טוב ורע, לעיתים טוב ולעיתים רע.

והיות כי יעקב הנקרא ישראל, עלה במחשבה תחילה, וזאת אנו למדים מן התורה, כי התורה פותחת במאמר בראשית ומסיימת במילה ישראל, וכאשר קוראים את המילה הראשונה עם המילה האחרונה, בסוד מגיד מראשית אחרית, מקבלים את הביטוי הבא, "בראשית ישראל", היה מחוייב הברוך הוא להנחיל לו נצח, בסוד נחלה ללא מיצרים (שבת קי"ח עמוד א') מה עשה? נקט תחבולה, והעמיד את לאה תחת החופה, והיות שהכלה עומדת תחת החופה מכוסה, אין החתן רואה פני הכלה, ואז בחסות החופה ובכסות ההינומה מקדש יעקב את לאה, שהיא למעשה הנהגת הנצח.

מדוע שנואה לאה ועץ החיים הנמשל בה? כי עץ החיים נותן לאדם כדי חיותו ולא יותר מכך, כי אינו זקוק ליותר, כמו המצה שאנו אוכלים בפסח, היא דקה ונעשית ונאפת תוך ח"י דקות, כדי שלא תחמיץ ולא תתנפח. אך האדם אינו מסתפק בעץ החיים, הוא גם רוצה לדעת ולתפוס נפח וישות, לכן הוא אוהב את עץ הדעת טוב ורע ואוהב את רחל שהיא הנהגת הזמן המשתנה פעם טוב פעם רע, ובעיקר חול (רחל חול אור הבהיר) מה שאין כן לאה, היא קודש.

ומאחר שרצה הקב"ה להנחיל ליעקב הוא ישראל וישורון נחלה ללא מיצרים, היה מחויב להשיאו ללאה, היא עץ החיים, תחילה. כי נישואי יעקב ללאה תולים את עם ישראל, בהנהגת הנצח, הוא עץ חיים. לכן בשם לאה יש אות ה' מה שאין כן ברחל, כי אות ה' נכתבת ג' אותיות ו', שג' אותיות ו' עולות גימטריה ח"י, לכן רחל עקרה כי אין לה אות ה' שסודה הוא ח"י, והיא נאלצת לשאול אחת מאותיות הה' של בלהה, אמתה, כדי שתוכל ללדת. והנמשל הוא כדי שעץ הדעת טוב ורע, יתן גם הוא פרות מעת לעת במאורעות הזמן, הוא צריך לשאול חיים מעץ החיים בסוד אות ה'ראשונה של הוי"ה, כי מאורעות הזמן נשפעת הארתם מנהגת הנצח העומדת בקביעות ברדל"א, בו אין השגה ותפיסה כלל.

שנה טובה לכולם, ושנזכור כי הנהגת הנצח היא הקבועה, והיא עץ חיים, והיא זו אשר מזרימה חיים למערכת העולמות כולם.

כתיבה וחתימה טובה