בס"ד

שלום וברכה לכולם,

יונה מוקא אל היבשה ממעי הדג

על הקשר שבין יונה הנביא למעשה בראשית וליציאה ממצרים, מספר לנו ספר תיקוני זהר דף נד א. נקרא את הדברים ואת תרגומם.

דָּבָר אַחֵר וַיְמַן יהו"ה דָּג גָּדוֹל לִבְלוֹעַ אֶת יוֹנָה (יונה ב, א), דָּא עֲנִיּוּתָא, דְּאִיהוּ עִִצֶב, וְנוּקְבָא דִילֵיהּ עִצָּבוֹן, דְּכוּרָא דָג נוּקְבָא דָגָה, דָּא הוּא (שם, ב) וַיִּתְפַּלֵּל יוֹנָה אֶל יהו"ה אֱלֹהָי"ו מִמְּעִי הַדָּגָה, מִכַּפְנָא דַעֲנִיּוּתָא דְמָטֵי לִמְעוֹי דְּיִשְׂרָאֵל, בְּהַהוּא זִמְנָא וַיֹּאמֶר יהו"ה לַדָּג וַיָּקֵא אֶת יוֹנָה וְגוֹמֵר(שם, יא), בְּדוֹחֲקָא דִדְאָגָה דִלְהוֹן דְּדוֹאֲגִין מִן עֲנִיּוּתָא, מִדּוֹחֲקָא יִפְקוּן מִן גָּלוּתָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ש"ב כב, כח) וְאֶת עַם עָנִי תּוֹשִׁיעַ, דָּא נְבוּאָה דְיוֹנָה דְנִתְנַבָּא דְיִפְקוּן יִשְׂרָאֵל מִן גָּלוּתָא בִדְאָגָה (ס"א: בדוחקא) דַעֲנִיּוּתָא, וּבִימִינָא יִפְקוּן, (דף נד ע"א) בְּגִין דְּצַדִּיק חַ"י עָלְמִין אִיהוּ עָנִי דְאִתְקַשַּׁר בִּימִינָא, דְאִיהוּ פֶּסַח, כְּגַוְונָא דְיִשְׂרָאֵל דְּאִתְּמַר בְּהוֹן (יחזקאל טז, ז) וְאַתְּ עִרוֹם וְעִִרְיָה, וְהַאי יוֹנָה אִיהִי יוֹנָה דְתֵיבַת נֹחַ.

תרגום לעברית: דבר אחר וימן ה' דג גדול לבלוע את יונה (יונה ב' א') זו עניות [כלומר העניות נמשלה לדג גדול שבולע את יונה, ומהי?] זהו עצב, והנוקבא של העצב היא עצבון [שנאמר בעצבון תאכלנה] הזכר [נקרא] דג והנוקבא [נקראת] דגה. זה הוא שכתוב (יונה פרק ב') ויתפלל יונה אל ה' אלהיו ממעי הדגה, מרעב העניות שהגיעה אל מעי ישראל, באותו זמן ויאמר ה' לדג ויקא את יונה אל היבשה (יונה ב' י"א) בדחק הדאגה שלהם שדואגים מן העניות, מדחק יצאו מן הגלות, הוא זה שכתוב (שמואל ב' כב כח) ואת עם עני תושיע, זאת נבואה של יונה שנתנבא שיצאו ישראל מן הגלות בדאגה (ס"א בדוחק) העניות, ובימין יצאו, מפני שהצדיק שהוא ח"י עולמות, הוא עני, ונקשר בימין, שהוא פסח, כגון ישראל הנאמר בהם (יחזקאל טז ז') ואת ערום ועריה [ערום בזכר, ועריה בנוקבא, כלומר לכאורה אין משפיע ואין מקבל] וזה יונה (הנביא) הוא יונה של תיבת נח.

דָבָר אַחֵר (יונה ב, יא) וַיֹּאמֶר יהו"ה לַדָּג וַיָּקֵא אֶת הַיוֹנָה אֶל הַיַּבָּשָׁה, קָם סָבָא מִבָּתַר טוּלָא פָּתַח וְאָמַר, וְהַמָּן כִּזְרַע גַּד הוּא (במדבר יא, ז), מַאי כִּזְרַע גַּד, אֶלָּא גַד אִיהוּ יְמִינָא וּשְׂמָאלָא, גְמוֹ"ל דַּלִּי"ם, כִּזְרַע גַּד דָּא יוֹנָה י' וַדַּאי, טִפָּה חִוַּורְתָּא, דְּבֵיהּ אִשְׁתַּלִּים גַּד וְאִתְעֲבִיד גִּיד, וְעַל דָּא הַאי זַרְעָא דְאִיהִי יוּ"ד דְּאִיהִי טִפָּה קַדִּישָׁא, אִתְּמַר (יונה ב, יא) וַיָּקֵא אֶת יוֹנָה אֶל הַיַּבָּשָׁה דְאִיהִי נוּקְבָא, וּמִמַּה דַּהֲוַת יַבָּשָׁה ה' אִתְקְרִיאַת אֶרֶץ, לְאַפָּקָא זַרְעִין וְאִיבִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית א, י) וַיִּקְרָא אלהי"ם לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ, וּלְמִקְוִה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים, דָּא מִקְוִה יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעוֹ בְּעִת צָרָה (ירמיה יד, ח).

תרגום לעברית: דבר אחר (יונה ב, יא) ויאמר ה' לדג ויקא את יונה אל היבשה, קם סבא מאחרי הצל [כי טולא בארמית הוא צל, ומתכוון הכתוב לומר כי הסבא רוצה לגלות סוד, כי סוד הוא מכוסה ונבחן שנמצא מאחורי הצל, שצל נקרא הסתרה] פתח [את צינור השפע] ואמר פסוק מובן ליודעי סוד, והמן כזרע גד הוא (במדבר יא ז) מה הוא כזרע גד, אלא גד הוא ימין ושמאל [שהוא גומל דלים, גומל סובב על ימין, דלים סובב על שמאל] כזרע גד, זה יונה, י' ודאי [כאן משוה הכתוב את יונה לזרע גד, מדוע? כשם שג-ד הוא גומל דלים כלומר יש בו משפיע ומקבל, מיטיב ומוטב, כי ג' שלוש מספר אי זוגי הנבחן לזכר, וד' ארבע מספר זוגי הנבחן לנקבה, כך גם יונה [כלומר אות י' שבשם יונה] שהיא טיפה לבנה אשר בה נשלם גד (בגימטריה שבע) ונעשה גיד (בגימטריה שבע עשרה שהוא בגימטריה טו"ב) ועל זה אותו זרע שהוא יו"ד, שהוא טיפה קדושה נאמר (יונה ב, יא) ויקא את יונה אל היבשה, שהיא הנוקבא, וממה שהיתה יבשה ה' נקראת ארץ להוציא זרעים ופירות, הוא זה שכתוב (בראשית א, י) ויקרא אלהים ליבשה ארץ, ולמקוה המים קרא ימים, זה מקוה ישראל מושיעו בעת צרה (ירמיה יד, ח). פירוש, מדוע דורש הסבא את הפסוק והמן כזרע גד ומשווה בינו לבין יונה, מה בין הביטוי 'כזרע גד' ליונה? ויש לומר כי כפי שבזרע המן יש ימין ושמאל משפיע ומקבל מיטיב ומוטב, את אותו יחס מוצאים בפסוק המספר על יונה, 'ויקא את יונה אל היבשה', כאשר מקיא הדג את יונה ממנו, נמשלת אותה הקאה, לזריעת האות י' שבשם יונה, ביבשה, הנמשלת לאות ה' דשם הויה, ואז כתוצאה ממפגש של אות י' באות ה', של משפיע ומקבל, כתוב וירא אלהים כי טוב, כי טו"ב גימטריה שבע עשרה, ו-גיד גימטריה שבע עשרה, וכאן רומז הסבא כי הקשר של משפיע ומקבל נרמז בביטוי כזרע גד, ובפסוק המתאר את יונה מוקא אל היבשה, אותו רעיון, אך בציור שונה. כי ממפגש של משפיע ומקבל נולד רצון (ארץ) והרצון עושה זרעים ופירות, והוא מצביע על רצונו להטיב לנבראיו הנקרא טוב, ופה רומז הסבא על מקוה המים, הנקרא מקוה ישראל, ואומר כי דווקא כאשר ישראל מקווים אל מקור אחד ככתוב ויקוו המים אל מקום אחד, אז נראית היבשה, כלומר הישועה. כאן יוצר הסבא הקבלה בין שני פסוקים האחד מבראשית יקוו המים אל מקום אחד ותראה היבשה, והפסוק השני הוא מהנביא, (ירמיהו יד, ח) מקווה ישראל מושיעו בעת צרה, ואומר כ ידווקא כאשר ישראל מקווים ומתפללים למקום אחד או למקור אחד, כמפי שנקוו המים במעשה בראשית, אז נראית היבשה שהיא למעשה הישועה.

כי המים הם משל לארועי הזמן, וכאשר מייחדים את כל ארועי הזמן אל מקור אחד, אז נראת היבשה אותיות שב י"ה, כלומר רואים את ההגיון שבכל דבר ודבר, וזאת הישועה.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן

בס"ד

שלום וברכה לכולם,

מהו בעדי עדיים בפניומיות

מהו שאמר הנביא "וַתִּרְבִּי וַתִּגְדְּלִי וַתָּבֹאִי בַּעֲדִי עֲדָיִים שָׁדַיִם נָכֹנוּ" (יחזקאל ט"ז ז')? שאנו קוראים בהגדה של פסח?

ויש לומר כי הפסוק נאמר על כנסת ישראל, שלושת הפעלים ותרבי ותגדלי ותבואי, מציינים שלושה מצבים, ותרבי מלמד על פריה ורביה שהיתה לישראל במצרים שנאמר "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד", (בראשית מ"ז, כ"ז).

ותגדלי מלמד על יציאת מצרים שנאמר גַּם הָאִישׁ מֹשֶׁה, גָּדוֹל מְאֹד בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, וסמוך לו  כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה, אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם. וּמֵת כָּל-בְּכוֹר, בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם--מִבְּכוֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל-כִּסְאוֹ, עַד בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה אֲשֶׁר אַחַר הָרֵחָיִם; וְכֹל, בְּכוֹר בְּהֵמָה (שמות י"א).

ותבאי שנאמר וַיִּתְיַצְּבוּ, בְּתַחְתִּית הָהָר (שמות י"ט) למתן תורה.

גם ניתן לפרש כי שלושת הפעלים סובבים על ג' הקווין חסד דין ורחמים או ימין שמאל ואמצע באופן הבא, ותרבי במצרים  - קו שמאל (דין), ותגדלי במצות המילה - קו ימין (חסד), ותבואי למרגלות הר סיני - קו אמצעי (רחמים).

מהו אם כן כן פירוש הביטוי בעדי עדיים? יכול אדם לומר כי בעדי עדיים הוא שיא היופי ומירב התכשיטים, כפי שמקשטים כלה לקראת החתן, אך זהו פירוש חיצוני, מהו אם כן הפירוש הפנימי של בעדי עדיים? ויש לומר כי מילת בעדי היא גימטריה של שם אלהים, (86) וכאשר נתבונן במילה עדיים נראה כי אות ע' כתובה משלוש אותיות ו', אות ד' משתי אותיות ו', אות ם' סופית ארבע אותיות ו', בסך הכל תשע אותיות ו', תשע פעמים שש שהיא ערכה של אות ו' נותנות 54 ועוד שתי פעמים י' הרי 74, או עד. כלומר הצרוף בעדי עדיים פירושו עד ששם אלהים נהיה שם הויה, שהוא מקום הזיווג, כמו שכתוב שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד יְהוָה אֱלֹהֶיךָ ( הושע י"ד ב').

גם מילת עד היא אותיות דע שהוא מקום הזיווג בין חכמה ובינה, בין הבורא לנברא, ככתוב דע את אלוקי אביך ועבדהו (דברי הימים א' כ"ח).

ומהו שדים נכונו? שדים גימטריה שנ"ד ועם הכולל שהוא אחד הרי שנ"ה והוא רומז לפרצוף לבנה (הנוקבא), נכנו, נחלק לשני חלקים כ"ו, נ"נ, כ"ו הוא גימטריה של שם הויה, נ"נ גימטריה מאה, שהיא אמה, או אימא בינה, והפירוש שדים נכונו הוא שפרצוף לבנה מואר בשם הויה, הוא שמו במידת הרחמים, המושפע מאימא בינה.

שנה טובה לכולם

בס"ד

שלום וברכה לכולם,

תמונה debs-eye

מה קודם למה זכירה לשמיעה או שמיעה לזכירה? הנה ברחל כתוב "וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים, אֶת-רָחֵל; וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים, וַיִּפְתַּח אֶת-רַחְמָהּ", משמע ראשית זכר אותה אלקים, ומשום שזכר אותה, שמע אותה ופתח רחמה. כלומר סדר הפעולות הוא זכירה, שמיעה פתיחה. משל למה הדבר דומה, לאדם הנזכר כי פגישה יעודה לו, מה הוא עושה? הולך אל הדלת, או אז שומע את צלצול הפעמון מעברה האחר, ופותח את הדלת.

כלומר המוטיבציה הראשונית של שרשרת הפעולות עד הפתיחה היתה הזכירה. הזכירה היא משורש ז,כ,ר וכאשר מדברים על זכר, אנו מדברים על משפיע, כי תכונת הזכר היא הזכירה הוא זוכר מה שהיה קודם, לפני שבאנו הנה כאן לגוף, כי תכונת הגוף היא להכחיש ולשכוח את שורשו היא הנשמה. לכן הכח הזוכר באדם נחשב למשפיע.

ונחזור לענין, ויזכר לשון זכירה, ויזכר אותיות ז"ך רי"ו, כאשר ז"כ הן סכום של כ"ב אותיות פשוטות, וה' אותיות כפולות (מנצפ"ך) ביחד ז"ך, ו - רי"ו הן ג' פעמים שם ע"ב, שהוא שם הויה במילי יודין הנכתב כך: יוד, הי, ויו, הי, כלומר מילת ויזכר היא ז"ך רי"ו שהוא יורה על כלים זכים, כי בשם ע"ב במילוי יודין יש ד' פעמים אות י', וכאשר כופלים אותו ג' פעמים כדי לקבל רי"ו הרי יש בו ד' יודין כפול ג' פעמים, הרי י"ב יודין, שהם כלל הכח הפועֵל בפועַל ויזכר. וכעת י"ב אותיות י', עולות יחדיו מאה ועשרים שהן ק"ך צירופי אלקים.

בס"ד

שלום וברכה לכולם,

נישואי יעקב ללאה בתחילה, מבטיחים לעם ישראל אחיזה בעץ החיים, שהיא ההנהגה הקבועה הנמשכת מרדל"א, ומנהגת את העולם מעל מאורעות הזמן.

מה יש בלאה שאין ברחל, והוא הגורם לנישואי יעקב איתה שלא ע"פ דעתו, איזו הנהגה היא מסמלת, ואיך חופה זו שנעשתה בסתר משפיעה על חיינו אנו.

ויש לדעת כי יש ענייני הנהגה הכלולים בנצח, שהוא המקום היותר רחוק מהנבראים, ויש עניני הנהגת הזמן הקרובים יותר לנבראים. לאה שבאדם מסמלת את סוד הנהגת הנצח שבו, ששורשה בעץ החיים, לכן היא שנואה, כי הנהגת הנצח ועץ החיים שנואים על האדם, היות שהיא הנהגת קבועה, ואילו האדם אוהב הנהגה נחלפת, ומשתנה ששורשה בעץ הדעת טוב ורע.

לאה היא סוד הנהגת הנצח ועץ החיים שהוא בקביעות, ורחל היא סוד הנהגת מאורעות הזמן, שהיא הנהגת עץ הדעת טוב ורע, לעיתים טוב ולעיתים רע.

והיות כי יעקב הנקרא ישראל, עלה במחשבה תחילה, וזאת אנו למדים מן התורה, כי התורה פותחת במאמר בראשית ומסיימת במילה ישראל, וכאשר קוראים את המילה הראשונה עם המילה האחרונה, בסוד מגיד מראשית אחרית, מקבלים את הביטוי הבא, "בראשית ישראל", היה מחוייב הברוך הוא להנחיל לו נצח, בסוד נחלה ללא מיצרים (שבת קי"ח עמוד א') מה עשה? נקט תחבולה, והעמיד את לאה תחת החופה, והיות שהכלה עומדת תחת החופה מכוסה, אין החתן רואה פני הכלה, ואז בחסות החופה ובכסות ההינומה מקדש יעקב את לאה, שהיא למעשה הנהגת הנצח.

מדוע שנואה לאה ועץ החיים הנמשל בה? כי עץ החיים נותן לאדם כדי חיותו ולא יותר מכך, כי אינו זקוק ליותר, כמו המצה שאנו אוכלים בפסח, היא דקה ונעשית ונאפת תוך ח"י דקות, כדי שלא תחמיץ ולא תתנפח. אך האדם אינו מסתפק בעץ החיים, הוא גם רוצה לדעת ולתפוס נפח וישות, לכן הוא אוהב את עץ הדעת טוב ורע ואוהב את רחל שהיא הנהגת הזמן המשתנה פעם טוב פעם רע, ובעיקר חול (רחל חול אור הבהיר) מה שאין כן לאה, היא קודש.

ומאחר שרצה הקב"ה להנחיל ליעקב הוא ישראל וישורון נחלה ללא מיצרים, היה מחויב להשיאו ללאה, היא עץ החיים, תחילה. כי נישואי יעקב ללאה תולים את עם ישראל, בהנהגת הנצח, הוא עץ חיים. לכן בשם לאה יש אות ה' מה שאין כן ברחל, כי אות ה' נכתבת ג' אותיות ו', שג' אותיות ו' עולות גימטריה ח"י, לכן רחל עקרה כי אין לה אות ה' שסודה הוא ח"י, והיא נאלצת לשאול אחת מאותיות הה' של בלהה, אמתה, כדי שתוכל ללדת. והנמשל הוא כדי שעץ הדעת טוב ורע, יתן גם הוא פרות מעת לעת במאורעות הזמן, הוא צריך לשאול חיים מעץ החיים בסוד אות ה'ראשונה של הוי"ה, כי מאורעות הזמן נשפעת הארתם מנהגת הנצח העומדת בקביעות ברדל"א, בו אין השגה ותפיסה כלל.

שנה טובה לכולם, ושנזכור כי הנהגת הנצח היא הקבועה, והיא עץ חיים, והיא זו אשר מזרימה חיים למערכת העולמות כולם.

כתיבה וחתימה טובה

בס"ד

שלום וברכה לכולם,

הכיוון מערב, הר ארבל ניבט ממערב לכנרת, מימין לו בוקע אור בקעת ארבל

בפרשת וזאת הברכה נכתב, "וּמֹשֶׁה בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה בְּמֹתוֹ לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ וְלֹא נָס לֵחֹה", אומר רבי שמעון בר יוחאי בזהר פרשת תרומה אות תתפח כך: משה לא מת. ואם תאמר, הרי כתוב, וימת שם משה. וכן בכל מקום קורא בצדיקים מיתה, מהו מיתה. מצדינו נקרא כן, אבל מצד העליונים, אדרבה שנתוסף לו חיים. דתניא אמר ר' שמעון, וכן למד, שמי שהוא בשלמות, שהאמונה הקדושה תלויה בו, אין מיתה תלויה בו ואינו מת. כמו שהיה ביעקב, שהיה בו אמונה שלמה. וע"כ יעקב לא מת. (תענית ה:)

הרחבת הדברים: רבי שמעון אומר כי משה לא מת, ואם נאמר הרי כתוב וימת שם משה, (אין כך הוא) כי בכל מקום שכתוב בצדיקים מיתה, המיתה נקרא מצד התחתונים, מצד המקבלים, המלובשים בגוף בשר ודם, אבל מצד העליונים, המשפיעים, אדרבא שנתווסף לו חיים, חיים רוחניים. שמי שהוא בשלמות, שהאמונה הקדושה תלויה בו, אין מיתה תלויה בו ואינו מת. כמו שהיה ביעקב, שהיה בו אמונה שלמה. וע"כ יעקב לא מת. (תענית ה:)

ניתן לראות את דברי רבי שמעון רמוזים בראשי ובסופי התיבות של הפסוק וימת שם משה, ו'ימת ש'ם מ'שה, ראשי תיבות שמו, וסופי תיבות התם, והפירוש הוא כי מה שנראה לתחתונים כמיתה, הוא בסך הכל הסתלקות ועלייה של הארת שמו השלם (התם) שם בן ד' שהוא י', ה', ו' ה', לעולם אצילות לכן המשך הפסוק מובן מאליו, לא כהתה עינו, היא עין ימין, עינא פקיחא, התלויה ברישא דלא איתידע (אדרא רבא אות מ- מה). ולא נס לחה, פירוש כי כי אות ל' נכתבת אות כ' ואות ו' מעליה כך שאות ל' ערכה הגימטרי הוא כ"ו, כאשר נוסיף אליה אותיות ח' ה', נקבל ט"ל, עליו נאמר בשיר השירים (ה' ב') שראשי נמלא ט"ל, כלומר בחינת ההשפעה של משה היא תמידית ועניינה שראשי שנמלא ט"ל שהן אותיות יה"ו דשם הויה במילוי אלפין, כי אות יו"ד, אות ה"א, אות וא"ו דשם הויה הן גימטריה ט"ל וזה פירוש לא נס לחה שהוא משפיע תדיר ללא הפסקה, שאין אור הפסק שולט בו.

שנה טובה לכולם כתיבה וחתימה טובה

....

(ראה מאמר נתינת התורה היא נצחית, שמעתי כרך ב' מועדים, מאמר פ"ו עמוד תרכ"ב)

בס"ד

שלום וברכה לכולם,

וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים, הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ; וְלֹא, יִתְבֹּשָׁשׁוּ

מדוע בבראשית פרק ב' כתוב "וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים, הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ; וְלֹא, יִתְבֹּשָׁשׁוּ", על איזה ערום מדובר ומדוע אינו גורם בושה? נתבונן במילה ערומים הכתובה בפסוק, היא נכתבת "עֲרוּמִּים", ערכה הגימטרי הוא 366, כמנין שס"ה מצוות לא תעשה ועם הכולל שהוא אחד הוא שס"ו, כמנין משכו, המופיע בפסוק "משכו וקחו לכם צאן" (שמות י"ב). מילת משכו היא אותיות שם כ"ו, כלומר שמו הגדול במידת הרחמים הנכתב י', ה',ו', ה', שערכו הגימטרי הוא עשרים ושש, או כ"ו. שם בן ד' אותיות שהוא י', ה', ו', ה' שהוא בעולם אצילות בו נאמר לא יגורך רע, מדוע, כי  עולם אצילות נקרא מלשון אצלו, וסמוך לו. זאת ועוד עולם אצילות נמשך מאות י' דשם הויה, והוא כנגד ספירת חכמה, וזה פירוש שהאדם ואשתו היו ערומים ולא יתבוששו, כי מילת ויהיו עולה כמנין הבל, שהוא פנימי, לפני שהוא יוצא מהפה, לכן ולא יתבוששו, לשון שש, שהוא ו"ק, מה פירוש ולא יתבוששו, לא היו להם שש ספירות תחתנות, שהן חסד גבורה תפארת, נצח הוד יסוד, מדוע, כי היו פנימיים בסוד הבל הפנימי שבתוך פי הבורא, ועוד לא יצאו לחוץ ממנו, כי טרם שיוצא ההבל מהפה, בעודו פנימי, אין בו אבחנות, מעלה ומטה, וד' רוחות, היות שהוא פנימי, לכן כתוב ויהיו גימטריה הבל שהוא פנימי, אדם ואשתו (טרם החטא) ערומים, שמילת ערומים עולה מנין שם כ"ו שהוא שמו הגדול במידת הרחמים, והוא בעולם אצילות, ולא יתבוששו, כי עוד לא יצאו לעולמות בי"ע, שהם מחוצה לפה שלו, ומחוצה לשמו הגדול במידת הרחמים.

לסיכום, מדוע לפני החטא היו אדם ואשתו ערומים ולא התבוששו, מפני שהיו בעולם אצילות, אצל הקב"ה והיו עוסקים בשם בן ד' הוא שמו במידת הרחמים, על כן ולא יתבוששו, כי היו פנימיים בסוד הבל הפנימי תוך הפה, וחיצוניות שהיא בחינת שש קצוות, לא שייך אצלם, לכן הצירוף לא יתבוששו, רומז למילים, לא יש בו שש, שעינינו ו"ק, כלומר ו' קצוות המעידים על חיצוניות. לומר כי היו אדם ואשתו פנימיים כאותו ההבל הנמצא בתוך הפה לפני הדיבור, ולא היתה בהם חיצוניות כלל, כי כאשר באדם יש חיצוניות בחינת שש, ב' ידיים, ב' רגליים, גוף וברית, הוא מתביש בשש הקצוות שלו ומתלבש, לכן נאמר בהם ערומים, שהוא ענין שאינם זקוקים לשום לבוש המכסה על בושת החיצוניות.

שנה טובה מלאה פנימיות לכולם