אודות א.קליין

אתי קליין היא בעלת תואר בוגר בחוגים למדעי המדינה והסטוריה כללית, מלמדת עברית לתלמידים מרחבי העולם וכותבת מאמרים בנושא פנימיות התורה.

אָז יְרַנְּנוּ, כָּל-עֲצֵי-יָעַר, מהי רננה ברוחניות, זהר פרשת לך-לך

שלום וברכה לכולם,

אז ירננו כל -עצי-יער לפני ה'

אז ירננו כל -עצי-יער לפני ה'

מהו פירוש הביטוי חצות לילה, מה שורשו הרוחני, מדוע דווקא בחצות הלילה נכנס הקב"ה בגן עדן להשתעשע עם הצדיקים, מדוע לא לפני כן, מהו גן עדן ברוחניות, ומדוע כל האילנות משבחים לפניו, מהו שורשם של עצי היער, במה הם נבדלים מהאילנות, ומדוע הם מרננים לפני ה', כל זאת ועוד בזהר פרשת לך-לך מאמר על מה קאים עלמא, על מה עומד העולם.

נקרא לשון הזהר הקדוש פרשת לך לך אות ה) ת"ח בשעתא דאתער פלגות ליליא, וקב"ה עאל לגנתא דעדן, לאשתעשעא עם צדיקיא. כלהו אילנין דבגנתא דעדן, מזמרן ומשבחן קמיה. דכתיב  אז ירננו עצי היער מלפני ה' וגו'.

ונקרא תרגום הזהר שכתב בעל הסולם אות ה) ת"ח בשעתא דאתער וכו': בוא וראה בשעה שנתעוררת חצות לילה, והקב"ה נכנס בגן עדן להשתעשע עם הצדיקים כל האילנות שבגן עדן מזמרים ומשבחים לפניו, שנאמר אז ירננו כל עצי יער מלפני ה' כי בא וגו' (תהלים צו).

כעת ננסה למשוך קווים מנחים מפירוש הסולם שכתב הרבי יהודה לייב אשלג זצוק"ל.

כאשר האדם מקבל לעצמו בלבד ומתנתק מהמאציל, קבלה שכזו מורגשת אצל הנברא כלילה וחשכה. מדוע? הבורא רוצה להשפיע, והנברא רק לקבל, נמצא כאשר האדם מקבל לעצמו בלבד, חל ניתוק בין הנותן למקבל בשל היפוך הצורה. היות שעם תכונת הקבלה העצמית אין מה לעשות והיא מביאה חורבן בלבד, הוחל עליה תיקון המכונה בשם "מנעולא", מה פירוש התיקון הנ"ל, סוגרים ונועלים את התכונה
הזאת, ואז היא אינה יכולה להזיק. למשל, ילדים אוהבים לאכול ממתקים, אך אם ניתן להם אך ורק ממתקים במקום אוכל מזין, הדבר יביא לקריסת מערכות אצלם, מה עושים אם כן? מגישים לילדים אוכל מזין ורק לאחר הארוחה מציעים להם קינוח מתוק, היות שאנו לא מאכילים אותם ממתקים מבוקר עד ערב, זה נחשב לממתק כאילו "נועלים" אותו אחרי סורג ובריח, כי באופן זה שהוא "נעול", הוא לא יכול לגרום נזק לילדים. זו מהותה של תכונת הקבלה לעצמו בלבד, אם לא נגביל אותה, היא תביא הרס וחורבן, לכן בכל העולם יש מערכות חוקים המגבילות את האדם, לטובתו.

לפי דברי הזהר הקדוש, היות שבמחצית הראשונה של הלילה שולטת מידת הדין, שענינה לקבל לעצמו בלבד, הכין המאציל ברוך הוא תיקון המכונה בשם "מנעולא", שעניינו נעילת התכונה הזאת, כי ברגע שהתכונה הזאת ננעלת, היא אינה יכולה להאיר לאדם, ואינה יכולה לגרום לו נזק. זמן תיקון "המנעולא" קצוב, תיקון המנעולא חל בחלק הראשון של הלילה, עד חצות. בחצות הלילה הכין המאציל ברוך הוא תיקון המכונה בשם "מפתחא" שעניינו, מיתוק מידת הדין במידת הרחמים. נסביר את הדברים, מידת הדין עניינה קו שמאל, קו שמאל מנותק מהמאציל, מטעם היפוך התכונה, המאציל רוצה לתת, הנברא רוצה לקבל, במאציל אין תכונת קבלה, לכן כל אימת שמתרחשת קבלה עצמית, הנברא מתנתק מן המאציל, וזה לא טוב, לכן כדי לתקן את תחושת הניתוק שחווה הנברא בזמן קבלה עצמית, הכין המאציל תיקון הנקרא בשם "מפתחא", בו עולה כביכול מידת הדין, הנמשכת מקו שמאל, אל מידת הרחמים הנמשכת מקו אמצעי ומתמתקת בה, תיקון זה מכונה בספרי קבלה בשם "עליית המלכות לבינה", או "מפתחא", ענינו של תיקון זה הוא כשמו, "פותחים" לנברא את היכולת לקבל, באותו שיעור שהוא יכול להשפיע נ"ר לאלקים ואדם, לא פחות ולא יותר. באופן זה מקבל הנברא מאת הבורא, בצורה שלא פוגעת בקשר שבניהם.

תיקון זה המכונה בשם "מפתחא" חל בחצות הלילה, אז נכנס לפי דברי הזהר הקדוש, הקב"ה בגן עדן, מדוע דווקא אז ולא לפני כן, כי הקב"ה הוא קו אמצעי, שהוא רחמים ושלום, והוא לא יכול להכנס למקום מסוים בנפש האדם, אם קודם לכן, לא הוחל בו תיקון של קו אמצעי, מטעם חוק שווי הצורה, מה הוא
רחום אף אתה רחום וכו', כאשר הוחל בנפש האדם התיקון של קו האמצעי המכונה בשם "חצות הלילה", אז נחשב לאדם שהקב"ה נכנס לגן עדן, משום השתוות הצורה, האדם שווה לבורא בתכונה של הרצון להשפיע.

ומהו מקום המפגש בנפש האדם המכונה בשם גן עדן? שוב, מקום של שווי צורה. בלשון הספירות עדן, היא בינה שחזרה להיות חכמה, גן, הוא כינוי לספירת מלכות, וגן עדן עניינו, מלכות הממותקת בתכונת הבינה, השבה להיות חכמה.

ומדוע מרננים עצי יער מלפני ה', ככתוב "אָז יְרַנְּנוּ, כָּל-עֲצֵי-יָעַר.לִפְנֵי יְהוָה, כִּי בָא--כִּי בָא, לִשְׁפֹּט הָאָרֶץ", כי עצי היער הם אילנות סרק, שמטבעם אינם עושים פירות, כמו ספירות הנוקבא כאשר היא בלבדה, ללא משפיע. אך לאחר שמאיר הקב"ה בגן עדן בקו אמצעי, שהוא רחמים ושלום, ע"י השתעשעו עם הצדיקים, אז אפילו עצי יער שהם אילנות סרק שאינם עושים פירות מבחינת עצמם, עושים פירות, מטעם שהאיר בהם הקב"ה, המשתעשע עם הצדיקים. וזה ענין רננה, עשית פירות שלא מדרך הטבע, אלא מהארת תיקון קו האמצעי.

כל טוב לכולם הצלחה וברכה

.....

הארות ללומדים: תיקון "המנעולא", נמשך מצמצום א', עניינו סור מרע, מיקומו, מקום המדבר. תיקון "המפתחא" נמשך מצמצום ב', עניינו עשה טוב, מיקומו, מקום הישוב.

מהו סוד שכותבת התורה פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, זהר פרשת פנחס

שלום וברכה לכולם,

פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן

פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, תמונה Juan Felipe Rubio

מהו סוד שכותבת התורה פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, מדוע כותבת התורה ב' פעמים בן, בפעם הראשונה בן אלעזר, ובפעם השניה בן אהרן הכהן, מדוע אינה מסתפקת בבן אחד, נקרא בזהר פרשת פנחס.

זהר פנחס אות יא) ת"ח, מאן דמקנא לשמא קדישא דקב"ה, דאפילו לא יזכי לגדולה, ולא אתחזי לה, רווח לה ונטיל לה. פנחס לא אתחזי ליה בההוא זמנא, ובגין דקנא לשמא דמאריה, רווח לכלא, וסליק לכלא, ואתתקן ביה כלא וזכה לאשתמשא בכהונה עלאה. מההיא שעתא, פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, דאשלים לתרין דרגין, בגין דקנא לשמא דמאריה, דאתתקן מה דאתעקם.

באור הסולם אות יא) ת"ח מאן דמקנא וכו': בוא וראה מי שמקנא לשם הקדוש של הקב"ה, אפילו שאינו צריך לזכות לגדולה, ואינו ראוי לה, הוא מרויח אותה ולוקח אותה. פנחס לא היה ראוי לכהונה בעת ההיא, אלא משום שקנא לשם של אדונו, הרויח הכל, ועלה לכל, ונתתקן בו הכל, וזכה להשתמש בכהונה עליונה. מאותה שעה, פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, שכתוב ב"פ בן, משום שהשלים לב' מדרגות, דהיינו שתקן את עצמו וגם תקן נשמתם של נדב ואביהוא שנתגלגלו בו. שהם בני אהרן, וע"כ כתוב, בן אלעזר, בן אהרן. שהוא משום שקנא לשם של אדונו, שנתתקן מה שנתעקם. כי הוא תקן את עצמו, וגם בחינות הנשמות של נדב ואביהוא שהיו מגולגלים בו.

הרחבת הדברים: בוא וראה אומר רבי שמעון, מי שמקנא לשם הקדוש של הקב"ה, הנקרא הוי"ה, שהוא שמו במידת הרחמים, אפילו שאינו צריך לזכות לגדולה, ואינו ראוי לה, הוא מרוויח אותה ולוקח אותה. נסביר את דברי רבי שמעון, ספירת יסוד מכונה בשם יוסף, יוסף גימטריה קנ"ו 156, הגימטריה של המילה קנאה, היא 156 או קנ"ו, כלומר לשם יוס"ף, ולשם קנא"ה ערכים שווים, נמצא כי שמקנא לשם שמים, שהוא הוי"ה, אוחז בספירת היסוד, או בשם יוסף, ומי שאוחז בשם יוסף, או בספירת יסוד מחזיק את כל בנין הקדושה, ולזאת מתכוון רבי שמעון, שפנחס לא היה ראוי לכהונה בת ההיא, אלא משום שקנא לשם אדונו, הרויח הכל, כל בנין הקדושה, ועלה לכל וננתקן בו הכל, וזכה להשתמש בכהונה
עליונה. כי כל בנין הקדושה עומד על ספירת יסוד, על המשפיע, שהוא קו אמצעי הנקרא שלו"ם.

מאותה שעה, אומר רבי שמעון, נקרא פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, וזכה להקרא ב' פעמים בן, משום שהשלים לב' מדרגות, דהיינו שתקן את עצמו וגם תקן נשמתם של נדב ואביהוא שנתגלגלו בו שהם בני אהרן, וע"כ כתוב בן אלעזר, שרומז שתקן עצמו, ו-בן אהרן, שתקן את ב' בני אהרן נדב ואביהוא.

שהוא משום שקנא לשם של אדונו, שנתתקן מה שנתעקם. נסביר את הדברים, לכל תכונה בעולם יש תפקיד. קנאה הבאה מאהבה, כמו זו שהראה פנחס, קנאה שהיא תולדה של אהבת ה' יתברך, שעניינה הוא שלא יכול להיות שום דבר אחר חוץ ממנו בקדושה, היא קנאה לשם שמים, ותכונה זו אופיה הוא יושר, והיא מסוגלת לישר כל עקמומיות, תכונה זו נובעת מהשם ישראל, שפרושו ישר-אל, והוא קו
אמצעי.

זאת ועוד, שם הוי"ה במילוי ההין נכתב יוד,הה,וו, הה, והוא גימטריה ב"ן או 52, כאשר כותבת התורה פנחס ב"ן אלעזר, היא רומזת שתקן את בחינת הנוקבא שלו, שהיא אות ה' תתאה משם הויה, וכאשר כותבת התורה ב"ן אהרן הכהן, היא רומזת כי תקן אות ה' תתאה, בה חטאו נדב ואביהוא, בהקריבם אש זרה לפני ה'. וכאשר מחברים את ב' אותיות ה' מקבלים אות י' ברית קודש, בה זכה פנחס, אשר
בו נאמר הנני נותן לו את בריתי שלום.

כל טוב לכולם, הצלחה וברכה

מהו סוד השם פינחס

שלום וברכה לכולם,

הנני נותן לו את בריתי שלום

הנני נותן לו את בריתי שלום

מהו סוד השם פינחס, ומדוע דווקא הוא מסוגל לתקן את חטאם של נדב ואביהוא מספר זהר פרשת אחרי, נקרא את הדברים:

זהר פרשת אחרי אות כד) ר׳ אלעזר שאיל לאבוי, א״ל, והא תרי אינון ותרי הוו, אמאי לא אשתכחו תרי. א״ל, תרי פלגי גופא הוו, דהא לא אנסיבו, ובג״כ, בחד אתכלילו, דכתיב, ותלד לו את פנחס אלה ראשי וגו׳.

באור הסולם אות כד) ר' אלעזר שאיל וכו׳: ר״א שאל את אביו, אמר לו, והרי נדב ואביהוא שנים הם ושנים היו, למה אינם נמצאים שנים. כלומר למה לא נתגלגלו בב' אנשים, אלא בפנחס בלבד. אמר לו, שני חצאי גוף היו, שהרי לא נשאו אשה, ומי שלא נשא אשה הוא פלג גופא, ומשום זה נכללו שניהם באחד, שכתוב, ותלד לו את פנחס אלה ראשי וגו'. (כנ״ל אות כ״א).

הרחבת הדברים: רבי אלעזר שואל את אביו רבי שמעון, מדוע לא נתגלגלו נדב ואביהוא בב' אנשים, אלא בפנחס לבד, והשיב לו אביו, כי נדב ואביהוא היו שני חצאי גוף, שהרי מי שלא נשא אישה נחשב לו שהוא פלגא גופא, כלומר חצי גוף, ומשום זה נכללו שניהם באחד, שכתוב ותלד לו את פנחס, אלה ראשי אבות הלוים וגו', כלומר רבי שמעון לומד את הדברים שאמר לבנו אלעזר, מן הפסוק, "וַתֵּלֶד לוֹ, אֶת-פִּינְחָס; אֵלֶּה, רָאשֵׁי אֲבוֹת הַלְוִיִּם--לְמִשְׁפְּחֹתָם" (שמות ו' כ"ה) כיצד? כי בראשונה כתוב ותלד לו את פנחס, וסמוך לו, אלה ראשי, מכאן מייחס רבי שמעון את המילים, אלה ראשי, שהוא לשון ריבוי, לנדב ואביהוא, שנכללו בפנחס.

אות כה) ויו״ד דפנחס, לא אתייהיב ביה לחברא אתוון, אלא בשעתא דקני לקב״ה, ואתא לישרא עקימא, דחמא דהאי את ברית קדישא, עייל זמרי ברשותא אחרא. ובמה דאתעקם בקדמיתא, אתתקן הכא. בנוכראה אתעקם בקדמיתא, דכתיב, בהקריבם אש זרה, הכא בנוכראה, אתתקן. כמה דכתיב, ובעל בת אל נכר. מה להלן אש זרה, אף כאן נמי אשה זרה.

באור הסולם אות כה) ויוד דפנחס וכו׳: והי׳ של פינחס, (כנ״ל אות כ״ג) לא ניתנה בו לחבר האותיות, אלא בשעה שקנא להקב״ה, ובא לישר העקום, שראה את אות ברית קדש שהכניס זמרי ברשות אחר. ובמה שנדב ואביהוא נתעקמו בתחילה, נתתקנו כאן, כי בנכריה נתעקמו, נדב ואביהוא בתחילה, שכתוב, בהקריבם אש זרה, וכאן בנכריה, שהרגה פנחס, נתתקנו. כמ״ש, ובעל בת אל נכר. ומה להלן אש זרה, אף כאן אשה זרה.

הרחבת הדברים: והי' של פנחס, שנכתב פינחס, לא נתנה בו אלא לחבר האותיות, כי בשעה שקנא להקב"ה, ובא לישר את העקום, ומה הוא אותו עקום? שראה את אות ברית קדש שהכניס זמרי ברשות אחר, כלומר אות ברית של זמרי, לא נכנס ביושר, בצורה מתוקנת, אלא בעוקם, בבת אל זר, שהיא כלי של קבלה עצמית. ובמה שנדב ואביהוא נתעקמו בתחילה, נתתקנו כאן, (במעשה פינחס) כי בנכריה נתעקמו, ובנכריה נתתקנו, כי באש זרה נתעקמו ובאישה זרה נתתקנו.

אות כו) מאי אתחזי הכא. אלא בקדמיתא רחיקא קריבו, דכתיב, בהקריבם אש זרה. אוף הכא זמרי, הוה קריב רחיקא, שמא דמלכא, הוה קריב גבי רחיקא, מיד, וירא פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן ויקם מתוך העדה. הכא אתקין עקימא דקדמיתא, כדין אתייהיב יו״ד בשמיה לחברא אתוון כחדא, ואתבשר בשלום, דכתיב, לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום. בריתי ממש.

באור הסולם אות כו) מאי אתחזי הכא וכו׳: שואל, מה נראה כאן. כלומר מה ענין אש זרה לאשה זרה. ומשיב, אלא בתחילה הקריבו אל הקדושה הרחוקה מקדושה, ופגמו בקדושה, שכתוב, בהקריבם אש זרה. אף כאן זמרי עשה אותו החטא, שהיה מקרב הרחוק מקדושה, דהיינו אשה זרה, אל הקדושה, כי שם המלך, דהיינו אות ברית קודש, היה מקרב אל הרחוק, אל האשה הזרה, מיד, וירא פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן ויקם מתוך העדה. כאן התקין את העקום שמתחילה, אז ניתנה י׳ בשמו לחבר האותיות יחד, שה״ס יסוד המחבר ז״א ומלכות, ונתבשר בשלום, שהוא יסוד הנקרא שלום, שכתוב, לכן אמור לו הנני נותן לו את בריתי שלום. בריתי ממש, דהיינו יסוד.

פירוש. השם פנחס כולל ב׳ שמות, פן חס, כנ״ל. שהם רומזים על מלכות הנקראת פן, וז״א שנקרא חס, שהוא לשון רחמים. אשר נדב נתגלגל בחצי השם חס שהוא ז״א, ואביהוא נתגלגל בחצי השם פן שהוא מלכות. ופגם של נדב ואביהוא היה ביסוד, שהקריבו אש זרה שהיא קליפה אל יסוד דקדושה. וע״כ נפרדו האותיות פן חס, שלא היו להם זווג כי היסוד נתעקם מכח אש זרה. וכן חטא זמרי היה שבעל בת אל נכר והכניס יסוד דקדושה בקליפה, שעי״ז פגם ביסוד ונתעקם היסוד. ובעת שפנחס הרג את זמרי, כדי לתקן היסוד שנתעקם בחטא זמרי, נמצא שגם החטא של נדב ואביהוא שהיו מגולגלים בו נתקן, ואז נתוסף לו י' בשמו בסוד פינחס, שה״ס היסוד שנתקן, שז״ס הנני נותן לו את בריתי שלום, שה״ס היסוד השלם. וז״ש, כדין אתייהיב יוד בשמיה לחברא אתוון שז״א ומלכות, שהם סוד האותיות פן חס, חזרו ונתחברו ע״י הי׳ שה״ס היסוד.

הרחבת הדברים: שואל מה הקשר בין אש זרה שהקריבו נדב ואביהוא, בפרשת שמיני, לבין אישה זרה, שמדובר בה בפרשת פנחס (כזבי בת צור). כדי להבין את הקשר בין שני המקרים, נתבונן במלים איש ואישה, איש נכתב א', י', ש', אשה נכתבת א', ש', ה'. שתי האותיות המשותפות לשתי המילים היא אש, כאשר מוציאים אותיות אש משתי המילים, נשארת י' מאיש, וה' מאשה, כאשר מחברים את שתיהן יחדיו מקבלים י"ה, שהוא זווג של חכמה ובינה, (י' כנגד חכמה, וה' כנגד בינה). בשעה שחיבור של איש ואשה יוצר זווג בין חכמה ובינה, בין משפיע ומקבל, הרי שכאשר אין אשה, אין מי שמקבל את ההטבה, אז פורחת האות י' מתוך המילה איש, ונשארות אותיות אש, שהיא בחינת אש זרה, שהיא חכמה שאי אפשר להשפיע אותה מטעם שאין לה כלי להתלבש בו, לכן היא שורפת הכל, ולכן נקרא מצב זה של איש ללא אישה, כהקרבה של אש זרה, ולכך רומז הזהר כאשר אומר כי הקריבו אל הקדושה הרחוקה מקדושה, כי קדושה משמעותה כלים דחסדים, וקדושה שרחוקה מקדושה, היא חכמה בלבד שלא רק שאינה יכולה להאיר, אלא שהיא גם מכלה הכל בשרפתה. וזה ענין של אש זרה, כי באש זרה יש רק משפיע ואין מקבל.

אף זמרי בן סלוא עשה אותו החטא, היה מקרב אשה (כזבי, מלשון כזב ושקר) הרחוקה מקדושה, אל הקדושה, שהיא אות ברית קודש החתומה בבשרו, מיד, וירא פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן ויקם מתוך העדה, (להתנגד למעשה) כאן התקין את העקום שמתחילה, (את האש זרה שהוקריבו נדב ואביהוא, ואת האשה הזרה שקרב זמרי בן סלוא), כיצד? אז ניתנה י׳ בשמו לחבר האותיות יחד, שה״ס יסוד המחבר ז״א ומלכות, כיצד?

ז"א מכונה בשם הוי"ה, והמלכות מכונה בשם אדנ"י, כאשר יש זווג של ז"א עם מלכות, אנו כותבים את שמותיהם במחובר, באופן שמתחילים באות ראשונה של שם הוי"ה, ואח"כ אות ראשונה של שם אדנ"י, וכך ממשיכים עם יתר האותיות, כך באופן שזווג של ז"א ומלכות נכתב כך: יאהדונהי, באופן שאות י' נכתבת בראש הצרוף, ואות י' נכתבת בסוף הצרוף, ואות י' זו,  הפותחת ומסיימת את הצרוף, מצביעה על הקשר שבין ז"א ומלכות. כאשר קושרת אות י' את ז"א עם המלכות כפי שהראנו, אז נתבשר (פנחס) בשלום, שהוא יסוד הנקרא שלום, שכתוב, לכן אמור לו הנני נותן לו את בריתי שלום. בריתי ממש, דהיינו יסוד.

הרחבת הפירוש: השם פנחס כולל ב׳ שמות, פן חס, כנ״ל. שהם רומזים על מלכות הנקראת פן, וז״א שנקרא חס, שהוא לשון רחמים. אשר נדב נתגלגל בחצי השם חס שהוא ז״א, ואביהוא נתגלגל בחצי השם פן שהוא מלכות. ופגם של נדב ואביהוא היה ביסוד, (שהוא מקום הקשר בין ז"א למלכות, כי ההתחברות של ז"א עם מלכות הוא בספירת יסוד) שהקריבו אש זרה שהיא קליפה אל יסוד דקדושה. וע״כ נפרדו האותיות פן חס, שלא היו להם זווג כי היסוד נתעקם מכח אש זרה (ולא יכול להשפיע) וכן חטא זמרי היה שבעל בת אל נכר והכניס יסוד דקדושה בקליפה, שעי״ז פגם ביסוד ונתעקם היסוד. ובעת שפנחס הרג את זמרי, כדי לתקן היסוד שנתעקם בחטא זמרי, נמצא שגם החטא של נדב ואביהוא שהיו מגולגלים בו נתקן, (כי החוטאים לשעבר נדב ואביהוא הפכו להיות מתקנים בהתגלגלם בפנחס, ודומה בדומה מרפא) ואז נתוסף לו י' בשמו בסוד פינחס, שה״ס היסוד שנתקן, שז״ס הנני נותן לו את בריתי שלום, שה״ס היסוד השלם. וז״ש, כדין אתייהיב יוד בשמיה לחברא אתוון שז״א ומלכות, שהם סוד האותיות פן חס, חזרו ונתחברו ע״י הי׳ שה״ס היסוד.

לסיכום, ע"י הברית שלום נוספה אות י' בשמו של פינחס, באופן שאות י' היא היסוד המחבר ועושה שלום בין שני חלקי השם, בין משפיע ומקבל, בין חס, שהוא נדב והוא ז"א, ובין פן שהוא אביהוא והוא מלכות.

הנה טבלה קטנה להמחשה:

ספירות           בני אהרון      נתתקנו בפינחס בן אלעזר

ז"א                   נדב               הוא בחינת חס

מלכות            אביהוא             הוא בחינת פן

ולבעלי סוד נאמר כי מה שנחסר בהם בחטאם בהקריבם אש זרה לפני ה', שהוא בחינת אות ה' לכל איש, תוקן בגלגולם בפנחס, בו חברו ב' אותיות ה' (שנחסרו מהם בפרשת שמיני) לכלל אות י' היא ברית שלום.

כל טוב לכולם הצלחה וברכה

מי הוא בתואל בנפש האדם פנימה ומדוע הוא רמאי

שלום וברכה לכולם,

בחלום הסולם נאמר מה נורא המקום הזה, נורא אותיות אורן, המקום אשר נחלם החלום הוא העיר לוז, והוא רומז על עצם הלוז, אשר ממנה יבנה הגוף בתחיית המתים, עצם זו נקראת בשם בתואל רמאה, היות שהיא מרמה את האדם ומחכשת את יום המיתה שלו

בחלום הסולם נאמר מה נורא המקום הזה, נורא אותיות אורן, המקום אשר נחלם החלום הוא העיר לוז, והוא רומז על עצם הלוז, אשר ממנה יבנה הגוף בתחיית המתים, עצם זו נקראת בשם בתואל רמאה, היות שהיא מרמה את האדם ומכחשת את יום המיתה שלו

מי הוא בתואל בתואל בנפש האדם פנימה, ומדוע הוא נבחן לרמאי, על שאלה זו ננסה להשיב תוך כדי עיון בזהר פרשת תולדות אות נ: הנה דברי הזהר הקדוש ובאור הסולם של רבי יהודה לייב אשלג זצוק"ל

זהר תולדות אות נ) בת בתואל בת בתו של אל. רב הונא אמר, לא כך הוא, ואנא הוית בכרכי הים, ושמענא דהוו קראן לההוא גרמא דשדרה, ההוא דאשתאר בקברא מכל גופא, בתואל רמאה, שאלית עליה, אמרו דהוא כרישא דחויא, דאיהו רמאה, וההוא גרמא הוא רמאה, מכל שאר גרמי.

פירוש הסולם אות נ) בת בתואל: פירושו בת בתו של אל. כי בתואל נוטריקון בת אל, דהיינו המלכות הנקראת בת אל, והגוף נמשך מן המלכות ונבחן לבתו של המלכות, ונמצא שהוא בת בתו של אל.

רב הונא אמר וכו': רב הונא אמר, לא כך הוא בתואל, אינו שם המלכות, ואני היתי במדינות הים, ושמעתי שהיו קוראים לאותו העצם של השדרה ההוא, הנשאר מכל הגוף בקבר, ואינו נרקב, בשם בתואל הרמאי, דהיינו נוכל. שאלתי עליו, מה טיבו, אמרו, שצורתו הוא כמו הראש של הנחש, שהוא רמאי, ואותו העצם הוא רמאי, יותר מכל שאר העצמות של הגוף.

הרחבת הדברים: בפירוש הראשון מסביר הזהר כי בתואל נוטריקון בת אל, והכוונה למלכות, שהיא הספירה העשירית מלמעלה למטה, שנקראת בת אל, ו(היות) הגוף הנמשך מן המלכות, הרי שהוא נבחן לבתו של המלכות, לפיכך נמצא כי הגוף הוא בת בתו של אל, (כלומר נכדתו של האל). כי האל הוא המקור, המלכות היא בתו של האל, והגוף שהוא תולדה של המלכות, הוא נכדתו של האל.

רב הונא אומר כי בתואל אינו שם המלכות, ומסביר שהיה במדינות ים (החכמה) (ו)שמע שהיו קוראים לאותו עצם השדרה ההוא, הנשאר מכל הגוף בקבר, ואינו נרקב בשם בתואל הרמאי, כלומר הנוכל, כלומר אותו עצם שנשאר בקבר ואינו נרקב נקרא נוכל, כאשר שאל רב הונא עליו, על אותו עצם מה טיבו,, אמרו שצורתו הוא כמו הראש של הנחש, שהוא רמאי, יותר מכל שאר העצמות של הגוף.

מכאן נוכל להבין את פנימיות הפסוק "רבקה בת בתואל הארמי" (בראשית כ"ה כ') :

רבקה אותיות קברה שהוא כינוי לגוף,

רבקה בת בתואל, הגוף הוא בת של המלכות הנקראת בשם בתואל, הנקרא בשם בתואל הארמי, ומדוע נקרא בשם בתואל הארמי, כי ארמי אותיות רמאי, והמלכות דמידת הדין (בחי"ד) שהגוף נמשך ממנה, מרמה את האדם, כל חייו ואומרת לו שלא ימות, כפי שרימה הנחש את אדם וחווה שאמר להם "לא מות תמותון".

מכאן נוכל להבין מדוע מושקעת כלל האנושות בחומר, היות ששורשה הוא בשקר הנחש, שהכחיש את יום המיתה בסוד לא תמותון, מכאן נמצאים אנו מכחישם את יום המיתה, והיות שאנו מכחשים את יום המיתה, איננו חפצים לברוח ממנו ולדבוק בעץ החיים.

כל טוב לכולם הצלחה וברכה

לכל מי שמעוניין להעמיק בנושא יקרא אותיות נא, נב בזהר פרשת תולדות

מה אומר האר"י הקדוש לגבי התנהלותינו בעולם הזה?

שלום וברכה לכולם,

סב דמה- לך דודי לצבי, או לעופר האיילים--על-הרי בתר

סב דמה-לך דודי לצבי, או לעופר האיילים--על-הרי בתר

פעמים רבות אנו לומדים מהתבוננות. מה לומד האר"י הקדוש מהתבוננות בצבי, או בעופר האיילים, ולאיזו מסקנה הוא מגיע מהתבוננות זו אנו לומדים מהפסוק, "סוב ודמה לך דודי לצבי או לעופר האילים" (שיר השירים ב' י"ז), עליו אומר האר"י כי צריך (האדם בעולם הזה) ש(יהיה) דומה לצבי, שהוא רץ במהירות (לפנים), ולפעמים ראשו לאחור, כך (צריך) האדם (להיות) בענייני העולם הזה, צריך שלא יעכב עצמו, רק שיהיה רץ לעולם הבא, ולפעמים יסוב ראשו לענייני העולם הזה, אבל יהיה מעט.

כתבי האר"י, ספר הליקוטים, סדר שיר השירים אות כד

כל טוב לכולם, הצלחה וברכה בהתבוננות

מהו סוד טבילת כלים ג' פעמים?

שלום וברכה לכולם,

לאחר שאנו רוכשים כלים חדשים, ולפני שאנו משתמשים בהם, מצווה אותנו ההלכה לטבול את אותם כלים במים שלוש פעמים. מהו השורש הרוחני להלכה זו?

כשמו של בלוג זה, "על שלושה דברים", כל דבר חייב לכלול שלושה יסודות על מנת שיתקיים. בחומש בראשית (פרק לו) מסופר על מלכי אדום שמתו, סיבת מיתתם שלא נשאו אישה, כמובן שאין התורה מדברת כלל על נושאים גשמיים כלל, אלא על עניינים רוחנים, וכך מוסיפה התורה ואומרת באותו פרק פסוק לט "וַיָּמָת, בַּעַל חָנָן בֶּן-עַכְבּוֹר, וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו הֲדַר, וְשֵׁם עִירוֹ פָּעוּ; וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ מְהֵיטַבְאֵל בַּת-מַטְרֵד, בַּת מֵי זָהָב".

ברשימת המלכים המופיעה בפרק לו פס' לא-לט מופיעה רשימה של מלכי אדום, כל השבעה מתים, חוץ מן המלך השמיני ששמו הדר, ושם אשתו מהיטבאל. מדוע מתים כל שבעת מלכי אדום?

כדי לפשט את הכתוב בתורה נאמר כי מלכי אדום [או הצבע האדום] מסמלים את הדין, והרי אין העולם יכול להתקיים במידת הדין בלבד לכן מתו שבעת המלכים. מה שאם כן המלך השמיני, הדר, נישא למהיטבאל היא מדת החסד. כך נתכללה מידת הדין (הדר) במידת החסד (מהיטבאל) ונתקיים העולם במידת הרחמים.

על שלושה דברים פירושו על שלושה יסודות ח'סד ד'ין ר'חמים ראשי תיבות חדר. כאן המקום לשאול מה הקשר בין טבילת כלים ג' פעמים למידות החסד הדין והרחמים?

כפי שקב"ה מעמיד את העולם על שלושה דברים [שלושה קווים] על התורה (קו ימין), על העבודה שבלב, התפילה (קו שמאל), ועל גמילות חסדים (קו האמצע), כך גם צריכה להמשך הנהגתנו שתהיה כלולה משלושה קווים, או שלוש מידות, ואת הכלים אנו טובלים ג' פעמים כדי לקשר ענף גשמי לשורש רוחני: הטבילה הא' היא לחבר לשורש החסד, הטבילה הב' היא לחבר לשורש הדין, וטבילה הג' היא לחבר לשורש הרחמים.

כל טוב והצלחה במעשה ידיכם.