בס"ד
שלום וברכה לכולם,
בזהר פרשת שמיני, אות ד', שואל רבי יצחק, מפני מה האות ב׳ פתוחה מצד אחד וסתומה מצד אחד. שאלה זו ששואל רבי יצחק, פותחת את מאמר הזהר, "באורייתא אתברי בר- נש", כלומר באמצעות התורה נברא האדם. כי היות שהתורה פותחת במאמר בראשית ובאות ב', הרי שהאדם נברא באות ב'. כאשר נקרא את מאמר הזהר, נראה איזו משמעות יש לאות ב' שבה מתחילה התורה ובה נברא האדם. הנה הדברים:
ד) ר׳ יצחק אמר וכו׳: רי״א, מפני מה הב׳ פתוחה מצד אחד וסתומה מצד אחד. ומשיב, אלא בשעה שאדם בא להתחבר בתורה, הרי היא פתוחה לקבלו ולהשתתף עמו. ובשעה שאדם סוגר את עיניו ממנה, והולך לדרך אחר, הרי היא סתומה מצד האחר, כמו הב׳, כש״א, אם יום תעזבני יומים אעזבך, ולא ימצא פתח עד שישוב ויתחבר בהתורה פנים בפנים, ולא ימוש ממנה. וע״כ התורה פותחת לקרוא בני אדם ומכרזת וקוראת אותם, אליכם אישים אקרא וגו'. וכתוב, בראש הומיות תקרא בפתחי שערים בעיר אמריה תאמר.
פירוש הדברים: רבי יצחק אמר, מפני מה האות ב' פתוחה מצד אחד (צד שמאל), וסתומה מצד אחד, (ימין). ומשיב, אלא בשעה שאדם בא להתחבר בתורה, הרי היא פתוחה לקבלו ולהשתתף עימו, (צד שמאל הפתוח של האות ב'), ובשעה שאדם סוגר עיניו ממנה, והולך לדרך אחר, שאינה דרכה של תורה, הרי היא סתומה מצד האחר (צד ימין) כמו הב', כשם שאתה אומר, אם יום תעזבני יומים אעזבך (תלמוד ירושלמי, ברכות ס"ח עמוד א'), ולא ימצא פתח (אפשרות) עד שישוב ויתחבר בתורה פנים בפנים.
ויש להבין כי א) פנים הוא ענין של הכרה, למשל, כאשר אדם רואה את חברו מאחור, הוא אינו בטוח, שזה הוא אומנם חברו, כי הרי רואה את אחוריו ולא את פניו, מה שאין כן כאשר אדם רואה את חברו פנים בפנים הוא בטוח שחברו הוא.
ואם כך הוא, מהו ענין התחברות אדם בתורה פנים בפנים? ויש להבין, כי פנים זה לא רק face, כמו שאנו אומרים באנגלית, אלא פנים לשון פנימיות. כי פנים בעברית שם עצם שהוא זכר ונקבה, ככתוב "זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם, וַיְבָרֶךְ אֹתָם, וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם 'אָדָם' בְּיוֹם הִבָּרְאָם" (בראשית ה', ב').
נמצא, כאשר אדם מתחבר בתורה פנים בפנים, פירושו כי פנימיותו של אדם, מתחברת עם פנימיות התורה, ולא ימוש ממנה, כי אם ימוש מפנימיות התורה ומפנימיותו עצמו, הוא למעשה יגרש את עצמו מעדן החכמה האלוקית, ויחווה חושך גדול. כי התורה היא אור. ועל כן התורה פותחת לקרוא בני אדם, (שצד שמאל של האות ב' פתוח כדי לקרוא בני אדם, שיצאו מעדן החכמה, ומכרזת וקוראת אותם, "אֲלֵיכֶם אִישִׁים אֶקְרָא; וְקוֹלִי, אֶל-בְּנֵי אָדָם" (משלי ח' ד'). שצד שמאל של האות ב', הפתוח, הוא כמו פיו של הקב"ה הקורא אל בני האדם, "בְּרֹאשׁ הֹמִיּוֹת, תִּקְרָא: בְּפִתְחֵי שְׁעָרִים בָּעִיר--אֲמָרֶיהָ תֹאמֵר" (משלי א', כ"א), כי פֶּה הוא אחד משבעת השערים הנמצאים בפניו של האדם הנברא בצלם, (ב' עיניים, ב' אוזניים, ב' נחיריים ופה אחד הרי ז' שערים) לכן אומר משלי, בראש הומיות תקרא, בפתחי שערים, שצד השמאלי הפתוח של האות ב' (הוא) בעיר, לשון ערנות שהוא ענין של השפעת המוחין, ההיפך ממצב של שינה שהוא הסתלקות המוחין, אֲמָרֶיהָ תֹאמֵר. פירוש כי תיבת אמריה נחלק לב' מילים: אמר הוא ר"ת א'ור, מ'ים ר'קיע, שהוא הצמצום הראשון המופיע בעץ חיים, והוא המקור הראשון להתהוות העולמות, ותיבת י"ה, שהיא כינוי לאבא ואימא, שהם ספירות חכמה ובינה המכונים בשם י"ה, כי אות י' משם הוי"ה סובבת על ספירת חכמה, ואות ה' ראשונה משם הוי"ה סובבת על ספירת בינה, הרי ביחודם נקראים, י"ה, וזה פירוש "אֲמָרֶיהָ תֹאמֵר".
ה) ר׳ יהודה אמר וכו׳: רי״א, ב׳ היא צורת שני גגות, וקו אחד המחברם. מה זאת אומרת. אלא גג אחד למעלה לשמים, שהם ז״א, גג אחד למטה לארץ, שהיא המלכות, והקב״ה, שהוא יסוד, אחוז בהם ומקבל אותם.
פירוש הדברים: רבי יהודה אמר, ב' היא צורת שני גגות (קו עליון וקו בסיס תחתון) וקו אחד מחברם, הוא קו האנך. מה זאת אומרת, אלא גג אחד למעלה לשמים, שהם זעיר אנפין, וספירת תפארת, גג אחד למטה לארץ, שהיא המלכות, והקב"ה שהוא יסוד (הקו האנך) אחוז בהם ומחבר אותם.
ו) רבי אלעזר אמר וכו׳: רא״א, ג׳ אורות עליונים קדושים הם, דהיינו ג׳ קוין, האחוזים יחד, והם כלל התורה, והם פותחים פתחים לכל, כי כל הוא נקרא ספירת יסוד, פותחים פתחים ומשפיעים אל האמונה, שהיא מלכות, והם בית לכל. ועל כן נקראים בית, כי אלו ג׳ קוין שבאות ב׳, הרומזים על ג׳ קוין דז״א, הם בית. ומשום זה התחלת התורה היא ב׳, כי היא התורה, והיא רפואת העולם.
פירוש הדברים: רבי אלעזר אמר, ג' אורות קדושים הם, שלושה אורות עליונים קדושים הם, דהיינו ג' קווין, האחוזים יחד, והם כלל התורה. רבי אלעזר אומר כי האות ב' מורכבת משלושה אורות עליונים קדושים האחוזים יחדיו והם כלל התורה, כי כל התורה כולה עניינה ג' קווין, ימין שמאל ואמצע, או חסד דין ורחמים, וכולם נמצאים באות ב' הרי שהאות ב' רומזת על כל ענייני התורה. והם בית לכל, ככתוב בחכמה יבנה בית, כי אלו ג' הקווין שבאות ב', הרומזים על ג' קווין של זעיר אנפין, שהם ימין שמאל ואמצע אשר מייחדים השפעתם אל הנוקבא (היא המלכות או האמונה) המכונה בית, כי בית הוא יחידת הבנין הראשונה לבנין כל העולם. ומשום זה התחלת התורה היא באות ב', כי אות ב' נכתבת במילוי אותיותיה, בֶּית, שעניינה בַּית, כי התורה היא ביתו של האדם, כלומר היא תבנית יצירתו, כי בהתורה נברא האדם, והיא רפואת העולם, כלומר היא מסוגלת לאחות, לחבר ולרפא את כל המחלות, שכן אותיות מחלה, הוא מ"ח לה'.
ז) ובגין כך מאן וכו׳: ומשום זה, מי שעוסק בתורה, כאלו עוסק בשם הקדוש. והנה למדנו, שהתורה כולה, היא שם קדוש עליון אחד, ומשום שהיא שם קדוש, היא מתחילה באות ב׳, שהיא כלל השם הקדוש, דהיינו ג׳ ווין שבסוד ויסע ויבא ויט, שהם ג׳ קוין דז״א, (כנ״ל בשלח אות קע״ג) שהם ג׳ קשרים המשפיעים על האמונה, שהיא המלכות.
פירוש הדברים: ומשום זה מי שעוסק בתורה, כאילו עוסק בשם הקדוש שהוא שם בן ד', שהוא שם ה' מבחינת רחמים שבו שהוא ענין ג' קווין. והנה למדנו שהתורה כולה היא שם קדוש עליון אחד, כלומר כל התורה כולה עוסקת בענין אחד והוא כיצד מלובש שמו יתברך, שם בן ד' הפשוט, בכלים, כלומר באותיות.
ומשום שהתורה היא שם קדוש, שבו שורה השוכן, הבורא יתברך שמו, שעניינו השפעת הטוב, היא מתחילה באות ב', שהיא כלל השם הקדוש, הכוללת ג' ווין, כלומר האות ב' כוללת ג' קווין, כפי שאמר רבי אלעזר, שהן ג' אותיות ו' המופיעות בראשי הפסוקים "ויסע", "ויבא", "ויט", (שמות י"ד), שהם שלושת הקווין של זעיר אנפין, (חסד, דין ורחמים), שהם שלושת הקשרים המשפיעים על האמונה, שהיא המלכות. כי ההשפעה אל המלכות יכולה להיות בשלושה קשרים שהם:
א) בקשר של חסד, שהוא אמונה מעל הדעת, בו הנברא דבק בה', בכל תנאי ובכל צורה של קיום. ב) בקשר של דין שהוא ענין של צמצום על הרצון לקבל לעצמו בלבד, ובו מרגיש הנברא ניתוק מן הבורא מטעם שינוי צורה כי הבורא עניינו להשפיע, והנברא עניינו לקבל. ג) בקשר של רחמים שהוא ענין של שווי צורה, מה הוא רחום אף אתה רחום.
עד כאן להיום, שבוע טוב לכולם, הצלחה וברכה
~~~~~~
מקורות: זהר פרשת שמיני באדיבות אתר אור הסולם
תלמוד ירושלמי ברכות ס"ח
שמעתי, מאמר אם תעזבני יום, יומיים אעזבך
