אודות א.קליין

אתי קליין היא בעלת תואר בוגר בחוגים למדעי המדינה והסטוריה כללית, מלמדת עברית לתלמידים מרחבי העולם וכותבת מאמרים בנושא פנימיות התורה.

מהו שנאמר בחזון המרכבה של יחזקאל ורגליהם רגל ישרה, זהר פרשת פנחס

שלום וברכה לכולם,

ורגליהם רגל ישרה (תמונה מרמלדה מרקט)

ורגליהם רגל ישרה (תמונה מרמלדה מרקט)

בחזון המרכבה של יחזקאל מתוארות חיות הקודש באופן הבא: "וְרַגְלֵיהֶם, רֶגֶל יְשָׁרָה; וְכַף רַגְלֵיהֶם, כְּכַף רֶגֶל עֵגֶל" (יחזקאל א' ז') מהן חיות הקודש, מהי רגל ישרה, מדוע נחנות חיות הקודש ברגל ישרה, אך כף רגליהם ככף רגל עגל, במה שונה כף רגל עגל מכף רגל של אדם, מהו שורשה הרוחני של כף רגל עגל, ומהו שורשה הרוחני של כף רגל אדם, ומדוע כף רגל העגל היא מתכונת לקדושה.

נקרא את דברי הזהר פרשת פנחס אות קעח באדיבות אתר אור הסולם, ונקרא את באור הסולם שכתב רבי יהודה לייב אשלג זצוק"ל ונתבונן בו.

זהר פנחס אות שעח) וכף רגליהם ככף רגל עגל, בחיבורא דהאי סטרא. ולית לון אצבען לתתא, בגין דאצבען לתתא אחזיין חילין אחרנין, בדיוקנא אוחרא. וע״ד ב״נ אחזי באצבען חילין אחרנין לעילא בידין, וחילין אחרנין לתתא ברגלין. ואלין לא רשימין בגוייהו חילין אחרנין דסטר אחרא, וע״ד אקרו רגל ישרה, דסתים לסטרא דא, ואינון כף אחת.

באור הסולם אות שעח) וכף רגליהם ככף רגל עגל: היינו בחבור של אותו הצד, של קו שמאל, כי פני שור הוא מהשמאל. ואין להן אצבעות למטה, ברגלים, משום שהאצבעות למטה מראות כחות אחרים בצורה אחרת. וע״כ אצבעות האדם, מראות על כחות אחרים למעלה בידים, ומראות על כחות אחרים למטה ברגלים. ואלו, רגלי החיות, אין רשומים בתוכם כחות אחרים של הצד האחר. וע״כ נקראות רגל ישרה. הסותמת לצד הזה. והן כף אחת. ע״כ אומר וכף רגליהם.

פירוש. כי התחלקות האצבעות מורה על התחלקות הצדדים לימין ולשמאל, וכיון שרגלי החיות נשמרות להיות תמיד מחוברות בקו האמצעי ביושר, בלי הטיה לימין או לשמאל, כנ״ל. ע״כ אין להן אצבעות ברגליהן. וז״ש, וכף רגליהם ככף רגל עגל, אין הפירוש שצד שמאל נראה בהם, כי עגל הוא שמאל, בסו״ה ופני שור מהשמאל, אלא הפירוש הוא, בחבורא דהאי סטרא, שבהיותן בקו האמצעי ביושר, יש בהן חיבור מרגל עגל, כי קו האמצעי הוא חיבור של ימין ושמאל ביחד. ולא מקו שמאל בלבדו. וז״ש, ולית לון אצבען לתתא בגין דאצבען לתתא אחזיין חילין אחרנין בדיוקנא אוחרא, דהיינו שמראים על ימין ושמאל, שמתחלקים זה מזה, שהיא צורה אחרת ממה שימין ושמאל הם בחבור ביחד בקו האמצעי, כי אז יש כח יניקה לס״א. וכן ברגלי האדם יש כח אחיזה לס״א, וז״ש, וע״ד ב״נ אחזו באצבען וכו', כי אצבעות הידים מראות על כחות חסד וגבורה, שאין אחיזה לס״א בהיותן למעלה מחזה. ואצבעות הרגלים מראות על כחות נצח והוד, שיש בהן אחיזה לס״א בהיותן למטה מחזה. וז״ש, ואלין לא רשומין בגווייהו חילין אחרנין דסטר אחרא,שברגלי החיות אין כחות אחרים של צד השמאל רשומים בהם, משום שאין בהן אצבעות. המראות על התחלקות ימין ושמאל, אלא הן מחוברות יחד בקו האמצעי. וז״ש, וע״ד אקרי רגל ישרה דסתים לסטרא דא, שע״כ נקראים רגל ישרה משום שסותמים את צד השמאל, ע״י חבורו בקו האמצעי, שצד השמאל אינו ניכר שם. ואינון כף אחת דהיינו בבחינת קו האמצעי בלבד.

הרחבת הדברים: קיום של אצבעות באופן כללי מורה על התחלקות הצדדים, ימין ושמאל, מנין לומדים אנו את הדברים? מן הפסוק אראה שמיך מעשה אצבעותיך (תהלים ח' ד') ואיך לומדים הבחנה זו מן הפסוק הנ"ל, היות ששמים הוא נוטריקון אש ומים, והם תולדה של מעשה אצבעות ה' אנו לומדים כי לאצבעות ה' יש ב' אבחנות, מים ואש, חסד וגבורה, ימין ושמאל.

וכיון שרגלי החיות (קודש) שהן ספירות חסד גבורה ות"ת, נשמרות להיות תמיד מחוברות בקו האמצעי ביושר, בלי הטיה לימין או לשמאל, כנ״ל. ע״כ אין להן אצבעות ברגליהן. כי יושר וקו אמצעי עניינו להשפיע, לכן לחיות אין אצבעות ברגליים, כי אצבעות מורות על חלוקה הבאה בגין קבלה.

וז״ש, וכף רגליהם ככף רגל עגל, אין הפירוש שצד שמאל נראה בהם, כי עגל הוא שמאל תולדה של השור, בסו״ה ופני שור מהשמאל, אלא הפירוש הוא, בחבורא דהאי סטרא, שבהיותן בקו האמצעי ביושר, (כי שור הוא גם אותיות יושר) יש בהן חיבור מרגל עגל, כי קו האמצעי הוא חיבור של ימין ושמאל ביחד. ולא מקו שמאל בלבדו. וז״ש, ולית לון אצבען לתתא בגין דאצבען לתתא אחזיין חילין אחרנין בדיוקנא אוחרא, כלומר לחיות הקדושות שהן ספירות חסד גבורה ות"ת אין להן אצבעות למטה, האוחזות כוחות אחרים בדיוקן אחר, דהיינו שמראים על ימין ושמאל, שמתחלקים זה מזה, שהיא צורה אחרת ממה שימין ושמאל הם בחבור ביחד בקו האמצעי, כי אז יש כח יניקה לס״א (כלומר במצב האצבעות).

וזה שכתוב, וע״ד ב״נ אחזו באצבען וכו', בני אדם אוחזים באצבעות, כי אצבעות הידים מראות על כחות חסד וגבורה, שאין אחיזה לס״א בהיותן למעלה מחזה, שהוא השפעה וחסדים מכוסים, ואצבעות הרגלים מראות על כחות נצח והוד, שיש בהן אחיזה לס״א בהיותן למטה מחזה, שהוא קבלה וחסדים מגולים וזה שכתוב, ואלין (ובאלו, רגלי החיות, להבדיל מרגלי אדם) לא רשומין (לא רשומים) בגווייהו (בפנימיותם) חילין אחרנין דסטר אחרא (כוחות אחרים של הצד האחר), שברגלי החיות אין כחות אחרים של צד השמאל רשומים בהם, משום שאין בהן אצבעות. המראות על התחלקות ימין ושמאל, אלא הן מחוברות יחד בקו האמצעי. וזה שכתוב, וע״ד אקרי רגל ישרה דסתים לסטרא דא, שעל כן נקראים רגל ישרה משום שסותמים את צד השמאל, ע״י חבורו בקו האמצעי, שצד השמאל אינו ניכר שם. ואינון כף אחת דהיינו בבחינת קו האמצעי בלבד.

כל טוב לכולם הצלחה וברכה

מהו נהר כבר לפי זהר פרשת פנחס

שלום וברכה לכולם,

ספר יחזקאל פותח בפסוק הבא: "ויהי בשלשים שנה ברביעי בחמשה לחדש ואני בתוך הגולה על נהר כבר נפתחו השמים ואראה מראות אלהים".

מהו נהר כבר המדובר בספר יחזקאל, האם הוא נהר פיסי הנמצא בגולה אשר בבבל, אליה גלו ישראל, או שנהר כבר המדובר הוא נהר של אור רוחני? נתבונן מעט בזהר פרשת פנחס באדיבות אתר אור הסולם, ונקרא את באור הסולם שכתב רבי יהודה לייב אשלג זצוק"ל ונראה כיצד מסביר הזהר את המונח נהר כבר.

זהר פנחס אות תרנה) מאי כב"ר. כ', כתר. ב', בינה. ר', ראשית חכמה. כתר בימינא, חכמה בשמאלא, בינה באמצעיתא. רכב לעילא לעלת העלות. י' ספיראן כלהו, אתכללו בנהר, דאיהו אתפשט עד צדיק, דאיהו כל, כליל כלא. ובגיניה אוקמוה, אילנא רבא ותקיף, ומזון לכלא ביה. מניה תליא כלא. כד חמא שכינתא מגו קליפין, חזא עמה עשר ספירן. ע"כ.

באור הסולם

תרנה) מאי כב"ר דא וכו': כתוב על נהר כבר, מהו כבר. ומשיב הכ', רומזת על הכתר. הב', על הבינה. הר' על ראשית חכמה. הכתר הוא בימין, החכמה היא בשמאל, הבינה היא באמצע. והם רכב למעלה לעלת העלות, שהוא א"ס. כי כבר היא אותיות רכב. כל עשר הספירות נכללו בנהר, שהוא ז"א, שהוא מתפשט עד הצדיק, שהוא יסוד, שנקרא כל, משום שכולל כל בתוכו כל הספירות. ובשבילו נאמר, אילנא רבא ותקיף ומזון לכלא ביה. ממנו תלוי הכל. כשראה יחזקאל והשכינה מתוך הקליפות, ראה עמה עשר ספירות.

הרחבת הדברים: כתוב על נהר כבר, מהו כבר ומשיב כי אותיות המילה כבר, מרמזות על שמות הספירות הראשונות ממעלה למטה. האות כ' רומזת לספירת כתר, האות ב' רומזת על ספירת בינה, האות ר' רומזת על ראשית חכמה, בסדר הבא: הכתר בימין, חכמה בשמאל הבינה באמצע (בצורה של ניקוד סגול) כך:

11592907563_d85edc5985_m

ספירות כתר חכמה ובינה בציור הניקוד סגול, כתר מימין, חכמה משמאל, ובינה באמצע

ואותיות כבר, המרמזות על ספירות כתר חכמה ובינה, הן (מהוות) רכב למעלה לעילת העילות, שהוא אינסוף. כלומר ספירות כתר חכמה ובינה, העומדות בציור הניקוד סגול הן רכב לאור אינסוף ברוך הוא, ומסביר הזהר כי כבר הן אותיות רכב וכאשר אומר הנביא את הצרוף נהר כבר, הכוונה היא לכל עשר הספירות של ז"א, ובשבילו (ז"א) נאמר אילנא רבא ותקיף ומזון לכלא ביה. (כי ז"א הוא עץ חייים, שהוא אילן גדול וחזק ומזון לכל בו) ממנו תלוי הכל. כלומר כשראה יחזקאל השכינה מתוך הקליפות, (חיצוניות הגולה) ראה עמה עשר ספירות, שהיא סוד הפנימיות. כי הרוכב הוא פנימי למרכבה.

כל טוב לכולם הצלחה וברכה בראיית הרוכב

על הקשר שבין טעמי המקרא לבין הספירות זהר פרשת פנחס

שלום וברכה לכולם,

מתוך ספר אילן דקדוק התורה, על דרך הקבלה, אשכנז 1692 המרשלק, נתן נטע בן משה נפתלי הירש, באדיבות ספריית יונס וסוראיה נזירן אוניברסיטת חיפה

מתוך ספר אילן דקדוק התורה, על דרך הקבלה, אשכנז 1692
המרשלק, נתן נטע בן משה נפתלי הירש, באדיבות ספריית יונס וסוראיה נזיראן, אוניברסיטת חיפה

על הקשר שבין שמות טעמי המקרא לספירות ולסדר תיקון עולם מספר לנו רעיא מהימנא בזהר פרשת פנחס אות תרסח וזו לשונו:

תרסח) ובחבורא קדמאה אמר, רעיא מהימנא, ההיא תגא דזרקא, איהי יוד, רביעית. אוף הכי בחיה דשמה אדם, דארבע אנפין דיליה דאינין ידו"ד, מקף שופר הולך סגולתא. תלת חיון, דאינין תריסר שבטין. ע"כ.

באור הסולם שכתב הרבי יהודה לייב אשלג זצ"ל באדיבות אתר אור הסולם

תרסח) ובחבורא קדמאה אמר וכו': ובחבור הראשון, אמר רעיא מהימנא, עטרה ההיא שנקראת זרקא, היא י', שהיא ספירה רביעית לחג"ת, דהיינו מלכות. ונקראת זרקא, משום שנזרקת עד מחשבה העליונה שאין לה סוף, כנ"ל בדבור הסמוך. אף כך החיה ששמה אדם, שהיא מלכות, הארבעה פנים שלה, שהם ד' אותיות הויה, הם מקף שופר הולך סגולתא, שהיא ג' חיות שהם י"ב שבטים.

פירוש המלכות מבחינת עצמותה אינה ראויה לקבל אור העליון, אלא אחר שהיא עולה ונכללת בבינה, נעשית ראויה לקבל מוחין העליונים (כנ"ל ב"א דף ז' ד"ה וכבר) וז"ש, אוף הכי בחיה דשמה אדם וכו', שהיא המלכות, מקף שופר הולך סגולתא שזה יורה הסוד, שאחר שהמלכות מקפת את הבינה הנקראת שופר אז הולכת המלכות לקבל סגולתא, שה"ס ג' חיון דאינון תריסר שבטין. כי ג' חיות ה"ס ג' קוין, שבכל אחד מהם, יש חו"ג תו"מ, שהם י"ב. ולולא מקף שופר, דהיינו אם לא היתה משתוית אל הבינה הנקראת שופר, לא היתה הולך סגולתא, שלא היתה יכולה לקבל אלו המוחין הנקראים סגולתא. מקף פירושו כמו, אין מקיפין בבועי (חולין מ"ו:) שפירושו סמיכה והשואה.

הרחבת הדברים: טעמי המקרא, שהם זרקא, מקף-שופר הולך סגולתא, מתארים את סדר תיקון העולם, כפי שמסביר רעיא מהימנא להלן, ההיא תגא דזרקא, איהי יוד, רביעית עטרה היא שנקראת זרקא (כי יש להבחין בין כתר ובין עטרה, כי עטרה היא בנוקבא, וכתר הוא בזכר) לכן אומר כאן כי עטרה (תגא) הנקראת זרקא היא אות י' שהיא רביעית ההין, כלומר ה' תתאה שהיא נבחנת לספירת המלכות, שהיא רביעית לספירות חג"ת, חסד, גבורה תפארת.

ומדוע נקראת זרקא? על שום שנזרקת עד המחשבה העליונה שאין לה סוף, כאן למעשה מסביר רעיא מהימנא את תהליך תיקון העולם. וממשיך, אף כך החיה ששמה אדם, שהיא מלכות, הארבעה פנים שלה, (ד' הספירות המשפיעות אליה אור אלוקותו יתברך) שהם ד' אותיות הויה, הם מקף שופר הולך סגולתא, שהיא ג' חיות שהם י"ב שבטים.

כלומר איך מתקנים עולם? הרי המלכות אינה ראויה לקבל את האור העליון, היות שהיא נמצאת במצב של היפוך צורה ממנו יתברך, הוא רוצה לתת והיא רוצה לקבל, נמצא שהם מרוחקים ונפרדים זה מזה, לכן מה עשתה המלכות מחמת הבושה? היות שהיא רצתה להשתוות לנותן, לכן עשתה סוף וסיום לקבלת האור, שתוכל להשתוות לנותן במידת מה, (שהוא צמצום א', בחינת סור מרע) ואחר כך עלתה ונכללה בבינה, שבחינתה חפץ חסד (צמצום ב', בחינת עשה טוב) כדי שתוכל לקבל מוחין עליונים ותהליך זה של תיקון העולם בא לידי ביטוי בשמות טעמי המקרא, כי בתחילת היתה המלכות זרקא, שנזקרת עד אינסוף ותכלית, שאין לה קשר לנותן, לכן היא נבחנת לזרקא (זרוקה) ובתיקונה היא עולה לבינה, ותהליך זה מתואר בטעמי המקרא, כמקף-שופר, מדוע? כי הבינה מכונה בשם שופר, וכאשר המלכות מקפת את השופר תהליך זה נבחן לעליית המלכות לבינה, וכאשר יש למלכות שווי צורה עם הבינה, שבחינתה חפץ חסד (שהוא שופר, בחינת שפרו מעשיכם) אז היא ראויה לקבל מוחין העליונים, ותהליך זה קבלת מוחין עליונים מתואר בטעמי המקרא, כהולך סגולתא, מדוע? כי סגולתא הן ב' נקודות צירה וחולם עליהן, שסגולתא נבחן לציור ג' הספירות העליונות, שהן כתר חכמה ובינה, לכן לאחר שהמלכות המכונה זרקא, מתוקנת בבינה, המכונה שופר, שפירושו שיש לה מעשים טובים, מלשון שפרו מעשיכם, אז היא יכולה ללכת לסגולתא, שפירושו שהיא מסוגלת לקבל מוחין העליונים המכונים סגולתא.

וג' נקודות הסגולתא, שהן ספירות כתר חכמה ובינה, לפי הסדר, נבחנות לג' חיות המרכבה שלכל אחת מהן ד' פנים והן י"ב שבטים, שהם נבחנים לגבולי אלכסון שבעולם אצילות.

כל טוב

מהו שאמרה תורה על משה רבינו ויפן כה וכה וירא כי אין איש, זהר פרשת נשא

בס"ד

שלום וברכה לכולם,

כי אין איש

מהו שאמרה תורה בספר שמות על משה רבינו, ויפן כה וכה וירא כי אין איש? מי הוא האיש המדובר אותו מחפש משה רבינו, ומדוע תלויה בו הגאולה, כל זאת בזהר פרשת נשא אות קב, קריאה נעימה לכל.

קב) א״ל רעיא מהימנא, באומאה עלך בשמא דידו״ד, לא תאחר בכל יכולתך, דהא אנא בצערא סגי. ויפן כה וכה וירא כי אין איש, עוזר לי, לאפקא לי מהאי צערא, בהאי קבורה דאתמר עלי, ויתן את הרשעים קברו, ולא אשתמודען בי, ואני תשיב בעינייהו בין ערב רב רשיעייא, ככלב מת דסרח בינייהו, דחכמת סופרים תסרח בינייהו, בכל קרתא וקרתא, ובכל אתר דישראל מפוזרין בינייהו בין מלכוון. ואתהדרו אינון ערב רב רעיין על ישראל, עאנא דקב״ה, דאתמר בהו ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם, ולית לון יכולת למעבד טיבו עם ת״ח.

באור הסולם אות קב) א״ל רעיא מהימנא וכו׳: אמר לו (לאליהו) רעיא מהימנא, בשבועה עליך בשם הוי״ה, שלא תאחר הגאולה בכל יכלתך, כי אני נמצא בצער רב. כי עלי כתוב, ויפן כה וכה וירא כי אין איש, עוזר לי. להוציאני מצער הזה מקבורה הזו, שנאמר עלי ויתן את רשעים קברו, ואינם מכירים אותי ואני נחשב בעיניהם בין הערב רב הרשעים, ככלב מת שסרח ביניהם, כי חכמת סופרים תסרח ביניהם בכל עיר ועיר, ובכל מקום שישראל מפוזרים ביניהם בין המלוכות. ונעשו הערב רב רועים על ישראל, שהם צאן הקב״ה, שנאמר עליהם ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם. ואין להם יכולת לעשות טוב עם ת״ח.

פירוש. כי משה רבינו שנקרא רעיא מהימנא, ה״ס התורה ודעת הפנימי, שלא תתגלה אלא בגאולה השלמה, ועד אז נאמר עליו והוא מחולל מפשעינו. כי התורה שה״ס רעיא מהימנא, נתחוללה ונעשתה חללה, כי נעלמה הפנימיות שבה, ולא נשארה לנו רק החצוניות. ואני חשיב בעינייהו בין ערב רב רשיעייא ככלב מת שסרח, כלומר שהם מתרחקים מפנימיות התורה כמו שמתרחקים מסרחון. שעליה אמרו, וחכמת חכמים תסרח.

הרחבת הדברים: משה רבינו הוא רעיא מהימנא משביע את אליהו בשם הויה, שלא יאחר הגאולה, שהוא גילוי סודות התורה, ומדוע מזכיר רעיא מהימנא את שבועת אליהו בשם הויה שלא יאחר את הגאולה? כי משה, נמצא בצער רב, ומדוע נמצא משה בצער רב, ומביא ציטוט מן התורה בספר שמות, ויפן כה וכה וירא כי אין איש, כלומר אין איש עוזר לי, כי איש לשון אש י', והוא איש שמגולה בו סודות התורה, כפי שכתוב על אליהו, איש האלקים, וכאשר כתבה התורה ויפן כה וכה וירא כי איו איש, התכוונה לומר, כי איו איש שיכול לעזור לו להוציאו מקבורה הזו, שנאמר ויתן רשעים קברו, כי כאשר איננו מכירים בחכמת ה' יתברך, זה נחשב לחכמת ה' כקבורה וגניזה שלה, ומשה שהוא הגואל, כל עוד שלא נגלים סודות התורה, נחשב לו שהוא יושב בין הערב רב הרשעים, שכתוב וימנע מרשעים אורם, וכל אימת שנמנע אור הגאולה מן הנגאלים, נחשב לגואל, שהוא משה, שהוא יושב בחושך, כי אינו יכול להאיר להם סודות התורה, לכן אומר הכתוב כי אשב בחושך (בגלות) הויה אור לי (שבועת אליהו) לכן מבקש משה הוא רעיא מהימניא, מאליהו שיערוב לו ויגלה סודות התורה, כדי שהגאולה תצא מן הכוח אל הפועל, כי חכמת סופרים תסרח בכל עיר ועיר, ובכל מקום בכל מקום שישראל מפוזרים ביניהם בין המלוכות.

ונעשו הערב רב רועים על ישראל, שהם צאן הקב״ה, שנאמר עליהם ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם. ואין להם יכולת לעשות טוב עם ת״ח, שלתלמיד חכם הוא הלומד מהבורא הנקרא חכם.
זאת ועוד, כיוון שהערב רב רועים על ישראל, הם זנים את ישראל ברע, מלמעלה למטה, ואין לישראל אפשרות להקרא אדם, כי ישראל רק בתנאי שה' רועה אותם זכאים להקרא אדם, ככתוב בנביא, (יחזקאל לד, לא) וכאשר ערב רב זן על ישראל ממעלה למטה, אינם זכאים להקרא אדם, כי על בריאת האדם כתוב: "זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם, וַיְבָרֶךְ אֹתָם, וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם 'אָדָם' בְּיוֹם הִבָּרְאָם" (בראשית ה' ב'), כי אדם עניינו זכר ונקבה בייחוד, משפיע ומקבל, בקשר של אדם ואל, ואילו ערב רב זן על ישראל כבהמה מלמעלה למטה, כרביעת בהמה, ולא בזווג פנים אל פנים הנקרא אדם.

לכן משה רבינו, שהוא סוד התורה והדעת הפנימי, (זיווג בין חכמה ובינה) לא יכול להתגלות, אלא בגאולה שלמה, ועד שתתגלה גאולה שלמה נאמר עליו והוא מחולל מפשעינו (המשיח) כי התורה שהיא סוד רעיא מהימנא, שהוא הרועה הנאמן, סוד האמונה הרועה את ישראל במדבר, היבש משם הויה, נתחוללה ונעשתה חללה, כי נעלמה הפנימיות שבה, (שם הויה) ולא נשאר לנו רק החיצוניות. ואני, משה (שהוא אותיות השם, שם הויה, שם מ"ה, אד"ם) אני חשוב בעיניהם בין הערב רב הרשעים, ככלב מת שסרח, כלומר, שהם מתרחקים מפנימיות התורה כמו שמתרחקים מסרחון, שעליה אמרו חכמת חכמים תסרח.

ויהי רצון שנתקרב אל פנימיות התורה כאדם המריח מור ולבונה

מהו שורשה הרוחני של ספירת הבינה, זהר פרשת בהר

בס"ד

הסנה בוער באש ואיננו אכל

הסנה בוער באש והסנה איננו אכל

על שורשה הרוחני של ספירת בינה, מספר לנו זהר פרשת בהר אות כ' וזו לשונו:

כ) דסליקת בהון אהיה, דאיהי בינה, שנת היובל, איהי אהיה אשר אהיה, תרין זמנין אהיה חושבן מ״ב, ותמניא אתוון בהון חמשין. דבהון פקודא לחשוב שנת היובל. וביה פקודא לחזור לאחזתו ביובל, בשנת היובל הזאת תשובו וגו'. כל חד יחזור ביה לדרגא דיליה, דנשמתיה אחיזא מתמן, כמה דאוקמוה והרוח תשוב אל האלהים וגו'.

באור הסולם של הרבי יהודה לייב אשלג זצוק"ל, באדיבות אתר אור הסולם:

... השם אהיה, שהיא בינה, שנת היובל, היא, בינה, נקראת אהיה אשר אהיה, שהם ב׳ פעמים אהיה, שכל א׳ בגימטריא כ״א, הם בחשבון מ״ב, ועם שמונה אותיות, שבב׳ אהיה, יש בהם חמשים. שבהם המצוה לחשוב שנת היובל. ובו המצוה לחזור למדרגתו שנשמתו נאחזת משם. כמו שהעמדנה תשובו וגו'. שפירושו, כל אחד ואחד יחזור לאחזתו ביובל. שכתוב, בשנת היובל הזאת והרוח תשוב אל האלקים וגו'. דהיינו בינה הנקראת הויה בניקוד אלקים.

הרחבת הדברים: השם אהיה, מופיע בספר שמות ג' י"ד, במעמד הסנה הבוער, כאשר משה מבקש מה' לדעת בשם מי הוא מצווה להוציא את ישראל ממצרים, וה' משיב: "אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה".

מסביר רעיא מהימנא בזהר פרשת בהר, כי שם אהיה מיוחס לספירת בינה, לפי החישוב הבא: בפסוק "אהיה אשר אהיה", מופיע שם אהיה ב' פעמים, גימטריה של שם אהיה הוא כ"א, וב' פעמים כ"א (כי בפסוק כתוב אהיה אשר אהיה), הרי מ"ב, ועם שמונה אותיות, כי כל שם אהיה כלול מארבע אותיות, וביחד הרי שמונה אותיות, וכאשר נחבר גימטריה של ב' פעמים שם אהיה, שהוא מ"ב, עם שמונה אותיות של ב' פעמים שם אהיה, נקבל חמישים. שבהם המצוה לחשוב שנת היובל, ובו המצוה לחזור למדרגתו שנשמתו נאחזת משם. כמו שהעמדנה תשובו וגו'. שפירושו, כל אחד ואחד יחזור לאחזתו ביובל. שכתוב, בשנת היובל הזאת והרוח תשוב אל האלקים וגו'. דהיינו בינה הנקראת הויה בניקוד אלקים.

כאן מחבר רעיא מהימנא ב' פסוקים יחדיו לכלל אחד, הפסוק האחד הוא מפרשת בהר, "בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחוזתו", והפסוק הב' הוא והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה (קהלת י"ב ז) כאשר מקום החיבור בין שני הפסוקים הוא תשובו, בכך יוצר הזהר מעבר (סינפסה) חדש(ה) ואומר "בשנת היובל הזאת, כלומר בשנת החמישים היא ספירת בינה, מתרחש מעבר חדש שעניינו והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה, ומבאר בעל הסולם ואומר כי פרושו הפשוט מבחינת הספירות הוא, בינה, הנקראת הויה בניקוד אלקים.

כדי להסביר את דברי בעל הסולם, נתבונן תחילה בדברי קהלת והרוח תשוב אל האלקים, רוח הוא שם הויה והוא ז"א, האלקים גימטריה צ"א או שם הויה אלקים, וכאשר כותב קהלת, והרוח תשוב אל האלקים הכוונה היא כי שם הויה, ישוב אל שם הויה אלקים, כי הוא גבוה ממנו, כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם (קהלת ה' ז') כי שם הויה פשוט הוא בז"א, ושם הויה אלקים הוא בבינה, ובינה גבוהה מז"א.

והיות שכתיבת אותיות אלקים היא צורה של דין, ניתן להמנע ממנו ע"י כתיבת שם הויה בניקוד אלקים, (שהוא חטף סגול, חולם, חיריק) וכאשר כותבים שם הויה ומכוונים בניקוד אלקים, שהניקוד מנהיג את האותיות, הרי שנוצר הצרוף הבא, שם הויה פשוט בניקוד אלקים, והוא שם הויה עם ז' נקודות, (כי חטף סגול הוא ה' נקודות, וחולם נקודה וחיריק נקודה הרי ז' נקודות) באופן שרואים אותיות שם הויה, ומכוונים אל ניקוד שם אלקים, שהן ז' הנקודות, המצביעות על התנועה אך ללא אותיות הדין, וכאשר קוראים את הפסוק והרוח תשוב אל האלקים, הכוונה היא כי שם הויה, ישוב אל שם הויה אלקים שהוא מקורו, ומבחינת הספירות הכוונה היא שז"א שהוא רוח, ובן בכור, ישוב אל אם בנים, היא ספירת בינה.

וכאשר קוראים את הפסוק מפרשת בהר שעניינו הוא "ותשובו איש אל אחוזתו", הכוונה היא כי שם איש רומז על מחזה ומטה שהוא גילוי חכמה, ישוב אל אחוזתו בספירת הבינה, שהיא בחינת חסדים מכוסים, כפי שכתב קהלת, והרוח תשוב אל האלקים, כלומר שהרוח, שהוא שם הויה וז"א, תשוב אל האלקים, אל החסדים המכוסים, שהם מעל לחזה, אל ספירת בינה.

וכאן למעשה מצביע רעיא מהימנא על שני פסוקים ואומר כי הוראתם אחת, והיא כיצד שבות הספירות אל ספירת בינה, בקהלת הוא מצביע על ז"א השב אל ספירת בינה, ובפרשת בהר זו המלכות השבה אל ספירת בינה.

כל טוב לכולם הצלחה וברכה

שחורה אני ונאוה, זהר חדש שיר השירים

שלום וברכה לכולם,

שחורה אני ונאוה

שחורה אני ונאוה, שחורה אני מצד עצמי שהיא המלכות, ונאוה כאשר השחרות שלי דבוקה באור החסדים של ז"א, זהר חדש שיר השירים

מהו שאמר הפסוק שחורה אני ונאוה? נתבונן בזהר חדש שיר השירים ובפירוש הסולם שחיבר הרבי יהודה לייב אשלג זצוק"ל.

שפה) שחורה אבי ונאוה, בוצינא דמערב, כד שלטא וקיימא לגבי בוצינא דמזרח, דא אוכמא, ודא חיוורא. כמה הוא יאה, בההוא נהירו חוורא.

שפה) שחורה אני ונאוה: כי הנר של המערב, שהוא המלכות, כאשר שולט ועומד אצל הנר של המזרח, שהוא ז״א, זה שחור, היינו המלכות, שה״ס גוון שחור, הרומז על דינים, וזה לבן, דהיינו ז״א, שהוא בשליטת החסד, שה״ס גוון לבן, כמה היא, המלכות, נאה, כשהיא מיוחדת באותו האור הלבן. שהוא חסד. וז״ש, שחורה אני, כשאני לעצמי, ונאוה, בעת שהשחרות שלי דבוקה בלבן שלך.

הרחבת הדברים: ד' ספירות חו"ג תו"מ כנגד ד' רוחות, חסד כנגד דרום, גבורה כנגד צפון, תפארת כנגד מזרח, ומלכות כנגד מערב. כאן מדבר הזהר על הקשר שבין ספירת מלכות לספירת תפארת או פרצוף ז"א, שהוא המשפיע שלה, ואומר, כי כאשר הנר של מערב, שהוא המלכות וה' אחרונה משם הויה, שולט ועומד אצל הנר של המזרח, כלומר אצל ספירת תפארת, הוא אות ו' דשם הויה, כמה היא, המלכות נאה, כשהיא מיוחדת באותו אור הלבן של החסד.

כלומר הזהר מדבר ביופיה של המלכות, כאשר היא חוברת לספירת תפארת, כי המלכות נבחנת לנר בגוון שחור, שהוא בחינת מקבל, והתפארת נבחנת לנר לבן, שהוא משפיע. לכן מכונה כאן ספירת תפארת בכינוי נר המזרח, משום שהוא משפיע חסד למלכות, שהנר שלה הוא שחור, וביחוד שלהם, של תפארת ומלכות, של משפיע ומקבל, המלכות היא נאה, וזה שכתוב, שחורה אני, כשאני לעצמי, המלכות בלבדה, ונאוה, בעת שהשחרות שלי דבוקה בלבן שלך.

שפו) נהירו דבוצינא, תרין נהורין מתחברן כחדא. תתאה אוכמא, עילאה חיוורא. דא שלטא על דא, נהורא חיוורא על אוכמא. ועם כל דא, כמה איהי יאה.

שפו) נהירו דבוצינא תרין וכו׳: באור הנר, שני אורות מתחברים יחד, החלק התחתון הוא אור שחור, החלק העליון הוא לבן. זה שולט על זה, האור הלבן שולט על האור השחור, ועם כל זה כמה היא נאה.

פירוש. נודע שיש ב׳ מצבים במלכות, שבמצב הא' הוא בסוד ב׳ המאורות הגדולים שקומתה שוה לז״א, כי יונקים שניהם משורש אחד מאמא, ז״א מקבל חסדים מקו ימין דאמא, והמלכות מקבלת חכמה מקו שמאל דאמא. אמנם היא נבחנת אז לאור שחור, כי החכמה שבה אינה יכולה להאיר בלי חסדים. ואז נאמר לכי ומעטי את עצמך, ובאה למצב הב', שנתמעטה להיות מדרגה שמתחת ז״א, ואז, ז״א כבר שולט עליה ואין לה כלום אלא מה שמקבלת מז״א. ועם כל זה המצב הב׳ הזה, הוא כל שלמותה, כי עתה כשהאור השחור שלה שהוא חכמה, מתחבר עם האור הלבן שבז״א, שהוא חסדים, אז נשלמה החכמה ומאירה (עי׳ בפלפה״ס אות פ״ח). והיחוד הזה שבמצב הב׳ כשהאור השחור של המלכות מחובר באור הלבן דז״א, מרומז באור הנר, כי באור הנר נראה החלק התחתון שלו בצבע שחור, והחלק העליון שלו בצבע לבן.

וז״ש, תתאה אוכמא, דהיינו המלכות, שהיא שחורה מהמצב הא׳, כנ״ל, עילאה חיוורא, היינו ז״א שהוא חסד שמראהו לבן. ושניהם מחוברים באור אחד, דא שלטא על דא, שהאור הלבן שולט על האור השחור. כי כן הוא במצב הב׳. ואע״פ שבמצב הא׳ היתה גדולה כמותו, ועתה הוא שולט עליה, ועכ״ד כמה איהי יאה. כי עתה במצב הב׳ היא נאה, שהיא מאירה בחכמה וחסדים. משא״כ במצב הא׳ היתה, חשך ולא יכלה להאיר.