בס"ד

שלום וברכה לכולם,

והפעם אמרה שאמר בעל הסולם לתלמיד ר' יוסף וינשטוק, כי ענין הנסיון הוא למשל, שמציעין לאדם שיבחר אחת משתיהן, או בנין גדול או גביע כסף קטן, והאדם הזה נתחבב עליו כ"כ הגביע הקטן יותר מהבית הגדול. והמבין יבין מה עומקן של הדברים.

באדיבות מוזיאון ישראל, צילום עופרית רוזנברג בן מנחם

(מופיע בסדרת הספרים, ה' שמעתי שמעך, כרך ד' בחלק וילקט יוסף)

כל טוב

בס"ד

שלום וברכה לכולם,

תמונה Pixi

מה מקור המנהג בקרב אנשים ונשים ברחבי העולם לכחול עיניים, מה מסמלת העין האנושית, מה מסמל הצבע הכחול, ומדוע השילוב של כחול ועין הוא תנאי ברור ומוסכם ליופי?

הנה בספר יחזקאל כ"ג, מ' מופיע הפסוק הבא: "וְהִנֵּה בָאוּ לַאֲשֶׁר רָחַצְתְּ כָּחַלְתְּ עֵינַיִךְ וְעָדִית עֶדִי". מה משמעות הרחצה ברוחניות, כי בגשמיות, כאשר אדם רוחץ, הוא טובל במים, אך מהי רחצה ברוחניות? בלשון ארם רחצה פירושה אמונה, ובטחון, כיצד אנו לומדים זאת, מתפילת בריך שמיה שאנו אומרים, בזמן שאנו פותחים את ארון הקודש ומוציאים את ספר התורה. לשון התפילה מופיע בזהר ויקהל אות רכה.

הנה לשונה: בריך שמיה דמארי עלמא, בריך כתרך ואתרך, יהא רעותך עם עמך ישראל לעלם, ופורקן ימינך, אחזי לעמך בבית מקדשך, ולאמטויי לנא מטוב נהורך, ולקבלא צלותנא ברחמין. יהא רעוא קדמך, דתוריך לן חיים בטיבו, ולהוי אנא פקידא בגו צדיקיא, למרחם עלי, ולמנטר יתי, וית כל דילי, ודי לעמך ישראל. את הוא זן לכלא, ומפרנס לכלא, את הוא שליט על כלא, את הוא דשליט על מלכיא, ומלכותא דילך הוא. אנא עבדא דקב"ה, דסגידנא קמיה, ומקמי דיקר אורייתיה, בכל עידן ועידן. לא על אינש רחיצנא, ולא על בר אלהין סמיכנא, אלא באלהא דשמיא, דהוא אלהא קשוט, ואורייתיה קשוט, ונביאוהי קשוט, ומסגי למעבד טבוון וקשוט. ביה אנא רחיץ, ולשמיה קדישא יקירא אנא אימר תושבחן. יהא רעוא קדמך, דתפתח לבאי באורייתך ותיהב לי בנין דכרין דעבדין רעותך. ותשלים משאלין דלבאי, ולבא דכל עמך ישראל לטב ולחיין ולשלם אמן.

באו הסולם אות רכה) בריך שמיה דמארי וכו': ברוך שמו של רבון העולם. ברוך כתרך ומקומך. יהי רצונך עם עמך ישראל לעולם, שגאולת ימינך תראה לעמך בבית מקדשך, ולהשפיע לנו ממיטב אורך, ולקבל תפלותינו ברחמים. יהי רצון מלפניך שתאריך לנו חיים בטוב, ושאני עבדך יהיה נפקד בין הצדיקים, לרחם עלי, ולשמור אותי ואת כל אשר לי, ושל עמך ישראל. אתה הוא הזן את הכל ומפרנס את הכל. אתה הוא השולט על הכל. אתה הוא השולט על מלכים, והמלכות שלך הוא. אני עבד הקב"ה, שאני משתחוה לפניו ומלפני כבוד תורתו בכל עת ועת. לא על אדם אני בוטח, ולא על בני אלקים אני סומך, אלא על אלקים שבשמים, שהוא אלקים אמת, ותורתו אמת, ונביאיו אמת, ומרבה לעשות חסד ואמת. בו אני בוטח, ולשמו הקדוש והיקר אני אומר תשבחות. יהי רצון מלפניך, שתפתח לבי בתורתך, ותתן לי בנים זכרים עושי רצונך, ותמלא משאלות לבי, ולב כל עמך ישראל, לטוב, לחיים, ולשלום, אמן.

הנה מלמד אותנו הזהר הקדוש,  כי לשון רחיצה פירושה בטחון, לפיכך ניתן לפרש את הפסוק מיחזקאל, "והנה באו לאשר רחצת", כי כי כל הבחינות אשר אשר יצאו מחוץ לקדושה, באו, כלומר שבו, לאשר רחצת, כי טבלת (הנשמה) באור האמונה, והוא אותו ענין המובא בהמשך הפסוק, כחלת עיניך, כי העין רואה מקצה אל קצה מנקודה אל נקודה, באור הקו, בצורה מוגבלת, וכאשר אנו עוצמים עינים, והעפעפים מכסים את העיניים, באופן שאיננו מסוגלים לראות ראיה גשמית, אז מופיע העפעף הסגור, כאשר מעליו פס כחול, לומר כי רק אדם אשר עוצם עיניו מראות רע, שהוא ענין של קבלה לעצמו בלבד, רואה טוב, שהוא כחול עוצמת השמים של העולם הבא, שכל עניינוו הוא אהבה נתינה וההשפעה, שהוא מטעם מטרת הבריאה, שהיא להיטיב לנבראיו. ולכן הסיפא של הפסוק הוא המתבקש, ועדית עדי, כי לאחר שאדם רוחץ באור האמונה, וכוחל עיניו בטוב השמים, שכל רצונו להיטיב לנבראיו, אז שייך בו ועדית עדי, שהיא התורה הקדושה. נמצא כדי שאדם יהיה ראוי לעדות את עדי התורה, שהוא קו אמצעי, עליו לעמוד בב' תנאים קודמים, שהם: א) בטחון ואמונה, שהם בחינת קו ימין, ב) עצימת עינים, שהוא בחינת מסך, והכחלת העינים, שהוא אור חוזר, שהוא בחינת קו שמאל, ואז יוכל לזכות למצב של ועדית עדי הוא התורה, שזוכה ע"י ב' הבחינות הקודמות לקו אמצעי.

כל טוב

בס"ד

שלום וברכה לכולם,

סדר תיקוני שבת, מוזיאון ישראל, "סדר תיקוני שבת” כולל פיוטים, מזמורי תהילים, פרקי משנה, תקנות ומנהגים לשבת בהשפעה קבלית. כתב-יד זה הועתק ואויר בידי אהרון וולף הרלינגן, 1738 וינה

קידוש של שבת פותח במילים, יום השישי ויכולו השמים והארץ, שהם ר"ת הויה, י'ום ה'שישי ו'כולו ה'שמים. קידוש ליל שבת קושר למעשה את שני הפרקים הראשונים של חומש בראשית. פרק א' בחומש בראשית מסתיים במילים, "וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם הַשִּׁשִּׁי". ובפרק ב' פותח במילים, "וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, וְכָל-צְבָאָם". וכך למעשה נראה הקידוש:

יום הַשִּׁשִּׁי. וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם: וַיְכַל אֱלהִים בַּיּום הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּו אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיִּשְׁבּת בַּיּום הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּו אֲשֶׁר עָשָׂה: וַיְבָרֶךְ אֱלהִים אֶת יום הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אתו. כִּי בו שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּו אֲשֶׁר בָּרָא אֱלהִים לַעֲשׂות:

נשאלת השאלה למה מרמזת נא הידיעה של יום השישי, כותב רש"י  הוסיף ה' בששי בגמר מעשה בראשית, לומר שהתנה עמהם על מנת שיקבלו עליהם ישראל חמשה חומשי תורה, . דבר אחר: יום הששי, כולם תלוים ועומדים עד יום הששי, הוא ששי בסיון המוכן למתן תורה.

לפי תלמוד עשר הספירות חלק ט"ז, מהי ה' יתירה דיום השישי.

ה' יתירה דיום הששי, היא רומזת על חסד החמישי הנגמר בשעה זו. כי יום ו' ה"ס יסוד, הכולל ה"ח וה"ג, שעד חצות נכנסים ה"ח והכולל אותם, ומחצות ואילך נכנסים ה"ג והכולל אותם. ונמצא בשעה חמישית נכנס חסד החמישי, ונמצא שנגמרו כל הששת ימים בבחינת החסדים שהם העיקר, כי אינו חסר עוד עד התשלום, זולת הה"ג שלאחר חצות היום שאינם עיקרים כל כך, כי הם מקבלים מה"ח. וע"כ נחשב כניסת החסד החמישי לבחינת התשלום והגמר של ששת ימי המעשה ולהתחלת הארת יום השבת. ולכן מתחילין אז העולמות לעלות בעליות השבת. וע"ז רומז הה' דיום הששי. (אות ע"ז).

כל טוב הצלחה וברכה

בס"ד

שלום וברכה לכולם,

הפעם בחרנו לצרף תמונה שצייר נחום גוטמן, של בית הכנסת "מראות הסולם", ברחוב רוקח, שכונת נווה צדק תל אביב. התמונה מוצגת באדיבות אתר אור הסולם, שיש לו בין היתר מנוע חיפוש מפותח לספר הזהר עם באור הסולם, כתבי האר"י, תלמוד עשר הספירות ואור הבהיר.

שם בית הכנסת "מראות הסולם", ניתן לו על שם פירוש הסולם, שחיבר הרבי יהודה הלוי אשלג זצ"ל, לספר הזהר הקדוש. את פנימיות התורה וספר הזהר הקדוש ניתן ללמוד עם רבי גוטליב שליט"א, בבית המדרש ברכה ושלום בקרית יערים, או להגיע לקרית אונו, אחת לשלושה שבועות ולשמוע שיעור מפיו. ולכל מי שנמצא רחוק מקרית אונו, בארץ או בחו"ל יש אפשרות להתחבר לשידור החי של השיעור דרך רשת האינטרנט ולשאול שאלות בצ'ט.

ברכה והצלחה לכולם

בס''ד

שלום וברכה לכולם,

מהו שורשו הרוחני של הביטוי, ''אין לי מ''ה ללבוש'', ומדוע הוא רווח כל-כך במחזותינו? הנה שם הוי''ה, נכתב בד' אותיות,  י', ה', ו', ה'. אות י' כנגד ספירת חכמה, אות ה' ראשונה, כנגד ספירת בינה, אות ו' כנגד ספירת תפארת, ואות ה' אחרונה כנגד ספירת מלכות.

כנגד כל אחת מספירות שמנינו לעיל, חכמה, בינה תפארת ומלכות, נכתב שם הויה, במילוי באופן הבא:

שם ע''ב הוא בספירת חכמה, שם ע"ב הוא שם הוי"ה במילוי יודי"ם באופן זה: יו"ד, ה"י, וי"ו, ה"י. מדוע נקרא שם ע"ב, כי גימטריה של שם הויה במילוי יודין הוא ע"ב שהוא 72. יו"ד = 20, + ה"י = 15, + וי"ו  = 22 + ה"י = 15 = 72.

שם ס''ג הוא בספירת בינה, שם ס"ג נוצר משם הוי"ה במילוי יו"דים, באופן הזה: יו"ד ה"י וא"ו ה"י. גימטריה שלו הוא ס"ג, כלומר 63.

ושם ב''ן הוא במלכות.  שם זה נוצר משם הוי"ה במילוי ההי"ן, כזה: יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה, שגימטריה של הוא ב"ן, או 52, והוא הנמוך יותר מבין ארבעת צירופי שם הוי"ה. בעולמות, שם זה הוא כנגד עולמות בי"ע. שם זה נקרא בשם בהמה, כי גימטריה של בהמ"ה הוא ב"ן, הוא 52, ביחס לשם מ"ה הנקרא בשם אדם. מקורו של שם זה הוא בשם ס"ג שנקרא בשם בהמה רבה.

עתה, כאשר אנו שומעים את הביטוי, ''אין לי מ''ה ללבוש'', הכוונה היא שאין לאותו אומר המאמר, לבושי המוחין, המכונים אור חוזר. ויש להבין, כי מהות האדם הוא רצון לקבל לעצמו בלבד, ורצון זה מפריד אותו מהבורא מטעם שינוי צורה, כי רצון הבורא הוא להיטיב לנבראיו, ושורש הנבראים כולם הוא בקבלה עצמית כאמור.

לכן ביחס לבורא, נבחן כל נברא לנקבה, מפני שהוא בעל נקב וחסרון ביחס לבורא. ולנקבה אין לה משלה, אלא מ"ה שנותן לה זעיר אנפין בעלה, נמצא, כדי להיות בשיווי צורה עם הבורא אנו זקוקים ללבושי המוחין, או אור חוזר, המכונים בשם מ"ה או אד"ם, ככתוב מ"ה הוא רחום, אף אתה רחום, מ"ה הוא חנון אף אתה חנון, מ"ה הוא מבקר חולים, אף אתה מבקר חולים, וכו'.

שם מ"ה כינוי ללבושי המוחין, שמהותם הוא רצון להשפיע נחת לאלוקים ואדם, לכן בפעם הבאה כאשר נשמע את הביטוי, ''אין לי מ"ה ללבוש'', נדע כי שורשו נעוץ בלבושי המוחין, שהם אור חוזר, שעניינים הוא להעלות הנברא ממדרגת בהמה, שרוצה רק לאכול להתרבות ולנמנם, למדרגת אדם, וזאת, כדי להשוות צורה עם הבורא. כי רק במדרגת אד"ם מתקיים שווי הצורה בין בורא לנברא.

נמצא, כל אשר חסר לנו, הנבראים, כדי להיות בשיווי צורה עם בוראינו, הוא, הוא מעשים ומחשבות של חסד. כי הבורא הוא טוב ומיטיב, ואם אנו רוצים להתדמות לו, עלינו טובים כפי שהוא טוב ומיטיב, ולהשתלם במעשה החסד, כמאמר הפסוק חסד אל, כל היום. וזה עניין מ''ה, כי שם הוי"ה במילוי אלפין הוא מ''ה וגימטריה אד''ם, וכאשר נאמר המשפט, אין לי מ''ה ללבוש, שורשו הוא בעולמות רוחניים, וכוונתו היא: אין לי אור חוזר, או מעשים טובים להתלבש בהם, כדי להתגדר בכינוי אדם, שמשמעותו היא אדמה לעליון, כלומר לבורא עולם.

כל טוב ושבת שלום לכולם

בס"ד

שלום וברכה לכולם,

בכ"א טבת, שנת תש"א 1941, הסביר בעל הסולם ענין שמעון ולוי בנפש האדם פנימה. תלמידו של בעל הסולם, הרבי דוד מינצברג ע"ה כתב את הדברים, והם מובאים כאן באדיבות אתר אור הסולם.

פירוש הדברים: שואל בעל הסולם, אם אמר יעקב אבינו ארור אפם, כיצד כותבת התורה, וזאת אשר דיבר להם אביהם ויברך אותם, הרי ארור וברכה הם ב' קטבים הפוכים, אם כן, היכן מונחת האמת? ואומר שכדי לישב סתירה זו צריך לשאול מדוע נקרא האדם בכנוי עולם קטן, ומשיב על כך, כי האדם נקרא עולם, היות בו עלומים ונעלמים כל הכוחות, דומם, צומח, חי ומדבר, כלומר האדם הוא כלל כל המדרגות. רק כל הכוחות והמידות הרעים נמצאים כפוטנציאל, כאפשרות להפעלה תחת הכוחות הנפשיים המיוחדים לאדם לבדו. לכן ביכולת האדם לכבוש ולכסות על כח אחד מן הכוחות, כלומר להחביאו, עד כדי כל שהוא עצמו אינו מרגיש כלל בקיומו, מה שאין כן חיה ובהמה, חיה ובהמה מטבע ברייתן, אינן יכולות שלא להוציא לפועל תכונה בה נבראו. למשל, האריה תמיד יאכל איבר מן החי, ונחש תמיד ירצח לשם הנאתו. הנחש, למשל לא יכול לכבוש את תאוות הנקמה שבו, והאדם - כן יכול, אף שנמצא בו הכח הזה, למשל נקמה, הוא יכול לכבוש אותו, לאצור אותו בקרבו ולא להשתמש בו, ואע"פ שהתשמש בו פעם אחת, יכול לכבוש את הכח הזה שוב, מטעם שלאדם יש יכולת בחירה, כי סוד יסודו של אדם הוא בקו אמצעי שהוא רחמים, מה שאין כן חיה ובהמה שאין לה יכולת בחירה, היא מתוכנתת להתנהג לפי חוקי הטבע שנטבעו בה.

אומנם יש הבדל אם האדם השתמש בכוח הטמון בו פעם אחת, אם לאו, אם לא השתמש האדם בכח פעם אחת, הרי אותו כוח נמצא אצלו במצב של כיסוי "ושינה" או "רדום", עד כדי כך שהוא עצמו אינו מודע לכח הטמון בו. מה שאין כן כאשר השתמש בו פעם אחת, אותו כוח כבר מתעורר מעצמו, והאדם צריך לעשות פעולה כדי לכבוש אותו.

כמו שלימד הרמב"ם בשמונה פרקים: מי שטבעו מושך לקצה אחד המידות. צריך להתרחק לקצה ההפכי של המדה ההיא ויתרגל כך, עד שישאר עומד בדרך הממוצע. וזו שמלדת אותנו התורה דעת, כלומר קו אמצעי, מדוע נקראים שמעון ולוי אחים מכלל כל השבטים, אחים נקראו כי בעצה אחת הרגו עיר זו שכם, ובעיצה אחת נקמו נקמת אחותם (וכפי שלמדנו לעיל נקמה היא מצד הנחש) לכן מכנה אותם יעקב אבינו "אחים" לנחש, לקו שמאל, ששליטתו היא מלמעלה למטה. גם שמעון ולוי אחים, ר"ת שו"א שהוא שקר, מיסודו של הנחש. אף שבמעשה שכם ובנקמתם לא חטאו כלום (שמעתי, שלושת המלאכים, הרב אשלג) רק נעשה כלי חמס מכרותיהם, ר"ת כח"ם, שהכח הזה של הרציחה, התפתח אצלם, ולא יכלו לכבשו שוב, שלא יבוא לידי התפתחות. עד כדי כך "כי באפם הרגו איש (חמור ואנשי שכם) וברצונם עקרו שור" - זה יוסף שאמרו "לכו ונהרגנו", ר"ת ל"ו, הרומז לצדיק הוא יוסף, וכו' כמו שכתב רש"י ע"ה. לכן ברך אותם יעקב אבינו, שיתפתח בהם המכבש – שיוכלו לכבוש את הכח הזה (של הרציחה) עד כדי שיהיה "ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה" -  שלא יתפרץ שוב שלא במקום קדוש.

ע"כ "אחלקם ביעקב" -  שיהיו מלמדי תינוקות. והיות שאין הקפדן מלמד, כי הקפדן, הורג בכח הבקורת שלו, והמלמד הוא המחייה, נמצא שהתינוקות, שאין בהם דעת, ימררו ויפוררו אצלם הכח הקפדנות והנקם בכל תקפו, והם יכבשו אותו. ואז כבר יהיו בטוחים שהכח הזה ירצע אל אדוניו, כלומר יהי כנוע לבעליו, לבל יתפרץ מאליו, ויוכלו לשלוט על יצר הכעס והנקמה. ולשבט לוי אמר: "אפיצם בישראל" - לחזר על הגרנות לקבל שכרם חלף עבודתם באוהל מועד, אף שמן הראוי שהם עובדים באהל מועד באמונה, צריכים הבורגנים והבעלי שדות מישראל להביא להם שכרם בבית בכבוד ולא שיצטרכו לחזר על הגרנות – זה יעורר להם כח הנקם, ובכל זאת יכבשו אותו כנ"ל. אפיצם בישראל הוא עוד פרמטר שנותנת התורה ליצוב שבט הלוי בקו אמצעי, במקום שבו נמצא ישראל, הוא הרחמים, כי ע"י שמביאים הבורגנים ובעלי השדות, שכרם בבית, (שיתנהגו אליהם כנקבות, כפי שבעל מביא משכורת לאישה היושבת בבית) זה יעורר להם את כוח הנקם, ובכל זאת יכבשו אותם. כך ממתק יעקב אבינו ע"ה את יצר הנקם של שמעון ולוי, אחלקם ביעקב נאמר על שמעון, כי יעקב הקטן הוא קו אמצעי, ואפיצם בישראל זה לוי שנמתק בקו אמצעי מעל לחזה, הוא ישראל. וזוהי ברכת יעקב לבניו שמעון לוי, שיתברכו בקו אמצעי הנקרא שלום ורחמים, ומה שאמר ארור אפם כי עז, היה לשלול את קו השמאל השולט בהם, שהוא הקפדנות והנקם, ולהכפיפו תחת שליטת הימין, שהוא לימוד התינוקות, כדי שיהיו נצבים מתוקנים בקו אמצעי הוא רחמים.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן