בס"ד

שלום וברכה לכולם,

מהי חשיבות התפילה בחיינו, מדוע יש תפילות מתקבלות, ויש שאינן, על כך מספר זהר מראות הסולם, מאמר האיברים הפנימיים:

ד) וצריכים להבין כאן בדיוק איך ומה היא צורת התפלה, ואיך היא עולה למעלה לנוקבא דז"א ונעשתה למאכל בשביל הנוקבא ובשביל ז"א, בסו"ה את קרבני לחמי וגו', שהרי התפלה היא במקום קרבן. והענין הוא, כי המקריב או המתפלל הרי הוא בשביל איזה מבוקש שיש לו להקב"ה, שעל זה אמרו אין תפלה אלא בלב. והרצון הזה, מתלבש בחלקי נפשו, וחלקי נפשו הם העולים ממש למעלה שבוקעים כל האוירים עד שמגיעים להנוקבא דז"א דאצילות. כמו שנתבאר זה באורך (לעיל ויקהל אות קל"א בהסולם עש"ה) באפן, שהמבוקש מלובש בחלקי נפשו, וחלקי נפשו עולים ונעשים מ"ן לזווג ז"א ונוקביה, שה"ס אכילה, כי הזווג נקרא לחם ומאכל, כמ"ש, ולא ידע אתו מאומה כי אם הלחם אשר הוא אוכל (בראשית ל"ט ז'). פירוש הבורא שמו יתברך אינו מתוודע ומתקשר אל האדם, אלא כאשר האדם מעלה תפילה אמיתית אליו, והתפילה מכונה בשם ''הלחם אשר הוא אוכל''. וזה פירוש הפסוק ולא ידע אתו, כי מילת ''אתו'' סובבת על ספירת יסוד, ששם מקום הזוג והשפעת השפע, כי מילת אתו, אותיות ''אות'', שהיא אות ברית קודש, כי השפעה מכונה בשם קודש. גם נקרא היסוד מגדל הפורח באויר, ואין לו על מה לסמוך באימא עילאה, כי ב׳ הקוים שלה דנו״ה, מתפשטים כל שני הקוים ימין ושמאל דז׳׳א. אבל היסוד שלה, אינו מתפשט בכל קו האמצעי, רק עד החזה. ונמצא, כי היסוד דזעיר, אין אימא עילאה מתפשטת בו כלל ועיקר, ונמצא כי אין בכל ט׳ ספירות דזעיר, שיהיה יתום מאמו, אלא היסוד שהוא יוסף. לכן לא ידע אתוו מאומה, פירוש, היסוד נקרא אות ברית, ולא ידע אתו מאומה, משמעו, היסוד שהוא יוסף, לא מקבל השפעה מאמא בינה, כי יסוד שלה מתפשט עד החזה (ת"ת) ולא עד היסוד, לכן בסמוך לו כתוב, ויוסף י'פה ת'ואר ו'יפה מ'ראה ר"ת יתום, כלומר היסוד שהוא יוסף אין לו השפעה מאימא בינה, לכן נקרא יתום, שאין לו אמא משפיעה. לכן אל תקרי מאומה אלא מאמא, ולא ידע אתו (היסוד) מאומה, הכוונה שהיא שאינו יודע מהי השפעת אמא בינה, כי הוא יתום ממנה.

ובזה תבין ג"כ למה התפלה או הקרבן נעשה למ"ן לעורר הזווג. כי אין דבר ניתן מלמעלה אלא ע"י זווג זו"ן. כנודע. ולפיכך אם הקב"ה רוצה למלאות את רצון המתפלל, הנה לזווג הוא צריך. ונמצא שכל תפלה הראויה למילוי, מעוררת זווג זו"ן, כדי שישפיעו אותו המילוי אל המתפלל, שתחילה מגיעה הארת הזווג הזה בהכרח לעולמות העליונים, עד שמגיעה לבסוף אל אדם המתפלל. (כנ"ל בפלחה"ק אות קס"א) וביתר דיוק, אותם חלקי הנפש שעלו לנוקבא דז"א ונעשו למ"ן לעורר הזווג, הם עצמם נעשים לבית קבול אל הארת הזווג הממלאת את מבוקשו של המתפלל, וחוזרים אליו עם מילוי הבקשה. באפן, שיש לחלקי הנפש העולים למ"ן, ב' תפקידים, א) לעורר הזווג למילוי בקשת התפלה. ב) שיוכשרו להיות בית קבול לקבלת מילוי התפלה. ושניהם באים בבת אחת.

ברכה והצלחה לכולם

...

מקורות : שער הפסוקים פרשת וישב עמוד צד

זהר מראות הסולם מאמר איברים פנימיים אות ד'.

בס"ד

שלום וברכה לכולם,

מדברי הרב גוטליב בשיעור בקרית אונו בתאריך י"ד אדר א' התשע"ו, על אמרה של הרבי מנחם מנדל מקוצק, והנה השיר שכתבה נעמי שמר והלחינה על יסוד האמרה, אין דבר יותר שלם מלב שבור, אותו שרים צמד רעים.

האזנה נעימה לכל

בס"ד

שלום וברכה לכולם,

מהו שורשו הרוחני של חודש אדר? והפעם מתוך מאמרו של תלמיד בעל הסולם, משה יאיר ויינשטוק זצ"ל, "מאמר י"ז, "ושללם לבוז" המופיע בסדרת הספרים (ה' שמעתי שמעך כרך ג' חוות יאיר, עמוד תס"ה) .... "והנה יש י"ב פרצופי אצילות, ודוכרא דעתיק יומין הוא המדרגה העליונה והוא נגד אדר. ולכן נאבד אז המן, כי אי אפשר לגעת בזה, כי זה בחי' אור אין סוף המאיר בנשמת ישראל".

פורים שמח לכל בית ישראל

בס"ד

שלום וברכה לכולם,

והפעם אמרה שאמר בעל הסולם לתלמיד ר' יוסף וינשטוק, כי ענין הנסיון הוא למשל, שמציעין לאדם שיבחר אחת משתיהן, או בנין גדול או גביע כסף קטן, והאדם הזה נתחבב עליו כ"כ הגביע הקטן יותר מהבית הגדול. והמבין יבין מה עומקן של הדברים.

באדיבות מוזיאון ישראל, צילום עופרית רוזנברג בן מנחם

(מופיע בסדרת הספרים, ה' שמעתי שמעך, כרך ד' בחלק וילקט יוסף)

כל טוב

בס"ד

שלום וברכה לכולם,

תמונה Pixi

מה מקור המנהג בקרב אנשים ונשים ברחבי העולם לכחול עיניים, מה מסמלת העין האנושית, מה מסמל הצבע הכחול, ומדוע השילוב של כחול ועין הוא תנאי ברור ומוסכם ליופי?

הנה בספר יחזקאל כ"ג, מ' מופיע הפסוק הבא: "וְהִנֵּה בָאוּ לַאֲשֶׁר רָחַצְתְּ כָּחַלְתְּ עֵינַיִךְ וְעָדִית עֶדִי". מה משמעות הרחצה ברוחניות, כי בגשמיות, כאשר אדם רוחץ, הוא טובל במים, אך מהי רחצה ברוחניות? בלשון ארם רחצה פירושה אמונה, ובטחון, כיצד אנו לומדים זאת, מתפילת בריך שמיה שאנו אומרים, בזמן שאנו פותחים את ארון הקודש ומוציאים את ספר התורה. לשון התפילה מופיע בזהר ויקהל אות רכה.

הנה לשונה: בריך שמיה דמארי עלמא, בריך כתרך ואתרך, יהא רעותך עם עמך ישראל לעלם, ופורקן ימינך, אחזי לעמך בבית מקדשך, ולאמטויי לנא מטוב נהורך, ולקבלא צלותנא ברחמין. יהא רעוא קדמך, דתוריך לן חיים בטיבו, ולהוי אנא פקידא בגו צדיקיא, למרחם עלי, ולמנטר יתי, וית כל דילי, ודי לעמך ישראל. את הוא זן לכלא, ומפרנס לכלא, את הוא שליט על כלא, את הוא דשליט על מלכיא, ומלכותא דילך הוא. אנא עבדא דקב"ה, דסגידנא קמיה, ומקמי דיקר אורייתיה, בכל עידן ועידן. לא על אינש רחיצנא, ולא על בר אלהין סמיכנא, אלא באלהא דשמיא, דהוא אלהא קשוט, ואורייתיה קשוט, ונביאוהי קשוט, ומסגי למעבד טבוון וקשוט. ביה אנא רחיץ, ולשמיה קדישא יקירא אנא אימר תושבחן. יהא רעוא קדמך, דתפתח לבאי באורייתך ותיהב לי בנין דכרין דעבדין רעותך. ותשלים משאלין דלבאי, ולבא דכל עמך ישראל לטב ולחיין ולשלם אמן.

באו הסולם אות רכה) בריך שמיה דמארי וכו': ברוך שמו של רבון העולם. ברוך כתרך ומקומך. יהי רצונך עם עמך ישראל לעולם, שגאולת ימינך תראה לעמך בבית מקדשך, ולהשפיע לנו ממיטב אורך, ולקבל תפלותינו ברחמים. יהי רצון מלפניך שתאריך לנו חיים בטוב, ושאני עבדך יהיה נפקד בין הצדיקים, לרחם עלי, ולשמור אותי ואת כל אשר לי, ושל עמך ישראל. אתה הוא הזן את הכל ומפרנס את הכל. אתה הוא השולט על הכל. אתה הוא השולט על מלכים, והמלכות שלך הוא. אני עבד הקב"ה, שאני משתחוה לפניו ומלפני כבוד תורתו בכל עת ועת. לא על אדם אני בוטח, ולא על בני אלקים אני סומך, אלא על אלקים שבשמים, שהוא אלקים אמת, ותורתו אמת, ונביאיו אמת, ומרבה לעשות חסד ואמת. בו אני בוטח, ולשמו הקדוש והיקר אני אומר תשבחות. יהי רצון מלפניך, שתפתח לבי בתורתך, ותתן לי בנים זכרים עושי רצונך, ותמלא משאלות לבי, ולב כל עמך ישראל, לטוב, לחיים, ולשלום, אמן.

הנה מלמד אותנו הזהר הקדוש,  כי לשון רחיצה פירושה בטחון, לפיכך ניתן לפרש את הפסוק מיחזקאל, "והנה באו לאשר רחצת", כי כי כל הבחינות אשר אשר יצאו מחוץ לקדושה, באו, כלומר שבו, לאשר רחצת, כי טבלת (הנשמה) באור האמונה, והוא אותו ענין המובא בהמשך הפסוק, כחלת עיניך, כי העין רואה מקצה אל קצה מנקודה אל נקודה, באור הקו, בצורה מוגבלת, וכאשר אנו עוצמים עינים, והעפעפים מכסים את העיניים, באופן שאיננו מסוגלים לראות ראיה גשמית, אז מופיע העפעף הסגור, כאשר מעליו פס כחול, לומר כי רק אדם אשר עוצם עיניו מראות רע, שהוא ענין של קבלה לעצמו בלבד, רואה טוב, שהוא כחול עוצמת השמים של העולם הבא, שכל עניינוו הוא אהבה נתינה וההשפעה, שהוא מטעם מטרת הבריאה, שהיא להיטיב לנבראיו. ולכן הסיפא של הפסוק הוא המתבקש, ועדית עדי, כי לאחר שאדם רוחץ באור האמונה, וכוחל עיניו בטוב השמים, שכל רצונו להיטיב לנבראיו, אז שייך בו ועדית עדי, שהיא התורה הקדושה. נמצא כדי שאדם יהיה ראוי לעדות את עדי התורה, שהוא קו אמצעי, עליו לעמוד בב' תנאים קודמים, שהם: א) בטחון ואמונה, שהם בחינת קו ימין, ב) עצימת עינים, שהוא בחינת מסך, והכחלת העינים, שהוא אור חוזר, שהוא בחינת קו שמאל, ואז יוכל לזכות למצב של ועדית עדי הוא התורה, שזוכה ע"י ב' הבחינות הקודמות לקו אמצעי.

כל טוב

בס"ד

שלום וברכה לכולם,

סדר תיקוני שבת, מוזיאון ישראל, "סדר תיקוני שבת” כולל פיוטים, מזמורי תהילים, פרקי משנה, תקנות ומנהגים לשבת בהשפעה קבלית. כתב-יד זה הועתק ואויר בידי אהרון וולף הרלינגן, 1738 וינה

קידוש של שבת פותח במילים, יום השישי ויכולו השמים והארץ, שהם ר"ת הויה, י'ום ה'שישי ו'כולו ה'שמים. קידוש ליל שבת קושר למעשה את שני הפרקים הראשונים של חומש בראשית. פרק א' בחומש בראשית מסתיים במילים, "וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם הַשִּׁשִּׁי". ובפרק ב' פותח במילים, "וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, וְכָל-צְבָאָם". וכך למעשה נראה הקידוש:

יום הַשִּׁשִּׁי. וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם: וַיְכַל אֱלהִים בַּיּום הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּו אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיִּשְׁבּת בַּיּום הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּו אֲשֶׁר עָשָׂה: וַיְבָרֶךְ אֱלהִים אֶת יום הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אתו. כִּי בו שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּו אֲשֶׁר בָּרָא אֱלהִים לַעֲשׂות:

נשאלת השאלה למה מרמזת נא הידיעה של יום השישי, כותב רש"י  הוסיף ה' בששי בגמר מעשה בראשית, לומר שהתנה עמהם על מנת שיקבלו עליהם ישראל חמשה חומשי תורה, . דבר אחר: יום הששי, כולם תלוים ועומדים עד יום הששי, הוא ששי בסיון המוכן למתן תורה.

לפי תלמוד עשר הספירות חלק ט"ז, מהי ה' יתירה דיום השישי.

ה' יתירה דיום הששי, היא רומזת על חסד החמישי הנגמר בשעה זו. כי יום ו' ה"ס יסוד, הכולל ה"ח וה"ג, שעד חצות נכנסים ה"ח והכולל אותם, ומחצות ואילך נכנסים ה"ג והכולל אותם. ונמצא בשעה חמישית נכנס חסד החמישי, ונמצא שנגמרו כל הששת ימים בבחינת החסדים שהם העיקר, כי אינו חסר עוד עד התשלום, זולת הה"ג שלאחר חצות היום שאינם עיקרים כל כך, כי הם מקבלים מה"ח. וע"כ נחשב כניסת החסד החמישי לבחינת התשלום והגמר של ששת ימי המעשה ולהתחלת הארת יום השבת. ולכן מתחילין אז העולמות לעלות בעליות השבת. וע"ז רומז הה' דיום הששי. (אות ע"ז).

כל טוב הצלחה וברכה