בס"ד

שלום וברכה לכולם,

שובך יונים, באנגלית נקרא שובך בשם dovecote, והוא מזכיר את המונח העברי 'דבקות', תמונה sidebog7

בזהר פרשת לך לך שלפנינו, ישאל רבי אלעזר, בנו של רבי שמעון בר יוחאי, מדוע כותבת התורה, "לך- לך" בלשון יחיד, ולא כותבת, "לכו-לכם", בלשון רבים, שכן כולם יצאו מאור כשדים יחדיו, לאחר שניצול אברהם מכבשן האש. גם נראה מדוע הומשל אברהם לאור בהיר בשחקים, מה הן שבע הברכות שקיבל אברהם ומה משמעותן.

הנה לשון הזה"ק ובאור הסולם שכתב הרבי יהודה לייב אשלג זצ"ל, מחבר תלמוד עשר הספירות.

לשון הזהר הקדוש: לד) ר' אלעזר, הוה יתיב, קמיה דר"ש אבוי, והוי עמיה, ר' יהודה, ורבי יצחק, ורבי חזקיה. א"ל ר' אלעזר, לר"ש אבוי. האי דכתיב, לך לך מארצך וממולדתך. כיון דכלהו נפקו למהך, אמאי לא אתמר ליה דכלהו יפקון.

באור הסולם: לד) ר' אלעזר הוה יתיב וכו': ר' אלעזר היה יושב לפני ר' שמעון אביו, והיה עמו ר' יהודה ור' יצחק ור' חזקיה. א"ר אלעזר לר' שמעון אביו, מה זה שכתוב לך לך מארצך וממולדתך, כיון שכולם יצאו מאור כשדים ללכת ארץ כנען, למה לא נאמר לו שכולם ילכו.

הרחבת הדברים: חמישה מבעלי הזהר יושבים בליבון השאלה ששואל רבי אלעזר, רבי שמעון בר יוחאי, אביו, רבי יהודה, רבי יצחק, ורבי חזקיה. חמשת בעלי הזהר המופיעים במאמר זה הם כנגד ספירות כח"ב תו"מ, כתר חכמה בינה תפארת ומלכות.

לשון הזהר הקדוש: לה) דהא אע"ג דתרח הוה פלח לע"ז, כיון דאתער באתערותא טב למיפק בהדיה דאברהם, וחמינן דקב"ה אתרעי בתיובתא דחייביא, ושרא למיפק, אמאי לא כתיב לכו לכם. אמאי לאברהם בלחודוי לך לך.

באור הסולם: לה) דהא אע"ג וכו': כי הגם שתרח היה עובד עבודה זרה, אבל כיון שנתעורר בהתעוררות יפה לצאת עם אברהם, וראינו שהקב"ה חפץ בתשובת הרשעים, והוא התחיל לצאת, למה לא כתוב. לכו לכם, למה רק לאברהם לבדו נאמר לך לך.

הרחבת הדברים: כאן שואל רבי אלעזר היות שכולם פנו לצאת מאור כשדים, מדוע לא כתוב לכו לכם, הרי הקב"ה חפץ בתשובת רשעים, והיות שתרח היה רשע והיה עובד עבודה זרה, הרי הקב"ה חפץ גם בתשובתו, מדוע אם כן לא כתוב לכו לכם בלשון רבים, הכוללת את הרשע (תרח) עם הטוב (אברהם)? מדוע יש פניה כאן לאברהם בלבדו, לך-לך?

לשון הזהר הקדוש: לו) א"ל ר"ש, אי תימא, דתרח כד נפק, מאור כשדים, בגין לאהדרא בתשובה הוה, לאו הכי, אלא כד נפק, לאשתזבא נפק, דהוו כלהו בני ארעיה, בעאן למקטליה. כיון דחזו, דאשתזיב אברהם, הוו אמרי ליה לתרח, אנת הוא דהוית מטעי לן, באלין פסילין, ומגו דחלא דלהון, נפק תרח, כיון דמטא לחרן, לא נפק מתמן לבתר, דכתיב וילך אברם כאשר דבר אליו ה' וילך אתו לוט. ואילו תרח לא כתיב.

באור הסולם: לו) א"ל ר"ש אי תימא וכו': אמר לו ר' שמעון, אם תחשוב, כשתרח יצא מאור כשדים, היה זה כדי לעשות תשובה, אינו כן. אלא כשיצא רק להנצל יצא, כי כל אנשי ארצו היו רוצים להורגו. כי אחר שראו שאברהם ניצל מכבשן האש, היו אומרים לתרח, אתה הוא, שהיית מטעה אותנו בפסילים הללו, והיו רוצים להורגו, ומשום הפחד מפניהם יצא תרח. ולפיכך, כיון שהגיע לחרן, לא יצא עוד משם, כי כתוב, וילך אברם וגו' וילך אתו לוט, ואלו תרח לא נזכר בהכתוב.

הרחבת הדברים: רבי שמעון, אביו של רבי אלעזר משיב על שאלה זו ואומר, אם אתה חושב כי תרח יצא מאור כשדים לעשות תשובה, אינו כן, שכן תשובה פירושה עשה טוב. (כי טוב, תו'ב ושוב הוראתן שווה). תרח יצא מאור כשדים רק כדי להנצל, בחינת סור מרע, כי כל אנשי עירו היו רוצים להרגו, כי לאחר שיצא אברהם מכבשן האש, היו אומרים לתרח, אתה מטעה אותנו בפסילים הללו, והיו רוצים להרגו, ומשום הפחד שפחד מהם יצא תרח, ולא משום סיבה אחרת. ולפיכך כאשר הגיעו לחרן, היא התחנה השניה בדרך, לא יצא משם, כלומר נשאר בחרן,  שכן כתוב וילך אברהם וגו' וילך אתו לוט, משמע תרח לא יצא מחרן.

לשון הזהר הקדוש: לז) פתח ואמר, וימנע מרשעים אורם וזרוע רמה תשבר. האי קרא אוקמוה, אבל, וימנע מרשעים אורם, דא נמרוד ובני דריה, דנפק אברהם מנייהו דהוה אורם. וזרוע רמה תשבר, דא נמרוד.

באור הסולם: לז) פתח ואמר וימנע מרשעים אורם וכו': מקרא זה כבר בארוהו. אבל וימנע רשעים אורם, זה נמרוד ובני דורו, שיצא אברהם מהם, שהוא היה אורם. וזרוע רמה תשבר, זהו נמרוד.

לשון הזהר הקדוש: לח) ד"א. וימנע מרשעים אורם, דא תרח ובני ביתיה. אורם: דא אברהם. האור, לא כתיב, אלא אורם, דהוה עמהון. וזרוע רמה תשבר. דא נמרוד, דהוה מטעי אבתריה, כל בני עלמא. ובגין כך כתיב לך לך. בגין, לאנהרא לך, ולכל אינון דיפקון מינך, מכאן ולהלאה.

באור הסולם: לח) דבר אחר וימנע וכו': פירוש אחר. וימנע מרשעים אורם, זהו תרח ובני ביתו. אורם זהו אברהם. כי האור לא כתוב אלא אורם, שהיה עמהם. דהיינו אברהם שהיה עמהם, ויצא מהם. וזרוע רמה תשבר, זהו נמרוד שהיה מטעה אחריו כל בני העולם. ומשום זה כתוב לך לך, כדי להאיר לך, ולכל אלו שיצאו ממך מכאן ואילך.

הרחבת הדברים: וימנע מרשעים אורם, סובב על תרח ובני ביתו, שנשארו בחרן, לכן נוקט הכתוב לשון אורם, כי אברהם היה האור שלהם, כי היה עמהם ומאיר להם. וזרוע רמה תשבר נמרוד, שהיה מטעה אחריו כל בני העולם, ומשום זה כתוב לך לך כדי להאיר לך וכל אילו שיצאו מכאן ואילך.

לשון הזהר הקדוש: לט) תו פתח ואמר. ועתה לא ראו אור בהיר הוא בשחקים ורוח עברה ותטהרם. ועתה לא ראו אור, אימתי, בשעתא דאמר קב"ה לאברהם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך. בהיר הוא בשחקים. דבעא קב"ה לאדבקא ליה לאברהם, בההוא אור דלעילא, ולאנהרא תמן.

באור הסולם: לט) תו פתח ואמר, ועתה לא ראו אור: ושואל אימתי היה זה. ואומר שזה היה, בשעה שאמר הקב"ה לאברהם לך לך וגו'. כי לאחר שאברהם יצא מהם, לא ראו יותר אור, בהיר הוא בשחקים, סובב על אברהם שרצה הקב"ה להדביק את אברהם באור העליון שיאיר שם.

לשון הזהר הקדוש: מ) ורוח עברה ותטהרם. דהא לבתר תבו בתיובתא, תרח וכל בני מאתיה בני מאתיה, דכתיב, ואת הנפש אשר עשו בחרן. תרח: דכתיב ואתה תבא אל אבותיך בשלום וגו'.

באור הסולם: מ) ורוח עברה ותטהרם, סובב על תרח ובני עירו, כי לאחר כך חזרו בתשובה, תרח וכל בני עירו. שכתוב, ואת הנפש אשר עשו בחרן, הרי שבני עירו עשו תשובה. תרח עשה תשובה, שכתוב ואתה תבא אל אבותיך בשלום. ואם תרח לא היה עושה תשובה, לא היה אומר לו הקב"ה לאברהם, שיבא אל אבותיו בשלום.

הרחבת הדברים: ורוח עברה ותטהם סובב על רוח התשובה, כי לאחר כך חזרו בתשובה, תרח וכל בני עירו, שכן כתוב ואת הנפש אשר עשו בחרן, הרי שבני עירו עשו תשובה. תרח עשה תשובה שכן כתוב בברית בין הבתרים, ואתה תבוא אל אבותיך בשלום (בראשית טו טו), ואם תרח לא היה עושה תשובה, לא היה אומר לו הקב"ה לאברהם שיבא אל אבותיו בשלום.

פירוש: אב פירושו רצון, מלשון אבה, כפסוק אם לא תאבה האישה (בראשית כד), ופרוש הפסוק ואתה תבוא אל אבותיך בשלום, הוא כי אברהם יבוא אל הרצונות הראשונים שלו, אבותיו בשלום, כי השלום, הוא האיזון, הוא התשובה.

לשון הזהר הקדוש: מא) ואעשך לגוי גדול, האי ברכתא חדא. ואברכך, תרין. ואגדלה שמך, תלת. והיה ברכה, ארבע. ואברכה מברכיך, חמש. ומקללך אאור, שית. ונברכו בך כל משפחות האדמה, הא שבע. כיון דאתברכו באלין שבע ברכאן, מה כתיב, וילך אברם כאשר דבר אליו ה'. לנחתא להאי עלמא, כמה דאתפקדא.

באור הסולם: מא) ואעשך לגוי גדול וכו': בכתוב הזה יש שבע ברכות. ואעשך לגוי גדול, אחת. ואברכך, שתים. ואגדלה שמך, שלש והיה ברכה, ארבע. ואברכה מברכיך, חמש. ומקללך אאור, שש. ונברכו בך כל משפחות האדמה, הרי שבע. ואחר שנתברך בשבע ברכות הללו, מה כתוב, וילך אברם כאשר דבר אליו ה', שפירושו, שהלך לירד לעולם הזה כמו שנצטוה. פירוש, כי אברהם הוא הנשמה (כמ"ש לעיל אות י"ג) ואחר שהנשמה נתברכה בשבע ברכות הנ"ל, יורדת לעולם הזה להתלבש בגוף.

הרחבת הדברים: יש אורות שהם בחינת רצוא ויש אורות שהם בחינת שוב, האורות הרצים הם אלו המגיעים אל הארץ, אל הנבראים, הם בחינת רצוא, ואילו האורות השבים להדבק בבורא עולם הם הנקראים בחינת שוב, מלשון שבע, אלו הם האורות הדבקים בבורא, וזו היא למעשה הברכה שקיבל אברהם, היא אור הדבקות. ולאחר שנתברך בשבע הברכות הללו, יכול אברהם, שהוא משל לנשמה, לירד לעולם הזה כמו שנצטוה, כי מובטח לו בשבע הברכות הללו, כי אע"פ שירד לעולם הזה להתלבש בגוף, ישאר דבוק באור השם יתברך בבחינת שוֹב, שהם שבע הברכות שנתברך בהן טרם התלבשות הנשמה הגוף.

כל טוב הצלחה וברכה

בס"ד

שלום וברכה לכולם,

תמונה PROKent Landerholm

מהו חסד? דהנה מובא בכתבי האר"י כי חסד הוא אותיות ח"ס ד', אותיות ח"ס פירושן מרחם, והן גם גימטריה של שם אהי"ה הוי"ה אהי"ה, ונמצא כי שם אהי"ה הוי"ה אהי"ה (הוא גימטריה 68) חס ומרחם על המלכות, שהיא ד', שהיא הנבראים, וכאשר הקב"ה חס ומרחם על המלכות, על הנבראים, הוא משפיע להם מוחין שהם אהי"ה הוי"ה אהי"ה, ואז יש ייחוד בין משפיע שהוא ח"ס לד' שהוא המושפע, והזיווג של השפעת המוחין מכונה בשם חסד, וזה פירוש הפסוק חסד אל כל היום (תהלים נ"ב ג').

כל טוב הצלחה וברכה לכולם

בס"ד

שלום וברכה לכולם,

תמונה The Traditional Faëry Tales of Little Red Riding Hood, Beauty and the Beast, & Jack and the Beanstalk, 1845

זהר  פרשת האזינו פותח במילים הבאות: א) האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי, רבי יהודה פתח, פתחתי אני לדודי ודודי חמק עבר וגו׳, בקשתיהו ולא מצאתיהו קראתיו ולא ענני. מה כתיב לעילא. אני ישנה ולבי ער וגו׳. אני ישנה, אמרה כנסת ישראל, אני ישנה, מפקודי אורייתא, בזמנא דאזלינא במדברא. ולבי ער, לאעלא לארעא, למעבד להו נימוסין דהא כל פקודי אורייתא בארעא משתכחין. קול דודי דופק, דא משה דאוכח להו לישראל בכמה ויכוחין, בכמה קטטין. דכתיב, אלה הדברים וגו׳, ממרים הייתם וגו׳. ובחורב הקצפתם וגו׳. הה״ד דופק.

באור הסולם

שלום לכולם,

תמונה 190.arch (aka bymamma190)

משפט שלמה מספר את סיפורן של ב' נשים זונות שילדו במרווח של ג' ימים אחת מן השניה, ב' בנים.

הנה הסיפור:

"אָז תָּבֹאנָה, שְׁתַּיִם נָשִׁים זֹנוֹת--אֶל-הַמֶּלֶךְ; וַתַּעֲמֹדְנָה, לְפָנָיו. וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הָאַחַת, בִּי אֲדֹנִי, אֲנִי וְהָאִשָּׁה הַזֹּאת, יֹשְׁבֹת בְּבַיִת אֶחָד; וָאֵלֵד עִמָּהּ, בַּבָּיִת. וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, לְלִדְתִּי, וַתֵּלֶד, גַּם-הָאִשָּׁה הַזֹּאת; וַאֲנַחְנוּ יַחְדָּו, אֵין-זָר אִתָּנוּ בַּבַּיִת, זוּלָתִי שְׁתַּיִם-אֲנַחְנוּ, בַּבָּיִת. וַיָּמָת בֶּן-הָאִשָּׁה הַזֹּאת, לָיְלָה, אֲשֶׁר שָׁכְבָה, עָלָיו. וַתָּקָם בְּתוֹךְ הַלַּיְלָה וַתִּקַּח אֶת-בְּנִי מֵאֶצְלִי, וַאֲמָתְךָ יְשֵׁנָה, וַתַּשְׁכִּיבֵהוּ, בְּחֵיקָהּ; וְאֶת-בְּנָהּ הַמֵּת, הִשְׁכִּיבָה בְחֵיקִי. וָאָקֻם בַּבֹּקֶר לְהֵינִיק אֶת-בְּנִי, וְהִנֵּה-מֵת; וָאֶתְבּוֹנֵן אֵלָיו בַּבֹּקֶר, וְהִנֵּה לֹא-הָיָה בְנִי אֲשֶׁר יָלָדְתִּי. וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הָאַחֶרֶת לֹא כִי, בְּנִי הַחַי וּבְנֵךְ הַמֵּת, וְזֹאת אֹמֶרֶת לֹא כִי, בְּנֵךְ הַמֵּת וּבְנִי הֶחָי; וַתְּדַבֵּרְנָה, לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ--זֹאת אֹמֶרֶת, זֶה-בְּנִי הַחַי וּבְנֵךְ הַמֵּת; וְזֹאת אֹמֶרֶת לֹא כִי, בְּנֵךְ הַמֵּת וּבְנִי הֶחָי.
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ, קְחוּ לִי-חָרֶב; וַיָּבִאוּ הַחֶרֶב, לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ, גִּזְרוּ אֶת-הַיֶּלֶד הַחַיי לִשְׁנָיִם; וּתְנוּ אֶת-הַחֲצִי לְאַחַת, וְאֶת-הַחֲצִי לְאֶחָת. וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֲשֶׁר-בְּנָהּ הַחַי אֶל-הַמֶּלֶךְ, כִּי-נִכְמְרוּ רַחֲמֶיהָ עַל-בְּנָהּ, וַתֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי תְּנוּ-לָהּ אֶת-הַיָּלוּד הַחַי, וְהָמֵת אַל-תְּמִיתֻהוּ; וְזֹאת אֹמֶרֶת, גַּם-לִי גַם-לָךְ לֹא יִהְיֶה--גְּזֹרוּ. וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר, תְּנוּ-לָהּ אֶת-הַיָּלוּד הַחַי, וְהָמֵת, לֹא תְמִיתֻהוּ: הִיא, אִמּוֹ. וַיִּשְׁמְעוּ כָל-יִשְׂרָאֵל, אֶת-הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר שָׁפַט הַמֶּלֶךְ, וַיִּרְאוּ, מִפְּנֵי הַמֶּלֶךְ: כִּי רָאוּ, כִּי-חָכְמַת אֱלֹהִים בְּקִרְבּוֹ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט".

מלכים א' פרק ג' פסוקים ט"ז - כ"ח.

ספר הזה"ק פרשת תצוה סיפרא דצניעותא אות נד, מתייחס לפנימיות הדברים, נקרא את הזהר עצמו, ואת באור הסולם שכתב הרבי יהודה לייב אשלג זצ"ל.

הזהר אות נד) ויראו בני האלהים את בנות האדם, היינו דכתיב שנים אנשים מרגלים חרש לאמר, מאי בנות האדם. דכתיב אז תבאנה שתים נשים זונות אל המלך. בגיניהון כתיב, כי ראו כי חכמתת אלהים בקרבו וגו'. אז תבאנה ולא בקדמיתא. בקיסטרא דקיטורי דפיגאן, תרין מתחבקן הווו לעילא, לתתא נחתו ירתו עפרא, אבדו חולקא טבא דהוה בהו. עטרא דחמלא, ואתעטר בקוסטא דענבא.

באור הסולם נד) ויראו בני האלהים וכו': ויראו בני האלהים את בנות האדם, היינו שכתוב, שנים אנשים מרגלי חרש לאמר. מהו, בנות האדם, שכתוב אז תבאנה שתים נשים זונות אל המלך. בשבילם כתוב, כיי ראו כי חכמת אלקים בקרבו וגו'. אז תבאנה, ולא מקודם לכן. בשליטת הצורה של פגה, דהיינו לאכולל פירות מטרם גמר בישולם, היו שנים מתחבקים למעלה, כשירדו למטה ירשו עפר. אבדו חלק הטוב שהיה בהם מעטרת הרחמים, ונתעטרו במדה ענבים.

פירוש. כי בני האלהים, מפרש (בהקסה"ז אות קנ"ז ובבראשית א' אות קע"ט) שהם עוזא ועזאל שנפלו מקדושתם, ששורשם הוא מבחינת אחוריים דאו"א הפנימים שהאירו בראש ז"א דנקודים. שמכח אחורים האלו נתפשטו ז"ת דנקודים ממעלה למטה, ומתו. ואח"כ קבלו תקון וחזרו ונפלו בחטאו של אדם הראשון, והיו לב' קליפות. ומקצתם נתקנו ע"י יהושע, שהם, סוד ב' מרגלי חרש.

מרגלים, נקראים להיות שורשם מאחורים דאו"א שהם נה"י המכונים רגלים. חרש, הוא התקון שהשיגו ע"י יהושע, שפירושו המשכת החכמה ממטה למעלה, באופן שלא ישמע למטה, שזהו תקון קו אמצעיי שקבלו אז. ואז נתקנה ג"כ רחב הזונה. אבל טרם המבול כתוב עליהם, ויראו בני האלהים את בנות האדם כי טבת הנה ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו, דהיינו בלי שום גבול, והמשיכו החכמה ממעלה למטה כדרך הקליפות.

וכן בנות האדם, הן בחינת אחורים של הנוקבא, שנפלו למטה ע"י חטא דעצה"ד, שע"כ נקראו על שמו של אדם, דהיינו על חטאו, ואחת מהן, דהיינו הימנית קבלה תקון, בימי יהושע כנ"ל ולא לגמרי שה"ס רחב הזונה. שתיהן קבלו תקון בימי שלמה, בסוד ב' נשים זונות. ששתיהן היו בבחינות שמאל, אחת היתה ימין דשמאל שכבר קבלה תקון בימי יהושע, והשניה שמאל דשמאל. ולפיכך נעשתה מחלוקת ביניהן.

כי אחר שמת בן של זונה השמאלית, מחמת שהחכמה היתה בלי חסדים, אז רצתה לעשוק את בן הזונה הימנית שהיה בו חסדים גם כן, מחמת תקונה בימי יהושע, ואמרה לה, לא כי בנך המת ובני החי, כי אמרה שחכמה שלה הנמשכת ממעלה למטה כדרך הקליפות הוא אור החיים, כי החכמה היא אור החיים, והכחישה שחוסר החסדים יזיק לו וימיתנו ע"כ אמר שלמה גזרו את הילד, כי ידע שאי אפשר שזונה השמאלית תרצה לקבל מצד החסדים של הילד הנמשך מקו אמצעי הממעט ג"ר דחכמה, ולפיכך צריכים לגזור הילד לשנים, שצד החסדים תקח הימנית וצד החכמה השמאלית.

וע"כ תכף הודתה הזונה השמאלית, כי אין לה חפץ בחסדים שאינה חפצה להתמעט לו"ק דחכמה, וגם לי וגם לך לא יהיה, גזרו. ואע"פ שזונה הימנית אמרה, תקח לה וגו', לא רצתה לקבל. אז נברר לכל שהימנית המתוקנת היא אמו, והשמאלית אינה ראויה לעשות פירות עד שתכנע לקו אמצעי דקדושה כמו הימנית. ובזה קבלה תקונה ממנו, וע"כ נאמר, כי ראו כי חכמת אלקים בקרבו, דהיינו שתקן הקליפות והוציא מהם הארת החכמה, וחברה לקדושה.

וזה אמרו, ויראו בני האלהים את בנות האדם, שהם עוזא ועזאל, שזנו עם בנות האדם להמשיך החכמה ממעלה למטה, שע"כ נקראו על שם אדם, דהיינו על חטאו, היינו דכתיב שנים אנשים מרגלים חרש לאמר, שקבלו תקונם ע"י יהושע בסוד חרש, שפירושו להמשיך החכמה רק ממטה למעלה, ולאא ישמע למטה. ושואל, מאי בנות האדם, מה נעשה מהן, ומשיב, דכתיב אז תבאנה שתים נשים זונותת אל המלך, שנתברר תקונם בסו"ה, גזרו את הילד כנ"ל, בגיניהון כתיב, כי ראו כי חכמת אלקים בקרבו וגו' שע"י בירור הזה, הוציא החכמה מהקליפה וחברה לקדושה. אז תבאנה, ולא מקודם לכן, כי לא היוו ראוים לתקון מקודם לכן, לא בימי יהושע ולא לפני המבול.

הרחבת הדברים: בני האלהים (בראשית ו') הם עוזא ועזאל שזנו עם בנות האדם, להמשיך חכמה מלמעלה למטה, ולכן נקראו בנות אדם על שם חטאו של אדם הראשון שהמשיך את החכמה מלמעלהה למטה, אל תוך כלי הקבלה שלא היו מתוקנים וגרם לשבירת הכלים. (בסוד ויקחו להם להם נשים מ'כל א'שר ב'חרו ר"ת מא"ב, שהוא כינוי לחכמה הנקראת אבא) אחת מבנות אדם קבלה תיקון בימי יהושע ולכן נקראה רחב הזונה, זונה על שם שהמשיכה את החכמה למלעלה למטה, ורחב על שם החסדים שנתקנה בהם, אך לא לגמרי, לכן רחב הזונה תופיע שוב בימי שלמה, במשפט ב' הנשים הזונות, כאשר רחב הזונה תהיה אם הילד החי, ובת אדם השניה תהיה אם הילד המת.

שתי הנשים הזונות הן בחינת קו שמאל שהוא דין, הזונה האחת שהיתה בימי יהושע ונקראה רחב הזונה היתה מתוקנת בימין ולכן נקראה רחב על שם החסדים, לכן בנה היה חי, ואילו הזונה השניה היתה שמאל דשמאל לכן מת בנה, כי לא ייתכנו חיים מצד שמאל בלבד, ללא מיתוק החסדים, שמאל הוא גם כינוי לחכמה הנמשכת לכלי קבלה, ללא מעשי מיתוק (לבוש) של מעשי חסד.

סיכום:

המלך שלמה, הוא כינוי למלך מלכי המלכים, הקב"ה, שהשלום הוא שלו.

ב' הנשים הזונות, הן בנות האדם אשר זנו עימן עוזא ועזאל והמשיכו את החכמה האלוקית מלמעלה למטה, באופן לא מתוקן (ככתוב "ויקחו להם נשים מ'כל א'שר ב'חרו", ר"ת מא"ב כלומר לקחו נשים, מספירת חכמה, הנקראת אב שעניינה המשכת החכמה מלמעלה למטה, בראשית פרק ו') ומצא מן את מינו וניעור, כי עוזא ועזאל לא רק שנפלו מקדושתם עצמם, אלא לקחו בנות אדם, שגם הן נפלו מקדושה בחטא אביהם, אדם, וזנו עימן.

הזונה הימנית קבלה חלק מתקונה בימי יהושע ונקראה רחב הזונה בשל תיקונה החלקי במעשי החסד, היות שמלטה את מרגלי החרש ששלח יהושע לרגל את יריחו, לכן נקראה רחב, כי תכונת החסד היא רוחבית.

הזונה השמאלית קבלה את תקונה בימי שלמה, אז הוברר במשפט אינה מתוקנת בו"ק דחכמה, שעיקרה רבוי חסדים ומעוט חכמה, לכן מת בנה, כי אינה ראויה לפירות מטעם חסרון בחסדים.

ג' הימים שבין לידת ב' הבנים, נבחנים לג' הקווין, שהם חד"ר (חסד, דין רחמים)

כל טוב ובהצלחה בלימוד תורת הנסתר, שהיא מהותינו

שלום לכולם,

שבעה קנים למנורה, כנגד שבעת הימים. המילה ימים, היא לא רק לשון ריבוי למילה יום, שהוא בחינת אור, אלא לשון ריבוי למילה ים, שכתוב, ולמקוה המים קרא ימים (בראשית א', י'). וכעת, כאשר אנו קוראים את המושג ,שבעת הימים, אנו יכולים לחשוב, הן על מים, והן על אור. אומר הזה"ק, כפי שתכונת המים היא לרדת ממקום גבוה למקום נמוך, כך תכונת האור האלוקי לרדת, ולהיות מושפע אל הכלים, הנבראים, (מקום נמוך). גם אומר הזה"ק כי בכל מקום אשר מוזכר המושג, נהר, הכוונה הוא לאור האלוקי, כפי הביטוי נהרו פניו, שהכוונה היא, שהאירו פניו, כלומר, זרחו מאור.

אור שבעת הימים מושפע אל ארץ ישראל דרך שבעה מקורות מים

א) ברכת רם

ברכת רם, תמונה אתר טיולי

רם הוא כינוי לקב"ה, ורם, הוא מלשון רוממות, כפי שכתוב בתפילת המועדים, אתה רוממתנו מכל הלשונות. גם בשמו של אברהם אבינו נמצא את שם התואר, רם, ודרשו רבותינו את השם אברהם מלשון אהב-רם, שכל אהבתו היתה נתונה להקב"ה. וזו הארה ראשונה המושפעת אלינו מארץ ישראל, אהבת רוממותו יתברך.

ב) אגם החולה

ימת החולה, תמונה עוזי יכין

אגם החולה, מלשון חוּל ה', כפי שכתוב בתהלים קי"ד ז' בהלל שאנו אומרים בפסח, "מִלִּפְנֵי אָדוֹן, חוּלִי אָרֶץ, והכוונה היא מלפני האדון מחולל הארץ, כפי שאנו אומרים מחולל ניסים, שכוונה היא גורם לניסים ומלשון מחוׂל, כפי שכתוב במסכת סוכה כי לעתיד לבוא הקב”ה עושה מחול לצדיקים וכל אחד ואחד מורה באצבע ואומר : “הנה אלוקינו זה קיוונו לו ויושענו”. מחול מלשון מ"ה חו"ל ששם מ"ה, הוא שם הויה במידת רחמים, מסובב לאדם את הרגשת החול והפירוד בחייו, שהיא בסופו של יום תוביל אותו אל דרך האמונה. ומדוע נמשלו צדיקים לדגים? כי כמו שדגים חיים מתחת לפני המים, ואין להם חיים מחוץ למים, כך גם לצדיקים אין חיים מחוץ למי התורה. ונוסיף ונאמר כי שמו של האגם בלשון ערב, הוא אגם סומכי, כי סאמאכ בערבית הוא דג, ואגם סומכי, או ימת סומכי, הוא אגם הדגים (הצדיקים).

הארה השניה המושפעת אל ארץ ישראל שבאדם, היא ההארה כי כי כל המחול, שאנו עדים לו, כלומר המציאות הסובבת אותנו, הוא ריקוד שמסובב לנו ה' יתברך.

ג) ימת הכנרת, ימת נפתלי

ים כנרת תמונה אלן

ימת הכנרת, מלשון כנור, נוטריקון כאן אור, ונמשלה בכתבי האר"י הקדוש, לספירת הבינה אשר מימיה מתוקים. ביחסים שבין אדם לחברו, היא נמשלת להבנה, כי כאשר אדם מרגיש שיש לו הבנה עם חברו, הוא מרגיש מתיקות, והקשר עם חברו הוא מקור חיים עבורו.

בחסידות אומרים כי כנור, מורכב מב' תיבות כ"ו נ"ר, כאשר כ"ו, הוא שם הויה פשוט, י,ק,ו,ק  ונ"ר הוא גימטריה ג' ייחודים: א) הויה אדני (גימטריה 91) ב) הויה אלקים (גימטריה 112) ג) הויה אהיה (גימטריה 47).

הארה השלישית המושפעת אל ארץ ישראל שבאדם, היא הרגשת המתיקות, האהבה וההבנה שיש בין אדם לזולתו.

ד) נהר הירדן

נהר הירדן, תמונה ארנון הדס

במסכת בכורות נ"ה נדרש שמו יורד (מנח"ל דן) והוא הגבול בין עבר הירדן המזרחי לארץ ישראל, או בין ג' הספירות הראשונות שהן ג"ר דבינה, לז' הספירות התחתונות שהן ז"ת דבינה. כאשר רוצים יהושע ובני ישראל לחצות את הירדן, ולהכנס לארץ ישראל, לאחר ארבעים שנות נדודים במדבר, מאיימים מי הירדן לשטוף אותם, ככתוב והירדן מלא על כל גדותיו כל ימי קציר (יהושע ג' ט"ו). אמר להם יהושע: אם אין אתם מקבלים עליכם את הנסתרות, המים באים ושוטפים אתכם, והתנאי שהתנה יהושע עם בני ישראל את חציית מי הירדן, הוא שכל אחד מחוייב לקבל על עצמו, שהוא לא מבין הכל ולא יודע הכל, כלומר להיות קטן ביחס לאלוקות.

זוהי ההארה הרביעית המושפעת אל ארץ ישראל שבאדם

ה) ים המלח

זריחה מעל ים המלח, תמונה, רון אלמוג

כאשר אנו חושבים על ים המלח, אנו חושבים, על טיול שנתי, על מקום נופש, על אוצרות טבע, או מוצרי טיפוח. אך איזו הרגשה מאיר לנו ים המלח הנמצא בתוכינו, כי התורה אינה ספר הסטוריה או ספר ג"ג, אלא בתורה מלובש אור ה' יתברך, וכאשר מאיר לנו ה' את ים המלח, מה בעצם הוא מאיר ומספר בליבנו?

כאשר אנו מרגישים יובש, חוסר מטרה, חוסר חיות, הכל נראה דומם וחסר תנועה, אין טעם בשום דבר, שום דבר לא יצמח פה, הכל פוספטים, אפילו ציפור לא יכולה לעוף מעל המים, ואם אחת מעיזה, היא מיד צונחת אל תהום המלח. זו בעצם הרגשה של מוות בתוכינו.

אך ים המלח נקרא גם ים הערבה, מלשון ערב ה', כפי שכתוב  "וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים",(מלאכי ג). כי דווקא בשעה שאדם מרגיש מוות, דווקא אז יקרא ויתפלל אל ה' והוא, המתפלל, בעצם התפילה, הופך את ים המוות, לים הערבה, לים, למקור מים שה' ערב לו, דווקא במקום שקשה לנו, נקרא אל ה' והוא ערב אותנו, כפי שאמר יהודה, "כי עבדך ערב את הנער" (בראשית מ"ד, ל"ב) כפי שהערב החתום על הלוואה,משלם אותה, אם לא יכול בעל החוב לשלם.

ההארה החמישית המושפעת אל ארץ ישראל שבאדם, היא להתפלל ולבקש עזרה מעומק הצרה, ככתוב ממעמקים קראתיך (תהלים ק"ל)

ו) ים סוף

פנורמה של מפרץ אילת (ים סוף) מהר צפחות תמונה Zvi Kons

מלשון סוׂף, נקרא גם הים האדום, והוא מלשון דם, כאשר אדם מרגיש שהכל בחייו הוא חומר, וכל חומר יש לו תאריך תפוגה, במילים אחרות  - סוף, דווקא ההרגשת הכליה הזאת תיצור בו כלי, מקום, שבו יכול לשרות אור אינסוף ברוך הוא. וזהו נס.

וזו ההארה השישית המושפעת אל ארץ ישראל שבאדם

ז) הים התיכון או הים האחרון

חוף הכרמל, תמונה David King

נקרא כך משום היותו תיכון, כלומר הים אמצעי המחבר ג' יבשות, אסיה, אירופה ואפריקה, בתורה הוא מכונה בשם הים האחרון, כמאמר הנביא ישעיה (מ"ד ו') אני ראשון ואני אחרון. אני ראשון, כלומר אני הקב"ה, נתתי לך את ההרגשה של חוסר אמת בחייך, ואני אחרון, ואני הקב"ה נותן השפע, שהוא מילוי החסרון ומבלעדי אין אלהים, שנאמר כל הנחלים (ההארות) הולכים אל-הים (אותיות אלהים).

וזו ההארה השביעית המושפעת אל ארץ ישראל

כל טוב הצלחה וברכה

השער המוביל לרחבת בית הכנסת האר"י הקדוש בצפת, "וירד ה' בענן, ויתיצב עימו שם"

כתוב "וירד ה' בענן ויתיצב עימו שם", בתלמוד עשר הספירות חלק י"ג הוא מזכיר את הענין של שלוש עשרה, כמובן שהוא מסביר את זה לפי מדרגות רוחניות, שלוש עשרה מדרגות רוחניות בפרטי פרטים, עיבור יניקה מוחין דאחור, עיבור יניקה מוחין דפנים, בפשטות אפשר לומר כמו שמפורסם, שלוש עשרה הוא גימטריה אחד, ושלוש עשרה הוא גימטריה אהבה, פירושו של דבר, האדם צריך להיות מרוכז בכל העניינים, באחד. למרות שיש לנו הרבה עניינים בתורה, והרבה עניינים במצוות, אבל למעשה כל זה הוא דבר אחד, המציאות האלוקית, שצריך להתקשר אליה, כפי ששמענו מרבינו זצ"ל, שהוא דיבר לגבי מעשה המנורה, שהקב"ה מזהיר שלא לעשות אותה איברים, איברים, וחבר אותם אח"כ ע"י התכה, אלאל לוקחים חתיכה של זהב, ומהחתיכה הזאת, האחת, עושים את כל הפישוט של עבודת המנורה, זה בא לומר לאפוקי מדעת העולם, דעת העולם סבורים שהיהדות עשויה מהרבה מאוד מחלקות, מהרבה מאוד נושאים, הרבה מאוד עניינים, בעל הסולם, בא ופישט את הדברים בפשטות נפלאה.

היצר הרע זה נקרא הרצון לקבל, וכל אביזרייהו וכל העניינים וכל הסימפטומים, והצורות של הרצון לקבל, והיצר הטוב זה רצון להשפיע. אז בעצם כל התורה, זה דבר אחד. ז"א מהדבר האחד הזה, לוקחים חתיכה גדולה של זהב, ואותה מפשטים. זאת אומרת, כשאני מסתכל על הזהב, זה הרצון לקבל, זה-הב, יש לו הרבה מאוד צורות, רוצה כסף, רוצה כבוד, הוא רוצה תורה, גאווה, כל מיני הופעות, אבל הכל זה דבר אחד, רצון לקבל הנאה ותענוג.

ושהופכים את הדבר הזה, ע"י עבודת הקודש למנורה, ששם דולקים שבעה הנרות, חג"ת נהי"מ, אז זה שוב, הכל בא מדבר אחד, מענין ה' יתברך שמאיר, ומתלבש בכלים של האדם. אז בכלליות, "אל הורת לנו לומר שלוש עשרה, זכור לנו היום ברית שלוש עשרה, ז"א, הנקודה היא שהאדם צריך להיות מרוכז בכל הדברים, רק בענין האחד, הזה, וזה הדבקות בבורא.

רבוי מצבים לאדם

הרב'ה צדיק לברכה היה אומר, אדם לא צריך להתעסק עם הרע שלו, אלא ע"י זה שהוא מכוון את עצמו, לבוא לדבקות בבורא, אז ממילא הוא כבר רואה שהגוף שלו מתנגד, ובמילא הוא רואה את הרע. הוא צריך ללכת ישר וחזק לענין הדבקות בבורא. צריכים לא ללכת שולל אחר רבוי העטיפות, ואחרי ריבוי הלבושים, כי כל ריבוי העטיפות והלבושים, זה למעשה בגלל האדם. האדם יש לו ריבוי מצבים, פעם הוא למעלה, פעם הוא למטה, פעם רוצה כסף, פעם רוצה כבוד, אבל הבורא יתברך, הוא אחד, האור האלוקי הוא אחד, והוא פשוט, הוא בעל רצון אחד, הבורא הוא אחד, והוא בעל רצון אחד להיטיב לנבראיו, ולכן כתוב שהאור האלוקי הוא פשוט, פירושו של דבר, שהאור האלוקי לא נחלק לשום מחלקות, אלא הוא פשוט לחלוטין, וכל המחלקות והלבושים שאנו רואים, זה הכל בא מצד המצבים של האדם, עליות וירידות, סוגי תיקונים שונים וכו' וכו'.

אומרים בסליחות, "הודעת לענו מקדם", כמו שכתוב, למה אנחנו מדגישים את הענין של הענו מקדם, בגלל שרק אדם שהוא ענו, אז הענווה פירושה, שהוא מרוכז באחד. ואין לו עניינים רבים. ענו פירושו שהוא בטל ומבוטל כלפי הבורא בכל העניינים, בכל המצבים, ולא הולך שולל אחרי הלבושים. זה הנקודה הנפלאה והחשובה. הריכוז של האדם, בכל העניינים, צריך להיות רק באחד.

לפי שיעור הכרת המלך, שיעור המחילה

ביממה האחרונה (יום הכיפורים) ישבנו וגמרנו ספר עם חמש מאות ומשהו עמודים, מסתכלים על חמש מאות ומשהו עמודים, אבל מה רוצים בכל החמש מאות ומשהו עמודים? רוצים מקב"ה סליחה על הפשעים, אז מה זה אומר סליחה? אז אומר בעל הסולם, שאין מחילה ואין סליחה, בלי גילוי אור החכמה, אומר הרב'ה זצ"ל, מה זה אור החכמה? התענוג מהכרת המלך. לפי שיעור הכרת המלך, כך שיעור הסליחה והמחילה. כי בזמן שהאדם מכיר את המלך, ממילא כל הבהמות והחיות שנמצאים באדם, הם בטלים ומבוטלים, כפי שאומר הפסוק, בסוף פרשת נח כתוב, "וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה עַל כָּל חַיַּת הָאָרֶץ".

ז"א אדם שהבורא מאיר ומתנוצץ בתוכו, אז הפחד, הריספקט, כבוד ה', הרוממות, זה משקיט את כל חיית הארץ, כך כתוב, "וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה עַל כָּל חַיַּת הָאָרֶץ", אז לכן הוא מדגיש פה, בסליחות, מתוך כל העמודים האלה חמש מאות ומשהו עמודים, מה רוצים פה? רוצים דבר אחד בסה"כ, להדבק בבורא, שהאדם יהיה כנוע, מבוטל, כלפי המציאות האלוקית, וכל הלבושים, הכל הכל, כל מה שאומרים, מעשה אלוקינו, פיוטים כאלו, פיוטים אחרים, קל חי וקיים, ואתה מלך, כל הדברים מובילים לדבר האחד הזה, רק מה, היות שרוב האנשים לא מסוגלים להתרכז ברעיון אחד, יותר מאשר עשר שניות, אז רחמו על האנשים, ונתנו כל מיני ציורים, פיוטים, לבושים, אבל אנשים גדולים לא היו צריכים את זה. דבוקים בבורא האחד וגמרנו.

בעל הסולם כותב באחד המכתבים, למה הרבה מאוד מהאנשים, הוא מדבר על עובדי ה', בעל הסולם, למה אין להם את הזכות להתקשר לבורא, הסיבה, שעוד לא ראיתי, עוד לא פגשתי אחד כזה שיהיה מוכן להיות כל כך פשוט, ולהרכין את גופו לרעיונות הפשוטים של היהדות. ז"א, אנשים מתוסבכים ותופשים הכל בצורה מתוסבכת, אבל הוא אומר, לא, עוד לא מצאתי בניהם אחד שהוא כל כך פשוט, שיסכים להרכין את גופו, ככה הלשון שלו, כלומר להוריד את עצמו, לדברים הפשוטים.

לחיים

כל המצוות זה רק דבר אחד, אני והבורא, הבורא ואני, הוא מצווה אותי סוכה, בסדר, בסוכה אני איתו, ארבע מינים אני איתו, השי"ת נקרא אור אלוקי אחד פשוט, פשוט זה אומר שהוא בלתי מורכב, בלתי מתחלק, לחלקים ומדורים. בגלל שהאמת הרוחנית היא אחת פשוטה, כפי שאומר הפסוק, אלוקים עשה את האדם ישר, והמה בקשו חשבונות רבים, למה? כי הרצון לקבל, רץ בריצת אמוק, מכאן לשם, הוא כל הזמן חושב שבתמונה ההיא הוא ירוויח, ובתמונה ההיא הוא ירוויח, אבל, לא. ולכן באמת אנשים לא רגועים.

שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד, זה אמרנו בנעילה, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. שם כבוד מלכותו זה הכלי, זה האדם, שהוא מגלה כבוד מלכותו. וזה מה שיש פה, האור מאיר בתוך האדם, כבוד מלכותו מאיר בכלי שנקרא שם, אח"כ אנו אומרים, ה' הוא האלקים, ה' הוא האלקים, שוב יש לנו שני דברים ואנו מכווצים אותם לאחד, ה' הוא האלקים זה אחד.