בס"ד
שלום וברכה לכל בית ישראל,
מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע, ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא ורבי טרפון, שהיו מסובין בבני ברק. והיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה. תמונה OliBac
כותב בעל ההגדה, "מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, וְרַבְּי עֲקִיבָא וְרַבִּי טַרְפוֹן, שֶהָיוּ מְסֻבִּין בִּבְנֵי בְרַק, וְהָיוּ מְסַפְּרִים בִּיצִיאַת מִצְרַיִם כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה, עַד שֶׁבָּאוּ תַלְמִידֵיהֶם וְאָמְרוּ לָהֶם: "רַבּוֹתֵינוּ, הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית!"
חמשת חכמי הדור המסובין בבני ברק, הם חמש בחינות או חמש ספירות מהם נמשכת הנהגה מסויימת אשר מאירה לאדם: רבי אליעזר הוא ספירת כתר, רבי יהושע הוא ספירת חכמה, רבי אלעזר בן עזריה הוא ספירת בינה, רבי עקיבא הוא ספירת תפארת, ורבי טרפון הוא ספירת מלכות, שכן טרפון גימטריה משה, שהוא כולל ס' רבוא ניצוצות נשמות ישראל, השכינה, בה נמצא השוכן הקב"ה.
קוצו של י' רבי אליעזר ספירת כתר
אות י' רבי יהושע ספירת חכמה
אות ה' ראשונה רבי אלעזר בן עזריה ספירת בינה
אות ו' רבי עקיבא ספירת תפארת
אות ה' אחרונה רבי טרפון ספירת מלכות
שהיו מסובין בבני ברק - ויש להבין כי העולם הזה הגשמי הוא ענף גשמי הנמשך משורש רוחני, לכן המקום שאנו מכנים 'בני-ברק', הוא מקום גשמי אך הוא נמשך משורש רוחני. ובכן, מהו ברק, ברק הוא פרץ של אור עז המתגלה בשמים, כמו רעיון, כעין הבלחה של אור, הברקה. אם כן, מהו פרוש השם בני-ברק, ממ"ה הוא נמשך?
ויש להבין כי אב ובן הם סיבה ומסובב, האב הוא הסיבה והבן הוא המסובב מן הסיבה. מבחינה חיצונית אב יולד בן, ומבחינה בחינה פנימית ניתן לומר כי תופעה של הבלחת אור באדם (הארת חכמת ה' בו) בונה בו הבנה. כל הבנה זכה שנולדת באדם נבחנת להולדת בן, וכל הבנה עבה נבחנית להולדת בת. מכאן, ניתן להבין כי שם המקום הגשמי בארצינו, בני ברק, נמשך משורש רוחני עליון בנפש האדם פנימה, אשר משמעותו היא הארת חכמת ה' באדם המולידה בו בנים זכים, שהם בחינת כלי השפעה.
כעת נשוב לחמשת חכמי הדור היושבים מסובים בבני ברק. ויש להבין את משמעות המילה מסובין. מסובין מלשון סובבים, כלומר יושבים סביב, בצורה מעגלית, באופן שכל אחד מן הנוכחים מרוחק במידה שווה ממרכז המעגל. וזה סוד גדול. מדוע?
הרי אמרנו לעיל כי כל אחד מן החכמים נבחן מבחינת איכותו לספירה שונה המאירה באדם, אם כן מה פירוש ענין הישיבה סביב מבחינה פנימית. ענין ישיבה מורה על קו אמצעי, כי בעמידה אנו רואים קומה מלאה, ובשכיבה ראשו של אדם ורגליו באותה קומה, נמצא כי בישיבה אנו רואים ביטוי למצוע קומת האדם, כפי שאמו למדים מן הביטוי 'ישוב הדעת'.
וסוד הענין הוא שאע"פ שכל אחד מן החכמים נבחן מבחינת איכותו לספירה שונה המאירה בנפשו אדם פנימה, הרי הם מסובים יושבים במעגל סביב, כל אחד מהמסובים נמצא במרחק שווה ממרכז המעגל, בחינת השוואת צורה גמורה. בה כל חכם מאיר את בחינתו, ואין חכם אחד סותר את חברו, כי אם מביא את הארת חברו לכלל שלימות, והארת החכמים, כל אחד בתורו, יוצרת ייחוד התגלות אור ה' בעולם.
מה פירוש מסובין בבני ברק כל אותו הלילה? שהם יושבים סביב הארה אלוקית היוצרת באדם הבנות זכות, שהם בחינת כלי השפעה באדם. ומהו בחינת מספרים כל אותו הלילה, שכל אחד מן החכמים מספר, מאיר בחינת הספירה שלו את אותו הלילה של חשכת הגלות.
ביציאת מצרים, יציאה ולא בריחה ומנוסה, אלא יציאה מסודרת לפי סדר המדרגות ככתוב כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון כי הלך לפניכם יהוה ומאספכם אלהי ישראל (ישעיהו נב יב) ועוד נכתב, בנערינו ובזקנינו נלך בבנינו ובבנותנו בצאננו ובבקרנו נלך כי חג יהוה לנו (שמות ט י).
עַד שֶׁבָּאוּ תַלְמִידֵיהֶם וְאָמְרוּ לָהֶם: "רַבּוֹתֵינוּ, הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית!", עד שבאו תלמידיהם, הנבחנים לבניהם, לתולדותיהם ואמרו להם, רבותינו הגיע זמן קראית שמע של שחרית, מהי שחרית, שחר הגאולה.
נמצא שסגולת חכמי הדור היא לספר ביציאת מצרים, וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח, כי כל ענין ריבוי יורה על כלים, ומכיוון שחכמי הדור הרבו לספר ביציאת מצרים כל אותו הלילה הנמשל לגלות חשכה, הרי שתוך כדי סיפור יציאת מצרים נוצרו הכלים הזכים, ההבחנות הדקות המסוגלות להכלת שפע הגאולה, וזהו עד שבאו תלמידיהם, כי תלמיד נבחן לתלם שיש בו ד' בחינות, ואות י', שהן י' ספירות ה' המאירות בו, ותלמידיהם נושאי עביות של בחינה ד' אלו באו ואמרו להם, אמירה שהיא רכה, בעדינות, רבותינו הגיע זמן קריאת שמע של שחרית, שכל הפרש בין אור לכלי נקרא זמנים.
אור עולה גימטריה 207 כלי עולה גימטריה 60 כעת אם נחסר את בחינת כלי מהאור נקבל 147 שהוא עולה גימטריה של המילה זמנים, לכן הגאולה כבר מוכנה ומזומנה, רק חסרים לנו הכלים להכיל אותה. לכן מי שעוזר בהכנת הכלים הם חמשת חכמי הדור, המשולים לחמשת ספירות אור ה' המאירות לאדם, המסובים סביב ההארה האלוקית, ומספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה, ליל הגלות הארוכה, ומשך עיסוקם ביציאת מצרים מכין כלים זכים, ואבחנות דקות המסוגלות לגאולה.
עד שבאו תלמידיהם, הנבחנים לבחינה ד' דעוביות ואומרים להם בלשון רכה, רבותינו, הגיע זמן קריאת שמע של שחרית, הגיע זמן הגאולה, לומר מפאת רבוי הכלים שהכנתם על ידי סיפור יציאת מצרים באותו הלילה, הגיע זמן קריאת שמע של שחרית, הוא שאמר דוד המלך בתהלים, עוּרָה כְבוֹדִי עוּרָה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר אָעִירָה שָּׁחַר, בבחינת "אעירה שחר" - אני מעורר את השחר ואין השחר מעוררני.
בברכת מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון ושבת שלום