אֵין זֵיתִים בַּזַּיִת

אֵין זֵיתִים בַּזַּיִת
וְאֵין מֵדוּזוֹת הַשָּׁנָה

הַחֹם הוּא כָּבֵד
וְהַשֵּׁנָה, תְּקוּפָה חֲדָשָׁה

הַשְּׂמִיכָה הִיא שִׁכְמִיָּה בָּהּ
אֶת הַיַּרְדֵּן תִּגְלֹם

כַּאֲשֶׁר בְּמַטְּךָ וּבְצִקְלוֹנְךָ
תְּטַיֵּל בַּחֲלוֹם

הַמֵּדוּזוֹת אֵינָן
וְהַמּוּזוֹת יֶשְׁנָן

וְרִילְקֶה וּסְטֵפָן וְיוֹזֶף רוֹט
גַּם

עָנֹג הוּא הַלַּיְלָה
וְצָעִיר עַד בְּלִי דַּי

צִרְצָרִים מְנַגְּנִים בּוֹ
בְּרֶגֶשׁ וּוַדַּאי

כָּחֹל הוּא הַיָּם וְסָגֹל הָרָקִיעַ
הַשֶּׁקֶט הוּא חוֹף הָרוֹצֶה לְהַגִּיעַ

לְהַרְגִּיעַ

Michele Cascella, Portofino 1956