ארבע דרכים למצוא את משה החי בתוכינו

התורה אינה ספר הסטוריה, גאוגרפיה ,או ארכיאולגיה גרידא, אלא התורה היא כלי אומנותו של הקב"ה, כלומר באמצעות התורה היה הקב"ה בורא את העולם, ומספר ומרחיב המדרש כי בהתורה נברא העולם, כלומר הסתכל הקב"ה בתורה וברא את העולם. כאשר מדברים על המושג עולם בספר הזהר הקדוש, מתכוונים לעולם הנשמות. והיות שהעולם, או הנשמות נבראו כתוצאה מהסתכלות בתורה, הרי שאנו כנבראים, מהווים מראה תחתונה, למראה העליונה שהיא התורה. ולכן, כל שם המוזכר בתורה, בין שמות אנשים, נשים, בעלי חיים, בעלי כנף, צמחים, עצים וכיו"ב, הם לבושים שבהם מתלבש הלובש, הוא הקב"ה.

אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ורחל, לאה וישראל אינן רק דמויות מקראיות שהסתובבו באזור, לבושות שמלות ונושאות כדי מים, כדי לספק השראה לבעלי מכחול ובעלי מפסלת מתקופת הרנסנס, אלא הם שמות, או כלים, או חסרונות, בהם מתלבש, או מופיע אור אינסוף ברוך הוא.

בכל אחד ואחת מאתנו נמצא גם משה רבינו, הוא הכוח המשה שבאדם, כעת נשאלת השאלה, כיצד אנו מזהים אותו פועל בתוכינו? הנה מספר פרמטרים:

1. כח המשיכה

תמונה Calsidyrose

תמונה Calsidyrose

היות שהשמות המופיעים בתורה אינם מקריים, גם לשם "משה", יש הוראה מיוחדת. מקור השם משה הוא מן הפועל, משה, שפירושו למשוך. אך למה למשוך? מי מושך? או מה מושך? הכח המשה שבנו, הוא המושך אותנו, ומעלה אותנו מעלה, מארועי היום יום המכאניים, וגורם לנו להתבונן על כל מה שנעשה סביבנו, ולהכריע כי כל מה שנעשה הוא פעולת הטוב המוחלט, גם אם לנו נראה, שהוא לא הוגן באופן זמני.

כפי שמשה נמשה מן המים, ע"י בת פרעה, וגם משָה ומשך את את בני ישראל משעבוד מצרים, יש משהו באדם המרומם אותנו מההתנהלות היומית-יומית שלנו, ומנהיג אותנו בעדינות לאיכות חיים אחרת, שאנו לא יכולים לראות אותה, מהמקום בו אנו נמצאים.

2. מציאת איזון בין שני קטבים

איזון

בחיי היום-יום שלנו, אנו מוצאים את עצמינו בכל מיני מצבים הפוכים, כאשר אנו שמחים, אנו לא יכולים לדמיין רגע עצוב, וכאשר אנו עצובים, אנו לא יכולים לדמיין רגע שמח. למעשה אנו נזרקים מרגע לרגע, ככדור על גבי גלי המציאות.

משה שבאדם, לא עולץ מתוך שמחה, ולא משתשטח מתוך עצבות, הוא מתבונן בתנודות שבתוכו, ויודע כי לא הוא זה אשר נע מקוטב לקוטב, אלא האור האלוקי שורה בו, ומיד ומסתלק ועולה, ומשה מתבונן בפלא המפליא בתוכו.

3. משה הוא בחינת האמונה שבאדם

אמונת הדייג
אנשים חושבים כי המאמין אינו אדם ריאלי, מפני שהוא מאמין בדברים שאינו רואה, אינו שומע, ואינו חש, אך לא כך הם פני הדברים, המאמין הוא הריאליסט הגדול ביותר, להיותו מחובר לשורש החיים, היא האמונה, מטעם

הרגשתו את האמת. משה הוא הדג והדייג, הוא דג כלפי בת פרעה, והוא דייג כלפי בני ישראל

4. משה הוא האוייב הגדול ביותר שלנו

"משה" אותיות "השם", והוא האוייב הכי גדול שלנו, כי הוא רוצה למשות אותנו מיאור הזמן בו אנו חיים, ולהשליך אותנו למדרגה רוחנית בה אין זמן ומקום, בה הכל נמתק באחדות מוחלטת.

כאשר אנו קוראים בתורה, אנו חושבים פרעה הוא מלך רשע, שאין לנו שום קשר איתו, אבל כפי שמשה חי בתוכינו, גם פרעה חי בתוכינו. זה בהחלט לא המקרה בעבר הרחוק, בו איזה שר או מלך רוצה למנוע מקבוצת מהגרים לעזוב את ארצו, אלא בכל רגע ורגע, אנחנו הם אלה המתנגדים לאפשרות של איכות חיים אחרת.

למעשה, מאוד נח לנו במצרים, עם חשבונות הבנק, המכוניות ומרכזי הקניות שלנו, אבל, כשלפעמים אנו מרגישים שכל הנפח הגדול הזה, אולי אינו ממלא אותנו, וייתכן שיש משהו אחר, אנו מיד דוחקים את האפשרות הזו מאתנו והלאה. זהו פרעה שבנו, וזה תלוי בנו, בכל רגע ורגע, למי אנו נותנים כוח, לכוחות השוק של העולם הזה, או לאפשרות של חיים בפרמטרים אחרים לגמרי.

כל טוב לכולם ברכה והצלחה במציאת משה הנח בתוך התיבה, היא המילה, הוא המסר המגיע אלינו מעולמות רווחניים גבוהים ואינם מורגשים.

 

כתיבת תגובה

השאר תגובה