דם הפסח שעל הפתח ואגודת אזוב

בס"ד

הים התיכון נשקף מנחל אזוב (צילום יאיר זיידנר אתר מפה)

הים התיכון נשקף מנחל אזוב (צילום יאיר זיידנר אתר מפה)

במצרים נחשב השה לאלהים, לכן נתבקש כל בית אב עברי במצרים, לקחת שה לבית אב בעשרה לחודש ניסן, לשמור אותו ארבעה ימים בבית עד שהלבנה מתגדלת להאיר, ואז לשחוט את השה בליל הארבעה-עשר שהוא ראש לחמישה עשר בו הלבנה במילואה. שחיטת השה, המסמל את אלוהי מצרים, נקרא פסח. בדם קורבן הפסח נצטוו בני ישראל במצרים לסמן את המזוזות והמשקוף, ובאופן הזה כאשר יגוף המשחית את בתי המצרים בלילה הזה, יראה את דם הפסח על המזוזות והמשקוף ויפסח על בתי העברים במצרים.

אך דם קורבן הפסח לא היה הדם היחידי בו סמנו בנ"י את המזוזות והמשקוף, יום הארבעה עשר בניסן היה היום בו מלו בני לוי את בנ"י שהיו במצרים, כי מפאת הגזרות שגזר פרעה במצרים בטלו ישראל המילה חוץ משבט לוי, ואילו על קורבן הפסח נאמר כל ערל לא יאכל בו, לכן בצהרי יום הארבעה עשר בניסן ערכו בני לוי מילה לכלל ישראל.

מלו אך לא פרעו, כי לא היה להם זמן להרפא מן הפריעה שלושה ימים, כי באותו הלילה היו צריכים לצאת ממצרים ולא יכלו להתמהמה. וכך למעשה אגודת האזוב שנתבקשו בני ישראל לטבול ב'דם היתה כפולה, כי שני דמים היו על הסף, דם הפסח, ודם המילה, שנאמר בדמייך חיי, בדמייך חיי, ב' דמים דם הפסח ודם המילה.

והענין הוא ב' קטבים בגלות מצרים, א' מיעוט חסדים (שבטלו המילה חוץ משבט לוי), ב' אחיזת הקליפות בהם, קוטב הא' נמשך מה' דמים טהורים שמועטים המה בסוד כלים בלי אורות, וקוטב ב' נמשך מה' דמים טמאים שדומה לניצוצי קרי דאדה"ר א' נמשך מהפלגה בסוד ומשם נפוצו ע"ד ומשם יפרד דד' נהרות (ממרן בעל הסולם זצ"ל, הגדה גלות וגאולה, שער הכוונות, ע' רנב).

דם המילה כנגד קוטב א', לגדל החסדים אפומא דאמה. דם הפסח כנגד קוטב ב' להעביר אחיזת הקליפות (וז"ס אשר פסח על בתי ישאל והבן זה) ממרן בעל הסולם זצ"ל.

ונראה כי טבילת אגודת האזוב בב' הדמים, היא גם תשובה על הקושיה השלישית שבכל הלילות אין אנו מטבילין אפילו פעם אחת, הלילה הזה שתי פעמים, טובלים את אגודת האזוב בדם המילה ובדם הפסח, שנאמר ב' דמייך חיי,  ב' דמים דם הפסח ודם המילה.

וטבילת אגודת האזוב שמפרש רש"י שלושה ענפים מאוגדים יחדיו הם אותיות יהו במילוי אלפין (יוד-הא-ואו, העולות בגימטריה ט"ל), וכאשר טובלים אותן בה' דמים טהורים מייחדים את שפע הט"ל בה' דמים טהורים מקבלים שם הויה במילוי אלפין העולה אדם, שנאמר אדם (דם המילה) ובהמה (דם הפסח) תושיע ה'.

חג שמח ופסח כשר לכל בית ישראל

כתיבת תגובה

7 תגובות בנושא “דם הפסח שעל הפתח ואגודת אזוב

  1. ..........ונחזור לענין א', כי כמו שהם עשרה דמים, כן בז"א, יש עשרה שמות מ"ה
    כנגד עשרה הדמים אשר בדעת.

    וגם טעם אחר, כי ז"א הוא י"ס, וכל ספירה היא הוי"ה א' דמ"ה.
    ונמצא, כי העשר דמים הנז', שהם עשר שמות אהי"ה בריבועם, הם מתלבשים ומתפשטים תוך עשר שמות מ"ה, שהם כללות ז"א.

    ובתחילה, שהיה ז"א בלתי הדם הנזכר, כי היה חסר ממנו אותה האלף שבמילוי וא"ו דמ"ה,
    וממ"ה נהפך ונעשה דם,
    ואז נתקיים דמים בדמים נגעו כי בהיותם מרוחקים זה מזה, הם דם למעלה, ודם למטה,
    ובכן יש שפיכות דמים
    כי הם נשפכים לחוץ
    ואינם מתחברים דם בדם

    אבל בהתלבש דם העליון בתוך ז"א, ומתפשט בתוכו, ונבלע הדם בתוכו,
    אז נעשה א'דם

    וז"ס מ"ש במסכת חולין מז, על ר' נתן הבבלי, שנאמר לאותה האשה, המתיני למול את בניך, עד שיבלע דמו בו.
    ואז נשלמים עשרה שמות דמ"ה שבז"א, ונעשין בחי' מ"ה מ"ה.
    וז"ס, ואומר לך בדמיך חיי,
    כי ממש ע"י דמיך הזכר, תחיי.
    כי בעודם למעלה, היה גלות הנמשל אל המות.
    ועתה בהתפשט דמיך למטה בגופך, תחיי.

    (שער הכוונות, דרושי פסח, דרוש ט, רח"ו מפי האר"י)

  2. הוא שאמר יחזקאל טז, " וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי, וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי. רְבָבָה, כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךְ, וַתִּרְבִּי וַתִּגְדְּלִי, וַתָּבֹאִי בַּעֲדִי עֲדָיִים":

    רבבה כצמח השדה נתתיך, צמח אותיות מצח, ורבבה הוא מספר עשרת אלפים, או י' פעמים אות א'. אות א' בנויה מאות ו' נוטה באלכסון ושתי אותיות יוד, אחת פונה ימינה ולמעלה ואחת פונה שמאלה ולמטה.
    א במילוי אות ו' ופעמיים אות י' עולה כ"ו כשם הויה פשוט. שם הויה פשוט במילוי אלפין עולה: יוד, הא, ואו, הא, העולה בגימטריה שם מ"ה. נמצא כל אות א' פשוטה כוללת בתוכה שם הויה במילוי אלפין שהוא מ"ה, באופן כאשר קוראים את הפסוק רבבה כצמח השדה נתתיך, ניתן לקרוא אותו "כ-י' פעמים שם מ"ה היוצא מהמצח.

    אור הבהיר, סימן מ"ה היוצא מהמצח:

    (ע"ע מ"ה) ונתבאר שם שכל מעלת החסדים האלו הוא משום מציאותם בכתר בבחי' פנים דכתר המכונה מצח, דע"כ כחו יפה להתהפך לאור החכמה עש"ה. וע"כ מוגדרת הויה דאלפין הזאת בשם מ"ה היוצא מהמצח.

  3. בס"ד. ש"פ תזריע-מצורע, ג' אייר ה'תשמ"ז*

    גן נעול אחותי כלה גל נעול מעין חתום 1) ומביא אדמו"ר מהר"ש בעל יום ההולדת דב' אייר בהמאמר דפ' תזו"מ בהמשך מצה זו תר"ם 2) פירוש התרגום, דכמו שגן עדן הוא נעול וא"א ליכנס בו כי אם נפשות הצדיקים, כן ישראל אוגדין פתחיהם לבעלם זה הקב"ה. ומבאר בהמאמר 3) דגן הוא תענוג, וענין גן נעול הוא שאין התענוג רק באלקות, ועמך לא חפצתי 4) ולהעיר שבהמאמר שלפני זה 5) מבאר דגן נעול הוא סור מרע 6) דענין סור מרע הוא בעיקר בפועל ממש. והחידוש שבמאמר זה (ע"פ פירוש התרגום) הוא 7) דגן נעול הוא שגם התענוג שלו הוא רק באלקות 8).
    והנה במצו"ד עה"פ מפרש, שישראל הם כגן הנעול שאין מי שיוכל לבוא בו כי אם בעל הגן. וצריך להבין, הרי זה שגן הוא תענוג הוא גם בגן כפשוטו, וא"כ, גם מהמשל דגן נעול כפשוטו מובן דענין אוגדין פתחיהן הוא שהתענוג שלו הוא רק באלקות, ומה מיתוסף בהבנת הענין דישראל אוגדים פתחיהם ע"י הפירוש שגן נעול קאי על גן עדן. ובפרט דגן נעול בפשטות (כפירוש המצו"ד) מתאים לכאורה יותר להנמשל. דכיון שגן נעול בהנמשל הוא התענוג של האדם (ישראל) שהוא נעול וסגור מלהתענג בתענוגי העולם 9) הרי המשל המתאים לזה לכאורה הוא מגן סתם, ולמה מפרש התרגום שגן נעול קאי על גן עדן שהוא (מלכתחילה) התענוג באלקות.
    ....
    *) יצא לאור בקונטרס ב' אייר – תש"נ, "לקראת ב' אייר, תפארת שבתפארת, יום הולדת כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע – הננו מוציאים לאור . . ל' ניסן, אדר"ח אייר, שנת ה'תש"נ".
    1) שה"ש ד, יב.
    2) פי"ד (ע' יט). וראה גם ד"ה זה באוה"ת שה"ש כרך ב (ע' תלב. שם ע' תמג).
    3) פט"ו (ע' כא). וכ"ה באוה"ת שם (ע' תלב).
    4) תהלים עג, כה.
    5) דפ' שמיני פי"ג (ע' יח).
    6) ויש לומר, דבסור מרע נכלל גם תאוות היתר.
    7) להעיר, שגם במאמר זה (פט"ז – ריש ע' כב) דגן נעול הוא "שיהי' פיה נעול מלדבר דברים בטלים". אבל ביאור זה אינו בהמשך לפירוש התרגום עה"פ גן נעול.
    8) להעיר מלקו"ת שלח מה, סע"א ואילך (ועד"ז בלקו"ת פינחס עה, ד) "זנות נק' בחי' התלהבות ורשפי אש זרה כמו זונה הלהוטה אחרי זרים". דמזה מובן, שענין אוגדין פתחיהן הוא לא רק שאינו עושה בפועל אלא שגם אינו להוט אחרי תאוות.
    9) ובפרט שמהלשון אוגדין פתחיהן מוכח שצריך לפעולה, לאגוד את פתחו, שלא יתענג בתענוגי העולם.
    .....
    http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/mlukat/3/37/244

  4. ואני תפלה

    פתח רבי שמעון ואמר
    עלאין אתתקנו
    ואזדרזו במאני קרבא
    לגבי חייא-
    דאיהו מקננא בטורין
    ואיהו קטיל לאדם קדמאה
    ולכל דרין דהוו אבתריה

    ובגין דא כרוזא נפיק
    בכל יומא
    מאן דקטיל ההוא חייא-
    דאיהו מקננא בטורין
    יהבין ליה ברתא דמלכא
    דאיהו צלותא דיתיב על מגדלא
    דאתמר בה:
    *מגדל עז שם י"י בו ירוץ צדיק ונשגב

    (תקוני הזהר סה - סו)
    * משלי י"ח

  5. פתח רבי שמעון ואמר, עליונים התקנו והזדרזו בכלי מלחמה, אל הנחש שהוא מקנן בהרים הגדולים, והוא הרג לאדם הראשון, ולכל הדורות שהיו אחריו.

    פירוש

    כי הצדיקים בעלי הזהר ומכש"כ רשב"י, כשדיברו חידושי תורה, היו בבחינת מעשה ממש:
    שכפי תכונת הדבורים כך נתתקנו אחריהם המדרגות העליונות בפועל ממש
    ואחרי שגילו את תשע הספירות עד יסוד
    בסוד פזר גדול
    ורצה להתחיל לדבר בתקון המלכות,
    לכן עורר את נשמות הצדיקים העליונים לעזור לו להלחם נגד הנחש הקדמוני ולהכניעו
    וזה אמרו עלאין אתתקנו ואזדרזו במאני קרבא לגבי חויא.

    והיות כי אחד מראשי התקונים אחר שבירת הכלים, היה גניזת אבא ואמא הפנימיים אשר שמשו בעולם הנקודים, מחמת שבסבת הארתם הגדולה נתבטלה הפרסא שמתחת אצילות, וירדו הכלים לבי"ע ונשברו ומתו.

    ולכן אחר התקון אין עוד הארת ג"ר מזווג או"א הפנימים באבי"ע רק ו"ק מזווג הזה
    ומסבה זו נמצאים חג"ת דכל פרצוף הנקראים *הרים בבחינת חסדים מכוסים מחכמה
    כי ג' ספירות חג"ת עד החזה הן ג"ר דגוף,
    וספירות תנהי"מ שמחזה ולמטה הן ו"ק דגוף
    וכיון שמוחין דג"ר דחכמה מסתלקים מכל פרצוף ואינם מאירים ע"כ נמצאים חג"ת שהם ג"ר דגוף שהם בחסדים מכוסים בסוד * מדלג על ההרים,
    כלומר *שפוסחים עליהם
    ואין החכמה מתלבשת בהם

    ולכן נקרא הנחש: חויא דאיהו מקננא בטורין
    כי בכל מקום שיש חסרון בקדושה = שם יש לו אחיזה
    והוא בא להסית ולפתות את הצדיקים לגלות את חג"ת ולהמשיך הארת חכמה בהם
    שזה היה חטאו של אדם הראשון
    ובזה איהו קטיל לאדם קדמאה וכו'
    ולכן עורר ר' שמעון סיוע של העליונים להלחם עמו, לעורר את הדינים נגדו ולא לתת לו שום אחיזה.

  6. ובגין דא כרוזא וכו':

    ומשום זה יוצא כרוז בכל יום
    ומכריז: שמי שהורג נחש ההוא,
    שהוא מקנן בהרים
    נותנים לו בת המלך
    (היינו המלכות)
    שהיא תפלה
    בסו"ה *ואני תפלה
    היושבת על מגדל
    שנאמר בה מגדל עז
    שם ה'-
    בו ירוץ צדיק ונשגב.

    פירוש

    מגדל ה"ס מלכות כשהיא בזווג עם ז"א ויש לה ג"ר מז"א שה"ס חסדים
    וג"ר שלה עצמה אינם מאירים
    ובחסרון ג"ר דאורות של עצמה חסר לה נה"י דכלים: שאינם מאירים לפני גמר התקון.

    לכן נבחנת ליושבת על מגדל
    כדרך האדם היושב שהרגלים שלו הן בחינות נה"י -אינם מגולים
    ומגדל עז: דא כנסת ישראל.

  7. וזה אמרו ובגין דא כרוזא נפק בכל יומא דקטל ההוא חויא וכו'

    דהיינו שנזהר שלא להמשיך את החכמה רק עפ"י התיקון של קו האמצעי, הממעט את הארת קו השמאל מג"ר שלו, שבזה קטל לחויא שכל אחיזתו וינקתו הוא מג"ר דשמאל בלי ימין

    יהבין ליה ברתא דמלכא
    שהיא מלכות
    דאיהו צלותא דיתיב על מגדלא
    היינו שזוכה לקבל את המלכות במוחין דג"ר מזווג זו"ן פנים בפנים

    (תקוני הזהר, סה-סו, מעלות הסולם)

השאר תגובה