הביאני המלך חדריו, זהר חדש שיר השירים

מועדים לשמחה,

הביאני המלך חדריו

הביאני המלך חדריו

מהו שאמר הכתוב בשיר השירים, הביאני המלך המלך חדריו, באיזה מלך מדובר, היכן חדריו, ומדוע נוקט הכתוב בפועל הביאני לשון עבר, ולא תביאני לשון עתיד, על שאלות ועל רבות נוספות משיב זהר חדש שיר השירים.

זהר חדש באור הסולם רכח) הביאני המלך חדריו וגו׳: בכה רבי שמעון כמקודם, ואמר, לו יהיה בידינו לגלות הסודות העליונים, שהיא שמחה לפני הקב״ה, כיון שרצונו לגלות סודות עליונים בדור הזה.

רבי שמעון בכה, סימן לקטנות, ואז מביע בקשה, לו יהיה בידינו לגלות סודות עליונים, רבי שמעון משתמש בגוף ראשון רבים, לו יהיה בידינו the royal we, ומלמד שמבקש רשות מאבא ואימא לגלות סודות עליונים. נשאלת השאלה מדוע לבקש רשות כדי לגלות סודות עליונים, היות שדור אותיות ירידה ולמעשה כל דור ירוד יותר מקודמיו, הרי שחש רבי שמעון צורך לגלות לדור הירוד והנפרד סודות עליונים כדי לחברו למקורו, והיות שהסודות הם עליונים משל אבא ואמא, חכמה, ובינה, הרי שרבי שמעון מבקש מהם רשות לשתף בהם את החברים.

כמו בן המבקש רשות מהוריו להביא לביתו חברים כדי לשחק עימם, היות שהזהר מדבר בסודות עליונים, הרי שצריך לבקש רשות להכניס את החברים בסוד הדברים. כמו הרשות שמבקשים מהורים להזמין חברים הביתה, כי הבית הוא של ההורים. כך סודות העליונים הם של אבא ואמא חכמה ובינה, על כן צריך לבקש מהם רשות, לכן נקט רבי שמעון במילים לו יהיה בידינו, the royal we, כי הרי הוא נמצא בשיתוף עם אבא ואמא בסוד הדברים.

ומדוע היא שמחה לפני הקב"ה, לגלות סודות עליונים בדור הזה, מפני שמטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו, וההטבה כלפי הנבראים נבחנת לגלוי חכמה שהיא מטרת הבריאה, לכן שמחה היא לפני הקב"ה, שגילוי החכמה כלפי הנבראים נבחנת לשמחה לפניו, כי הקב"ה נקרא טוב ומיטיב, ובזמן שמשיגים הנבראים את ההטבה, שהוא טוב ומיטיב, הרי היא שמחה מלפניו.

זהר חדש באור הסולם רכט) אית למנדע דהא וכו׳: יש לדעת, שלא נמצא קשר הדברים בכתוב, כי כיון שאמר משכני, מהו, הביאני המלך חדריו, תביאני לחדריך היה צריד לומר, וע״ז נגילה ונשמחה בך. ולמה אומר הביאני.

יש לדעת אומר רבי שמעון כי אין קשר בין חלקי הפסוק, כי הפסוק פותח במילים, משכני אחריך נרוצה, משכני, לשון בקשה, ופניה לגוף שני, נוכח, אחריך נרוצה, ולכאורה, היה צריך להמשיך באותו רציונל ולומר תביאני, לשון בקשה, לחדריך, לשון בקשה, לחדרים שלך, שוב גוף שני נוכח, מדוע אם כן יש כאן "קפיצה"? והפסוק ממשיך במילים הביאני המלך חדריו, שהוראתו עבר ונושאו הוא נסתר, כלומר גוף שלישי יחיד?

זהר חדש באור הסולם רל) אלא ברזא דאתוון וכו׳: ומשיב. אלא בסוד האותיות תלויים העליונים והתחתונים, וכל העולמות. וקשר הדברים כך הוא, הוא קשר של שבח אל האור, שהמלכות משבחת עצמה בו, שעליו אמרה לבעלה, שהוא הקו האמצעי שבצורת הא'. משכני עמך, כמו שנאמר, ואע״פ שאמרה את זה, היא רוצה להשתבח לפניו, שאע״פ שהיא נמצאת תחתיו, בשפלות, להיותה הי׳ התחתונה שתחת הקו האמצעי של הא׳, ושוכבת תחתיו, היא אומרת לו איני שפל כל כך, כי אע״פ שאני אצלך כך, הביאני המלך חדריו, הנה אני בחשיבות וחביבות אצל המלך העליון, שהוא בינה, בלא שפלות.

משיב רבי שמעון כי בסוד האותיות תלויים העליונים והתחתונים, עליונים, עולמות הנפש של האדם, תחתונים, מעשיו, וכל העולמות מלשון העלם והסתר, תלויים בסוד האותיות, שהם הכלים להלבשת האור בהם. וקשר הדברים כך הוא, כלומר קשר שבח אל האור, כלומר הקשר של הדברים הוא שהכלים משבחים את האור, כי ההעדר קודם להויה, וכלים קודמים לאורות, וכאשר מתקבל האור בכלי הכלי משבח את האור שהוא המשפיע שלו ומשתבח בו.

כדי להבין את המשך המאמר יש להבין כי האות א' בנויה מאות ו' מונחת באלכסון, ושתי אותיות יוד , אחת כתובה מימין ולמעלה לאות ו', ואחת כתובה משמאל ולמטה של האות ו' כך שלאות ו' יש שתי ידיים, ב' אותיות י'.

אות היוד התחתונה שהיא משמאל לאלכסון האות ו' נבחנת לספירת מלכות שהיא הכלי והיא משבחת לבעלה שהוא קו אמצעי שבצורת הא'. משכני עימך, כלומר המלכות שהיא נפרדת, דלית לה מגרמיה ולא מידי אלא מה דיהיב לב בעלה ז"א, מבקשת שהקו האמצעי שהוא בעלה ימשוך אותה עימו, אע"פ שהיא כלפיו נמצאת בשפלות, שכן אות י' שוכבת תחתיו, תחת אות ו'.

היא, המלכות, אומרת לו (לאות ו', לספירת תפארת) איני שפל כל כך, (לשון זכר, כי מדבר על הי', שיתפתח לאות ה' אחרונה משם הויה) כי אע״פ שאני אצלך כך, כלפיך אני שפלה, (כספירת מלכות, ביחס לאות ו' שהוא ספירת תפארת, שהיא השביעית מספירת תפארת מלמעלה למטה) מכל מקום, הביאני המלך חדריו, הנה אני בחשיבות וחביבות אצל המלך העליון, שהוא בינה, בלא שפלות.

זהר חדש באור הסולם רלא) דהא הביאני חדריו וכו׳: כי הביאני חדריו. באיזה מקום. הוא באות ה׳ ראשונה של הויה, שהיא בינה, כי התפשטות של מעלה, של סוד המלך העליון, היא אות ה׳ ראשונה. ואותו הנכנס אליו אני הוא. ומשום זה אני בשבח גדול, ובחשיבות יקרה, אע״פ שאצלך אני בשפלות.

מהו חדריו שואל רבי שמעון, באיזה מקום, ומשיב כי חדריו הוא באות ה' ראשונה של שם הויה, שהיא בינה, כי התפשטות של מעלה של סוד המלך העליון היא אות ה' ראשונה, (שחכמה נתפשטה להיות בינה, או אות י' משם הויה נתפשטה להיות אות ה' ראשונה משם הויה), ואותו (אחד) הנכנס אליו, אל המלך, שהוא בינה, שהוא אות ה' ראשונה משם הויה, הוא אות י' שהיה מונח מתחת לאות ו', עליו נאמר, אני הוא, ומשום זה אני בשבח גדול, ובחשיבות יקרה, אע"פ שאצלך, אות ו', ספירת תפארת, אני בשפלות, בספירת מלכות, שהיא שבע מדרגות תחתיך.

זהר חדש באור הסולם רלב) ואנא לא חיישנא וכו': ואני איני מתחשב בזה, אלא שאני רוצה להיות אצלך בשפלות, ואתה תשלוט עלי. ועל כן, אע״פ שאהיה אצלך יותר בשפלות, אני וצבאותי, נגילה ונשמחה בך. שמחה ורצון יש לנו להיות אצלך, ולא להפרד ממך, כי כל שמחה ורצון אינם אלא בך. כי אין שמחה ורצון לאשה אלא בבעלה, ולא באמה ובאביה. לפיכך, הביאני המלך חדריו, ולא קבלתי שמחה ורצון אלא בך.

ואני אות י', איני מתחשב בזה, אלא שאני רוצה להיות אצלך בשפלות, ואתה אות ו'(ספירת תפארת) תשלוט עלי, ואע"פ שאהיה אצלך יותר בשפלות אני וצבאותי נגילה ונשמח בך. שמחה (מלמעלה) ורצון (מלמטה) יש לנו להיות אצלך עם אות ו' ,ולא להפרד מאות ו' שהוא קו אמצעי כי כל שמחה ורצון אינם אלא בך, שהוא ספירת יסוד דז"א, הנרמז באותיות ב"ך שהם כ"ב. שספירת יסוד הוא יום השישי, כי אין שמחה ורצון לאישה אלא בבעלה שהוא ספירת תפארת, ולא באמה שהיא בינה ולא באביה שהוא חכמה, לפיכך אע"פ שהביאני המלך חדריו, לא קבלתי שמחה ורצון חכמה וחסדים אלא בך, שהוא היסוד וקו אמצעי הכולל הארת שש הספירות חג"ת נה"י,  ומשפיע אותם אל המלכות.

ביאור המאמר. נודע שב׳ מצבים הם במלכות. שבמצב הא׳, היתה בסוד ב׳ המאורות הגדולים, שהיתה גדולה כמו ז״א, כי שניהם היו מקבלים ממקור אחד, מן הבינה, אלא ז״א היה מקבל מקו ימין של הבינה, והמלכות היתה מקבלת מקו שמאל של הבינה. ובהיותה מקבלת משמאל בלי ימין, שה״ס חכמה בלי חסדים, לא היתה יכולה לעמוד בו, מפני שהחכמה אינה מאירה בלי חסדים, שז״ס קטרוג הירח, עד שנאמר לה לכי ומעטי את עצמך, דהיינו שבאה למצב הב׳ להיות נקודה תחת היסוד דז״א. והמסך דחזה דז״א ממעט אותה עם הדינים שבו, ומשפילה, שלא תוכל לקבל עוד כלום מן הבינה, וע״כ אין לה מעצמה כלום, אלא מה שמקבלת מז״א בעלה. ואע״פ שבמצב הב׳ הזה נמצאת המלכות במיעוט, אבל כנגד זה, היא מקבלת עתה חכמה וחסדים מז״א בעלה והיא מאירה בכל השלמות. משא״כ כשהיתה במצב הא׳. אע״פ שהיתה במדרגה גדולה שהיתה מקבלת מן הבינה עצמה, עכ״ז לא יכלה להאיר שם מחמת חסרון החסדים. ולפיכך בחרה במצב הב׳ (עי׳ כל זה בזהר בראשית א׳, מאות ק״י עד אות קט״ו).

וז״ש (באות ר״ל) ואע״ג דאמרת דא, היינו שאמרה לז״א, משכני אחריך נרוצה, בעאת לאשתבחא לגביה דאע״ג דאיהי תחותוי בשחותא לגבי אמצעיתא דא׳ ושכיבת תחותיה. דהיינו במצב הב׳, שהמלכות נמצאת תחת מדרגת ז״א בשפלות, שאין לה מעצמה כלום, רק מה שנותן לה ז״א, אמרת לאו אנא בכך, שאיני כל כך שפלה, ואע״ג דאנא לגבך הכי, אע״פ שאני תחתיך בשפלות,הביאני המלך חדריו, אנא בעילויא וחביבו לגבי מלכא עלאה בלא שחותא וכו׳ דהיינו במצב הא׳, שהמלך העליון, שהוא בינה, הביאה בחדריו, וקבלה מהקו השמאל דבינה, והיתה אז גדולה כמו ז״א בלי שפלות ומיעוט. וז״ש (באות רל״א) וההוא דעאל לגביה אנא איהי. ואותו שנכנס אליו לקבל חכמה, מהקו השמאל שלו, אני הוא ולא אחר, כי ז״א לא קבל מבינה, אלא חסדים בלבד. ובגין כך אנא בתושבחתא סגי וכו׳ אע״ג דאנא בשחותא לגבך, ובשביל זה, אע״פ שאני נמצאת במצב הב׳ הזה במיעוט ובשפלות, אני מרגישה את עצמי בשבח גדול ובחשיבות יקרה, מזמן של המצב הא׳ וז״ש (באות רל״ב) ועל דא אע״ג דאהא יתיר בשחותא, אע״פ שבמצב הזה אהיה יותר בשפלות, אנא וחיילי נגילה ונשמחה בך, חדוה ורעוא אית לון וכו׳ כי עתה שנתמעטה ובאה במצב הב', יש לה שמחה ורצון, דהיינו חכמה וחסדים, דהא לית חדוה ורעו לאתתא אלא בבעלה, ולא באמא ואבוה. כי בהיותה בקו שמאל דבינה, שה״ס אמא, לא היו לה שמחה ורצון. מפני שהחכמה אינה מאירה בלי חסדים כנ״ל, אבל במצב הב', כשבאה תחת בעלה ז״א, יש לה שמחה ורצון, שהוא חכמה וחסדים. שהוא כל השלמות.

חג חירות שמח

כתיבת תגובה

השאר תגובה